בלוג

כאשר פנחס הורג את זמרי בן סלוא ואת כוזבי בת צור, אז הקדוש ברוך הוא כורת איתו ברית ואומר: "הנני נותן לו את בריתי שלום".

מעשה שהיה, כך היה, פעם שגרתי פה בחולון בבית אחר, אז בדרך מהבית שלי, בדרך לבית הכנסת, הייתי עובר ליד סניף בני עקיבא. פעם אחת, בדיוק כשעברתי בשבת אחר הצהריים, זה היה בשבת של פרשת בלק, דווקא, אבל במנחה אחר הצהריים קוראים את פרשת פנחס. אז בדיוק עברתי ליד סניף בני עקיבא, יצאו שם חבר'ה צעירים, יצאו, או, בדיוק רואים אותי: "הרב, אתה יכול לעזור לנו רגע?". "מה קרה?". "נראה לנו הספר תורה שלנו פסול". "מה קרה? למה פסול?". אמרו לי: "יש אות חתוכה". באמצע אות, חתוך. אמרתי להם: "תנו לי לנחש, זו אות ו'". "איך ידעת?". כי יש בספר התורה, במילה "שלום", "הנני נותן לו את בריתי שלום", יש מנהג שבפרשת פנחס, האות ו' במילה "שלום" היא ו' קטיעא. ו' קטועה. כלומר, זה כמו ו' רגילה, עם רווח באמצע. חתוכה. למה חתוכה? מכיוון שהמעשה של פנחס לא היה בדיוק מעשה של שלום, מעשה יותר של מלחמה. הוא בא והורג אנשים.

ואף על פי כן, הקדוש ברוך הוא נותן לו את "בריתי שלום". והברית הזאת היא ברית הכהונה. כן? כתוב: "והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם". כמו שכבר הזכרנו אתמול, ש... זה היה אתמול או שלשום? אני כבר לא זוכר מתי זה היה. אבל הזכרנו את זה, אתמול. זה היה באזכרה של אבא של יום טוב. הזכרנו את זה שפנחס לא היה כהן עד שהרג את זמרי, ורק מאז, הקדוש ברוך הוא בירך אותו בכהונה ונתן לו ברית שלום. יש קשר עמוק בין הנושא של הכהונה לבין הנושא של שלום. קודם כל, הכהן הראשון הגדול מאחיו, הוא אהרון הכהן. ואהרון הכהן, כידוע, הוא אוהב שלום ורודף שלום. ולכן, הכהונה קשורה מאוד למושג השלום. אבל...

"אילו הוא לא היה אומר 'הנני נותן לו את בריתי שלום', אז גם הדור הזה..."
לא הבנתי, אז מה היה קורה?
"אם הוא לא היה עושה את זה... כן... אז לא, גם הכהונה לא הייתה... כל הכהנים..."
לא, לא, לא, רק פנחס, רק צאצאיו של פנחס לא היו כהנים.
"מה עם אהרון הכהן?"
לא, אני אסביר רגע.
"...ובניו... השרשרת צריכה להמשיך..."
כן, אבל השרשרת ממשיכה בלי שום בעיה. רק פנחס, בגלל שהוא כבר היה נולד לפני כן, רק הוא לא היה כהן, הוא וזרעו. אבל שאר הכהנים היו ממשיכים לדורי דורות.
"והילדים של זה, של פנחס..."
אז לא היו כהנים.

באמת הדבר מוזר. אבל באותו אופן, מוזר לנו איך יכול להיות שמכל שבט לוי, משה ואהרון, שניהם אחים, פתאום אתה רואה שאהרון הוא כהן, הוא וזרעו, משה איננו כהן. זה לא נשמע לך מוזר? כי התרגלת. בסדר. אבל התרגלת לזה שרק אהרון. באותה מידה היה יכול להיות שרק חלק ממשפחתו של אהרון יהיו כהנים. אבל בסופו של דבר, כאמור, כולם כהנים. אני רוצה רגע לדבר על הנושא הזה של השלום שהוא קטוע. למה בעצם השלום... טוב, קודם כל השלום פה קטוע כי כאמור, זה לא מעשה של שלום, זה מעשה של מלחמה. אבל אם אנחנו נעיין בדבר, אנחנו נראה שבכל המושג הזה של שלום, יש גם חסרונות.

דודי אוהב להגיד: "אהבת חינם". "ארי רשוע". ואף על פי כן, בשלום, שלום יש הרבה שבחים על שלום. "אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום". ואף על פי כן, גם בשלום יש חסרונות. ואני רוצה דווקא להתחיל מאהרון הכהן. מסופר בתוספתא, זה מקור מפורסם, זה מופיע במסכת שנקראת מסכת דרך ארץ. ומסופר שם כך: מלמד, שכשהיה אהרון רואה שני בני אדם שונאים זה את זה, הולך אצל אחד מהם ואומר לו: "למה אתה שונא לפלוני? כבר בא אליי לביתי והשתטח לפניי ואמר לי: 'חטאתי לפלוני, לך ופייס אותו עליי'". מניח את זה, והולך אצל השני ואומר לו כמו שאמר לראשון: "למה אתה שונא לפלוני? כבר הוא בא אליי לביתי והשתטח לפניי ואמר לי: 'חטאתי לפלוני, לך ופייס אותו עליי'". וכך היה מרבה אהבה ושלום ורעות בין אדם לחברו, ועל זה נאמר: "ורבים השיב מעוון".

