בלוג

שיעור א
-------

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. אנחנו עומדים בפרשת בלק, שהקדוש ברוך הוא הופך את הקללה לברכה, כי אהבך השם אלוקיך. בלעם מבקש לקלל את עם ישראל, אבל מברך אותם תחת הקללה. וזה קורה שלוש פעמים. אומר בלק אל בלעם, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים. הוא מדגיש את זה ששלוש פעמים זה קרה. למה בעצם, מה הוא מנסה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, למה לא לנסות ארבע פעמים? למה שלוש? למה פעם אחת מספיק, ראית לא עובד, לא עובד. מה העניין פה של שלוש פעמים? והאם יש משמעות לשלושת הברכות של בלעם? אם נשים לב, נוכל, נעין במילים, בתוכן של הברכה. נשים לב שזה שלוש ברכות שונות, אמנם יש דמיון ביניהם, אבל השורש הרוחני של כל ברכה הוא שורש אחר. בברכה הראשונה, כל ברכה יש לה הקדמה ואז הברכה עצמה. בברכה הראשונה יש הקדמה, וישא משלו ויאמר, מן הרם ינחיני בלק מלך מואב מהררי קדם, לך ארה לי יעקב ולך זועמה ישראל. מה יקוב לא קבוהל ומה אזעום לא זעם השם. כל זה זה הקדמה, הוא עוד לא מברך אותם, הוא רק אומר, בלק קרא לי לקלל. מה יש לי לקלל? הקדוש ברוך הוא לא מקלל אותם אלא מברך אותם, גם אני לא אקלל, זה רק ברכה. אבל ואז מה הוא מברך? הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל? תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. מעניין שגם כאן זה לא ברכה בפירוש הרגיל. בדרך כלל שאתה מברך מישהו, מה אתה מברך אותו? אתה אומר לו שיהיה לך שפע ברכה, אהבה, הצלחה, בריאות, פרנסה טובה, אושר ועושר כבוד. אתה מברך אותו מה יהיה לו. בלעם לא מברך את עם ישראל יהיה לכם ככה וככה, אלא הוא אומר, קודם כל הוא אומר אתם עם לבדד ישכון. אתם ייחודיים. גם אי אפשר לספור אתכם, מי מנה עפר יעקב? אתם כמו עפר, רבים כמו העפר. אי אפשר לספור אתכם. ואז הוא מברך את עצמו, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. הלוואי שאני אהיה כמוהם. אז הוא מברך את עצמו. מה, איזה מין ברכה זאת? צריך להבין, שהברכה הזאת מתמקדת בנושא מאוד מאוד מרכזי במהות של עם ישראל. בלעם אומר שאי אפשר לספור את עם ישראל. מי מנה עפר יעקב? למה אי אפשר לספור את עם ישראל? מה אנחנו כל כך רבים? הרי לא מרובכם בחר השם, הרי אתם המעט מכל העמים. אז למה אי אפשר לספור את עם ישראל? כי עם ישראל הוא עם נצחי. אפשר לספור כמה יהודים יש בדור ספציפי. ביציאת מצרים יש 600,000 איש. 600,000 ו-3,550. זה רק הגברים לבד מאנשים והטף. בסדר. אבל אפשר לספור. אז למה אי אפשר לספור? כי עם ישראל שבמשך הדורות זה אינסופי. עם ישראל הוא עם הנצח. ולכן, כמה יהודים היה עד היום? תיאורטית אפשר לספור מאברהם אבינו עד היום אפשר לספור. אבל כמה סך הכל? זה אינסוף. ולכן מי מנה עפר יעקב? ולכן, עם ישראל, הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. הכוונה היא לא שהוא לא מתחשב בגויים. לפעמים אנחנו נאלצים להתחשב בגויים. ארצות הברית אומרת לנו, אם תעשו ככה לא ניתן לכם נשק, אנחנו נאלצים לפעמים להתחשב. האם תמיד עם ישראל לא יתחשב באומות? לצערנו לפעמים נאלצים להתחשב. מה הכוונה בגויים לא יתחשב? הוא לא נחשב כאחד מן העמים. יש את כל העמים וזה עם לבדד ישכון. ובגויים, לא מחשיבים אותו, מצד האמת הוא לא ראוי להיחשב כעוד אחד מן העמים. יש, שמעתי פעם אישה שאומרת, אני מגדלת ארבעה ילדים. מה היא מתכוונת? יש לה שלושה ילדים ובעלה. היא גם אומרת אני מגדלת אותו כמו ילד. אבל זה לא באמת. הבעל הוא לא באמת נחשב כאחד מהילדים. אז להבדיל, עם ישראל לא נחשב כאחד מן העמים. בגויים, למה הוא לא נחשב? כי הוא נצחי. הוא משהו אינסופי. ולכן, תודה