בלוג

ערב טוב ברשות מורי ורבותיי. המחלה של הצרעת נקראת בלשון התורה נגע. פשה הנגע, לא פשה הנגע, גם בגוף וגם בבית, כנגע נראה לי בבית. מה זה המילה הזו, נגע? אבל קודם כל, עוד לפני ההיפך, אפשר לפרש דבר על פי ההיפך שלו, מה זה אור זה הפוך מחושך, אבל מה זה נגע בעצמו? איזה שהיא פגיעה, מלשון מה? מלשון פגע. אבל יש פגע רע, וכבר קוראים לזה נגע. מלשון מה זה נגע? נגיעה.

פגיעה, פגע זה מלשון פגיעה. מישהו פגע, אז נהיה פגע. נגע זה כאשר מישהו נגע. מי נגע? הקדוש ברוך הוא. הצרעת זה רק נגיעה. אם הקדוש ברוך הוא היה נותן לך כאפה, חבל על הזמן. אבל הוא רק נוגע. הנגיעה הזו היא גם לא נעימה. צרעת של התורה, זה לא הצרעת של ימינו, שיש בתי חולים למצורעים. הצרעת הזו, היא לא בהכרח הייתה מחלה מאוד כואבת. זה טומאה, פתאום בן אדם רואה נגעים בגופו. אז הוא הולך אל הכהן, לא הולך אל הרופא. זאת לא מחלה טבעית, מחלה רוחנית, הוא הולך לרופא, הקדוש ברוך הוא נגע בו.

אבל, כבר כשהתחלנו אמר פה רבי דוד בנג'י, כששאלתי מה זה נגע אז הוא אמר זה ההיפך מעונג. עונג. נגע ועונג זה אותן אותיות. בעברית, כותבים עונג בלי ו'. והאמירה הזאת, שאמר פה רבי דוד בנג'י, הוא לא הראשון שהמציא את זה. מי שאמר את זה ראשון זה אברהם אבינו. אתם יודעים שיש ספר בידינו, ספר קבלה שמיוחס לאברהם אבינו. נקרא "ספר יצירה". ושם כתוב: אין בטובה למעלה מעונג, ואין ברעה למטה מנגע. הדבר הכי הכי הכי ירוד זה נגע. והדבר הכי הכי משובח, הטוב ביותר, זה עונג. עונג זה לא הכוונה שאברהם אבינו רוצה להגיד לנו, אחי, הדבר הכי טוב בעולם זה לעשות פאן, לעשות כיף, ליהנות. אלא זה כמו עונג שבת. מה זה עונג שבת? באותו פסוק שנאמר "וקראת לשבת עונג", מה כתוב מיד אחרי זה? "אז תתענג על השם". להתענג על השם, זהו עונג אמיתי.

עונג זה לא הנאה גשמית. הנאה גשמית זה אפשר לקרוא לזה תאווה, אפשר לקרוא לזה הנאה, אפשר לקרוא לזה יצר, אבל עונג זה הנאה שהיא יכולה להיות גם גשמית, אבל היא בעיקר רוחנית. הנאת השבת בוודאי שאתה אוכל גם מטעמים בשבת. אתה גם ישן, אתה גם נח, אתה גם נהנה מהמשפחה, מהקהילה, מהשירה. אבל זוהי הנאה של עונג. "אז תתענג על השם".

אני חושב, אני אומר בסוגריים. משהו שבדיוק היום שוחחתי עליו עם איזה חבר. שהרבה פעמים, אנחנו מוצאים בני נוער שגדלו בבתים דתיים ועוזבים את הדרך. ולצערנו קורה בהרבה בתים. גם בתים טובים, גם בתים של רבנים. אחד הדברים החשובים בעיניי, זה להשתדל, בהשתדלות שלנו, להשתדל לשדר לילדים עונג. כלומר, שלא תהיה אווירה שעבודת השם זה משהו שהוא קשה, וכבד, וקפדני. לא הקפדן מלמד, לא רק בגלל שהוא לא מאפשר לתלמיד לשאול. אלא גם בגלל שברגע שהתלמיד יכול אז הוא לא רוצה להיות באווירה הזאת של קפדנות. אלא באווירה של עונג, באווירה של וואו, אתה יודע מה זה השבת? מי רוצה להפסיק לשמור שבת? זה כזה תענוג, זו כזו מתנה. אדם שחווה את המתנה הזאת אז הוא לא רוצה להיפרד ממנה.

