בלוג

ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי.
בפרשת חוקת, אנחנו פוגשים את משה רבנו בחטא מי מריבה. בחטא שבאתיו בסופו של דבר משה רבנו לא נכנס לארץ.
והדבר הזה מתרחש, ככה אומרים לנו חז"ל, בשנה ה-38 ליציאתם, זאת אומרת בשנה ה-40, אחרי 38 שנה שעברו מיציאת מצרים. עברו, סליחה. אמרתי את 40 שנה שעברו מיציאת מצרים, 38 שנה שעברו מאז חטא המרגלים.
שהרי, חטא המרגלים היה בשנה השנייה לצאתם מארץ מצרים, ועכשיו אנחנו כבר עומדים בשנה ה-40. הסיום של הפרשה ברור שהוא בשנה ה-40. משה רבנו כבר שולח שליחים לאדום, לאחר מכן כל הסיפור עם ערבות מואב, מלחמה בסיחון ועוג, כל הדברים הללו זה כבר דברים שמתרחשים בשנה ה-40, עוד רגע נכנסים לארץ.
משה יודע שהוא בעצמו לא יכנס. מתי הוא יודע את זה? בעקבות הפרשה שלנו. בעקבות הרגע הזה, בעצם משה רבנו עובר 40 שנה במדבר.
זה לא בגלל שהוא לא דיבר על הסלע, אלא זה?
כן, כן. זה החטא שמופיע בפרשת חוקה.
זה מה, אמרת משהו אחר.
מי מריבה. זה החטא הזה. המקום נקרא מי מריבה. הם המי מריבה אשר רבו בני ישראל את אדוני ויקדש בם.
וכאן אומר הקדוש ברוך הוא למשה ואהרון: יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם.
פירושים רבים נאמרו מה בדיוק היה החטא של משה רבנו. מה אתם מכירים? מה היה החטא של משה רבנו?
שהכה בסלע.
שהכה בסלע. למה זה חטא?
הוא לא דיבר אל הסלע.
לא דיבר אל הסלע אלא היכה בסלע. רבי דוד שלח לנו בוואטסאפ, שמה פתאום? להכות בסלע זה מצוין. פעמיים. יש כאלה שאומרים שהחטא היה שהוא היכה במקום לדבר. יש כאלה שאומרים שהחטא היה שהוא היכה פעמיים. היכה פעם אחת ויצאו רק כמה טיפות. היכה פעם שנייה יצאו מים רבים. כתוב מפורש, כן? ויך את הסלע במטהו פעמיים.
רבי דוד שלח לנו בוואטסאפ על דרך הרמז, שסלע, סמך זה סמ"כ, למד זה למ"ד, ועין זה עיו"ן.
אז אם ניקח בעצם מכה ראשונה, מפילה את האותיות סל"ע שזה סלע. המכה השנייה מפילה את האותיות האחרונות, מה-סמך הוא מפיל את הכ', מה-למד מפיל את הד', מה-עין מפיל את הנון.
מה נשאר באמצע? באמצע הסמך, באמצע הסמך של הסלע, מה נשאר? באמצע האות סמך?
מם.
מם. באמצע הלמד?
מם.
עוד מם. באמצע העין?
י'.
י'. מים. זה מים, מ"ם י"ם.
אז על דרך הרמז אומר רבי דוד, הנה, זה בכלל ככה ראוי שיהיה. ראוי להכות פעמיים, משה רבנו היה בסדר גמור. אז מה היה החטא?
הוא הסביר כדברי הרמב"ם. הרמב"ם אומר את זה, שזה שהוא כעס על עם ישראל, זה היה החטא. שמעו נא המורים, המנסלע הזה נוציא לכם מים? כך אומר הרמב"ם, זה שהוא כעס, איבד את שלוות רוחו, זה בעצם היה החטא של משה רבנו. הדבר הזה גם רמוז במזמור תהילים. ויש עוד ועוד הסברים.
אבל כל ההסברים האלה עדיין צריכים הבהרה. מדוע בעצם העונש הוא כל כך חמור? משה רבנו 40 שנה מוביל את עם ישראל במדבר, עובר כל כך הרבה דברים קשים, מלמד זכות על עם ישראל בכל כך הרבה חטאים.
אי אפשר היה ללמד עליו זכות?
גם אחותו נפטרה. נכון, גם אחותו נפטרה. אז מה, אי אפשר ללמד עליו זכות? בכל זאת משה רבנו. בסדר, אז חטא. אז נכון, הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים כחוט השערה, ובכל זאת, צריך שיהיה איזשהי פרופורציה, איזשהו קשר בין החטא לבין העונש. אה, עשית ככה? בום, לא תיכנס לארץ.
נראה לי לא מהחדש.
וה... חלילה זה נראה כאילו הקדוש ברוך הוא מחפש אותו בפינה.
לא, הוא רואה...
יש כאלה שבכל מקרה רוצים להעניש, מחפשים את התירוץ. אה, הנה, עשית ככה, בום. הקדוש ברוך הוא ודאי לא כך.
עכשיו, גם האמירה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה ואהרון: יען לא האמנתם בי. משה ואהרון לא מאמינים בקדוש ברוך הוא? זה השמעה קשה מאוד. מה זה לא מאמינים?
יש שני...
יש שני פירושים... יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. אני יכול להבין, היה פה הזדמנות לקידוש שם שמיים ופיספסתם אותה. אבל למה זה לא, לא, למה זה לא האמנתם בי? לא האמנתם בי להקדישני, אבל למה זה חוסר אמונה? זה חוסר... אני מבין שזה קשור לקידוש שם שמיים שהתפספס. אז הייתי מצפה שיגיד: יען לא הקדשתם את שמי לעיני בני ישראל. אבל לא, כתוב פה יען לא האמנתם בי להקדישני. אז זה אמירה מאוד חדה וחריפה.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
אמן.
נראה כבוד הרב, הפגישה של משה רבנו שלא נכנס, כאילו אנחנו עושים ממנו אל. הנה, כמה אנחנו מוצאים בליל הסדר בפסח.
כן.
הארבעה עשר, להגיד לכל המלאכים, לא מלאך שרף, אני ולא, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו, הוא שהוציא אותם. אתה תאר לך, משה רבנו היה קבר, היה לו כמו מירון. משה רבנו הוציא אותנו, משה רבנו הציל אותנו.
כן.
כך בהחלט כותבים חלק מהמפרשים, בעיקר על הנקודה הזאת שלא ידע איש את קבורתו. למה לא יודע איש את קבורתו? כדי שלא יעשו ממנו אל. כך כותבים הראשונים.