רבה. לבריאות. ולכן מבקש בלעם, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. הוא מדבר על המוות. המוות הוא החידלון. אבל אצל עם ישראל המוות הוא לא חידלון. המוות הוא פתח לקראת חיי נצח של הנשמה. ולכן בלעם, הברכה הראשונה, בלעם קולט בנבואתו את הנצחיות של עם ישראל, את הקשר של עם ישראל לאינסוף. זה גם עם ישראל ככלל שהם נצחיים ועוד דור ועוד דור ועוד דור ועוד דור לנצח נצחים. לא יטוש השם עמו ונחלתו לא יעזוב לנצח. וגם האדם הפרטי שאמנם ימות, אבל מות ישרים, כלומר, היא נשארות הנפש לעולם הבא. זוהי הברכה הראשונה של בלעם. הברכה השנייה גם בה יש הקדמה. וישא משלו ויאמר, קום בלק ושמע, האזינה עדיי בנו ציפור. לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. הקדוש ברוך הוא זה לא כמו בן אדם שהוא נחם, הוא מתחרט. ההוא ורך ההוא אמר ולא יעשה ודיבר ולא יקימנה? האם הקדוש ברוך הוא אומר ולא יעשה? הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. כל זה זה הקדמה. פעם אחת כבר ברכתי, מה חשבת שהפעם זה ישתנה? זה לא אני, זה הקדוש ברוך הוא. הוא לא משנה, לא איש אל ויכזב. ולכן גם הפעם ברך ולא אשיבנה. כל זה זה הקדמה. אז מה הברכה השנייה עצמה? לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. אדוני אלוהיו עמו ותרועת מלך בו. אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו. כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. זוהי הברכה השנייה. נבאר אותה על פי רש"י. לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. רש"י מסביר שאון ועמל פירושו חטא. הקדוש האם אין חטאים בעם ישראל? לצערנו יש. אבל לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. מי לא ראה? הקדוש ברוך הוא. למרות שיש חטאים בעם ישראל, הקדוש ברוך הוא לא מסתכל עליהם. למה? למה זה פרוטקציה? תשובה, כן זה פרוטקציה. למה פרוטקציה? לא בגלל שאנחנו, כמו שהגמרא אומרת, אנחנו עושים פרוטקציה לקדוש ברוך הוא. זה מידת הדין. מה הכוונה מידת הדין? מידת הדין אומרת, שמי שעושה רק מה שהוא חייב, הקדוש ברוך הוא דן אותו לפי מעשיו. אבל עם ישראל, שעושים מעל ומעבר באהבתם לקדוש ברוך הוא, אז גם כאשר הם חוטאים, הקדוש ברוך הוא עושה איתם לפנים משורת הדין. בלשון הגמרא, הגמרא אומרת, שכיוון שהקדוש ברוך הוא אמר ואכלת ושבעת וברכת את השם אלוקיך. באים עם ישראל ומדקדקים עד כזית, עד כביצה, כלומר עושים לפנים משורת הדין. המון דינים של דרבנן, המון תוספות. גם הקדוש ברוך הוא עושה לנו לפנים משורת הדין. הדבר הראשון, הקדוש ברוך הוא תמיד איתנו באהבה, ברעות, הוא לא מסתכל על החטאים שלנו. השם אלוהיו עמו. יש קשר עמוק בין עם ישראל ובין הקדוש ברוך הוא. ואז מוזכר יציאת מצרים. אל מוציאם ממצרים, כתועפות ראם לו, העוצמה היא שייכת לקדוש ברוך הוא. כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. הקסמים לא פועלים עליהם. מנחשים וכוסמים, כמו בלעם, המכשף, לא מסוגל לפגוע בהם. למה? כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. כלומר, עם ישראל הם יודעים מה, הם הכי קרובים לקדוש ברוך הוא. אפילו המלאכים שואלים אותם מה פעל אל. עם ישראל יקום כלביא וכארי ולא ישכב עד שינצח את אויביו. לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. נשים לב, מה העומק של הברכה הזאת? אם הברכה הראשונה דיברה על הנצחיות של עם ישראל, פה הברכה מדברת על אהבת השם לעם ישראל. למה לא הביא את אבן ביעקב ולא ראה עמל בישראל? למה הוא לא רואה את החטאים שלנו? כי השם אלוהיו עמו. כי השכינה שורה בישראל. ולכן זה בא לידי ביטוי גם ביציאת מצרים, גם בזה שהקסמים והמכשפים