בלוג

ערב טוב, ישועות ורבותיי. דברי התורה אלה לעילוי נשמת הנפטרים שהזכרנו את שמותיהם.

פרשת ויתחנן כשמה כן היא, מספרת על התחנונים, התפילות והבקשות של משה רבנו מאת ריבונו של עולם שיזכה להיכנס אל ארץ ישראל. חז"ל מביאים שמשה רבנו התפלל 515 תפילות בעניין הזה, כמניין המילה ויתחנן, ויתחנן בגימטריה 515.

והגמרא במסכת ברכות לומדת מהדבר הזה, מהתפילה של משה רבנו, לומדת הגמרא הלכה חשובה בהלכות תפילה, שאנחנו מקיימים אותה כל יום ויום, בכל תפילה ותפילה. אומרת הגמרא, אמר רבי אלעזר: לעולם יאמר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך יתפלל. כל תפילה צריך לפתוח בשבחו של הקדוש ברוך הוא. מנעלן? מניין לומדים את זה? ממשה. שמשה כאשר הוא מתפלל, "ויתחנן אל השם", אז הוא אומר כך: "ויתחנן אל השם בעת ההיא לאמור, אדוני אלוהים, אתה החילות להראות את עבדך את גודלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמיים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך." אעברה נא ואראה את הארץ הטובה.

כלומר, משה קודם כל אומר, ריבונו של עולם, אין כמוך בשמיים ובארץ. מי יעשה כמעשיך וכגבורותיך? קודם כל הוא משבח אותו. אחרי שהוא משבח אותו, אז הוא מבקש את בקשתו. ובאמת זו הלכה שכולנו מקיימים אותה בכל תפילת לחש, בכל תפילת העמידה. שלוש הברכות הראשונות הן ברכות שבח. אנחנו קודם כל אומרים שהקדוש ברוך הוא אלוהינו ואלוהי אבותינו, ואנחנו חותמים בברכה של מגן אברהם. מלך עוזר ומושיע ומגן, גומל חסדים טובים. עשית כל כך הרבה חסדים טובים לאבותינו ולנו. זו ברכת שבח ראשונה שעשית חסד עם האבות, ומביא גואל לבני בניהם.

הברכה השנייה על גבורותיו של הקדוש ברוך הוא. אתה גיבור לעולם השם. כל הגבורות, החל משיב הרוח מוריד הגשם, מוריד הטל, ועד מחיה מתים ברחמים רבים. ובדרך יש את ברכת הפרנסה, מכלכל חיים בחסד. אנחנו עוד לא מבקשים פרנסה, וגם עוד לא מבקשים גשם. אנחנו בינתיים מספרים בשבחו של הקדוש ברוך הוא. אתה גיבור. זאת נקראת ברכת הגבורות. הברכה הראשונה ברכת אבות, על חסדי אבות, והברכה, החסדים שהקדוש ברוך הוא עשה לאבות, והברכה השנייה על השבח של הקדוש ברוך הוא בגבורותיו, בכל הצדדים של גבורות השם. ולכן אנחנו מסיימים מחיה המתים, שזו הגבורה הגדולה מכולם. ספציפית הברכה הזאת מחיה המתים, העניין של החיית המתים, חוזרת חמש פעמים בתוך הברכה הזאת, אבל זה בעצם השיא של כל הגבורות כולן.

והברכה השלישית, אתה הקדוש ושמך קדוש. כלומר, אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא על קדושתו. אז יש פה על חסדיו, על גבורתו ועל קדושתו. שלושה שבחים גדולים שאנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא בתחילת כל תפילה ותפילה. רק לאחר מכן, בברכה הרביעית, אנחנו מתחילים לבקש בקשות. חוננו מיתך חכמה בינה ודעת, רפאנו, ברך עלינו, כל הבקשות, גואל ישראל, כל הבקשות על הגאולה ועל הדעת ועל התורה ועל התשובה ועל הסליחה ועל כל הדברים, זה החל מהברכה הרביעית והלאה.