אני חושב שצריך להבין שהנקודה הזאת של החטא של משה רבנו, זה נקודה מאוד עמוקה שקשורה בעומק עם כל ההסברים השונים של חטאו של משה רבנו, כולם קשורים לנקודה אחת שאומרת: משה רבנו לא מתאים להכניס את עם ישראל לארץ.
החטא עצמו, משה רבנו לא חטא פה באיזה חטא נורא ואיום. זה לא חטא העגל, זה לא... שחטא העגל זה מרידה בקדוש ברוך הוא ועבודה זרה, עבודה של פסל וכל תמונה שהקדוש ברוך הוא הזהיר במפורש לא לעשות. זה לא חטא המרגלים שהוא גם כן מרידה בקדוש ברוך הוא, שאומרים: חזק הוא ממנו ולא נעלה.
זה נראה כמו חטא פחות חמור. אבל החטא הזה הוא סימפטום. הוא בעצם מבטא את זה שמשה רבנו לא מתאים.
משל למה הדבר דומה? תכף נסביר את הנמשל, אבל משל למה הדבר דומה? לאדם שרוצים למנות אותו, נניח, לרב קהילה, או לראש ישיבה, או לאיזשהו תפקיד רבני חשוב, רב עיר.
ובמפגש היכרות, אז הוא מספר בדיחות, בדיחות לא מתאימות. לא תגיד בדיחות כמו שרבנים, יש רבנים שהם מומחים בזה, להתאים את הדברים בתוך בדיחות, והבדיחות משיבות נפש, מכניסים את הדברים אל הלב. לא! פשוט במקום להגיד דברי תורה, מדבר בדיחות שרות טעם.
אני לא מדבר אפילו בדיחות שהם בניבולי פה. אז יגידו לו, טוב, אתה מודח מהתפקיד, אתה לא, לא תתקבל לתפקיד. מה אפשר לחשוב, סיפרתי בדיחה, זה כזה חטא חמור? לא, זה לא חטא חמור כל כך, אבל פשוט מראה שאתה לא מתאים.
זה לא מה שמצפים ממנו.
עכשיו, חס וחלילה, משה רבנו לא, לא ככה. אבל, אבל אני אגיד את זה אולי, נגיד את זה עכשיו בצורה אחרת.
מביאים רב, לא מביאים, לא שמביאים רב והוא מספר בדיחות שרות טעם, אלא מביאים רב להיות ראש כולל הלכה. יש כולל הלכה, באים אברכים מצוינים, אחרי שלמדו כבר כמה וכמה שנים בישיבה, באים עכשיו ללמוד לימודי רבנות, לימודי הלכה.
לימודי רבנות בדרך כלל, אחרי שבן אדם למד בדרך כלל חמש שש שנים בישיבה, עכשיו עוד ארבע שנים בדרך כלל זה לימודי רבנות.
אחרי הבחינה הראשונה?
לא. שבעה.
ארבע שנים זה לימודי רבנות. לא שבע... כן, זה... זה, בעיקרון אפשר להוציא תעודת רבנות אחרי ארבע שנים.
קלי.
אני מסכים איתך שמי שרוצה ללמוד ברצינות ולהרחיב, משקיע בזה יותר שנים.
גם לא מספיק ארבע שנים.
כולל דיינות זה מינימום שמונה שנים.
לא, אבל אחרי סיום שלב ב' של משרד הדתות, יכול לעבור שנת תעודה של רבנות.
כן, כן, אפשר. אפשר. בדרך כלל איסור והיתר, שבת, ויש... זה שני הדברים הגדולים. אחר כך נידה, מקוואות, שבת וקידושין...
כל המפרשים אומרים שזה לא חטא.
כמעט כולם.
כן. אני, ויתחנן אל השם בעת ההיא לאמור, הוא התפלל 515 תפילות. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עצור פה, עוד תפילה אחת אתה נכנס. ואחרי זה יש תפילה, יש משהו אחר, שמשה לא מתאים, הוא... היו הנהגה ניסית, ופה צריך הנהגה מעשית. והיה עוד עניין של בית המקדש. שאמר השם, אני, אם תבנה את המקדש, אני אכלה את האנשים ואת הארץ.
אנחנו תכף נחבר את הכל ביחד.
זה אומר שהוא לא רוצה שהוא יכנס.
הכל, הכל מתחבר פה ביחד, נסביר את הדברים. נסביר את הדברים. רק נסיים עם המשל. בא רב להיות ראש כולל הלכה. באים, מראיינים אותו, רואים שהרב הזה תלמיד חכם שבקי ישר והפוך בגמרא. תשאלו אותו, ש"ס, רשב"א, ריטב"א, בקי ישר והפוך.
עכשיו שואלים אותו בהלכה בטור בית יוסף, הוא לא יודע כלום. הוא בכלל לא למד את התחום הזה. הוא למד המון שנים גמרא בעיון, עם פלפולים, עם קושיות ותירוצים. אבל טור בית יוסף הוא לא למד בכלל.
כל סוגיה שהוא למד, הוא פילפל בה, אבל אף פעם לא בדק מה המשמעות ההלכתית שלה. מה אומרים על זה הרמב"ם, הראש והרי"ף? מה פוסק הטור בית יוסף? האם יש מחלוקת שולחן ערוך ורמ"א? הוא עסק בסוגיה הזאת, אבל מהצד העיוני שלה ולא מהצד ההלכתי.
האם הוא מתאים להיות ראש כולל הלכה? פחות מתאים. הוא מאוד מתאים ללמד שיעורי גמרא בעיון בישיבה. יכול להיות מצוין. אבל כולל הלכה צריך דגש מאוד חזק הלכתי.
בדומה לזה, אנחנו אומרים שמשה רבנו מנהיג מופלא, מי אנחנו בכלל שניעיז לדבר אחרי משה רבנו. ראינו בפרשה שעברה, פרשת קורח, מה קרה למי שהעז לדבר אחרי משה רבנו.
אבל אנחנו מבינים שגדולתו העצומה של משה מתאימה לדור המדבר. כפי שמיכאל כבר אמר, הקדוש ברוך הוא בעצמו לא רצה שמשה יכנס לארץ. מדוע? כי הוא לא מתאים לדור הזה.
עכשיו, זה בא לידי ביטוי בדבר קטן. החטא הזה הוא לא דבר כל כך גדול, החטא של מי מריבה. אבל זה סימפטום. זה מראה שמשה רבנו לא מתאים לדור הזה.
מדוע זה מראה? אז כמו שמיכאל כבר הזכיר, יש הבדל אחד גדול, מכיוון שהיה חטא המרגלים, ובעקבות חטא המרגלים התעכבנו 40 שנה. עכשיו מי שעומד להיכנס לארץ זה כבר דור אחר.
