בלוג

שיעור 1 — חטאם של נדב ואביהו

אנחנו עוסקים, נכנסים לפרשת שמיני, שמרכזה האירוע המזעזע והנורא של פטירתם של נדב ואביהו, שני בני אהרון, שני צדיקים קדושים שנאמר "בקרביי אקדש". אמר משה לאהרון: כתוב "ונקדש בכבודי", ידעתי שביום הקמת המשכן יהיה גילוי קדושה במכובדיו של מקום "ונקדש בכבודי", אבל לא ידעתי מי הם קרוביו של הקדוש ברוך הוא שעליהם נאמר "בקרביי אקדש", חשבתי בי ובך. עכשיו אני יודע שהם נדב ואביהו, גדולים ממני וממך.

אז אם כן, קודם כל אומרים לנו שנדב ואביהו נחשבים פה גדולים אפילו ממשה ואהרון. אבל אם הם היו כאלה צדיקים גדולים, כיצד ייתכן שהם חטאו בכזה חטא שחייבים עליו מוות? עוד צריך להבין מה בעצם היה החטא שלהם. בפשט הפסוקים כתוב: "ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא ציווה אותם". אז זה ברור שהם עשו משהו שלא ציוו אותם, גם כתוב אש זרה אבל לא בדיוק כתוב מה היא אש זרה.

חז"ל מתארים דרשות רבות, בעצם לפי חז"ל לפחות עשרה חטאים מסופר שהם חטאו. כך אומר המדרש ויקרא רבה פרשה כ'. תני רבי אליעזר: לא מתו בניו של אהרון אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבם. כלומר, שימו לב, לפי רבי אליעזר הם לא עשו שום דבר בעייתי. אם היו שואלים את משה רבנו אם מותר לעשות, הוא היה אומר להם כן. אבל מה הבעיה? שהם לא שאלו, הורו הלכה בפני משה רבנו ועל זה חייבים מיתה. זה הסבר אחד.

בר קפרא אמר: בגלל ארבעה דברים מתו. על ההקרבה – על עצם זה שהם מקטירים קטורת ומקריבים קורבן שלא נצטוו עליו. ועל הקריבה – כלומר על זה שהם קרבים, נכנסים לקודש הקודשים. עזוב זה שהם הביאו קורבן שלא היו מצווים עליו שזה איסור, אבל גם נכנסו לקודש הקודשים, מקום שאסור להם להיכנס. וגם על אש זרה – כלומר אש מבית הכיריים הכניסו.

ועוד דבר נוסף – על שלא נטלו עצה זה מזה, שכתוב "ויקחו שני בני אהרון נדב ואביהו איש מחתתו". כל אחד הביא בנפרד, לא חשבו על זה ביחד, לא דיברו אחד עם השני. עכשיו, זה שהם נכנסו לקודש הקודשים בלי רשות אני מבין. זה שהם מקטירים קטורת שהם לא מצווים אני מבין. זה שהם מביאים אש… אני מבין שזה חטא חמור. אה, זה שאלה אחרת איך הם לא ידעו. אבל מה זה שלא התייעצו אחד עם השני, זה חטא שחייבים עליו מיתה? זה דבר מוזר.

ועוד אומר המדרש, יש פה עוד כמה חכמים, רבי מני ורבי יהושע דסכנין ורבי יוחנן, מה אמרו? בגלל ארבעה דברים אחרים: על שהיו שתויי יין, ועל שהיו מחוסרי בגדים שנכנסו ללא בגדי כהונה, ועל שנכנסו בלא רחיצת ידיים ורגליים, ועל זה שלא היה להם בנים. אבא חנין אומר: על ידי שלא היה להם נשים. עכשיו שוב, בן אדם עוד לא התחתן, זה לא חטא שחייבים עליו מיתה. בסדר, אז אני מבין הוא נכנס להקטיר קטורת בלי שהיה לו אישה ובנים, עדיין זה פלא גדול להגיד שחייבים על זה מיתה.

