בלוג

ערב טוב, ישועות מנוחה וברכה.

במשך כל 40 שנה שעם ישראל הלכו במדבר, אסור היה להם סתם כך לקחת בהמה ולאכול ארוחה בשרית. גם שחיטה לא הייתה מכשירה את הבהמה. הדרך היחידה במשך כל 40 שנה אם אדם רצה לאכול בשר, הדרך היחידה הייתה להביא את הבשר אל אוהל מועד ולהקריב אותו קורבן שלמים. מה עושים עם קורבן שלמים? יש חלבים שהם מוקטרים על גבי המזבח, תודה רבה. יש חזה ושוק לכהן, וכל שאר הבהמה הבעלים אוכלים. לכן זה אחד הסיבות שהשלמים נקראים שלמים, קורבן שלמים, שיש בו שלום, כולם נהנים. גם חלק נשרף והולך לקדוש ברוך הוא, הוא לא נהנה מהקורבנות, הוא צריך את הקורבן. אבל כן חלק הולך לקדוש ברוך הוא, חלק לכהנים וחלק הרוב הולך לאדם עצמו. ורק אך ורק אם אדם מביא קורבן, היה מותר לו לאכול בשר. סתם כך אסור היה לאכול בשר.

והתורה מצווה בפרשת ראה, "כי ירחיב השם אלוהיך את גבולך כאשר דיבר לך". הרי במדבר מה היה המרחק מהאוהל הרחוק ביותר אל אוהל מועד? אוהל מועד היה במרכז העם ישראל. כל עם ישראל חונה מסביב. כמה זה המרחק מהאוהל הכי רחוק עד למשכן? שישה קילומטר. כל מחנה ישראל היה י"ב מיל, מיל זה לא מייל, מיל זה בערך קילומטר, טיפה פחות מקילומטר. נכון. תחשוב על ריבוע של 12 קילומטר על 12 קילומטר. זה ריבוע ענק. ולא היה צריך כבישים באמצע. לא, 12 מיל זה 12 קילומטר. אבל, אבל המשכן באמצע. זאת אומרת, לכל צד מקסימום שישה קילומטרים לכל צד. עכשיו שישה קילומטרים זה לא מעט ללכת. באלכסון כן, קרוב לשמונה. היה להם טלפון, אז מה הבעיה? את הקורבן אי אפשר היה להעביר בפקס, זו הבעיה. ולכן, מי שהיה גר קרוב, היה לו יותר מהר. מי שהיה גר רחוק, יכול ללכת, לפעמים אולי שעתיים ללכת, נגיד באלכסון, 7.8 קילומטר. נגיד שעתיים. שעתיים בהליכה לא מאוד מהירה, סבבה. שעתיים הולך בשביל לאכול. גם לא היה להם מה לעשות כל היום, לא עבדו. אספו מן בבוקר, היה אוכל. עכשיו בן אדם רוצה לאכול בשר. בתאבון. לזה גם נכון. לעומת זאת, בארץ ישראל, "כי ירחיב השם אלוהיך את גבולך". הארץ רחבת ידיים. אדם גר בחולון, הוא גם צריך לעבוד. עכשיו הוא רוצה לאכול ארוחת צהריים בשרית. אין בעיה, קפוץ רגע לירושלים. לא היה מכוניות. קפוץ רגע לירושלים, תקריב קורבן, תחזור. זה לא עובד ככה. זה כמה ימים, יומיים שלושה רק ההליכה. "כי ירחיב השם אלוהיך את גבולך כאשר דיבר לך. ואמרת אוכלה בשר, כי תאווה נפשך לאכול בשר, בכל אבת נפשך תאכל בשר." אז התורה מתירה אתה מגיע לארץ ישראל, תאכל בשר חופשי.

