בלוג

שיעור א
-----------
ערב טוב. ברשות מוריי ורבותיי.
חז"ל שואלים במדבר רבה, פרשה ח', "קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?".
מה עלה בדעתו של קורח? הרי, אומר לו משה רבנו, "והיה אשר יבחר השם, הוא הקדוש. רב לכם בני לוי." והמשמעות היא, שרק אחד מתוך כל מקטירי הקטורת, הוא רק יזכה להיות הכהן הגדול.
ולכאורה, מילא בתחילת הדרך, כאשר קורח טוען טענות, "כל העדה כולם קדושים ובתוכם השם", אז כביכול הטענה שלו היא שאין צורך בכלל בכהן גדול. או בכלל בכהנים. "כל העדה כולם קדושים".
אבל אחר כך, כאשר אומר לו משה רבנו, "והיה אשר יבחר השם, הוא הקדוש", אז בוא נעשה תחרות, במרכאות, הורדת ידיים, מי הקדוש, למה קורח נכנס לדבר הזה? אם יש אחד קדוש, מי אמר לך שזה אתה?
הסיכויים הם לא משהו. זה לא סיכויים כמו לזכות בלוטו, זה סיכויים קצת יותר גדולים, כי זה היו 250 ראשי סנהדראות, דתן, אבירם, קורח, אהרון. 200... 1 מ-254. לא סיכוי כל כך חלש, אבל הסיכון הוא עונש מוות. מה אתה נכנס לדבר כזה?
אומר המדרש, עינו הטעתו. היה לו טעות בראיית העין. שהיה לו רוח הקודש, והוא ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו. שמואל, ששקול כמשה ואהרון.
אמר, אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני, ואני אדום? אני אשתוק? לא יכול להיות.
עכשיו, לכאורה התשובה היא נורא פשוטה, הרי איך זה קרה באמת? אם קורח מת, אז איך יצא ממנו שמואל?
התשובה נורא פשוטה, "ובני קורח לא מתו", זה כתוב במפורש.
מה... יופי, אז ראית שעתית מישהו לצאת מחלצך. אבל כבר יש לך בנים. יכול להיות שהוא ימות והבנים שלו ימשיכו. אז מה... למה הוא סומך על זה?
והמדרש אומר, והוא לא ראה יפה. לפי שבניו עשו תשובה, ועומדת להם התשובה. ומשה היה רואה יפה. משה כן ראה היטב, שיש גדולה שעתידה לצאת מקורח, אבל לא ממנו, אלא מבניו.
אז קודם כל, לא שמעתי אותך.
היה... כתוב, בדברי הימים כתוב במפורש, שמואל צאצא ישיר של קורח, בן של בן של בן של בן של בן. נכון שלא קוראים לו שמואל הלוי, אבל זה כתוב במפורש. במפורש בספר דברי הימים. לא, בן של בן של בן, אין פה מה להתווכח. אתה אומר רעיון יפה, אבל יש פסוקים בדברי הימים.
אז אם כן, מה בעצם הרעיון של המדרש הזה? למה קורח כל כך בטח בזה, ששמואל... אם שמואל יוצא ממנו, אז בטוח אני אנצח.
צריך לשים לב לנבואה הראשונה של שמואל. נתחיל רגע מזה. שמואל, זוכרים? מישהו זוכר מה הנבואה הראשונה שהוא מקבל? לא נבואה כל כך סימפטית.
בימי שמואל, נמצאים במשכן עלי הכהן הגדול, ובניו, חפני ופנחס. ועליהם נאמר, "ובני עלי, בני בליעל, לא ידעו את אדוני". ומה הם עושים?
כל איש זובח זבח, "ובא נער הכהן כבשל הבשר, והמזלג שלוש השיניים בידו, והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור, כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן".
כלומר, הכהנים התנהגו כאילו המשכן שייך לאבא שלהם. כאילו הם הגזע הנבחר, והם יקחו... ואומר לו, גם, "גם בטרם יקטירון את החלב", עוד לא הקטירו את החלב על המזבח. בא נער הכהן לקחת.
"ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח לך כאשר תאווה נפשך", אבל קודם כל, בוא נקטר את החלב על המזבח. ואומר לו הכהן: "לא, כי עתה תתן. ואם לא, לקחתי בחוזקה".
וכל השחיתות הזאת של הכהנים בבית המקדש, במשכן, מי שמוביל אותה זה חפני ופנחס, בני עלי. עלי הכהן, צדיק גמור, אבל הוא לא מייסר את בניו, לא כיאה בהם, הוא לא נותן להם דברי מוסר, הוא לא מכוון אותם, הוא לא גוער בהם. הוא כבר מבוגר, נפטר בן 98. אז אומנם זה התחיל לפני כן.
ברגע שבניו כבר היו אנשים מבוגרים, אנחנו לא יודעים בדיוק מתי, אז הם ככה יותר ויותר נכנסים לתוך המשכן ודוחקים בעצם את כולם החוצה, ויש פה כמה וכמה... אבל הם היו הבנים של הכהן הגדול, אז הם מנהלים את כל העסק.
והם הובילו את הכיוון הזה, שהכהנים הם בעצם בעלי הבית במשכן.
נכון, זה אחד, אחד העונשים שלהם. וזה בעצם, בסופו של דבר, הנבואה הראשונה שמקבל שמואל.
הרי יש דבר ידוע, סיפור ידוע, ש... שמואל שוכב בבית השם, ונר אלוקים טרם יכבה. שמואל שוכב בבית השם, ו... פתאום הוא שומע קול שקורא אליו: שמואל.
אז הוא רץ לעלי ואומר לו: "הנני, כי קראת לי". אומר לו עלי: "לא קראתי לך, שוב שכב". שמואל חוזר למקומו, הוא נער. פתאום הוא שומע שוב, שמואל! אז הוא רץ שוב לעלי. "הנני כי קראת לי". אומר: לא קראתי בני, שוב שכב.
ואז, "ויוסף השם קרוא שמואל בשלישית". אז הוא הולך שוב לעלי ואומר לו: "הנני כי קראת לי". ויבן עלי כי השם קורא לנער. אז הוא אומר לו: "לך שכב, והיה אם יקרא אליך ואמרת, דבר אדוני כי שומע עבדך".
וילך שמואל וישכב במקומו. ואז שוב הקדוש ברוך הוא קורא לו: שמואל, שמואל. ויאמר שמואל: דבר כי שומע עבדך.
ואז הוא מקבל את הנבואה הראשונה. הנבואה הראשונה שלו בחיים היא נבואה על חורבן בית עלי.
אומר השם לשמואל: "הנה אנוכי עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצילנה שתי אוזניו. ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דיברתי אל ביתו, החל וכלה." והוא ממש ככה אומר פה דברים חריפים מאוד על בית עלי, כמו ש... זאב הזכיר, שכל ביתו ימותו אנשים, ימותו צעירים, ויתחננו להסתפח אל אחת הכהונות ולא יתנו להם להיות כהנים, ולעבוד בבית המקדש.
זאת הנבואה הראשונה של שמואל, זה לא מקרה.
בעיקרון, הקדוש ברוך הוא כבר ניבא את זה לעלי, עלי כבר יודע את זה. אבל עכשיו, שמואל מקבל את הנבואה הזאת.
מה הרעיון? שמואל לא במקרה הוא מצאצאיו של קורח. קורח, מה הייתה הטענה שלו? אתם הכהנים, משה ואהרון, מתנשאים על קהל השם, "ומדוע תתנשאו על קהל השם?"
לכן המדרש מדגיש. מה זה? אתם לוקחים מתנות, מתנות כהונה, ראשית הגז, אתם לוקחים ולוקחים ולוקחים ולוקחים.
עכשיו, האמת היא שמשה ואהרון כמובן היו אנשים כל כך נעימים. משה רבנו עניו מכל אדם, אהרון אוהב שלום ורודף שלום. אי אפשר באמת להאשים אותם בהתנשאות.
אבל קורח, מה שמטריד אותו זה עצם ההתנשאות בזה שיש כהנים. מה, הכהנים הם מעלינו? מה, אנחנו לא קדושים כמו הכהנים?
