פרשת מסעי – האם עם ישראל הורישו את יושבי הארץ? מה הייתה התוצאה?

הציווי והמציאות ההיסטורית

בפרשת מסעי מופיע הציווי החד והברור: "אם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, והיו לכם לסיקים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". זהו ציווי להכרית את יושבי הארץ, ומי שרוצה להישאר – אך ורק אם הוא מקבל את הריבונות הישראלית ושומר שבע מצוות בני נח.

השאלה המתבקשת היא: האם עם ישראל קיים את המצווה הזאת? התשובה, כפי שמלמד אותנו ספר שופטים, היא שלילית. הם קיימו באופן חלקי בלבד. יהושע אמנם כבש את הארץ והכה חלק מהעמים, חלק בורחים, אבל בסופו של דבר לא השמידו את כולם.

עדות ספר שופטים

ספר שופטים מתאר בפירוט את הכישלון הזה:

"ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה… אפרים לא הוריש את הכנעני יושב בגזר… זבולון לא הוריש את יושבי קטרון… אשר לא הוריש את יושבי עכו…"

וכך הלאה – כל השבטים כשלו במשימה. התוצאה מתוארת בפרק ב' של ספר שופטים, כאשר מלאך ה' (שחז"ל מזהים עם פנחס הנביא) בא אל "הבוכים" ואומר להם:

"ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת, מזבחותיהם תיתצו. ולא שמעתם בקולי… וגם אמרתי, לא אגרש אותם מפניכם, והיו לכם לצידים ואלוהיהם יהיו לכם למוקש".

תגובת העם – בכי בלי מעשה

תגובת עם ישראל הייתה: "וישאו העם את קולם ויבכו". ולכן נקרא המקום "בוכים".

אבל כאן טמונה הביקורת: לבכות זה יפה ונחוץ. זה מראה על הכרה בחטא, על חרטה, על יראת תשובה. אבל האם זה מה שהנביא רצה מהם? לא! הוא רצה שיתקנו את המצב – שימשיכו להכרית את העמים שנשארו.

הסכנה של חשיפה מתמדת לגירויים

הבעיה במציאות שנוצרה היא כפולה:

  1. "הם יהיו לכם לצידים" – הם יציקו ויפגעו כל הזמן
  2. "ואלוהיהם יהיו לכם למוקש" – תתחילו להיכשל עם האלוהים שלהם

העיקרון הוא ברור: אדם לא מסוגל להעמיד מול העיניים גירוי בלתי פוסק ולהצליח לעמוד בו. מי שרוצה להתנזר ממתוקים אבל הבית שלו מלא שוקולדים – לא יצליח. מי שרוצה להפסיק לשתות אבל יש לו ארון מלא וויסקי – זה כמעט בלתי אפשרי.

כך גם בעבודה זרה. כשיש מסביבך, בתוך המדינה שלך, מלא עמים שעובדים אלוהים אחרים – התוצאה צפויה מראש. וכך אכן קרה, כפי שמתאר ספר שופטים:

"ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה', ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, ואת אלוהי ארם ואת אלוהי צידון, ואת אלוהי מואב, ואת אלוהי בני עמון ואת אלוהי פלשתים… ויעזבו את ה' ולא עבדוהו".

שתי סיבות לקיום האויבים

אבל יש משהו מעניין. הקדוש ברוך הוא היה יכול להשמיד את כל הגויים שנשארו בנס – ברק משמיים, ברד, מגפה. למה הוא לא עשה זאת? הכתוב נותן לנו שתי סיבות:

  1. "למען נסות בם את ישראל" – הם הופכים להיות הניסיון הבא
  2. "ללמדם מלחמה" – ללמד את עם ישראל מה זו מלחמה אמיתית

המשמעות של "ללמדם מלחמה"

הסיבה השנייה היא המרכזית. לא מדובר בהתאמנות צבאית פשוטה. הכוונה היא ללמד את המהות של המלחמה, להבין על מה באמת נלחמים.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה שעם ישראל יהיה "עם ככל העמים". כמו שאומר יחזקאל הנביא: "העולה על רוחכם היא לא תהיה… אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות". הקב"ה אומר: "חיה אני נאום ה', כי ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם".