שימו לב שהביטויים שהתורה משתמשת בהם, נשמעים כמו ביטויים לא הכי אידיאליים. "ואמרת אוכלה בשר", שכתוב ואמרת, "אם תאמר, אם אתה תרצה לאכול בשר", טוב, אז מותר לאכול בשר. זה לא משמע, "כי ירחיב השם אלוהיך את גבולך ואכלת בשר בכל מקום". לא כתוב. "ואמרת אוכלה בשר, כי תאווה נפשך לאכול בשר." מאיזה מילה באה המילה הזאת? תאווה נפשך. תאווה. תאווה זה דבר חיובי? לא. אנחנו רגילים שתאווה זה תאוות הגוף, זה יצרים, שמושכים אותנו בדרך כלל למטה ולא למעלה. אז יש פה ביטוי שמתאר את אכילת הבשר בתור דבר שנראה שלילי. ובכל זאת התורה מתירה את זה. "בכל אבת נפשך תאכל בשר."

הדבר הזה מעורר אותנו לשאול את השאלה המפורסמת, האם אכילת בשר זה בכלל דבר אידיאלי? השאלה הזאתי חשובה במיוחד בדורנו, כי בדורנו יש טרנד של טבעונות וצמחונות ו הרבה פעמים אנשים צמחוניים וטבעוניים הם אפילו מאוד טוטליטריים כלפי אחרים. כן? מאוד לא מוכנים לשמוע שום דעה אחרת ובעיניהם זה דבר לא מוסרי בעליל. יש היום זה כבר לא, יש היום הפגנות על נושאים אחרים, אבל נגד הממשלה, נגד זה, אבל אבל יש לפעמים הפגנות. "בשר זה רצח". "ביצים זה שואה". "חלב זה אונס". כל מיני ביטויים כאלה. אני ראיתי שלטים כאלה. הגזמה, אתה אומר. אני נכנסתי אז זו שאלה מעניינת, האם התורה, התורה מתירה לאכול בשר. "בכל אבת נפשך תאכל בשר". אבל לכאורה התורה לא מעודדת את זה. עובדה שהתורה אומרת, "אם אמרת אוכלה בשר, כי תאווה נפשך לאכול בשר". יש לך תאווה כל כך גדולה, אתה לא מצליח להשתלט עליה. טוב, נו, אז תאכל בשר. מצד שני, אתה צודק. הרי מה זה? "ושמחת בחגיך". אין שמחה אלא בבשר. אומנם שאומרים אין שמחה אלא בבשר, במקור הכוונה הייתה, מצווה מן התורה לשמוח בחג, הכוונה הייתה שאתה עולה לרגל. אתה עולה לרגל, אז אתה מביא קורבן שלמים. אז קורבן שחלקו עולה לקדוש ברוך הוא וחלקו אתה אוכל, זה בטוח דבר חיובי. זו התורה גם מצווה לפעמים להקריב קורבנות. אבל האם סתם ככה לאכול בשר, האם זה? דווקא בשבת לא חייבים לאכול בשר, אפשר לאכול דגים. אבל גם דגים, דג זה גם בעל חיים. זה העניין. נכנס פה מנהג הספרדים שלא אוכלים דגים עם חלבי. אשכנזים כן אוכלים. הנה בלוב, גם אוכלים. אבל הם לא אוכלים גבינות בכלל הלובים. לא שלא אוכלים, לא שלא אוכלים. לא אוהבים, לא אוהבים.

על כל פנים, אני מכיר מישהי שנהייתה צמחונית. למה? כי בחצר הם היו מגדלים תרנגולות. ומדי פעם אבא שלה היה לוקח תרנגולת ושוחט ואוכלים. אבל היא בתור ילדה הייתה מתיידדת עם התרנגולות. זה היה כמו חיית מחמד. היום פתאום אוכלים את ציפי. זה לא עובד ככה. זה היה מזעזע אותה. כן. על כל פנים, על הדבר הזה, האם על פי התורה יש עניין להיות צמחוני? הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב על כך חוברת שלמה שנקראת "חזון הצמחונות והשלום". והוא אומר, מצד אחד, כאשר הקדוש ברוך הוא, עובדה, אומר כך, עובדה ש אולי הוא מתחיל מדבר אחר. קודם כל הוא אומר, מבחינת ההרגשה, כל בן אדם באיזשהו מקום זה טיפה מעורר אי נוחות. בסוף, בעלי חיים יש לנו קשר עם בעלי חיים. כל בן אדם מכיר את המציאות הזאת של חיית מחמד. אז גם אם זה לא חיית מחמד שלך, אבל בעלי חיים זה לא משהו שאין לנו שום קשר איתם. אנחנו בכל זאת יש לנו איזה יחסי גומלין עם בעלי חיים. יש איזה הרגשה שמרגישים ככה שאנחנו לא צריכים להיות איזה עריצים ואכזריים לבעלי חיים. ודאי שצער בעלי חיים זה איסור דאורייתא. מכמה וכמה מקומות לומדים את זה שאסור לצער בעלי חיים. אז הכוונה שאסור לצער אותם לחינם. כאשר זה לצורך משהו אז אז לפעמים מותר. זה תלוי בכל מיני עניינים. על כל פנים,

