בלוג

ערב טוב, ברשות מורי ורבותי. לשם שמיים. בפרשת אמור מופיעה מצווה לקדש שם שמיים. "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל". הרמב"ם בספר המצוות כשהוא מזכיר את המצווה הזאת, הוא כמובן מונה אותה בתור אחת מתרי"ג המצוות, בתור שתיים. מצוות עשה ומצוות לא תעשה. "ולא תחללו את שם קדשי" "ונקדשתי בתוך בני ישראל".

אומר הרמב"ם, יש במצווה הזאת שלושה חלקים. גם במצוות קידוש השם, וכנגדה שלושה חלקים במצווה לא לחלל שם שמיים. חלק הראשון, זה כאשר מה שאנחנו קוראים למות על קידוש השם. כאשר דורשים מאדם לעבור עבירה שהדין שלה הוא ייהרג ואל יעבור. יש לנו שלוש מצוות כאלה, והם? עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. עבודה זרה, שפיכות דמים, גילוי עריות. שלוש העבירות החמורות האלה דינן ייהרג ואל יעבור. ולכן כאשר דורשים מאדם, מאיימים עליו או שתעבור על העבירות האלה או שייהרג, הדין הוא ייהרג ואל יעבור. במקרים האלה, אומר הרמב"ם, זה החלק הראשון שנקרא מצוות קידוש השם.

היו הרבה מקרים כאלה במהלך הדורות. המון מקרים, בעיקר סביב הנושא של עבודה זרה. שניסו להכריח יהודים לעבוד עבודה זרה, להשתחוות לפסל וכדומה, להמיר את דתם. לנצרות, הרבה פעמים מה, כל האינקוויזיציה בספרד. גילוי עריות זה לא רק בתוך המשפחה, זה גם אשת איש. הרבה דברים. בוא נגיד שאם מאיימים עליי זה יותר קשה. כן, אתה צודק. עבודה זרה זה גויים הרבה פעמים ניסו להכריח, גם רצח, תראו, בדרך כלל שעמים זרים. שמותר להתפלל בתוך מסגד, מסגד הוא לא נקרא עבודה זרה. להלכה יש מחלוקת בדבר הזה, אבל רוב הפוסקים וכך נפסקה ההלכה שמסגד הוא לא עבודה זרה, אין שם פסלים, הם מאמינים באותו אל כמונו. מאמינים באל אחד שאין לו גוף ולא דמות הגוף והוא קדמון, זה הקדוש ברוך הוא. אז מותר להם, מותר להם לבוא למסגד להתפלל, זה לא נקרא עבודה זרה. אבל, אני רגע, אני רוצה לחדד את זה, אני אחדד, בסדר, עוד רגע אנחנו נגיע לזה.

קודם כל, שלוש עבירות החמורות האלה, כמו שהזכרתם, בדרך כלל, רוב המקרים היו שגויים הכריחו יהודים לעבוד עבודה זרה כדי להמיר את דתם. יש מקרים, לא קשורים דווקא לעמים זרים. יש מקרים שאדם מסתבך עם המאפיה, עם השוק האפור, עם כל מיני פושעים, והם אומרים לו – או שאתה תהרוג את פלוני או שאנחנו נהרוג אותך. יש מקרים כאלה. במקרה הזה ההלכה, ההלכה מאוד ברורה. אסור לאדם להרוג יהודי אחר, ואימה. יהודי אחר, גוי מותר? לא, גם גוי, לא תרצח, לא תרצח זה איסור כולל ליהודי ולגוי. אסור, שפיכות דמים אסורה בשום מקרה. גם אם אומרים לאדם, או שתהרוג בן אדם אחד או שאנחנו נהרוג אלף. הנה יש לי פה פצצה, אומר לו הטרוריסט, אני לוחץ על הכפתור, ייהרגו אלף אנשים בקניון, או שאתה תהרוג בן אדם אחד. אסור לאדם להרוג אפילו אדם אחד. אם יש רשע כזה שהוא בעצמו ירצח אנשים, זה עניין שלו, אבל אתה, ודאי שאם אתה יכול להשכים להורגו. אבל אתה, אסור לך לשפוך דם. ייהרג ואל יעבור.