זה לא דור המדבר שיצא עם משה רבנו מארץ מצרים, אלא זה דור אחר, דור שהוא דור של הבנים, והדור הזה זקוק לא להנהגה הניסית של משה רבנו, אלא להנהגה טבעית.
משה רבנו מוביל את עם ישראל בדרך נס. מן מן השמיים, מים מתגלגלים איתם במדבר, ענני כבוד, עמוד אש ועמוד ענן, תורה מן השמיים, מעמד הר סיני, קולות וברקים ואש בוערת בראש ההר, הכל בדרך ניסית.
ים נקרע.
הים, כן, עשרת המכות, קריעת ים סוף, הכל, כל המהלך, גם של היציאה וגם של 40 שנה במדבר. נעלך לא בלתה מעל רגליך, הכל.
וכשעם ישראל נכנס לארץ, עם ישראל, בדור הזה, אם דור המדבר היה נכנס לארץ, היה נכנס בהנהגה ניסית יחד עם משה רבנו. ומיד הייתה באה גאולה שלמה.
אבל, כאשר התחלף דור, ומי שנכנס לארץ זה דור הבנים, הם זקוקים להנהגה טבעית. כרגע, הם לא ראויים להנהגה הניסית של משה רבנו. הם זקוקים להנהגה טבעית.
אז אומנם, גם כשיהושע נכנס לארץ, עדיין יש עוד כמה ניסים, אבל הניסים הולכים ופוחתים, ובסך הכל, ההנהגה במשך מאות רבות של שנים שעם ישראל נמצא בארץ, פה ושם יש איזה נס, אבל בסך הכל ההנהגה היא הנהגה טבעית.
ולכן בהנהגה טבעית יש גם עליות וירידות, מפלות, גלויות, חטאים. זה לא מיד מגיעים לגאולה שלמה. ולכן באמת משה רבנו לא מתאים.
הזכיר את זה מיכאל, שאילו משה רבנו היה נכנס לארץ, אז בית המקדש היה נבנה ולא היה חרב לעולם. מדוע? כי כל דבר שמשה רבנו נוגע בו, זה מידת הנצח. משה רבנו הוא על טבעי.
אז אם משה רבנו היה מכניס אותנו לארץ ישראל, אז ארץ ישראל הייתה נצחית ולא היה גלות. היה בונה את בית המקדש, אז בית המקדש היה נצחי ולא היה נחרב.
אבל עם ישראל לא במדרגה הזאת, עם ישראל כן חוטא. וכאשר עם ישראל חוטא, אז צריך להגיע איזה עונש. אז אם זה לא גלות ואם זה לא חורבן המקדש, חלילה, העונש היה בעם ישראל.
לכן נאמר: מזמור לאסף. אלוהים באו גויים בנחלתך. טימאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים.
הגויים באים ומחריבים את בית המקדש, מחריבים את ירושלים, הופכים את ירושלים לעיים, כלומר עיר חורבות.
מה אומר אסף? מזמור לאסף. הגמרא שואלת: מזמור לאסף? קינה נעשה. עונה הגמרא: כן, ברוך השם, שקילה חמתו בעצים ואבנים ולא בבשר ודם.
אבל אם משה רבנו היה נכנס, אז הכל היה מצד אחד נצחי ועל טבעי, אז ארץ ישראל לא היה ממנה גלות, המקדש לא היה חרב. אבל עם ישראל לא מתאים לזה, אז עם ישראל כן היה יורד וחוטא ונופל ונכשל, ואז היה נענש.
ולכן משה רבנו לא באמת מתאים לדור הזה.
איך זה בא לידי ביטוי? מה הסימפטום? למה החטא של מי מריבה הוא החטא שבעצם מבטא את הדבר הזה?
אז פירוש אחד, שמשה רבנו מכה בסלע במקום לדבר אליו. נשים לב שבפעם אחת בסוף פרשת בשלח, בספר שמות, לא היה מים לעדה. והקדוש ברוך הוא אומר למשה, לך תכה בסלע. משה הולך, מכה בסלע, וכולם שותים. האם משה נענש על זה? לא, זה מה שמשה... זה מה שהקדוש ברוך הוא אמר לו לעשות.
גם אצלנו בפרשה, הקדוש ברוך הוא אומר למשה: קח את המטה והקהלת את העדה אתה ואהרון אחיך ודיברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו.
הפעם אתה צריך לדבר, אבל גם תיקח את המטה. עכשיו, זה מאוד מבלבל. כי כבר פעם אחת אומר לו קח את המטה ותכה בסלע. הך בסלע ויצאו ממנו מים. הוא משה מכה בסלע ויוצא... אז הנה, זה עוד פעם, זה שידור חוזר, אז אני אקח את המטה.
לא, הפעם קח את המטה ודיברתם אל הסלע.
למה ההבדל הזה? למה שם הוא אומר לו תכה ופה הוא אומר לו תדבר? מכיוון שבאמת התחלף דור, וההנהגה של הדור מתבטאת באופן שבו משה רבנו מוציא מים מן הסלע.
דור המדבר עניינו היה, דור המדבר הוא מקבל הכל בדרך ניסית. גם דור המדבר לא היה ראוי בדרך הטבע לצאת ממצרים. מצד אחד, דור המדבר הוא דור דעה, דור גדול מאוד. ומצד שני, אנחנו יודעים שעם ישראל במצרים היה שקוע במ"ט שערי טומאה.
כחצץ.
אנחנו יודעים שדור המדבר היו דור שהתלוננו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם.
גם ערב רב עלה איתם.
וערב רב עלה איתם. ולכן, דור המדבר מצד אחד לא ראוי להנהגה של משה, ומצד שני, הוא גם לא ראוי להנהגה טבעית. הוא כמו שתינוק, כמו שזה עם שרק נולד.
אז כמו תינוק, שההורים לא שואלים אותו אם כרגע בדרך טבעית הוא מסוגל לפרנס את עצמו. ההורים מפרנסים אותו, דואגים לו, מלבישים אותו, רוחצים אותו, מאכילים אותו, כל מה שצריך.
ככה הקדוש ברוך הוא, בדרך החסד, גומל עם עם ישראל ומוציא אותם ממצרים ועושה להם הכל, כמו שהורים עושים הכל לילדים.
ולכן, לפעמים, מול ילד קטן, לפעמים גם הדרך היא לא להסביר לו דברים. הילד שואל, אבא, למה אתה לא מרשה לי לגעת בחשמל?
מסוכן.
