בלוג

משה למצווה את עם ישראל על הנושא של מינוי שופטים ושוטרים, ואז הוא אומר להם: "איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם וריבכם." "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם, ואסימם בראשכם".

אז אם כן, המילה איכה מופיעה כבר בפרשת השבוע. מופיעה גם בהפטרה. אומר ישעיהו: "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה". יוצא דופן, בדרך כלל תמיד ירמיהו הוא נביא החורבן, וישעיהו הוא נביא הישועה. לא סתם קוראים לו ישעיה - ישועת י-ה. ישועת השם, כרף עין. כל השבע דנחמתה, אתם ודאי יודעים, שכל הש... שאחרי תשעה באב, אז יש לנו שבע שבתות שבכולן קוראים הפטרות של נחמה. עד... עד ראש השנה. ובכל השבע הפטרות האלה, כולן מספר ישעיהו. לעומת זאת ירמיהו, באופן טבעי, הוא חי בזמן החורבן, והוא בדרך כלל נביא החורבן. מתוך השלוש הפטרות - תלתא דפורענותא - שאנחנו קוראים בשלוש השבתות של שלושת השבועות (בין י"ז בתמוז לתשעה באב), אז שתי הראשונות אלה הפטרות מספר ירמיהו. השלישית היא הפטרה מספר ישעיהו - "חזון ישעיהו בן אמוץ". והנה, דווקא ישעיהו הוא זה שאומר לנו: "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה".

והפסוק הזה, המילה הזאת עצמה, אנחנו נקרא אותה כמובן גם במוצאי שבת שיחול בערב תשעה באב, ובמגילת איכה, שמגילת איכה חוזרת כמה וכמה פעמים על העניין הזה של "איכה". "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם", "איכה יעיב באפו אדוני את בת ציון", "ישליך משמיים ארץ תפארת ישראל", "איכה יועם זהב ישנה הכתם הטוב", "בני ציון היקרים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנבלי חרס מעשה ידי יוצר".

אז קודם כל, מה משמעות המילה איכה? לא "איפה", אלא "איך". איך? איך קרה הדבר הזה? כשמשה אומר לעם ישראל: "איכה אשא לבדי", איך? איך אני יכול? אני לא מסוגל לבד. איך אתם רוצים שאני אשא לבדי את כולכם? כאשר ישעיהו אומר לעם ישראל: "איכה הייתה לזונה קריה נאמנה". איך קרה המהפך הזה? אתם ירושלים הייתם קריה נאמנה, ומה קרה לכם בסופו של דבר? הקריה הנאמנה הזאת הפכה לזנות. במובן הזה שהייתה נאמנה, כמו משל לאישה שנאמנה לבעלה ואחר כך בוגדת בו, מזנה, אז ככה עם ישראל היה נאמן לריבונו של עולם, ואחר כך בוגד בו והולך לעבודה זרה.

וגם ירמיהו שרואה: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". עיר כמו ירושלים שהייתה רבתי עם, מרובה באנשים, שרתה במדינות, ומה קרה לה? איך זה קרה שישבה בדד? איך קרה שבני ציון שהם כאלה יקרים, עכשיו נמכרים לעבדים ולשפחות ואין קול? איך קורה דבר כזה?

אז הביטוי של איכה הוא כמו "איך", אבל הוא בכל זאת שונה. אז המדרש אומר על הדבר הזה, במדרש "איכה רבה" נאמר כך: שלושה נתנבאו בלשון איכה: משה, ישעיה וירמיה. אין יותר בתנ"ך את המילה איכה. רק בפרק הזה, דברים פרק א', ישעיהו פרק א' בהפטרה, ומגילת איכה. רק במקומות אלה מופיע הביטוי איכה.

אמר רבי לוי: משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינים. אישה, מטרונה זה אישה חשובה, אשת אחד השרים, שהיו לה שלושה שושבינים - שלושה אנשים נכבדים שהיו מכבדים אותה ומובלים אותה בדרך לחופה. אחד ראה אותה בשלוותה, אחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניבוליה. משה ראה את ישראל בכבודם ובשלוותם. זה כמו אותו שושבין שראה את המטרונה בשלוותה. הוא רואה אותה בחתונה, הוא רואה אותה יושבת בכבוד, יחד עם בעלה. מכובד מאוד. זה כמו משה שרואה את עם ישראל בכבודו ושלוותו.

ישעיהו ראה אותם בפחזותם. אחר כך אחד אחר, חבר אחר של המשפחה, רואה את המטרונה הזו שהיא פוחזת, שהיא בוגדת בבעלה, שהיא עושה טעויות, שהיא חוטאת ונכשלת. ואז הוא מוכיח אותה. זה ישעיהו שאומר לה: "איכה הייתה לזונה", זה החטא. ירמיהו כבר רואה את העונש. ירמיהו רואה את החורבן. ירמיהו רואה אותם בניבוליהם ואמר: "איכה ישבה בדד".