הרלוונטיות לדורנו

הדבר הזה רלוונטי מאוד לדור שלנו. כאשר אדם לא יודע על מה הוא נלחם, הוא מהר מאוד מאבד את כוח הרצון להילחם. בשביל מה אתה מוכן להרוג? בשביל מה אתה מוכן להיהרג?

כשמאבדים אמונה בצדקת הדרך, אנשים אומרים: "למה שאני אהרוג פלסטינאים? יש לנו סכסוך על שטח". מציגים את זה כאילו זה רק איזה סכסוך טריטוריאלי. אבל זה שטחי ומוטעה.

המלחמה היא לא על שטח. אם היינו מחפשים רק מקום שקט לחיות, יש מקומות הרבה יותר שקטים בעולם – קנדה, אוסטרליה, מקומות עם שטחים ענקיים ומעט אוכלוסייה.

השליחות האמיתית

אנחנו כאן כי יש לנו שליחות, יש לנו תפקיד. זו ארץ אבותינו, זו הארץ שהקדוש ברוך הוא נתן לנו עם הקדושה שבה, שיכולה לשרת את התפקיד שנבחרנו בו – להיות "עם קדוש".

המלחמה היא מלחמה של אנטישמיות נגד עם ישראל. המלחמה היא בגלל שלעם ישראל יש תפקיד ושליחות בעולם.

המסר העמוק של "ללמדם מלחמה"

העמים שחיים בתוכנו ומציקים לנו הם לא רק בעיה – הם גם לקח. הם כאן בכוונה, בשביל שכל פעם שננסה לשכוח מהתפקיד שלנו, הם יזכירו לנו. כל פעם שננסה להיות עם ככל העמים, יש טרור שמזכיר לנו שזה בלתי אפשרי.

"ללמדם מלחמה" פירושו להבין על מה אנחנו נלחמים – מה התפקיד שלנו, מה השליחות שלנו. ומתוך הבנה זו, בעזרת השם, לבוא בעוצמה רוחנית, ומתוך העוצמה הרוחנית הזאת – גם לזכות לשלמות ולשלום.

הכישלון של הדור הראשון בכיבוש הארץ לא נשאר רק כפרק היסטורי. הוא הפך למציאות מתמשכת שמלמדת אותנו על אופי המלחמה שלנו בכל דור ודור.

העמים שמקיפים אותנו ומציקים לנו אינם רק אויבים שצריך להילחם בהם – הם גם המורים שלנו, שמזכירים לנו מדוע אנחנו כאן ועל מה אנחנו נלחמים. ההבנה הזו היא הבסיס לכל עמידה רוחנית ולכל ניצחון אמיתי.

"רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" – גם הניסיונות הקשים הם חלק מהזיכוי הזה.

תמלול השיעור

שלום וברכה. רשות מוריי ורבותיי, דברי התורה לעילוי נשמת יניב בן רחל.

אתמול הזכרנו את העניין של "אם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, היו לכם לסיקים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה". מצווה להכרית את יושבי הארץ, ומי שרוצה להישאר פה, אצמ"ת שהסברנו אתמול, אך ורק אם הוא מקבל את הריבונות הישראלית וגם שומר שבע מצוות בני נח.

האם עם ישראל קיימו את המצווה הזאת או לא? להכרית את עמי הארץ? לא. התשובה היא לא, הם לא קיימו את זה. קיימו באופן חלקי. כמובן יהושע כובש את הארץ, הם מכים חלק, חלק בורחים, ובסופו של דבר הם לא מכים את כולם. הדבר הזה מפורש בספר שופטים.

