שאלנו בשיעורים הקודמים: מדוע דווקא אותן מלאכות שנעשו במשכן הן האסורות בשבת? והרחבנו — שרוב המלאכות (31 מתוך 39) הן הכנת לחם והכנת בגד. אבל היום נלמד שהקשר העמוק ביותר הוא לחטא אדם הראשון.
סדר הלחם
המשנה בשבת מונה: "הזורע, החורש, הקוצר, המעמר, הדש, הזורה, הבורר, הטוחן, המרקד, הלש, האופה" — אחת עשרה מלאכות. כולן תהליך הכנת הלחם. מן הזריעה בקרקע — הקדמה לכל, אחריה החרישה שמכשירה את האדמה — ועד הקצירה שמפרידה את הגבעול מהשדה, המעמרה שאוספת לעומרים, הדישה שמפרידה גרעין ממוץ, הזרייה שמסלקת את המוץ ברוח, הברירה שמסלקת פסולת קטנה יותר, הטחינה הממרסקת לקמח, הרקדה שמנפה את הקמח, הלישה שמכינה בצק, והאפייה שגומרת את הלחם.
סדר הבגד
ממשיכה המשנה: "הגוזז, המלבן, המנפץ, הצובע, הטווה, המיסך, העושה שני בתי נירין, האורג שני חוטין, הפוצע שני חוטין, הקושר, המתיר, התופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור" — שלוש עשרה מלאכות. כולן שלבי הכנת הבגד: מגיזת הצמר ועד לתפירת הבגד הגמור. ובנוסף — עיבוד עורות: "הצד, השוחט, המפשיט, המולח, המעבד, המוחק, המחתך" — שבע מלאכות נוספות.
כלומר: 31 מתוך 39 מלאכות — כולן הכנת לחם ובגד.
לחם ובגד — סימני הגלות
יעקב אבינו, בנדרו בעלותו לחרן: "אם יהיה אלוקים עמדי… ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש." לחם ובגד — שני הצרכים הבסיסיים. אבל מתי נכנסו לתמונה? דווקא אחרי החטא. לפני חטא אדם הראשון: "ויהיו שניהם ערומים — ולא יתבוששו." אין צורך בבגד. ומזון? "מכל עץ הגן אכול תאכל" — פרי עץ, ללא עמל. אחרי החטא: "בזעת אפך תאכל לחם" — עמל רב, מלאכות רבות. ו"ויעש ה' אלוקים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם" — הכותנות הראשונות.
שאר המלאכות — גם הן קשורות לחטא
"הכותב שתי אותיות, המוחק על מנת לכתוב" — הכתיבה היא ביטוי הדעת. האדם אכל מעץ הדעת ורכש דעת. הנצחת הדעת בכתב — זהו ביטוי ישיר לאותו מעשה.
"הבונה, הסותר" — בגן עדן לא היה צריך בית. "המכבה, המבעיר" — אש לא הייתה בגן עדן, לא צריך לבשל שם, לא להתחמם. האש נבראה במוצאי שבת — ביציאה לעולם שלאחר הגירוש.
"המוציא מרשות לרשות" — "ויגרש את האדם." מוציאו מרשות היחיד של גן עדן, רשותו של הבורא, לרשות הרבים של העולם הזה.
כל ל"ט המלאכות — סיפור אחד. סיפור הגירוש מגן עדן ותהליך התיקון שהתחיל לאחריו.
שאלה נפלאה: ומה בגן עדן היה אוכלים?
שאלה נשאלה: אם בגן עדן אכלו פירות בלבד — מה הקשר לחם? הרי גם היום אפשר לאכול פירות! אומר הרב: אנחנו כבר לא מסתפקים בפירות. המבנה הנפשי שלנו השתנה. ה"לא על הלחם לבדו יחיה האדם" — אבל כן הרבה על הלחם. הלחם אינו רק מזון — הוא ביטוי ליצירתיות האדם. הוא לוקח חיטים, חומר גלם שלא ניתן לאכילה, ועוד עשר מלאכות אחר כך — יוצא לחם. זוהי מתנת האדם לעולם — לתקן ולרומם את הבריאה.
אז מצד אחד — ירידה: ירדנו למדרגה שצריכים לחם ובגד. מצד שני — עלייה: הלחם הוא שיקוף ליכולתו של האדם לתקן עולם. "ירידה לצורך עלייה."
