בלוג

ערב טוב. ברשות מוריי ורבותיי.

אנחנו עוסקים בפרשת ראה, ודגש מיוחד בפרשת ראה עוסק בעניין בית המקדש. אתמול דיברנו על כך ששבע פעמים בפרשה מופיעה מופיע עניין השמחה, אבל גם שבע פעמים בפרשה מופיעים מופיעות המילים "המקום אשר יבחר השם". אל המקום אשר יבחר השם, שמה תבואו. לשכנות תדרשו, תבנו את בית המקדש. לשם תביאו את כל מעשרותיכם, ועולותיכם, ונדבותיכם, את כל אשר אני מצווה אתכם. שם תשבך את הפסח. ועוד ועוד. כל דבר מוזכר "המקום אשר יבחר השם".

יש דברים מפורסמים שאומר הרמב"ם בספר מורה נבוכים על הביטוי הזה, "המקום אשר יבחר השם". למה לא כתוב בתורה מה הוא המקום אשר יבחר השם? מה באמת המקום שבחר השם?

תודה רבה.

כסאי גדולים.

מה באמת המקום אשר בחר השם?

בית המקדש.

בית המקדש, הר הבית, אשר בירושלים, והר המוריה. נכון?

אז למה לא כתוב בתורה? יש דברים שכן מוגדרים בתורה מיקום מדויק. למשל, גם בפרשה שלנו מוזכרים הר גריזים והר עיבל, ששם צריך לעשות את המעמד המפורסם של הברכה והקללה. וזה כתוב בדיוק איפה. הלו המה מעבר לירדן, אחרי דרך מבוא השמש, אצל הגלגל, מעבר לגלגל, אצל אלוני מורה. מתואר לך בדיוק איפה זה. תעבור, תראה, אתה רואה את אלוני מורה מעבר לדרך. כתוב לך בדיוק.

אז למה לירושלים לא כתוב? אפשר היה להגיד, "והיה כי תבואו אל הארץ ייתן לך השם לבנות את בית הבחירה בירושלים." ואתם רוצים, עוד לא קראו לזה ירושלים, אז תגידו ביבוס. יבוס זה היה העיר הנכרית שהייתה במקום הזה. למה לא כתוב המקום?

אומר הרמב"ם במורה נבוכים: "אין ספק אצלי שהמקום אשר יחדו אברהם בנבואה, היה ידוע אצל משה רבנו ואצל רבים, שאברהם ציווה אותם שיהיה המקום הזה בית עבודה." כי הרי אברהם אבינו, איך קשור אברהם אבינו להר הבית?

עקדת יצחק.

עקדת יצחק. "לך לך אל ארץ המוריה והעלהו שם לעולה, לכה דארים אשר אמר אליך." זה בית המקדש, זה הר הבית, הר המוריה. שם הייתה עקדת יצחק. ומה אומר אברהם? אברהם קורא למקום "השם יראה, אשר ייאמר היום בהר השם יראה". הרי אברהם זה ידוע שאברהם קרא למקום יראה. מלכי צדק קרא לו שלם. מלכי צדק מלך שלם. יראה ושלם יצא יחד ירושלים. או ירושלים. גם כל פעם שכתוב בתורה ירושלים, זה כתוב בלי י', אמנם קוראים ירושלים, אבל כתוב כאילו ירושללים.

על כל פנים, אז זה קשור לעניין הזה של יראה ושלם. ואומר הרמב"ם, מה הכוונה "בהר השם יראה"? הכוונה היא שאברהם מתנבא ואומר, "במקום הזה, זה יהיה הר השם, ופה יראה כל זכורך, פה יבואו כל הדורות לעבוד את השם." כלומר, כבר אברהם אבינו, ש עקד שם את יצחק בנו, כבר הוא ידע שזה מקום הבחירה, המקום אשר יבחר השם.

ולכן מן הסתם, אומר הרמב"ם, הוא אומר לא מן הסתם, הוא אומר "אין ספק אצלי", אין לי בכלל ספק בדבר הזה, שגם משה רבנו ידע בדיוק מהו המקום אשר יבחר השם, שזה בירושלים, בית המקדש. ואם כן, למה לא כתוב מפורש בתורה שזהו המקום אשר בחר השם?