אני קורא בספר שופטים פרק א'. "ולא הוריש מנשה את בית שאן ואת בנותיה, ואת תענך ואת בנותיה, ואת יושבי דור ואת בנותיה, ואת יושבי יבלעם ואת בנותיה, ואת יושבי מגידו ואת בנותיה". זה נחלת שבט מנשה. מבית שאן – מקווה שכולם יודעים איפה זה בית שאן – ותענך, יש עד היום כביש התענכים, שמוביל מבית שאן לכיוון מגידו, ואת יושבי מגידו. אתה גדלת שם? אני גדלתי בתל אביב. אני גדלתי עד גיל חמש. איפה? בבית שאן? בבית שאן כן. טוב. אנחנו בכל הקודמים שם. גם. אז זה האזור של מנשה. אחר כך כתוב: "אפרים לא הוריש את הכנעני יושב בגזר". "זבולון לא הוריש את יושבי קטרון ואת יושבי נהלול". "אשר לא הוריש, אשר לא הוריש את יושבי עכו". אתם יודעים איפה זה עכו? עכו. עכו, מה שהיום עכו. זה נחלת אשר. "ואת יושבי צידון, ואת אחלף ותחזיו ואת חלבה ותפיק ואת רחוב". "נפתלי לא הוריש את יושבי בית שמש ובית ענת". וכולי וכולי.

פרק ב' בספר שופטים אומר כך: "ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים". ויאמר: "אעלה אתכם ממצרים, ואביא אתכם אל הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם, ואומר לא אפר בריתי אתכם לעולם". כלומר, הוא אומר בשם השם, שמלאך השם – חז"ל אומרים שפה זה פנחס, שפנחס נקרא מלאך השם כי הוא נביא והוא נקרא כמלאך, הנביאים נקראים מלאכים בתנ"ך. אז הנה, פנחס נקרא פה כמלאך. מלאך השם בא מן הגלגל אל הבוכים – אל מקום שתכף נראה למה קראו למקום הזה בוכים.

ומה הוא אומר להם? אומר להם: הקדוש ברוך הוא אמר, "אני אביא אתכם ממצרים, אני אתן לכם את הארץ הזאת, לא אפר בריתי אתכם לעולם". בתנאי ש"ואתם לא תכרתו ברית ליושבי הארץ הזאת, מזבחותיהם תיתצו". "ולא שמעתם בקולי". מה זאת עשיתם? ציוויתי אתכם להכרית את העמים האלה, להשמיד את המזבחות שלהם. "לא שמעתם בקולי". מה התוצאה? מה הובטח שתהיה התוצאה? "והיו לסיקים בעיניכם ולצנינים בצידיכם". זה פרשת השבוע שלנו, אנחנו דיברנו על זה אתמול. אומר להם פנחס, על פי חז"ל, בפסוק כתוב מלאך השם: "וגם אמרתי, לא אגרש אותם מפניכם, והיו לכם לצידים ואלוהיהם יהיו לכם למוקש". זה בדיוק "לסיקים בעיניכם ולצנינים בצידיכם". הם יהיו לכם לצידים. צידים, יש מפרשים מלשון שהם יצודו אתכם, שהם בצד כל הזמן, בצדדים. אתה הולך בדרך המלך – טרח! יורים עליך. טרח! גונבים ממך, עושים לך מערב. כל זה יהיו לכם לצידים.

"ויהי כדבר מלאך אדוני את הדברים האלה כל בני ישראל, וישאו העם את קולם ויבכו, ויקראו שם המקום ההוא בוכים". כלומר, מה שכתוב בהתחלה שמלאך השם בא מן הגלגל אל הבוכים, אחר כך שהם בכו שם, קראו למקום בוכים. טוב, לבכות זה יפה. למה זה יפה? קודם כל, אתה אומר, זה מנקה את העצבות מבפנים. כי הם מבינים שהם עשו טעות. מודעים לכך. זה מראה, קודם כל זה, זה יראו תשובה. הם מבינים שהם היו לא בסדר. הם מבינים שהם חטאו. וזה שאדם בוכה על החטא – כל אחד על מה הוא בוכה. אחד הוא בוכה שנפטר לו קרוב משפחה. אחד בוכה שהוא רואה איזה סרט מרגש. אחד בוכה כשהוא קולט שהוא היה לא בסדר, שהוא פגע ברצון השם. אז זה ודאי דבר שהוא מעלה גדולה. אבל האם זה מה שהנביא רצה שהם יעשו? שהם יבכו?