אז אלה שלוש עבירות. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן. מי אומר להיום… אם עכשיו התלבשו עליו… זה נחשב שזה דקחות? למשל אם יהודי ממיר את דתו לעצמו. זה עבודה זרה לגמרי. אין ספק שיש הרבה הרבה קלקולים, שצריך הרבה עוצמה רוחנית וזהות יהודית, גאווה לאומית, כדי לתקן אותם. אין ספק. מי שגורם לזה זה השמאל. אתה יכול לתקן את עצמך וגם זה… לתקן זה בעזרת השם לשנות את המצב במדינה, גם חינוכית, גם ערכית, גם פוליטית. בסוף צריך… תראו, זה לא פעם ראשונה שחברי כנסת משתתפים בכנס הזיכרון הנורא הזה שמשווה בין חללי צה"ל לבין מחבלים, בין נפגעי פעולות האיבה לבין הרוצחים שלהם. זה בלתי נתפס. ויהודים אסור להם להשתתף בזה. איזה התחללות נוראית. אבל זה פעם ראשונה שמשתתפים בזה חברי כנסת מהקואליציה, כי הקואליציה היום כוללת גם את השמאל הקיצוני, זה המצב.

בואו, בואו נתקדם. אתם צודקים שהדבר הזה הוא חילול השם נורא. אנחנו מדברים על קידוש השם וחילול השם. אנחנו נסביר למה זה חילול השם. אבל תכף נגיע לזה. הרמב"ם אומר שלושה חלקים במצוות קידוש השם שכנגדה גם חילול השם, זאת אומרת, חלק ראשון – אם אדם מגיע חלילה למצב קיצוני מאוד, מגיע למצב שמכריחים אותו, או לעבור אחת משלוש עבירות האלה כי גילוי עריות, עבודה זרה, שפיכות דמים, או לייהרג, דינו ייהרג ואל יעבור. אם הוא מוסר את נפשו, נהרג ולא מוכן לעבור, זה מצוות קידוש השם. וחלילה, אם הוא מוכן לעבור על שלוש עבירות הללו, זה נקרא חילול השם. אבל לא רק שלוש עבירות הללו. עדיין אנחנו מדברים על החלק הראשון, אני מזכיר לכם, שלושה חלקים למצווה הזאת. אבל בחלק הראשון זה או שלוש עבירות הללו, או כל מצווה אפילו הכי קטנה, או עבירה הכי קטנה, שמכריחים אותו לעשות כדי להמיר את דתו.

דניאל קודם הביא דוגמה נפלאה. אומרים לבן אדם בוא תתאסלם. תגיד אני לא יהודי יותר, אני מוסלמי מעכשיו. בוא למסגד ותכרע איתנו ברך כמוסלמי. שימו לב. לאותו אל. האם זה עבודה זרה? לא. האם זה גילוי עריות? לא. האם זה שפיכות דמים? גם לא. ייהרג ואל יעבור. למה? המרת דת. המרת דת דינה כמו שעת השמד, זה ייהרג ואל יעבור. הגמרא מביאה מקרה קיצוני. אפילו אומרים ליהודי, תשמע, היהודים היו רגילים לקשור את הנעליים בצורה מסוימת, והגויים היו רגילים אחרת. יש בזה עניין דתי? סתם, אלה נהגו, לא, עכשיו אתה תקשור את הנעליים כמו גוי כדי להגיד בזה שאתה גוי. ייהרג ואל יעבור על שרוכים של הנעליים. בלשון הגמרא ערקתא דמסאנא. למה? מה, שרוכים של הנעליים זה כזה קדוש? לא, זה לא קדוש. אבל מה הבעיה פה? הבעיה פה שבא יהודי ואומר 'אני לא יהודי יותר'. זה כמו עבודה זרה. שבן אדם אומר אני לא יהודי יותר, אני לא חלק מעם ישראל יותר, אני מצטרף לגויים, אני מתאסלם, למרות שזה לא מכריחים אותו להשתחוות לפסל, דינו כשמד. כאמירה של התבוללות כמו עבודה זרה. בוודאי שהוא תמיד יישאר יהודי. אבל אפילו אם כלפי חוץ הוא אומר אני אתנהג כמו גוי וכאילו אמיר את דתי, אז זה ייהרג ואל יעבור.