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.

הרמב"ם מביא שלוש סיבות לדבר למה בתורה לא מוזכר מהו המקום.

סיבה ראשונה, שאם ידעו אומות העולם שזה המקום שבחר השם, יעשו על המקום הזה מלחמות עולם. יילחמו עליו מלחמה חזקה. כי הם ידעו שלנו זה כל כך קריטי, לכן הם יילחמו על זה יותר בתוקף.

אבל מה יוצא להם מזה, מחילה?

אני לפני שאני אענה לך, אני אגיד שהרי בסופו של דבר בימי דוד ושלמה כבר התברר שזה המקום אשר בחר השם, נכון? ומאז, מההיסטוריה הקרובה והרחוקה, אנחנו יכולים לראות עד כמה דברי הרמב"ם נכונים. כמה מלחמות רבות היו סביב ירושלים. ניקח רק את התקופה שמחורבן בית שני ועד היום. מהצלבנים, והממלוכים, והעות'מנים, והסאסאנים, ועד היום. עד היום. מה יש להם בהר הבית?

אל אקצה.

אל אקצה לו קשור. אל אקצה זה מסגד שנמצא בקצה. למה קוראים לו אל אקצה?

גם הוא לא היה.

גם הוא לא היה בזמנו, אבל אבל נגיד אפילו שהם טוענים שיש פה מסגד שלהם. בסדר. המסגד הזה הוא בקצה. מה מפריע לכם שיבנה בית המקדש באמצע?

לא. יש אנטישמיות. אתה שואל מה מפריע להם? זה משהו מכוון נגד עם ישראל, נגד התורה, נגד עבודת השם בבית המקדש.

מקנים לנו, הקיצונים.

אין אחרת.

כמה פעמים מוזכרת ירושלים בקוראן?

אפילו לא פעם אחת.

אפילו לא פעם אחת. נכון.

זה לא באמת מקום קדוש בשבילהם. זה יש איזה אזכור בקוראן שהיה איזה איזה קיר של לידו כביכול מוחמד קשר את הסוס שלו, את החמור שלו, לא זוכר מה, כשהוא עלה לשמיים.

על היתון לשמיים. לא זוכר, אבל היה איזה קיר. אז אמרו, "ברור, הנה זה הכותל." איפה כתוב שזה הכותל? לא כתוב בכלל שזה היה בירושלים.

קראו לו בוראק.

בוראק.

על כל פנים, זה ברור שיש להם מוטיבציה אדירה. ברגע שהם מבינים שהר הבית זה הלב של עם ישראל, וירושלים זה המוקד המרכזי. אז אנחנו רואים בכל הדורות עד כמה נלחמים על זה. ועל אחת כמה וכמה כאשר יהושע היה בא לכבוש את ארץ ישראל, ואם אומות העולם היו יודעות שהמרכז של הכל זה ירושלים, אז על זה היו מקדישים את כל המלחמה.

זו הסיבה הראשונה. סיבה שנייה, אומר הרמב"ם, שאם ידעו אומות העולם שזה המקום אשר יבחר השם, יפסידוהו וישחיתוהו בכל יכולתם. הם יהרסו את המקום. גם אם הם יראו שהם לא מסוגלים להחזיק בו ולמנוע מאיתנו לכבוש אותו, אז הם יהרסו אותו כמה שיותר. הם פשוט יחריבו את המקום, יפרקו, לא ישאירו שם אבן על אבן.

עכשיו, באמת גם כיום, אמנם הוואקף הירדני שמחזיק בהר, הוא לא לגמרי הורס את ההר, אבל בפירוש כל עבודות הבנייה שנעשות על הר הבית, תוך הפרת כל הסכם שנחתם עם ממשלת ירדן, ממלכת ירדן בעבר. אז כל עבודות העפר שמה, הורסות בכוונה מכוון את כל ההוכחות העתיקות לכך שבמקום הזה היה בית המקדש. כל המקומות שהם מה שנקרא אורוות שלמה, ומה שנקרא בכל הר הבית עצמו, כל מה שהם יכולים להרוס, הם הורסים. וזה אנחנו רואים לא רק בהר הבית. הם מנסים להרוס כל מקום שיש בו עדות לקדמוניות היהודים בארץ. למשל, המזבח בהר עיבל. יש מזבח מאוד גדול למראה שנמצא על ידי פרופסור אדם זרטל, בהר עיבל. שזה על פי כל הממצאים, המזבח שבנה יהושע לפני 3,300 שנה, שהגיע יהושע לארץ, קיים את המעמד של הברכה והקללה, ובנה מזבח. מצאו את המזבח. מצאו במזבח הזה רק עצמות של בעלי חיים כשרים, בני שנה, כפי ההלכה, שזה מה שמקריבים.

