בלוג

שיעור 1 — חלק ראשון

ערב טוב. ערב טוב. אנחנו בפתיחתה של פרשת קדושים. אחרי מות… אחרי מות, קדושים אמור, ככה אומרים.

תמיד, בכל שנה, פרשת קדושים תמיד יוצאת אחרי פסח, או קדושים לבד או אחרי מות קדושים, תמיד סמוך ליום השואה וליום הזיכרון לחללי צה"ל. שאנחנו מכנים אותם "קדושי השואה" ו"קדושי צה"ל". יש פה בחלון בית כנסת "קדושי צה"ל". לא רק בחלון, כמעט בכל בית כנסת. כן. אבל אנחנו מכנים אותם קדושים. למה קדושים? על קידוש השם. נרצחו על קידוש השם.

אנחנו ננסה היום להסביר קצת מה זה "קדושים תהיו". כמובן שהקדוש ברוך הוא לא מצווה אותנו את כולנו למות על קידוש השם, מצווה אותנו לחיות על קידוש השם. אבל מה הפירוש "קדושים תהיו"? בדבר הזה נביא ארבעה פירושים שאמרו חז"ל, שכל אחד מהם מעלה עוד רובד על גבי חברו.

הפירוש הראשון הוא פירושו של רש"י. זה ברור שרש"י הוא הראשון מכל הפרשנים. יש מכנים את רש"י "פרשנדתא". להבדיל אלף אלפי הבדלות, פרשנדתא היה אחד מבניו של המן. אבל רש"י הוא פרשן דתא, הוא פרשן הדת. פרשנדתא זה לא שם חיבה, אז זה שם גנאי. אבל דרשו את זה. רש"י אין כמותו פרשן, גם על התורה, גם על הגמרא. רבי שלמה יצחקי. אם כן אומר לנו רש"י, קדושים תהיו, הוו פרושים מן העריות ומן העבירה. כלומר, אומר רש"י מה זה להיות קדושים? זה להיות פרושים. זה להתרחק מן העבירות.

מוכיח רש"י את דבריו, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערווה, אתה מוצא קדושה. כל מקום שהתורה מזהירה אותך לא לעבור על איסורי עריות, מופיע עניין של קדושה. למשל, אישה זונה וחללה לא יקחו, וכולי, כי קדוש הוא, אני השם מקדשכם. נכון. אבל מה זה אומר? שהכוהנים יש להם קדושה מיוחדת ולכן הם אסורים להתחתן עם אישה זונה וחללה. עם ישראל כולם יש להם איסור עריות, ולכן הם כולם קדושים תהיו. רש"י מביא כמה פסוקים שבהם כל פעם מופיע איסורי עריות, קדושים תהיו, או אני השם מקדשכם, או אני השם מקדשו, וכן הלאה. לכן אומר בעצם רש"י, מה הכוונה קדושים תהיו? תתרחקו מהעריות. בסוף פרשה קודמת, סוף פרשת אחרי מות, הייתה פרשת העריות. אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגויים אשר אני משלח מפניכם וכולי. ולכן, קדושים תהיו. זה התוצאה, זה המסקנה, זה ההשלכה המיידית. כלומר לפי רש"י מה זה להיות קדוש? להיות פרוש מהעריות. לשמור על כל דיני המצוות, על כל ההלכה, במיוחד בנושא הזה של איסורי ערווה ואיסורי עריות.

הרמב"ן אומר פירוש אחר. הוא אומר זה לא רק לפרוש מהעריות. כבר כתוב לא תגלה ערוותה, לא צריך להגיד גם קדושים תהיו. אומר הרמב"ן מה פירוש קדושים תהיו? קדש עצמך במותר לך. כלומר, הרמב"ן הולך באותו כיוון של להיות קדוש פירושו להיות פרוש. כלומר להתרחק ממשהו. אבל ממה? לפי רש"י תתרחק מעבירות. אומר הרמב"ן, לא, לא חיובי. רגע שנייה אני אסביר. לפי הרמב"ן, אתה צריך לפרוש ולהתרחק גם מדברים שמותרים לך. מביא הרמב"ן דוגמה. אומר הרמב"ן, אם כן, ימצא בעל התאווה מקום להיות שטוף בזימת אשתו, או נשיו הרבות. על פי התורה מותר להתחתן עם כמה נשים, היה מותר. על פי התורה מדרבנן אסור, אבל מדאורייתא היה מותר. יכול אדם שיש לו יצר מין, לכל אדם יש יצר מין, אז הוא ימצא מקום להיות שטוף בתאווה. יתחתן עם הרבה נשים, וכל חייו הוא רק יעסוק ביחסי אישות עם נשותיו. עכשיו, זה לא איסור. אבל האם זאת הדרך שבה אדם יהיה קדוש? לא.

