בלוג

ברשות מורי ורבותי, דברי התורה והברכות לעילוי נשמת אביבה רות בת מרים, שהיום בערב יהיה יום פקודת שנתה, ובעלה דניאל נדב את הברכות פה לעילוי נשמתה.

אנחנו יודעים שיש י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן. יש רבים שאומרים את זה, נוהגים לומר את זה גם בסוף הקורבנות לפני תחילת תפילת שחרית. בסוף הקורבנות בבוקר אומרים את כל הי"ג מידות. ויש דברים, כל מידה יש דין אחר שנלמד ממנה. כל דין בתורה, יש המון המון דינים, יש בתורה תרי"ג מצוות, אבל מעבר למצוות יש הרבה דברים שלא כתובים במפורש ולומדים אותם מהי"ג מידות. יש דברים שלומדים בקל וחומר, יש דברים שלומדים בגזירה שווה, יש מכלל ופרט, יש כלל ופרט וכלל, יש כל הי"ג מידות דינים שלומדים. וחז"ל אומרים, יש פרשנים שאומרים את הדבר הזה, שיש קשר בין ההלכה לבין האופן שלומדים אותה. זאת אומרת, זה לא מקרה שאת זה לומדים בקל וחומר ואת זה בגזירה שווה ואת זה בבניין אב וזה בדבר הלמד מעניינו. יש משמעות למה דווקא לומדים בצורה הזאת או בצורה אחרת.

שלושה מגדולי ישראל שדיברו ממש על העניין הזה ודיברו מה המשמעות של כל מידה. אחד ראש וראשון היה האריז"ל, האלוקי רבי יצחק לוריא, הוא עסק בנושא הזה. האמת היא שגם הרמ"ק, רבי משה קורדוברו, ראש מקובלי צפת בדורו. והשלישי שעסק בזה זה הרב קוק, שבעצם חקרו את המידות ואמרו מה המשמעות הרוחנית בכל מידה ומידה. ומתוך זה ניתן להבין למה דווקא כל הלכה נלמדה במידה הזאת.

ואני רוצה להתמקד היום במשהו שקשור גם לפרשת שבוע שחלפה לפרשת אמור, אבל אם נספיק נראה שזה קשור גם לפרשת בהר בחוקותי שנקרא השבת. וזה מידה שהיא לא מוכרת, היא מוכרת, אנחנו מכירים אותה מהי"ג מידות אבל אין הרבה הלכות שנלמדות ממנה. וזה המידה: "דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש".

נסביר את המידה לפי הדוגמה שיש לנו מפרשת השבוע, פרשת אמור. בפרשת אמור נאמר לנו על עניין של ספירת העומר. "וספרתם לכם ממחרת השבת" וכולי, "שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'". אז זה מנחה שמביאים אותה ביום החמישים. מהו היום החמישים? חג השבועות. אבל עוד לפני זה, למה קוראים לספירת העומר ספירת העומר? על שם העומר שמקריבים ביום הראשון של הספירה. "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן".

את העומר הראשון שקוצרים מביאים לכהן. זה עומר שעורים, לא חיטים. כל מנחה בתורה היא מחיטים, אבל זו כמעט המנחה היחידה שהיא מעומר שעורים, כי תמיד השעורים מבשילות לפני החיטים. אתה צריך להביא את עומר ראשית קצירכם, ראשית הקציר הוא תמיד שעורים. "והניף את העומר לפני ה' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן". מה הכוונה ממחרת השבת? ביום השני של חג הפסח. נכון, היום הראשון של חול המועד פסח. היום הראשון של ליל הסדר נקרא שבת למרות שזה לא חל בשבת, אבל זה נקרא שבת. ולמחרת זה ממחרת השבת. ואז מביאים קורבן עומר שעורים, והניף את העומר לפני ה', הכהן מניף את העומר.

ובאותו יום, "ועשיתם ביום הניפכם את העומר כבש תמים בן שנתו לעולה לה'". צריך להביא קורבן כבש. טוב, יש הרבה קורבנות, זה עוד קורבן. אבל כאן בפסוק הבא מתחילה ההפתעה. זה לא נראה לנו כל כך מפתיע רק בגלל שאנחנו לא רגילים למה שקורה. מה שכתוב בפסוק הבא: "ומנחתו שני עשרונים סולת בלולה בשמן אשה לה' ריח ניחוח". כלומר, יחד עם הכבש מביאים גם מנחה, שני עשרונים סולת.