והטענה יש בה נקודה של אמת. כי יש, הנה, יש דור, הדור של עלי ושמואל, וזה דור שבו הכהנים מנצלים לרעה את המעמד המקודש שניתן להם.
ואז בא שמואל, ושמואל הוא תיקון של קורח. קורח לא סתם רואה שיצא ממני איזה בן אדם גדול, אז כנראה בטוח אני אשאר בחיים. מה הבעיה? אפשר להרוג את קורח ושמואל יצא מבניו.
אבל הוא ראה ברוח הקודש, הוא ראה גם שמי שיצא ממנו, זה מישהו שגם יתקוף את מעמד הכהונה. ויגיד נבואה, זאת לא דרך.
זה לא נכון לפעול כך כאילו הבית משכן, המשכן, בית המקדש, שייך לכם. כאילו הדרך היחידה להגיע לקדוש ברוך הוא עוברת דרך התחננות לכהן שיתן לך להקריב קורבן.
קין צריך להיות שליח. הוא צריך להיות משרת. משרת של השם. אבל גם משרת של עם ישראל. שליח ציבור.
הגמרא דנה אם הכהנים הם שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן. האם הם שליחים של הקדוש ברוך הוא, או שליחים שלנו.
לסגור את הדלת בבקשה, הרעש מפריע.
אז אם כן, בוודאי שני הדברים נכונים, יש לזה נפקא מינות הלכתיות. בסוף צריך להכריע הלכתית מה זה נחשב. אבל מבחינה עקרונית, בוודאי שני הדברים נכונים.
הכהנים הם גם שליחים שלנו לעבוד את עבודת הכלל, קורבנות ציבור וכדומה, מול הקדוש ברוך הוא. והם גם שליחים של הקדוש ברוך הוא, שציווה אותם תעשה כך וכך, כי "את לחם אלוהיך הוא מקריב".
שמואל יודע להעביר ביקורת בצורה מאוד מאוד מדוייקת. הוא, כמובן, קודם כל הוא אומר מדבר השם.
שמואל, הוא מצד אחד ממשיך של קורח, כי כמו שקורח מעביר ביקורת על הכהנים בדורו, לא בצדק, שמואל מעביר ביקורת על הכהנים בדורו בצדק גמור.
אבל שמואל הוא גם ממשיך דרכו של משה רבנו. איפה רואים את זה? אצל שמואל...
לא שמעתי? אז כן. אז כתוב: "משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו".
וחז"ל דורשים על זה, ש... שכתוב ש... "ונתת..." חנה מתפללת, "ונתתה לאמתך זרע אנשים". מה זה "זרע אנשים"? תן זרע, תן בן. "זרע אנשים", אומרים חז"ל, זרע ששקול כשני אנשים, ששקול כמשה ואהרון. שנאמר: "משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו".
משה ואהרון הם כהנים, הם ב... במשפחה שלהם הם נבחרו להיות כהנים. אומנם אהרון כהן, משה הוא לא בדיוק כהן, אבל גם משה היה כהן בשבעת ימי המילואים. שבעת ימים ראשונים, עוד לפני שאהרון נכנס לעבודתו, משה עומד ומשמש בכהונה, כדי למלא את ידו, כדי להראות וללמד את אהרון כיצד לעשות.
אז משה הוא בתקופה קצרה ככהן לפני הקדוש ברוך הוא, ואהרון כמובן לנצח נצחים, ברית עולם.
ושמואל בקוראי שמו.
עכשיו אמרתי, זה דווקא, קודם כל הפסוק הזה דווקא מראה ש... ששמואל אומנם שקול כמשה ואהרון, אבל זה לא מראה שהוא אותו דבר. הם בכהניו, והוא משהו אחר. הוא קוראי שמו.
הוא קורא בשם השם. הוא מתפלל, הוא קורא לעם ישראל לעבודת השם. הוא פחות עוסק בעניין של 'אני הנציג שלכם מול הקדוש ברוך הוא', אלא להפך, אני קורא את כולכם לבוא ולעבוד את השם.
כך מופיע, גם כתוב בפסוקים וחז"ל מרחיבים את הדבר הזה, ששמואל עובר ממקום למקום, שנה בשנה הוא סובב בכל הערים בעם ישראל, ותשובתו הרמתה, כי שם ביתו. פעם בשנה הוא חוזר הביתה.