ולכן, זו הסיבה שגם בשבת למשל, שאנחנו לא מבקשים בכלל בקשות. אנחנו במקום כל הבקשות האלה, כל הברכות האלה, אומרים רק ברכה אחת על עניין קדושת השבת, מקדש השבת. עדיין, אנחנו מתחילים בשלוש ברכות ראשונות שהן ברכות השבח. ואת זה לומדים ממשה רבנו בפרשתנו. שמשה רבנו מתחיל בשבח. "אתה החילות להראות עבדך את גודלך ואת ידך החזקה, אשר מי אל בשמיים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך."

והגמרא מביאה משל למה הדבר דומה. לעבד שבא לבקש משהו מאדונו. עכשיו אם העבד סתם יבקש, אולי האדון ייתן לו, אולי לא ייתן לו. מה יעשה העבד? יתחיל קודם כל בשבחו של האדון. קודם כל ישבח אותו. אדוני, אתה באמת אין כמוך. אין אדון כמוך בעולם. אתה יודע שאני עובד אותך לא רק כי אני עבד שלך, כי אני אוהב אותך בלב ונפש. אחר כך הוא יבקש את בקשתו. ואחר כך הוא יגיד תודה. אפילו עוד לא נתן לו האדון, הוא אומר, אני כבר אומר לך תודה מראש. מה שתחליט, ההחלטה שלך, אבל אני כבר מודה לך על מה שתחליט, אני יודע שזה לטובה ואני כבר מודה לך. וככה אדם מתפלל. שלוש ברכות ראשונות הזכרנו ברכות השבח. לאחר מכן, שואל את כל בקשותיו, את כל בקשות עם ישראל. ולבסוף מסיימים בהודעה.

אף על פי כן, הדבר הזה צריך הבנה. המשל של העבד משל יפה. אפשר לדמיין עבד שבא לבקש מאדונו, מבקש ממנו כל מיני דברים, אז קודם, אני אגיד את זה בצורה קצת בוטה, אז לפני זה הוא קצת מתחנף. האם באמת העבד כל כך אוהב את אדונו? או שהוא פשוט רוצה לקבל את בקשתו? ואינטרסים הכל. היום אין לנו עבדים, אבל נגיד בן אדם בא לבוס לבקש העלאה במשכורת. אז הוא לא יגיד ישר, טוב, מה קורה, מתי אתה נותן לי העלאה? יגיד תשמע, אתה יודע כמה אני אוהב לעבוד אצלך, אני אוהב את האווירה, אני אוהב, אתה יודע גם כמה אני תורם למפעל, כמה אכפת לי. אז בוא, מה אתה יכול לעשות בשבילי? אז קודם אתה מתחנף. סליחה על הביטוי, אבל אתה מתחנף, ואחר כך אתה מבקש בקשות. האם חלילה אנחנו מתחנפים לקדוש ברוך הוא?

להגיד שאנחנו מתחנפים לקדוש ברוך הוא, זה נורא ואיום. למה זה כל כך נורא ואיום? קודם כל כי חנופה זה שקר. זה לא, כשאדם בא, כשעבד בא לרבו, או כשהעובד בא לבקש העלאה במשכורת מאדונו, מהבוס שלו, אז הוא לא אומר את האמת. הוא מתחנף. חנופה זה שם נרדף לשקר. כשאתה אומר דברים טובים, לא כי אתה באמת חושב אותם, אלא הכל מתוך אינטרסים. נו אז מה, ככה חלילה? ככה אנחנו באים לריבונו של עולם? זאת קושיה אחת.

קושיה שנייה, וכי ריבונו של עולם צריך את המחמאות שלנו? יכול להבין שבן אדם כשאתה אומר לו מחמאות, ליבו מתרכך. כל בן אדם באשר הוא אדם, אתה רואה, אתה מדבר לו על הלב, אתה נוגע לו ברגש. זה מדבר אליו. יש אנשים שבמיוחד אוהבים לקבל מחמאות. אנשים שהכבוד אצלם זה המידה הכי חזקה. אז רק אתה מכבד אותו, אתה רק זה, וואו, זה ליטפת לו את האגו, עכשיו הוא פתוח לשמוע מה אתה אומר. אבל חלילה, ריבונו של עולם הוא לא צריך את המחמאות שלנו. הוא לא מושפע ממחמאות. זה לא בן אדם שלבו רך, אז אתה מתחנף אליו, אז הוא מושפע. הקדוש ברוך הוא משפיע, לא מושפע. הוא זה שמחולל את כל העולם, הוא זה שבורא את כל העולם. הוא לא זקוק לשום דבר, בטח לא למחמאות שלנו. אז מה הדבר הזה?