זה לא עכשיו הזמן להסביר על אלקטרונים של מטען חיובי ומטען שלילי, ומה קורה למי שנוגע בחשמל. זה צריך להגיד בצורה הכי חדה: דיר באלאק, אתה מתקרב לחשמל. ואם הוא שולח את יד, כן, תן לו מכה ביד.
זה לא אכזריות לילדים, זה חסד שאתה עושה איתו. כאן זה לא... הוא עוד לא בוגר מספיק בשביל לדבר אליו, להתחיל להסביר לו דברים.
לעומת זאת, ילד בן 18 שישאל אותך למה, אתה תגיד לו: ככה, כי ככה אני אמרתי.
אין לו תשובה.
אז לפעמים אין ברירה. עכשיו, כרגע צריך משהו דחוף. למה? ככה. אבל בדרך כלל, ילד בן 18, אם אתה לא מסביר לו דברים, אלא רק כל הזמן כופה, כופה, כופה, אז זה יוצר אנטי.
כשהילד בוגר, הוא צריך יותר שידברו אליו, שינהיגו אותו בדרך של הסבר. ולכן, כשעם ישראל כבר בוגר, ודיברתם אל הסלע.
הדבר הזה הוא גם קשור לכעס של משה רבנו. שמעו נא המורים. למה הוא כועס? מתי בן אדם כועס? בן אדם מתחיל לצעוק כשהוא מרגיש שהוא מדבר ולא מקשיבים לו.
אם אתה מדבר בנחת ושומעים אותך, אתה לא צריך לצעוק. אבל כשאתה מדבר בנחת, ובן אדם לא שומע אותך. מה זה לא שומע? שומע באוזניים, אבל הוא לא מבין מה אתה, הוא מתווכח.
אז אתה מסביר לו שוב בנעימות, עוד פעם הוא... זה כאילו הוא לא מקשיב למה אתה אומר. אז ברגעים כאלה בן אדם יכול גם להתעצבן.
משה רבנו מנסה להוביל את עם ישראל, אבל פתאום הוא רואה שהדרך שלו להוביל את עם ישראל כבר לא מדברת איתם, כבר לא... פעם הוא היה יודע, הוא יגיד משהו, אז העם יעשה. אם התלוננו, יבוא עונש, אז הם יחזרו בתשובה.
חבל שהרגת אותי.
פתאום, שנייה, פתאום הוא מרגיש שהוא מדבר אל העם והם לא מגיבים בדרך שבה הוא ציפה. ולכן הוא מתעצבן. כן, דניאל.
השורשים של משה רבנו מהדור הקודם, שם הוא למד את העיקרון, כלומר... ...להכות בסלע, כל הזמן לציית לדבר השם. הזכרנו את זה, כן, שבספר שמות כבר היה את הסיפור הזה והוא אמר לו להכות בסלע.
אז לכן הסברנו, זה לא קרה הרבה פעמים, זה קרה פעם אחת.
פעם אחת.
פעם אחת היה בספר שמות ופעם אחת פה בספר במדבר. אבל הפעם הזאת... בין הפעם הזאת לזאת עברו 40 שנה. אז בדור הקודם היה מתאים להכות בסלע. בדור הזה מתאים לדבר אל הסלע.
זה השאלה של להקדישני הרב, כי זה מה שקורה.
של מה?
להקדישני, כמו שקורה, בעצם זה דור שלא ראה את כל הניסים הגדולים שהיו ביציאת מצרים, כל... להכות בסלע זה לא נס?
הוא לא ראה ניסים כמו שראו. לכן השם רצה, אני רוצה להקדישני, להראות להם.
זה תשובה חלקית. קודם כל, הם ראו ניסים. כל 40 שנה שהם הולכים במדבר זה נס. ענני כבוד, עמוד אש ועמוד ענן. הזכרנו, שמלתך לא בלתה מעליך.
לא של מעמד הר סיני.
כן, זה לא אותו דבר. זה לא אותו דבר. אבל גם עכשיו שהוא עושה להם נס, בוא נאמר, שזה נס גדול מאוד גם להכות בסלע ויצאו ממנו מים. אני לא יודע אפילו את זה לעשות.
אז נכון, יכל לדבר אל הסלע, יכל להכות בסלע. מבחינת הנס, זה נס וזה נס. אבל כמו שרש"י אומר, למה היה חשוב דווקא לדבר אל הסלע?
אומר רש"י, להקדישני, אילו דיברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דיבורו של מקום? קל וחומר אנחנו.
כלומר, זה לא רק שהיו רואים נס, היו לומדים מזה מסר שמתאים להם, לקיים דיבורו של מקום.
ולכן הביטוי הזה: יען לא האמנתם בי. זה לא שמשה ואהרון חלילה היו חסרי אמונה. אלא לפעמים יש דברים שאתה מתקשה להאמין שזה הדרך. אתה מתקשה להאמין בעם ישראל.
וזה בעצם המצב. משה ואהרון שהם מהדור הקודם, מסתכלים על הדור הזה ואומרים: מה, זה, זה, זה נער זה? זה ברארה? זה העם שאותו אתה רוצה להכניס לארץ ישראל?
וחוסר האמונה שלהם, ולכן הוא אומר: שמעו נא המורים, אתם מורים, מורים במובן של מורדים. היום גם המורים מורדים ושובטים, אבל זה סיפור אחר.
כן, מלשון מרי.
כן, מלשון מרי. אה, זה לא, לא התכוונתי להיכנס לזה, סתם היה בשביל הבדיחה.
אז שמעו נא המורים, למה הוא בעצם... שוב, התחושה היא שמשה ואהרון רואים את עם ישראל כנודניקים, כמורדים, כקשי עורף וכדומה.
דור המדבר.
עכשיו, באמת גם בדור הקודם היה ויכוחים. אבל בדור הקודם זה היה ויכוחים שמשה יודע איך לענות להם. פה פתאום זה דור חדש, משה רבנו מרגיש שאין לו תקשורת איתם.
ולכן הוא גם כועס, ולכן הוא מתפרץ. ולכן זה נקרא יען לא האמנתם בי. הקדוש ברוך הוא אומר להם, כן, זה העם, זה הנוער שאיתם אני רוצה להיכנס לארץ ישראל.
ומשה ואהרון, זה נראה להם מוזר, ולכן זה נקרא גם חוסר אמונה בקדוש ברוך הוא, כי הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל. אז לא להאמין בעם ישראל בדור החדש, זה גם נקרא לא להאמין בקדוש ברוך הוא, לא להאמין בזה שהקדוש ברוך הוא בא ומנחה את עם ישראל דווקא בדרך הזאת.