אבל במקרה כזה, יש הרבה דוגמאות שאפשר להגיד גם ליבוש, גם קעקועים, גם וגם, מעשה גויים, מה, מה זה? אתה צודק. אבל, בוא, בוא נראה רגע קעקועים. יש פה, אתה מביא דוגמה של קעקועים. יש מלא יהודים שמקעקעים, נכון? זה חבל מאוד, זה אסור על פי התורה. אבל האם היהודי שמקעקע משהו על הכתף שלו מתכוון להגיד בזה 'אני לא יהודי יותר'? לא. אני מכיר כאלה שקעקעו על הגוף שלהם 'שיוויתי ה' לנגדי תמיד'. זה נורא ואיום, זה איסור חמור, איסור תורה, אבל האם הוא התכוון להגיד בזה אני לא יהודי יותר? ודאי שלא. ההיפך. ההיפך. אסור למחוק את זה? אפשר למחוק. אתה צודק, יש דבר כזה למחוק קעקוע, אבל אם הוא כתב שם השם, אסור למחוק שם השם.

ואם הוא מתחזה… הצגה… פיקוח נפש, להציל נפש… מה אמרנו? ייהרג ואל יעבור. יתחזה, הצגה יעשה כביכול. יציל נפש, אתה אומר כי… ייהרג, אין דבר כזה פה להציל נפש. אסור. עכשיו תראו. תראו. היו מקרים כאלה שיהודים אמרו, אנחנו מעדיפים למראית עין לעבור עבירות ולהיות גויים ולהישאר בחיים. בעיקרון, זה אסור, תדעו. לא שהם יישארו בחיים, להציל אחרים. להציל אחרים. תראו, בעיקרון, אני אתן רגע את הדוגמה. הזכרתם את האנוסים בספרד, נכון? מצד אחד, יש לי הערכה עצומה אליהם שבמסירות נפש עילאית הם שמרו על המצוות בסתר. מצד שני, ברור שהם פעלו לא על פי ההלכה. הם היו, הרי היה גירוש ספרד בשנת 1492. לפני קצת יותר מ-500 שנה. הכריחו את היהודים, או להמיר את דתם או להיות מגורשים מהמדינה. רוב יהודי ספרד גורשו מספרד. לא לקחו איתם שקל ולא פזו ולא לא יודע איזה מטבע היה שם אז. ויתרו על כל הונם, על כל חייהם שם. עזבו, נדדו. רבים מתו במחלות בדרך, רבים מתו בשודדים, בייסורים. חלק הגיעו למרוקו, חלק הגיעו לצרפת, חלק הגיעו לארץ ישראל. הפריחה הגדולה של צפת בתקופת רבי יוסף קארו הייתה בזכות גירוש ספרד. באו יהודים מספרד הגיעו לארץ ישראל. אלה שנשארו בספרד והמירו את דתם למראית עין, עברו על ההלכה. אסור היה להם להישאר שם. רבים מהם התבוללו ולא נשאר מהם זכר. אבל למה הם נקראים אנוסים? כי מי שנשאר שם, בחר להישאר, אז, אז לא הניחו לו לקיים יהדות בגלוי, והם קיימו יהדות בסתר. עכשיו שוב אני אומר, אני מעלה הערכה לזה שאחרי שהם כבר נשארו הם המשיכו לקיים יהדות בסתר ולא התבוללו לחלוטין חלקם. אבל, אבל צריך לדעת, על פי ההלכה חובה היה אפילו ייהרג ולא יעבור, כי זה שעת השמד. נכון, זה ההגדרה, זה המצווה, לכן אנחנו מדברים על זה היום, כי זה המצווה המופיעה בפרשת השבוע. "ונקדשתי בתוך בני ישראל". קידוש השם. זה נכנס לכיסא הכבוד, מה?

בוודאי. הרוגי מלכות אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. אז זה, כל זה החלק הראשון. מקרים מאוד קיצוניים שאומרים לבן אדם, או תמות או תעבור על אחת משלוש עבירות או תמיר את דתך. אסור לעשות את זה. אם אדם אפילו מוכן ליהרג על קידוש השם, זה נקרא מצוות קידוש השם, אם חלילה הוא עובר את העבירה או ממיר את דתו אפילו למראית עין, זה נקרא חילול השם. כל זה חלק ראשון. חלק שני. אם אדם עושה מצווה באהבה, בדבקות, שכל כולו שמח ומלא שמחה במצווה הזאת לשם שמיים, זה קידוש השם. אפילו אם אף אחד לא רואה. אנחנו רגילים להגיד, אנחנו רגילים לחשוב, שקידוש השם – וואו, אנשים ראו, איזה קידוש השם זה היה. קידוש השם זה גם אם אתה לבד בבית, רק אתה והקדוש ברוך הוא, ואתה עושה מצווה לשם שמיים, לא כי רואים, לא כי, לשם שמיים באהבת השם. זה קידוש השם. וחלילה כנגד זה, אם אדם עובר עבירה, לא בגלל תאווה. לא כי הוא חלש, לא כי קשה לו. אם קשה לו ועובר עבירה, זה עבירה, אבל זה לא נקרא חילול השם.