עוד דוגמה נוספת: אדם יהיה בסובאי יין בזוללי בשר למו. מותר לאכול בשר ויין? בטח מותר, דבר נפלא. האם זה דבר חיובי שאדם יאכל כל יום שבע סעודות, שכולן מלאות בשר ומלאו יין? זה לא אסור, אין בזה עבירה, איזה עבירה עשיתי? אכלתי בשר חלק. מהדרין של הבד"ץ הזה והבד"ץ ההוא. כרסתך אני אוכל. כתוב לא… כתוב לא לאכול? אומר הרמב"ן, נכון, אין כאן איסור עבירה, לא עברת. אבל התורה מצווה אותך קדושים תהיו. כלומר, תהיה אדם קדוש, תהיה אדם רוחני, לא אדם שנגרר אחרי התאוות. תהיה אדם שמושל בתאוותיו. כדי להיות קדוש צריך להיות נזיר? לא. לא. זה בסדר גמור לאכול שלוש ארוחות נחמדות וטובות, זה מצוין. תוסיף… כמה אדם, כמה אדם אוכל בארוחה הזאת? אפילו שלוש ארוחות רק, כמה הוא אוכל? עד שהוא מתפוצץ ואז הוא דוחף עוד משהו? או שהוא אוכל בצורה בריאה וטובה כמה שהנפש שלו זקוקה, כמה שהגוף שלו זקוק. לא צריך להיות נזיר. אתה יכול גם לשתות כוס יין טובה, אפשר גם וויסקי, ערק, כל אחד מה שהוא רוצה. אבל לא להגזים עם זה. כי ברגע שאתה מגזים אז אתה כבר שבוי של היצר. אתה לא באמת שולט בו. זה בסופו של דבר הורס את חייך, במידה קטנה או במידה גדולה.

אבל, אומר הרמב"ן, זהו הציווי קדושים תהיו. קדושים תהיו פירושו לפי הרמב"ן, אפילו דברים שמותר לך אבל אל תהיה שטוף בתאוות, תגביל את עצמך. לכן אני אומר זה באותו כיוון כמו רש"י. להתרחק מדברים שליליים. אבל לפי רש"י זה להתרחק מעבירות, לפי הרמב"ן אפילו דברים שהם לא עבירות, הם מותרים, אבל תתרחק מהם ברמה כזאת שלא תהיה שטוף בתאוות. זה דברי הרמב"ן, והוא אומר שזה פירושו, זה המושג שנקרא "נבל ברשות התורה". אדם שכל חייו… ככה הרמב"ן מסביר את הביטוי הזה. הוא מכור לתאוות. לכן הוא נקרא נבל. כי הוא כל חייו רק שטוף באלכוהול, במין, באכילה, ברדיפת ממון, ברדיפת שינה, כל היצרים של האדם. מה כתוב בתורה נגד זה? הנה, כתוב קדושים תהיו. ככה הרמב"ן מסביר.

עכשיו על הביטוי הזה נבל ברשות התורה יש שפירשו אותו בצורה אחרת, שהוא ממש מוצא איזה פירצה ועושה ממש מעשה נבלה ופוגע במישהו אחר. אבל זה, אומר הרמב"ן, זה לא נבל ברשות התורה, כי אין לך שום רשות לפגוע באדם אחר. מה זה מצאת פרצה? אתה מכיר את הפסוק ואהבת לרעך כמוך? מכיר? כן אתה מכיר. אין לך שום אפשרות שברשות התורה אתה תפגע בחברך. שום צורה של פגיעה. אל תגיד אבל זה לא נחשב ריבית כי עשיתי את זה עם לא יודע מה… אם זה פוגע בו אז עברת על ואהבת לרעך כמוך. עברת על ועשית הישר והטוב בעיני השם אלוקיך. זה לא נקרא נבל ברשות התורה, זה סתם נבל. נבל מנובל.

