בלוג

שיעור ראשון
ערב טוב, נרשות מוריי ורבותיי.

משה רבנו פונה אל הקדוש ברוך הוא ומתפלל לפניו: "ויתחנן אל השם באיתא לאמור: השם אלוקים, אתה החילות להראות את עבדך את גודלך ואת ידך החזקה. אשר מי אל בשמיים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. אברנה את הירדן הזה, אל הארץ" וכולי. כלומר, משה רבנו מה הוא מבקש בעצם? להיכנס אל ארץ ישראל.

אבל לפני שהוא מבקש להיכנס לארץ ישראל, הוא מקדים ואומר שבחו של הקדוש ברוך הוא. הוא אומר: "השם אלוקים, אתה החילות", רק התחלת להראות את עבדך את גודלך ואת ידך החזקה, "אשר מי אל בשמיים ובארץ, אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך". כלומר, משבח משה את הקדוש ברוך הוא: אין כמוך. מי יכול לעשות כמעשיך ורק התחלת? כל מה שהראית לי, כן, כל 40 שנה של יציאת מצרים, עשרת המכות, קריעת ים סוף, מתן תורה, 40 שנה במדבר, מן, ענני כבוד – כל זה זה רק התחלה. הרי הקדוש ברוך הוא כוחו אינסופי. אז כל מה שהוא הראה לקדוש ברוך הוא, למשה, זה רק מעט מזעיר.

אז זה למעשה "אתה החילות" להראות את עבדך, רק התחלת. רק התחלת להראות לי את גודלך. אז משה רבנו פותח בשבח לקדוש ברוך הוא ואז הוא מבקש.

חז"ל למדו מכאן כיצד יש להתפלל: לעולם יסדר אדם שבחו של הקדוש ברוך הוא, ואחר כך יתפלל. כל פעם שאדם רוצה לבקש בקשה מאת השם, קודם כל יגיד שבחו, וזה לומדים מהפרשה שלנו. ובאמת ככה אנחנו עושים. אנחנו בכל תפילה שאנחנו אומרים תפילת העמידה, תפילת שמונה עשרה, בכל תפילה, גם ביום חול וגם בשבת ובימים טובים, אנחנו פותחים דבר ראשון שלוש ברכות של שבח. ברכה ראשונה: מגן אבות – ברכה על כל החסדים שהוא עשה לאבות. ברכה שנייה: ברכת גבורות – "אתה גיבור לעולם השם, מחייה מתים אתה, רב להושיע, מכלכל חיים, מחייה מתים". כל שבחו וגבורותיו של הקדוש ברוך הוא. גם הברכה השלישית היא שבח: "אתה קדוש ושמך קדוש". אז יש שלוש ברכות של שבח, רק אחרי שסיימנו שלוש ברכות של שבח, מתחילים לבקש בקשה. וזה לומדים מהפרשה שלנו.

אבל על הדבר הזה יש קושיה גדולה. כשאנחנו לומדים כיצד להתפלל, אז הגיוני שנלמד ממשה רבנו. אבל אולי כדאי שנלמד מהתפילות המוצלחות של משה רבנו. זאת, לכאורה, תפילה לא מוצלחת. למה זה נראה תפילה לא מוצלחת? הוא לא קיבל. מה הוא ביקש? להיכנס לארץ ישראל. קיבל או לא קיבל? לא קיבל. בסדר. אז אתה אומר: התפילה הייתה בסדר, אבל היה סיבות אחרות למה הוא לא קיבל את בקשתו.

נכון. אז יש כוח, ודאי, אין ספק בדבר הזה. תראו, גם משה רבנו עצמו התפלל עוד תפילות שנענו. מי יכול להגיד לי תפילה של משה רבנו שגם נענתה והוא קיבל את מבוקשו? נכון. אומר לנו אברהם: "אל נא רפא נא לה". חמש מילים קצרות. על מי הוא מדבר? על אחותו מרים. חמש מילים קצרות והתפילה נענתה.

עוד תפילה, לא רק פרטית, כללית שמשה רבנו התפלל. גם במלחמה מול עמלק, נכון? "כאשר ירים משה ידיו וגבר ישראל". איך זה קורה? הוא מתפלל, הוא לא סתם מרים ידיים. זה לא התעמלות בוקר להרים להוריד. זה תפילה, ודאי.

