בלוג

ערב טוב, דברי התורה לעילוי נשמת לינדה בת מזל, עדינה בת ג'ולייט, ולרפואת כל פצועי המלחמה בתוך כל שאר חולי ישראל.

בפרשת פקודי, משה רבנו פוקד את ההוצאות של המשכן, כלומר בעצם מפרט לעם ישראל במדויק מה הפירוט של התרומות ושל ההוצאות. הכול בשקיפות, הכול באופן מדויק. כמה בדיוק נתרם כסף למשכן, על מה הלך כל דבר וכן הלאה.

המדרש מביא על זה את הפסוק מספר משלי פרק כ"ח: "איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא יינקה". נסביר קודם כל את הפשט של הפסוק, דברי שלמה המלך בחוכמתו. מה הוא אומר לנו? איש אמונות רב ברכות. אדם שנושא ונותן באמונה, הכול מתברך לו. ואץ להעשיר, כלומר מי שממהר, אץ זה כמו רץ, הוא ממהר להעשיר. מה הכוונה ממהר? כל אחד שמח להתעשר, כן, אבל הוא ממהר. ממהר להתעשר כלומר הוא מנסה לחפש קיצורי דרך, הוא מנסה לעגל פינות, הוא לא פועל. זה ההפך מאיש אמונות. איש אמונות זה אדם שהוא נאמן, שהוא באמת כל שקל מרוויח ביושר. אומרים שזה השאלה הראשונה ששואלים אדם למעלה, לא? "נשאת ונתת באמונה?". שאלה ראשונה. כדי לברר שבאמת הכול היה קודש ושלא יהיה חשוד.

כן, תכף נראה מה המדרש מחבר את זה. אבל קודם כל אומר המדרש, קודם כל הפסוק לא מדבר על המשכן, הוא לא מדבר על משה רבנו. הפסוק מדבר על כל אחד ואחד מאיתנו. אתה רוצה להניח את הברכה אל ביתך, תפעל באמונה. אל תנסה לגנוב מפה, אל תנסה לעשוק משם. תפעל ביושר. נשאת ונתת באמונה? זה השאלה ששואלים כל אחד מאיתנו כאשר הוא מגיע לעולם העליון. וזה קודם כל שנדע לענות כן, נשאת ונתת באמונה. ואיש אמונות רב ברכות.

לעומת זאת, אץ להעשיר. מי שחשוב לו הכסף ועד כדי כך שהוא מעגל פינות, הוא עושה קיצורי דרך, הוא בעצם לא פועל ביושר ובנאמנות. קומבינות. אז הוא אץ להעשיר לא יינקה, כלומר הוא לא יימלט מהעונש. אתה חושב שאתה מרוויח מזה? אתה לא מרוויח מזה. אין ברכה בכסף כאשר הוא לא בא ביושר. ויכול להיות שזה משהו שמשחק לו למשל. אתה רואה לפעמים מיליונרים שעושים כל מיני זה ואתה אומר הנה איך זה… לא כתוב שמי שאץ להעשיר יהיה עני. כתוב לא יינקה, הוא לא יימלט מהעונש. יכול להיות שהוא יתעשר, אבל הוא לא יימלט מהעונש. העונש יבוא בעולם הזה, בעולם הבא, איפה שאנחנו לא יודעים.

החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, כותב משל למה הדבר דומה. לאדם שנוסע ברכבת והוא רוצה שהרכבת תגיע יותר מהר. אז מה הוא עושה? דוחף את הקיר של הקרון. הוא עומד בתוך הקרון ודוחף את הקיר. זה מועיל משהו? זה לא מועיל כלום. מבחינה פיזיקלית כשהוא דוחף קדימה אז הרגליים שלו דוחפות אחורה וזה אין לזה שום משמעות. אם הוא עומד מחוץ לקרון ודוחף אותו? כן, הוא רק מעייף את עצמו, אבל הוא לא באמת מועיל לכלום. עכשיו, זה לא אומר שבדרך כלל אנחנו כן, התורה לא סומכת בדרך כלל על הנס ואדם כן צריך לעשות השתדלות טבעית ולעשות מאמץ. ללכת לעבוד, להתפרנס, להשתדל בעבודה. זה דבר טוב. אבל אתה יודע שכל דבר שהוא לא ביושר זה לא רצון השם. הרי הקדוש ברוך הוא גוזר לך מראש מראש השנה כמה תרוויח בכל השנה הזאת. ומה שלא ביושר הוא לא שלך, לא נגזר עליך להרוויח את זה אם זה לא ביושר. ולכן אם תרוויח את זה, אז זה ילך לדברים רעים. אין לך שום טעם להתאמץ בדבר הזה.