אומר הרב קוק, הרי התורה בעצמה מעידה שהיה זמן שכל העולם היה צמחוני. מתי כל העולם היה צמחוני? במשך מאות שנים. מאדם עד נח, יותר מ-1,000 שנה. עד המבול. שהיה כל העולם צמחוני. חז"ל בגמרא בסנהדרין דף נ"ט לומדים את זה מהפסוק, שהקדוש ברוך הוא אומר לאדם הראשון בפרק א' בבראשית, "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאוכלה". מה נתתי לכם לאוכלה? את כל העשב ואת כל הפירות. זה מה שנתתי לכם לאוכלה. לעומת זאת, מה נאמר לנוח? שוב יותר מ-1,000 שנה לאחר מכן, אחרי המבול. נאמר לו, "כי ירק עשב נתתי לכם את כל". כמו שעד עכשיו היה מותר לכם לאכול ירקות ועשבים, עכשיו אני מתיר לכם את הכל. "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו". כלומר, מעכשיו מותר לכם לאכול גם בעלי חיים אבל לא אבר מן החי. בשר בנפשו דמו הכוונה היא שהבעל חיים עדיין חי ואתה קורט לו אבר ומבשל ואוכל. זו אכזריות יתירה. וזה גם לבעלי חיים אסור, זה אחד מ סליחה, גם ל בני נוח. גם לגויים אסור לאכול אבר מן החי וזה אחד משבע מצוות בני נוח.

על כל פנים, אומר הרב קוק, עצם זה שהייתה תקופה של מאות רבות של שנים שבהם אסור היה לאכול בעלי חיים, זה מלמד שיש מדרגה כזאת. ואדרבה, אולי מעיים שלנו, זה כמו של הטורפים, הם קצרים. של הפרות, של הבקר, הם אוכלים עשב, הם כמה מטרים. מעניין. כן, זה מישהו אמר לי פעם. על כל פנים, אז אז אומר הרב קוק, אם כך, אם היה מדרגה כזאת, בודאי אנחנו נחזור ונגיע למדרגה הזאת מתישהו. כיוון שהיה קלקול. הרי האדם הראשון נברא במדרגה שהוא לא אוכל בשר. ואז היה קלקול, הייתה הידרדרות של העולם. דור מבול מלאה הארץ חמס. ובעקבות המבול, התיר הקדוש ברוך הוא, ראה שהם לא עומדים בזה, אמר להם טוב, תאכלו בשר. אבל זה ירידה במדרגה. אז אם כך, אנחנו אמורים מתישהו לחזור למדרגה הזאת ולהיות צמחוניים. מתי?

אומר הרב קוק, הוא מתחיל רגע משאלה אחרת. איפה כתוב בתורה שאסור לאכול בשר אדם? זה ברור שזה אסור? ברור שאסור, נכון? איפה כתוב? זה משהו אחר, זה שאסור להרוג. שופך דם האדם, מי ששופך דם, שפיכות דמים, זה אסור להרוג. אבל אם בן אדם נפטר, נפטר מעצמו, האם מותר לאכול את בשרו? ברור לכולנו שזה אסור. רבותיי, אין לזה מקור בתורה, זה אסור! חד משמעית אסור. אבל זה לא כתוב בשום מקום מפורש. זה בתורה שבעל פה שנאמר לו מסיני. למה זה לא כתוב? למה לא לכתוב? שזה אסור. זה הרי כל כך אסור, זה צועק לכולנו בנפש שזה לא שייך, זה דבר קניבליזם, זה דבר מטורף, זה דבר מעוות. זה כל כך ברור לנו שזה אסור. אז למה זה לא כתוב? אומר הרב קוק, כי זה כל כך ברור לא צריך לכתוב את זה. יש דברים שהם כל כך מובנים מאליהם, אוי ואבוי אם צריך להגיד אותם. לא צריך להגיד.