לא מצליחים לשלוט בנו, למה? לא בגלל שאנחנו יש לנו איזה חליפת מגן, בגלל שהקדוש ברוך הוא איתנו. אז הברכה השנייה מדגישה את ההופעה האלוקית בעם ישראל. אל מוציאם ממצרים. הקדוש ברוך הוא. שימו לב, כמה זה בולט לעומת מה שאמר בלק. בלק בתחילת הפרשה אמר, הנה עם יצא ממצרים, הנה כיסה את עין הארץ והוא יושב ממולי. עם יצא ממצרים, אומר בלק, מי הוציא אותם ממצרים? מבחינת בלק, הנה עם יצא ממצרים, יצא כאילו מעצמו. לא, אומר בלעם. אל מוציאם ממצרים. הקדוש ברוך הוא איתם. זה הברכה השנייה. השם אלוהיו עמו. בברכה השלישית גם יש הקדמה, ואז אחרי ההקדמה הוא אומר כך, מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל. כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר, כאהלים נטע אדוני, כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, וירום מאגג מלכו ותינסא מלכותו. אל מוציאו ממצרים, כתועפות ראם לו. יאכל גויים צריו ועצמותיהם יגרם וחיציו ימחץ. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, מברכך ברוך ועוררך ארור. נשים לב, מה, מה בעצם העניין, העומק של הברכה הזאת? נתחיל דווקא מקושיה. יש לכאורה, בברכה הזאת הוא חוזר כמעט מילה במילה על מה שהוא כבר אמר בברכה הקודמת. אל מוציאו ממצרים, כתועפות גויים, כתועפות ראם לו. זה ציטוט כמעט מדויק של פסוק בברכה השנייה, שם נאמר אל מוציאם ממצרים, ועכשיו אל מוציאו ממצרים. כתועפות ראם לו. למה הוא צריך לחזור על אותה ברכה, על אותו פסוק? העומק של העניין הוא, שהברכה הזאת מבטאת את האחדות של עם ישראל. לכן בברכה השנייה היה כתוב אל מוציאם ממצרים, מוציא אותם, הם הרבה אנשים. כאן אל מוציאו ממצרים. מי זה מוציאו? את עם ישראל כאיש אחד, כגוף אחד. כי כל עם ישראל הם כאיש אחד בלב אחד, זה האחדות של עם ישראל. וזה החוט המקשר בין כל החלקים של הברכה הזאת. כתוב וירא את ישראל שוכן לשבטיו, ותהי עליו רוח אלוהים. ואז הוא אומר מה טובו אוהליך יעקב? הוא רואה שבטים, אבל הוא רואה שהשבטים האלה הם מאוחדים. מה זה מה טובו אוהליך יעקב? אומרים חז"ל, שכל אוהל הפתח שלו לא פונה אל הפתח של האוהל השני, נותן לכל אחד את הפרטיות שלו מצד אחד, ודווקא על ידי זה מתחשבים אחד בשני והופכים לעם אחד בקרבה ואהבה ואכפתיות. אתה לא שם את הפתח שלך בדיוק מול הפתח של הזולת, אלא מתחשב בזולת. לכן יש פה גם ברכה למלך. וירום מאגג מלכו ותינסא מלכותו, כי המלכות היא זאת שמאחדת את עם ישראל כולו והופכת אותם מאוסף של שבטים לדבר אחד. ולכן גם, כמו בברכה השנייה, מופיע פה גם כן הדימוי לאריה. בברכה השנייה היה כתוב, הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. וגם כאן כתוב, כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. אבל נשים לב שיש הבדל בין הדברים. בברכה השנייה עם ישראל נמשל לאריה שקם וטורף, קם ואוכל את הטרף שלו. לעומת זאת כאן כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. לא צריך אפילו לקום. בשביל מה לקום? למה לא יקום? כי כוח ההרתעה הוא כל כך חזק כאשר עם ישראל מאוחד, שזה גורם אפילו לכך שאף אחד לא יבוא לפגוע בו. אז נשים לב, הברכה הראשונה מדברת על נצחיות עם ישראל כפי שביארנו. הברכה השנייה על הקשר המיוחד לקדוש ברוך הוא. הברכה השלישית על האחדות של עם ישראל. אבל, במיוחד בימים שאנחנו נמצאים עדיין במלחמה, מאוד חשוב לשים לב להבדל בין הברכה השנייה לשלישית בעניין ניצחון האויבים. גם בברכה השנייה מנצחים את האויבים. לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. עם ישראל ינצח את כל אויביו, אבל הברכה השלישית, כאשר עם ישראל מאוחד, אפילו זה לא צריך לקרות. מי יקימנו? אף אחד