בלוג

הנה תמלול השיעורים:

שיעור 1 (0:00-8:53)

[0:00-0:06] הסיבה שפרשת נשות תמיד סמוכה לחג השבועות, או מיד אחריו או מיד לפניו,
[0:06-0:15] או מיד לפניו, בדרך כלל מיד לפניו זה פרשת במדבר, כי התורה, עניינה שהיא ניתנה במדבר, דווקא במקום הפקר.
[0:15-0:19] לומר שכל אדם יש לו זיקה אל התורה.
[0:19-0:25] התורה זה לא משימה ששייכת לרבנים רק, ללמוד תורה. זה משהו שהוא תפקידו של כל אדם.
[0:25-0:30] מצוות לימוד תורה ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם, לכל אדם ואדם.
[0:30-0:38] ופרשת נשוא היא בעצם תמיד הפרשה הארוכה ביותר מכל פרשיות השבוע.
[0:38-0:45] וזה גם מראה לנו, הנה, חג השבועות, מרבים בלימוד תורה.
[0:45-0:48] זאת הזדמנות להגדיל תורה ולאדירה.
[0:48-0:54] כי חג השבועות כאשר אנחנו מקבלים תורה, אז זה כל שנה אנחנו מקבלים תורה מחדש.
[0:54-1:01] זה לא רק איזשהו אירוע היסטורי שלפני 3,300 שנה קיבלנו תורה.
[1:01-1:06] אלא הרעיון הוא שבכל שנה ושנה אנחנו כאילו מקבלים את התורה מחדש.
[1:06-1:13] וכך אנחנו גם מברכים בברכת התורה, ברוך אתה השם, נותן התורה.
[1:13-1:19] לא רק בעבר, אשר נתן לנו את תורתו, תורת אמת.
[1:19-1:23] זה גם נכון, בעבר נתן לנו את תורתו אבל גם בהווה,
[1:23-1:25] נותן התורה.
[1:25-1:32] בתוכן של פרשת נשוא, אנחנו מתחילים בפרשה בעצם באמצע עניין,
[1:32-1:36] כי מתחילים נשוא את בני, את ראש בני גרשון גם הם.
[1:36-1:37] מה זה גם?
[1:37-1:44] כי כבר הזכרנו בפרשה הקודמת, בסוף פרשת במדבר, הזכרנו את בני קהת,
[1:44-1:48] שעבודת הקודש עליהם בכתף ישאו.
[1:48-2:00] בני קהת נוסעים את כלי הקודש: את הארון, השולחן, המנורה והמזבחות. כל בני לוי הם סבלים.
[2:00-2:01] אבל, השאלה מה אתה סוחב?
[2:01-2:17] יש סיפור על סופר מפורסם שראה ילד קטן בן 11, סוחב על גבו את אחיו הקטן, עוד יותר, בן החמש.
[2:17-2:21] אז הוא אמר לו, "זה משקל כבד מדי שאתה סוחב".
[2:21-2:25] אז הוא הסתכל עליו ואמר לו "זה לא משקל, זה אח שלי".
[2:25-2:29] אז הוא אמר, "זה לימוד גדול". זה לא משקל.
[2:29-2:35] השאלה מה אתה סוחב. אם זה אח שלך, אז זה לא איזה משקל כבד שאתה סוחב. זה אח שלך.
[2:35-2:41] אז זה ודאי כשאדם צריך לסחוב על הגב שלו את אחיו, אז זה באהבה גדולה.
[2:41-2:46] ואם הוא צריך לסחוב את כלי המקדש, איזה זכות!
[2:46-2:54] הלויים היו כל כך משתוקקים לרוץ לשאת את כלי המקדש, עד כדי כך שהם גם היו מתים.
[2:54-2:59] ולא יבואו לראות כבלה את הקודש ומתו.
[2:59-3:07] מרוב ריצה לזכות בדבר הזה, היו נוהגים בחוסר כבוד. שוב, מרוב רצון להתקרב.
[3:07-3:15] כי מצד אחד זה השתוקקות להתקרב, מצד שני צריך להתנהג גם בדיסטנס.
[3:15-3:20] על כל פנים, זו הייתה מלאכתם של בני קהת, לשאת את הכלים.
[3:20-3:26] אבל גם בני גרשון ומררי, גם הם היו סבלים.
[3:26-3:32] מה הם סחבו? בני גרשון סחבו את היריעות של המשכן,
[3:32-3:37] ובני מררי סחבו את העמודים של המשכן.
[3:37-3:42] אומר דבר נפלא, אומר השם משמואל. שם משמואל...
[3:42-3:49] היה עגלות, נכון. סחבו בעזרת עגלות. אבל העמיסו על העגלות והנהיגו את העגלות וכולי.
[3:49-3:54] חוץ מבני לוי... בני קהת בלבד.
[3:54-4:00] אבל מררי וגרשון, שהם גם לויים, סחבו את העמודים והיריעות בעגלות.
[4:00-4:02] למעט את הארון והשולחן...
[4:02-4:13] למעט כל כלי הקודש. שוב אני חוזר, בני קהת סוחבים את הארון, המנורה, המזבחות, את כל כלי הקודש בכתף ישאו.
[4:13-4:15] כן, בוודאי.
[4:15-4:20] בוודאי שגם את הארון נוסעים בכתף.
[4:20-4:24] מה, הרי משה ואהרון...? לא הבנתי את השאלה.
[4:24-4:32] ...קודש הקודשים... מותר היה רק לכוהן להיכנס. כן.
[4:32-4:40] אבל כאשר עם ישראל היו נודדים במדבר ממקום למקום, אז היה מותר גם ללויים לשאת את הארון.
[4:40-4:44] וזה היה כמובן זכות גדולה במיוחד.
[4:44-4:47] ...כל הלויים? רק בני קהת.
[4:47-4:52] אבל לא רק את הארון. כל הכלים זה רק בני קהת.
[4:52-4:55] ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו. אמן.
[4:55-5:04] הנקודה היא כזאת: אומר השם משמואל... השם משמואל היה אדמו"ר מסוחטשוב.
[5:04-5:16] היה בפולין, חסידות סוחטשוב. והשם משמואל קראו לו הרב שמואל בורנשטיין.