יכול להיות, כמו שקרה שאנשים עם המטוס נפל בלוס אנג'לס, פיקוח נפש. פיקוח נפש, גם חזיר מותר לאכול. אבל אני אספר לך סיפור שהיה אדם שאני מכיר ששרד את השואה. ואחרי השואה הוא היה כולו עור ועצמות. ובאו החיילים הרוסים והביאו להם אוכל. בשר, קופסאות שימורים של בשר. ואכלו, ידעו שזה לא כשר, אבל אכלו. ואז אחד החיילים הרוסים אמר להם, תדעו שהשקיעו בכם, זה בשר של חזיר, לא סתם בשר. באותו רגע הוא הקיא כל מה שהוא אכל. לא היה מסוגל, זה הגיל אותו. מותר לאכול חזיר במצב כזה, זה פיקוח נפש, הוא חייב להחיות את נפשו. אבל זה לא משנה, הוא לא היה מסוגל. חזיר, זה העניין, חזיר זה הסמל של דבר שכל דורות ארוכים, אלפי דורות, הכריחו יהודים להמיר את דתם על ידי זה שיאכלו חזיר, שיקריבו חזיר. זה הגיל אותו. אומר הרב קוק, אתה יודע מתי נחזור להיות צמחוניים? כשזה תהיה ההרגשה שלנו גם לגבי בעלי חיים. כשהאדם, כל אדם ירגיש שזה מגעיל אותו, זה דוחה אותו מבחינה מוסרית לאכול בעל חיים. אז אם כולנו נרגיש ככה, אז נחזור להיות צמחוניים. לכאורה, כן. יש בשר סינתטי. שניה. שניה.