אז יש וגם שם, ברגע שהרשות הפלסטינית יכולה, היא פוגעת במקום. אותו דבר בסבסטיה. סבסטיה זה לא כזה עתיק מימי יהושע. זה מימי עומרי ואחאב מלכי ישראל. וגם שם יש עתיקות. אני הייתי שם כמה פעמים בסבסטיה העתיקה, ליד אלוני מורה. וככל פעם, שוב, זה זה שטחי, שטחים, נדמה לי זה שטחי B, אם אני זוכר נכון. אבל אבל כל פעם שהרשות הפלסטינית יכולה, היא מה שהיא עושה, מה שהיא יכולה היא עושה כדי להרוס. אז בוודאי על אחת כמה וכמה שאם היו יודעים שזה ירושלים, זה מקום המקדש, ודאי שהיו עושים כל שביכולתם כדי להרוס.

אבל מה אנחנו דואגים, מחילה כבוד הרב? אם אנחנו מאמינים שיבוא משיח, ובית המקדש ירד על המחש מהשמיים. ימחר כל שירד על.

מאמינים שזה יקרה ככה.

לא בהכרח. יש בגמרא ובראשונים שתי גישות איך יבנה הבית השלישי. רש"י אומר, הבית השלישי שאנו מצפים, בנוי ומשוכלל ירד מהשמיים. כך אומר רש"י, ויש לדבריו מקורות במדרשים. אבל יש גם מהפרשנים שאומרים שאנחנו נבנה את בית המקדש השלישי.

וביקרון זאת בונים אותו.

לדעת רב.

הראנו בבניינו, סמכנו בתיקונו.

נכון, קודם כל הרינו בבניינו ואז סומכנו בתיקונו.

מה, נעשה מלחמות? מה, יגיעו פה.

אני לא אמרתי נעשה מלחמות. בעיקרון יש מצווה מן התורה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם." "לשכנות תדרשו ובאת שמה." יש מצווה לבנות בית מקדש. אנחנו מחויבים במצווה הזאת. כרגע אנחנו לא עושים את זה כי אנחנו לא יכולים. אנחנו מבינים שאין הכוונה עכשיו לפתוח מלחמת עולם.

זה יהיה מלחמת עולם.

לא יודע. יבוא יום ואומות העולם יכרעו ברך לפנינו ויגידו לנו, "אנחנו מתחננים בפניכם, בואו תבנו את בית המקדש פה. אנחנו מבינים שבית המקדש הוא אור לגויים."

שיבוא משיח.

אז זו הסיבה השנייה. הסיבה השלישית, אומר הרמב"ם, למה לא הוזכר המקום אשר בחר השם?

לא בגלל האומות.

לא בגלל האומות. שתי הסיבות הראשונות זה בגלל האומות, שהם יילחמו על זה ושם יהרסו את המקום. הסיבה השלישית זה בגללנו.

הסיבה השלישית, אומר הרמב"ם, החשש הכבד ביותר היא הסיבה החזקה שבהם, שאם ידעו מה המקום אשר בחר השם, כל שבט ושבט יבקש שהמקום הזה יהיה בנחלתו. ואז תהיה מחלוקת וקטטה. תהיה מלחמת אחים על על באיזה מקום יהיה בית המקדש. לכן, קודם כל לחלק את הנחלות, אף אחד לא יודע איפה בית המקדש. קודם כל אתה מחלק בלי שאתה יודע. אחרי זה הקדוש ברוך הוא אומר, "הנה, פה המקום אשר בחר השם."

