בלוג

שיעור 1 — מהי קדושה

ערב טוב. ברשות מוריי ורבותיי, נאמר דברי תורה קצרים לכבוד האזכרה לעילוי נשמת עוזי יתון בן פרידה ומאיר. סיפר לי פה בינתיים האח של עוזי, סיפר לי על השושלת של המשפחה, על גדולי התורה שהיו במשפחה. זכות אבות עומדת למשפחה הזאת. והיום, שאתם מתכנסים במלאות שלושים לפטירתו, יהיו הדברים לעילוי נשמתו, תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

הפרשה שלנו נקראת פרשת קדושים, זה פרשת השבוע. והיא פותחת "קדושים תהיו", מצווה להיות קדושים. צריך לשים לב, שיש בעניין הזה של הקדושה שני פסוקים שאפשר אפילו להגיד שהם לכאורה סותרים. פסוק אחד אומר בפרשה שלנו, "קדושים תהיו", כלומר זו מצווה, מוטל עלינו להיות קדושים. תכף ננסה להבין גם מה זה אומר להיות קדושים. אבל זה מצווה שמוטלת עלינו, קדושים תהיו. מצד שני, יש פסוק אחר שאומר, "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך". מה המשמעות? זה לא תלוי במה שתעשה, אתה עם קדוש. יהודי נולד יהודי, זהו, אתה כבר קדוש.

אז כמובן, שני הדברים הללו לא סותרים. יש שתי קומות בקדושה. כך כותב הרב קוק זצ"ל. יש ספר שנקרא איגרות הראיה, ספר של איגרות, של מכתבים שהוא כתב. ובין השאר באחד המכתבים, זה נקרא איגרת תקנ"ה, כותב הרב קוק שיש בעם ישראל שתי קומות של קדושה. מדרגה אחת נקראת הסגולה, והמדרגה השנייה נקראת הבחירה. מה הכוונה? סגולה זה סגולת ישראל. יהודי, ברגע שהוא יהודי, יש לו נשמה יהודית קדושה. יש בו כבר קדושה, "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך", וזה לא משנה מה שהוא עושה. ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא. הסגולה הזאת של הקדושה לא מתפרקת, לא מתבטלת, שום דבר לא מכבה את הסגולה הישראלית.

אנחנו יודעים, יש אנשים שהתרחקו כל כך הרבה, יצאו מארץ ישראל, הלכו למקומות שאין בהם אף יהודי, התבוללו לחלוטין, לא עושים ברית מילה לילדים שלהם, לא שומרים כלום, לא זוכרים שום דבר, לא מספרים לילדים שלהם שהם יהודים. האם הם יהודים או לא יהודים? יהודים לכל דבר ועניין. לא פחות ממני וממך. אנחנו פגשנו, אחרי 70 שנה של קומוניזם בברית המועצות, שבהם ב-70 שנה האלו, יהודים באמת הרבה פעמים שכחו לגמרי שהם יהודים. הרבה לא ידעו. אבל ברגע שגילו את זה, הם באים לארץ, הם יהודים.

אז זה הקומה הראשונה. נולדנו כבר במדרגה הזאת. נולדנו כחלק מעם ישראל. זכות עמדה לנו להיות חלק מהעם הנצחי הזה, עם הנצח שאמנם דרך ארוכה לפניו, אבל כידוע עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה. יש לנו את כל הנצח לפנינו. והקדושה הזאת כבר נמצאת בנו וקיימת בנו מרגע לידתנו.

אמנם, בפרשה שלנו כן מופיע ציווי נוסף. מעל הקומה שנולדנו איתה, קדושים תהיו. אז מה זה באמת להיות קדושים? בדבר הזה נאמרו כמה וכמה דעות, שכולן נכונות, אבל זה פנים שונות של הקדושה. רש"י על פרשת השבוע אומר, "קדושים תהיו – פרושים תהיו". כלומר, להיות קדוש פירושו להימנע ממשהו, להיבדל ממשהו. למשל, אומר רש"י, קדושים תהיו, פרושים תהיו ממאכלות אסורות ומן העריות. כלומר, גם אכילה וגם פריה ורביה זה דברים שמשותפים לכל בני אדם בעולם. זה לא משהו מיוחד ליהודים, גם יהודים וגם גויים אוכלים, כולם פרים ורבים. אבל לעם ישראל יש מצווה להיות קדושים. מה הכוונה? לשמור קודם כל על הכשרות, לפרוש ממאכלות אסורות, וגם מן העריות, מאיסורי עריות. אז זה בעצם להיות קדוש. קדוש לפי רש"י זה פרוש, מובדל.