מבאר את הדברים הרב קוק זצ"ל. והוא כותב את זה בשני מקומות. זה גם מופיע בפירוש שהוא כתב על הסידור שנקרא עולת ראייה, וגם בספר על הגמרא, זה מופיע בגמרא מסכת ברכות, אז יש לו גם פירוש על האגדות בגמרא שנקרא עין איה. והוא כותב שם כך: חלילה שהקדוש ברוך הוא זקוק למחמאות שלנו. בשביל מה אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא? בשבילנו, לא בשבילו. כי אנחנו גם צריכים לזכור שלא רק המחמאות זה קושיה, כל הבקשות שאנחנו מבקשים זה בעצמו קושיה.

למה זה קושיה? כי כאשר אדם, נניח, אדם מבקש בקשה לרפואה. יש חלילה איזה חולה שהוא מכיר, שמאוד מאוד חולה והוא מתפלל עליו מעומק עומק הלב שהאדם הזה יבריא. אז אני שואל כך: אם הקדוש ברוך הוא גזר על האדם הזה שימות במחלה, מה תעזור התפילה? מה, אתה חושב שאתה משנה את רצון השם? כמו שאמרנו שהקדוש ברוך הוא לא מושפע ממחמאות, הוא גם לא מושפע מתחנונים. שהרי בן אדם, שוב, אם היינו מתפללים לבן אדם, אז אתה מבקש מבן אדם, ואתה פורט לו על מיתרי הרגש, ואתה מתחנן לפניו, וליבו מתרכך. הקדוש ברוך הוא, אם זו מידת הדין, אז זה מה שיהיה. אז איך התפילה עוזרת? והתשובה היא שהתפילה עוזרת. בוודאי שהיא עוזרת. איך היא עוזרת? קודם כל כי היא משפיעה עלינו. אנחנו לא משפיעים על ליבו של הקדוש ברוך הוא, כי הוא לא, אין לו לב כלב אדם. אנחנו משפיעים קודם כל עלינו. וכשאנחנו משפיעים עלינו, ממילא רצון השם שונה.

ניתן משל להסביר את הדבר. נניח שמנהל, מנהל בית ספר, קורא לתלמיד ואומר לו, עכשיו החופש הגדול, אבל תדע ששנה הבאה אני מוריד אותך מהמגמה של חמש יחידות לארבע יחידות. למה? כי לא עמדת בדרישות. אתה לא מתאים לחמש יחידות, וככה גזירה נגזרה מלפניי, אין מה לדבר. אתה לא ממשיך במסלול של חמש יחידות. לא למדת, לא השקעת, תוצאות בבטן. לא מתאים. טוב, זו גזירה. מה יכול הילד לעשות כדי לשנות את רוע הגזירה? יכול ללמוד. אם הוא ילמד, והוא יוכיח למנהל שהוא באמת עשה עבודה משמעותית. לקח שיעורים פרטיים, למד בזמנו הפנוי. בוא, אז עכשיו בתחילת השנה תעשה לי מבחן, ותראה שאני יכול לעמוד בדרישות של המסלול התובעני יותר.

בדומה לזה זו התפילה. לא שאנחנו לומדים והקדוש ברוך הוא בוחן אותנו, אלא שברגע שאדם מתפלל מעומק הלב, ממילא הוא מתקרב לריבונו של עולם יותר. וכשהוא קרוב יותר לריבונו של עולם, אז באמת יותר מגיע לו. כלומר, כאשר אדם, מה שהיה קודם לכן לפני התפילה, אז אולי לא הגיע לו שהקדוש ברוך הוא יבטל את רוע הגזירה. אבל עכשיו אחרי שעשית דבר כזה גדול של התקרבות לריבונו של עולם על ידי התפילה, עכשיו כבר מגיע. לא רצונו של השם משתנה, אלא התפילה משנה את המצב שלך, את המצב שלנו בעולם.

