בלוג

שיעור א
-----------
ערב טוב. ברשות מוריי ורבותיי.
חז"ל שואלים במדבר רבה, פרשה ח', "קורח שפיקח היה, מה ראה לשטות זו?".
מה עלה בדעתו של קורח? הרי, אומר לו משה רבנו, "והיה אשר יבחר השם, הוא הקדוש. רב לכם בני לוי." והמשמעות היא, שרק אחד מתוך כל מקטירי הקטורת, הוא רק יזכה להיות הכהן הגדול.
ולכאורה, מילא בתחילת הדרך, כאשר קורח טוען טענות, "כל העדה כולם קדושים ובתוכם השם", אז כביכול הטענה שלו היא שאין צורך בכלל בכהן גדול. או בכלל בכהנים. "כל העדה כולם קדושים".
אבל אחר כך, כאשר אומר לו משה רבנו, "והיה אשר יבחר השם, הוא הקדוש", אז בוא נעשה תחרות, במרכאות, הורדת ידיים, מי הקדוש, למה קורח נכנס לדבר הזה? אם יש אחד קדוש, מי אמר לך שזה אתה?
הסיכויים הם לא משהו. זה לא סיכויים כמו לזכות בלוטו, זה סיכויים קצת יותר גדולים, כי זה היו 250 ראשי סנהדראות, דתן, אבירם, קורח, אהרון. 200... 1 מ-254. לא סיכוי כל כך חלש, אבל הסיכון הוא עונש מוות. מה אתה נכנס לדבר כזה?
אומר המדרש, עינו הטעתו. היה לו טעות בראיית העין. שהיה לו רוח הקודש, והוא ראה שלשלת גדולה עומדת ממנו. שמואל, ששקול כמשה ואהרון.
אמר, אפשר הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני, ואני אדום? אני אשתוק? לא יכול להיות.
עכשיו, לכאורה התשובה היא נורא פשוטה, הרי איך זה קרה באמת? אם קורח מת, אז איך יצא ממנו שמואל?
התשובה נורא פשוטה, "ובני קורח לא מתו", זה כתוב במפורש.
מה... יופי, אז ראית שעתית מישהו לצאת מחלצך. אבל כבר יש לך בנים. יכול להיות שהוא ימות והבנים שלו ימשיכו. אז מה... למה הוא סומך על זה?
והמדרש אומר, והוא לא ראה יפה. לפי שבניו עשו תשובה, ועומדת להם התשובה. ומשה היה רואה יפה. משה כן ראה היטב, שיש גדולה שעתידה לצאת מקורח, אבל לא ממנו, אלא מבניו.
אז קודם כל, לא שמעתי אותך.
היה... כתוב, בדברי הימים כתוב במפורש, שמואל צאצא ישיר של קורח, בן של בן של בן של בן של בן. נכון שלא קוראים לו שמואל הלוי, אבל זה כתוב במפורש. במפורש בספר דברי הימים. לא, בן של בן של בן, אין פה מה להתווכח. אתה אומר רעיון יפה, אבל יש פסוקים בדברי הימים.
אז אם כן, מה בעצם הרעיון של המדרש הזה? למה קורח כל כך בטח בזה, ששמואל... אם שמואל יוצא ממנו, אז בטוח אני אנצח.
צריך לשים לב לנבואה הראשונה של שמואל. נתחיל רגע מזה. שמואל, זוכרים? מישהו זוכר מה הנבואה הראשונה שהוא מקבל? לא נבואה כל כך סימפטית.
בימי שמואל, נמצאים במשכן עלי הכהן הגדול, ובניו, חפני ופנחס. ועליהם נאמר, "ובני עלי, בני בליעל, לא ידעו את אדוני". ומה הם עושים?
כל איש זובח זבח, "ובא נער הכהן כבשל הבשר, והמזלג שלוש השיניים בידו, והכה בכיור או בדוד או בקלחת או בפרור, כל אשר יעלה המזלג יקח הכהן".
כלומר, הכהנים התנהגו כאילו המשכן שייך לאבא שלהם. כאילו הם הגזע הנבחר, והם יקחו... ואומר לו, גם, "גם בטרם יקטירון את החלב", עוד לא הקטירו את החלב על המזבח. בא נער הכהן לקחת.
"ויאמר אליו האיש, קטר יקטירון כיום החלב, וקח לך כאשר תאווה נפשך", אבל קודם כל, בוא נקטר את החלב על המזבח. ואומר לו הכהן: "לא, כי עתה תתן. ואם לא, לקחתי בחוזקה".