דוגמה נוספת: לאחר חטא העגל אשר אמר השם "להשמיד אתכם", אומר משה רבנו "ואתנפל לפני השם" 40 יום ו-40 לילה. התפלל שהשם לא ימחה את עם ישראל. תפילה התקבלה או לא התקבלה? התקבלה. ברוך השם. עובדה, עובדה שאנחנו פה. כן, אם לא הייתה מקבלת, כנראה לא היינו פה.

אז יש למשה רבנו תפילות שהתקבלו. דווקא מהם אנחנו לא לומדים איך להתפלל, אלא דווקא מהתפילה הזאת.

טוב, אפשר לענות על זה שהתפילה הייתה בסדר, סיבה חיצונית הוא לא קיבל את מבוקשו. אפשר לענות, כמו שאבי אמר, שעובדה שהתפילה הזאת הייתה בסדר, עובדה שכתוב "אל תוסף דבר עליי עוד בדבר הזה". אם מה הוא אומר עוד דבר אחד, היה אומר עוד תפילה אחת, כבר היה נענה. לכן אומר לו הקדוש ברוך הוא: אל תתפלל עוד תפילה אחת, כי אתה לא ראוי ועם ישראל לא ראויים שאתה תיכנס איתם, ולא יהיה טוב אם אתה תיכנס איתם. אז אל תתפלל.

ועדיין, יש בגמרא מסכת ברכות, אומר רבי אלעזר: גדולה תפילה יותר מתורה ומעשים טובים. יכול אדם להיות ענק בתורה, יכול להיות צדיק וחסיד במעשים טובים, ותפילה יותר גדולה. הזכות של התפילה יותר גדולה מזכות לימוד התורה ויותר גדולה מזכות המעשים הטובים.

טוב, מאיפה לומד את זה רבי אלעזר? אומר שהרי אין לך אדם גדול בתורה ובמעשים טובים יותר ממשה רבנו. מי לנו גדול ממשה רבנו? התורה, כל התורה היא תורת משה רבנו. כל מה שתלמיד וותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני. אז תורה ודאי הוא גדול מכולנו בתורה. גם במעשים טובים. משה רבנו, מה זה? נושא את עם ישראל כאשר יישא האומן את היונק. 40 שנה הוא מוליך אותם. עוד חז"ל אומרים לנו שעוד בתור רועה בצאן מדיין, אפילו איזה כבש אחד קטן שטעה, הוא הולך אחריו, מביא אותו. אז אין גדול בתורה ובמעשים טובים ממשה רבנו, ואף על פי כן, לא נענה אלא בתפילה. שנאמר: "ויתחנן אל השם באיתא לאמור".

עכשיו זה כבר מאוד מפתיע. זאת אומרת, מה אומר לנו רבי אלעזר? משה היה יכול לבקש: "תעשה לי בזכות התורה, תעשה לי בזכות המעשים הטובים". אבל מה הוא מבקש? "תעשה לי בזכות התפילה". אבל מה אומר רבי אלעזר? משה לא נענה אלא בתפילה. האם הוא נענה? לכאורה הוא לא נענה. זה פלא עצום. מילא להגיד שהתפילה הייתה טובה, זה בסדר. אבל להגיד שהוא נענה? לכאורה התפילה הזאת לא נענתה.

אז כנראה חייבים להגיד שהתפילה נענתה. ככה אומר רבי אלעזר. הוא אומר: משה רבנו לא נענה אלא בתפילה שנאמר: "ויתחנן אל השם". אז חייבים לומר שהתפילה נענתה. השאלה היא, באיזה מובן אפשר להגיד? להיכנס לארץ הוא לא נכנס. אז באיזה מובן כן אפשר לומר שהתפילה נענתה? אומר רש"י, רש"י על הפרשה: שהקדוש ברוך הוא אומר למשה: "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ אשר נשבעתי" וכולי. אומר רש"י: ביקשת "אברנה ואראה את הארץ", נכון? הנה, אני מראה לך. ביקשת לראות? "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ". עכשיו זה נשמע דבר מצחיק. מה, זה באמת מה שמשה רבנו התכוון? זה מה שהוא ביקש? לראות? הוא ביקש "אברנה ואראה את הארץ הטובה". אז מה, הוא תופס אותו במילה שאמר "אני אראה", אז הוא מראה לו? זה נראה שזה כאילו לא רציני. חוץ מזה, מה התועלת בלראות? אתה מראה לילד איזה ארטיק, "אתה רואה את הארטיק, לא תקבל". אתה רק מגרע אותו, אתה רק מצער אותו. אז מה, הקדוש ברוך הוא מראה למשה את הארץ, "תראה איזה ארץ טובה אני נותן להם, לא תקבל"? איזה מין שמחה זאת? איזה דבר טוב יש בזה?