הוא לא גר בבית שלו. הוא כל מקום מגיע. למה? כי הוא רואה לעצמו שליחות לבוא ולרומם את עם ישראל, לקרב את עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
לא כמו חפני ופנחס, שבעצם מרחיקים ואומרים 'אתה אל תתקרב, אני, רק אני יש לי זכות להתקרב לקדוש ברוך הוא. אתה מביא לי, או אני לוקח ממך'.
תשים פה בבקשה, תודה.
אז אם כן, הכוח של שמואל הוא דווקא במובן הזה, הפוך ממשה ואהרון. כי משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו. הוא קורא לעם ישראל, תתפללו, תעבדו את השם, תתקרבו להשם.
איפה אנחנו כן רואים ששמואל ממשיך דרכו של משה ואהרון? בפרשה שלנו, משה אומר, "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם".
מה אתם באים אליי? מה אני, עשיתי רע למישהו? לקחתי חמור ממישהו? שהייתי צריך לקחת את אשתי ובניי ממדין, האם לקחתי חמור ממישהו? לקחתי חמור של עצמי.
בדיוק בהפטרה אנחנו קוראים ששמואל אומר לעם ישראל, "הנני ענו בי נגד השם ונגד משיחו. את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי? את מי עשקתי, את מי רצותי, ומיד מי לקחתי כופר?" שמואל גם אומר דבר דומה.
פגעתי פה במישהו? לא פגעתי באף אחד. לא לקחתי מאף אחד כלום. גם שמואל, בשונה מקורח, שקורח בעצם מנסה כמה שיותר לקבל, לקבל כבוד, לקבל מעמד, לקבל תפקיד, לקבל גדולה.
שמואל לא לוקח שום דבר מאף אחד.
חז"ל אומרים שבכל מקום שהוא בא, הוא הביא איתו את הכל. הוא הרי שנה, כל השנה הוא נודד, פעם בשנה הוא חוזר הביתה. אבל הוא לא לוקח מאף אחד כלום, לא מתארח אצל אף אחד.
לוקח איתו הכל, מביא איתו אוהלים, מביא איתו אוכל, מביא איתו כלים, מביא איתו בגדים, את הכל, לא לוקח כלום מאף אחד.
וזה בעצם, במובן הזה, שמואל שונה מקורח. דווקא יותר דומה למשה.
אבל במה הנקודה של שמואל? שמואל מזהה בדור שלו, קורח סתם בא בטענה אל משה ואהרון. משה ואהרון לא מתנשאים, הם לא באים על חשבון אף אחד, הם רק באים לקרב את עם ישראל לריבונו של עולם. קורח סתם תוקף אותם.
אבל קורח צדק בדבר אחד. שכן עלול להיות מצב, והנה יש דור כזה, הדור של חופני ופנחס, בני עלי, שהדור שלהם, הכהנים ניצלו את המעמד שלהם כדי להרחיק את עם ישראל מהקדוש ברוך הוא, לא כדי לקרב.
נכון, זה בדיוק מה שאני אומר.
את זה הוא ראה, ולכן הוא הבין שאני צודק. הנה, אני רואה אדם גדול, שמואל הנביא, מנהיג של עם ישראל, שיוצא מחלצי. ומה הוא אומר שמואל הזה? נגד הכהונה. הכהונה רק מרחיקה את עם ישראל מהקדוש ברוך הוא. ולכן הבין קורח שהטענה שלי נכונה.
ובזכות, לא בזכות זה שיצא מישהו מחלצי, זה יכול לצאת מהבנים שלו, אלא בזכות זה שאותו אדם גדול שיוצא מחלצי, הוא בעצם בדיוק אומר מה שאני אומר.
זמננו כבר נגמר, אני רק אגיד ממש בקצרה על אמא של שמואל, חנה.
חנה ניגשת ומתפללת, "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". ויחשבה עלי לשיכורה.
הדבר הזה הוא פלא עצום. למה הוא חושב שהיא שיכורה? תארו לכם, אתם רואים מישהי עומדת במשכן, בבית כנסת, או בקבר, קבר רחל, לא משנה, באיזה מקום כזה. והיא ככה שופכת את ליבה ואתה רואה שהיא בוכה, ואתה רואה ששפתיה נעות וקולה לא ישמע. אתה תחשוב שהיא שיכורה?