כן, בדור שזקוק להנהגה טבעית, בדור שיש לו גם עליות וירידות, וזה הדרך שבה הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, שבע יפול צדיק וקם, ודווקא מתוך הנפילות האלה בסופו של דבר לצמוח.
יש עוד מה להאריך בזה, אבל נעצור בזה להיום.
רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
אחד הדברים שאנחנו פוגשים בפרשת השבוע, זה חטאו של משה רבנו. למעשה בפרשת השבוע שלנו, אנחנו קופצים בבת אחת, תוך שבוע, 38 שנה.
מכיוון שלפני שבועיים, פרשת שלח לך, זה היה חטא המרגלים, זה היה השנה השנייה, מיד אחרי יציאת מצרים. שנה וקצת. יצאו ממצרים בפסח, חטא המרגלים באיזה תאריך היה?
תשעה באב.
תשעה באב. נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. זה היה הפורענות הראשונה שהייתה בתשעה באב. אז זה בעצם חמישה חודשים כמעט אחרי פסח, זאת אומרת, פחות משנה וחצי אחרי יציאת מצרים, וכבר נגזר עליהם להסתובב 40 שנה במדבר.
בעקבות זה כנראה היה חטאו של קורח. אנחנו לא יודעים בדיוק בוודאות מתי הוא התרחש. אבל סביר להניח שהוא היה די מיד אחרי חטא המרגלים.
שכן אומרים דתן ואבירם למשה רבנו, מארץ זבת חלב ודבש הביאותנו למה? להמיתנו במדבר. זאת אומרת, למה הם קוראים ארץ זבת חלב ודבש? למצרים, שממנה הבאת אותנו. זוהי ארץ זבת חלב ודבש. ולמה לקחת אותנו? להמיתנו במדבר.
אין ספק, שנייה, רגע, לא להתפרץ. אין ספק שהעונש הזה של 40 שנה במדבר, זה עונש ששובר את עם ישראל. ובקלות בתחושה כזאת של משבר, יכולה להתפתח מחלוקת כזאת של אנשים שבאים נגד משה רבנו.
אז מה הטעם? אז באמת נתנה ראש ונשובה מצרימה. בשביל מה באנו? למות במדבר?
אז לכן, סביר להניח, אין לנו הוכחה לכך, אבל סביר להניח שפרשת קורח הייתה סמוכה מאוד לחטא המרגלים, אולי עדיין בשנה השנייה ליציאתם מארץ מצרים.
פרשת השבוע שלנו היא כבר שנת ה-40. עוד רגע נכנסים לארץ. אנחנו פוגשים בפרשת השבוע גם את החטא של משה רבנו שבגללו הוא לא נכנס, וגם את זה שכבר כובשים את סיחון ועוג, בעבר הירדן המזרחי.
כבר סיימו להסתובב רונדלים 40 שנה במדבר. הגיעו כבר ומתחילים לכבוש לא את ארץ ישראל, אבל את החלק המזרחי, את עבר הירדן המזרחי.
אז אם כן, קפצנו פה 38 שנה. וכאן בשנה ה-40 מתרחשים כמה וכמה דברים, גם כובשים את עבר הירדן המזרחי, אבל גם משה רבנו נענש על חטאו שלא יכנס לארץ. כן, רבי דוד, מה רצית להגיד?
לא נכון. כי אם זה היה ככה, אז היה צריך לכתוב, משה, אל תכה.
כי הם באמת, מה ראיתם?
לא הבנתי מה אתה שואל. הם ראו ענקים. חטא המרגלים. הם בכו, לא רצו להילחם.
נכון.
אז מה אתה הולך? מה אתם בוכים? אתם לא רוצים? אתם לא... מה זה "אתם בוכים"?
נו?
אני אתן לכם 40 שנה תבכו.
זה שאלה קצת טיפשית, כי עם כל הכבוד, הם לא רוצים לעלות, אבל הם גם לא רוצים להסתובב במדבר ולמות במדבר. בשביל מה זה מועיל?
אבל זה מה שהם רצו. בסדר, מה, אז סתם להסתובב במדבר ולמות במדבר? זה מה שהם רוצים?
אף אחד לא מאמין.
בסדר, הם לא מאמינים שהם יכולים לכבוש. בסדר, אבל זה אומר שהם רוצים למות במדבר? בסדר, הם היו עבדים, אבל זה אומר שהם רוצים למות? לא יודע.
מה בעצם היה החטא של משה רבנו? יש פרשנים רבים שמנסים לבאר מה בעצם היה החטא של משה רבנו. האבן עזרא גם אומר: יש כאן פירושים רבים. פירושים רבים.
כי באמת לא כתוב במפורש מה היה החטא. מה שהפסוק אומר, יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תבואו אל הארץ.
מה משה רבנו לא האמין? באיפה הוא לא האמין? אז לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. לא גרמתם קידוש השם. במה? זה לא ברור. הפסוק משאיר את זה די מעורפל. ולכן יש כאמור כמה וכמה פירושים.
גישה אחת שמביא גם האבן עזרא וגם הרמב"ם, שעצם זה שמשה רבנו כועס ואומר שמעו נא המורים. והם בני אברהם יצחק ויעקב. על להגיד לעם ישראל ככה, שמעו נא המורים, זה דבר שהוא לא ראוי.
פירוש שני, רש"י אומר, שכתוב המן הסלע הזה נוציא לכם מים? כלומר, הכוונה היא שהוא לא יכה על הסלע הנכון. הלך הסלע וישב לו בין הסלעים.
כשמתה מרים, נסתלקה הבאר, שכל הזמן הבאר הייתה נובעת מתוך סלע מסוים, שהיה נודד איתם בדרך נס במדבר.
סלע אגוז.
ככה על פי הפירוש הזה, על פי המדרש הזה שרש"י מביא.
הסלע היה מתגלגל.
הסלע היה נודד וממנו הבאר הייתה מתגלגלת והולכת איתם. ואז כשמתה מרים, הסלע הזה עבד בין שאר הסלעים שהיו במדבר. והיו ישראל אומרים: נו, תוציאו לנו מים.
אז משה הולך ומכה על הסלע הזה ועל הסלע הזה, אה ולא הולך. ואז הוא אומר להם: המן הסלע הזה נוציא לכם מים? זה פירוש אחד, שהוא יכה על הסלע לא נכון.
לא בדיוק ברור מה מה חטא פה? הוא לא מצא את הסלע הנכון, הוא ניסה, מה מה חטא לעשות?