וכל השחיתות הזאת של הכהנים בבית המקדש, במשכן, מי שמוביל אותה זה חפני ופנחס, בני עלי. עלי הכהן, צדיק גמור, אבל הוא לא מייסר את בניו, לא כיאה בהם, הוא לא נותן להם דברי מוסר, הוא לא מכוון אותם, הוא לא גוער בהם. הוא כבר מבוגר, נפטר בן 98. אז אומנם זה התחיל לפני כן.
ברגע שבניו כבר היו אנשים מבוגרים, אנחנו לא יודעים בדיוק מתי, אז הם ככה יותר ויותר נכנסים לתוך המשכן ודוחקים בעצם את כולם החוצה, ויש פה כמה וכמה... אבל הם היו הבנים של הכהן הגדול, אז הם מנהלים את כל העסק.
והם הובילו את הכיוון הזה, שהכהנים הם בעצם בעלי הבית במשכן.
נכון, זה אחד, אחד העונשים שלהם. וזה בעצם, בסופו של דבר, הנבואה הראשונה שמקבל שמואל.
הרי יש דבר ידוע, סיפור ידוע, ש... שמואל שוכב בבית השם, ונר אלוקים טרם יכבה. שמואל שוכב בבית השם, ו... פתאום הוא שומע קול שקורא אליו: שמואל.
אז הוא רץ לעלי ואומר לו: "הנני, כי קראת לי". אומר לו עלי: "לא קראתי לך, שוב שכב". שמואל חוזר למקומו, הוא נער. פתאום הוא שומע שוב, שמואל! אז הוא רץ שוב לעלי. "הנני כי קראת לי". אומר: לא קראתי בני, שוב שכב.
ואז, "ויוסף השם קרוא שמואל בשלישית". אז הוא הולך שוב לעלי ואומר לו: "הנני כי קראת לי". ויבן עלי כי השם קורא לנער. אז הוא אומר לו: "לך שכב, והיה אם יקרא אליך ואמרת, דבר אדוני כי שומע עבדך".
וילך שמואל וישכב במקומו. ואז שוב הקדוש ברוך הוא קורא לו: שמואל, שמואל. ויאמר שמואל: דבר כי שומע עבדך.
ואז הוא מקבל את הנבואה הראשונה. הנבואה הראשונה שלו בחיים היא נבואה על חורבן בית עלי.
אומר השם לשמואל: "הנה אנוכי עושה דבר בישראל אשר כל שומעו תצילנה שתי אוזניו. ביום ההוא אקים אל עלי את כל אשר דיברתי אל ביתו, החל וכלה." והוא ממש ככה אומר פה דברים חריפים מאוד על בית עלי, כמו ש... זאב הזכיר, שכל ביתו ימותו אנשים, ימותו צעירים, ויתחננו להסתפח אל אחת הכהונות ולא יתנו להם להיות כהנים, ולעבוד בבית המקדש.
זאת הנבואה הראשונה של שמואל, זה לא מקרה.
בעיקרון, הקדוש ברוך הוא כבר ניבא את זה לעלי, עלי כבר יודע את זה. אבל עכשיו, שמואל מקבל את הנבואה הזאת.
מה הרעיון? שמואל לא במקרה הוא מצאצאיו של קורח. קורח, מה הייתה הטענה שלו? אתם הכהנים, משה ואהרון, מתנשאים על קהל השם, "ומדוע תתנשאו על קהל השם?"
לכן המדרש מדגיש. מה זה? אתם לוקחים מתנות, מתנות כהונה, ראשית הגז, אתם לוקחים ולוקחים ולוקחים ולוקחים.
עכשיו, האמת היא שמשה ואהרון כמובן היו אנשים כל כך נעימים. משה רבנו עניו מכל אדם, אהרון אוהב שלום ורודף שלום. אי אפשר באמת להאשים אותם בהתנשאות.
אבל קורח, מה שמטריד אותו זה עצם ההתנשאות בזה שיש כהנים. מה, הכהנים הם מעלינו? מה, אנחנו לא קדושים כמו הכהנים?
והטענה יש בה נקודה של אמת. כי יש, הנה, יש דור, הדור של עלי ושמואל, וזה דור שבו הכהנים מנצלים לרעה את המעמד המקודש שניתן להם.