האמת היא, שזו זכות גדולה, למשה ולכולנו. למה בעצם משה מבקש להיכנס לארץ ישראל? מה המטרה שלו? למה זה חשוב לו כל כך? הוא מתחנן. חז"ל אומרים: "ויתחנן" בגימטריה תקט"ו, 515. 515 תפילות התפלל משה באותה שעה. למה הוא מתפלל כל כך הרבה? למה כל כך חשוב לו להיכנס לארץ? לא רק בשביל עצמו.

משה מבין שאם הוא ייכנס לארץ, משה הוא במידת הנצח. ואם הוא ייכנס לארץ, לא תהיה גלות לעולם. אם הוא מכניס את עם ישראל לארץ, הזכות שלו תהיה כל כך גדולה שהכניסה שלו לארץ ישראל תהפוך את זה שכל עם ישראל נכנס לארץ לכניסה נצחית. בדיוק, גם בית המקדש לא היה נחרב, גם לא יוצאים לגלות. היתה זכות עצומה. לא אמרתי רע. לכן משה רבנו, בשביל זה הוא מבקש. זו המטרה שלו.

אומר לו הקדוש ברוך הוא: עם ישראל לא ראויים למדרגה הזאת. זה לא יקרה. אבל, אבל מה כן? אני כן נותן לך חלק מבקשתך. שמה? שאתה תראה את הארץ. למשה רבנו זה לא עוזר. מה, הוא מעניין אותו לראות נופים? זה לא עניין של לראות נוף. כשמשה רבנו מסתכל בארץ, הראיה של משה רבנו יוצרת קשר נצחי בין עם ישראל לארץ ישראל. זה לא העלייה הנצחית שאחריה אין גלות, אבל זה קשר נצחי. ובזכות הראיה הזאת של משה רבנו, כולנו פה היום.

מה שמר על עם ישראל במשך 2000 שנה? חלק היו בפרס, חלק בסוריה, חלק בפולין, חלק באנגליה, חלק בגרמניה, חלק בתימן, חלק במרוקו. כל אחד היה במקום אחר. מכל המקומות, יום יום מתפללים לכיוון ארץ ישראל. "מתפללים אליך דרך ארצה". בכל המקומות, יום יום מתפללים: "בנה ענינו בשובך לציון ברחמים". יום יום מתפללים על ארץ ישראל. הקשר אל ארץ ישראל הוא קשר נצחי. וזה בזכות התפילה של משה רבנו. זה שמשה רבנו זוכה להסתכל על הארץ, "עלה אל הר העברים הזה וראה את הארץ", בזכות הראיה הזאת נוצר הקשר הנצחי הזה.

לכן, קודם כל נתחיל מהסוף, לכן אומר רבי אלעזר: משה רבנו לא נענה אלא בתפילה. בתפילה הוא נענה. זה נחשב שתפילתו נענתה, מכיוון שאומנם הוא לא נכנס, אבל לפחות חלק מבקשתו התקיימה, שכן הוא זכה ליצור את הקשר הנצחי הזה בין עם ישראל לארץ ישראל.