לא. מה הוא רצה שהם יעשו? להכרית. יהרגו אותם. קדימה. נו מה? אני אומר לכם שאתם הייתם לא בסדר, שלא השמדתם את העמים. "וואי, נכון, אתה צודק, אנחנו בוכים". מה זה עוזר שאתה בוכה? תתחיל לתקן את המצב. הרי כרגע, שימו לב, הוא אומר פה שיש פה שני נזקים נוראיים מהדבר הזה. אחד: "הם יהיו לכם לצידים". כלומר, הם יציקו לכם ויפגעו בכם כל הזמן. והדבר השני: "ואלוהיהם יהיו לכם למוקש". אתם הולכים להיכשל כל הזמן עם האלוהים שלהם.

אי אפשר, בן אדם לא מסוגל להעמיד מול העיניים איזשהו גירוי בלתי פוסק ולהצליח לעמוד בו. בדרך כלל שאדם רוצה להתנזר ממשהו, צריך להרחיק את זה ממנו. אדם יש לו כל הזמן חשק, נניח למתוקים, לסוכרים. אם כל היום הבית שלו מלא בשוקולדים, קשה לו לעמוד. הוא לא יצליח. זה נדיר שהוא יצליח. איך יצליח? כל רגע הוא אומר לו: זה נראה, פותח את הזה, לוקח שוקולד. רק פותח את הארון הזה, לוקח סוכריה. רק... אדם שרוצה להתנזר מאלכוהול, אבל בבית יש לו ארון מלא וויסקי משובח. זה בלתי אפשרי. זה בלתי אפשרי, הכל תמיד אפשרי, תלוי בבחירה שלו, אבל אבל לא ככה עושים. אתה רוצה להימנע ממשהו, אתה רוצה להפסיק, אתה מרחיק את זה ממך.

וכך, כך זה בכל דבר. אדם שרוצה – חז"ל אומרים לנו על הפסוק: "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". העיניים רואות והלב חומד. סרסורים לדבר עבירה. לכן, למשל, שאל אותי מישהו, איזה תלמיד שאל אותי, הוא עכשיו בחופש הגדול, רצה ללכת לאיזה פארק מים. אז הוא אומר, זה זה פארק, פארק מים הוא מעורב, בנים ובנות. אומר, אני בעיקרון לא הולך לחוף ים מעורב. אבל זה לא בחוף הים. אז מותר או אסור? אסור. אותו דבר. מה הבעיה? חוף הים, הבעיה היא המים של הים? זה הבעיה? הבעיה היא שאסור ללכת למקום שנשים לבושות שמה בחוסר צניעות, אז זה לא מתאים. למה זה אסור? כי שוב, "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". זה ברור שאדם שכל הזמן מציף את עצמו במראות לא צנועים, אחר כך יהיה קשה לו להתמודד עם יצר המין, עם יצר העריות כמו שחז"ל קוראים.

ולכן כל דבר ודבר – עכשיו היום אנחנו, אין לנו יצר של עבודה זרה. אנחנו לא מבינים מה אנשים השתגעו, עובדים עבודה זרה, עובדים את הפסלים. זה לא הנושא שלנו, כרגע אנחנו לא נרחיב בזה. אבל אנחנו יודעים שפעם זה היה יצר מאוד חזק. זה משהו אחר. היה, היה גם דברים אחרים, אבל אני לא רוצה כרגע להיכנס למה זה משך אותם. אבל זה מאוד משך אותם. אז כשיש לך מסביב, בתוך המדינה שלך, מלא מלא מלא עמים שעובדים אלוהים אחרים, התוצאה תהיה מאוד ברורה.