לא יעז להתקרב לאריה. ולצערנו, המלחמה הזאת התחילה אחרי שהיינו בשנה שעברה מפולגים ומפורדים. ואין ספק שהאויבים שלנו ראו את נקודות החולשה שלנו, ולכן לא התקיים בנו, כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. לא התקיים בנו ההרתעה שלא מעיזים לתקוף אותנו, אלא תקפו ופגעו בנו פגיעה קשה. אבל עכשיו לפחות, לכל הפחות, קודם כל בשלב ראשון, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה, לא לעצור את המלחמה ולא לנוח ולא לשקוט עד שמחסלים את כל האויבים, וכמובן משיבים את כל החטופים. ובעזרת השם, אנחנו צריכים להתחזק מאוד בכוח האחדות של עם ישראל. מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל, ובזכות זה יתקיים בנו גם ההרתעה של כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, אף אחד לא מעז אפילו לעורר את האריה מרבצו. רבי חנן בן קשה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור שני
----------

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. אנחנו עומדים בפרשת בלק עם ברכותיו של בלעם שביקש לקלל ונמצא מברך. כמה פעמים הוא מברך את עם ישראל? שלוש פעמים. זה עד כדי כך שבלק בא אליו בטענה ואומר לו לקוב אויבי קראתיך, כלומר, קראתי לך לקוב את אויבי, כלומר, מלשון קללה. קראתי לך לקלל את אויבי והנה ברכת ברך זה שלוש פעמים. האם יש משמעות לזה שהוא מברך אותם שלוש פעמים, זה שלוש ברכות שונות או שהוא פשוט חוזר, מברך שלוש פעמים את אותה ברכה? אז בואו נעין בברכות ונראה האם יש תוכן שונה לכל ברכה. מעניין לשים לב שגם בדרך שבלעם הולך, אז שלוש פעמים המלאך ניצב לקראתו. פעם אחת, כן עם האתון, פעם אחת, האתון מה? כן, פעם אחת היא לוחצת את רגל בלעם אל הקיר, פעם שנייה היא יוצרת, כל פעם היא נותה מן הדרך, והוא מכה אותה, אז היא אומרת לו כי הכיתני זה שלוש רגלים, אז הוא מכה אותה שלוש רגלים, שלוש פעמים המלאך מתייצב לקראתו והנה גם הוא מברך שלוש פעמים. אבל האם יש משמעות למה דווקא כל ברכה בפני עצמה? אז נראה, הברכה הראשונה אומר בלעם, כל פעם בכל ברכה הוא מתחיל בפתיחה שהיא לא ממש הברכה עצמה. למשל, בפעם הראשונה הוא פותח ואומר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם, לך ארה לי יעקב ולך זועמה ישראל. מה אקוב לא קבוהל ומה אזעום לא זעם השם? כל זה זה פתיחה, זה עדיין לא ברכה. מה הוא בעצם אומר? הוא אומר, בלק קורא לי לקלל את ישראל. מה שייך שאני אקלל אם הקדוש ברוך הוא לא זועם? אני לא יכול לקלל. אבל זה רק פתיחה, זה עוד לא ברכה. אבל כאן הוא ממשיך ואומר, למה אני לא מקלל? כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו. הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל? תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו. זוהי בעצם הברכה הראשונה. אבל מה בעצם הוא אומר פה? נכון. לא במקרה, חז"ל, אתמול דיברנו על זה שחז"ל משווים בין נבואתו של משה לנבואתו של בלעם. אז אומר בלעם, קודם כל עם ישראל הוא עם לבדד ישכון. שיש מפרשים שהכוונה היא שעם ישראל הוא נפרד מן הגויים. ובגויים לא יתחשב. מה הכוונה לא יתחשב? אז יש אומרים שהכוונה היא שהוא לא מתחשב בגויים. כן, כמו שאמר פעם נדמה לי בן גוריון, לא משנה מה יאמרו הגויים, משנה מה יעשו היהודים. למה יאמרו הגויים? אה יאלו אלוהי, בסדר. אז זה עניין אחד. אבל רש"י מסביר וכך רוב המפרשים מסבירים, ובגויים לא יתחשב, כלומר כשאני סופר את כל הגויים, אני לא סופר את עם ישראל. ספרתי 70 אומות. עם ישראל הוא לא אחת מ-70 אומות. עם ישראל זה מדרגה נפרדת. מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. אי אפשר למנות ולספור את