[5:16-5:20] חי לפני קצת יותר מ-100 שנה.
[5:20-5:30] אשתו הראשונה נפטרה, הוא נשא אישה שנייה. בסך הכל היה לו 21 ילדים, משתי הנשים שלו.
[5:30-5:39] ואת רובם הוא שלח לארץ ישראל, ובזכות זה רובם ניצלו מהשואה.
[5:39-5:45] ויש הרבה צאצאים שלו שחיים גם היום, בינינו.
[5:45-5:49] אחד הנינים שלו למד פה בישיבה בחולון.
[5:49-5:58] על כל פנים, הוא אומר דבר נפלא על פרשת השבוע בעניין הזה של גרשון, קהת ומררי.
[5:58-6:05] הוא אומר, איך חילקו את התפקידים האלה? למה דווקא קהת זכו בכלים? למה גרשון ביריעות ומררי בעמודים?
[6:05-6:07] מה, איך זה עובד?
[6:07-6:18] ויותר מזה, הוא אומר, יש קשר בין האופי של כל משפחה,
[6:18-6:28] לבין השם של גרשון, קהת ומררי, לבין התפקיד והמשימה שהם קיבלו במשכן.
[6:28-6:38] והוא אומר כך: יש תמיד להתמודד עם הרוע בעולם, יש שלוש דרכים.
[6:38-6:42] זה נכון גם למשל, לגבי האויבים שלנו.
[6:42-6:49] נניח החמאס, איראן, לא משנה. כל האויבים, יש, בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו.
[6:49-6:54] וגם השנה, גם בדור שלנו, יש לנו כמה אויבים. איך מתמודדים איתם?
[6:54-7:05] דרך אחת זה ליצור גבול מאוד מאוד ברור ולשמור על הגבול, שאף אחד לא עובר את הגבול.
[7:05-7:14] לעשות גדר מול מצרים, לעשות גדר מול סוריה, לעשות גבול ולשמור עליו בצורה מאוד קפדנית.
[7:14-7:17] מרחיק ממך את האויבים.
[7:17-7:23] דרך שנייה, לא לעשות גבול. אבל פשוט להילחם בהם.
[7:23-7:28] כל מי שמגיע, להילחם בו. ולא לתת לו לפגוע בנו, אלא לפגוע בו חזרה.
[7:28-7:41] דרך שלישית היא להיות עם הרתעה כל כך חזקה, עם עוצמה פנימית כל כך חזקה שאף אחד לא יעיז לפגוע בך.
[7:41-7:44] בסדר? זה שלוש דרכים.
[7:44-7:47] שמעתי שאורן אמר, הדרך הכי טובה זה תפילות.
[7:47-7:52] ברור שבסופו של דבר, הכל תלוי בריבונו של עולם.
[7:52-8:03] וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך, שבשעה שמשה מרים את ידיו כלפי מעלה, ישראל משעבדים את ליבם כלפי מעלה, אז היו מנצחים את עמלק.
[8:03-8:08] וכך זה במלחמה הראשונה של עם ישראל לאחר יציאת מצרים וכך זה בכל המלחמות. הכל תלוי במצב הרוחני של עם ישראל,
[8:08-8:16] ובזכות הרוחנית שהקדוש ברוך הוא מזכה אותנו.
[8:16-8:26] ואף על פי כן, גם בזה יש... גם אחרי שהקדוש ברוך הוא מזכה אותנו, אז הוא שולח ברכה במעשה ידינו.
[8:26-8:34] כן? כמו שאומר הפסוק: "ויהי נועם השם אלוהינו עלינו, ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".
[8:34-8:39] בסוף יש מעשה ידינו. אז השאלה באיזה מעשה הקדוש ברוך הוא שולח ברכה.
[8:39-8:45] הוא יכול לשלוח ברכה בזה שנבנה גבולות חזקים, הפרדה בינינו לבין האויבים.
[8:45-8:48] הוא יכול לשלוח ברכה בזה שנלחם וננצח.
[8:48-8:53] הוא יכול לשלוח ברכה בזה שיהיה לנו כזאת הרתעה שלא נצטרך, אף אחד לא יעיז.
[8:53-8:55] ...כן.
[8:55-9:05] להבדיל, הדבר הזה הוא נכון לא רק בהתמודדות מול האויבים מבחוץ,
[9:05-9:16] אלא גם בהתמודדות הרוחנית, למשל מול היצר הרע.
[9:16-9:26] כשאדם מתמודד מול היצר הרע, אז הוא יכול לגרש את היצר הרע ולהרחיק אותו ממנו שלא יתקוף אותו.
[9:26-9:37] הוא יכול להילחם בו, והוא יכול פשוט להרבות כל כך הרבה טוב, שלא יהיה לו בכלל התמודדות עם היצר הרע.
[9:37-9:39] אני אתן דוגמה לדבר הזה.
[9:39-10:00] נניח, יש... אני בתור... אני ביום יום, אני בין השאר, עוסק בלחנך בני נוער צעירים. בני 17, 18.
[10:00-10:07] ואני רואה עד כמה מכשיר הפלאפון הורס כל חלקה טובה.
[10:07-10:17] מהמון בחינות. אני לא מדבר על תכנים לא צנועים, במילה עדינה, שיש בו.
[10:17-10:27] זה התמכרות, זה גורם למתחים חברתיים. אנשים כל הזמן רק רוצים לראות כמה לייקים עשו להם.
[10:27-10:31] המון המון נזקים שגורם המכשיר הזה.
[10:31-10:33] אז איך להתמודד איתו?
[10:33-10:39] אפשרות אחת, זה להרחיק אותו, לעשות חומה. מה הכוונה חומה?
[10:39-10:45] כמו שבמדינה, אז אתה עושה חומה שלא יכנסו האויבים.
[10:45-10:50] אתה יכול להגיד אוקיי, אצלנו לא נכנס המכשיר הזה. ויש כאלה שכך נוהגים.
[10:50-11:03] לא להכניס אותו. זה גם סוג של התמודדות. התמודדות ראויה. המכשיר הזה הוא גורם לבעיות, בוא נרחיק אותו. שלא יהיה אצלנו בבית, שלא יהיה אצלנו בבית הספר, שלא יהיה אצלנו בישיבה, נרחיק אותו.