והשבת היא גן עדן
ששת ימי המעשה: עמל ותיקון. תיקון העולם הגשמי שנפל בחטא. ובשבת — פורשים מכל ל"ט המלאכות האלה. כי בגן עדן לא היה צריך לא לחם ולא בגד ולא כתיבה ולא בנייה. "שבת קודש מעין עולם הבא" — מעין גן עדן. מעין אותה מדרגה שאדם היה בה לפני החטא: מחובר לטבע, מחובר לנשמה, ללא צורך בתיקון. שבת אחת בשבוע — כך מתנסים אנחנו במה שאדם חוּסר. ומחכים ל"שבת הגדולה" — יום שכולו שבת.
אתמול בטיול אז דיברנו על המילה אלה ועל הקשר בין השבת למשכן לעגל. הזכרנו שבעצם המילה אלה מבטאת את הדברים הגלויים, את הדברים שאתה רואה מול העיניים, ולכן עם ישראל בכוונה אומרים "אלה אלוהיך ישראל" כי מחפשים נעבד מורגש, מחפשים משהו פיזי, משהו מוחשי שאפשר לראות אותו. הדבר הזה בא לידי ביטוי גם בל"ט מלאכות. מה הם ל"ט המלאכות שאותם אסור לעשות בשבת? "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת." הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה הבורר הטוחן המרקד הלש והאופה. בואו נעצור רגע כאן. כל אחת עשרה המלאכות האלה, מה המשותף ביניהם? קשורות לתבואה. החל מהזריעה והחרישה והקצירה, ואחר כך מעמרים את זה לעומרים ואז דשים את זה כדי להפריד את המוץ, ואז זורים את זה ברוח כדי להמשיך את ההפרדה ואז בוררים את זה ואז טוחנים את זה לקמח ואז מרקדים ואז לשים ואופים. בעצם זה כל המלאכות כדי להגיע בסופו של דבר אל הלחם. אלו 11 מלאכות שכולן עוסקות בהכנת הלחם. המלאכות הבאות: הגוזז את הצמר, המלבנו, המנפצו, הצובעו, הטווה, המיסך, העושה שני בתי נירים, האורג שני חוטים, הפוצע שני חוטים, הקושר והמתיר, התופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות. עוד שלוש עשרה מלאכות – הכנת הבגד. אז באופן מאוד בולט יש לנו אחת עשרה מלאכות שקשורות לעשיית הלחם, עוד שלוש עשרה מלאכות שקשורות לעשיית בגד. כבר עשרים וארבע מלאכות מתוך שלושים ותשע עוסקות רק בלחם ובגד. למשל יעקב כשהוא יוצא מבאר שבע ללכת חרנה אז הוא מבקש "ונתת לי לחם לאכול ובגד ללבוש". הלחם לאכול והבגד ללבוש זה שני דברים מאוד מאוד בסיסיים שיש בעולם. מתי התחילו לחם לאכול ובגד ללבוש? אדם הראשון אחרי שחטא. כי לפני שאדם הראשון חטא היה ערום. "ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבוששו". ובעקבות חטא אדם הראשון "ויעש השם אלוהים לאדם ולאשתו כותנות עור וילבישם". וגם הלחם, לפני זה לא צריך את כל המלאכות. לפני זה אתה בא קוטף פרי מהעץ אוכל. פתאום "בזעת אפך תאכל לחם". "הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות" – הכתיבה היא אחד הביטויים הכי חזקים של הדעת. "הבונה והסותר" – גם כן זה אחד הדברים המשמעותיים שמבטאים את הדעת. "המכבה והמבעיר" – גם אש הוא לא היה זקוק בגן עדן, לא היה צריך לבשל שם. ומתי נבראה האש? במוצאי שבת. "המוציא מרשות לרשות" – זה בדיוק הקב"ה מוציא את אדם הראשון מרשות היחיד, רשות יחידו של עולם, אל רשות הרבים של העולם הזה. אז כל הל"ט המלאכות הללו הן בעצם תהליך של גירוש אדם מגן עדן. למה זה ככה? כי למעשה כל המלאכות האלה, כל הל"ט המלאכות, תפקידם זה לתקן את העולם. בגן עדן העולם כבר היה מתוקן, הכל היה מושלם. עקבות חטא אדם הראשון אז באה קללה לעולם. הקללה הזאת היא גם ברכה כי יש פה תיקון של העולם. זה בדיוק היופי של השבת. השבת היא מעין עולם הבא, מעין גן עדן. אתה טועם טעם גן עדן בשבת כי בגן עדן לא היה צריך את כל המלאכות האלה. ירדנו לעולם הזה, הירידה זו ירידה לצורך עלייה על מנת לתקן ולרומם את העולם הזה. וגם בתוך העולם הזה יש לנו את השבת שהיא מעין עולם הבא, יום שבת מנוחה.תמלול השיעור
שיעור זה תומלל ושוכתב על ידי בינה מלאכותית (AI). אם מצאתם טעות, נשמח אם תפנו אלינו.