חילול השם זה כאשר אדם עושה עבירה על מנת למרוד בקדוש ברוך הוא ולפרוק מעליו עול מלכות שמיים בכוונה. נניח בן אדם, לפי זה העגל לא היה… רוב העבירות בעולם הם לא נקראים חילול השם בהקשר הזה. כי רוב העבירות בעולם אדם עושה אותם מתוך חולשה, מתוך תאווה. או מתוך טעות. העגל למשל, הסברנו את זה באריכות, הייתה טעות של עם ישראל. הם לא התכוונו למרוד בקדוש ברוך הוא. אבל ודאי שזה היה עבירה, עברו על אחת מעשרת הדיברות, לא תעשה לך פסל וכל תמונה, עבירה חמורה, נענשו עליה בחומרה. אבל בדרך כלל עבירות נעשות או מתוך שגגה, או מתוך חולשה, או מתוך תאווה. שגגה אמרתי. אבל מתי זה חילול השם? כאשר זה עבירה להכעיס. גם אפילו על מלכי ישראל, לפעמים אפשר ללמד עליהם זכות. כי למשל, דוגמה, אחאב, הביא לעם ישראל את עבודת הבעל והאשרות, הביא עבודה זרה, הכניס את זה בדלת הקדמית. למה הוא עשה את זה? לא, לא בשביל להכעיס. עשה את זה בשביל איזבל בת מלך צידונים, כי היה חשוב לו, פוליטית לכרות ברית עם צידון. עכשיו להגיד שזה מצדיק? לא מצדיק. ודאי שהיה צריך לוותר על כל הבריתות הפוליטיות שאפשר ולעבוד עבודת השם ולא עבודה זרה. אבל היה לו אינטרס פוליטי בדבר. אז זה לא נטו לחלל את השם. לא מצדיק. תראו, יש עבירה ויש עבירה שהיא גם נקראת חילול השם.

אז עבירה שהוא עושה אותה בגלל אינטרס, זה עוד לא נקרא חילול השם. אבל תכף אנחנו נגיע, יש חלק שלישי. החלק הראשון אמרנו, היה כאשר מקרים קיצוניים, כאשר בן אדם מגיע למצב שאומרים לו או תמות או תעבור על אחת העבירות או תמיר את דתו. זה שוב, או קידוש השם או חילול השם. הסוג השני זה גם קיצוני, קיצוני לטובה כשאדם עושה מצווה רק לשם שמיים בלי שום אינטרס, אז זה קידוש השם, או שהוא עושה עבירה רק להכעיס, רק למרוד בהשם, בלי שום אינטרס, זה חילול השם. החלק השלישי של מצוות קידוש השם וחילול השם, הוא החלק הנפוץ, המצוי, הרגיל. ומה זה החלק השלישי? אומר הרמב"ם, החלק השלישי זה כאשר אדם ידוע במעלה ובטוב מעשה. הוא אדם צדיק, הוא אדם דתי, הוא אדם שומר מצוות, הוא אדם ערכי. ואז רואים אותו שהוא מתנהג באופן שנראה בעיני האנשים כעבירה. אפילו אם זה לא עבירה, אבל זה נראה בעיני האנשים כעבירה, זה חילול השם. למשל, נגיד רגע מה זה לטובה, מה זה קידוש השם.

אומר הרמב"ם, אם למשל אדם, מדבר בנחת עם הבריות, מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, נושא ונותן באמונה. מתנהג בצורה שכל האנשים סביבו אוהבים אותו, מעריכים אותו, משבחים אותו, הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר". וחלילה לאבדיל, כאשר אדם שהוא נחשב כאדם שמייצג את היהדות, והוא עושה מעשה בזוי ופסול, אז זה חילול השם. כי אנשים אומרים, תראו מה זה יהודים, תראו מה זה יהדות, תראו מה זה רבנים, תראו מה זה דתיים. לכן. לצערנו יש יותר מדי דוגמאות בחיים לדברים האלה. לוקח חלב סויה שזה לא חלב אורגינל, אבל למראית עין כולם רואים שזה חלב והוא עשה, והוא שותה את זה ביחד עם הסטייק, זה מה שנקרא חילול שמיים, לא? למרות שזה לא עבירה. זה בעיה. זה דוגמה מעניינת. שימו לב. באמת הדוגמה של הרמב"ם, הדוגמאות, זה לאו דווקא דברים שהם עבירה אלא רק נראים בעיני ההמון כעבירה.