עם ישראל. מה משמעות הדבר? למה אי אפשר לספור? אנחנו כל כך הרבה? מה פתאום? אנחנו המעט מכל העמים. אז מה, מה האמירה פה, מי מנה עפר יעקב? הנקודה היא כזאת, באמת באמת אנחנו יותר הרבה מכל העמים בעולם. איך? כי אנחנו עם הנצח. אני לא סופר רק כמה יהודים יש היום בעולם. מה יש היום יותר? הודים או יהודים? רק אות י' קטנה מפחידה ביניהם. אבל כמה הודים יש בעולם? מיליארד ורבע בערך. נדמה לי סין עדיין יותר גדולה. לא, לא. באמת? אני מה שאני יודע זה שהודו היא הדמוקרטיה הכי גדולה. עברו את הסינים? יכול להיות. קצב הילודה שלהם מדהים. הסינים מגבילים את הילודה. היום כבר מאפשרים. היום כבר מאפשרים, כן. סיפר אורי אריאל שהיה יושב ראש האיחוד הלאומי. הוא סיפר שהוא היה, הוא היה פעם שר החקלאות, אז הוא נסע להודו, להביא שמה, הרי מדינת ישראל מייצאת המון טכנולוגיה, המון ידע למדינות עולם שלישי. אז הוא הגיע להודו ונפגש עם מקבילו, שר החקלאות ההודי, וככה איזה הסביר לו כל מיני דברים, הביא להם כל מיני טכנולוגיות מישראל. שואל אותו השר החקלאות בהודו, שואל אותו תגיד, אתה חייב לספר לי, כמה אנשים יש בישראל? אומר לו 8 מיליון. הוא אומר לו אני, אולי, אולי בגלל השפה השונה לא הבנת מה אני שואל. לא התכוונתי כמה יש בכפר שלך. מה, זה כל מדינת ישראל? מה זה, זה חשבתי זה רחוב אחד. מה, איך יכול להיות? אבל האמת היא שאנחנו יותר הרבה. כי היום אם אתה סופר, כן, יש הרבה יותר הודים מאשר יהודים. וגם הרבה יותר אמריקאים וגם יותר מצריים. המצרים פה לידינו, זה 80 מיליון. זה פי 10 מאיתנו. אני לא מדבר על הודו, כן, זה מפלצתי כבר. אבל האמת היא שאנחנו, כמה יהודים יש בעולם? אינסוף. אינסוף. כי עם ישראל הוא עם הנצח. זה עם שתמיד נשאר, יש לנו תפקיד נצחי ולכן אנחנו חיים לנצח. אז זה הדגש. לכן בגויים לא יתחשב. אי אפשר לספור את עם ישראל בתור עוד עם. לעם ישראל יש לו מדרגה אחרת. זוהי הברכה הראשונה של בלעם. שאומרת בעצם שעם ישראל הוא לא עוד עם במשפחת העמים. אנחנו לא עם ככל העמים. זה לא מדינה ככל המדינות, אנחנו עם אחר. יש לנו תפקיד אלוקי, תפקיד רוחני ולכן גם אנחנו עם של נצח. וממילא מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. אז זוהי הברכה הראשונה. הברכה השנייה מתחיל שוב בלעם בהקדמה. בהקדמה הוא אומר, קום בלק ושמע, האזינה עדיי בנו ציפור. תקשיב לי מה שאני עומד להגיד לך. לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. הקדוש ברוך הוא לא איש שמכזב או מתחרט. פעם אחת ברכתי, מה חשבת שפעם השנייה הקדוש ברוך הוא יקלל? הקדוש ברוך הוא לא מתחרט, הוא לא מתנחם על מה שהוא אמר. הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. זה הקדמה. אל תחשוב שעכשיו יבוא משהו אחר. גם עכשיו תבוא ברכה. אבל מה הברכה? הברכה היא ברכה אחרת. לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. אדוני אלוהיו עמו ותרועת מלך בו. אל מוציאם ממצרים, כתועפות ראם לו. כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. ברכה זאת היא רבת פרטים, אבל אני חושב שהנקודה המרכזית שחורזת את כל הפרטים שבה, זה אמירה שהקדוש ברוך הוא נמצא עם עם ישראל. איך פותחת הברכה? איך פותחת הפרשה, סליחה. הפרשה פותחת בזה שבלק שולח לבלעם ואומר לו, הנה עם יצא ממצרים, הנה כיסה את עין הארץ והוא יושב ממולי. הנה עם יצא ממצרים. דומה למה שאמר פרעה, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. הבה נתחכמה לו פן ירבה. אבל בלק אומר, הנה עם יצא ממצרים. התשובה שבלעם עונה לו כאן בברכה השנייה, הוא אומר לו, אל מוציאם ממצרים. יש לך טעות. אתה לא רואה טוב את המציאות. זה לא עם שיצא