לעומת זאת, הרמב"ן אומר שזה לא מספיק להיקרא קדוש. בסדר, מי שאוכל כשר ושומר על טהרת המשפחה, שומר לא להיות באיסורי עריות, אומר הרמב"ן זה מינימום, זה חובת התורה. זה אדם שעושה את המצוות. קדוש זה משהו נוסף. קדושים תהיו זה לא רק לשמור את המצוות, זה משהו נוסף. אומר הרמב"ן, "קדש עצמך במותר לך". כלומר, גם בדבר שמותר, יש אוכל כשר, עדיין גם בדבר המותר, אדם שרוצה להיות קדוש ראוי לו לראות כיצד הוא ניגש לדבר הזה. ניקח רגע דוגמה, אנחנו מדמיינים אנשים קדושים, רבנים גדולים. אנחנו מכירים, יש גם בדור שלנו, אנשים צדיקים, רבנים גדולים. נניח שהם באים לסעודה שיש בה אוכל הכל כשר למהדרין. אבל פתאום הרב הגדול הזה מתחיל להתנפל על האוכל, חוטף, אוכל, טורף… זה נשמע לנו הגיוני? לא. פתאום… אדם קדוש זה אדם שהוא יותר עדין, אדם שמקדש עצמו גם במותר לו, כך אומר הרמב"ן. לא רק לא לעשות דברים אסורים, זה ברור, אלא גם בדברים המותרים לנהוג בקדושה.

פירוש שלישי אומר המהר"ל. וזה אני חושב פירוש שמאוד מאוד משמעותי לדור שלנו. אומר המהר"ל, המהר"ל מפראג חי לפני 400 שנה בצ'כיה, אבל הוא אומר כך: להיות קדוש פירושו לשים את הערכים שלך מעל המשיכה החומרית. יש, תמיד לאדם יש את התאוות החומריות שזה יכול להיות כסף, כבוד, כל תאוות העולם הזה, כל הנאות העולם הזה. אבל מול זה יש לו ערכים, יש לו אמונה, יש לו רוחניות. אדם ששם את הרוחניות במקום הראשון, זה אדם קדוש. ומעשה של קדושה זה לא רק… גם אם אתה לא מרגיש שאתה אדם קדוש, אבל כל פעם בחיים שאתה בוחר לעשות משהו מתוך ערך, גם אם זה אתה משלם על זה איזה מחיר מסוים, אז זה כבר קדושה.

ולמה אני אומר שהדבר הזה כל כך משמעותי לדורנו? אנחנו נכנסים השבוע, ביום חמישי יהיה יום הזיכרון לשואה ולגבורה. שבוע הבא כבר יום הזיכרון לחללי צה"ל ויום העצמאות. והרבה פעמים, אנשים שנספו בשואה, גם אנשים שנספו, שנפלו במלחמתם בתוך חללי צה"ל, אנחנו קוראים להם קדושי צה"ל. יש פה בחולון בית כנסת שנקרא בית כנסת קדושי צה"ל, על שם הקדושים. למה לקרוא להם קדושים? כל החיילים שנפלו בצה"ל, כולם היו אנשים שומרי תורה ומצוות, צדיקים וכולי? לא בהכרח. אבל כולם קדושים, למה? כי ברגע שבן אדם הולך לצבא, אפילו כל אחד שהולך לצבא, הוא כבר עושה בזה מעשה של קדושה. מדוע? כי למה בן אדם הולך לצבא? הוא בא לתרום. הוא בא והוא מקריב מהזמן שלו, הוא מקריב מהנוחות שלו, הוא מקריב את זה שאנשים אחרים אומרים לו מה לעשות, הוא מקריב את חוסר הנעימות שלו ואת הזמן שלו ויכל להרוויח כסף בזמן הזה, אבל הוא בא והוא רוצה לתרום. המעשה הזה הוא כבר הופך את זה למעשה של ערך, שהוא בוחר בערכים על פני דברים חומריים שהוא יכל להרוויח.