שואל הרב קוק, אנחנו לא נספיק לענות על הכל היום, אבל אני אגע בעוד שתי נקודות. שואל הרב קוק, רגע, אם כך, לכאורה, הרי יש היום כבר כאלה שהם צמחוניים. למה? כי מרגישים שזה לא מוסרי. האם הם במעלה יותר גבוהה מאדם אחר שאוכל בשר? אומר הרב קוק, להפך. נכון שאנחנו, בעיקרון, מצפים ליום שבו העולם כולו יתרומם למדרגה הגבוהה הזאת שלא נתאווה לאכול בשר. לכן התורה אומרת, "כי תאווה נפשך לאכול בשר בכל אבת נפשך תאכל בשר". אם זה מתחשק לך, אם אתה רואה סטייק וזה עושה לך חשק, אז תאכל. איך תדע מתי זה לא ראוי לאכול? כשאתה מסתכל על סטייק וזה מגעיל אותך, זה דוחה אותך, כי אתה מרגיש שזה לא מוסרי. אבל זה כשנגיע למדרגה הזאת. אבל בינתיים, כאשר אנחנו עדיין לא במדרגה הזאת, אומר הרב קוק, הפוך. היום ראוי לאכול בשר. למה? קודם כל אנחנו זקוקים לזה מבחינה גופנית. אבל יותר מזה, הרבה יותר מאשר העניין ה הבריאותי, הגופני, יש איזושהי הגדרה שחז"ל משתמשים בה ואומרים "לא כל הרוצה ליטול את השם יטול". למשל, נאמר את זה על חתן ביום חופתו. חתן ביום חופתו פטור מקריאת שמע, כך אומרת המשנה. למה פטור? כי הוא טרוד במצווה, בעניין החתונה, אז הוא לא מסוגל להתכוון. רבן גמליאל קרא קריאת שמע. אמרו לו, "לא לימדתנו רבנו", הוא קרא קריאת שמע בהילולת חתונתו. אמרו לו, "לא לימדתנו רבנו שחתן פטור מקריאת שמע"? אמר להם, "איני שומע לכם לבטל ממני קבלת עול מלכות שמיים אפילו שעה אחת". אני לא מוכן, בשבילי לבטל על קריאת שמע לא שעה אחת. אני לא מוותר על קריאת שמע. אבל אומר, אומר בנו רבן שמעון גמליאל, "לא כל הרוצה ליטול את השם יטול". חתן שרוצה לקרוא קריאת שמע, לא, שלא יקרא. למה? הוא כאילו מתגאה. אני כמו רבן גמליאל. אני אומר בסוגריים, היום נוהגים שכל חתן חייב לקרוא קריאת שמע. מדוע? כי כל הסיבה שאסור, שפטור מקריאת שמע זה בגלל שבגלל שהוא טרוד, הוא לא מסוגל להתכוון. אבל זה משהו אחר קצת. אבל העניין הוא, מה זה בעצם אומר? זה כאילו אומר, כל יום אתה מתכוון לקריאת שמע 100%. עכשיו כשאתה מתחתן, אתה לא מצליח להתכוון. הפוך על הפוך. זו גאווה להגיד, היום אני טרוד אז אני לא יכול להתכוון. נו, כאילו אתמול התכוונת, כאילו שלשום התכוונת. אנשים לא מתכוונים בקריאת שמע. הלוואי ונתכוון ב"שמע ישראל השם אלוהינו השם אחד", לפחות בפסוק הזה. אבל בכל קריאת שמע, מי יכול להתכוון? בטח לא בכוונויות הרש"ש והמקוברים. אז אנחנו נוהגים היום שכל חתן יקרא קריאת שמע. והיום זה הפוך. מי שלא קורא קריאת שמע, אז הוא כאילו מתגאה. אז יש מדרגות כאלה שהם מידת חסידות. אבל לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. מי שקופץ להתהדר במידת חסידות שהיא לא מתאימה לו, אז זה דבר שהוא לא ראוי. הוא גם גאווה. אבל לא רק שזו גאווה, אלא שזה גורם לעיוות בנפש. כאילו האדם הזה, שהולך להיות צמחוני, אני מצטט את דברי הרב קוק. הוא גמר את כל חשבונותיו עם בני אדם, הברואים בצלם אלוקים. הוא כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, את שנאת העמים וקנאת הלאומים, איבת הגזעים ומריבת משפחות. כאילו כל אלה כבר אינם. הוא פתר את כל הבעיות של האנושות ועכשיו הוא הולך לפתור את הבעיות עם בעלי חיים. הלו, צעד צעד. קודם כל אנחנו צריכים להגיע לשלום בינינו. קודם כל שלום בתוך עם ישראל. אחר כך שלום בין כל האנושות, בין כל בני אדם. אחר כך תגיע לבעלי החיים. אחרת, אם אתה לא פועל בדרך הזאת של מעגלים הולכים ומתרחבים, אתה בהכרח מגיע לעיוות. ואנחנו רואים את העיוותים האלה. האבתי, אני אלך רגע רחוק. זה ידוע שהנאצים ימח שמם היו אוהבי בעלי חיים בצורה מאוד מאוד גדולה. הם המציאו את צער בעלי חיים. הם המציאו את אגודת צער בעלי חיים. לא המציאו את המושג של צער בעלי חיים. צער בעלי חיים כבר בתורה מופיע. העיקרון. אבל את האגודה, הם יסדו אגודות של צער בעלי חיים. והרבה פעמים היה להם כלבים שהם אהבו אותם אהבת נפש ודאגו להם וטיפחו אותם. אבל יהודים, התייחסו אליהם בתור פסולת. אז זה, זה רק דוגמה קיצונית מאוד שמראה לא, לא, זה לא קיצוני. כל מה שתגיד על הנאצים זה קיצוני. היטלר אהב את הכלבים. נכון. והייתה בחורה שהייתה בחורה שהם למדו את הכלבים מה שהכל. היא ברחה לישראל. היא עשתה פה בחלק של הצבא, הכלבנים. כן. והוא שהוא לא יכול להחזיק אותה שמה. הוא אהב את הכלבים. הבן של בן דוד שלי סיים קורס קצינים ב הכלבנים בעוקץ. ודוד שלי מספר, הם הלכו שמה לטקס. אתה רואה שמה 180 חיילים עם 100 ש אולי, לא זוכר כמה, אני חושב נדמה לי 180 חיילים עם 180 כלבים עומדים שעתיים במסדר ולא חרץ כלב לשונו. כולם עומדים דום, גם החיילים גם הכלבים. כולם עומדים דום, מסדר שעתיים. לצערנו, לצערנו עכשיו במלחמה, המון כלבים נהרגו. על כל פנים, רבותיי, זה לא הנושא. אומר, אומר הרב קוק, רבותיי, שכאשר אדם, שששש, רבותיי, כאשר אדם מדגיש כל כך את ה אהבת בעלי החיים, שהעולם עוד לא הגיע למדרגה הזאת, אז האדם קופץ מעל מדרגתו המוסרית, שאותה עוד לא הגענו לשם. ובהכרח זה בא על חשבון דברים מוסריים אחרים. אני זוכר, לפני 19 שנה, בימים אלה, היה הגירוש מגוש קטיף. ובאו כל מיני שמאלנים, מה יהיה עם החתולים? מסכנים חתולי הרחוב שנותשים בגוש קטיף. על בני האדם לא היה אכפת להם. על זה שאנשים שהם עשו שם את נפשם ואיבדו שם את יקיריהם וצריכים להוציא אותם מהקברים ולקבור אותם במקומות אחרים, ואנשים ש-35 שנה בנו שם את חייהם ואת עולמם ופתאום מחריבים להם את הבית ואת העסק ואת הקהילה ואת המשק החקלאי. זה לא עניין אותם. אבל מה יהיה עם החתולים? אוי ואבוי. אתה רואה לפעמים שיש עיוותים בדבר הזה.