[11:03-11:12] זה דרך התמודדות אחת. או לפחות... לפחות, ולדעתי דבר שהוא נכון לעשות, לסנן אותו.
[11:12-11:14] יש סינונים.
[11:14-11:24] ברגע שאתה מסנן, אז שוב, לפחות את הדברים הכי בעייתיים אתה מרחיק, אתה לא רוצה שיכנס אליך הביתה, ולא תביא תועבה אל ביתך.
[11:24-11:29] זה נקודה אחת. דרך שנייה של התמודדות זה להילחם.
[11:29-11:49] כלומר, להגיד אוקיי, אני אקנה לילד שלי פלאפון כי הוא חייב את זה לכל מיני צרכים. או נניח, אני ארשה לתלמידים שיהיה להם פלאפון, כי אין לי ברירה, ואני לא באמת יכול כל כך להילחם בהורים.
[11:49-11:55] או אני אקנה לעצמי פלאפון, כי אני צריך אותו לכל מיני דברים. אבל, אני אלחם.
[11:55-12:01] זאת אומרת, אני אקפיד על הילדים שלי כמה שעות הם בפלאפון, שלא יתמכרו אליו.
[12:01-12:06] ואני אגביל אותם מה אפשר ומה אי אפשר. וזה מלחמה.
[12:06-12:12] יותר קל במובן מסוים להגיד אוקיי, שלא יכנס בכלל. להרחיק, לעשות גבול.
[12:12-12:20] אבל יש אפשרות גם להגיד אני נלחם בזה.
[12:20-12:30] אפשרות שלישית זה לבנות עולם רוחני כזה עמוק, שבכלל אתה לא צריך להילחם בזה.
[12:30-12:35] אתה בכלל, מי רוצה את הדבר הזה? את מי זה מעניין?
[12:35-12:44] יש דברים כל כך הרבה יותר טובים, כל כך הרבה יותר עמוקים בעולם, שבהם אתה מתעניין. אז זה לא מושך אותך להימשך לדברים שליליים.
[12:44-12:48] ... עכשיו, שוב אני באמת, באמת, שלושת הדברים נצרכים.
[12:48-12:58] זה שלוש דרכים להתמודד עם הרוע, עם היצר הרע. ושלושתם חשובים.
[12:58-13:04] לפעמים צריך לעשות גבולות ולהרחיק את הרע.
[13:04-13:13] לפעמים צריך להילחם. ותמיד צריך גם לבנות עולם רוחני כזה עמוק, שבכלל לא תצטרך להילחם.
[13:13-13:17] אבל שלושת הדברים, אדם צריך להיות מוכן לשלושת הדברים הללו.
[13:17-13:25] אומר השם משמואל, זה בעצם הנקודה של גרשון, קהת ומררי.
[13:25-13:30] גרשון, זה מלשון לגרש. אני מגרש את הרע החוצה, שלא יכנס אלי הביתה בכלל.
[13:30-13:39] ולכן על מה היו אחראים בני גרשון? על היריעות. היריעות זה בעצם המחיצה, זה הגבול.
[13:39-13:45] זה אומר שהרע לא יכנס בכלל.
[13:45-14:00] יש לנו את הגבול. בבית שלנו, כן? זה לא הבית, זה המשכן. אבל במשכן, שלא יכנס בכלל. וכל אחד יש לו דברים שהוא לא יכניס הביתה. אני בטוח, כל אחד.
[14:00-14:09] וכל אחד יש דברים שהוא לא יכניס לבית הכנסת. וכל אחד, יש את הגבולות האלה שאתה אומר זה, החוצה. זה לא יהיה פה.
[14:09-14:14] וזה, הצבת הגבולות, דבר חשוב. זה הכוח של בני גרשון. זה היה גם האופי שלהם של הצבת הגבולות.
[14:14-14:26] אז דבר חשוב. אז איפה אתה מציב את הגבול? כל אחד יציב אולי במקום טיפה שונה, אבל כל אחד צריך לדעת ולהגיד איפה עובר הגבול.
[14:26-14:38] וזה הכוח של בני גרשון. לכן הם נקראים גרשון, מלשון לגרש את הרע החוצה, ולכן מה הם סוחבים? את היריעות, שמציבות בעצם את המחיצות, את הגבול, את ההבדלה.
[14:38-14:46] בני מררי. המילה מררי, מה היא מזכירה לנו? מר. מרירות.
[14:46-14:50] כי הכוח של בני מררי היה המלחמה. מלחמה זה דבר מר.
[14:50-14:55] אתה נאבק, לפעמים אתה גם נכשל.
[14:55-15:01] אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כי גם שאדם נאבק, יש לו, גם אם הרבה פעמים מצליח,
[15:01-15:07] פה ושם הוא נכשל. השאלה מה הכישלונות שלך. יש אדם שהכישלון שלו הוא נורא ואיום, ויש אדם שגם כשהוא נכשל אז הוא נופל קצת וקם.
[15:07-15:16] אבל זה המלחמה. מלחמה היא מרירות.
[15:16-15:22] ולכן המלחמה דורשת עמידה יציבה והיטנה.
[15:22-15:26] מה סוחבים בני מררי? את העמודים.
[15:26-15:33] היריעות לא עומדות בלי העמודים. העמודים זה הכוח האיתן, לעמוד יציב.
[15:33-15:40] לא להיות רעועים, לא להישבר, לא ליפול. לעמוד, להחזיק. זה הכוח של המלחמה.
[15:40-15:47] זה היה כוחם של בני מררי. גם באופי שלהם הם היו כאלה, לוחמים.
[15:47-15:55] לוחמים, לא בשדה הקרב. לוחמים כנגד היצר הרע. לוחמים ברוע.
[15:55-16:04] ובני קהת, לא במקרה הם זכו לקחת את כלי הקודש, את הפנים של המשכן.
[16:04-16:16] כי זה היה הכוח שלהם. לעסוק ברוחניות, להציב עוצמה רוחנית כל כך גדולה, של השתוקקות אל הקודש, שבן אדם לא מעניין אותו עכשיו לא יודע מה, לשבת מול הטלוויזיה.