על אחת כמה וכמה, אדם שמסכן את עצמו בצבא, אדם שהוא נמצא בחיל קרבי והוא יוצא לקרב, למלחמה, אז הוא מסכן את חייו למען הערך של הגנת מדינת ישראל, הגנת עם ישראל, למען העזרה לכל החברה. אז הוא בעצם כבר מקדש את חייו. ולכן כל מי שנפל במלחמה, אנחנו מכנים אותם קדושי צה"ל. כי קדושה זה לא רק, וגם אדם כמו שאמרנו בפירושים הקודמים, אבל על אחת כמה וכמה כמו שאומר המהר"ל, כל אדם שבונה את החיים שלו על ערכים, על דברים שהוא מאמין בהם, וגם מוכן לוותר וגם מוכן להקריב, זה כבר מעשה של קדושה.

אז נזכה בעזרת השם לחיות בקדושה, ולקיים את הדבר הזה של קדושים תהיו. גם לפי רש"י לפרוש מהדברים האסורים, גם לפי הרמב"ן לנהוג בעדינות ובקדושה גם בדברים המותרים, ובוודאי לפי המהר"ל לנהל את החיים שלנו לפי הערכים, לפי הדברים החשובים באמת, הדברים שבהם אנחנו מאמינים.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור 2 — מהי קדושה, על פי הרמח"ל

ערב טוב. אתמול עסקנו, התחלנו לעסוק בנושא ביאור הקדושה. קדושים תהיו זו המצווה שפותחת את הפרשה שלנו וראינו שלוש שיטות שונות בביאור מה זה בעצם להיות קדושים. רש"י אומר קדושים תהיו פרושים תהיו. לאחר מכן הבאנו את הרמב"ן שאומר, אוקיי, להיות פרוש מהעריות, ממאכלות אסורות, זה מובן מאליו, זה לא צריך להגיד, זה פשוט לשמור מצוות. אלא, אומר הרמב"ן, קדש עצמך במותר לך, כלומר, גם באותו כיוון של רש"י, לפרוש, אבל לא רק לפרוש מהאיסורים אלא לפרוש גם ממה שמותר, גם בתוך מה שמותר לך, תקדש את עצמך עוד. ראינו את ביאורו של המהר"ל שאומר שקדוש הוא אדם שמתעלה מעל המדרגה החומרית ושם במרכז חייו את המדרגה הרוחנית. זאת אומרת, אדם שבוחר בערכים, באמונה, בתורה על פני הנאות העולם הזה, אז הוא נחשב קדוש. וזה לא תלוי רק בפרישות ולא תלוי רק בקדש עצמך במותר לך, אלא בכל צומת החלטה שאדם ניצב באיזושהי פרשת דרכים, ויש לו אפשרות לבחור האם לבחור בדרך שאולי יותר קלה, יותר מתגמלת חומרית אבל היא לא נכונה מבחינה רוחנית מוסרית, והוא בוחר בדרך הרוחנית והמוסרית, זה נקרא אדם שפועל בקדושה, קדושים תהיו.

כיוון נוסף שלא הזכרנו אותו אתמול, ובמובן מסוים הוא הפוך מכל שלושת הדעות האלה שראינו אתמול, זוהי דעתו של הרמח"ל. הרמח"ל בספר מסילת ישרים. מסילת ישרים, ספר מוסר מפורסם מאוד שכתב הרמח"ל, ובתחילת הספר הוא מבאר, קצת רקע, מי היה הרמח"ל.