למה אתה חושב שהיא שיכורה? אתה חושב שהיא מתפללת.
ההסבר לדבר, שלא היו רגילים להתפלל. בגלל שחפני ופנחס כל כך הרחיקו את האנשים, אומרים להם 'טוב, אתה גועל, אתה לא כהן, מה יש לך ול הקדוש ברוך הוא? תפנה אליי, אני הצינור שלך להגיע לקדוש ברוך הוא'.
והרחיקו את האנשים עד כדי כך שאנשים לא היו רגילים להתפלל בכלל. כי אם רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא, טוב, נביא קורבן, נביא לכהן. הכהן, הוא מה לעשות, הוא האחראי, הוא הבוס.
במקום להבין שהכהן הוא השליח, תפסו את זה שהכהן הוא המנהל והוא הבוס.
ולכן אנשים הפסיקו להתפלל. עלי רואה את חנה, כידוע חז"ל אומרים, שהוא הסתכל ב... באורים ותומים, ויצא לו אותיות כ.ש.ר.ה. אז הוא חשב, לא... לא, זה לא יצא לפי סדר. אז הוא חשב שהכוונה היא שיכורה, בכתיב חסר, ש.כ.ר.ה. ובאמת הכוונה הייתה, כשרה.
כך אומרים חז"ל. והיא אמרה לו: לא אדוני, לא רוח הקודש שורה עליך בדבר זה, טעית בפירוש של האורים ותומים.
אבל למה הוא שיחשוב שהיא שיכורה? בגלל שהוא רואה אותה עושה מילים מוזרות, ולא היו רגילים לראות בן אדם מתפלל.
כן. ולא היו רגילים. היום אתה, ברור שאתה תראה דבר כזה, ברור לך שבן אדם מתפלל, כי כל אחד מכיר מה זה להתפלל.
אבל כל כך הכהנים השתלטו על העניין, שלא היו רגילים לתפילה. ולכן, אני חוזר שוב לפסוק, "משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו".
יש על זה עוד נקודה, אבל כבר לא נרחיב בזה, שבגמרא בברכות דף ל"א עמוד ב', שמואל מורה הלכה בפני רבו. שאלי הכהן אומר שצריך להביא כהן שישחט, ושמואל, בעודו בן שנתיים או שלוש, אומר שזר כשר בשחיטה. ישראל כשר בשחיטה. וזה הכל חלק מאותו עניין. ששמואל מחדש פה חידוש, שגם יהודי שאיננו כהן, יש לו גישה אפילו למקדש. לא רק שיכול להתפלל, יכול אפילו לשחוט ולהיות שותף במעשה הקורבן.
אז אם כן, נסכם, קורח, עינו הטעתו, לא רק בגלל שהוא ראה מישהו יוצא מחלציו, אלא הוא ראה שהכיוון שהוא טוען, נגד הכהונה, יש בו נקודה של אמת, והיא תבוא לידי ביטוי אצל שמואל הנביא, אבל כמובן תבוא בצורה מתוקנת ושלמה.
רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

שיעור ב
--------
כן כן, חז"ל אומרים כוח, שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? מי עושה שטות כזאת? יוצא נגד משה רבינו? אתה לא מבין מי זה משה רבינו? הוא לא טיפש.
בוא, אני גם, בוא, בוא, לא נשווה, ביבי זה לא משה רבינו. לצאת נגד משה רבינו, שליח השם. איך אפשר? איך אדם פיקח עושה דבר כזה?
אומר רש"י, בשם חז"ל, קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו. העין שלו הטעתה אותו. למה? ראה שמואל יוצא מחלצה. אמר, אפשר, אדם כזה יוצא מחלצי, ואני עובד? אני רואה שיוצא לי שושלת נכבדת מאוד. שמואל הנביא, ובאמת בדברי הימים, מתגלה ששמואל הנביא הוא מצאצאיו של קורח. בני קורח אבי אסף בנו, אסיר בנו, וכולי וכולי. מגיעים לאלקנה ולשמואל.