למשל, אני קורא בהמשך ספר שופטים, בפרק י', כתוב – אנחנו קראנו עכשיו פרק ב', זה שמונה פרקים אחר כך – בפרק י' כתוב: "ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני השם, ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות, ואת אלוהי ארם ואת אלוהי צידון, ואת אלוהי מואב, ואת אלוהי בני עמון ואת אלוהי פלשתים". שבע עמים, שכל אחד יש לו את האלוהה שלו, את האליל שלו, ואת כולם עם ישראל עובד. כל ספר שופטים הוא מתאר את המעגל הזה שעם ישראל חוטא בעבודה זרה, ואז הקדוש ברוך הוא מעניש אותם ונותן אותם לשליטה ביד אחד האויבים שלהם, ואז הם זועקים, ואז הקדוש ברוך הוא שולח שופט שמושיע אותם מעט צורריהם.

אז אנחנו רואים את המעגל הזה הולך וחוזר וזה פנחס, או מלאך השם כמו שהוא מתואר פה, קורא להם וצועק על הדבר הזה. ומה הם עושים? בוכים. זה לא עוזר שאתם בוכים. זה הדרגה של הקדוש ברוך הוא, עבדו את כמה יהודים, אז יהיה עדן. אז יש תקופות כאלה וכאלה. הפסוק הספציפי – "הקדוש ברוך הוא" – הפסוק הספציפי שקראתי אותו, הוא מסיים: "ויעבדו את הבעלים, את העשתרות, את אלוהי ארם, אלוהי צידון... ויעזבו את השם ולא עבדו". עזבו את כולם, רק את השם לא. למה? כי היצר החזק של עבודה זרה היה שיש משהו מוכחש, שיש איזה פסל שאני יכול לנשק אותו, שאני יכול להשתחוות אליו, שאני יכול לראות אותו. את הקדוש ברוך הוא אתה לא יכול לראות. אמרו זה מין פולחן מוזר כזה. למה הקדוש ברוך הוא נותן ניסיון?

אני לא רוצה עכשיו להאריך כי אנחנו גולשים לנושא של עבודה זרה. לא, לא, אני אשאר בזה. אז היה קל. הקדוש ברוך הוא תמיד הקדוש ברוך הוא נותן לאדם ניסיון שהוא יכול לעמוד בו. גם אז הם יכלו לעמוד בזה. והיו גם כאלה שעמדו בזה. גם היום אתה יכול להגיד – היום יצר המין, אני חושב, ככה מתארים, שזה היצר החזק ביותר בעולם. ככה פרויד אמר ועוד הרבה אנשים אומרים. היום רוב האנשים עומדים ביצר הזה או נכשלים ביצר הזה? אני חושב שאפשר להגיד שהרבה נכשלים. לא, לא עשיתי סטטיסטיקה על רוב. הרבה מאוד נכשלים. אז אי אפשר? אפשר. יש גם אנשים שעומדים בזה. ואפשר לעמוד בזה. אז מה? אז אז גם אז היה, הקדוש ברוך הוא לא נותן לאדם ולעם ניסיונות שאי אפשר לעמוד בהם. אבל הוא כן נותן ניסיונות קשים. כי זה חלק מהמשימה של האדם בעולם, לעמוד בניסיונות קשים ולעמוד בהם, ועל ידי זה לתקן עולם במלכות שדי.

שוב, זה ככל שאתה יותר חשוף לגירויים, ככה יותר קשה לך לעמוד בזה. למרות שיצר המין הוא יצר חזק בכל מקום, בכל מצב, בכל נתון, בכל חברה. וכשעושים חברה שהיא רק גברים ואין בה בכלל נשים, אז לפעמים היצר הזה מתפרץ כלפי גברים יותר מאשר במקומות אחרים. אז זה דיברנו אתמול. "וקראת אליה לשלום". אם שלום יענך, אז אתה עכשיו יש לך שתי דרישות: אם אתם רוצים שלום, לקבל ריבונות ישראלית ולקיים שבע מצוות בני נח, אתם יכולים לגור יחד איתנו בארץ ישראל.