ממצרים. זה הקדוש ברוך הוא הוציא אותם ממצרים. וזה כבר הסתכלות שונה לחלוטין. זה אמירה אחרת לגמרי. אם הקדוש ברוך הוא מוליך אותם, אל מוציאם ממצרים, השם אלוהיו עמו, ותרועת מלך בו. מה זה תרועת מלך? תרועת מלך זה שעם ישראל תוקע בשופר, בתרועה, ממליך את הקדוש ברוך הוא עליו. עם ישראל ממליך את השם והשם מולך עלינו, מוציא אותנו ממצרים, גואל אותנו. כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל. עם ישראל הם אלה שיודעים מה הקדוש ברוך הוא מובל בעולם. זה אמירה שונה מהברכה הראשונה. הברכה הראשונה דיברה על זה שעם ישראל הוא עם של נצח. הוא עם בספירה אחרת לגמרי משאר האומות. עכשיו הוא כבר מגיע לרובד יותר עמוק ואומר, זה לא סתם שזה עם שונה. אתה יודע למה הוא שונה? הקדוש ברוך הוא איתנו. הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בכל רגע ורגע. ובגלל זה, בגלל שהקדוש ברוך הוא איתנו, השם אלוהיו עמו, אל מוציאו ממצרים, בגלל זה אין עם כלביא יקום וכארי יתנשא. לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. למה אנחנו מנצחים במלחמות? בגלל שהקדוש ברוך הוא איתנו. חז"ל דרשו את הפסוק הזה, לא ישכב עד יאכל טרף. אין עם כלביא יקום וכארי יתנשא. לא ישכב עד יאכל טרף. אמרו חז"ל, עם כלביא יקום. מה זה הם קמים כמו אריה? קמים בבוקר אומרים קריאת שמע של שחרית. לא ישכב עד יאכל טרף, הם לא הולכים לישון עד ש אומרים קריאת שמע של ערבית. עכשיו, האם זה פשט הפסוק? פשט הפסוק כמובן שעם ישראל מנצח את האויבים. כך גם רש"י מסביר. עם ישראל יקום כמו אריה וכמו לוי, מנצח את האויבים שלו. לא ישכב עד שהוא יאכל טרף, עד שהוא כמו שאריה טורף את הטרף שלו, ככה עם ישראל מנצח את האויבים. אבל למה חז"ל דורשים את זה על קריאת שמע? כי באמת זה עומק הברכה. מה עומק הברכה השנייה? השם איתנו. אנחנו ממליכים את השם והוא מלך עלינו. אנחנו אומרים, שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד, והקדוש ברוך הוא מרומם אותנו ומצליח את דרכנו. אז זוהי הברכה השנייה. כל הברכה השנייה סובבת סביב הקרבה המיוחדת של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל. הברכה השלישית, היא גם פותחת באיזה הקדמה. וישא משלו ויאמר, נאום בלעם בנו ואור ונאום הגבר שתום העין. נאום שומע אמרי אל, אשר מחזה שד יחזה נופל וגלוי עיניים. עד כאן זה הכל הקדמה. נאום בלעם, הוא אומר את גדולתו. עד כמה הוא שומע אמרי אל, מחזה שד יחזה. הוא מספר על גדולת עצמו. גבתן, אנחנו מכירים אותו את בלעם. בגלל שהוא היה עיוור. כן, שתום העין זה עין אחת. היה רואה נבואה כל בוקר, בין השחר לזריחה, בין הסליחה לשקיעה, בין החושך לזריחה. וזה היה היה לו כמה שניות, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, היה לו כאילו רשות ממיה מהקדוש ברוך הוא. כן. וכאן מתחילה הברכה השלישית. הברכה השלישית, מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל. כנחלים נטיו כגנות עלי נהר, כאהלים נטע השם, כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, וירו מאגג מלכו ותינסא מלכותו. אל מוציאו ממצרים, כתועפות ראם לו, יאכל גויים, זה ברכה ארוכה, אני לא אקרא את כולם. אבל צריך להבין מה המכנה המשותף, מה, מה, ראינו בברכה הראשונה אמרנו, הדגש המרכזי הוא, עם ישראל הוא עם של נצח. הוא לא ככל העמים. הברכה השנייה אמרה, הקדוש ברוך הוא איתנו, כל הביטויים, זה שהקדוש ברוך הוא מוציא אותנו ממצרים ואנחנו ממליכים אותו בתרועת מלך. והקדוש ברוך הוא איתנו ולכן אנחנו מנצחים את האויבים. הכל הכל נובע מזה שהשם איתנו. מה המכנה המשותף של הברכה השלישית? נשים לב שבהתחלה הוא מברך את האוהלים של עם