אז יש פה דבר מאוד יפה, שאהרון הכהן בא, מספר לאחד: "תשמע, השני רוצה להשלים איתך", ואז הוא בא לשני, אומר לו: "מה אתה מדבר, הראשון רוצה להשלים איתך", ואז הם נפגשים, מתחבקים והכל נפלא ונהדר. אבל, ברור, שהדבר שמציק בסיפור הזה, שאהרון הכהן משקר. אז דודי כבר אומר: "רגע, מותר לשנות בדבר הזה?". זה שקר. אז נכון שמותר לשנות מפני השלום. אז יש פה בוודאי, בוודאי שזו מציאות של משנים מפני השלום. אבל זה כנראה לא במקרה שהתוספתא מתארת את אהרון הכהן שהוא אוהב שלום ורודף שלום באמצעות שקר. למה באמצעות שקר? כי הרבה פעמים, השלום הוא האויב של האמת.

אם אתה הולך במידת הדין, אתה הולך עם האמת שלך עד הסוף, אז זה לפעמים סותר אהבת חינם. אהבת חינם זה חינם. מה הכוונה חינם? למרות שלא מגיע לו שתאהב אותו. זה הפירוש אהבת חינם. אם אתה איש אמת, ואתה אומר מידת הדין, סליחה, אדוני, אתה עשית ככה וככה וככה, למה שאני אוהב אותך? לא מגיע לך שאני אוהב אותך. זה במידת האמת, במידת הדין. אבל אהרון הכהן אוהב שלום ורודף שלום, גם כשזה בא קצת בצורה של שקר.

אספר סיפור. כן.
"זה היה השבוע בשיעור קודם... צריך לראות בו גם כשהוא רשע, לראות בו איזה ניצוץ..."
נכון, גם שהוא רשע, אז יש בו ניצוץ של טוב.
"לא יכול להיות."
ובזה צריך להסתכל, וזה קשה.
"העליון מבטל את כל מה שהוא כאילו..."
מעשה שהיה כך היה, אני אספר סיפור. היה אדם אחד, היה רב אחד, רב גדול, שעל כל דבר היה מדבר, כל פרשה, לא משנה איזה פרשה, היה מדבר על "ואהבת לרעך כמוך". והיה אומר לתלמידים שלו: "תדעו לכם, שכל דבר ודבר בתורה רמוז בו ואהבת לרעך כמוך".

בקיצור, אותו רב, אז התלמידים שואלים אותו: "מה, כל דבר בתורה קשור ל'ואהבת לרעך כמוך'?". אמר להם: "כל דבר". שואל אותו אחד התלמידים: "מה תגיד על פרשת בלק?". בלק מלך מואב, מה הוא קשור? אמר לו: "בלק? בלק זה הכי קשור. בלק זה ראשי תיבות: 'ואהבת לרעך כמוך'". אומר לו התלמיד: "כבוד הרב, זה לא מסתדר. זה ב' ולא ו', זה כ' ולא ק'". אמר לו: "זה בדיוק מה שלומדים פה. ש'ואהבת לרעך כמוך', זה גם כשזה לא מסתדר". אז זה בשביל הסיפור. אבל החידוש הגדול הוא, לא במקרה, התוספתא מביאה את העניין הזה של אהרון הכהן, דווקא כאשר זה בעניין של שקר. כי בסופו של דבר, מידת האמת היא במובן מסוים סותרת את השלום. וכך מופיע בגמרא בסנהדרין דף ו'.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: "אסור לבצוע". לבצוע הכוונה היא לעשות פשרה. הדיין, אומר רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי, הדיין חייב לפסוק דין אמת. אסור לעשות פשרה. מה זה פשרה? פשרה זה לא אמת. באים ראובן ושמעון לדין לפני הדיין. אם האמת היא שראובן צודק, באיזה זכות אתה עושה פשרה? מה פתאום פשרה? אתה צריך להגיד את האמת. אם ראובן צודק, ראובן צודק, ששמעון ישלם. לא לעשות פשרה. "אלא יקוב הדין את ההר". וכן משה היה אומר: "יקוב הדין את ההר". אבל אהרון אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחברו. עכשיו, זה דבר מעניין, שאנחנו רואים שבאמת הגמרא במסכת סנהדרין דף ו' מציגה את אהרון בתור אוהב שלום ורודף שלום, לעומת משה רבנו. "משה אמת ותורתו אמת". משה הוא באמת הולך על פי הדין, "יקוב הדין את ההר". ואהרון אוהב שלום ורודף שלום. והגמרא פה מביאה את זה בתור דעה, שאסור לעשות את זה. אסור לעשות פשרה, כי כל פשרה היא בעצם שקר.