[16:16-16:22] לא מעניין אותו עכשיו להתעסק בשטויות. כי יש דברים כל כך הוא נמשך לדברים רוחניים, ללימוד תורה,
[16:22-16:35] למשפחה, לקשר עם אנשים, לדברים העמוקים והחשובים בעולם שהדברים החיצוניים פחות מעניינים אותו.
[16:35-16:39] וזה כוחם של בני קהת. ולמה זה בא לידי ביטוי בשם קהת?
[16:39-16:47] הפסוק אומר, "עד כי יבוא שילו ולא יקהת עמים".
[16:47-16:52] שני פירושים בדבר הזה, מה הכוונה "ולא יקהת עמים"?
[16:52-17:00] פירוש אחד, יבוא שילו, המשיח יבוא, ואליו יקשיבו ויאזינו כל העמים.
[17:00-17:03] יקהת, לשון של הקשבה.
[17:03-17:10] וזה כוח מאוד מאוד גדול של הקשבה. כשאתה מקשיב פנימה, אתה בעצם מקשיב לנשמה.
[17:10-17:16] אתה מקשיב מה הנפש שלך באמת רוצה, מה העולם הפנימי הרוחני שלך.
[17:16-17:20] זה עניין אחד של השם קהת, זה עניין של הקשבה.
[17:20-17:35] עניין נוסף שפירוש אחר לאותו פסוק, "עד כי יבוא שילו", יבוא משיח, "ולא יקהת עמים", יקהת, אחד הפירושים הוא שהכוונה היא יתאספו ויתקבצו כל העמים.
[17:35-17:44] אל המשיח, שיבוא המשיח, יתקבצו כל העמים ויחד כולם יאספו לעבוד את השם.
[17:44-17:53] אז ההתקבצות וההתאספות זה גם כן חלק מאותו עניין. בני קהת היה להם את היכולת לאסוף את כל הכוחות לעבודת השם.
[17:53-18:07] ליצור מכל הכוחות, כל תכונה, כל כישרון, כל כוח בנפש, לקחת את הכל ולקחת אותו אל הפנימיות שלו, אל המהות הרוחנית שלו ולהשתמש בו לעבודת השם.
[18:07-18:18] ושלושת הכוחות האלה אנחנו צריכים גם כן כל יום ויום להמשיך ולנהל אותם בחיים שלנו, כי שלושת הדברים האלה צריכים להיות ושלושת הדברים האלה היו במשכן.
[18:18-18:23] הגבולות, העמודים, כוח העמידה והעוצמה הפנימית.
[18:23-18:37] שלושת הדברים הללו אנחנו לומדים מגרשון קהת ומררי, וזה העניין של נשוא את ראש בני גרשון גם הם. נשוא כתוב לפני זה גם נשוא את בני קהת, נשוא את בני מררי.
[18:37-18:44] נשיאת הראש היא בעצם התפקיד המיוחד להתרומם, להתנשא אל ההבנה ואל המימוש של הדברים הגדולים הללו.
[18:44-18:53] רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור 2 (0:00-1:53)

[0:00-0:03] נכנסים לשבוע של פרשת נשוא.
[0:03-0:07] נשוא את ראש בני גרשון גם הם.
[0:07-0:14] כי בעצם בפרשת במדבר, בסוף הפרשה, כבר הזכרנו נשוא את ראש בני קהת.
[0:14-0:23] בפרשת נשוא היא ממש המשך ישיר, נשוא את ראש בני גרשון גם הם, וגם נשוא את ראש בני מררי.
[0:23-0:29] אז שלוש משפחות... קיבלו את קודש הקודשים... שלוש משפחות, נכון.
[0:29-0:41] שלוש משפחות בשבט לוי, כל אחת נוסעים את ראשה, כלומר, מנסים אותה, מרוממים אותה, ונותנים לה תפקיד מיוחד.
[0:41-0:49] שבט בני קהת, כן? משפחת בני קהת, זאת עבודת בני קהת, קודש הקודשים.
[0:49-0:57] הם באמת נוסעים את הארון, את השולחן, את המנורה, את המזבחות, את כל כליהם, לכל עבודתם.
[0:57-1:00] זה בעצם התפקיד של בני קהת.
[1:00-1:07] לעומת זאת, בני גרשון המופיעים בתחילת פרשת נשוא, הם נוסעים את היריעות.
[1:07-1:17] המשכן היה בנוי מקרשים ועליהם יריעות. יריעות עיזים, אורות אלים מאודמים, וכל היריעות של... החלק החיצון של ה...
[1:17-1:27] נכון. בני קהת זה ממש... זה גם סבלות, אבל בני קהת זה סבלות של קודש הקודשים, של ממש כלי הקודש.
[1:27-1:36] בני גרשון נוסעים את היריעות, את המעטה החיצוני. ובני מררי נוסעים את העמודים.
[1:36-1:45] עמודים, עצי שיטים, מצופים זהב, והאדנים, אדני כסף ואדני נחושת שהיו במשכן.
[1:45-1:53] ובהמשך הם קיבלו עגלות. גם גרשון וגם מררי, שניהם נוסעים את היריעות ואת העמודים בעגלות. הם לא צריכים לסחוב.
[1:53-2:02] על שבט קהת, על משפחת קהת, נאמר "בכתף ישאו". ... רק את הארון... לא! את כל כלי הקודש נוסעים רק בכתף. ... רק לזה היה... לא.
[2:02-2:08] גם למנורה למשל נאמר, בסוף פרשת במדבר, שלוקחים את המנורה ואת כל כליה ונתנו על המות.
[2:08-2:16] גם כן, לא בדים. במה אתה צודק, שברון היה בדים שבטבעות הארון יהיו הבדים, לא יסורו ממנו.
[2:16-2:22] המנורה הייתה בלי בדים, אבל כאשר באו לשאת אותה, כן, השחילו אותה איכשהו על מות.
[2:22-2:24] בשולחן גם היה בדים. אבל שם לא כתוב לא יסורו ממנו.
[2:24-2:45] אז אם כן, נשאלת השאלה, למה דווקא כל משפחה קיבלה את התפקיד הזה? זה מקרה, עשו הגרלה? משלוש יוצא אחד? איך חילקו?