למה זה כל כך מפתיע? כי יש לנו כלל בתורה. בכל קורבן מן החי – כבש, איל, פר, לא משנה – כל קורבן, חייבים להביא איתו דגן, תירוש ויצהר. מה זה דגן? חיטה. חיטה. תירוש? יין. ויצהר? שמן. למה הוא נקרא יצהר השמן? כי הוא מאיר, כמו צהר תעשה לתיבה זה אור. אז השמן הוא זוהר, כן, יצהר כמו יזהר, הוא זוהר ומאיר. אז כל כבש, כל קורבן שאתה מביא, אתה חייב להביא איתו דגן תירוש ויצהר. אבל כתוב לנו גם כמה. זה מופיע בפרשת שלח לך. שעם כבש מביאים עשרון אחד של חיטה, ורביעית הין יין ושמן. איל, הוא יותר גדול מכבש. כבש זה כבש בן שנה, איל זה הכבש הבוגר כבר, זה עם הקרניים, הוא כבר בוגר בן שלוש שנים. איתו מביאים שני עשרונים. וגם כיוון שהעשרון זה לא עשרון אחד אלא שניים, אז גם השמן זה לא רביעית הין אלא שליש הין. כמות קצת יותר גדולה של יין ושמן. ולעומת זאת פר צריך להביא איתו שלושה עשרונים וחצי הין יין וחצי הין שמן. לא משנה כל כך המספרים, אבל תוך העניין זה הגיוני, שכאשר אדם מביא קורבן קטן כמו כבש מביא כמות קטנה יחסית של גם של חיטה וגם של יין וגם של שמן. ואם זה איל אז כמות יותר גדולה מהכבש. ואם זה פר אז כמות הכי גדולה מהכל. היגיון פשוט, בלי לזכור אפילו את כל המספרים.

אבל כאן עם הכבש כתוב לנו "ומנחתו שני עשרונים סולת בלולה בשמן". פתאום זה כבש, ובדרך כלל לכבש כמה צריך להביא? עשרון אחד. פה פתאום אומרים לנו כבש תביא שני עשרונים. זה דוגמה לדבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש. זאת אומרת, היה לנו כאן יש לנו כלל, הכלל הוא על כבש תמיד מביאים עשרון אחד. פתאום יש פה יוצא דופן. זה נקרא שהוא יצא לידון בדבר החדש. זה דבר יוצא דופן. כיוון שזה יוצא דופן אז הוא יצא מן הכלל לידון בדבר החדש.

אבל עכשיו מה נאמר על יין ושמן? כמה יין ושמן צריך להביא? מה ההיגיון שלכם אומר? אם על עשרון מביאים רביעית הין, אז עכשיו כאן אמרנו להביא שני עשרונים אז לכאורה גם נגדיל את הכמות של היין והשמן, נכון? ההיגיון זה לא בדיוק יוצא כפול כי למשל באיל שמביאים כפול אז מביאים שליש. לא משנה אבל להגדיל, כמו שהגדלת את כמות הסולת שזה החיטים, תגדיל גם את כמות היין והשמן. זה לכאורה ההיגיון. זה הגיוני גם, המדרש אומר, זה הגיוני בגלל שהרי בסוף הסולת צריכה להיות בלולה בשמן. מה הכוונה? מעורבב. אז אתה בעצם לוקח את השמן שם אותו בסולת בקמח ומערבב, מרטיב. עכשיו, אם יש לך עשרון אחד, אוקיי, אז רביעית הין שמן מרטיב אותו, אבל אם פתאום יש לך שני עשרונים ותישאר עם אותה כמות שמן, אז זה בקושי ירטיב. זה יהיה מנחה יבשה. אז ההיגיון הוא שאם הגדלנו את הכמות של הקמח נגדיל גם את הכמות של היין והשמן.

לומדים חז"ל מהפסוק שכתוב "ונסכו יין רביעית ההין", כתוב במפורש, לא להגדיל את כמות היין. ונסכו יין רביעית ההין. מה לגבי שמן? לא כתוב. אבל אף על פי שלא כתוב זה רמוז בפסוק. כי "ונסכו יין" איך כותבים ונסכו? נסכו זה הנסך שלו, נ-ס-כ-ו ככה צריך לכתוב ולא ככה כתוב. כתוב עם ה' בסוף. אז אומרים חז"ל זה מלמד אותך שזה גם כביכול כתוב פה גם ונסכו כי קוראים את זה ונסכו, אבל כאילו כתוב ונסכה. נסכו זה הנסך שלו של היין. ונסכה זה הנסך שלה, הנסך של המנחה שזה השמן שמעורבב עם המנחה אז הוא גם רביעית ההין. כלומר, יש לנו כאן דבר שיצא לידון בדבר החדש. יש פה איזה חידוש, איזה הפתעה. במקום להביא כמו כל כבש מביאים עשרון פה מכפילים, מביאים שני עשרונים. אבל הכתוב מחזירו לכללו בפירוש. כלומר, הכתוב אומר לך במפורש שאל תכפיל או אל תגדיל את כמות היין והשמן. אלא תשאיר אותם רביעית ההין.