רש"י כשהוא מתייחס לפסוק הזה במשלי, אומר רש"י: זה לא רק אדם שהוא נושא ונותן באמונה, אלא גם, אומר רש"י, איש אמונות הנותן מעשרותיו באמונה. שהוא גם מפריש מעשרות. זה לא דבר קל לתת מעשר מההכנסות, עשירית מההכנסות. זה הרבה. אבל הנותן מעשרותיו באמונה שאין עד בדבר אלא הקדוש ברוך הוא, אף אחד לא יודע אם אתה נותן מעשרות, לא נותן מעשרות, הקדוש ברוך הוא מעיד בדבר, אז הוא רואה ומרבה לו ברכה. הקדוש ברוך הוא רואה ומרבה לו את הברכה, כמו שחז"ל אומרים: עשר תעשר, עשר בשביל שתתעשר. ואומר הנביא מלאכי: ובחנוני נא בזאת, אמר השם צבאות, הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת, אמר השם צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמיים והריקותי לכם ברכה עד בלי די. איש אמונות רב ברכות.

אז הפשט של הפסוק מדבר על כך שאדם שנאמן בכסף יקבל מזה ברכה. דניאל כבר ניחש איך זה קשור לפרשת השבוע, שזה בוודאי מתייחס למשה רבנו שהוא מתייחס בנאמנות. הוא גזבר של כל תרומות המשכן, זה הון עתק. תחשבו כמה כסף וכמה זהב, סכומים מדהימים בשביל לבנות את כל כלי המשכן ואת כל המשכן ואת היריעות ואת בגדי הכהן הגדול. והכול מגיע אל משה רבנו. אבל משה רבנו הוא איש אמונות, שנאמר "בכל ביתי נאמן הוא". הקדוש ברוך הוא העיד עליו שהוא נאמן. ולכן רגע, לכן מה? הייתי מצפה מה אומר הפסוק? הפסוק אמר איש אמונות רב ברכות, כלומר מי שפועל בנאמנות אז הוא מתברך. מה משה רבנו התברך פה? משה רבנו הרוויח כסף ממלאכת המשכן? בוודאי שלא. להפך, הוא נקי כפיים, הוא לא נגע בשום דבר, לא לקח לכיס כלום. הכול מה שקיבל השתמש למלאכת המשכן. אז איפה פה רב ברכות? אומר המדרש כך: איש אמונות זה משה שהוא נאמנו של הקדוש ברוך הוא שנאמר בכל ביתי נאמן הוא. רב ברכות שכל הדברים שהיה גזבר עליהם היו מתברכים לפי שהוא נאמן. כלומר, לא הוא מתברך, הדברים מתברכים. כל התרומות שנתקבלו, אז הם התברכו כפל כפליים. כמו עם ישראל במשכן.

כן, אז קודם כל יש מפרשים שאומרים שבאמת התרומה לא הספיקה. ובדרך נס היא הספיקה. אמנם כתוב הפסוק בפרשת ויקהל שכל המלאכה שהביאו אותה הייתה דייה והותר, משמע שעוד נשאר. אבל המפרשים אומרים שזה הכול היה על דרך נס. כלומר, בדרך הטבע זה לא היה מספיק. ועל דרך נס זה היה די והותר. למשל, כך כותב בילקוט מעם לועז — הוא כותב שזהב התנופה כתוב עשרים ותשע כיכר ושבע מאות שלושים שקלים בשקל הקודש. הוא עושה חשבון שכל זה מספיק רק לארון ולכפורת. חוץ מהארון וכפורת יש עוד שולחן מזהב, מנורה מזהב, מזבח מזהב, בגדי הכהן הגדול חלקם מזהב, ציץ זהב, המון דברים. על כל פנים כך ילקוט מעם לועז מפרש שהזהב התברך. כלומר, מה שהביאו היה שפע. זה הספיק יותר ממה שהיה אמור להספיק.