אבל הם לא הושמדו כתוב במפורש בפרשת פנחס, ובני קורח לא מתו. על דתן ואבירם כתוב, הם ונשיהם ותפם. אבל בני קורח לא מתו. מה הסיבה? תכף נדבר על זה.
אם כן כן, רבותיי, קורח לא היה אדם רדוד, הוא לא היה רק בעל תאוות שלטון. הוא היה אדם גדול, הוא היה בעל מעלה גדולה, היה לו רוח הקודש. והוא ראה את שמואל יוצא מחלציו.
עכשיו, לא סתם שמואל יוצא מחלציו, אלא כתוב משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו. אומרת על זה הגמרא בברכות, דף ל"א עמוד ב', שמשה, ששמואל הנביא, שקול כמשה ואהרון יחד. משה ואהרון בכהניו ושמואל בקורא שמו. הוא לבד שקול כמו שניהם.
אז קורח באמת בצדק מרגיש, וואו, תראה איזה אדם גדול יוצא ממני, שמואל הנביא.
אתה שואל יפה, איך אפשר להגיד ששמואל שקול כמשה ואהרון? עם כל הכבוד לשמואל הנביא, אבל משה הוציא אותנו ממצרים, נתן לנו את התורה. מי משה ועד משה לא קם כמשה. אין נביא, איך אפשר להגיד ששמואל לבד הוא כמו משה ואהרון ביחד? זה לא הגיוני.
נכון. לא קם עוד נביא בישראל כמשה. אז איך זה יתכן? אז עוד יותר גדול. אז גם הוא כזה ענק וגם הוא עניו. איך מישהו יכול להיות שווה אליו?
ומה שאנחנו נרצה להגיד היום זה ששמואל הנביא הוא בעצם תיקונו של קורח. קורח, הזכרנו את זה כבר השבוע, שקורח אמנם בא מתוך אינטרס, בא מתוך קנאה, בא מתוך רצון של כבוד, של לשלוט ולהנהיג את העם במקום משה ואהרון. אבל הוא אמר טענה נכונה.
מה הטענה הנכונה שהוא אמר? כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם השם. באמת כולם קדושים. זו הייתה הטענה של קורח.
כן. קודם כל זה ודאי נכון להגיד שכל העדה כולם קדושים. אומנם מעליהם הכהנים, אבל גם נכון להגיד שכל העדה כולם קדושים. דבר שני, הרי בעצם זו הייתה הטענה של קורח.
נכון. הרי אלי הכהן היה הכהן הגדול. חפני ופנחס, בני עלי, אבל עלי היה זקן, הוא כבר בן 98. חפני ופנחס שהם היו הבנים שלו, הם הובילו את מה שקורה במקדש, והם הנהיגו את כל הכהנים לחטוא בחטאים האלה. זאת אומרת, זה לא היה רק הם, אבל הם הובילו.
עכשיו, אני רוצה רגע לשאול אותכם שאלה. עלי רואה את חנה מתפללת, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. ויחשבה עלי לאיזה מוזר הדבר הזה. אתה רואה אישה מתפללת ככה, מה אתה חושב? אה, בטח היא שיכורה.
מה הקשר לשיכורה? אתה לא מבין שהיא מתפללת?
התשובה היא שלא היו רגילים להתפלל. אם אדם היה לו איזה בעיה, מה הוא היה עושה? הולך לכהן, הולך לכהן, מביא קורבן. לא היו רגילים להתפלל. היה מצב כזה שהאווירה הייתה שהקשר היחיד לריבונו של עולם הוא דרך הכהן.
במקום שהכהנים יחברו בין עם ישראל לריבונו של עולם, מה יצר? שהם מפרידים, הם יוצרים ניתוק בין עם ישראל לריבונו של עולם. אתם רוצים להגיע לקדוש ברוך הוא? אל תבוא, תגיעו אלי.
אפילו אלי הכהן, אומר לה, אז מתי תשתכרי, הסירי את עיניך מעליי. ואז היא אומרת לא, אישה קשת רוח אנוכי וכולי. ואומר לי ואומר לכי לשלום ואלוהי ישראל יתן את שאלתך אשר שאלת מאמו.