ואז בא שמואל, ושמואל הוא תיקון של קורח. קורח לא סתם רואה שיצא ממני איזה בן אדם גדול, אז כנראה בטוח אני אשאר בחיים. מה הבעיה? אפשר להרוג את קורח ושמואל יצא מבניו.
אבל הוא ראה ברוח הקודש, הוא ראה גם שמי שיצא ממנו, זה מישהו שגם יתקוף את מעמד הכהונה. ויגיד נבואה, זאת לא דרך.
זה לא נכון לפעול כך כאילו הבית משכן, המשכן, בית המקדש, שייך לכם. כאילו הדרך היחידה להגיע לקדוש ברוך הוא עוברת דרך התחננות לכהן שיתן לך להקריב קורבן.
קין צריך להיות שליח. הוא צריך להיות משרת. משרת של השם. אבל גם משרת של עם ישראל. שליח ציבור.
הגמרא דנה אם הכהנים הם שלוחי דרחמנא או שלוחי דידן. האם הם שליחים של הקדוש ברוך הוא, או שליחים שלנו.
לסגור את הדלת בבקשה, הרעש מפריע.
אז אם כן, בוודאי שני הדברים נכונים, יש לזה נפקא מינות הלכתיות. בסוף צריך להכריע הלכתית מה זה נחשב. אבל מבחינה עקרונית, בוודאי שני הדברים נכונים.
הכהנים הם גם שליחים שלנו לעבוד את עבודת הכלל, קורבנות ציבור וכדומה, מול הקדוש ברוך הוא. והם גם שליחים של הקדוש ברוך הוא, שציווה אותם תעשה כך וכך, כי "את לחם אלוהיך הוא מקריב".
שמואל יודע להעביר ביקורת בצורה מאוד מאוד מדוייקת. הוא, כמובן, קודם כל הוא אומר מדבר השם.
שמואל, הוא מצד אחד ממשיך של קורח, כי כמו שקורח מעביר ביקורת על הכהנים בדורו, לא בצדק, שמואל מעביר ביקורת על הכהנים בדורו בצדק גמור.
אבל שמואל הוא גם ממשיך דרכו של משה רבנו. איפה רואים את זה? אצל שמואל...
לא שמעתי? אז כן. אז כתוב: "משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו".
וחז"ל דורשים על זה, ש... שכתוב ש... "ונתת..." חנה מתפללת, "ונתתה לאמתך זרע אנשים". מה זה "זרע אנשים"? תן זרע, תן בן. "זרע אנשים", אומרים חז"ל, זרע ששקול כשני אנשים, ששקול כמשה ואהרון. שנאמר: "משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו".
משה ואהרון הם כהנים, הם ב... במשפחה שלהם הם נבחרו להיות כהנים. אומנם אהרון כהן, משה הוא לא בדיוק כהן, אבל גם משה היה כהן בשבעת ימי המילואים. שבעת ימים ראשונים, עוד לפני שאהרון נכנס לעבודתו, משה עומד ומשמש בכהונה, כדי למלא את ידו, כדי להראות וללמד את אהרון כיצד לעשות.
אז משה הוא בתקופה קצרה ככהן לפני הקדוש ברוך הוא, ואהרון כמובן לנצח נצחים, ברית עולם.
ושמואל בקוראי שמו.
עכשיו אמרתי, זה דווקא, קודם כל הפסוק הזה דווקא מראה ש... ששמואל אומנם שקול כמשה ואהרון, אבל זה לא מראה שהוא אותו דבר. הם בכהניו, והוא משהו אחר. הוא קוראי שמו.
הוא קורא בשם השם. הוא מתפלל, הוא קורא לעם ישראל לעבודת השם. הוא פחות עוסק בעניין של 'אני הנציג שלכם מול הקדוש ברוך הוא', אלא להפך, אני קורא את כולכם לבוא ולעבוד את השם.
כך מופיע, גם כתוב בפסוקים וחז"ל מרחיבים את הדבר הזה, ששמואל עובר ממקום למקום, שנה בשנה הוא סובב בכל הערים בעם ישראל, ותשובתו הרמתה, כי שם ביתו. פעם בשנה הוא חוזר הביתה.
הוא לא גר בבית שלו. הוא כל מקום מגיע. למה? כי הוא רואה לעצמו שליחות לבוא ולרומם את עם ישראל, לקרב את עם ישראל לקדוש ברוך הוא.