אז זה בעצם המידה. שדבר יצא לידון בדבר החדש, יש פה איזה חידוש, אבל בעיקרון הייתי אומר בהכל להגדיל. אבל הכתוב מחזיר אותו לכללו בפירוש ולכן אני משאיר אותו רביעית הין כי זה מה שכתוב. אומר על זה האר"י הקדוש, האריז"ל הוא היה מקובל אלוקי עוסק בהרבה דברים עמוקים מאוד בקבלה, אני אגיד את הדברים שלו, עם פירוש, אני לא אגיד אני לא אצטט אותו ממש כי זה דברים שהם לא קשים להבנה. אני אגיד אותם כבר איך ששמעתי ממורי ורבי חותני, הרב יהושע ויצמן ראש ישיבת מעלות, אז אני שמעתי ממנו פירוש שלו לדברי האריז"ל. האמת היא שאני גם יש לי איזה ויכוח איתו בהסבר, אני אגיד לכם את דעתי, בסדר? הוא אמר משהו טיפה שונה, אני אגיד את זה בצורה קצת שונה.

אבל בעיקרון זה אומר לו ככה, מה בעצם המידה הזאת באה להגיד? קצת סיבכתי אתכם, תודו שסיבכתי אתכם. אתם לא רגילים שאני חופר לכם עם רביעית הין, עשרון, מכפילים, רגע אבל עכשיו ככה. למה לא תדבר לנו אנחנו בין מנחה לערבית, אוכלים פה, מברכים ברכות, דבר איתנו דברים קלים, למה אתה מסבך אותנו? תראו איזה עומק יש בדבר הזה. דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אומר האר"י הקדוש, זה לא רק בשביל פסוקים ללמוד הלכות. זה בשביל להבין שמשהו מתחדש בעולם.

יש לפעמים שיש דברים חדשים בעולם. ואנחנו כולנו צריכים פתאום להתמודד איתם. פתאום היה מחשבים. פתאום היה פלאפונים. זה לא סתם מכשיר, אז עכשיו שכל אחד מבין שזה משנה את החינוך של הילדים ומשנה את האווירה ומשנה את דרכי העבודה, משנה המון דברים. פמיניזם, דבר חדש. לא מכשיר, תופעה חברתית חדשה. נלך יותר אחורה. עם ישראל היה 2000 שנה בגלות, פתאום דבר חדש, עם ישראל מגיע לארץ, יש מדינה. זה דבר חדש.

אומר לנו האר"י הקדוש, הוא לא נתן את הדוגמאות האלה, כי הוא חי לפני הרבה שנים אז לא היה לו את הדוגמאות של מדינה, פמיניזם, פלאפונים. אבל גם בזמנו היה דברים חידושים. אומר האר"י הקדוש כשיש דבר חדש, דבר היה בכלל, כל עם ישראל היה לו כלל, היה איך שנהגו, היה הכל רגיל. פתאום דבר חדש. שיש פתאום במציאות דבר חדש, צריך לדעת איך להתייחס אליו. קודם כל אומר האר"י הקדוש, דבר היה בכלל ויצא לידון בדבר החדש. מה הכוונה לידון? יצא ללמד. במידות אחרות כתוב דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד. פה לא כתוב ללמד, כתוב יצא לידון בדבר החדש. אומר האר"י הקדוש, זה מלמד על מידת הדין. כשיש חידושים בעולם, צריך להיזהר. כל חידוש הוא עלול לערער את המצב הרוחני בהרבה דברים.

למשל, תן דוגמה, אם ניקח את המדינה. הקימו את המדינה אבל לפני שהקימו את המדינה, ציונות, תנועה ציונית. הרבה רבנים התנגדו לתנועה הציונית. למה? קודם כל, כמו שאליהו אומר, בגלל שבאופן מפתיע רוב האנשים שהקימו את המדינה ובאו להיות ציונים, עזבו את התורה והמצוות. למה עזבו? כי התחושה שלהם הייתה אנחנו עכשיו משהו חדש, התורה זה שייך לגלות, זה שייך לפעם, זה שייך לעבר. אנחנו עכשיו עושים דבר חדש, עושים דבר חדש אז משהו חדש. ולכן באופן טבעי והרבה פעמים זה ככה, שיש איזה חידוש, החידוש הזה מביא יחד איתו גם בעיות.