רמח"ל, רבי משה חיים לוצאטו, חי לפני כ-300 שנה. נולד באיטליה. בית הכנסת שלו נמצא עד היום בעכו. מכירים? הייתם בבית הכנסת של הרמח"ל בעכו? נראה לי אנחנו צריכים לעשות איזה טיול לצפון, כבר הזכירו לי את זה השבוע… כאמור, הרמח"ל חי לפני כ-300 שנה, נולד באיטליה, וכבר כשהוא היה בן 15, אז הוא הפך להיות רב באחת הערים באיטליה במקום חמיו. חמיו, חותנו, היה רב בעיר באיטליה והרמח"ל בגיל 15 הפך להיות רב. הוא היה אחד מגאוני הדור. מספרים עליו שבגיל 14 הוא ידע כבר בעל פה את כל הש"ס, את כל כתבי האר"י ואת כל ספר הזוהר, כי באמת הוא עסק הרבה גם בקבלה כבר בגיל כל כך צעיר. כבר בגיל 16 הוא גם התחיל ללמוד רפואה באוניברסיטת פדובה באיטליה.

היה פולמוס גדול על הספרים שלו מכיוון שחלק מהספרים היו ספרי קבלה שהוא טען שמלאך התגלה אליו ולימד אותו את הדברים הללו, והיה פולמוס גדול, זקני הדור התנגדו נחרצות. בסופו של דבר שרפו את ספריו של הרמח"ל וזה היה עבורו צער מאוד גדול. ואף על פי כן הוא המשיך לכתוב, כתב עשרות ספרים, רובם ספרי קבלה, ויש בידינו גם ספר מסילת ישרים שהוא כאמור ספר מוסר פשוט ועממי, לא מיועד רק למקובלים, מתאים לכל אדם ואדם.

למה הוא קורא לספר מסילת ישרים? כי הוא בעצם מביא שיש מסילה, כלומר יש מסלול, כמו סולם לאנשים הישרים שרוצים ללכת בדרך התורה ועבודת ה'. יש דרך ישרה. יש ברייתא שמופיעה בין השאר בגמרא במסכת עבודה זרה דף כ' שאומרת כך: אמר רבי פנחס בן יאיר: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות, זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות לידי פרישות, פרישות לידי טהרה, טהרה לידי חסידות, חסידות לידי ענווה, ענווה לידי יראת חטא, יראת חטא לידי קדושה, קדושה לידי רוח הקודש, רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים.

אומר הרמח"ל, זוהי מסילת הישרים. אתה מתחיל בלימוד תורה. אבל התורה צריכה להביא אותך… אם אדם רק לומד תורה ואפילו יודע תורה הרבה, אבל זה לא משפיע על מידותיו, אז זה לא טוב. ראשית חכמה יראת ה', ולכן התורה צריכה להביא את האדם לידי זהירות. וזהירות לזריזות, זריזות לנקיות. והוא מסביר, יש לו פה ספר שלם שבו בכל פעם הוא לוקח מידה אחת לפי הסדר.

אחת המידות האחרונות במסילה היא הקדושה. תורה, זהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, חסידות, ענווה, יראת חטא, קדושה. קדושה מביאה לידי רוח הקודש ורוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים. זה כבר מעלות עליונות שזה לא במידותיו של האדם. כל הדברים הללו עד הקדושה זה מידות שאדם יכול לקנות אותם. קדושים תהיו – זו מצווה עליך להיות קדוש. האם יש מצווה עליך שיהיה לך רוח הקודש? רוח הקודש זו לא מידה, זו מתנה. זכית למדרגה כזו עליונה, הקדוש ברוך הוא מזכה אותך ברוח הקודש. אבל הקדושה היא המידה העליונה ביותר.

אז כאן בפרק כ"ו, מבאר הרמח"ל בביאור מידת הקדושה. ניתן לשער שלא במקרה בנה הרמח"ל את ספרו כך שמידת הקדושה תהיה דווקא בפרק כ"ו. למה דווקא כ"ו? 26, זה שם הוויה. זה גימטריה של שם י-ה-ו-ה. זה בעצם קדושה, התקרבות לקדוש ברוך הוא.

אומר הרמח"ל בפתיחת דבריו במידת הקדושה: "עניין הקדושה כפול הוא. דהיינו, תחילתו עבודה וסופו גמול, תחילתו השתדלות וסופו מתנה." כלומר, אדם מתחיל, חלק ראשון של הקדושה זו עבודה, זה מידה שצריך לקנות. אבל יש גם חלק שבא מלמעלה. והיינו מה שאמרו זכרונם לברכה במסכת יומא: אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה, מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה.

