בלוג

ערב טוב, מוריי ורבותיי. בסוף פרשת שמיני מופיע הנושא של מאכלות אסורות. איזה בעלי חיים מותר לאכול, איזה בעלי חיים אסור לאכול. אז כמובן יש לנו דינים שונים בחיות, עופות ודגים. כלומר חיות, בעלי חיים, בהמות, יש בהמות כידוע שיש להם סימני טהרה וסימני טומאה. סימני הטהרה של הבהמות, איזה סימנים? איך אנחנו יודעים איזה בהמה היא כשרה לאכילה? מעלה גרה, נכון, זה אחד. מפריס פרסה ושוסע שסע פרסות. כלומר, גם צריך להיות לו פרסות ולא אצבעות כמו של כלב וחתול, אבל גם לא מספיק שיהיה פרסה, גם לסוס יש פרסה. אבל צריך שיהיה פרסה שסועה, כלומר שהפרסה, נגיד אם זאת הפרסה היא בעצם חלוקה לשתיים. כאילו שתי פרסות חתוכות באמצע. וגם מעלה גרה. חסר אחד – לא כשר, כמו למשל חזיר. חזיר יש לו גם פרסות וגם הפרסות שלו שסועות, אבל הוא לא מעלה גרה ולכן הוא טמא.

אז אלה לגבי הבהמות. עופות, בתורה לא מופיעים כללים, בתורה פשוט מופיעה רשימה של העופות הטמאים. וכל מה שלא מופיע ברשימה הזאת הרי הוא כשר. זה קשור לעופות דורסים בעיקר. כן, כל העופות הדורסים הם טמאים, אבל יש גם עוד כמה כללים, חז"ל באו ומדרבנן באו והגדירו את זה בכללים וניסו להגדיר את זה כי יש למשל בתורה מוזכר הדייה, האיה והדייה והחסידה ויש כל מיני סוגים של דייה, אז נץ אפילו נץ יש כמה סוגים. אז חז"ל באו וקבעו סימנים. חז"ל באו ואמרו שיש למשל כל עוף טהור זה עוף שיש לו זפק ויש לו אצבע יתירה והקרקבן שלו נקלף ושהוא איננו עוף דורס. אלה התנאים.

אם כן, זה לגבי עופות. לגבי דגים יש כללים וזה התורה אומרת במפורש. מה הסימנים? קשקשת וסנפיר, נכון. "כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים תאכלו". אז כל חיה שיש לה סנפיר וקשקשת, כל דג שיש לו סנפיר וקשקשת, למשל מי מכיר חיה בלי קשקשים? דג שאין לו קשקשים? מה למשל? אמנון אוכלים, יש לו גם סנפיר וגם קשקשת. אני שואל על דג שאין לו קשקשים. כריש, דולפין, נכון, אלה דגים שהם אסורים לאכילה כי אין להם קשקשים. העור שלהם חלק לגמרי. האם אתם מכירים חיה בלי סנפיר? דג בלי סנפירים? נחש ים, נכון.

על כל פנים, אז אם אתה נמצא בחו"ל ואתה מוצא שם חתיכה של דג, אתה אפילו לא יודע איזה דג זה, אבל אתה רואה שיש עליו קשקשים, מותר לקנות. אומנם יכול להיות שחתכו אותו בסכין שהיא לא כשרה. ולכן מה שתעשה זה מאוד פשוט: אתה לוקח את החתיכת דג, חותך ממנה שתי סנטימטר בכל צד. כאילו מנקה את השכבה החיצונית. ואז הורדת את החלק שנחתך בסכין הטרפה והחתיכה שנשארת אתה יכול לאכול.

יש אמירה מעניינת שמופיעה בגמרא במסכת נידה: כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. זאת אומרת, כאשר אתה הולך לחנות ואתה רוצה לבחון האם הדג הזה כשר או לא כשר, מספיק לראות שיש לו קשקשת. ברגע שאתה רואה קשקשת אתה יודע שהיה לו גם סנפירים, וזה טהור. וכך נפסק גם להלכה.

הגמרא שואלת במסכת נידה דף נ"א: "וליכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר". כלומר בעברית, אם כך, אם כל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפירים, אז מספיק יהיה לכתוב קשקשת. כל דג שיש לו קשקשת – תאכלו. למה כתוב סנפיר? בעצם זאת מילה מיותרת שחוזרת בתורה איזה 13 פעם ובעצם זה מיותר לחלוטין כי מספיק היה להגיד דג שיש לו קשקשת, אז ממילא כבר יש לו סנפיר. עונה הגמרא: "יגדיל תורה ויאדיר". אז למה אמרו סנפיר? יגדיל תורה ויאדיר. הביטוי הזה הוא קצת מוזר, מה הכוונה? בשביל להגדיל את התורה אנחנו צריכים להגיד סנפיר? מוסיפים מילים סתם? מה פתאום? אנחנו יודעים שבתורה כל אות נכתבה לצורך מסוים, אין אות אחת מיותרת. אז מילה שלמה, סנפיר? בשביל מה אמרו את זה?