זה לא אומר שהחידוש הזה הוא רע. למשל ציונות ולהקים מדינה בסופו של דבר דבר טוב, גאולה. עם ישראל חוזר לארצו, קיבוץ גלויות. ככה הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו שיהיה באחרית הימים, הנה זה קורה לנו מול העיניים, לא נגיד תודה? בוודאי שנגיד תודה. זה דבר טוב. אבל הדבר הטוב הזה מביא איתו גם סכנות.

תן דוגמה, פמיניזם. בעיקרון נשים רוצות גם שוויון זכויות, רוצות… מביא להרבה דברים חיוביים. אבל מביא גם לבעיות. איזה בעיות למשל באות עם הפמיניזם? השוויון הזה הוא לפעמים מייצר בעיות, למשל, למשל בנות בטנקים בשריון. זה גם פוגע בחיילים הגברים, זה גם פוגע בכשירות של הצבא. אבל הם רוצות, אתה לא יכול לעצור אותם. בעיה. דוגמה נוספת, לפעמים זה יוצר חיכוכים במשפחה. פעם היה הרבה יותר קל, אני לא יודע, לא הייתי פעם, לא הייתי שם, אני נולדתי כבר למציאות הזאתי יותר, אני מהצעירים פה נראה לי. אבל יש פה ותיקים שזוכרים, ואני גם שמעתי סיפורים מסבא וסבתא שלי. פעם האבא היה ראש המשפחה, והוא אמר ועל פיו יישק דבר. וזהו, לא היו דיונים. האישה יכלה להתלונן אבל בסוף יש מי שקובע. פתאום פמיניזם. רגע אז הכל מתערער.

עכשיו אני לא אומר אני לא חושב שזה דבר רע, אבל זה יוצר יותר קשיים, יותר מורכבות בזוגיות. יותר, אתם יודעים מה? הרבה אנשים אפילו קשה להם למצוא את זיווגם ולהתחתן בגלל הדבר הזה. מכל מיני סיבות, אבל גם בגלל הדבר הזה. לא ברור לאנשים, כן, לפעמים, לפעמים זה יוצר בלבול. ואני לא מדבר כבר על הפלאפונים למשל, שלי גם יש פלאפון. אני לא נגד פלאפונים. יש לי פלאפון עם סינון, עם הגנה שלא יהיה בו דברים שליליים, אבל, כי אני חושב שזה דרך החינוכית שלי. אני חושב שצריך לשים הגנה בפלאפון. אבל אני כן משתמש. יש רבנים שלא משתמשים בפלאפון. אני משתמש. יש לי שמה וואטסאפ שאני משתמש בו הרבה לדברי תורה. יש לי מיילים. יש לי ווייז. יש לי הרבה דברים שאני משתמש בהם. גוגל, מה שמואל? כן, של רימון. היה לי נטספארק, אחר כך עברתי לרימון. כן.

אם כן, מה אני רוצה להגיד? שפלאפון בעיקרון זה לא דבר רע. פלאפון דבר חיובי. הוא יכול גם להציל חיים. וגם יש בו אפילו הרבה דברים לקודש ולתורה. אבל, יחד עם זה, יש בו סכנות. וכמה ילדים התמכרו לפלאפון, התמכרו לפורנוגרפיה לא עלינו, התמכרו סתם אפילו לדברים… כמה ילדים נחשפו לאנשים שבאו לפגוע בהם בפדופילים וכל מיני כאלה שברשתות החברתיות לא ידעו להיזהר ונפגעו מאנשים שפגשו אותם באינטרנט. העולם מלא סכנות. וכשיש חידוש, עוד יותר סכנות. זה הדבר הראשון שאומר לנו האר"י הקדוש.

דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש, אומר האר"י הקדוש, זה לא רק בשביל פסוקים ללמוד הלכות. זה בשביל להבין שמשהו מתחדש בעולם. אומר האר"י הקדוש צריך פה שישים גיבורים סביב לה מגיבורי ישראל. כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה, איש חרבו על ירכו מפחד בלילות. זה לא בושה לפחד מדבר חדש. אני לא אומר להתנגד לכל דבר חדש. יש הרבה שבאו ואמרו מהפסוקים האלה, כתוב ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה, עד הביאכם את קורבן אלוהיכם. כלומר, עד שמביאים את קורבן העומר, הזה שעליו אנחנו מדברים, שיצא לידון בדבר החדש שעליו נאמר הדבר הזה, עד אותו רגע אסור לאכול מהתבואה החדשה. כל שנה יש תבואה חדשה. נכון? כל שנה צומחים חיטים מחדש. אסור לאכול מהתבואה החדשה עד היום הראשון של חול המועד פסח שמביאים את קורבן העומר. ואם אין קורבן העומר היום שאין לנו בית מקדש, אין קורבן העומר, אז ברגע שהגיע היום הזה של ט"ז בניסן, היום הראשון של חול המועד פסח, מותר לאכול מהתבואה החדשה.

עכשיו מה זה בא ללמד אותנו? שכשש חידוש אז יש כאלה שאומרים, בגמרא כתוב חדש אסור מן התורה. מה הכוונה חדש אסור מן התורה? הכוונה היא שאסור לאכול מהתבואה החדשה, זה איסור תורה. אסור לאכול ממנה עד מתי? עד היום הראשון של חול המועד פסח. היו כאלה שאמרו, לקחו את המשפט הזה 'חדש אסור מן התורה', ולקחו אותו ככלל לחיים. כל דבר חדש, אסור מן התורה. למשל, רבנים התנגדו לציונות? ציונות דבר חדש, חדש אסור מן התורה. למשל רבנים התנגדו ללימוד מקצוע, לאקדמיה, אוניברסיטה. השם ישמור, זה דבר חדש. חדש אסור מן התורה. באמת הציבור החרדי לובש את אותם בגדים כבר 300 שנה. זה לא חדש. מה התחיל אצל הבעל שם טוב? הלבוש הזה, אני לא יודע, זה היה לבוש בעיקרון באירופה לפני כ-300 שנה. זה לא לבוש יהודי. עכשיו דרך אגב, ככה אני לא רואה את כולכם אבל נדמה לי כולם פה לובשים מכנסיים. זה לבוש חדש. מה זה חדש? 300 שנה כזה. שמלות, גלביות, בטח, בכל העולם לבשו ככה. אתם יודעים שיש הרבה פוסקים שדנו בשאלה הזאת: האם מותר לגבר ללבוש מכנסיים? אולי זה לא צנוע, רואים לך את הצורה של הרגליים? אז פעם זה היה דיון כי זה היה דבר חדש.

בעיקרון כל, אני לא רוצה להיכנס כרגע לדיני צניעות זה לא הנושא שלנו. אבל כל דבר חדש מעורר סכנות. זה לא אומר להתנגד ולהיות בונקר, לא משנים כלום, אנחנו חדש אסור מן התורה. זה לא נכון לומר שחדש אסור מן התורה כי באמת חדש אסור מן התורה עד היום הראשון של חול המועד פסח ואחר כך חדש מותר מן התורה. או, זה כבר בפרשת בחוקותי, על זה כבר לא נספיק לדבר היום. אבל האמת היא, חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך. יש עוד הרבה מה להאריך בזה אבל אני רק אומר בינתיים משהו קטן, ממה שראינו היום. אני אסכם את מה שראינו היום כי כבר הגיע זמן תפילת ערבית, נכון? אני צודק? אז אני רק אסכם, לא סיימנו את כל העניין, אבל אני רק אסכם את מה שראינו היום.

שאומר האר"י הקדוש שכאשר יש דבר חדש, זה מצריך זהירות. זה לא אומר לא לעשות אותו. כמו שפה שוב לא במקרה הדין הזה של הדבר החדש התבואה החדשה באיזו מידה למדו את זה? בדבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש. זה קשור, יש פה קשר בין ההלכה שלומדים לבין המידה שבה לומדים את זה. על כל פנים, העיקרון הוא לומר שאם היה משהו שהוא חידוש, הוא מצריך זהירות. אז אי אתה מחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. זה מצריך זהירות, מה בדיוק הזהירות, איך מתמודדים איתה, על זה בעזרת השם בפעם הבאה. עד כאן להיום, חזקו ויאמצו.

לפני שנאמר קדיש על ישראל אני רוצה לציין שמיד אחרי תפילת ערבית יהיה פה גם שיעור הלכות שבת. ונאמר, אחרי הקדיש נאמר גם תפילת השכבה. רבי חנניא בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.