[2:45-2:54] כולם לויים, אבל מה זכו בני קהת דווקא הם לשאת את כלי הקודש. בטוח שכולם רצו את זה.
[2:54-3:03] יש, כמו שבבית כנסת לפעמים יכול להיות שכולם רוצים, אני יודע מה, את הפתיחה של הפרנסה. נגיד זה בשביל הפרנסה.
[3:03-3:10] אבל עזוב, לא את הפתיחה של הפרנסה, פתיחה של נעילה. פתיחת ההיכל של נעילה. זה זכות מיוחדת, קדושה מיוחדת, זמן מיוחד.
[3:10-3:15] כל אחד רוצה. אז יש בתי כנסת שעושים מכירות, יש כאלה שעושים תורנות ומכבדים כל שנה מישהו אחר.
[3:15-3:19] יש כל מיני דברים כאלה. אבל העיקרון הוא שבוודאי יש מצוות שכל אחד היה רוצה לזכות בהם. זה זכות מיוחדת.
[3:19-3:22] אז איך זכו דווקא בני קהת בדבר הזה?
[3:22-3:30] ולמה גרשון ומררי, אלה קיבלו את היריעות ואלה את העמודים? מי שמבאר את הדברים בצורה נפלאה, וכל שנה מחדש אני אומר את זה כאן בבית הכנסת, כי אני מאוד אוהב את הרעיון הזה.
[3:30-3:35] מבאר את הדברים בצורה נפלאה, הרב שמואל בורנשטיין, שכתב ספר בשם "שם משמואל".
[3:35-3:40] הוא אחד מגדולי החסידות, היה חי בפולין לפני מלחמת העולם השנייה.
[3:40-3:50] הוא היה תומך בציונות. היה יהודי חסידי, חרדי, ותמך בציונות. היו לו ילדים רבים, כי אשתו הראשונה נפטרה והוא התחתן פעם שנייה ומשתי הנשים מכל אישה היה לו לא מעט ילדים, ואת רובם הוא שלח לארץ.
[3:50-3:55] ולכן בזכות זה רובם ניצלו מן השואה.
[3:55-4:00] על כל פנים, הוא מבאר, הוא כתב ספר על פרשת השבוע שנקרא "שם משמואל".
[4:00-4:05] והוא מבאר שיש שלוש דרכים להילחם ברוע.
[4:05-4:12] שיש רע בעולם. הרע בעולם יכול להיות החמאס, יכול להיות היצר הרע שבתוכי פנימה, יכול להיות כל מיני דברים רעים שיש בעולם.
[4:12-4:18] איך אתה מתמודד עם הרע? אומר השם משמואל, יש שלוש דרכים יסודיות. דרך אחת, לעבור ולהילחם בו.
[4:18-4:28] אם זה החמאס, אז ישלח עליו את צה"ל ואת את כל הכוחות, ארטילריה ושריון וסיירות וחיר והנדסה.
[4:28-4:33] לפוצץ כמה שיותר, כמה שיותר להילחם. זה דרך אחת.
[4:33-4:43] גם אם זה יצר הרע, אז זה יכול להיות להילחם ביצר הרע, במובן שמה שקורים בספרי המוסר "שבירת המידות".
[4:43-4:54] כלומר, שאדם יודע שיש לו איזה יצר מסוים, אז הוא דווקא שובר אותו. למשל, אדם יודע שהוא מאוד מתפתה לאוכל מתוק, יש לו תאווה למתוקים.
[4:54-5:00] עכשיו, זה לא עבירה לאכול מתוקים, אין על זה איסור. אבל הוא יודע שזה לא טוב לו, והוא רוצה... הוא גם מרגיש שהוא כבר מכור לזה.
[5:00-5:07] אז הוא רוצה לשלוט בעצמו, הוא רוצה להילחם בזה. איך נלחמים? אז דרך אחת זה פשוט ללכת לקיצוניות השנייה.
[5:07-5:10] אז הוא לא אוכל בכלל מתוק. זה דרך אחת.
[5:10-5:17] יש עוד יותר, אנשים שנלחמים, ממש להילחם בעצמם, מסגפים את עצמם. תעניות, להביא על עצמם ייסורים.
[5:17-5:24] פעם מישהו אמר לי, לאו דווקא בהקשר הזה של מתוק, אלא, הוא רצה כל בוקר לקום לתפילה בזמן.
[5:24-5:29] וכל בוקר הוא היה מתעורר מאוחר והיה מפסיד תפילה במניין, והיה מצטער על זה.
[5:29-5:36] אז הוא החליט, כל בוקר שאני לא קם לתפילה בזמן, אני עושה 20 שכיבות סמיכה על הבוקר.
[5:36-5:42] זה לא דבר שלילי, בסדר, אז הוא עשה גם קצת ספורט. אבל כאילו זה סוג של להעניש את עצמו.
[5:42-5:45] אה, לא הצלחתי? אני עכשיו מעניש את עצמי.
[5:45-5:51] אז זה סוג של מלחמה. גם ביצר הרע בפנים, אפשר להילחם בכל מיני צורות של מלחמה.
[5:51-5:55] זה צורה אחת, של מלחמה. צורה שנייה איך מתמודדים עם הרע? פשוט מתרחקים ממנו.
[5:55-6:01] נניח, היה את כל המסתננים שבאו ממצרים, נכון?
[6:01-6:07] אחת הדרכים לפתור את הבעיה, זה לעשות גבול, מכשול, גדר, שחוסמת.
[6:07-6:11] האם זה חוסם הרמטי? לא. האם זה פותר את כל הבעיה? גם לא.
[6:11-6:18] אבל האם זה צמצם מאוד את מספר המסתננים שהגיעו? כן, זה צמצם.
[6:18-6:25] אז זה גם דרך, ברגע שאתה מרחיק את הרע ממך.
[6:25-6:30] זה קשור למשל גם לאויב. אתה יכול פשוט להרחיק אותו. גם את החמאס אפשר למשל, שוב, אולי לא יתנו לנו את זה מבחינה בינלאומית,
[6:30-6:36] אבל אפשר לגרש את כל ה... לעודד הגירה של כל הפלסטינאים מעזה, ו...