אז אמרנו שהמילה איכה היא קשורה למילה "איך". הרבה פעמים בתנ"ך יש מילה שמאריכים אותה. למשל: אומר יעקב ליצחק, כאשר הוא מביא לו מטעמים כדי לקבל את הברכה, הוא אומר לו: "קום נא שבע ואוכלה מצידי". יכל להגיד לו: "קום נא שב ואכול". הוא אומר לו "שבע ואוכלה". זה לשון בקשה.

אז זה צורה אחת להבין את הדברים. אבל נראה שיש גם פירוש אחר. ש"איכה" - נשים לב שזה מאוד מאוד דומה למילים אחרות בעברית, מילות שאלה, כמו למשל אמרו פה: "איפה", "איזה". מה הכוונה? אסביר רגע. המילה "איפה", מה בעצם משמעותה של המילה "איפה"? מתחבט בתוך המילה הזאת המילה "פה". "איי פה". התשובה ל"איפה" זה "פה". נכון? אם אני שואל: "איפה הכוס"? הנה פה הכוס, היא נמצאת פה. "אי זה כוס"? "זו". "אי זה"? התשובה היא "זה".

אז מה התשובה ל"איכה"? התשובה היא "כה". כמו שיש "כה אמר השם", "כה" זה "כך". "כה אמר השם", כך אמר השם. "איכה" זה בעצם "איי כה". כלומר, באיזה אופן אפשר להגיד שזה "כה". אז זה בעצם... נכון, זה דומה ל"היקר". נכון. חז"ל קושרים את המילים הללו.

המילה "כה", חז"ל אומרים בזוהר הקדוש פרשת בלק, שהמילה "כה" היא גם אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא. ולכן כאשר עם ישראל... גם כאשר אצל משה רבנו זה לא חטא ולא חורבן, אבל משה רואה את הקושי: "איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם וריבכם"? טורח, מסע וריב, דברים קשים. אז הוא אומר: "איכה". זה ברור שזה מילה של קינה. "איכה", "איי כה". אומר המדרש: כוס של ברכה מה תהא עליה? ככה מופיע גם כן בזוהר הקדוש. השיב אחור ימינו. עברה כוס של ברכה מימין לשמאל, וכל העליונים ותחתונים מקוננים עליה: "איכה", "איי כה", כוס של ברכה מה תהא עליה.

אז אם כן, ה"כה" זה איזשהו ביטוי, כמו שאמרנו, "כה אמר השם", זה נבואת הנביאים. כאשר אתה שואל "איי כה", בעצם זה רומז גם לכך שאבדה הנבואה, שאין נבואה, אבדה השכינה. כי כאשר אנחנו מדברים על חורבן המקדש, הנושא הוא לא רק העצים והאבנים. אדרבה, אנחנו יודעים שחז"ל אומרים על המזמור המפורסם בתהילים: "מזמור לאסף. אלוהים באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים". אומר המדרש: "מזמור לאסף"? "קינה לאסף" מבעי לה. היה צריך להיות פה קינה, לא מזמור. איך אתה מזמר שבאו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשך? עונה הגמרא: זה מזמור. "ברוך שקילה חמתו בעצים ואבנים ולא בבשר ודם". המקדש נקרא גם משכן על שם ש"נתמשכן" בעוונותיהם של ישראל. כלומר, זה כמו משכון. הקדוש ברוך הוא, אם אנחנו חייבים, נמצאנו חייבים בדין חלילה, אז הקדוש ברוך הוא לוקח את המשכן במקום לפגוע בעם ישראל ולהשמיד אותו.

אז צריך, זה חטא כל כך חמור שצריך להחריב משהו. מעדיף שיחרב המקדש או שעם ישראל יחרב? אז כמובן גם בחורבן המקדש היה הרג המוני בעם ישראל, אבל לא היה אובדן של עם ישראל, לא היה חורבן של עם ישראל, לא הייתה כליה חלילה של עם ישראל. וכאשר המקדש נחרב, אפשר לבנות אותו שוב, כבר בנינו אותו פעם שנייה, ובעזרת השם נבנה אותו פעם שלישית. אבל עם ישראל אם הוא כלה ואבד ויהיה אובד מן העולם, אי אפשר להמציא אותו מחדש. ולכן הדבר שבאמת מצער אותנו זה לא רק העצים והאבנים שאינם, הזהב והכסף שחרבו, אלא השכינה שעזבה את העולם. חורבן המקדש הוא הסתלקות השכינה.