וזו גם הסיבה שאנחנו לומדים מתוך תפילתו של משה רבנו להקדים שבחו של הקדוש ברוך הוא. למה בעצם אנחנו משבחים את הקדוש ברוך הוא לפני התפילה? מה זה, זה נראה כאילו אנחנו באים להתחנף אליו. אתה בא לאיזה, אתה בא לראש העיר שאתה צריך ממנו משהו. אתה בא לאיזה שר או איזה פקיד בכיר שאתה צריך ממנו משהו, אז אתה מתחנף אליו. אז ככה אנחנו מתחנפים לקדוש ברוך הוא? חס ושלום. הקדוש ברוך הוא "לא ישא ויחזב ובן אדם ויתנחם". הוא לא זקוק לחנופה שלנו. ובודאי אנחנו לא באים להתחנף. חנופה זה סוג של שקר.

אלא, סיבת השבח זה בבחינת "דע לפני מי אתה עומד". ידע אדם שהוא עומד להתפלל לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ויזכיר את זה לעצמו. לכן תחילת כל תפילה, אנחנו מזכירים מי זה הקדוש ברוך הוא. הוא מגן אבות, הוא בעל גבורות, הוא קדוש קדוש קדוש השם צבאות. שנזכיר את הדברים האלה ונבין ונפנים מול מי אנחנו עומדים בתפילה, אחר כך גם תפילתנו תהיה ראויה. ובעזרת השם, בזכות השבח והבקשה וההודאה בסוף התפילה, ובזכות שנלך בדרכו בדרך התפילה של משה רבנו, ימלא השם כל משאלות ליבנו לטובה. אמן.

נומר קדיש על ישראל ונעמוד לתפילת ערבית. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.





שיעור שני
ערב טוב, ישוב נאה ורבותיי. אני רוצה קודם כל לפתוח בברכה לחברי ההנהלה החדשים שנכנסו להנהלת בית הכנסת: אבי מזרחי, אבי לוי, ויעקב ממיע. שהקדוש ברוך הוא יצליח דרככם. בעזרת השם לקחתם על עצמכם משימה חשובה וקדושה, וזכות השליחות הזאת תעמוד לכם ובעזרת השם שיהיה גם לטובת הציבור, בטוח שאתם תעשו כל מה שאתם יכולים לטובת הציבור. ובעזרת השם הקדוש ברוך הוא יברך אתכם ואת מעשה ידיכם, גם ברמה הפרטית, גם ברמה הציבורית, ויתן אתכם לחן ולחסד בעיני כל הציבור.

אני רוצה בהזדמנות הזאת גם לברך את חבר ההנהלה היוצא, שמואל חורש, שבמשך הרבה שנים עמל וטרח למען הציבור באהבה ובאמונה. הקדוש ברוך הוא ישלם שכרו, יזכה אותו לשפע, ברכה והצלחה. כמובן, שמואל היקר ממשיך להיות מעמודי התווך של הקהילה, ומנכבדי הקהל. אולי יחזור. אולי יחזור. כל אחד מידי פעם נותן את חלקו.

בהזדמנות הזאת לברך גם עוד חברי קהילה שהעמידו עצמם לבחירות, בנכונות לתת מזמנם וממרצם: דניאל אלבז, רונן לוי, שבאו והעמידו את עצמם לעניין הזה בנכונות. אז ישאר כוח לכולם. ובכלל לכל מי שטורח ועמל למען בית הכנסת גם מאחורי הקלעים, גם אם הוא לא כחלק מהנבחרים. הכי חשוב שיהיה בעזרת השם אהבה ואחווה ושלום ורעות. אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום.

עוד מישהו שצריך להגיד לו תודה היום זה אשתי, שאני אומר יש פה משפט כזה, אני פה בגלל אשתי. אז אני פה בזכות אשתי. היינו עכשיו יומיים בצפון. ביום שלישי בלילה נסענו, ותכננו לחזור היום. עכשיו אשתי אמרה לי, אתה רוצה לבוא למנחה ושיעור? היה צריך לתכנן להיות בשש בחולון. למרות שמנחה יותר מאוחר. אתה צריך לתכנן, אתה צריך להתקלח, אתה תבוא כמו בן אדם. ואם אתה צריך לתכנן לשש, זה אומר שאתה צריך לתכנן לחמש וחצי.