פירוש אחר אומר רש"י, שאילו דיברתם אל הסלע והוציא, הייתי מקודש לעיני העדה. עם ישראל היו אומרים: מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה, מקיים דברי המקום? קל וחומר אנחנו.
ולכן על זה נאמר... קודם כל, זה הפירוש הזה, זה הפירוש לכאורה בפשט. כי כתוב שהקדוש ברוך הוא אומר לו דבר אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו. וכתוב: ויקח משה את המטה, ויך את הסלע במטהו פעמיים.
אז אם כן, זה שהקדוש ברוך הוא אמר לו לדבר והוא מכה, זה החטא.
אז זה לא קל?
תסביר את השאלה.
כל הנסים שהוא עשה.
אתה אומר, בעצם כל הנסים שעושה משה הוא עושה באמצעות המטה. לא בדיבור. הוא, גם הקדוש ברוך הוא אומר לו: את המטה הזה תיקח בידך אשר תעשה בו את האותות.
וגם את עשרת המכות הוא עושה בעזרת המטה, וגם הוא הופך את המטה לנחש, וגם הוא מכה, נוטה את מטהו על הים ובוקע אותו.
וגם בפרשת בשלח, סיפור ממש דומה. לעם ישראל אין מים. הם באים על משה, ומשה מכה בסלע. ככה הקדוש ברוך הוא אמר לו בפרשת בשלח, זה היה בספר שמות, זה לפני 40 שנה.
אבל זה מה שהיה. הוא אמר לו תכה בסלע, והוא מכה בסלע ויוצאים ממנו מים, וזה לא היה חטא. פתאום פה זה חטא.
יותר מזה, הקדוש ברוך הוא אומר לו: קח את המטה. גם אצלנו בפרשה הוא אומר לו לקחת את המטה, ודיברת אל הסלע לעיניהם.
אז אם אני לוקח, אם אני מדבר, אז בשביל מה אני צריך לקחת את המטה? זה דבר לא כל כך מובן.
החטא היה לא...
ועוד מפרש אומר שהבעיה היא שכתוב: ויך את הסלע במטהו פעמיים. למה הוא מכה פעמיים?
כי לא יצאו מספיק מים.
אז יצאו קצת מים. אז מה, אז למה זה חטא? אם הקדוש... אם משה רבנו מכה פעם אחת ויוצאים קצת מים, אז מה מתבקש? זה לא מספיק. צריך עוד פעם כנראה. אז מה, מה בעצם החטא של משה רבנו?
מרוב שלא כתוב מה היה החטא שלו, נוצר מצב שכל אחד מדייק בפסוקים איזה משהו אחר וספרנו כבר פה איזה שבעה חטאים של משה רבנו, שכל החיים שלו 120 שנה חטא רק חטא אחד.
אז מה בעצם החטא של משה רבנו? ומה, מהי הסיבה שבגללה הוא לא נכנס לארץ?
בעל אור החיים הקדוש בפרשה שלנו, מונה יותר מעשרה פירושים שונים. יותר מ... ספרנו איזה שישה, שבעה. אבל אה... אבל איזה יותר מעשרה הוא מונה, ושאלה כללית נוספת, כותב הרב יצחק עראמה, שחי לפני כ-400 שנה, וכתב פירוש על התורה שנקרא עקדת יצחק.
והוא אומר: לא משנה איזה פירוש תגיד, שום פירוש לא יספיק. למה? איך יכול להיות שמשה רבנו, אדון הנביאים, חוטא בכזה חטא?
גם אם תגיד שהוא כועס, גם אם תגיד שהוא מכה במקום לדבר, שהוא מכה פעמיים במקום פעם אחת, שהוא מכה על הסלע לא נכון. כל דבר שתגיד, תישאל השאלה, איך ייתכן שמשה רבנו חוטא בחטא כזה?
ולכן נראה שהשורה צריך להיות לראות כיצד אנחנו לוקחים את כל הפירושים של חז"ל ובעצם רואים מה השורש שלהם, מה העומק שלהם.
כי בעצם יש נקודה אחת שהיא המכנה המשותף לכל החטאים האלה יחד, לכל הפירושים האלה של החטא של משה רבנו. וכמובן,
העיקרי שהוא לא יבנה את בית המקדש.
זה, זה העיקרי. שמה?
אם הוא היה בונה את בית המקדש, השם לא היה מחרב אותו. היה מעניש את עם ישראל עד דם.
זה העיקרי. אני אחבר את זה גם לזה. נביא פה... רבי דוד נביא פה מדרש. המדרש אומר שאם משה רבנו היה נכנס לארץ, והיה בונה את בית המקדש, בית המקדש היה לא היה נחרב.
ואם לא היה נחרב המקדש, אז חלילה הקדוש ברוך הוא היה מכלה את זעמו בעם ישראל והיה מכלה את עם ישראל. כלומר, כיוון שעם ישראל עתידים לחטוא, כן, כמו שמופיע בתהילים, מזמור לאסף, אלוהים באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשך, שמו את ירושלים לעיים.
כבר פה לחורבן. באו גויים בנחלתך, טימאו את היכל קודשך. מדובר פה על חורבן, אז למה הוא מתחיל מזמור לאסף? שואלת הגמרא: מזמור לאסף? קינה לאסף מבעי ליה.
אז צריך להיות קינה לאסף, לא מזמור לאסף. מה, אתה שר? בית המקדש נחרב ואתה שר? עונה הגמרא: כן, מזמור הוא מזמר, שהקדוש ברוך הוא קילה חמתו בעצים ואבנים ולא בבשר ודם.
אז גם זה שירה. אבל גם הפירוש הזה הוא צריך הבנה. הוא בוודאי, כל הפירושים הם אמת, ואנחנו ננסה לראות כיצד אלו ואלו דברי אלוקים חיים ומה השורש של כל הדברים גם יחד.
אבל גם הפירוש הזה לבדו הוא דבר מוזר. כי לפי זה בעצם משה בכלל לא חוטא. בכל מקרה הקדוש ברוך הוא לא רוצה שהוא יכנס לארץ. למה? כי אם הוא יבנה את המקדש, אז המקדש לא יחרב ועם ישראל חלילה יחרב.
אז מה, אז למה צריך... שיגיד לו, זהו, אתה לא נכנס, בגלל שאתה לא יכול להיכנס ולבנות את בית המקדש. מה, מה בעצם השורש של העניין?
בגלל שהמטה...
כן.
הוא היה על טבעי.
לא, המטה היה על טבעי.
הוא על טבעי.
על טבעי. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
אמן.
תודה.
ומקום קבורתו לא נודע, כי זה בכוונה.