השאלה הזאת מתייחס אליה הריטב"א, אחד מן הראשונים, והוא מסביר שכנראה הסנפיר הוא גם כן גורם טהרתו. המילה "גורם" היא מילת מפתח, הריטב"א כותב משפט קצר: ויש לומר שהסנפיר הוא גם כן גורם טהרתו. אבל המילה הזאת גורם היא מילת מפתח שדרכה אפשר להבין את עומק העניין. זאת אומרת, אומר לנו הריטב"א שבעצם סנפיר וקשקשת זה לא סתם סימנים איך נדע איזה דג טהור או לא טהור, אלא זה מה שגורם את הטהרה. זה לא סתם במקרה. ננסה רגע להסביר את ההבדל בין סימן לסיבה. אפשר להגיד הנה אלה סימני הדגים הטהורים, לא, אומר הריטב"א זה הגורם, זה הסיבה. נסביר רגע במשל: כאשר אני נוהג בכביש ומגיע לתמרור עצור, למה אני עוצר? מה הסיבה לעצור? החוק. החוק נעשה בכדי שלא יהיו תאונות. החוק זה לא הסיבה, הסיבה של החוק זה כי המקום הזה הוא מסוכן. אז למה אני עוצר? כי המקום הזה הוא מסוכן ולכן כיוון שיש פה סכנה, לא בכל מקום יש תמרור עצור, אבל יש פה סכנה להתפרץ לצומת בצורה כזאת אז שמו תמרור עצור.

עכשיו דרך אגב, יש אנשים שעוצרים בגלל החוק, יש אנשים שעוצרים בגלל הסכנה ויש הבדל. הבנתם את הרעיון? אבל ראינו את התוצאה בשטח. הרעיון הוא שהתמרור הוא הסימן, הוא מראה לך איפה יש סכנה, הוא מראה לך איפה החוק קובע לעצור, הוא מראה לך איפה יכול להיות שוטר שייתן לך קנס, אבל הכל הוא התמרור רק מראה, הוא לא הגורם.

אומר לנו הריטב"א שהסימנים הללו סנפיר וקשקשת הם גורמים את הטהרה. זאת אומרת, זה לא סתם סימנים, זה לא סתם מקרה, אלא יש סיבה למה סנפיר וקשקשת ביחד גורמים את הטהרה. ולכן אומר הריטב"א לכן אמרו את הסנפיר, למרות שבעצם בשביל לדעת איזה דג מותר לאכול ואיזה דג אסור לאכול, אתה לא צריך בכלל לבדוק את הסנפירים, מספיק לבדוק את הקשקשת. מבחינת הסימן לדעת מה לאכול זה סימן מספיק. אבל כסיבה, אם אתה רוצה להבין למה הדג הזה טהור, זה בגלל שיש לו גם סנפיר וגם קשקשת, ואחד בלי השני הוא באופן מהותי לא מתאים, הוא לא מספיק הוא לא מטהר.

מדוע? מה ההיגיון בדבר הזה? אומר על זה הרב קוק, הוא מסביר את המילים "יגדיל תורה ויאדיר". הרי הגמרא אמרה למה כתוב סנפיר? יגדיל תורה ויאדיר. מסביר הרב קוק: מה הכוונה יגדיל תורה? זה לא הכוונה להוסיף עוד מילים בתורה, אלא זה מגדיל את התורה ברעיון שלה, בהתייחסות בערך של התורה, בחשיבות של התורה. כי עכשיו אתה מבין שהתורה זה לא רק אוסף הלכות בשביל שאתה הולך לדוג דגים תדע מה לאכול ומה לא לאכול, אלא יש משמעות עמוקה בכל הלכה. ויש פה את הסנפיר והקשקשת שגורמים את הטהרה. זה לא רק סימן אלא יש פה איזה סיבה, יש פה איזה משמעות מאחורי העניין. ומה באמת המשמעות? למה דווקא סנפיר וקשקשת הופכים את הדג לטהור?