הוא לא סתם מברך אותה, הוא לא אומר לה אני מתפלל, אני, אני אדאג לזה. את תלכי לשלום, את לא צריכה להתפלל יותר. סודר. אלוהי ישראל יתן את שאלתיך. הוא מרגיש בעל הבית. כן, הוא מרגיש כאילו הוא תפס סמכות, נכון?
עכשיו, נוצר מצב נמשיך להתפלל. עכשיו, חז"ל אומרים בגמרא מסכת ברכות, אין לנו זמן שאני אקרא את זה בפנים, אבל אתם תצטרכו להאמין לי, מסכת ברכות דף ל"א עמוד ב', כתוב, כתוב כאן כשמביאה את שמואל, הרי היא הבטיחה לקדוש ברוך הוא, נדרה נדר, שאם תיתן לי בן, השאילהו להשם כל ימי חייו.
אז כאשר הוא נולד, טוב, היא לא מיד תביא אותו כי פעם לא היה מטרנה או רמדיה או כל הדברים האלה, צריך קודם כל להעניק אותו. כאשר היא גמלה אותו בגיל שלוש, מביאה אותו אל בית המקדש.
ואז כתוב היא מביאה גם יחד איתך כשהיא מגיעה, היא מביאה פר, או סליחה, שלושה פרים, איפה קמח, נבל יין, מביאה קורבנות. ואז כתוב, וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל אלי.
שואלת הגמרא, מה הקשר? למה צריך להגיד וישחטו את הפר? היא הביאה שלושה פרים, אתה צריך להגיד ששחטו, לא צריך להגיד. שחטו, גם זרקו את הדם, גם הקריבו, אתם לא צריכים כל. למה צריך להגיד? וגם למה להגיד, וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל אלי.
אומרים חז"ל, סיפור דמיוני. אומרים חז"ל, רצו לשחוט את הפר, אז חיפשו כהן שישחוט. אמר להם שמואל, שמואל בן כמה? בן שלוש בינתיים. שנתיים, שלוש. אומר להם שמואל, לא צריך כהן, שחיטה כשרה בזר. ובאמת כך הלכה. הלכה היא ששחיטה כשרה בזר, הוא מלמד את זה מהפסוקים.
הגמרא מביאה ששמואל, שוב, בגיל כזה צעיר. אני לא אומר שזה לא יכול להיות. גדולי ישראל היו לפעמים ענקים וגאונים, גם בגיל מאוד מאוד קטן. זה כבר ממש דבר פלא. והוא מחדש את זה חידוש. למדנו מהפסוקים בספר ויקרא, מדייק שמה שעל זריקת אדם והולכת אדם כתוב ויקריבו בני אהרון הכהנים. אבל לפני זה לא כתוב בני אהרון הכהנים, כתוב רק ושחט. מי שחט? כל אדם יכול לשחוט.
אז הביאו את הנער לעלי. אמרו לו תשמע, אנחנו לא יודעים. אנחנו רגילים לשחוט עם כהן, אבל מסתבר פה, הילד אומר שאפשר גם בלי כהן. אמר להם אלי, תשמע, אמרת יפה, השתכנעתי מהלימוד שלך, אני מקבל את דבריך שבאמת שחיטה כשרה בזר. אבל אתה מורה הלכה בפני רבך, ולכן אתה חייב מיתה.
אומרת לו חנה, כבודו, מה אתה רוצה לעשות לי? אני האישה ניצבת עמך בזה, אל הנער הזה התפללתי. אומרים חז"ל, אני זאת שהתפללתי. אז הוא אומר לה מה את דואגת? אני אהרוג אותו, אני אתן לך אחר. אומרת לו לא, לא, לא, אל הנער הזה התפללתי.
עכשיו, מה עומק הדבר? קודם כל מהדברים שהגמרא אומרת, אנחנו רואים שאלי מרגיש את בעל הבית. מה אכפת לך? אותו אני אהרוג, אני אתן לך אחר. אתה, אתה ממיט ומחיה? אני מכיר מישהו אחר שנאמר עליו השם ממיט ומחיה, זה מה שאומר את חנה בתפילתה, השם ממיט ומחיה.