לעומת זאת נבל ברשות התורה זה אדם שעושה דברים שכולם על פי ההלכה ומותרים, אבל זה לא המידות הטובות. הוא שטוף בתאוות, הוא הולך אחר יצרו הרע. וסופו, בסופו של דבר כיוון שהוא עבד ליצרו, בסוף יצרו יגרום לו גם לעבור עבירות. כי כרגע הרגע אכלת בשר, ועכשיו מה זה מתחשק לך גלידה. עכשיו זה לא איסור תורה, זה איסור דרבנן לאכול חלבי מיד אחרי בשרי. לא משנה, זה עדיין איסור. והאדם אם הוא כבר מכור ליצרו הרע, אז הוא כבר יאכל גם את זה. או למשל אדם שמכור ליצר המין אז אשתו עכשיו אסורה לו, או עכשיו אין לה כוח וחשק, אז הוא עלול לעבור עבירות. לכן זה לא רק בגלל שמא הוא יעבור עבירות. אלא בגלל שהתורה מצווה אותנו קדושים תהיו. אומר הרמב"ן זהו ציווי כללי שאדם יאסור על עצמו דברים על פי הבנתו, על פי הדרכת חז"ל, לאסור על עצמו דברים שהם בסופו של דבר מקלקלים ומשחיתים את הנפש.

המהר"ל לוקח את זה עוד בכיוון של הרמב"ן ומוסיף על זה עוד רובד. ואומר: זה לא רק שאדם פורש מהדברים המותרים לו. אלא זה אדם שבשבילו המרכז של החיים זה החלק הרוחני שבחיים. כלומר, יש בכל אדם, האדם מורכב מגוף ונשמה. בעולם כולו יש את הרובד הרוחני של החיים ואת הרובד המעשי, הגשמי, החומרי. ובכל תחום בעולם הזה זה ככה. למשל, באדם הפרטי אז יש את החלק הרוחני של האדם. התפילה, המצוות, הלימוד תורה, מעשי חסד, דברים שאדם עושה והוא מרגיש את ההתעלות הנשמתית שיש לו בהם, הוא מרגיש קרבת אלוקים בהם. ויש דברים אחרים שזה צורכי הגוף. זה לא דברים רעים. המהר"ל לא מתייחס לנקודה של הרמב"ן שאתה צריך לפרוש. יכול להיות הוא לא מתייחס לזה. הוא אומר השאלה מה העיקר אצלך בחיים. אם העיקר אצלך בחיים זה להרוויח כמה שיותר כסף, אתה בבעיה. זה לא נקרא קדושים תהיו.

איפה זה נמדד? הרבה פעמים במהלך החיים יש צמתים קטנים. בן אדם נמצא עכשיו באמצע תפילת העמידה. ומצלצל לו הפלאפון ממישהו בענייני עבודה. חשוב. אני בכוונה אומר בענייני עבודה כי זה כאן הכסף מול התפילה. האם האדם מזדרז הרבה יותר מהרגיל לסיים את תפילתו, ללכת לענות לשיחה? השאלה היא: זה צומת קטן שבעצם מראה לך, על עצמך, האם אתה באמת חשוב לך בעיקר התפילה או שהצד החומרי יותר גובר עליך.

וכך בהרבה הרבה צמתים קטנים בחיים של האדם. לפעמים גם צמתים גדולים. אדם נמצא באיזה דילמה. מה לעשות? בכל מיני החלטות, כל מיני החלטות גדולות לפעמים, גם איפה לחנך את הילדים, איך להתייחס לאיזה משהו, מה לעשות, מה לא לעשות, כל מיני דברים שהם מקטן ועד גדול, יכולים להיות דברים שאדם נמדד בהם מה היסוד שמוביל את חייך.

דוגמה: היה שמה בחור ישיבה אחד שהיה צריך גם כן לשמור שמירת לילה, ולא היה מוכן לעלות לשמור. למה? כי זה בדיוק נפל על איזה משחק של מכבי תל אביב. כמובן הרב שלו נכנס בו ונתן לו תוכחה. האם יש איסור לראות משחק כדורסל של מכבי תל אביב? ביום חול לא. אבל מה מרכז חייך? מכבי תל אביב. אם זה מרכז חייך, זה יבחן בכל מיני צמתים.