גם משה רבנו מברך את עם ישראל. "וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציווה השם כן עשו ויברך אותם משה". נשים לב שזה לא כמו הפשט, זה דרש, זה המדרש. הפשט של הפסוק ככה כל המפרשים אומרים: מי שהוא נאמן אז הוא עצמו מתברך, הברכה מגיעה אליו. פה משה נאמן, לא הוא מתברך אלא המשכן מתברך ועם ישראל מתברכים.

המדרש לוקח את המשך הפסוק "ואץ להעשיר לא יינקה". הפשט של הפסוק אמרנו מי שמעגל פינות ועושה קומבינות ומנסה בעצם לקחת לא ביושר אלא הוא ממהר להתעשר בצורה של רמאות, לא יינקה, הוא ייענש. אומר המדרש על מי מדובר פה? על קורח. משה רבנו הוא איש אמונות רב ברכות, ואץ להעשיר לא יינקה זה קורח. במה קורח מיהר להתעשר? אנחנו יודעים שהיה עשיר כקורח. קורח היה עשיר והגמרא דנה מניין לומדים מאיפה התעשר, מה מקור האושר שלו. אז אחד ההסברים זה שיוסף הטמין אוצרות במצרים והוא מצא אחד מהם. יש כל מיני דרשות מאיפה קורח התעשר. אבל זה ידוע לנו שהוא היה עשיר מופלג. אבל ביושר. לא כתוב שהוא רימה. בשום מקום אין רמז לכך שקורח גזל מישהו, רימה מישהו בשביל להתעשר. אז אומר המדרש למה קורח נקרא אץ להעשיר? לא בגלל הכסף. מה הכוונה אץ להעשיר? זה קורח שהיה לוי וביקש ליטול כהונה גדולה. הוא לא חיפש להתעשר בכסף, כסף וזהב היה לו די והותר. כבוד, כבוד. הוא רצה להתעשר בכבוד, הוא רצה להתעשר בדרגה רוחנית, לקפוץ לדרגה שלא מתאימה לו. ומה היה סופו? "ותפתח הארץ את פיה". כלומר, אנחנו בעצם רואים שהמדרש לוקח את אותו עיקרון פיננסי-כלכלי שהפסוק מדבר עליו והמדרש לוקח אותו גם לצד הרוחני. כאשר יש אדם נאמן אז הוא מברך, טוב עין הוא יבורך, הוא יבורך. כאשר אדם הוא נאמן אז הוא גם מברך את כל מה שמסביבו. וכאשר אדם לא רק בכסף מנסה לעגל פינות, אלא גם כאשר אדם בעניין של כבוד, רוחניות, דברים לנפש, גם כן הוא מנסה לקפוץ מדרגות והוא מנסה לעגל פינות, הוא מנסה לחטוף מה שלא מגיע לו, אז גם כן הוא בסופו של דבר מפסיד גם את מה שהיה לו בהתחלה.

עוד אומר המדרש, שואל המדרש איך איש אמונות רב ברכות זה משה? איך זה יכול להיות? הרה שנינו במסכת שקלים: אין ממנים שררה על הציבור בממון פחות משניים. אסור שיהיה אדם לבדו ממונה על כסף של הציבור. גם שמא הוא ימעל בכספים, ואפילו אם הוא נאמן כמו משה רבנו, עדיין זה לא ראוי. מדוע? למנוע לזות שפתיים, שלא ידברו. למנוע מראית עין, שאף אחד לא יהיה לו מקום לחשוד, שלא יהיה מקום לחשוש. הכי טוב זה ככה אומרת לנו ההלכה, שלפחות שני אנשים ממונים יחד. בצלאל לא היה הגזבר. הוא היה מבצע. הוא היה בא למשה, אני צריך כך וכך בשביל המנורה. הוא נותן לו. אבל הוא לא יודע כמה התקבל בתרומות. לכן זה לא נותן לנו מענה. אז זה השאלה ששואל המדרש.