והדבר הזה הוא מלמד אותנו שאדם צריך שאדם צריך לבנות את העולם המוסרי שלו מדרגות מדרגות. כן, זה טבעי. קודם כל שאדם יהיה אכפת לו מהמשפחה שלו. אחר כך שיאכפת לו מהקהילה שלו. שיאכפת לו, אני הירח קודמים. שיאכפת לו מ העם שלו. אחר כך שיאכפת לו, גם זה אנחנו רואים. אנשים שאכפת להם נורא מ המסכנים בעזה. ומה עם עם ישראל? מה עם האנשים ש קודם כל, קודם כל עם ישראל. אחר כך בני אדם באופן כללי. יש לנו עניין לדאוג לכל האנושות. אחר כך יש לנו עניין גם לדאוג לכל בעלי החיים. הרי יבוא יום על פי הנביא ישעיהו, יבוא יום שבו גם בעלי החיים יהיו צמחוניים. הרי כתוב, "וגר זאב עם כבש ואריה כבקר יאכל תבן, ופרה ודב תראנה יחדיו ירבצו ילדיהן וכולי". אז גם בעלי החיים יהיו צמחוניים. מאוד יכול להיות. עכשיו, אומנם הרמב"ם מפרש את זה לא כפשוטו. הרמב"ם אומר שיבוא יום שגם הרשעים בבני אדם לא ילחמו ולא יהיו עבריינים. אז לא הכוונה, לפי הרמב"ם, אין הכוונה ממש שזאב וכבש ונמר עם גדי ירבץ, או אריה כבקר יאכל תבן, אלא הכוונה היא לרשעים האנושיים. אבל לפי פרשנים אחרים, זה כפשוטו. בעלי החיים יהיו צמחוניים. נו, אם כבר בעלי החיים יהיו צמחוניים, ודאי אז גם בני אדם יגיעו למדרגה הזאת. לפחות למדרגה יותר גבוהה. אבל העיקרון אנחנו מבינים שבעצם בכך שאדם היום יקפוץ מדרגות וינסה להיות צמחוני, הוא בעצם עלול לטשטש את מדרגות המוסר שלו. אז אם אדם באופן אישי זה מגעיל אותו, זה דוחה אותו, אדרבה, אז בשבילך אולי זה טוב. אבל זה לא מתאים עדיין למדרגה הכללית של כלל העולם. רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".