אתה צודק שזה שמקום קבורתו לא נודע, זה כדי שלא יהפכו אותו לאל. אבל זה גם אם היה נכנס לארץ, אפשר היה שהקדוש ברוך הוא יעשה פלא כזה, שלא ידעו את מקום קבורתו.
אבל העניין הוא שכל הדברים האלה הם שורש אחד. צריך להבין שכאשר משה רבנו מוציא את עם ישראל ממצרים, הוא מוציא אותם בהנהגה ניסית. הכל בדרך נס.
ענני כבוד, עמוד אש ועמוד ענן, מן מן השמיים, סלב מגיע בדרך נס, הכל בדרך נס. עצם זה שבאר מתגלגלת איתם במדבר. עצם זה שעמוד ענן לא רק הולך לפניהם לנחותם הדרך, אלא גם מיישר לפניהם את השטח.
שמלתך לא בלתה מעליך, רגליך לא בצקה זה 40 שנה, הכל בדרך נס מוחלטת. משה רבנו מביא את עם ישראל בדרך נס.
כיוון שחטאו המרגלים והתעכבו עם ישראל במדבר 40 שנה, התחלף דור. היום כל שנתיים מתחלף דור, אבל אז לקח 40 שנה שהתחלף דור.
וכיוון שהתחלף דור, הדור החדש לא היה מתאים להנהגה בדרך נס. הדור החדש היה זקוק להנהגה יותר טבעית. למה?
משל למה הדבר דומה? לתינוק שהולך ומתבגר. כאשר התינוק הוא עדיין רך בשנים, אבא ואמא דואגים לו לכל צרכיו. מלבישים אותו, מאכילים אותו, רוחצים אותו, מחזיקים אותו על הידיים, משכיבים אותו לישון. כל דבר עושים בשבילו.
הוא לא עושה כלום. המקסימום שהוא צריך לעשות זה לבכות כדי להגיד שהוא צריך משהו. גם לא תמיד ההורים יודעים בדיוק למה הוא בוכה. הוא בוכה כי הוא רוצה לאכול, או כי כבר כואבת לו הבטן מרוב שהוא אכל.
אבל בסדר, אמהות כנראה יודעות. אבות לא תמיד מצליחים להבין. אבל על כל פנים, זה כמו הנהגה ניסית.
ככה הקדוש ברוך הוא, כשעם ישראל יוצא ממצרים, עם ישראל הוא עם תינוק, הוא עם שרק נולד. אז הוא יוצא ממצרים, הוא צריך שהקדוש ברוך הוא יטפל בו מא' ועד ת'.
הם היו גם עם של עבדים. הם בכלל לא בשלים לא להילחם, לא לעשות חקלאות, לא לכלכלה, לא, זה לא בבת אחת, ביום אחד בונים עם ומיד הוא עומד על הרגליים ומתחיל לתפקד. דבר קשה מאוד.
ולכן הקדוש ברוך הוא מטפל בהם בדרך נס. אבל, כמו שאותו תינוק, כאשר הוא כבר התבגר והוא עכשיו בן 15, או 18, או 25, אוי ואבוי אם אבא ואמא עדיין מאכילים אותו עם כפית, או עדיין מלבישים אותו, או עדיין רוחצים אותו, זה כנראה סימן שיש לו איזה בעיה גופנית או נפשית מאוד קשה.
כי אדם שהוא כבר בוגר, אמור לעמוד על הרגליים לבד, אמור לדאוג לעצמו. ולכן, המצב הטוב יותר הוא מצב של הנהגה טבעית, לא של הנהגה ניסית. לא שהקדוש ברוך הוא עושה לנו ניסים כל רגע ורגע. זה כמו הורים שמטפלים בבן התינוק.
בן בוגר, או עם ישראל כאשר הוא בוגר, יותר טבעי ויותר טוב שכבר יהיה הנהגה שהיא יותר טבעית. ובהנהגה כזאת, הכל צריך להשתנות.
גם כאשר ילד הוא קטנטן, אתה אומר לו בדיוק מה לעשות. אתה גם מחליט בשבילו הכל. אתה לא שואל אותו מה לאכול, אתה מאכיל אותו בדיוק מה שאתה חושב שנכון לו. אתה מלביש אותו בבגדים שאתה מחליט בשבילו מה ללבוש. אתה קובע בשבילו את כל סדר היום.
אז אומנם, הוא בוכה, אתה חושב שעכשיו הוא צריך ללכת לישון. אבל הוא בוכה, בוכה, בוכה. בסדר, לפעמים אתה לוקח אותו על הידיים. זה לא רק אתה מחליט, לפעמים גם הוא מביא את הרצונות שלו.
אבל הוא לא יכול להחליט בין א' לב'... לפעמים ילד בן חמש, אתה אומר לו, חמוד, עכשיו אתה הולך למיטה, אוי ואבוי אתה קם מהמיטה. אני לא מוכן לשמוע אותך. זהו, שם מאוחרת, אתה צריך לקום מחר בבוקר.
ובגדול, שהילד הוא קטן, אתה יותר מחליט בשבילו. אחר כך הוא מגיע לגיל הטיפש עשרה, ואז פתאום הוא מתחיל באיזה מרד. למה קוראים לזה נער? גיל הנעורים? כי הוא מתנער. הוא מנער קצת את ההורים שלו מעליו. הוא לא רוצה שיחליטו בשבילו.
עוד יותר, כשהוא מתחתן. על זה נאמר בפסוק, על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. זאת אומרת, חתונה זה איזשהו שלב שהילד, הגוזל פורס כנפיים ועוזב את הקן והוא יותר עצמאי.
האם הוא עצמאי לגמרי? לא. עדיין הוא לפעמים בא לאבא ואמא, מבקש איזה עזרה כספית, לפעמים הוא בא להתארח. כאשר המצב, הקשר טוב בין ההורים לילדים, אז באופן טבעי גם אחרי החתונה, מתארחים, עוזרים, קשורים, מתייעצים, יש בוודאי קשר. אבל הילד כבר עומד על רגליו לבד.
משה רבנו התאים להנהיג את עם ישראל במדבר. אבל ברגע שהם חטאו בחטא המרגלים ונגזר עליהם 40 שנה עיכוב, לדור הבא משה רבנו כבר לא מתאים.
משה הוא מנהיג עוצמתי מאוד, שהוא עושה הכל בדרך נס. והוא בנוי להוביל. הוא פחות בנוי לתת לעם ישראל לעשות את שלהם. הוא לא בנוי לזה. זה סוג הנהגה אחר.