כותב על זה השל"ה הקדוש: הדגים הם נמצאים במים. אין מים אלא תורה. והקדוש ברוך הוא כשהוא קבע איזה דגים יהיו טהורים ואיזה טמאים, אז הוא בכוונה קבע את הדבר הזה של סנפיר וקשקשת. הקשקשת מה התפקיד של הקשקשים בגוף של הדג? להגן עליו. מה התפקיד של הסנפיר? לנוע, להתקדם. אומר השל"ה הקדוש: גם בתורה יש תמיד את שני הדברים האלה. יש את החלק הקבוע, קשקשת זה מה שקבוע בגוף של הדג, זה מגן עליו, זה לא נע, זה לא זז, זה לא מתקדם, זה יציב זה קבוע וזה מגן על הגוף של הדג. אבל גם בדג יש את הסנפירים שהם זזים ואיתם הדג מתקדם. אומר השל"ה הקדוש: כך היא התורה. יש בתורה דברים שהם קבועים, בלתי משתנים. אנחנו לא רפורמים שבאים ואומרים "טוב פעם היה ככה, היום זה משתנה", לא לא לא לא. יש דברים שהם קבועים: כל התורה שבכתב, כל גזירות חז"ל, כל הדברים האלה זה דברים קבועים ובלתי משתנים. זה כמו הקשקשת, זה אין גמישות וזה גם מה שמגן עלינו כמו הקשקשת שמגנה על הדג. מצד שני יש בתורה גם סנפירים שהם נעים ואיתם התורה מתקדמת. למשל, יש בכל דור ודור מנהגים חדשים, יש בכל דור ודור מציאות חדשה. פתאום אתה נתקל בשאלות איך מכשירים לפסח מיקרוגל, איך מכשירים כיריים אינדוקציה, כל מיני דברים.

אין לנו כנסת גדולה ואין לנו סנהדרין, אז אנחנו קובעים על פי העקרונות. אבל עדיין יש לנו סנפירים, יש לנו יכולת לנוע עם התורה. התורה לא מאובנת, היא לא נשארת מאחור. אז יש לנו רבנים וכתוב "עשה לך רב", ויש באמת גם מחלוקת בין הרבנים. אם היה לנו סנהדרין אז באמת היה לנו מנגנון לפסוק את ההלכות בין הרבנים. זאת המטרה של הסנהדרין.

מה עם המצות? למה בספרדים יש כאלה שאומרים שמצות אם אכלת כמה זה סעודה? אז מצות זה ברכת המזון. ואני ראיתי שזה לא אם קבעת סעודה, אז אתה מברך על זה. אם אכלת שתי מצות קבעת סעודה זה ברכת המזון. אתה בטוח שלפי הרב עובדיה יוסף לא? ידוע שספרדים מברכים על מצות מזונות כשזה לא בפסח. אבל גם על מזונות, גם אם זה בורקסים ואכלת מזה כשיעור סעודה, 216 גרם, זה הרבה, זה לא שתי מצות. שתי מצות זה 60 גרם.

ולכן זה בעצם אומר השל"ה, זאת הדרך המתוקנת ולכן דג זה לא סתם סימן אלא יש פה משהו מהותי, יש פה עומק. זה גם בדגים, זה גם בבעלי חיים, בעופות, בבהמות, בחיות הכל יש בעצם משמעות. זה רק דוגמה לתת לך הבנה שיגדיל תורה ויאדיר, שיש בעצם עומק בכל מצווה והלכה. כי אם כאן בדגים זה לא סתם סנפיר וקשקשת, זה היכולת של הקביעות וההגנה עם היכולת של ההתקדמות, אז זה נכון בכל דבר. גם אם אנחנו בבית כנסת. בבית כנסת גם צריך לשמור על המסורת של הבית כנסת, ומצד שני יש לפעמים דברים משתנים. ויש המון דברים שמצד אחד דברים קבועים ששומרים על המנהג, מצד שני דברים דינמיים. וזה היופי, זאת השלמות של משהו קבוע ומשהו מתקדם. אותו דבר גם בזוגיות אפילו. איש ואישה בזוגיות, יש להם את הדברים הקבועים, את היסוד הקבוע של הזוגיות שלהם, אבל הם גם יכולים לשנות דברים מדי פעם בתוך החיים שלהם. אז צריך תמיד לשמור על היסוד הקבוע ולדעת איך להוביל אותו בבטחה עם הסנפירים, עם יכולת ההתחדשות וההתקדמות. וזה בעצם הכוח של הדגים עם הסנפיר והקשקשת ומכאן לומדים על כל התורה כולה שבכל דבר יש את העומק שעומד מאחורי ההלכות.