הדבר הזה, לכן אנחנו, זו הסיבה שאנחנו אבלים בתשעה באב, ולכן לא עושים עניין שמחה בתשעה באב. ואמרנו שלעבור מתוך זה לענייני ההלכות, נאמר כמה הלכות פשוטות. דבר ראשון, הזכרנו כבר, ונבאר שוב את העניין של ההבדלה במוצאי שבת שחלה בתשעה באב. כי מה שאנחנו עושים בפועל - נוהגים לברך על הנר בתפילה. בכל שבת מברכים "בורא מאורי האש" מכיוון שהאש נבראה במוצאי שבת. כל מלאכת העולם נבראה בששת ימי בראשית, ובמוצאי שבת נתן הקדוש ברוך הוא בינה באדם הראשון, הבין דבר מתוך דבר, לקח שתי אבנים שיפשף אותם ויצא מהם האש. אז הפוטנציאל של האש היה כבר לפני כן, זה לא שהקדוש ברוך הוא ברא משהו במוצאי שבת. מי יצר את האש? אפשר להגיד שהאדם יצר את האש במוצאי שבת, אבל הקדוש ברוך הוא נתן לו בינה ליצור את האש. האש זה בעצם היצירה האנושית הראשונה שנוצרת מתוך הבריאה האלוקית. אז אנחנו מברכים במוצאי שבת, בכל מוצאי שבת, "בורא מאורי האש".

השבת אנחנו לא עושים הבדלה במוצאי שבת. יש דרך אגב מחלוקת בין הראשונים, יש שלוש שיטות בדבר הזה בין הראשונים. להלכה, נגיד קודם מה ההלכה. להלכה, במוצאי שבת, מברכים רק על הנר. אחרי קדיש תתקבל, אנחנו עוצרים רגע את התפילה, מברכים "בורא מאורי האש" וממשיכים. ודרך אגב, אם יש בני בית, נשים וכדומה שלא נמצאות בתפילה, יברכו בבית. ייקחו נר הבדלה, יברכו רק "בורא מאורי האש".

לגבי ההבדלה על היין, הוא לא יכול לשתות יין בתשעה באב. מתי עושים את ההבדלה על היין? מוצאי תשעה באב. מה עם הבשמים? לא עושים בכלל. לא מברכים. אסור לברך על בשמים בתשעה באב. מדוע? כמו שגם בבית האבל נוהגים שלא לברך על בשמים, מכיוון שהבשמים זה משיב נפש, זה נשמה יתרה, זה נותן נחת רוח לאדם. שלא לומר נחת ריח. וזה לא מתאים בתשעה באב. ולכן בתשעה באב לא מברכים על הבשמים.

יש שלוש שיטות בדבר הזה בראשונים. יש שאומרים שכן לעשות הבדלה במוצאי תשעה באב עם יין, ולא לשתות, לתת לקטן לשתות. יש שיטה כזאת. יש שיטה שאומרת: לא עושים הבדלה בכלל, לא במוצאי שבת ולא במוצאי תשעה באב. זהו. כיוון שלא עושים במוצאי שבת, בטלה ההבדלה. כי הבדלה זה להבדיל בין קודש לחול. יום ראשון זה יום חול או יום שבת? זה יום חול. אז אם לא עשית הבדלה במוצאי שבת, אל תעשה. כך זו גם שיטה, שיטת הרמב"ן. אבל ההלכה, מה שפוסק השולחן ערוך, וכך נוהגים כולם, גם אשכנזים וגם ספרדים, נוהגים כמו שאמרנו, שעושים הבדלה על היין במוצאי שבת. אבל על הבשמים לא מברכים בכלל.

דרך אגב, השנה יש בדבר הזה הבדל בין אשכנזים לספרדים. לפי מנהג הספרדים, במוצאי תשעה באב אין שום בעיה לשתות מהיין. מכמה סיבות. קודם כל, ספרדים בכלל מקילים בעניין הזה. ושנית, השנה שמוצאי שתשעה באב נדחה, אז בעצם מוצאי תשעה באב זה כבר מוצאי עשירי באב. אז אפשר לאכול בשר ולשתות יין והכל. האשכנזים נוהגים שכל מנהגי האבלות בטלים, מותר לכבס, מותר לרחוץ, מותר לעשות מה שרוצים, אבל בשר ויין רק למחרת בבוקר. זה מנהג אשכנזים. בשנה כזאת. בשנה אחרת אז נוהגים עד חצות היום של העשירי באב. אבל השנה, שוב, השנה לפי הספרדים, ברגע שיצא הצום, אין יותר מנהגי אבלות כלל וכלל. לפי מנהג האשכנזים, רק בשר ויין שאסור לשתות ולאכול עד למחרת.