אני חוזר לספר שופטים. מתואר כאן התיאור הזה של עם ישראל לא הורישו את כל יושבי הארץ. ואז בסוף פרק ב' כתוב כך: "ויחר אף אדוני בישראל". ויאמר: "יען אשר עברו הגוי הזה את בריתי אשר ציוויתי את אבותם ולא שומעים לקולי". הם לא שמעו בקולי, הם לא קיימו את הברית. במה הם לא קיימו את הברית? לכאורה בזה שהם גם לא הכריתו את יושבי הארץ וגם כבר עבדו עבודה זרה. "גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם מן הגויים אשר עזב יהושע וימות". יהושע לא הספיק להשמיד את כל יושבי כנען. אז כל הגויים שנשארו, אומר השם, אני לא אשמיד אותם יותר. "למען נסות בם את ישראל, השומרים הם את דרך השם ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם לא". כלומר, סיבה ראשונה למה השם משאיר את הגויים האלה בארץ? השם היה יכול להוריד ברק משמיים, או להוריד ברד משמיים, ולהשמיד את כל הגויים שנשארו. לא, זה לא המטרה. לא השמדתם אותם? עכשיו התוצאה, א', זה יפגע בכם, "יהיו לכם לצידים ואלוהיהם יהיו לכם למוקש". אז זה גם יפגע בכם וגם זה יהפוך להיות ניסיון חדש. "למען נסות בם את ישראל".

כלומר, היה לכם ניסיון ראשון להשמיד מפה את הגויים. אם הייתם משמידים אותם, היה לכם יותר קל אחר כך. לא הייתם צריכים כל הזמן להתמודד עם תרבויות זרות, עם עבודה זרה. אה, לא השמדתם אותם? אז הם בעצמם הופכים להיות הניסיון הבא. אבל יש פה דבר נוסף. כתוב בהמשך: "ואלה הגויים אשר הניח השם לנסות בם את ישראל", את כל אשר לא ידעו תמים כל מלחמות כנען, "רק למען דעת דורות בני ישראל ללמדם מלחמה". בפשטות יש פה שתי סיבות למה השם משאיר אותם. סיבה אחת, "לנסות בם את ישראל". סיבה שנייה, "ללמדם מלחמה".

מה הכוונה "ללמדם מלחמה"? בשביל שיהיה להם אימונים? מה אנחנו מתאמנים? לפעמים אני קצת מרגיש ככה, שכש יש כל מיני רקטות שעפות מעזה, אז צה"ל פשוט מתאמן. לא באמת, סליחה שאני אומר, התחושה שלי – אני לא רוצה עכשיו לפתוח את הנושא הזה, אבל התחושה היא הרבה פעמים שלא מנסים באמת לפגוע בחמאס. מודיעים להם מראש באיזה עמדות הם הולכים לפגוע. הם מתפנים מראש. ואז מפוצצים עמדה ריקה. זה דומה ל בשריון, אז יש לך מטרות כאלה, אתם מכירים שיש גם בחיר, יש מטרות בחיר, יש מטרות קרטון בצורת בן אדם. בשריון יש מטרות בשדה האימונים, יש שמה מטרות בצורת רכב, בצורת טנקים, בצורת ג'יפים. ואתה צריך לראות אם התותחן באמת צלף, אם הוא פגע. אז אני מרגיש לפעמים כאילו חיל האוויר לא באמת מנסה לפגוע, מנסה: "הנה, יש לנו אימון להתאמן". נגיד להם שיצאו ואנחנו אחר כך נכניס להם מזוודות של כסף או בדרך אחרת של כסף, והם יבנו את העמדה הזאת מחדש. זה מרגיש קצת מצחיק.

מה זה העניין הזה של "ללמדם מלחמה"? שיהיו לנו פה גויים להתאמן עליהם במלחמה? אפשר ללמוד מלחמה גם בלי שיש צורך בדבר הזה. אני חושב שהכוונה היא "ללמדם מלחמה", הכוונה היא ללמד, לא להתאמן. הכוונה היא ללמד את המהות של המלחמה. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא רוצה שעם ישראל לא יישב פה בארץ סתם כעם ככל העמים. אומר יחזקאל הנביא בפרק כ': "העולה על רוחכם היוא לא תהיה". אני לא אתן לזה לקרות. למה? "אשר אתם אומרים נהיה כגויים כמשפחות הארצות". אתם רוצים להיות עם ככל הגויים? "לא יקרה". "חיה אני נאום השם, כי ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחימה שפוכה אמלוך עליכם". אני לא אתן לכם. אני, אומר הקדוש ברוך הוא, אפילו בחימה שפוכה, בכעס, אני אמלוך עליכם.