הרמב"ם מביא הרי גם על הכהונה למשל היה מחלוקת עם קורח. אז בעצם מתוך זה, מתוך זה רק אפשר להתחיל, אם אנחנו משווים את זה לקורח, רק לנסות להבין לאן היינו עלולים להגיע אם

אולי יכול להיות שזה לא באותו מקום, מה ש.

אתה אומר לי גם.

בית המקדש.

מה זאת אומרת? ודאי שזה באותו מקום.

אתה אומר נחלות, אף אחד לא ידע איפה הבית מקדש.

הרמב"ם אומר כאילו.

כאשר יהושע חילק את הארץ, בזמנו של יהושע. אנשים לא ידעו איפה ייבנה בעתיד בית המקדש. לא ידעו. אז כל אחד קיבל את נחלתו בלי לריב, כי לא היה על מה לריב. אף אחד לא ידע איפה יהיה בית מקדש. אחרי שכל אחד קיבל נחלתו, אחרי שנים, רק בימי דוד, אז פתאום התגלתה בגורן של ערבנה היבוסי, אומר גד החוזה, אומר לדוד המלך, "פה, פה יושב כיסא השם."

קנו.

כן, תקנה את הגורן וכולי.

אבל ידעו.

מי? יעקב ששכב שמה, הוא לא ידע ששם יהיה.

יחידים ידעו.

אבל זה היה בסוד. רוב עם ישראל לא ידעו.

השלישי זה באותו מקום.

ודאי שבאותו מקום. לא, בוודאי. ברגע ששלמה המלך, ברגע שדוד הנביא אמר לו "כאן זה המקום", וברגע ששלמה המלך התחיל לבנות בית המקדש, ברור שבאותו רגע רק שם זה המקום הקדוש. רק שם זה המקום אשר בחר השם. אבל לפני כן לא ידעו.

אז אם כן, אמר הרמב"ם שלוש סיבות לדבר. סיבה אחת שאומות העולם לא יילחמו על המקום. סיבה שנייה שלא יהרסו את המקום. סיבה שלישית שעם ישראל לא יריבו על המקום.

עכשיו, לצערנו, היום אנחנו נמצאים במצב במצב כבר של אחרי העניין הזה. זאת אומרת, בימינו אנחנו יודעים איפה זה ירושלים. ובאמת, שלוש הסיבות האלה אנחנו יכולים לראות אותן. אנחנו יכולים לראות שאומות העולם מנסות להילחם על המקום כבר 2,000 שנה. אנחנו יכולים לראות שאומות העולם מנסות להרוס את המקום, בעיקר את העתיקות היהודיות שבאותו מקום.

וגם מלחמות אחים בתוכנו, לצערנו אנחנו יודעים למה הכוונה ויודעים שהזהירות שצריך בדבר הזה. ואין ספק שאם היינו קמים היום ובונים את בית המקדש, הבעיה שלנו הייתה לא רק עם

גויים.

כמה מיליארדים ערבים, אלא בעיקר הבעיה שלנו הייתה עם חלקים בעם ישראל שהיו מתקוממים ואומרים, "מה פתאום? מה אתם פוגעים בקודשי האיסלם?" מה? עכשיו זה זה לא קודשי האיסלם, זה קודשי היהדות. אבל זה זה המצב.

ולכן, ולכן המשימה הגדולה שלנו, רבותיי, זה לא העניין עכשיו לבנות את בית המקדש. המטרה, המצווה הכי גדולה עכשיו בבניין המקדש, זה לא לאסוף אבנים. ולא לבוא להר הבית ולהציב את האבנים האלה. כי מה שמונע מאיתנו לבנות את בית המקדש, זה לא שחסר אבנים או חסר כסף. ברגע שהיה ניתן הרשות, כל יהודי היה תורם את מה שיש לו. יש מלא מיליארדרים שהיו תורמים הון, ויש המון יהודים פשוטים שהיו נותנים את כל מה שיש להם. את המכנסיים שלהם היו נותנים. הבעיה היא לא בעיה של כסף. הבעיה היא בעיה של רצון של עם ישראל.