[6:36-6:51] בעיקרון, הרי העולם טוען, על פי המשפט הבינלאומי, סתם שתדעו, הרי העולם טוען שיש משבר הומניטרי בעזה, נכון? ויש חוק בינלאומי נורא פשוט שאומר, שאם יש משבר בינלאומי באיזה מקום, אז המדינות האחרות חייבות לקלוט משם פליטים.
[6:51-6:58] מצוין. מצרים, יש לה גבול עם עזה, שיקבלו פליטים. באירופה, כל כך דואגים, אנחנו מוכנים לממן אוניות, שהם יקחו את הפלסטינאים אליהם.
[6:58-7:03] הם לא באמת רוצים את זה. אז זה אני אומר רק בסוגריים, אבל זה גם דרך.
[7:03-7:07] להרחיק אותם מאיתנו, שלא יהיו קרובים אלינו.
[7:07-7:16] כמו שאמרה אישה אחת מניר עוז, אחרי הטבח הנורא והמזעזע שהיה שם בשמחת תורה, בשביעי באוקטובר, אז היא אמרה אני רוצה שבסוף המלחמה, אני רוצה שבסוף המלחמה הזאת, מהחלון שלי בניר עוז, אני רוצה לראות את הים.
[7:16-7:22] לא רוצה לראות אף פלסטינאי בדרך. פשוט להרחיק. וזה, כן, הלוואי שנזכה שככה תסתיים המלחמה.
[7:22-7:27] אבל העיקרון הוא, שאחת הדרכים להתמודד עם הרוע הזה, פשוט להרחיק אותו ממך.
[7:27-7:34] אני חוזר רגע גם ליצר הרע שבתוכי פנימה. אם אדם יש לו יצר רע למתוקים, אז אחת הדרכים היא פשוט שלא יהיה את זה בבית.
[7:34-7:44] תקנה הביתה אגוזים, תמרים, פירות, ירקות. יתחשק לך משהו לאכול, אתה פותח את המקרר, אתה פותח את הארונות, אבל אין לך את המתוקים שרצית.
[7:44-7:49] אז אתה תאכל משהו אחר. האם זה פתרון שמונע הכל? לא. אם ממש יתגבר עליך היצר,
[7:49-7:54] אתה תיסע על המאפייה הקרובה ותקנה מה שבא לך.
[7:54-7:57] או למאפייה, או לסופר, או לא משנה. אז זה לא באמת, אין פתרון שהוא פתרון קסם של 100%.
[7:57-8:02] אבל זה גם סוג של מלחמה ברוע. גם מלחמה ביצר הרע, שאדם פשוט מרחיק את עצמו מהדבר שגורם לו להיכשל.
[8:02-8:06] עכשיו, לא תמיד אפשר לעשות את זה. למשל, אם אדם לא מצליח לקום בבוקר, אז מה, הוא ירחיק את עצמו מהמיטה?
[8:06-8:13] הוא לא, בסוף בלילה הוא צריך לישון. אז זה לא פתרון לכל דבר. אבל בהחלט, יש דברים, שהם דברים שליליים, או שהם מביאים אותו לדברים שליליים,
[8:13-8:16] אז הוא לא רוצה שיהיה לו בבית.
[8:16-8:23] והדרך השלישית להתמודד עם הרוע, זה להוסיף טוב.
[8:23-8:27] וככל שאתה מוסיף יותר טוב, אז הלב שלך לא נמשך לדברים השליליים.
[8:27-8:34] זה גם מבחינת יצר הרע, כאשר אדם למשל, מוסיף טוב, למשל, הוא לומד תורה, הוא עוסק בקדושה,
[8:34-8:40] הוא חי את החיים בצורה של נתינה, בצורה של ערכים, אז ממילא פחות היצר הרע דבק בו.
[8:40-8:53] וגם, הדבר הזה הוא נכון גם בהקשר של אויבים. גם מול האויבים, התיקון העמוק והאמיתי בסופו של דבר יהיה כאשר עם ישראל יהיה בשיא העוצמה ובשיא הקדושה,
[8:53-9:02] וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך, ויראו ממכה. הדרך הטובה ביותר גם להתמודד עם החמאס זה ששם השם יקרא עלינו.
[9:02-9:09] אם כל רואינו יכירו שאנחנו עם השם, אז תהיה יראת הרוממות ולא ירצו להילחם בהם.
[9:09-9:16] שלושת הדרכים הללו באות לידי ביטוי באישיותם של גרשון, קהת ומררי.
[9:16-9:26] מררי, השם שלו מבטא את המרירות. המרירות זה בעצם המלחמה.
[9:26-9:37] כשאדם נמצא במלחמה זה תמיד מר. במלחמה תמיד יש גם אבדות. גם במלחמה מול האויב, גם במלחמה מול היצר הרע.
[9:37-9:41] אדם שכל הזמן מנסה לנצח את עצמו, בסוף זה יצר הרע שבתוכי פנימה. אני לא יכול להעלים אותו לגמרי.
[9:41-9:46] לכן מלחמה כזאת, תמיד יש בה גם כישלונות. ולכן מה הדבר הכי חשוב במלחמה?
[9:46-9:51] להיות יציב ואיתן. לא להתבלבל, לא להיחלש, להיות עם כוח עמידה.
[9:51-9:57] לכן בני מררי, שזה האופי שלהם, הם נלחמים, גם ברוע, גם ביצר הרע, הם נלחמים.
[9:57-10:01] לכן מה מחזיק אותם? העמודים. זה מה שהם נוסעים. זה כוח העמידה.
[10:01-10:07] בני מררי מחזיקים את העמודים. הם נוסעים את העמודים ממקום למקום.
[10:07-10:11] לעומת זאת, בני גרשון, מה פירוש המילה גרשון?
[10:11-10:15] לגרש. הם רוצים להתרחק מהרע, לגרש אותו.
[10:15-10:20] ולכן מה הם נוסעים? את היריעות, היריעות של המשכן הן למעשה מה שכל מחיצה היא בעצם מפרידה ומבדילה
[10:20-10:25] בין הפנים לבין החוץ. בפנים זה קודש, מה שבחוץ ישאר בחוץ.
[10:25-10:33] וזה בעצם הביטוי של בני גרשון שרוצים לגרש את הרע, ולכן נוסעים את היריעות.