יש קשור לדוגמה עכשיו של בורקסים. למכור בורקסים שלמים, בורקסים נראים אחד לאחד בורקס גבינה עם כשרות של העדה החרדית. למראית עין הכוונה. אז החרדים לא אוכלים את זה, תהיה בטוח. כתוב על זה רק הכשר עדה חרדית. תראו. א', אני מסכים איתך. העדה החרדית, בד"ץ העדה החרדית, זה בד"ץ אחד המחמירים ביותר. גם ההדברה שלהם, הם מגיעים למסעדות… עוברים כוס כוס… אז באמת זה מפתיע שהם נותנים כשרות. בעיקרון, הם תמיד נותנים כשרות רק אם יש איזשהו הבדל. אני מסכים איתך שזה לא נראה בדיוק אותו דבר. תראו, בעיקרון, אני אתן רגע דוגמה. אתם מכירים את הסרטונים האלה שמראים לך לא יודע מה שולחן שבת וכתוב לך צולם ביום חול? מכירים? תראו, בעיקרון, ברגע שכתוב צולם ביום חול, זה בסדר. זה כבר לא נראה כעבירה.

נכון? אם כתוב לך צולם ביום חול. רואים משפחה, נראית דתית, יהודית, שולחן שבת, עושים קידוש, אבל כתוב צולם ביום חול. אז סביר להניח, שזה באמת צולם ביום חול. עכשיו, לכן, זה כבר לא נקרא חילול השם. האם ההמון חושב שנעשתה פה עבירה? לא. כולם מבינים שזה צולם ביום חול, וזה בסדר. אותו דבר בעיקרון בורקס, שכתוב עליו כשר לפסח. העדה החרדית. לא מכיל גלוטן, לא מכיל חיטה. אז אתה מבין שזה אותו דבר כמו שכתוב צולם ביום חול. עכשיו, אני לא הייתי נותן לזה כשרות אם זה ממש דומה אותו דבר כי זה מבלבל.

אני אגיד לך דוגמה. אני, לפני הרבה שנים כבר, וואו, זה נראה לי לפני 20 שנה. גרתי אז בגוש קטיף, ובמהלך חול המועד פסח, נסעתי להורים. ההורים שלי בצפון, ברמת הגולן, ההורים של אשתי. נסעתי ברכב, מגוש קטיף בדרום, ממש בגבול הדרום, עד רמת הגולן בצפון. בדרך אני עוצר בתחנת דלק לתדלק. ורציתי גם להתרענן. לשתות משהו, עכשיו פסח. אז אני לא קונה כל דבר, אני קונה רק דברים שכתוב עליהם כשר לפסח, מהדרין וזה, אבל למשל בקבוק קולה שיש בו קפאין וקצת להתרענן. יש בכל מקום. כשר לפסח? לא יודע, חשבתי שבטח אני אמצא. טוב, אני נכנס לאלונית, של דור אלון. אני נכנס לאלונית. אני רואה שמה קולה, כשר לפסח למהדרין, בהשגחת הרב לנדא. עכשיו, כשרות מאוד מהודרת. בסדר גמור. אני לוקח. פתאום אני רואה ליד הבקבוק קולה, אני רואה קרואסונים. אני אומר, איזה מדהים זה. איך עושים קרואסונים כשרים לפסח שנראים בול כמו חמץ? אז אני אומר לעצמי, רגע, אולי זה לא כשר לפסח? אני מסתכל, חמץ גמור. עזבתי את הקולה, ברחתי משם כמו מנשוך נחש. אתה צודק. אבל אני חשבתי אז לתומי, שוב זה היה לפני 20 שנה, הייתי בטוח, הרי יש חוק בישראל, נגד מכירת חמץ. אז נכון, אף אחד לא מקיים אותו. אבל זה, זה עדיין… היה על זה דיון, לא ניכנס לזה כרגע.