וחוץ מזה הבאנו פה, ספרנו פה עשרה הסברים מה היה החטא שלהם. מאיפה הבאתם את כל זה? כל הדברים האלה, עשרה חטאים, בקושי אתה מוצא להם רמזים בפסוק. יש דברים פשוטים שכתוב, שהביאו אש זרה אשר לא ציווה אותם. זה שני דברים שאתה יכול להבין – באו בלי שהיה להם רשות, לא ציווה אותם, ואש זרה. אבל הביאו פה המון המון פירושים נוספים, עשרה פירושים. אז גם מאיפה הבאת את כל הפירושים האלה וגם איך נדב ואביהו לא ידעו את הדבר?

אז מה חז"ל רוצים להגיד? הם לא סתם באים להעליל עלילות על נדב ואביהו ולהטיל עליהם עוד ועוד אשמות. אלא זה ברור, החטא של נדב ואביהו בפשטות מה שכתוב – הם המקטירו קטורת שלא היו צריכים להקטיר והביאו אש זרה. זה שתי עבירות שכתובות במפורש בפסוק. חז"ל מוסיפים פה עוד שמונה עבירות. למה? לא סתם כדי להאשים אותם אלא כדי להסביר לנו את העומק של החטא. חז"ל רוצים להסביר לנו, אם אתה רוצה להבין מה גרם להם, לשני צדיקים כאלה גדולים, לעשות חטא כזה, אז תבין את כל הגודל, תבין את כל העומק על ידי כל הרמזים שחז"ל נותנים לנו, ועל ידי זה תוכל להבין.

קודם כל ברור לנו שנדב ואביהו לא התכוונו לרגע למרוד בקדוש ברוך הוא ולהמרות את פיו. הם רוצים לעבוד את השם. הם לא התכוונו לרגע לעבור עבירה. הם רצו כל כך הרבה, היה בליבם אהבה גדולה לריבונו של עולם והם רצו להתקרב.

ולכן צריך להבין שזה מה שקרה לבני אהרון. נדב ואביהו רצו לפרוץ את הגבולות, הם רצו להתקרב בלי דיסטנס, אבל זה לא מתאים. קרבת אלוקים צריכה להיות בדרכים המתאימות. ולכן המשמעות של הדבר, שלכן הם בעצם הרשו לעצמם ובכוונה הם באים ומביאים אש זרה דווקא. אש לא מן המזבח, למה? כי הם רוצים להגיד ביום הזה, יום של הקמת המשכן, יום של השראת שכינה, ביום הזה לא רק האש של המזבח קדושה, ביום הזה הקדושה מגיעה לכל מקום. גם האש בבית שלי קדושה, השולחן שלי בבית דומה למזבח, כל אחד יכול ביום הזה להתקרב, כל אחד יכול לבוא לקודש הקודשים.

שיעור 2 — חטאם של נדב ואביהוא (שיעור נוסף)

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי. ליווינו היום לבית עולמו את הרב חיים קנייבסקי, אדם שהתמסר ללימוד התורה ברמות שאין דברים כאלה, והתמסר גם למען עם ישראל.

נעבור לפרשת השבוע. בפרשת השבוע אנחנו קוראים על נדב ואביהו ועל חטאם שהם מקריבים אש זרה לפני השם. חז"ל אומרים פה וזה אולי ככה קצת מחבר את זה לנושא של הלוויה, חז"ל אומרים פה משפט מאוד חריף. מופיע בגמרא בסנהדרין דף נ"ב: "כבר היו משה ואהרן מהלכים בדרך, ונדב ואביהו מהלכים אחריהם, וכל ישראל אחריהם. אמר לו נדב לאביהו: מתי ימותו כבר שני זקנים הללו ואני ואתה ננהיג את הדור?". אמר להם הקדוש ברוך הוא: "נראה מי קובר את מי".