לגבי ילדים קטנים, שאוכלים, אולי נגיד קודם כך: חולים או נשים מעוברות ומניקות. בדרך כלל, אז מי שהוא חולה כל גופו, אפילו אם אין בו סכנה, אפילו חולה כל גופו, מותר לו לאכול ולא צריך לצום בתשעה באב. יום הכיפורים, זה רק במקרה של פיקוח נפש. אבל בתשעה באב גם חולה שאין בו סכנה פטור מן הצום. השנה זה עוד יותר קל, כי השנה תשעה באב נדחה. ולכן דינו כמו שאר הצומות, כמו ז' בתמוז, כמו תענית אסתר, וכן הלאה. שבהם חולה בכלל פטור מן הצום. לא רק חולה בכל גופו, שכל גופו כואב וכולי, או חום גבוה וכולי, אלא אפילו אדם שחולה ולא עד כדי כך, אלא יש לו מחושים, גם כן פטור מן הצום. וכך גם מעוברות ומניקות. הרב עובדיה יוסף כותב ב"חווה דעת" שמעוברות ומניקות פטורות לחלוטין מן הצום בצום שנדחה.

לעומת זאת, הביאור הלכה, שזה המשנה ברורה, זה החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, הוא כותב שנשים מעוברות ומניקות כן צריכות לצום, אבל אם יש להם אפילו רק מחוש קצת, יאכלו וישתו כרגיל. האחרונים דנים בפסיקה הזאת, זו פסיקה אשכנזית, מה בעצם נקרא מחוש קצת. הרב עובדיה פוסק: נשים מעוברות ומניקות בתשעה באב נדחה לא יצומו בכלל. אשכנזים יש על זה דיונים. יש כאלה שאומרים: אפילו קצת כאב ראש, אפילו קצת בחילה, לא צריכה להמשיך לצום. תתחילי, בערב אף אחד אין לו בעיה לצום. אחרי שבת שלמה שאכלנו, אף אחד אין לו בעיה לצום בערב. בבוקר, ברגע שאת מתחילה להרגיש קצת בחילה, קצת כאב ראש, פטורה מן הצום בתשעה באב שהוא נדחה.

כמובן, חולים ונשים שאוכלים בתשעה באב, נשים מעוברות או מניקות שאוכלות בתשעה באב, או חולה שאוכל בתשעה באב, צריך לעשות הבדלה. כי לא אוכלים לפני הבדלה. אז המנהג הוא שהכי טוב שיעשה הבדלה על היין ויתן לקטן לשתות. לחילופין, אם אין ילד קטן שישתה את היין, יכול לעשות הבדלה על "חמר מדינה", שזה בעיקרון כל משקה שהוא משקה חשוב, יש נוהגים משקה מבושל, משקה חשוב שעובר איזשהו תהליך, ומקובל לשתות אותו במדינה. בודאי שמותר על בירה וכדומה. יש נוהגים גם קולה, קפה. כן. יש הרבה ראשי תיבות אבל כאמור יש כאלה שמקילים לא רק על משקה אלכוהולי אלא על כל דבר שהוא משקה חשוב שנוהגים לכבד בו אורחים במדינה.

לחילופין, אם יש רק יין ואין קטן שישתה את זה, יכולים אפילו בתשעה באב עצמו לשתות רוב רביעית, לא אפילו לא לשתות רביעית שלמה של יין, לעשות הבדלה, לשתות רוב רביעית, זה נקרא מלא לוגמיו, ולשתות. לגבי קטנים, לא עושים הבדלה בכלל. ילדים קטנים שרוצים לאכול בתשעה באב, לא עושים הבדלה. מדוע? כל הדין של קטנים זה רק דין חינוך. עכשיו אתה מחנך אותו, שכשהוא יהיה גדול הוא הרי לא יעשה הבדלה בתשעה באב. נכון? כשהוא יהיה גדול בעזרת השם יצום בתשעה באב, ויעשה הבדלה במוצאי תשעה באב. אז לכן גם עכשיו אין לך מה לחנך אותו לעשות הבדלה. אז אם יש בבית מישהו חולה או אישה מעוברת ומניקה, שממילא עושים הבדלה, יוצאים ידי חובה כבר גם את הקטנים. אבל אין בזה צורך, מכיוון שהקטנים הם זה רק מדין חינוך, וכאמור אין כאן עניין לחנך אותם לדבר הזה.

מי שצריך לקחת כדורים, הכי טוב, אם הוא יכול לקחת אותם בלי מים, מצוין. אבל אם הוא יכול, אבל אם הוא לא יכול, יכול גם עם קצת מים. ושוב השנה שזה תשעה באב שהוא דחוי, הדבר הזה הוא גם כן יותר קל מאשר שנה רגילה. כן, זה נחשב שהוא צם. שותה קצת, לא כוס שלמה, שותה קצת עם הכדור, כמה שצריך בשביל לבלוע את הכדור. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: ה' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.