לכן אומר משה רבנו בספר דברים: גם בי התאנף השם בגללכם, לאמור: גם אתה לא תבוא שם. זה בעצם בגללכם, בגלל שאתם התעכבתם 40 שנה, בסופו של דבר בגלל זה משה חוטא. כי בדור הבא הוא כבר לא מתאים.
כיוון שהוא לא מתאים, מזה, כיוון שמשה רבנו התאים לדור הראשון, אבל הוא איננו מתאים לדור השני, מזה היה ברור כבר שזה יבוא לידי ביטוי באיזשהו סימפטום.
כשמישהו לא מתאים, אז זה יכול לבוא לידי ביטוי בפרט כזה או בפרט אחר, אבל בסוף זה יתגלה שהוא לא מתאים לתפקיד שבו הוא נמצא. הוא יעשה איזושהי טעות, כי הוא לא מתאים, זה לא בשבילו הדבר הזה.
גם אם תיקח בן אדם, לא משנה מאיזה מקצוע, שפתאום תשים אותו להיות גננת בגן ילדים. כל אחד יכול להיות גננת בגן ילדים? גם לא כל אחת, בטח לא כל אחד.
מי שזה לא מתאים לו, יש גם גברים שהם בתפקיד גנן בגן ילדים. יש מעט כאלה, אבל יש. אבל מי שזה לא מתאים לו, צריך המון סבלנות וצריך אהבה לסוג הזה של העשייה.
מי שזה לא מתאים לו, מהר מאוד יאבד את הסבלנות. מהר מאוד יעשה איזה טעות, מהר מאוד יתנהג בצורה שידבר אל הילדים בצורה לא מתאימה או יעשה פעולה לא מתאימה. כי הוא לא מתאים. לא בגלל שהוא לא טוב.
יכול להיות...
או ש...
יתפרק על הילדים.
יתפרק על הילדים, חס וחלילה.
יש מישהו יותר מתעלל מהשופט.
כן. אלימות.
זה לא...
כן, שלא נדע.
בכל מקום דברים...
נורא והיום. על כל פנים, מה שאני רוצה לומר, שבעצם, וזה קשור מאוד למדרש שרבי דוד אמר. שמה? שזה ברור בעצם, ברגע שעברנו דור, בדור הראשון, אם משה רבנו היה נכנס עם עם ישראל לארץ, היה נכנס בדרך נס.
ובאמת לא היו חוטאים. לא היו חוטאים, והמקדש לא היה נחרב. כיוון שהתחלף דור, בהנהגה טבעית, יש גם חטאים. יש גם נפילות וירידות. זה דרך הטבע.
דרך נס אפשר רק לעלות לשמי מרומים ועלייה רציפה בלי נפילות בכלל. אבל זה רק בדרך נס. בדרך הטבע, בדרך הטבע תמיד יש עליות וירידות. שבע יפול צדיק וקם.
ולכן, כאשר עבר דור, היה ברור שמשה רבנו יעשה איזה טעות. ולכן גם השתנה, בדור הראשון בספר שמות, פרשת בשלח, הקדוש ברוך הוא אומר לו תכה בסלע.
פתאום אחרי 40 שנה, הוא אומר לו, כן, תיקח את המטה אבל תדבר אל הסלע. כי הדור השתנה. זה כמו שילד קטן אתה מכריח אותו, וילד בן 18 אתה לא יכול להכריח אותו. אתה תנסה להכריח אותו, אז הוא רק יעשה יותר אנטי.
אז מה תעשה? תדבר. תקשיב לו. תשמע מה הוא רוצה. תהיה קשוב לצרכים שלו. תבין איפה הוא נמצא ואז תנסה לעזור לו לקדם אותו במקום שבו הוא נמצא. זה רק בדיבור בגילאים האלה.
ולכן, השתנתה ההנחיה של הקדוש ברוך הוא. אומנם עדיין צריך לבוא עם מטה. מטה זה סימן של הנהגה. גם בתור אבא לילד בן 18, לא הוא זה שמוביל. אתה מוביל, אבל אתה לא מנחית עליו.
אתה לא אומר לו מה לעשות, אתה לא מכריח. אתה הזה שמלווה אותו, אתה הזה שמנחה, אתה הזה שאומר את האידיאל, אתה הזה שמתווה את הדרך. אבל בסוף אתה גם מקשיב לו וזה בא מתוך שיח.
אז אתה לוקח מטה ומדבר. המטה הוא לא בשביל להרביץ, הוא בשביל ביטוי של הנהגה. אבל ההובלה נעשית באמצעות הדיבור.
ולכן בעצם, כאשר משה מנסה, הוא בא, זה לא אשמתו שהוא נכשל בטעות כזאת או טעות כזאת או טעות כזאת. הוא פשוט התאים לדור הקודם. הדור החדש זה לא בשבילו.
ולכן, אז הוא נכשל. אז פה הוא מכה במקום לדבר, מכה פעמיים במקום פעם אחת, כועס. מתי בן אדם כועס? כשהוא מרגיש שלא מקשיבים לו.
כי הוא בא בעצם בשפה אחת לדבר אל עם ישראל, אבל עם ישראל התחלף דור. זה שפה שהוא כבר לא מבין. הוא כבר מצפה לדיבור אחר, להנהגה אחרת.
ולכן, בעצם, זה השורש. השורש של הכל הוא שעם ישראל התבגר. זה לא שמשה רבנו חטא, ולא שעם ישראל חוטא. אלא כיוון שעם ישראל התבגר, אז משה רבנו באופן אישי לא יכל להשתנות. זה לא המדרגה שלו, הוא במדרגת הנצח, במדרגת הנס.
צריכה להשתנות ההנהגה. ולכן, על כורחו של משה רבנו, היה חייב להיות איזשהו שינוי בהנהגה שבא לידי ביטוי בחטא כזה או חטא אחר.
אבל כאמור, זה השורש של כל החטאים כולם, זה חוסר ההתאמה של הדור הקודם, ההנהגה של הדור הקודם אל הדור הזה.
ועם ישראל הולך להיכנס לארץ ישראל שעליה נאמר: נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה. כשעם ישראל נכנס לארץ, הוא מקבל נשמה, הוא מקבל רוח. והנשמה הזו היא זו שדורשת דיבור. לא דורשת רק בכפייה, אלא יותר בדרכי נועם.
ולכן גם בדור שלנו שהגענו לארץ ישראל בדורות האחרונים, אז דרך החינוך משתנה. לא בכפייה, לא בהכרח, אלא רק בדרכי נועם, בשיח, בהקשבה, עם אמירה מאוד מאוד ברורה מה אנחנו מאמינים, לאיפה אנחנו רוצים שהעולם כולו יתקדם.
רבי חנינא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.