אם יש לך שיעור תורה קבוע, ובדיוק נופל משחק על השיעור תורה — אתה תלך למשחק או לשיעור תורה? בזה אתה נבחן מה הדברים החשובים לך בחיים. אם יש ליל בדיקת חמץ, ויש איזה משחק חשוב — האם אתה מזרז ומחפף את בדיקת החמץ כדי כמה שיותר מהר לבוא למשחק? אחד לקח נרות וכבר מונדיאל — הדלקת נר ראשון ובאותו הזמן הגמר של המונדיאל. היו איזה עשרה אנשים רק. וזה האדם נבחן. וזה מה שאומר המהר"ל. המהר"ל אומר השאלה אם אתה הולך אחרי הערך החומרי או אחרי הערך הרוחני.

לכן על פי המהר"ל, אנשים שנהרגו בשואה, או אנשים שנהרגו במערכות ישראל, או אנשים שנהרגו בפיגועי טרור, הם קדושים. גם אלה בנובה. ברגע שחיילים התגייסו לצה"ל ממש השבוע ביום חמישי, הבן שלי יוסף מתגייס לחיל השריון. ואמרתי לו: עד עכשיו היית גברא שעושה מצווה, עכשיו אתה הופך להיות חפצא של מצווה. מה הכוונה? כמו שהלולב הוא חפצא של מצווה, חפץ שנקנה בשביל המצווה — כך ברגע שאתה מתגייס, הגוף שלך הופך להיות חלק מהשליחות. ולכן כל חייל שנפל — הוא קדוש.

יותר מזה: רבים מאוד מהנרצחים בנובה נלחמו עם המחבלים. ידיים חשופות. במקום לברוח, הגנו על אחרים. ענר שפירא — בחור צעיר שכשהמחבלים זרקו רימונים לתוך המיגונית, עמד ראשון בחזית ותפס רימון אחר רימון — שבע פעמים הצליח לזרוק אותם חזרה. השמיני התפוצץ לו בידיים. אחריו עמד עוד אחד בפתח והדוף עוד שני רימונים. הרבה מההרוגים שם נבחנו ומצאו בגבורה גדולה את מימד הקדושה בחייהם. הדבר הכי אינסטינקטיבי הוא לברוח — והם בחרו לעמוד ולהגן על האחרים. ושוב זה ההחלטה שהמהר"ל מדבר עליה: מה אתה שם במרכז חייך.

שיעור 2 — חלק שני

אתמול עסקנו בשאלה מה זה בעצם קדושים תהיו. מה זה להיות קדושים? והבאנו שלושה פרשנים לעניין הזה. בתחילת הדרשה אתמול אמרתי שאני אזכיר ארבעה פירושים מה זה קדושים תהיו, מה זה קדושה. אז אפשר להסביר כך, שקדושים תהיו, נקודתיים, וכל הפירוט של כל הפרשה. וכל הפרשה מופיעות המון מצוות מאוד מגוונות, חלקן מצוות שבין אדם לחברו, חלקן מצוות שבין אדם למקום, חלקן מצוות מאוד מובנות, חלקן מצוות שלא היית מדמיין להמציא אותם. אז אפשר להגיד, קדושים תהיו זה תשמרו את כל המצוות, כל סוגי המצוות.

אז הזכרנו אתמול שרש"י אומר, קדושים תהיו — הוו פרושים מן העבירה. הרמב"ן אומר: קדש עצמך במותר לך. גם דברים שהם מותרים, אבל אל תחיה את החיים שלך באופן שאתה רק נגרר אחרי תאוות. המהר"ל אומר: תסתכל על החיים שלך. בחיים של כל אדם ושל העם, יש את הרובד הרוחני והרובד הגשמי. מה העיקר אצלך בחיים? על פי מה אתה מקבל החלטות? מה מוביל אותך?

יש סיפור חסידי על הבעל שם טוב, שאני חושב שהוא יכול קצת להמחיש את ההבדל בין המהר"ל לבין הרמב"ן. סיפור חסידי שהבעל שם טוב ביקש לדעת מיהו שכנו לעולם הבא. מי באותה מדרגה כמוהו. וכך התגלה אליו אליהו הנביא ואמר לו: לך לאיזה יער, שמה תמצא בן אדם, והוא השכן שלך לעולם הבא. והלך לשם הבעל שם טוב. מוצא שמה בן אדם שמן וענק, שאוכל בלי הפסקה. הבעל שם טוב מסתכל עליו, אומר לו שלום לך ידידי, אפשר להתארח אצלך? אמר לו, אתה יכול להתארח אצלי, אבל כל מה שבבית יש לי אוכל ואני אוכל אותו. אם אתה רוצה, יש לך אוכל משלך, בכיף, אבל האוכל שיש פה אני צריך אותו.