אז האמת והשלום הם במובן מסוים שני הפכים. ולכן כתוב, ש"גדול השלום, שמשנים מפני השלום". מותר לשקר מפני השלום. השלום בסוף גובר על האמת, אבל זה שני הפכים שהרבה פעמים מתנגשים זה עם זה. זה הלימוד הגדול: "והאמת והשלום אהבו". זה לא דבר מובן מאליו. לחבר אמת ושלום.

באמת על אהרון הכהן בסופו של דבר נאמר: "תורת אמת הייתה בפיהו, ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב מעוון". זה מופיע בספר מלאכי פרק ב'. אז מצד אחד "תורת אמת הייתה בפיהו" וגם "בשלום ובמישור הלך איתי".

דוגמה מובהקת לדבר הזה זה בית שמאי ובית הלל. בית שמאי הולכים יותר "יקוב הדין את ההר", במידת הדין, להחמיר, כל דבר בבית שמאי יותר בדיוק כמו שהוא היה אמור להיות. בית הלל יותר מתחשבים במציאות, בקשיים, יותר מקלים, והם הולכים יותר במידת השלום. אחת הדוגמאות לדבר זה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל שמופיעה בגמרא בכתובות דף י"ז: "כיצד מרקדין לפני הכלה?". זאת אומרת, זה לא הכוונה איזה צעדים לעשות בריקוד, אלא הכוונה היא, מה משבחים לה? מה אומרים? אומרים בית הלל: "כיצד מרקדין לפני הכלה? כלה נאה וחסודה". לא משנה מה הכלה, איך היא נראית, מה מעשיה, מה האופי שלה. בכל מקרה תשיר: "כלה נאה וחסודה", גם אם היא לא כזאת. לעומת זאת, בית שמאי אומרים: "צריך לשיר כלה כמות שהיא". לא... לא להגיד עכשיו שבחים שהם לא נכונים. אתה צריך להגיד את האמת. אז יש בדבר הזה סוגיה שלמה...
"אז עושים היום..."
כן, אז יש באחת המנגינות "אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי". בסדר. על כל פנים, בית שמאי אומרים: "מה אתה נותן מחמאות שהן לא נכונות?". אבל בית הלל אומרים: "האמת והשלום אהבו". מצד אחד שלום, מצד שני, נכון שזה קצת קצת מעגל את האמת, אבל יש בזה גם בחינה של אמת. כמו שדניאל הזכיר מקודם, בכל יהודי, גם אם הוא רשע גמור, יש בו מעט טוב. אז לא צריך להגיד "האדם הזה הוא צדיק". לא, הוא לא צדיק, הוא רשע. אבל כן צריך לראות את הדבר הטוב שיש בו. ולדעת שבעומק, זה מה שבאמת מבטא את מהותו. כי בכל יהודי יש נשמה יהודית קדושה, ולכן, המעט טוב שאתה רואה בו, זה מה שהוא באמת, כל השאר זה סיגים וקליפות וקלקולים שהתרחשו. אבל היסוד של כל יהודי הוא טוב.

וגם כאשר אתה משבח את הכלה, הרי בסוף, החתן מתחתן איתה, נכון? כנראה הוא רואה בה דברים טובים. הוא בוודאי רואה אותה בתור כלה נאה וחסודה. או נאה ביופייה, או נאה במעשיה, או נאה בזה שהיא מתאימה לו. מופיע במסכת נדרים על אישה אחת שהכל בה היה שלילי. ואז שאלו "ומה שמה?". "לכלוכית" שמה. "לכלוכית" זה לא מהגדות האחים גרים, זה מהגמרא. נדמה לי זה היה רבי יוחנן שאמר. אמר: "או, שמה נאה לה". זה לא שם יפה, אבל זה שם שהוא מתאים לה. אז זה, הנה, זה מתאים לה. אז זה כבר דבר יפה שיש בה. וכך לפעמים יכול להיות כלה שאין בה שום דבר טוב, לא המידות ולא כלום. אבל היא מתאימה לחתן, אז בגלל זה החתן אוהב אותה.

אז זה באמת, פנחס יוצא מתוך נקודת מוצא של אמת בלתי מתפשרת, "הבועל ארמית קנאין פוגעין בו", הוא מקנא להשם, וזה יוצר גם מחלוקת. חז"ל אומרים 12 ניסים נעשו לו, בדבריהם שנויים כמאמר הפיוט, ואחד הניסים היה שלא באו להילחם כנגדו כל שבט שמעון. ופנחס הולך עם מידת האמת, והקדוש ברוך הוא מברך אותו: "הנני נותן לו את בריתי שלום", את הכהונה, שהיא עניין השלום, שהיא קצת מתנגשת עם האמת, אבל דווקא מתוך זה, מתוך האיזון בין האמת לבין השלום, יהיה "והאמת והשלום אהבו". "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו. אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. גם אדוני ייתן הטוב וארצנו תיתן יבולה". שזה בעצם החיבור בין החסד והאמת, בין הצדק ובין השלום, בין האמת לבין השלום, בעזרת השם שנזכה "והאמת והשלום אהבו". רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".