מבול המים: הטהרה והלידה מחדש
שיעור לפרשת נח
בפרשת השבוע אנו רואים כי הקדוש ברוך הוא מוחה את העולם כולו על ידי המבול, כפי שכתוב: "אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה" – דבר שלא היה לו תקדים. הקב"ה מחליט למחות את כל היצורים בעולם, "מאדם עד בהמה, עד רמש ועד עוף השמיים".
מדוע מים ולא אש?
נשאלת השאלה: מדוע הקב"ה בחר למחות את כל יצורי העולם דווקא על ידי מבול של מים? הרי בדרך כלל, כאשר הקב"ה משמיד, הוא משמיד באש.
יש לכך דוגמאות רבות במקורות: בסדום, הקב"ה המטיר "אש וגפרית מן השמיים". בישעיהו פרק ס"ו נאמר: "כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר, ורבו חללי ה'". אצל נדב ואביהוא, בני אהרן, נאמר: "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם". כמו כן, בסיפור אליהו הנביא, כאשר אחזיה מלך ישראל שולח את קציניו לתפוס אותו, יורדת אש מן השמיים ואוכלת אותם ואת חמישיהם.
גם בסיפור אלישע הנביא, כאשר מלך ארם בא ללכוד אותו, מתגלה צבא של "סוסי אש ורכב אש סביבות אלישע". הקב"ה יש לו צבא של אש, וכאשר הוא רוצה להביא את מידת הדין לעולם, בדרך כלל הוא בא באש.
כאשר אנו משווים בין אש למים, ברור שהאש היא דבר שורף ומכלה, המשמיד כל דבר שבא עמו במגע. לעומת זאת, המים הם נוזל החיים, דבר מצמיח שנותן חיים. האש במהותה היא מידת הדין, ואילו המים במהותם הם מידת הרחמים והחסד.
והנה כאן, הקב"ה בא במים ומשמיד את האנושות דווקא על ידי מים, שהם בדרך כלל מידת החסד. מדוע?
הטהרה כמקווה
הסבר ראשון מביא הרב שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הראשון מחב"ד (בעל התניא), בספרו "תורה אור". הוא שואל לא רק מדוע השתמש הקב"ה במים, אלא גם מדוע היה צורך ב"רעש גדול" כזה – 40 יום ו-40 לילה של מבול ועוד שנה שלמה עד שהמים חסרו. לכאורה, אם הקב"ה רוצה, יכול היה להשמיד את כולם ברגע אחד.
התשובה היא שהקב"ה לא רק רצה להשמיד את העולם, אלא לטהר אותו. הוא כביכול הכניס את כל העולם לתוך מקווה. כאשר אדם טובל במקווה, כל כולו צריך להיכנס למים – אם אפילו אצבע אחת נשארה בחוץ, לא עלתה לו טבילה.
המהות של מקווה היא כניסה מלאה למים. המים במקווה חייבים להיות מים טבעיים – מי גשמים או מי מעיין – ולא מים שאובים שהאדם יצר. המילה "לטבול" היא מלשון "להתבטל" (טב"ל הן אותיות בט"ל). כאשר אדם טובל במים, הוא מתבטל כלפי הקב"ה ונכנס כל כולו לתוך הבריאה האלוקית.
כך גם במבול – הקב"ה לא סתם השמיד את בני האדם; אפילו ההרים כוסו. העולם כולו נכנס לתוך מקווה של מים להיטהר. "ותשחת הארץ מלפני האלוהים" – אפילו הקרקע כולה נשחתה והפכה למסמוסה, עד שלא ניתן היה לזרוע בה מיד לאחר המבול.
העיקרון הוא שהקב"ה רצה להכניס את כל העולם למקווה, לבטל את העולם הקיים ולהתחיל עולם חדש וטהור יותר. אמנם כל העולם מת בו, חוץ מנח ומשפחתו, אך העיקרון הוא שהעולם הפך לטהור יותר.