אומר המדרש: אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, כלומר הוא היה גזבר לבדו, אבל הוא לא עשה לבד. היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם. ולמי קרא? לאיתמר. שכך כתוב בפסוק: אלה פקודי המשכן, לא כתוב אלה פקודי המשכן אשר פקד משה, "אשר פוקד על פי משה". מה זה אשר פוקד? פוקד זה מלשון סביל, הדברים נמנו על ידי משה, אבל מה כתוב? "אשר פוקד על פי משה ביד איתמר בן אהרון הכהן". הנה, משה רבנו המדרש מדגיש את זה. אף על פי שמשה רבנו אדם נאמן, אף על פי שלא שייך לחשוד בו, אבל זה לא משנה. משה רבנו עושה את הדברים "והייתם נקיים מהשם ומישראל". משה רבנו נותן תמיד שיהיה המציאות של גם כדי לחנך. כך כל גזבר, כל אדם שממונה על כסף ציבורי, תמיד הכול צריך להיות בשקיפות. הנה אני עושה לכם מפקד, אני מונה לכם כל דבר למה הוא הלך, אני נותן חשבון של הוצאות והכנסות, אף על פי שאף אחד לא חושד. אני גם לא עובד לבד, אני פועל יחד עם איתמר בן אהרון הכהן, ורק ביחד אנחנו נותנים דוגמה אישית לדורות כיצד לנהוג בכספי ציבור. אז הדבר הזה הוא באמת נותן לנו איזושהי הבנה עמוקה על ההתייחסות לכספי ציבור. כספי ציבור זה לא שלי, זה רק עובר דרכי, אני רק צינור לשרת את הציבור.

הדבר הזה בא לידי ביטוי שוב בתנ"ך, אנחנו קוראים את זה גם בהפטרה בימי יואש מלך יהודה. כאשר הכהן הגדול הוא יהוידע הכהן ויואש הוא מלך צדיק שעושה ככל אשר הורהו יהוידע הכהן. היה הכהן הגדול, הסיפור יותר מורכב. אימא של יואש הייתה עתליה המרשעת, הייתה הבת של אחאב, אחאב מלך ישראל, שהתחתנה עם יהורם מלך יהודה. ואחרי שיהורם נרצח, אז עתליה המרשעת רוצה למלוך בעצמה. היא הורגת את כל בניה ואת כל זרע המלוכה בית דוד. היא רוצה לא להשאיר זכר למלכות בית דוד. כמה זמן היא החזיקה מעמד? שנייה. אז היא רוצחת את כולם, אבל יהוידע הכהן הגדול ואשתו יהושבע הצליחו להחביא את יואש שהיה אז תינוק בן שנה. תינוק בן שנה, איפה החביאו אותו? בבית קודש הקודשים. לא פחות. ידעו שזה המקום היחיד שאף אחד לא יחפש. קודש הקודשים, אף אחד לא ייכנס. תינוק בן שנה נמצא בקודש הקודשים, שמה הוא גדל שש שנים שמה. שש שנים עתליה החזיקה מעמד במלכותה. בהיות יואש בן שבע שנים, מוציא אותו הכהן הגדול מקודש הקודשים ביום חג הסוכות כשכל עם ישראל מגיע לעלות לרגל. והוא מראה להם, והם רואים שהוא דומה למשפחה, הוא דומה לאבא שלו, הוא דומה למלכות בית דוד, הוא דומה למשפחת בית דוד. רואים את זה ומיד הם מורדים בעתליה, הורגים אותה ולוקחים את יואש.

יואש כאשר הוא מתבגר, הוא עושה בדק הבית במקדש, שיפוץ נרחב. פעמיים בתנ"ך מופיע שיפוץ כזה, פעם אחת בימי יואש ופעם שנייה בימי יאשיהו. מעניין שהשמות דומים. שני מלכי יהודה. וכתוב בימי יואש כתוב: "ולא יחשבו את הכסף הניתן לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים". כלומר, מביאים כסף, בא בעל מלאכה ואומר אני זקוק לכך וכך בשביל לשפץ את גפן הזהב שקישוט פה, הוא אומר כמה הוא צריך, נותנים לו. סומכים עליו במאה אחוז כי הייתה כזאת דבקות של מסירות לעבודת המקדש וכל אחד כל כך השתוקק רק לקחת חלק ורק לתרום, שלא חששו שאף אחד ייקח לעצמו. אז יש פה את הנאמנות איש אמונות רב ברכות. ואף על פי כן אנחנו רואים שמשה רבנו לא סומך על זה אלא נותן לנו דוגמה אישית כיצד הוא פוקד ונותן פירוט בשקיפות רבה של כל ההוצאות וההכנסות. רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.