האמת שבפסוק הפשוט הזה כבר יש שני חטאים – חטא אחד זה אש זרה וחטא שני זה אשר לא ציווה אותם. מה הכוונה? הם הקטירו קטורת שלא נצטוו עליה. קטורת מקטירים רק כאשר יש מצווה. יש קטורת בבוקר, קטורת בערב, יש קטורת ביום הכיפורים, ויש לפעמים מקרים מיוחדים. אבל אסור לך להקריב את זה מעצמך. ובעיה שנייה שהביאו אש זרה. מה הכוונה אש זרה? הקטורת זה בשמים, אבל האש שבה שורפים את הבשמים הללו ומעלים את ריח הניחוח חייבת להיות אש מן המזבח, והם הביאו אש מחוץ למשכן. לוקחים גחלים מהמזבח שהיא אש קודש ובאש הזו שורפים את הבשמים.

אלה שני חטאים שכתובים מפורש בפסוק. עכשיו, הם היו צדיקים, "בקרובי אקדש". אז איך צדיקים כאלו חוטאים בכזה חטא? חז"ל עוד יותר מרחיבים ומונים פה עשרה חטאים. אומר הרב קוק זצ"ל, הוא אומר כל החטאים האלו שחז"ל אומרים זה לא הכוונה להגיד שהם חטאו גם בזה וגם בזה וגם בזה. אלא כל מה שחז"ל אומרים פה בא להסביר איך קרה שהם חטאו בחטא הזה. מה הם באמת עשו? מה שכתוב בפסוק. אבל איך הם הגיעו לזה? בשביל זה חז"ל אומרים את כל החטאים שסביב, כי הם באים להסביר מה המצב הנפשי של נדב ואביהו שגרם להם לדבר הזה.

אותו יום "ויהי ביום השמיני" אחרי שבעה ימים של ימי המילואים שהכהנים מתכוננים לקראת הרגע הגדול והקדוש של חנוכת המשכן, והנה הגיע יום של חנוכת המשכן, ואש יורדת מן השמיים, אהרון הכהן מברך את עם ישראל, אש יורדת מן השמיים ואוכלת את הקורבנות. רגע של כזו התעלות, הם הרגישו שברגע הזה כל הגבולות נפרצים, זה רגע שהקדוש ברוך הוא מתגלה אלינו, זה הרגע לבוא ולהתקרב.

ביום כזה הרגישו נדב ואביהו, עכשיו אין דיסטנס. עכשיו אפשר להיכנס לא רק עם השמונה בגדים המדויקים, לא רק… אפילו שתינו יין, מה יש? יום של מסיבה, שותים גם יין, מתחבקים גם, וגם מביאים אש מכל מקום, גם מהבית, הכל קדוש, הכל מתקרב, הכל מתקרב לריבונו של עולם.

ולכן כאשר נדב ואביהו מנסים לפרוץ את הגבולות ולעשות מזה סוג של פורים כזה של קרבת אלוקים, אז זה כישלון. זה קשור גם לכך שהם לא נטלו עצה זה מזה ולכך שהם לא היו נשואים ולא היה להם ילדים. אדם שיש לו משפחה, אישה וילדים, אז הוא יותר מקורקע, הוא יותר מחובר למסגרת. רווק יכול פתאום להחליט "אני עכשיו מרגיש שבשביל ההתעלות הרוחנית שלי אני צריך עכשיו…" פתאום בן אדם נשוי, אז זה לא עובד ככה. פתאום יש מסגרת אז זה הרבה יותר מקרקע. ולכן חז"ל מחברים את כל החטאים האלה בעצם להגיד מה המשמעות של החטא. היו צדיקים גדולים נדב ואביהו, אלא שמתוך הרצון להתקרב אז הם איבדו את הגבולות.