יש כלל גדול בתורה: "וביערת הרע מקרבך" – כאשר מבערים את הרע מן העולם, העולם יותר טהור. בדומה לכך, כאשר המצרים טבעו בים סוף, עם ישראל אמר שירה, שירת הים, שאנו חוזרים ואומרים אותה בכל יום. הרשע שנכחד מן העולם, זוהי ברכה וטהרה לעולם כולו.
לידה מחדש כעובר
כיוון נוסף להבנת המבול הוא לראותו כלידה מחדש. מלבד במקווה, ישנה עוד סיטואציה שבה האדם מוקף כולו במים – כאשר הוא עובר ברחם אמו. העובר עטוף כולו במים, ברחם שהוא מלשון "רחמים". האם נושאת את בנה ברחמה, והרחם עוטף את העובר מכל הכיוונים, מגן עליו ומחייה אותו.
העובר ניזון ללא קשר לעולם החיצוני, דרך חבל הטבור מאמו. כבר בתא הראשון שנוצר, יש את כל המטען הגנטי שממנו יתפתח אדם שלם.
בהקשר זה, העובר דומה לתיבת נח. התיבה מוקפת מים מכל הכיוונים – גשם יורד מהשמיים, מעיינות תהום עולים, וכל העולם מוצף. תיבת נח היא כמו עובר המוקף במים, ובה יש כבר את המטען הגנטי שממנו יתפתח העולם השלם – שניים מכל בהמה ושבעה מהחיות הטהורות.
כמו העובר שאינו ניזון מהעולם החיצוני, כך גם התיבה מכילה בתוכה מזון לשנה שלמה, כי היא ניזונה מתוך עצמה. זהו עובר ברחם אמו, והמבול הוא למעשה לידה חדשה של העולם.
העולם נולד מחדש במבול. זוהי גם טהרה כמו במקווה – העולם המקולקל נשמד ונולד מחדש, טהור יותר. במובן מסוים, גם כשאדם נטהר במקווה, הוא כאילו נולד מחדש. היתה בו טומאה רוחנית, וכעת הוא טהור – נשמתו נולדה מחדש.
גם בקריעת ים סוף, שהוזכרה קודם, המצרים מתים ועם ישראל יוצא מטוהר. עם ישראל היה שקוע במצרים במ"ט שערי טומאה, וכעת הם יוצאים מים סוף טהורים יותר, מוכנים יותר לקבלת התורה. הם נולדים מחדש – מעם של עבדים לעם עצמאי. הפסוק אומר שהקב"ה בא "לקחת לו גוי מקרב גוי", עם מתוך עם.
סיכום והשלכות לימינו
לכן, הקב"ה מביא דווקא מים לעולם במבול. זאת כדי לומר לנו שהמבול, למרות שהוא דבר קשה וכואב המשמיד את העולם, בסופו של דבר יש בו תהליך חיובי: טהרה כמו במקווה ולידה מחדש כמו עובר.
שני הכיוונים הללו משלימים זה את זה, ואנו רואים אותם שוב ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף. והדברים הללו הם גם קריאה לכוחות הביטחון ולצה"ל – שיורידו אש וגופרית מן השמיים על כל אויבינו, כפי שנאמר: "כן יאבדו כל אויביך ה'".
נתפלל שהקב"ה יזכה אותנו לבער את הרעה מן העולם, להשמיד את כל החמאס, את כל התנועה הרצחנית הזאת ואת כל מסייעיה. כולנו מבינים עכשיו יותר מי האויבים שמולם אנו מתמודדים ומה עוצמת הרוע והרשע שעומדים מולנו.
בעזרת השם, שהקב"ה ייתן לנו כוח, הזדמנות, יכולת ועוצמה לבער את הרע מן העולם, ומתוך זה יצמח עולם מתוקן יותר, "לתקן עולם במלכות שדי".