הבעל שם טוב היה צדיק וקדוש, הוא שואל את עצמו, מי זה הבן אדם הזה? מה הזכות הגדולה שלו שהוא זוכה לעולם הבא? בלילה הבן אדם רק נוחר, בלי הפסקה, לא נותן לאחרים לישון. בבוקר הבעל שם טוב קם מוקדם, מתפלל תפילת שחרית. המארח שלו קם מאוחר, לא מתפלל, לא מניח תפילין, מיד ארוחת בוקר. מה זה ארוחת בוקר? פותח שולחן, טורף כל מה שעל השולחן. הבן אדם יוצא לעבוד, לא עובד יותר מדי. עובד שעתיים, חוזר. למה? אוכל. ככה יומיים, הבעל שם טוב נמצא אצלו.

אחרי יומיים הבעל שם טוב נשבר. שואל אותו, אתה חייב לגלות לי, מה הסוד שלך? סוד? אין לי שום סודות. אני לא מסתיר כלום. אומר לו לא נו, מה הסוד שלך? מה אתה כזה צדיק? אני? צדיק? אני לא יודע הלכות, אני לא יודע כלום. יהודי כן, אבל צדיק? אני לא צדיק. אומר לו הבעל שם טוב, אני משביע אותך שתגלה לי את הסוד שלך, מאיפה שאתה צדיק. אמר לו אני לא צדיק, אני לא יודע על מה אתה מדבר. אומר לו הבעל שם טוב, תשמע, אליהו הנביא התגלה אליי ואמר לי שאתה השכן שלי לעולם הבא. אני צריך לדעת, מה אתה כזה צדיק?

אמר לו, אני לא יודע, אני לא צדיק, אין לי מושג על מה אתה מדבר. אומר לו, אז למה אתה כל הזמן אוכל? אמר לו, אה, בזה יש לי דווקא הסבר. אבא שלי, כך הוא מספר, היה אדם צנום, רזה, יהודי כזה שהיה עני ולא היה לו שום דבר לאכול והיה רזה רזה. ויום אחד באו הגויים באיזה פוגרום, תפסו אותו ושרפו אותו חי. ואני ראיתי את זה. אני התחבאתי בבית וראיתי את זה מבעד לחרכים, ששורפים את אבא שלי. ואמר אותו יהודי, עשו מדורה ממש קטנה מאבא שלי. אבא שלי היה יהודי קטן ורזה. מדורה קטנה. ואני החלטתי שאני אוכל כל החיים כל כך הרבה, שאם ישרפו אותי, תהיה אש גדולה!

אז מה המיוחד בבן אדם הזה? לפי הרמב"ן, האם הבן אדם הזה הוא קדוש? ממש לא. כי מה זה קדוש לפי הרמב"ן? לפי הרמב"ן זה אדם שפורש מהתאוות. והבן אדם הזה לא פרש מהתאווה, הוא אוכל ואוכל ואוכל ואוכל. לפי המהר"ל, יכול להיות שהבן אדם הזה קדוש. למה? כי אומנם כל מה שהוא עושה כל היום זה לאכול, אבל מה מניע אותו? ערך רוחני. אומנם ערך רוחני קצת גלותי, אבל זה מה שהוא חושב. אז הוא אוכל לשם שמיים. ולפי המהר"ל אדם כזה יכול להיות קדוש. זה מה שרציתי להביא מהסיפור הזה.

אבל אני רוצה ברשותכם לעבור לפירוש רביעי. והוא פירוש שעולה גם מדברי הרמב"ם וגם מדברי הרמח"ל. הרמב"ם — הספר החמישי מיד החזקה הוא ספר הקדושה. איזה הלכות לדעתכם נכללות בספר הקדושה? אולי שבת? אולי קורבנות? שבת זה בספר זמנים. קורבנות יש ספר קורבנות. אומר הרמב"ם, הספר החמישי הוא ספר הקדושה, אכלול בו מצוות של ביאות אסורות ומצוות של מאכלות אסורות. מה זה קשור לקדושה? לפי שבשני דברים אלו קידשנו המקום והבדילנו מן האומות, בעריות ובמאכלות אסורות, בשניהם נאמר: "ואבדיל אתכם מן העמים".