לא כמו חפני ופנחס, שבעצם מרחיקים ואומרים 'אתה אל תתקרב, אני, רק אני יש לי זכות להתקרב לקדוש ברוך הוא. אתה מביא לי, או אני לוקח ממך'.
תשים פה בבקשה, תודה.
אז אם כן, הכוח של שמואל הוא דווקא במובן הזה, הפוך ממשה ואהרון. כי משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו. הוא קורא לעם ישראל, תתפללו, תעבדו את השם, תתקרבו להשם.
איפה אנחנו כן רואים ששמואל ממשיך דרכו של משה ואהרון? בפרשה שלנו, משה אומר, "לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם".
מה אתם באים אליי? מה אני, עשיתי רע למישהו? לקחתי חמור ממישהו? שהייתי צריך לקחת את אשתי ובניי ממדין, האם לקחתי חמור ממישהו? לקחתי חמור של עצמי.
בדיוק בהפטרה אנחנו קוראים ששמואל אומר לעם ישראל, "הנני ענו בי נגד השם ונגד משיחו. את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי? את מי עשקתי, את מי רצותי, ומיד מי לקחתי כופר?" שמואל גם אומר דבר דומה.
פגעתי פה במישהו? לא פגעתי באף אחד. לא לקחתי מאף אחד כלום. גם שמואל, בשונה מקורח, שקורח בעצם מנסה כמה שיותר לקבל, לקבל כבוד, לקבל מעמד, לקבל תפקיד, לקבל גדולה.
שמואל לא לוקח שום דבר מאף אחד.
חז"ל אומרים שבכל מקום שהוא בא, הוא הביא איתו את הכל. הוא הרי שנה, כל השנה הוא נודד, פעם בשנה הוא חוזר הביתה. אבל הוא לא לוקח מאף אחד כלום, לא מתארח אצל אף אחד.
לוקח איתו הכל, מביא איתו אוהלים, מביא איתו אוכל, מביא איתו כלים, מביא איתו בגדים, את הכל, לא לוקח כלום מאף אחד.
וזה בעצם, במובן הזה, שמואל שונה מקורח. דווקא יותר דומה למשה.
אבל במה הנקודה של שמואל? שמואל מזהה בדור שלו, קורח סתם בא בטענה אל משה ואהרון. משה ואהרון לא מתנשאים, הם לא באים על חשבון אף אחד, הם רק באים לקרב את עם ישראל לריבונו של עולם. קורח סתם תוקף אותם.
אבל קורח צדק בדבר אחד. שכן עלול להיות מצב, והנה יש דור כזה, הדור של חופני ופנחס, בני עלי, שהדור שלהם, הכהנים ניצלו את המעמד שלהם כדי להרחיק את עם ישראל מהקדוש ברוך הוא, לא כדי לקרב.
נכון, זה בדיוק מה שאני אומר.
את זה הוא ראה, ולכן הוא הבין שאני צודק. הנה, אני רואה אדם גדול, שמואל הנביא, מנהיג של עם ישראל, שיוצא מחלצי. ומה הוא אומר שמואל הזה? נגד הכהונה. הכהונה רק מרחיקה את עם ישראל מהקדוש ברוך הוא. ולכן הבין קורח שהטענה שלי נכונה.
ובזכות, לא בזכות זה שיצא מישהו מחלצי, זה יכול לצאת מהבנים שלו, אלא בזכות זה שאותו אדם גדול שיוצא מחלצי, הוא בעצם בדיוק אומר מה שאני אומר.
זמננו כבר נגמר, אני רק אגיד ממש בקצרה על אמא של שמואל, חנה.
חנה ניגשת ומתפללת, "רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע". ויחשבה עלי לשיכורה.
הדבר הזה הוא פלא עצום. למה הוא חושב שהיא שיכורה? תארו לכם, אתם רואים מישהי עומדת במשכן, בבית כנסת, או בקבר, קבר רחל, לא משנה, באיזה מקום כזה. והיא ככה שופכת את ליבה ואתה רואה שהיא בוכה, ואתה רואה ששפתיה נעות וקולה לא ישמע. אתה תחשוב שהיא שיכורה?
למה אתה חושב שהיא שיכורה? אתה חושב שהיא מתפללת.
ההסבר לדבר, שלא היו רגילים להתפלל. בגלל שחפני ופנחס כל כך הרחיקו את האנשים, אומרים להם 'טוב, אתה גועל, אתה לא כהן, מה יש לך ול הקדוש ברוך הוא? תפנה אליי, אני הצינור שלך להגיע לקדוש ברוך הוא'.