בקיצור, היינו, יצאנו בבוקר מההורים של אשתי ממעלות, נסענו לעמק המעיינות, באזור בית שאן שמה. אז קודם כל שעה וחצי נסיעה עד לשם. ממעלות, מעלות זה בצפון וגם זה בצפון, אבל גם בצפון יש קילומטרים. שעה וחצי נסיעה לשם. טוב, היינו שם, ותכננו, טוב, אם צריך להיות פה בחמש וחצי, אז מתי צריך לצאת? נגיד שעתיים לפני? שלוש וחצי יוצאים. אשתי אומרת לי מה זה שלוש וחצי? אז בשלוש נכנסים לאוטו. למה? אבל כבר לקחנו טווח ביטחון. לא משנה, שלוש נכנסים לאוטו. בקיצור, בסופו של דבר, בסופו של דבר שלוש שעות ושלושת רבע, נסיעה. אבל בשורה התחתונה הספקתי להתקלח, להתארגן ולהגיע. ככה זה, אוגוסט. כל עם ישראל מטייל בארץ. ברוך השם.

ובכן, הכל היה עומסים מטורפים. הוא שלח אותנו דרך כביש 90 בביקעה. דרך, כן, דרך מעלה אפרים, צומת תפוח. רק משם. כל מקום אחר, מראש הוא אומר לך קח ארבע וחצי שעות. כן, אפשר כבר היה לנסוע לאילת. טוב, רבותיי,

ובכן, משה רבנו התפלל להיכנס לארץ. וכבר הזכרנו השבוע, שהגמרא במסכת ברכות לומדת כיצד להתפלל מהתפילה של משה רבנו. כמו שמשה הקדים שבח ואחר כך התפלל, אחר כך ביקש את בקשתו, כך כל אדם צריך לעשות. אז מתחילת השבוע דיברנו על העניין הזה של למה משבחים. אבל, השאלה פה היא שאלה נוספת: אם כבר רוצים ללמוד איך להתפלל, למה בעצם ללמוד מתפילה שלא הצליחה? אנחנו הרי רוצים ללמוד מהצלחות ולחקות את ההצלחות. אפשר גם ללמוד מכישלונות, ללמוד מה לא לעשות. אבל התפילה הזאת, משה מבקש להיכנס לארץ. התפילה התקבלה או לא התקבלה? לא. לא התקבלה. אז למה מהתפילה הזאת לומדים איך להתפלל? היה הגיוני ללמוד מתפילות אחרות. משה רבנו ברוך השם זכה להתפלל הרבה תפילות שגם נענו. לכפר על חטא העגל. הרבה דברים. משה רבנו מתפלל, בהרבה פעמים שעם ישראל מתלונן ומשה רבנו מתפלל באדם "אל נא רפא נא לה", הוא מתפלל על אחותו. הרבה תפילות משה רבנו מתפלל והם נענות. אז למה לא לומדים מהם? למה לומדים מתפילה שלא נענתה?

אבל, יש פה שאלה נוספת. הגמרא, הגמרא אומרת פה דבר מדהים. אמר רבי אלעזר: "גדולה תפילה יותר מתורה ומעשים טובים." שאין לך גדול בתורה ומעשים טובים ממשה רבנו. משה רבנו הוא נותן התורה והוא במעשים טובים, במידות, בענווה, בחסד, מה הוא לא עשה? ואף על פי כן, לא נענה אלא בתפילה. שנאמר: "אעבר נא ואראה את הארץ הטובה." זה, זה מדהים. מה הוא אומר? שמשה רבנו לא נענה בתורה ובמעשים טובים אלא בתפילה. אבל התפילה הזאת לא נענתה.

מסביר רש"י, מה ביקש משה? "אעבר נא ואראה את הארץ הטובה." אומר רש"י, התפילה נענתה. "ראה." אה, אתה רוצה לראות? אין בעיה, נראה לך את הארץ. אבל השם ישמור. והכי משה רבנו זה מה שהוא התכוון? תראה לו את הארץ? הוא התכוון להיכנס. "אעבר נא ואראה." ועל אדרבה, זה שהוא מראה לו את הארץ, זה בכלל לא מובן. מה הטעם להראות לו את הארץ? אתה רואה? לא תקבל. זה סתם מכיס, זה סתם מצער.