אז לגבי ההשתדלות, מה ההשתדלות שצריך אדם לעשות? מסכים הרמח"ל עם רש"י ועם הרמב"ן שההשתדלות היא שיהיה אדם נבדל מהחומריות לגמרי, שכל רוחניותו וכל נשמתו ואישיותו מתדבקת בקדוש ברוך הוא. וזה בעצם אדם שלא אכפת לו מהעניינים החומריים והוא פורש מהם. נכון, שהאדם שרוצה להיות קדוש, צריך שלא יהיה אכפת לו מעניינים חומריים. אבל במובן מסוים, אומר הרמח"ל, זה ההפך מפרישות. מכיוון שאדם פרוש הוא אדם שמתרחק מענייני העולם הזה. אז הוא ממעט באכילה ושתייה, הוא ממעט בכל הנאות העולם הזה. הוא דבוק רק ברוחניות, זה אדם פרוש. אבל מידת הקדושה, אומר הרמח"ל, אפשר לומר שהיא ההפך. מה הכוונה? אחרי שהאדם כבר פרש מהחומריות והוא לא אכפת לו מהדברים הללו, זה לא מעניין אותו חומריות, עכשיו הוא יכול גם לעסוק בעניינים חומריים בקדושה.

מביא הרמח"ל, איש כזה שלא אכפת לו בכלל מחומריות, הוא עצמו נחשב כמשכן, כמקדש וכמזבח. מה אתה עושה במזבח? מביא קורבנות. קורבנות זה גשמי או רוחני? בעצם זה הדבר הכי גשמי, מה זה? בהמה. אבל ברור לכולנו שברגע שהבהמה הזאת אתה אומר עליה הרי זו עולה, הרי היא קודש קודשים. אז יש כאן לקחת… מה זה בעצם קדושה, אומר הרמח"ל? זה לקחת גם את הדברים הכי חומריים ולהפוך אותם לקודש קודשים. גם את הכסף. למשל, אומר הרמח"ל, הוא מביא בעיקרון גם מה שחז"ל אומרים בגמרא בכתובות: כל המביא דורון לתלמיד חכם, כאילו הקריב ביכורים. אדם בסך הכל הביא מתנה לאדם, תלמיד חכם. אבל זה כמו להביא ביכורים לבית המקדש. כי בעצם אם האדם הזה הוא כמו מקדש, הוא בעצמו אדם קדוש, אז הבאת לו מתנה, זה כאילו הבאת לבית המקדש.

וכן אמרו, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין. הכוונה היא, מי שרוצה בבית המקדש, הרי בקורבנות היה גם נסכים. היו מביאים יין ושופכים אותו, מנסכים אותו, שופכים על גבי המזבח. אומרת הגמרא, שבעצם הגמרא אומרת אדם בזמן הזה, אין לנו בית מקדש. אדם רוצה להביא נסכים, מה יעשה? יביא לתלמיד חכם יין, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין.

אומר הרמח"ל, חס ושלום, אין הכוונה שיהיו תלמידי חכמים להוטים אחרי אכילה ושתייה. האדם הקדוש צריך להיות שלא יהיה אכפת לו בכלל מהדברים הללו. אבל כאשר הוא שותה יין או כאשר הוא אוכל, אז זה בעצם כמו קורבן על גבי המזבח. מדוע? השאלה הגדולה היא מדוע אדם אוכל. ברמה הכי נמוכה אדם אוכל כי יש לו יצר, מתחשק לו. הוא רואה משהו, ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם, אומרים חז"ל הלב חומד, העיניים רואות והלב חומד. אדם רואה משהו, מתחשק לו. זה הרמה הכי נמוכה של אכילה. אדם שאוכל רק בגלל היצר, רק בגלל תאווה.

רמה יותר גבוהה, אדם אוכל כי הוא רעב. רעב זה לא אותו דבר כמו יצר. רעב זה משהו שהקדוש ברוך הוא ברא בנו, רעב זה צורך. אבל גם הרעב זו רק מדרגה אחת קצת יותר נמוכה מאשר התאווה, גם בהמה יש בה רעב, והיא אוכלת. האם חלילה אנחנו רוצים להיות דומים לבהמה? לא. יש רמה יותר גבוהה. רמה יותר גבוהה זה שאדם אוכל על מנת שיהיה לו כוח לעשות דברים טובים. להתפלל, ללמוד תורה, לפרנס את משפחתו, לעשות חסד, לקיים מצוות. זו כבר רמה גבוהה.

