בלוג

פרשת ויקהל פותחת: "אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם." פרשת פקודי פותחת: "אלה פקודי המשכן משכן העדות." בפרשת כי תשא, חטא העגל: "אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים." המדרש אמר: תבוא השבת שנאמר בה "אלה" ותכפר על העגל שנאמר בו "אלה." יבוא המשכן שנאמר בו "אלה" ויכפר גם הוא.

אבל מדוע? מה המשמעות העמוקה של המילה "אלה" שהופכת אותה למפתח לכפרה? כדי לבאר זאת, פונה הדרשה אל הזוהר הקדוש, בהקדמתו — כמה מן הדפים הראשונים והמרגשים ביותר של ספרות הקבלה.

פגישה על שפת הים — הזוהר הקדוש

מספר רשב"י — רבי שמעון בר יוחאי — שפעם היה מהלך על שפת הים התיכון, ופגש את אליהו הנביא. אליהו שאל אותו: "מה פירוש הפסוק 'שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה'?"

ענה רשב"י: "שעם ישראל צריכים לשאת עיניהם השמימה, לראות את גרמי השמים, ולשאול — מי ברא את כל אלה? מי יצר שמש, ירח, כוכבים? מי אם לא הקדוש ברוך הוא? זוהי קריאה לאמונה: ראו את גדלות הבריאה ותכירו ביוצרה."

אמר לו אליהו הנביא: "לא כך פירוש הפסוק." ופירש אחרת לגמרי:

"'מי' זה שמו של הקדוש ברוך הוא. ו'אלה' גם כן שמו. וביחד — א-ל-ה + י-מ — הם מרכיבים את שם 'אלוקים.'"

הסבר: "מי" בלשון שאלה. ואומר הזוהר: הגדרה הכי מדויקת למי זה הקדוש ברוך הוא — "מי". שאלה ללא תשובה. "מילתא דאיתמרא בשאלה" — דבר שנאמר בשאלה. אי אפשר להגיד מה זה הקדוש ברוך הוא. אנחנו יכולים להגיד שהוא אחד, שהוא בורא עולם, שהוא רחום וחנון — אבל האם אנחנו מבינים? "אין לו דמות הגוף ואינו גוף." "אין ערוך לו." הגדרה טובה ביותר — "מי". שאלה תמידית.

לעומת "מי" — "אלה" היא המוגדר. הנגלה. "הספרים האלה", "האנשים האלה", "הכיסאות האלה" — מה שנמצא לפניך. "אלה" היא מילת הצבעה על המציאות הנגלית.

ולכן: "מי ברא אלה" — הנסתר (מי) הוא שברא את הנגלה (אלה). הקדוש ברוך הוא — שאין להגדירו — הוא שברא את כל מה שנגלה לעינינו. מאחורי כל "אלה" מסתתר "מי". מאחורי כל גלוי — נסתר. שם "אלוקים" = "מי" + "אלה" = הנסתר שמתגלה בעולם.

"מי" ברמזים בתנ"ך

הזוהר מצביע על מקומות שבהם המילה "מי" רומזת לקדוש ברוך הוא:

יעקב פוגש עשיו — ועשיו שואל: "מי אלה לך?" "ויאמר: הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך." שאלת "מי אלה" — והתשובה: "אלוקים." וכן יוסף ויעקב: "מי אלה?" — "הילדים אשר נתן לי אלוקים." התנ"ך בעצמו מחבר את "מי אלה" לשם "אלוקים."

ובמגילת אסתר: "ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות?" מרדכי לא אמר "ה' ינצל." הוא אמר "מי יודע" — ו"מי" רומז לקדוש ברוך הוא. שם ה' מוסתר במגילה כולה — כי "הסתר אסתיר פניי ביום ההוא." עיקרון הניסים הנסתרים. "רווח והצלה ממי?" — ברור שמהקדוש ברוך הוא, אך הוא מסתתר.

ומשה רבנו: "מי יתן כל עם ה' נביאים" — "מי" יכול לעשות כן? הקדוש ברוך הוא. "מי יתן" = "הלוואי" = בידי השם.

חטא העגל — ביקוש "אלה" ללא "מי"

עם ישראל לא ניסה לעבוד אל אחר. הם ידעו שה' הוציאם ממצרים. אבל הם ביקשו "אלה" — דבר נגלה שיבטא את האלוקים. עגל של זהב — "אלה אלוהיך ישראל." ביקשו מרכיב אחד בלבד משם "אלוקים" — את ה"אלה" ללא ה"מי." הגלוי ללא הנסתר. המוחשי ללא המסתורי.

וזה החטא: להוציא את הגלוי מן הנסתר. לעבוד את ה"אלה" בלי הכרה ב"מי" שעומד מאחוריו.

שני תיקונים

המשכן — גם הוא "אלה." "אלה פקודי המשכן." זהב, כסף, נחושת, יריעות — הכל גלוי, נגלה, מוחשי. אבל עם הבדל אחד: זה בציווי אלוקי. לא על דעת עצמם — אלא "ראו קרא השם בשם בצלאל." הקדוש ברוך הוא שלח, ציווה, הכוון. לכן "אלה" מותרת כשהיא מחוברת ל"מי" שמאחוריה.

השבת — ה"אלה" ההפוכה. "אלה הדברים אשר ציווה השם לעשות אותם — ששת ימים תעשה מלאכה, וביום השביעי שבת." בשבת — פורשים מ"אלה." מעולם הנגלה. ומתמקדים ב"מי" — בנסתר, ברוחני, בנשמה. תורה, תפילה, שינת שבת שגם היא נשמתית, שיחת שבת, חיבור משפחתי.

ולכן, משני הצדדים: המשכן אומר — "אלה" עם "מי". השבת אומרת — כשפורשים מ"אלה," יכולים לגעת ב"מי." ויחד הם מרכיבים שוב את שם "אלוקים" — מ"מי" ו"אלה" — כפי שהיה אמור מראשית.

שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.