אני הייתי חושב שאם ספר קדושה אולי תפילה, אולי לימוד תורה. אבל אומר הרמב"ם לא, אלה שני הדברים שהקדוש ברוך הוא מבדיל אותנו מהאומות. הקדושה, אנשים חושבים לפעמים שקדושה זה אני אעזוב את כל העולם הזה ואני אהיה רק קדוש. כלומר, רק משהו שמנותק מהחומר, מנותק מהגוף. לא. להיות קדוש פירושו לחיות בעולם הזה בקדושה. הנוצרים, זה מאוד בולט. אצל הנוצרים אם אתה רוצה להיות קדוש, מה זה אומר? לא להקים משפחה, נזירות, לא לקיים חיי אישות בכלל. אתה מתנתק כמה שיותר מהעולם. דרך אגב גם בודהיזם, אתה רוצה להיות גורו, מה זה אומר? אתה חי לך בבדידות, בשתקנות, בסגפנות, אתה פורש מהעולם.

היהדות לא אומרת לנו את זה. יש איזה משפט של הרבי מקוצק שהוא אומר על פסוק "ואנשי קודש תהיון לי": מלאכים יש לי מספיק, אני צריך אנשי קודש. כלומר, אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה מישהו שיהיה מנותק מהגוף ומהעולם, יש לו אלפי אלפים מלאכים. הוא לא זקוק לנו בשביל שנהיה מנותקים מהגוף. הוא ברא אותנו נשמה בתוך גוף כי הוא רוצה שנחיה בעולם הזה. שנעבוד ונתפרנס ונקים משפחה ונקים מדינה ושתהיה לנו צבא וכלכלה ותעשייה ומסחר ומשטרה ופוליטיקה. אבל שנעשה את כל הדברים החומריים האלה בקדושה. עם הוראות ההפעלה שהוא נתן לנו.

הרמח"ל כותב ספר שנקרא מסילת ישרים. מהי הדרך להגיע לשלמות. והוא בונה את כל הספר שלו על ברייתא שאומר רבי פנחס בן יאיר. הוא בונה את הכל על הברייתא שאומרת: זריזות מביאה לידי זהירות וזהירות לידי פרישות ופרישות לידי נקיות. ככה כל המידות, והמידה בסוף, פרק כ"ו במסילת ישרים, זה מידת הקדושה. אחרי שאתה עולה את כל המידות, אתה מגיע להיות איש קדוש.

מה זה קדוש? אומר הרמח"ל: האיש המתקדש בקדושת בוראו, אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות ענייני קדושה ממש. זה בדיוק מה שאמרנו על פי הרמב"ם. מה זה להיות קדוש? לעשות מעשים גשמיים בקדושה. הוכחה לדבר, אומר הרמח"ל. אדם אוכל בשר קודשים. הוא מקריב קורבן והוא אוכל בשר וזה קדוש. אם זה שלמים זה קדוש. אם זה כהן שאוכל אשם או חטאת, זה קודש קודשים. אדם אוכל וזה קודש קודשים. וזה מה שאומר הרמח"ל, זה בעצם מה שנקרא להיות קדוש.

ולכן אמרו חז"ל, שמביא בשר לתלמיד חכם, כאילו הקריב קורבן. ואם הוא נתן כוס יין לתלמיד חכם, כאילו הקריב נסכים, נסכי יין על גבי המזבח. למה? כי מה זה בעצם הרעיון של הקורבנות? אתה לוקח בהמה, שבסך הכל בעל חיים, ואתה מעלה אותה על המזבח ופתאום היא הופכת להיות קודש קודשים. וכך אומר הרמח"ל, זה בעצם מושג הקדושה. שיתעלו הדברים הגשמיים והם הופכים להיות בקדושה. ולכן לפי הרמח"ל והרמב"ם, אדם קדוש לא בורח מהמעשים הגשמיים. להפך, הוא רואה ערך, הוא רואה זכות לעסוק בדברים גשמיים ובהם לבטא את עבודת השם.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.