גם כאשר אדם מתפלל על חברו, אז הזכות, ברגע שהתפללת ועשית כזה דבר גדול של תפילה והתקרבות לריבונו של עולם, אז התפילה בעצמה זה זכות עצומה שלך. עכשיו אתה מתפלל, אתה בעצם מתפלל בעד מישהו חולה, אתה מקדיש את הזכות הזאת למענו. אז יש פה באמת מצב שונה. ניתן משל רגע מתחום אחר. אדם בא לבנק, מבקש הלוואה. יתנו לו או לא יתנו לו? תלוי. תלוי במה? תלוי ביכולת שלו להחזיר. נכון. עכשיו אם רואים שהבן אדם הזה כל הזמן מגלגל הלוואות, מגלגל חובות, יגידו לו, תשמע, אדוני, אנחנו בנק, לא גמ"ח. אנחנו לא ארגון חסד. אתה לא תוכל להחזיר, אנחנו לא נותנים. אבל אם הוא יראה להם שהוא עושה מאמצים, שיהיה לו אפשרות להחזיר. או אם הוא פתאום התחיל לעבוד בעבודה מסודרת, והתחיל להיכנס לו סכומים קבועים בצורה גבוהה לחשבון. התייחסות אחרת. הוא יכול גם להביא ערבות ממישהו. ממישהו אחר. שהוא, החשבון שלו מצויין, והוא נותן ערבות לבן אדם הזה, אז יתנו לו את ההלוואה.

כך אדם יכול להתפלל. בעצם התפילה הוא, כאילו, משנה את חשבון הבנק שלו. התפללת? חשבון הבנק הרוחני. ברגע שהתפללת, התקרבת לריבונו של עולם, וממילא הזכויות שלך עלו בהרבה. אז התפילה קודם כל פועלת מצד עצמה. ואם אדם מתפלל בעד חברו, זה כאילו אתה נותן ערבות לחברך. יש לך הרבה זכויות, אתה תורם אותם לפלוני, לאותו אדם כדי שהוא יתרפא.

מתוך זה מסביר הרב קוק גם את העניין של השבח. כשאנחנו אומרים את השבח, זה בדיוק בשביל זה. בשביל שנזכור שריבונו של עולם הוא אינסוף. הוא לא זקוק לתפילות שלנו. אנחנו כשאנחנו עוד מעט נתפלל ונבקש בקשה, זה לא שאנחנו מנסים להשפיע על הרצון שלו. אנחנו מנסים, מה שאנחנו עושים בתפילה, זה להוסיף זכויות. להתקרב לריבונו של עולם. המילה תפילה היא גם מלשון חיבור. כאשר בלהה, שפחת רחל, יולדת את נפתלי, אז רחל אומרת 'נפתולי אלוהים נפתלתי עם אחותי'. ורש"י מסביר, נתחברתי. 'נפתלתי עם אחותי' זה התחברתי. זה כמו פתילים. למה פתיל הציצית נקרא פתיל? כי הוא מפותל אחד בתוך השני, זה מחובר. זה שזור אחד בתוך השני. התפילה היא התחברות לריבונו של עולם. וכאשר אדם מתחבר לריבונו של עולם, אז קודם כל, זו זכות עצומה, ולכן התפילה פועלת. והשבח שאומרים לפני התפילה, מטרתו בעצם לומר שאדרבה, אדם מזכיר לעצמו, לא בשביל להתחנף לקדוש ברוך הוא, אלא בשביל להזכיר לעצמנו, ריבונו של עולם הוא כזה עליון. הוא עשה חסדים לעבוד, הוא גיבור שאין גיבור כגבורתו, והוא קדוש, הוא מעל העולם, הוא נבדל מן העולם. וכל השבחים הללו אמורים להזכיר לנו שריבונו של עולם לא מושפע מהבקשות שלנו, אלא זה אנחנו שבתפילה מתקרבים אליו, ובכך התפילה פועלת את פעולתה.