אז אם כן, זה מצד אלי. אבל מצד שמואל, שמואל בעצם מגלה, קודם כל שמואל הוא זה שאחר כך מביא את הנבואה המאוד מאוד חזקה וחריפה על בית אלי, את הביקורת הזאת על בית אלי.
שמואל מגלה פה שבאמת אומנם הכהנים, יש להם את המעמד שלהם ויש דברים שרק כהן יכול לעשות. ואם 250 איש מנסים להקטיב קטורת, אש יוצאת מהשמיים ואוכלת אותם. אין, אנחנו לא חלילה, וקידשתו, כי את לחם אלוהיך הוא מקריב. אנחנו לא מזלזלים בכהנים ולא מורידים מילימטר מקדושתם.
אבל צריך להיות גם קשר לכל עם ישראל, כל העדה כולם קדושים. שמואל לא בא בהתרסה נגד הכהנים כמו שקורח בא נגד משה ואהרון. הוא לא אומר בוא, נעיף את הכהנים, נחליף אותם. חס ושלום. אומר אני מקדש את מעמד הכהנים, אבל יש גם מקום לעם ישראל.
חנה מגלה שאפשר להתפלל גם. כל יהודי יכול לפנות לקדוש ברוך הוא לא רק דרך הכהנים. שמואל מגלה שכל יהודי יכול להיות לו חלק בעבודת המקדש. זה חידוש עצום. אני ואתה ואתה ואתה יכולים לעבוד בעבודת, לא בכל דבר, בשחיטה. שחיטה זה החלק שכל יהודי יכול לעשות. זה חידוש עצום.
אפשר אפילו כאשר אדם נכנס רוצה לשחוט, מותר לו גם להיכנס פנימה. בדרך כלל במקדש היה עד שער ניקנור, זה נקרא עזרת נשים, שזה שם גם גברים היו שם, וגם נשים, שוב, מקומות נפרדים, אבל זה נקרא עזרת נשים, כי לנשים מותר להיכנס עד שם.
אחר כך היה עזרת ישראל. עוד רצועה של 11 אמה, בסך הכל חמש וחצי מטר, שפנימה מותר גם לישראלים להיכנס. משם והלאה, זה עזרת כהנים, רק לכהנים מותר להיכנס.
אבל בשעת עבודה, כמו למשל, יהודי בא לסמוך את ידו על הקורבן, או שיהודי בא לשחוט, מותר לו לשחוט. אז מותר לו להיכנס, לא לפני ולפנים, גם לא לקודש, לא להיכל, אבל מותר לו להיכנס לחצר, עד מקום המזבח ועד מבר לשם, כמה שצריך.
אז זה חידוש עצום ששמואל הנביא מחדש אותו. ולכן שמואל הוא באמת תיקון של קורח. ולכן, זה לא שבאמת שמואל שקול כמשה ואהרון, לשים אותם ביחד. משה רבינו לבד, הוא אין כמוהו. לא קם עוד דברים בישראל כמשה.
אז מה הכוונה ששמואל שקול כמשה ואהרון? משה ואהרון בכהניו. הם הכהנים, אהרון כהן, משה לוי. אבל הם מבטאים את הקדושה של שבט לוי. ושמואל, מה? בקוראי שמו. מה זה קוראי שמו? קוראי שמו זה תפילה, קוראי שמו זה לימוד תורה, קוראי שמו זה קידוש השם. זה דברים שכל יהודי יכול לעשות.
שחז"ל אומרים ששמואל שקול כמשה ואהרון בעצם רוצים להגיד, נכון, יש מדרגה עליונה של שבט לוי, של הכהנים, אבל כל יהודי יכול להגיע למדרגה מאוד מאוד גבוהה והיא לא פחותה מהמדרגה הזאת.
זה הכוונה, ששמואל הוא מתקן את חטו של קורח, הוא בעצם לוקח את הטענה של קורח, שקורח רק משתמש בה בציניות לשלילה, כל העדה כולם קדושים, שמואל הנביא מביא פה את התיקון האמיתי והעמוק לטענה הזאת, הוא מגלה לנו את חלק הקדושה שבכל אחד ואחד מישראל.
רבי חנינא בן קשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.