אז אם כן, צריך להבין את כל העניין כאן בצורה אחרת. מדוע משה רוצה להיכנס לארץ ישראל? והכי לאכול מפריה הוא צריך? והכי לשבוע מטובה הוא צריך? הוא לא נכנס בשביל הדברים האלה. בשביל מה הוא נכנס? בשביל הקדושה של ארץ ישראל. ולא בשביל עצמו, לא רק בשביל שהוא יזכה להרגיש את הקדושה. משה רבנו, כל מעשיו הם למען עם ישראל. כל מה שעושה משה זה למען הציבור. ולכן הוא מבין שאם הוא ייכנס לארץ, זה לא רק הוא ירוויח. עם ישראל כולו ירוויח מזה. שהרי משה רבנו במידת הנצח. ואם הוא ייכנס לארץ, אז כל המעלה של עם ישראל בכניסתו לארץ תהיה במידת הנצח. כלומר, כניסה נצחית, בלי גלות, בלי נפילות, בלי כישלונות. הכל יהיה בדרך ניסית. כמו שמשה רבנו הוביל את עם ישראל לאורך 40 שנה במדבר בדרך נס, כך יהיה גם בארץ ישראל. בלי נופלים במלחמות, בלי שום תקלות.

ולכן, משה רבנו רוצה להיכנס לארץ ישראל בשביל עם ישראל. בשביל שהכניסה כולה תהיה בעוצמה רוחנית הרבה יותר גבוהה. אבל עם ישראל לא מתאים למדרגה הזאת, ולכן הרמה הזאת של התפילה לא נענתה. אדרבה, הרי הקדוש ברוך הוא יודע שעם ישראל הוא לא במדרגה הזאת, באמת הם יחטאו. ואם יחטאו, ואם ארץ ישראל תהיה נצחית לעם ישראל, אז מה עלול לקרות? חלילה אדרבה, מה שעלול לקרות זה שאם עם ישראל צריך להיענש, אבל הם לא יכולים לגלות כי ארץ ישראל היא נצחית, אז מה שיקרה חלילה זה שעם ישראל ייפגע.

ולכן, כיוון שעם ישראל לא במדרגה הגבוהה הזאת של להיכנס במדרגה נצחית, אז אין ברירה, משה לא יכול להיכנס. אבל מצד שני, הוא אומר לו "אעבר נא ואראה." אומר לו הקדוש ברוך הוא, אתה כן יכול לראות אותה והראייה משפיעה. כשמשה רבנו מתבונן בארץ, זה לא סתם לראות איזה נוף יפה. אלא משה רבנו בראייה שלו יוצר קשר רוחני אל ארץ ישראל. כשאדם מתבונן במשהו, ההתבוננות, הראייה גם משפיעה. יש לזה משמעות רוחנית. ניתן לזה כמה דוגמאות.

מסופר בנביא שאחד ממלכי יהודה פתח את אוצרותיו לשליחי מלך בבל והראה להם את כל אוצרותיו, את כל אוצרות בית המלך, את כל אוצרות המקדש הוא הראה להם. בא אליו הנביא ואומר לו בגלל שהראית להם את זה יש להם כבר שליטה בזה. יבוא יום והם יקחו את כל זה לבבל. הראייה משפיעה. יש דברים שלא צריך לתת לזרים לראות. זה לא עכשיו להתפאר בדברים האלה. יש דברים שצריכים להיות דווקא פנימיים. אנחנו עומדים עכשיו בליל ט"ו באב. לא נאריך עכשיו בעניין של ט"ו באב, אבל כולם יודעים שבימינו מתייחסים לזה כיום של אהבה וזוגיות. במקור זה לא בדיוק ככה, זה יותר יום של אחדות בעם ישראל. זה יותר המשמעות המקורית של ט"ו באב. אבל כן, אהבה ואחווה ושלום ורעות בעם ישראל. היום לוקחים את זה בעיקר לפן הרומנטי. (מה? זה יום רגיל?) כן, גם. יש שישה דברים שמופיעים בגמרא מסכת תענית זה אחד מהם. (לא הבנתי, מה העניין?) זה יום שמח, "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב ויום הכיפורים". (אבל אין כלום ביום הזה). לא, אני לא אסביר עכשיו. רבותיי, אני לא מסביר עכשיו את עניינו של ט"ו באב. אבל אני רק רוצה להזכיר את זה, רק הזכרתי את זה כי בדרך אגב, להגיד שהיום גם בזוגיות הרבה דברים אנשים חושפים. אז כל דבר אדם מעלה תמונה זוגית ומעלה לרשתות החברתיות. אדם מציע נישואין לאשתו, זה כבר לא יכול להיות איזה משהו אינטימי, אישי. (כל העולם יודע). זה חייב להיות הפקה, זה חייב להיות. ואני אומר לכם רבותיי, ככל שעושים יותר רעש וצלצולים חיצוניים בקשר של זוגיות, ככה זה פחות מחזיק מעמד. מה שיותר מחזיק מעמד זה מה שהעין לא שולטת בו. "אין הברכה אלא הסמוי מן העין". אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין. יש כוח בראייה. אז גם לרע חלילה, אבל גם לטובה. כשמשה רבנו מתבונן ורואה את ארץ ישראל, הוא יוצר קשר רוחני. הוא כנציג של עם ישראל. יוצר קשר רוחני של כל עם ישראל אל הארץ.