שיעור 3 — מה היה שורש חטאם של נדב ואביהוא

ערב טוב לכם מורי ורבותיי, אנחנו קוראים בפרשת שמיני על חטאם של נדב ואביהוא בני אהרון. והחטא הזה מצטרף לעוד כמה חטאים דומים במובן הזה שאנחנו יכולים לראות חטאים שעשו אותם אנשים צדיקים. נדב ואביהוא היו אנשים צדיקים. הקדוש ברוך הוא אומר למשה, יותר נכון משה אומר לאהרון "הוא אשר דיבר השם לאמר בקרובי אקדש". אני אתקדש בקרובים אליי, נדב ואביהוא שהם קרובים אליי, בהם אני אתקדש. כלומר הם נחשבים כקרובים ועד כדי כך רש"י אומר "חשבתי בי או בך, חשבתי שאני משה או אתה אהרון, אנחנו נהיה אלה שנעלה כקורבן לפני השם בעניין הזה ובעניין הזה יתקדש המקדש. אבל עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך".

ניתן דוגמה, אדם סתם לא אדם צדיק, אדם שהוא הולך אחרי יצרו והוא למשל גם אוכל חמץ בפסח וגם אוכל ביום כיפור וגם אוכל בשר בחלב וגם לא שומר לא יודע כל מיני דברים כאלו. אז זה לא שאין לו זיקה ליהדות, יכול להיות שהוא אדם שכן משתדל להתפלל וכן משתדל להניח תפילין. אז למה מה המכנה המשותף לכל החטאים שהזכרתי? כל הדברים שאמרתי זה תאוות אכילה. אכילה ביום כיפור, אכילת חמץ בפסח, אכילת בשר בחלב. יכול להיות שהאדם הזה השורש הרוחני שלו זה חוסר היכולת להתמודד עם תאוות האכילה או עם תאוות הגוף בכלל. אז להבדיל אלף אלפי הבדלות, פה אנחנו לא מדברים על אנשים פושעים וחטאים, מדברים על אנשים צדיקים. אז צריך להבין שכל החטאים שחז"ל אומרים נובעים משורש רוחני אחד.

הכל נעשה ביום הראשון של המשכן. אמנם הפרשה פותחת "ויהי ביום השמיני" אבל היום השמיני הזה הוא היום הראשון של המשכן. מדוע? שבעה ימים היו שבעת ימי מילואים. בשבעת ימי המילואים משה רבינו היה עובד בבית המקדש. ואז היום השמיני זה היום בעצם הראשון של עבודת המשכן כמו שהיא אמורה להיות. אהרון הכהן בא בסופו של דבר היום הזה גם ירדה אש מן השמיים אכלה את הקורבנות בפעם הראשונה בעולם ואהרון מברך את העם ויש פה שמחה גדולה.

מתוך השמחה הגדולה הזאת שיורדת אש מן השמיים אהרון ומשה מברכים את העם. מתוך זה מתוך ההתלהבות העצומה הזאת באים נדב ואביהוא ומקטירים אש זרה לפני השם. מסבירים את זה חז"ל שבעצם מה שגרם לנדב ואביהוא לעשות את החטא הזה זה מבינים הם הרגישו שהשמחה הגדולה הזאת פה יום של שלמות. יום של כזו שלמות הוא יום שבעצם מתאים שכל העולם צריך להיות קדוש. לא רק המשכן צריך להיות קדוש לא רק הכהן הגדול צריך להיות קדוש. כל אדם צריך להיות קדוש, כל המציאות צריכה להיות קדושה. זה הכל יום מושלם ולכן הם חשבו למשל שגם אנחנו שאנחנו לא כוהנים גדולים כוהנים רגילים גם אנחנו יכולים לבוא ולהקטיר קטורת. למה? כי ביום כזה לא רק הכהן הגדול הוא האדם הקדוש מספיק בשביל להקטיר קטורת אלא כל אחד.