[10:33-10:43] ובני קהת, עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו. בני קהת עוסקים בקודש. זה בעצם הדרך השלישית של לעסוק בטוב.
[10:43-10:52] כאשר אתה עוסק בטוב, עוסק בקודש, זה מעצמו מרחיק את הרע. וזה בא לידי ביטוי בשם שלהם קהת.
[10:52-11:02] יש כמה פירושים לשם קהת. רש"י אומר שיש פסוק בברכה, "עד כי יבוא שילו ולא יקהת עמים".
[11:02-11:09] אומר רש"י, שאליו, שילו זה המשיח, ואליו יאספו כל העמים.
[11:09-11:18] אז קהת זה לשון של אסיפה, התאספות, שבעצם מה העניין של בני קהת? לא להילחם ברע ולא להרחיק אותו, אלא להפך.
[11:18-11:27] לקרב גם את הרע ולקדש אותו, לרומם גם אותו אל הקודש, שאנחנו נהיה כל כך בעלי קדושה, שגם הרע בסוף ירצה להתקרב אלינו.
[11:27-11:34] כמאמר ישעיהו בפרק ב', שלעתיד לבוא נהרו עמים רבים אל הר השם, אל בית אלוקי יעקב, ומה הם אומרים?
[11:34-11:41] "יורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים". לעתיד לבוא, כך אומר ישעיהו,
[11:41-11:47] מכל העולם יבואו אל עם ישראל ויגידו אנחנו רוצים ללמוד תורה מכם.
[11:47-11:51] יבואו לבית המקדש וירצו ללמוד תורתו של השם.
[11:51-11:57] אז זה פירוש אחד למילה קהת. יש פירוש נוסף למילה קהת, שהוא לשון של "הקהה את שיניו".
[11:57-12:05] זה גם סוג של מלחמה, אבל זה ניצחון בנוקאאוט. זה לא מלחמה, עוד קרב ועוד קרב. זה הקהה את שיניו, אתה לגמרי מנצח אותו לחלוטין,
[12:05-12:09] בזה שאתה עוסק בקודש. ועוד מפרש הרמב"ן על הפסוק הזה של "ולא יקהת עמים",
[12:09-12:16] שלמשיח יקשיבו כל העמים. שקהת זה עניין של הקשבה, שזה גם כן העניין של אישיותו של קהת,
[12:16-12:22] להקשיב לקדוש ברוך הוא, להקשיב למצוות השם, להתרכז בטוב, בתורה, בקדושה, ומתוך זה לקרב את העולם כולו אל הקדושה.
[12:22-12:35] אז אלה שלושה דברים שהם באים לידי ביטוי בשלושת המשפחות הללו, והם גם מלמדים אותנו שלוש דרכים של עבודת השם בהתמודדות עם הרע בעולם.
[12:35-12:53] רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור 3 (0:00-9:04)

[0:00-0:03] ערב טוב, בורי ורבותי.
[0:03-0:10] אמנם אנחנו עומדים לקראת חג השבועות, אבל מיד לאחר חג השבועות יהיה גם שבת קודש, פרשת נשוא.
[0:10-0:13] והיום אנחנו נדבר על פרשת השבוע, פרשת נשוא.
[0:13-0:22] נשוא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבותם למשפחותם.
[0:22-0:31] כלומר, מה הכוונה גם הם? בסוף פרשת במדבר כבר נאמר לשאת את ראש בני קהת.
[0:31-0:36] כלומר, מה זה לשאת את ראשם? לתת עליהם תפקיד.
[0:36-0:42] יש תפקיד לכל משפחה ומשפחה מבני הלויים.
[0:42-0:55] בני קהת, נאמר עליהם בסוף פרשת במדבר, שהם קיבלו את התפקיד הנסגב ביותר מבחינת הלויים, לשאת את כלי הקודש.
[0:55-1:10] ארון, המנורה, המזבחות, כל כליהם בכל עבודתם, כל הדברים הללו שהם הכלים שבהם עושים את עבודת המקדש, הם ניתנו לפקודת בני קהת.
[1:10-1:21] כולם היו משבט לוי. ללוי היו שלושה בנים: ובני לוי, גרשון, קהת ומררי.
[1:21-1:32] נכון. אז תכף אנחנו נראה גם למה קהת קיבל דווקא את התפקיד הכי נסגב והכי עליון.
[1:32-1:39] אבל זה היה תפקידו של קהת. בפרשה שלנו פותחים נשוא את ראש בני גרשון גם הם.
[1:39-1:46] גם להם יש תפקיד. ומה התפקיד של בני גרשון? לשאת את היריעות.
[1:46-1:54] יריעות המשכן. המשכן היה בעצם אוהל. הוא נקרא גם "אוהל מועד".
[1:54-2:06] אז אם כן, הבדים הללו שהם פרושים על המשכן, הם בעצם יוצרים את הדפנות ואת התקרה. זה למעשה התפקיד של בני גרשון.
[2:06-2:18] בני מררי, גם הם מוזכרים בהמשך הפרשה. שבני מררי גם להם יש תפקיד, והוא לשאת את העמודים והאדנים.
[2:18-2:37] בעצם המשכן, גוף המשכן, בנוי מעמודים, עמודי שיטים מצופים זהב, והם עומדים על אדני כסף, אדנים, שני אדנים, שני אדנים תחת הקרש האחד.
[2:37-2:46] וכך יש עצים, קרשים כאלה, קרשי המשכן מסביב, ועליהם פורשים את היריעות.
[2:46-2:57] למעשה, כאשר אתה מתבונן מבחוץ, אתה לא רואה את הקרשים. מבחוץ, מה אתה רואה? רק את היריעות.
[2:57-3:09] אפילו סרח העודף מונח על רצפת המדבר. כלומר, היריעות אפילו גולשות על הרצפה.
[3:09-3:22] לא רק מכסות בקושי, לא כמו מפה שאתה שם על השולחן ואתה עוד רואה את הרגליים של השולחן, אלא זה ממש עד הרצפה ועוד קצת הלאה.
[3:22-3:33] אז מבחוץ אתה רואה רק יריעות. מבפנים, אתה רואה קירות שעשויים מהעמודים, אבל תקרה אתה רואה רק יריעות.