ולכן, מי שבאמת חשוב לו בניין המקדש, זה מה שצריך לעשות. מה שצריך לעשות זה לקרב יהודים לתורה ולמצוות, לקרב יהודים לאמונה, לקרב ליהודים להבנה, לקרב קודם כל את עצמנו להבנה מה זה בכלל בית מקדש. היום שאנחנו מסתכלים על בית מקדש, זה נראה לנו כמו איזה דבר קצת עתיק. בימי קדם, לעמים היה בתי מקדש, לא רק לעם ישראל, לכל עם היה איזה מקדש משלו. היום אין דבר כזה. אז זה נראה לנו איזה משהו אנכרוניסטי, זה משהו מיושן. והאמת היא שזוהי מצווה. המצווה הזאת עומדת לנצח. אז זה לא אומר שאנחנו, כל מצווה התורה לא מוחלפת, התורה לא מתבטלת. אז אנחנו צריכים לראות, אבל בסופו של דבר צריך להבין מה המשמעות של זה, איך לקרב לזה יהודים. העבודה הרוחנית החינוכית, גם כלפי עצמנו וגם כלפי הזולת, זה בעצם עיקר הדבר שחסר לנו על מנת שיבנה המקדש במהרה בימינו.

כבוד הרב, יבוא משיח, אם יבוא משיח, אז מה הוא יעשה? לא יבטח שיבנה את בית המקדש. משיח יבוא, מה? מה התפקיד שלו? הוא לא יבנה.

מתי משיח יבוא לדעתך?

עכשיו, עוד שבועיים.

המשיח יבוא, יש שתי אפשרויות. או שיבוא בדרך נס או יבוא גם עכשיו. או שיבוא בדרך הטבע. בדרך הטבע הוא יבוא רק כאשר עם ישראל ירצה שהוא יבוא. היום עם ישראל רוצה שהוא יבוא?

70% 80% רוצים. היום היום גם אם אפשר לבנות, הם מרגישים בגז, לא יצאו.

לא, אבל אני מאמין 70-80% רוצים.

טוב, אני חושב שזה יותר מדי.

נסיים בסיפור.

כשהבן שלי בועז היה קטן, היה בן ארבע, חמש, אז אה סתם דיברנו, שאלתי אותו, "מה אתה רוצה לעשות שתהיה גדול?" אז הוא אמר, "שאני אהיה גדול, אני רוצה להיות ראש ממשלה." וואלה, יש לך שאיפות? "למה? מה חשוב לך להיות ראש ממשלה?" אז הוא אמר, "כי אמרו לנו בגן שאם עם ישראל שומרים שתי שבתות מיד נגאלים. אז אני אהיה ראש ממשלה ואני אשכנע את כולם. מה איכפת לכם? זה לא כזה קשה לשמור שתי שבתות."

לא ידעתי מה להגיד לו, ילד קטן ומתוק, אבל לעצמי אמרתי, הבעיה היא לא לשמור שתי שבתות. כל אחד יכול לשמור שתי שבתות, אבל לא כולם רוצים להיגאל. וזה זה הבעיה. וכאן זה המשימה, זו זה התפקיד שלנו. המשימה הגדולה שלנו, השליחות החשובה שלנו, לקרב את עם ישראל, קודם כל את עצמנו, להבין יותר מה המשמעות של זה, וגם כלפי החוצה, כמה שיותר, לקרב אנשים להבנה של מה היא הגאולה. מה בעצם החזון שאנחנו רוצים. כי הרבה אנשים, אני לא חושב ש-80%, אני חושב שאתה מגזים. אני חושב שהרבה אנשים בעם ישראל, כשהם חושבים לעצמם, וזה דרך אגב קשור גם לויכוח הקשה שיש היום בעם ישראל. הרבה אנשים בעם ישראל, שמסתכלים על הדתיים והחרדים ואומרים, "מה בעצם הם רוצים? הם רוצים שיהיה פה איראן. הם רוצים שיהיה פה כפייה דתית. הם רוצים שיהיה פה" וזה זה הצבי, ככה צובעים את הצבע, "באור חושך." כן. עכשיו, אני אומר, זה משהו שזה רק סימפטום. זה תפקיד שלנו להסביר לאנשים, קודם כל להבין בעצמנו, מה זה באמת גאולה? למה אנחנו מצפים? למה אנחנו חולמים? למה אנחנו רוצים? ולהסביר את זה גם לאחרים על מנת שהדברים יתקבלו על הלבבות.

רבי חנניה בן עקשיה אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."