ישראל. מה טובו אוהליך? אחר כך ומשכנותיך. כן, אותו כיוון. אחר כך הוא מברך את מלכות ישראל. ירום מאגג מלכו ותינסא מלכותו. בהתחלה הוא מדבר על עם ישראל ששוכן במדבר, אחר כך על מלכות ישראל שתהיה בעתיד. אחר כך יש פה עוד שני פסוקים שנראים מאוד דומים לברכה השנייה. בואו, שימו לב רגע, אני קורא, אין לכם את הפסוקים לפניכם, אבל אתם תקשיבו לי ותאמינו לי בזה שאני קורא לכם את הפסוקים. בברכה השלישית כתוב אל מוציאו ממצרים. זה ציטוט כמעט של מה שכתוב בברכה השנייה, אל מוציאם ממצרים. הבדל קטן, אל מוציאם ממצרים, אל מוציאו ממצרים. ואחר כך כתוב אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו. גם בברכה השנייה כתוב אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו. תועפות ראם ראם זה בעל חיים, עם הקרניים הענקיות האלה, וחז"ל אומרים בכלל שראם זה לא הכוונה לבעל החיים הזה שאנחנו מכירים, אלא בכלל איזה בעל חיים שהיה פעם בימי קדם, ועוצמתו וגדולתו הייתה, על כל פנים, איך שלא יהיה, זה בא להגיד שעם ישראל יש לו עוצמה והוד והוא נורא הוד בצורה מיוחדת במינה. על כל פנים, זה פסוק שכמעט ממש חוזר על עצמו. ואחר כך זה ממשיך. יאכל גויים צריו ועצמותיהם יגרם וחיציו ימחץ. עם ישראל מנצח את האויבים. זה לא היה כתוב במפורש בפסוק הקודם. אבל שימו לב לפסוק האחרון בברכה השלישית. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו. מברכך ברוך ואורך ארוך. אז כתוב פה שעם ישראל הוא כארי וכלביא וגם בברכה הקודמת היה כתוב, הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. אז מה ההבדל בעצם בין שתי הברכות? זה נראה מאוד מקביל. זה דברים מקוריים של בלעם. הוא היה משורר, זה, היה נביא. הקדוש ברוך הוא שם לו את המילים בפי. אם זה נראה לנו דומה למילים נשגבות של משה רבנו, זה בגלל שהמקור הוא אותו מקור. זה הקדוש ברוך הוא אמר. הקדוש ברוך הוא נתן את המילים למשה. משה הוא לא כבד פה וכבד לשון. משה הוא משורר. הוא מעצמו אומר מילים כאלה? זה הכל מהקדוש ברוך הוא. כי זה הכל מהקדוש ברוך הוא. אז הקדוש ברוך הוא שם מילים בפי, שם מילים בפי. על כל פנים, אני חושב, נתחיל אולי רגע בדיוק מהנקודה הזאת של אל מוציאם ממצרים לברכה השנייה לעומת אל מוציאו ממצרים. מה ההבדל? יחיד ורבים. מה, מה, מה זה בא להגיד? שור מוציאו ממצרים, את מי הוא מוציא ממצרים? את עם ישראל. וכשאומרים אל מוציאם ממצרים, למי הכוונה? בני ישראל. הכוונה היא לכל האנשים שבעם ישראל. עכשיו, שימו לב, בעיקרון, זה אותו עם ישראל. הכוונה אותה כוונה. אבל כשאני אומר אל מוציאם ממצרים, אז יש פה 600,000 גברים ועוד נשים וטף וזקנים, שכל אחד ואחד ואחד ואחד מהם הקדוש ברוך הוא הוציא. המוני אנשים, הקדוש ברוך הוא הוציא ממצרים. כשאני אומר אל מוציאו ממצרים, אני מדבר על הכלל. על עם ישראל. עם ישראל זה יותר מאשר אוסף האנשים שבתוכו. עם ישראל זה כלל. כלל ישראל. ואולי זה קשור לזה שבברכה השלישית כתוב, וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלוהים. מברכותיו של אותו רשע, אנחנו יודעים מה היה בדעתו לקללם. כלומר, בלעם מנסה להסתכל על השבטים. תראה, עם ישראל מורכב מ-12 שבטים. אולי זוהי נקודת תורפה. אם יש שבטים שונים בעם ישראל, אולי יש פירוד. זה מה שרצה בלעם לקלל את ישראל בברכה השלישית. רצה לקלל אותם בקללה של פירוד, שוכן לשבטיו. אבל מה הכניס הקדוש ברוך הוא בפיו? הפוך. מה טובו אוהליך יעקב? אומרים חז"ל, מה, מה טוב כל כך באוהלים? מה, זה היה מזגן באוהלים? אומרים חז"ל, מה? האוהלים שאחד לא היה מול השני. פתחו של זה לא כנגד פתחו של זה. שלא יפריעו לפרטיות אחד של השני. אז תראה, אתה רוצה לדבר