אני חוזר לענייננו. זה העונג. העונג זה טעמו וראו כי טוב השם. זה להתענג על השם, להרגיש את העונג ואת השמחה בעבודת השם. אז מה הקשר בין העונג לנגע? אומר על זה הרב ה"לשם שבו ואחלמה". הרב שלמה אלישיב. הסבא של הרב אלישיב. אז הוא כותב בספר "הקדמות ושערים" כך. הוא מביא את דברי ספר יצירה, שאין בטובה למעלה מעונג ואין ברעה למטה מנגע. וכאן הוא אומר איזשהו דבר מאוד עמוק. הוא אומר: הנגע הוא סיבת העונג. הנגע הוא זה שבסופו של דבר גורם לעונג. כיצד? על ידי הרעה שבאה לעולם, יוצאת ומתגלה הגבורה של הקדוש ברוך הוא. מידת הגבורה. בשיא היותר גבוה שלה. מידת הגבורה, זה מידת הדין. זה אחת מהספירות, של עשר הספירות בקבלה. ומידה שהיא, נקראת בצד שמאל, היא נקראת מידת הדין. זה מידה קשה. גבורותיו של הקדוש ברוך הוא. אנחנו רואים את זה למשל בקריאת ים סוף, בעשרת המכות, גבורה זה מידה שהיא מידה קשה. אבל גם היא צריכה להופיע.

ודווקא על ידי הנגעים, המידה של הגבורה באה בצורה הכי גדולה, ואז מידת החסד יכולה למתק אותה. אין כוח בעולם שהוא שלילי. כל כוח יש בו צד חיובי. אז השאלה היא לאן אתה מושך אותו. לפעמים יש כוחות שהרבה יותר יופיעו בעולם דווקא בצורה השלילית שלהם. לרעה, הרבה יותר קל, כל אחד מכיר את זה, שהרבה יותר קל להרוס מאשר לתקן. אדם מצייר ציור, משקיע בו את הנשמה לפעמים שעות וימים. כמה זמן ייקח להרוס את הציור הזה? שנייה. אתה שופך עליו פח צבע. אתה מקמט אותו, אתה קורע אותו. שתי שניות, הרסת. להרוס זה הרבה יותר קל. זה בגלל שהקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נבחר בטוב ונתאמץ.

אבל לכן זאת הסיבה, בגלל שלהרוס יותר קל, אז זאת הסיבה שהכוחות יופיעו יותר חזק בצד של הגבורה. בצד של הרוע. כאשר אתה רואה כוח של רוע חזק שמופיע בעולם, זה יכול להיות מהשואה, שציינו אותה השבוע. שזה רוע טהור ומזוקק שמופיע בעולם. אבל גם יצר של האדם, יצר הרע, כל דבר, גם בקטנה, כאשר אתה רואה כוח רע שמופיע בעולם, הגדלות היא לא רק להגיד זה רע, צריך להילחם בו. בוודאי שצריך להילחם בו. אבל צריך גם לראות כיצד את הכוח הרע הזה מרוממים לעונג. הקדוש ברוך הוא ברא את הכוח הזה בשביל משהו. כמו שאמרנו, אין כוח שלילי. צריך להשתמש בכוח הזה לחיוביות. אז הכוח מופיע בעולם בנגע, ודווקא על ידי זה שהוא מופיע, מתוך ההופעה שלו, זה מזמן לנו את היכולת להפוך אותה לעונג.

הדבר הזה קשור, ובזה נסיים, קשור גם לכל העניין של ספירת העומר. עם ישראל שקע במצרים במ"ט שערי טומאה. ולכן ספירת העומר, כנגד זה, יש תיקון של מ"ט ימי ספירה. ומכנים את זה מטמונים. מטמונים זה גם כמו מטמון, אוצר, אבל זה גם נוטריקון של מ"ט-מונים. מ"ט זה מ"ט, ומונים זה סופרים. סופרים מ"ט, וזה מטמונים. להפוך את המ"ט שערי טומאה למטמונים, זה להפוך את הצרות לאוצרות. זה להפוך את כל הנגע לעונג.

אתה רואה נגע, לא להגיד איי איי איי, איזה רוע, איזה נגע, אלא לראות כיצד אתה מתקן. לעניין הצרעת זה מאוד פשוט. מאוד פשוט וברור, לא שקל לעשות את זה, אבל קל להבין מה צריך לעשות. אדם שרואה צרעת יודע שזה מאת השם, בא לעורר אותו לתשובה. אז הוא צריך לבדוק. יש שבעה דברים שעליהם באה צרעת. אז הוא צריך לבדוק, להגיד אוקיי, אני צריך לתקן בזה, צריך לתקן בזה. צרות עין, לשון הרע וכולי. ולכן הנגיעה הזאת, הנגע הזה, הוא בא לעורר את האדם לקחת את הכוח הזה ולא רק לפרוש מלשון הרע, אלא לראות כיצד את הכוח השלילי הזה אני מרומם אותו ומשתמש בכוח הזה לטובה.