אנחנו כבר נגמר לנו הזמן, אני רק אסכם ואומר כך. קידוש וחילול השם. החלק המצוי ביותר של קידוש השם, זה כאשר יהודים באופן כללי מתנהגים בצורה שלא מתאימים ליהדות. ככל שאדם יותר מייצג את היהדות, וזה ברור שאם אדם הוא ידוע כשומר מצוות, מצפים ממנו ליותר. אם אדם הוא חובש כיפה, מצפים ממנו ליותר. אם אדם הוא רב, מצפים ממנו ליותר. ולכן, יש לנו אחריות, שאנחנו עם ישראל, נמצאים בעולם, כל מה שנעשה, זה או קידוש השם, או חילול השם. כאשר עם ישראל פועל בצורה ראויה, כל מעשה שהוא יעשה ראוי, זה קידוש השם. כל מעשה שעם ישראל כעם יעשה פסול, זה חילול השם. זה כעם. וגם כל אחד ואחד מאיתנו. מסתכלים עלינו. גם עמים אחרים מסתכלים איך עם ישראל מתנהג, גם בתוך העם שלנו מסתכלים. מסתכלים עלינו. תנסה לעקוף איזה אוטו… זה עם הכיפה. כאילו לחילוני מותר לעקוף. תראה זה עם כיפה עוקף… מה ההוא מותר לו? כולם אסור… אבל זה נכון. אתה יודע למה מחפשים אותך? מחפשים אותך כי הם יודעים שהכיפה על הראש שלך זה לא רק טונה על הראש. הם יודעים שזה משהו שונה בלב, הם יודעים את האמת.

את האמת הם יודעים שאדם מאמין, אני לא אומר כולם, יש לצערנו גם אנשים חובשי כיפה וגם רבנים שחטאו ונכשלו בדברים נוראים ואיומים ועשו חילול השם ענק. יש דברים כאלה. זה תמיד השוליים. אבל, יודעים את האמת שבדרך כלל, אדם מאמין, זה לא רק איזה משהו חיצוני, אדם מאמין זה משהו שונה בלב. ולכן אה, אז אם תופסים אותך על איזה משהו, אז הם הם נהנים להרגיש, הנה אתה רואה, אתה לא באמת כזה מעלינו. אבל הם יודעים… את האמת הם יודעים. יש לך חבר ללא כיפה והוא שומר מצוות… לא תמיד רואים רק את הצד החיצוני. נכון. נכון. הדבר הזה קשור גם, באמת, לדברים שהזכרתם קודם. כאשר בוודאי כאשר ממשלת ישראל, חברי כנסת ישראל, כאשר מנהיגים שלנו, מנהיגים ציבוריים, פועלים בצורה שהיא מבזה את הכבוד הלאומי, מבזה את היהדות, מבזה את הזהות, בהמון תחומים. הזכרתם את הטקס הזיכרון האולטימטיבי שקוראים לו, זה לא טקס ולא זיכרון. זה חילול השם נטו.

ולא פחות מזה, אתם יודעים שהסטטוס קוו, זה שלא מניפים שום דגל על הר הבית. אבל מה באמת קורה? כל הדגלים מונפים על הר הבית, חוץ מדגל ישראל! עכשיו, היה איזה שבועיים, שדגל החמאס היה על הר הבית. הורידו אותו, הורידו, הורידו. ומה אומרים חברי כנסת של כנסת ישראל? 'עזוב, זה רק פיסת בד'. מה פיסת בד? זה חילול השם, זה לא פיסת בד. זו התפיסת עולם… ולא רק זה, תדעו לכם, שגם במדינות אחרות, יש הרבה מדינות בעולם, שהחמאס הוא מחוץ לחוק. גם בסעודיה, וגם באמירויות, וגם בבריטניה, יש מקומות, שאין דבר כזה, בן אדם יניף דגל חמאס, באותו מקום יורידו אותו. ובישראל, בכל מקום מניפים אותו. יש פה שוב, זה לא הנקודה עכשיו פרט כזה או פרט אחר, העיקר הוא ההבנה, שזה חלק מחילול השם. כאשר עם ישראל מבוזה, אנחנו עם ישראל, נקראים שמו של הקדוש ברוך הוא. ולכן, כאשר, כך כתוב למשל בספר דניאל, "כי שמך נקרא על עירך ועל עמך". שמו של הקדוש ברוך הוא נקרא עלינו. ולכן, יש לנו אחריות גדולה, ששמו של הקדוש ברוך הוא יתגדל ויתקדש בעולם. רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".