[3:33-3:48] בסדר? ברור? אז אם כן, קהת נושא את הכלים, את התוכן של המשכן, ארון, מנורה, שולחן, מזבחות, כיור, כל הכלים שבהם עובדים במשכן, שהם בעצם התוכן של המשכן.
[3:48-3:58] מררי נושא את העמודים. זה התפקיד אולי הכי קשה, כי זה עמודים, זה דבר כבד.
[3:58-4:03] אבל בוא נאמר שגם יריעות זה דבר כבד.
[4:03-4:10] הרבה אנשים. מררי לא לבד. מררי כבר נפטר. הרבה אנשים ממשפחת מררי, הלויים ממשפחת מררי, הם אלה שנוסעים את זה.
[4:10-4:15] היו נוסעים את זה ממקום למקום. כל פעם שהיו צריכים לעבור, נעלה הענן ונסעו.
[4:15-4:30] אז מפרקים, סוחבים, מגיעים... נעלה הענן, יורד, עכשיו מקימים את המשכן מחדש.
[4:30-4:40] ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.
[4:40-4:52] נשאלת השאלה, למה נבחרה כל משפחה דווקא לתפקיד הזה? לכאורה, כמו שהזכירו פה, הבכור הוא גרשון.
[4:52-5:07] הייתי מצפה שהבכור יקבל את התפקיד הכי משמעותי. לכאורה התפקיד הכי משמעותי זה הכלים. ארון, השולחן.
[5:07-5:14] זה זכויות. איזה דבר זה? זה דבר מיוחד במינו. הייתי מצפה שהבכור יקבל את זה.
[5:14-5:19] למה דווקא קהת? איך בחרו? זה סתם, זה שרירותי?
[5:19-5:29] כותב על זה בספר "שם משמואל", על פרשת השבוע. זה אחד מגדולי החסידות, רבי שמואל מסוחטשוב. רבי שמואל בורנשטיין מסוחטשוב.
[5:29-5:41] אז הוא כותב, והוא מסביר שלכל משפחה ממשפחות הלויים היה אופי אחר, היה לה סגנון אחר.
[5:41-6:04] ולפי הסגנון והאופי של המשפחות, כך התאים הקדוש ברוך הוא את התפקיד לאופי של המשפחה. ניתן דוגמה, רגע, אמרנו כבר כמה פעמים שהכל פה דומה לתזמורת. כל אחד יש לו את התפקיד שלו.
[6:04-6:12] אז באופן טבעי, כשכל אחד עושה את התפקיד שלו, יש הרמוניה מאוד יפה. עכשיו יכול להיות בן אדם עדין כזה, מתאים לו לנגן על כינור, על ויולה, על משהו ככה עדין.
[6:12-6:18] בן אדם אחר, הוא ככה עם הרבה עוצמות, אז שים אותו על התופים.
[6:18-6:26] אם תחליף ביניהם, אז תשים את ההוא של הויולה, תשים אותו על התופים, אז הוא יתופף כזה בעדינות ולא ישמעו אותו.
[6:26-6:34] תשים את ההוא של התופים על הויולה, תוך שלוש פעמים שהוא מעביר את הקשת, הוא קורע את המיתרים.
[6:34-6:40] אז לכן, צריך התאמה בין האופי לבין התפקיד.
[6:40-6:43] אז מה האופי? אומר השם משמואל,
[6:43-6:55] הדבר הזה בעצם הוא קשור לשלוש דרכים שונות שאפשר להילחם ברוע.
[6:55-7:08] יש רע בעולם, יש קודם כל רע גם בתוכנו, יש יצר הרע בתוכנו. אבל יש גם רוע בעולם, יש אנשים רשעים בעולם, יש טומאה בעולם, יש דברים שליליים בעולם.
[7:08-7:12] איך אדם נלחם ברוע? יש שלוש דרכים.
[7:12-7:17] דרך אחת, זה פשוט להתרחק ממנו. אתה רואה אנשים שהם שליליים, כל הזמן רוצים לפגוע בך, תתרחק.
[7:17-7:29] תן דוגמה, יצחק עם הפלשתים. הם, הוא חופר באר, רבים איתו. מה הוא עושה? מנתק מגע, הולך.
[7:29-7:40] חופר באר אחרת. גם עליה רבו. מנתק, הולך. חפר באר אחרת ולא רבו עליה, אמר "עתה הרחיב השם לנו ופרינו בארץ" וקרא שמה רחובות.
[7:40-7:46] אז אנחנו רואים שזה דרך אחת, פשוט יש אנשים רעים, תתרחק. אתה פשוט מתרחק.
[7:46-8:00] לפעמים יש דברים שליליים בעולם, אתה פשוט לא מכניס אותם הביתה. אתה לא רוצה שהדבר הזה יהיה אצלך בבית. אז יש בזה כל מיני...
[8:00-8:03] לצערנו בתרבות, תרבות החילונית שיש בעולם,
[8:03-8:20] יש הרבה דברים שאני לא רוצה שיהיה אצלי בבית. אני לא אכניס אותם. לא רוצה שיהיה. אני יודע שזה קיים בעולם, ולפעמים גם הילדים במשפחה עלולים להיפגש עם זה, הולכים ברחוב, נמצאים באיזה מקום, יכולים לראות דברים.
[8:20-8:25] אבל אצלי בבית לא יהיה. אז אני מרחיק את זה ממני.
[8:25-8:39] זה סוג אחד של להתרחק. אפשרות שנייה, זה להילחם בו. יש כן, אם אמרנו שיש נגיד יצחק, הפלשתים רבים איתו, הוא מתרחק.
[8:39-8:43] לא תמיד זה הפתרון. לפעמים דוד המלך שהפלשתים באים להילחם איתו, מה הוא עושה?
[8:43-8:49] נלחם בחזרה. "ארדוף אויביי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם".
[8:49-9:02] ולפעמים גם זה אנחנו עושים. אנחנו לא רק מתרחקים, אלא גם נלחמים. גם ביצר הרע, יצר רע, לאדם, גם בזה, לפעמים אדם צריך פשוט להתרחק, ולפעמים להילחם.
[9:02-9:04] אבל יש דרך שלישית להתמודד עם הרע בעולם.