חז"ל אומרים שכאשר הלל הזקן היה הולך לאכול, היה אומר "בואו נעשה חסד עם האכסניה שלנו". מה זה אכסניה? כשאדם מתארח במקום אז זה האכסניה שלו. איפה אתה מתארח? בגוף. הגוף זה לא אתה, אל תטעה. נכון שפוגעים לך בגוף זה כואב לך, אבל הגוף זה לא אתה. אתה זה הנשמה. ממילא הגוף הוא האכסניה שבה אתה מתארח. אז בואו נעשה חסד עם האכסניה שלנו. אז כאשר אדם אוכל על מנת להחיות את גופו, כדי שיהיה משכן לנשמה, אז זה מדרגה גבוהה.

אבל יש מדרגה עוד יותר גבוהה, והיא מדרגה שאדם אוכל, בלשון החסידות קוראים לזה להעלות ניצוצות. לקדש את העולם. כאשר אדם אוכל, יכול אדם לאכול, ולמשל, כאשר הוא אוכל הוא לוקח כוס יין. הכוס יין הזו באה מהצומח. אבל עכשיו כאשר אתה שותה את היין הזה, היין הזה הוא כבר לא צומח, הוא הפך להיות חי, הוא חלק מהגוף החי שלך. ולא סתם גוף של חי שלך, אתה יהודי. בירכת על היין. אתה מברך ברכה אחרונה על היין. ברגע הזה, היין הזה אם שתית אותו למטרה כזו של לקדש אותו, אז הוא כבר הפך להיות קודש.

אז נשים לב שהרמח"ל בעצם אומר לנו שמידת הקדושה היא לא רק פרישות. כן, זה צריך להיות פרישות כדי שתגיע למדרגה שאתה קדוש ושלא אכפת לך מהדברים החומריים. אבל הכוונה היא לא אכפת לך שאתה תיהנה מהם, אבל ודאי שאכפת לך לרומם את העולם כולו. ולכן כאשר אדם כזה מגיע למדרגה הזו אז אדרבה, הנקודה היא לא לפרוש מן העולם החומרי, אלא לקדש את העולם החומרי. גם את הכסף לקחת למדרגות טובות, למטרות טובות.

כך אומרים חז"ל על יעקב אבינו, ויוותר יעקב לבדו. איך נשאר לבד? אומרים חז"ל, הוא חזר לקחת פכים קטנים. הוא כבר העביר את כל אשר לו, נשארו כמה פכים קטנים. מלמד שצדיקים ממונם חביב עליהם כגופם, ויש אומרים יותר מגופם. האומנם ככה אנחנו מכירים צדיקים? שממונם חביב עליהם כל כך שהם כאלה רודפי ממון חס ושלום? הנקודה היא כזאת: הצדיקים מבינים שממונם זה לא איזה הנאה סתמית שנתן להם הקדוש ברוך הוא. ממונם זה חלק מהשליחות שלהם. בשביל מה נתן לך הקדוש ברוך הוא רכב? שתיסע לקדושה ממקום למקום. בשביל מה הוא נתן לך בגדים? שתלבש אותם ותעשה דברים חיוביים בעולם. בשביל מה הוא נתן לך את כל הממון, כל הדברים שיש לך? נתן לך שתשתמש בהם לטובה ולקדושה. ולכן ממונם של צדיקים חביב עליהם. ואומר יעקב מה, אני אשאיר שם סתם פכים קטנים? הרי הקדוש ברוך הוא נתן לי אותם לא סתם, נתן לי אותם שאני אעשה בהם דברים טובים. אז אם אני מוותר עליהם אני כאילו אומר לקדוש ברוך הוא עזוב, השליחות שלך לא מעניינת אותי. לא שהפכים הקטנים הם החשובים, השליחות של הקדוש ברוך הוא היא החשובה.

בצורה הזאת אומר הרמח"ל, זוהי הקדושה העילאית ביותר כאשר אדם לא רק מתקדש בעצמו, אלא מקדש איתו את העולם כולו.

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.