בדרך כלל שאתה בא למשל אל מלך אתה בא בלבוש רשמי. האם מותר להיכנס לכנסת עם מכנסיים קצרים? בשום פנים. יש כללים איך בדיוק נכנסים באיזו צורה. אבל הנה יש יום כזה עכשיו קדימה. אתן לכם דוגמה אחרת שאתה בא לאיזה רב גדול גדול ישראל ביום רגיל אז זה גם תור ארוך ועד שאתה בא לקבל ברכה ועד שזה ועד שפה ועד שם ואתה בא בחרדת קודש. אבל אם אתה בא בפורים והרב הזה כטוב ליבו ביין אז הוא מחלק ברכות וכולם באים וכולם מצטופפים ולא עושים יותר מדי… ואתה בא יכול להיות אתה גם שתית איזה כוס יין, פורים. אז אתה גם בא ואתה מתקרב אתה לא מתנהג באותה חרדת קודש כמו בדרך כלל.

בדיוק. מרגישים נדב ואביהוא שהדיסטנס נשבר. שעכשיו הקדוש ברוך הוא יורד אלינו אז עכשיו אנחנו נעלה אליו ואז הם מרגישים שאפשר לבוא אחרי ששתינו יין בלי הבגדים המסודרים והכללים הקבועים בלי לבקש רשות ממשה רבינו כי עכשיו כולם קדימה פורצים קדימה נכנסים באהבה בשמחה בהתקרבות לקדוש ברוך הוא. ולכן הכל קשור לאותה נקודה.

ולכן זה קשור גם לכך שהם לא נטלו עצה זה מזה ולכך שהם לא היו נשואים ולא היה להם ילדים. אדם שיש לו משפחה אז הוא חי במסגרת. רווק יכול פתאום היום להחליט יאללה מחר אני נוסע לסיני. יאללה מחר אני הולך להתבודד במדבר יהודה. פתאום בן אדם נשוי, אז זה לא עובד ככה. קודם כל אשתו מחליטה לא הוא. פתאום יש לו מחויבות. פתאום יש מסגרת אז זה הרבה יותר מקרקע.

נדב ואביהוא מתוך רצון להתקרב מתוך התרגשות מתוך הרגשה שעכשיו נשבר הדיסטנס וכולם יכולים להתקרב לקדוש ברוך הוא אז הם פורצים את כל הגבולות. ואילו היה להם משפחה מתינות נטילת עצה לשאול את משה רבינו אז ממילא הדברים היו באים בדרך אחרת. אז ממילא הם היו מבינים שלמרות ההתרגשות הגדולה של היום הזה זה לא מתאים. יש דברים שלא עושים אף על פי שחז"ל אומרים שלעתיד לבוא כך יהיה. לעתיד לבוא אומרים חז"ל הכל יתקבל. כשתהיה גאולה שלמה מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים. נדב ואביהוא הרגישו שכבר הגיעה אותה עת אותו זמן מיוחד של גאולה שלמה ולא כך היה הדבר ולכן הם נענשו.

והמוות שלהם היה בעצם איזה שהוא סימן לדבר "בקרובי אקדש". שיש קדושה מאוד גדולה כל עם ישראל למד מהדבר הזה שבמשכן יש קדושה אתה לא יכול לגשת ככה בהתקרבות. אף על פי שאנחנו מצווים להתקרב "לשיכנו תדרשו ובאת שמה" אף על פי כן אנחנו צריכים גם לדעת לשמור על מידת האהבה ומידת היראה כמו שאנחנו גם אומרים לשם ייחוד "בדחילו ורחימו". הספרדים אומרים "בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו". כלומר יראה ואהבה ואהבה ויראה. יש פה תמיד את החיבור הזה בין אהבה והיראה והם באו באהבה כל כך גדולה שלא ידעו לשמור על מידת היראה ומכך למדו כל עם ישראל על האיזון הנכון בין אהבה לבין היראה בעבודת השם.