ולכן התפילה הזאת נחשבת כתפילה שנענתה. כי אומנם לא נענתה במלואה, הוא לא נכנס לארץ ישראל, אבל היא נענתה במובן הזה שהקדוש ברוך הוא זיהה מה באמת משה מבקש למען עם ישראל, ואמר לו אתה יודע מה? אני לא יכול לתת לך להיכנס, אל תוסיף דבר אליי עוד בדבר הזה. עם ישראל לא מתאים למדרגה הזאת שאתה תנהיג אותם בכניסה לארץ, אבל יש לי דבר אחר. מדרגה שגם תעזור לעם ישראל והיא המדרגה הזו של ראייה. שראיית ארץ ישראל היא תיצור פה איזשהו קשר רוחני. וכשעם, כמו למשל שחז"ל אומרים על אברהם אבינו: "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה." אומרים חז"ל, אברהם מתהלך לאורכה ולרוחבה של הארץ כדי שהיא תהיה נוחה להיכבש לבניו. איך זה שהוא הולך לאורכה ולרוחבה של הארץ, זה גורם שיותר קל לעם ישראל אחרי מאות שנים לכבוש את הארץ? זה משהו רוחני, זה משהו של קשר רוחני. מעשה אבות סימן לבנים. כאשר אברהם פועל פה פעולות רוחניות, אז מבחינה סגולית, יש פה סגולה, יש פה רוחניות, יש פה קשר עמוק בנשמה של כל אחד ואחד מעם ישראל אל ארץ ישראל. כמו שעם ישראל חזר לארץ אחרי 2000 שנות גלות, אז כיוון שאבותינו היו פה, אז כל מקום פה מדבר אל הנשמה שלנו. גם אדם שלא היה מעולם בארץ, אבל הוא מגיע לכאן, הגעת הביתה. זה הבית של עם ישראל. וזה בזכות אבותינו, בזכות בני אברהם אבינו, וגם הראייה הזאת של משה, הראייה הזאת ראייה רוחנית. בעזרת השם אפשר לדבר עליה בשמחת תורה בפרשת וזאת הברכה, שהקדוש ברוך הוא מראה לו את כל הארץ, מראה לו את כל העתיד להיות, מראה לו את טובה של הארץ, מראה לו את כל העוצמות הגשמיות והרוחניות של ארץ ישראל, ועל ידי זה, על ידי היצירה, הקשר המיוחד הזה אל ארץ ישראל, על ידי זה באמת עם ישראל בונה את ההתקשרות שלו לארץ ישראל. ולכן התפילה הזאת היא נחשבת תפילה שנענתה. אפשר ללמוד ממנה, אפשר לשבח אותה, לשבח את משה. הנה, הוא נענה בזכות התפילה. כי הקדוש ברוך הוא גם כשהוא עונה, וגם כשהוא נותן את ה, נותן את בקשתך, לא תמיד זה כמו בדרך שחשבת. משה חשב שזה יהיה בדרך שהוא ייכנס. כאן זה היה בדרך שהוא רק יראה את הארץ, ועל ידי כך הוא באמת זוכה שתהיה נוחה להיכבש לפני עם ישראל.