על פירוד בעם ישראל? תראה איזה התחשבות. תראה איזה אכפתיות. תראה איך כל אחד בנה את האוהל שלו בצורה כזאת שהפתח שלו לא יפריע לאף אחד אחר. אז זה הפוך מפירוד. וזה גם העניין של המלך. בהתחלה הוא מברך את עם ישראל, מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל. זה הפסוקים שמדברים על האחדות של עם ישראל במדבר. ובעתיד ירום מאגג מלכו ותינסא מלכותו. המלך תפקידו לאחד את עם ישראל. זה התפקיד של מלך. שלא כל אחד לשבט שלו דואג. אלא מלך שאיכפת לו מכלל עם ישראל. אם יש איזה בעיה באיזה שבט נדח בצפון או בדרום או במזרח, המלך לוקח על זה אחריות, מגייס את כל עם ישראל למען העם הזה. באמת המלחמה הראשונה של שאול המלך, המלחמה הראשונה שיש מלך על ישראל. היה סיפור עם יבש גלעד. יבש גלעד עיר במזרח הירדן, עבר הירדן המזרחי, בגלעד, איפה שהיום צפון ממלכת ירדן. ובא אליהם נחש העמוני, והוא רוצה לשעבד אותם. אומרים לו תן לנו שבוע, אנחנו נבדוק אם יש מישהו בעם ישראל שיעזור לנו. וקחו שבועיים גם. אין לו בעיה. למה אין לו בעיה לאפשר להם להביא תגבורת? כי הוא יודע שאף אחד לא יעזור. הוא מכיר כבר את עם ישראל. עם ישראל מפורד, מתפרק, פשוט מתפורר לשבטיו. אף אחד לא יעזור להם. אבל, בדיוק באותו זמן, הומלך שאול. שאול שומע את הדבר הזה, אנשי יבש גלעד עברים בכל מקום, ומה עם ישראל עושים? בוכים. בוכים. בא שאול, אומר אין דבר כזה. לוקח צמד בקר, קורע אותם לגזרים ואומר מי שלא יבוא למלחמה, כה יעשה לבקרו. מלך, גיוס בכפייה לכל העם, כאילו לא יכול להיות שיש פה שבט אחד שבמצוקה ולא כולנו נתגייס. זה הכוח של המלך. וזה הברכה השלישית. אם אנחנו נתבונן רגע שוב בכלל שלוש הברכות שאומר בלעם, הברכה הראשונה הוא מתבונן על עם ישראל ורואה את הנצח. רואה את נצחיות עם ישראל. ולכן הוא אומר מי מנה עפרה כזה, אי אפשר לספור, זה אינסוף. זה נצח. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. עם הנצח אי אפשר לספור אותו, כי הוא כל הזמן עוד ועוד ועוד דור ועוד דור ועוד דור עד מתי? בלי סוף. הברכה השנייה מדברת על הקרבה. דווקא בגלל שבלק שולח אותו להסתכל על קצה העם, על החוטאים, על השוליים של העם, אומר בלעם, יש אהבה בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל. ולכן לא מביא אבן ביעקב. הקוסמים לא יכולים לפגוע בהם. והקדוש ברוך הוא מוציאם ממצרים וכולי. זה בעצם האהבה של הקדוש ברוך הוא אלינו. ו השרת השכינה שלו בתוכנו. הברכה השלישית נוגעת כאמור לאחדות של עם ישראל. גם המלכות של עם ישראל, גם אל מוציאו ממצרים, לא מוציאם ברבים, אלא מוציא מוציאו, את עם ישראל כעם, כגוש אחד, כיחידה אחת, מאוחדת. וזה עוד יותר בולט בגלל שמה טובו אוהליך יעקב. כל זה בעצם ביטוי של אותה אחדות של עם ישראל. ולכן הדגש הרב על מים. כי נחלים נטיו, כגנות עלי נהר, כארזים עלי מים, יזל מים מדליו, וזרעו במים רבים. למה הדגש הרב על מים? כי אתה מסתכל על נהר. כמה טיפות מים יש בנהר? אי אפשר לספור. למה אי אפשר לספור? מה הבעיה? תעצור את הנהר, קח טיפות, תתחיל לספור. אין דבר כזה. דבר ראשון, אי אפשר לעצור את הנהר. דבר שני, הנהר זה לא אוסף טיפות. ברגע שכל הטיפות זורמות יחד, זה נהר אחד. זה לא מיליונים טיפות שזורמות בכיוון אחד. זה נהר אחד. ולכן זה בעצם העניין של עם ישראל של האחדות של עם ישראל. כולנו עם אחד ומהות אחת. אז זה אנחנו רואים את שלושת הברכות של בלעם שנוגע בשלוש נקודות מרכזיות, הנצחיות של עם ישראל, הקרבה שלו לריבונו של עולם והאחדות שבעם ישראל, שזה בעצם שלושת הנקודות שעד היום אנחנו זקוקים להם ובעזרת השם, מכוחם נתברך. רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.