וזה אני חושב הרבה פעמים, הקדוש ברוך הוא שולח לנו את האויבים כדי לעורר אותנו. "ללמדם מלחמה" – לא רק בשביל להתאמן, אלא בשביל להבין על מה אנחנו נלחמים. כשאדם, כשאדם לא יודע על מה הוא נלחם, הוא מהר מאוד מאבד את כוח הרצון להילחם, מאבד את כוח העמידה. בסוף, כאשר יש בכל מלחמה, יש הרוגים, לצערנו. אז בשביל מה אתה מוכן להרוג? בשביל מה אתה מוכן להיהרג? לאט לאט כאשר מאבדים אמונה בצדקת הדרך, אז אנשים אומרים, אני גם לא רוצה לשלוח את הילדים שלי לצבא להיהרג, ואני גם לא רוצה להרוג אחרים. למה שאני אהרוג פלסטינאים? יש לנו סכסוך על שטח. כאילו מציגים את זה כאילו זה רק איזה סכסוך טריטוריאלי. אז מה, בגלל כמה חלקות אדמה, בגלל זה יהרגו משני העמים?

והעומק של הדבר זה "ללמדם מלחמה" – ללמד ולהבין על מה באמת המלחמה. המלחמה זה לא על שטח. המלחמה היא מלחמה של אנטישמיות נגד עם ישראל. המלחמה היא בגלל שעם ישראל יש לו פה תפקיד, יש לו פה שליחות. עם ישראל הוא לא סתם פה כי פה יש לנו איזה מקום שקט לחיות בו. יש מקומות הרבה יותר שקטים בעולם. בקנדה, אחת המדינות הגדולות בעולם, עם מעט מאוד אוכלוסייה. יש שמה שטח. אם אתה מחפש שטח, לך לשם, יש שם בלי סוף שטח. באוסטרליה, אתה יודע כמה שטח יש? אם בקנדה קר לך מדי, לך לאוסטרליה, אתה יודע כמה שטח יש שמה? שטחים ענקיים. עוד שמונה מיליון לא ירגישו אותנו שם בכלל. זה לא עניין.

אנחנו כאן כי יש לנו פה שליחות, יש לנו פה תפקיד, כי זה ארץ אבותינו, זה הארץ, הקדוש ברוך הוא נתן לנו אותה עם הקדושה שבה, שהיא זו שיכולה לשרת את התפקיד שאנחנו גם נבחרנו בו להיות, כי "עם קדוש אתה על השם אלוקיך". ולכן "ללמדם מלחמה", הכוונה היא, העמים האלה פה בכוונה, בשביל שכל פעם שאנחנו ננסה לשכוח מהתפקיד שלנו, אז הם מציקים לנו. וכל פעם שאנחנו ננסה להיות עם ככל העמים, אז יש טרור שמזכיר לנו שזה בלתי אפשרי, שהקדוש ברוך הוא לא ייתן לזה לקרות.

וזה בעצם התוצאה של הפסוקים שמופיעים אצלנו בפרשה, של "ברשת יושבי הארץ מפניכם". ולכן אני חושב שהדבר הזה הוא מאוד מאוד רלוונטי לכל דור ודור ובטח לדור שלנו. שכשאנחנו נמצאים ורואים את המציאות הזאת של עמים שחיים בתוכנו ופוגעים בנו ומציקים לנו, אז אנחנו צריכים להתעורר מהדבר הזה, "ללמדם מלחמה", כלומר, להבין על מה אנחנו נלחמים. מה התפקיד שלנו, מה השליחות שלנו? ומתוך זה, בעזרת השם, לבוא בעוצמה רוחנית, ומתוך העוצמה הרוחנית הזאת, גם לזכות לשלמות ולשלום.

רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך קרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".