והרחיקו את האנשים עד כדי כך שאנשים לא היו רגילים להתפלל בכלל. כי אם רוצים להתקרב לקדוש ברוך הוא, טוב, נביא קורבן, נביא לכהן. הכהן, הוא מה לעשות, הוא האחראי, הוא הבוס.
במקום להבין שהכהן הוא השליח, תפסו את זה שהכהן הוא המנהל והוא הבוס.
ולכן אנשים הפסיקו להתפלל. עלי רואה את חנה, כידוע חז"ל אומרים, שהוא הסתכל ב... באורים ותומים, ויצא לו אותיות כ.ש.ר.ה. אז הוא חשב, לא... לא, זה לא יצא לפי סדר. אז הוא חשב שהכוונה היא שיכורה, בכתיב חסר, ש.כ.ר.ה. ובאמת הכוונה הייתה, כשרה.
כך אומרים חז"ל. והיא אמרה לו: לא אדוני, לא רוח הקודש שורה עליך בדבר זה, טעית בפירוש של האורים ותומים.
אבל למה הוא שיחשוב שהיא שיכורה? בגלל שהוא רואה אותה עושה מילים מוזרות, ולא היו רגילים לראות בן אדם מתפלל.
כן. ולא היו רגילים. היום אתה, ברור שאתה תראה דבר כזה, ברור לך שבן אדם מתפלל, כי כל אחד מכיר מה זה להתפלל.
אבל כל כך הכהנים השתלטו על העניין, שלא היו רגילים לתפילה. ולכן, אני חוזר שוב לפסוק, "משה ואהרון בכהניו, ושמואל בקוראי שמו".
יש על זה עוד נקודה, אבל כבר לא נרחיב בזה, שבגמרא בברכות דף ל"א עמוד ב', שמואל מורה הלכה בפני רבו. שאלי הכהן אומר שצריך להביא כהן שישחט, ושמואל, בעודו בן שנתיים או שלוש, אומר שזר כשר בשחיטה. ישראל כשר בשחיטה. וזה הכל חלק מאותו עניין. ששמואל מחדש פה חידוש, שגם יהודי שאיננו כהן, יש לו גישה אפילו למקדש. לא רק שיכול להתפלל, יכול אפילו לשחוט ולהיות שותף במעשה הקורבן.
אז אם כן, נסכם, קורח, עינו הטעתו, לא רק בגלל שהוא ראה מישהו יוצא מחלציו, אלא הוא ראה שהכיוון שהוא טוען, נגד הכהונה, יש בו נקודה של אמת, והיא תבוא לידי ביטוי אצל שמואל הנביא, אבל כמובן תבוא בצורה מתוקנת ושלמה.
רבי חנינא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.


שיעור ב
--------
ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי, אנחנו עומדים בפרשת קורח.
רש"י מביא כבר בתחילת הפרשה, "פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא".
בדרך כלל כשארש"י מביא מדרש, אז יש איזשהו קושי בפשט שבגללו רש"י מביא מדרש. רש"י מציין את זה כמה פעמים בפירושו על התורה.
"אני לא באתי אלא ליישב פשוטו של מקרא, ומדרשים המיישבים פשוטו של מקרא".
כלומר, אם רש"י מביא מדרש, סימן שיש איזה קושי במשפט, בפסוקים, בפשט, ולכן הוא מביא, נצרך לפשט, לדרש.
לפעמים מביא גם מה שהרגישו.
כן. למה המדרש? כי זה אקטואלי.
לפעמים המדרש הוא הפשט. כן.
למה דווקא על הפרשה הזאת הוא אומר?
אז למה דווקא? אז קודם כל, אנחנו תכף... אנחנו עכשיו נבאר. קודם כל, זה ברור שכאשר הוא אומר "פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא", הוא מתכוון להגיד שלא מדובר פה על קושי נקודתי.
בדרך כלל, שאלה מפורסמת, הייתה תלמידה חכמה, נחמה ליבוביץ', הייתה אישה ש העמיקה הרבה בכל פרשני המקרא.
כתבה ספרים על התורה.
והייתה תלמידה חכמה, הרבה רבנים למדו מהשיעורים שלה.
יראת שמיים הייתה.
והיא תמיד חינכה את התלמידים שלה לשאול "מה היה קשה לרש"י?"
אם רש"י אומר משהו, כנראה היה קשה לו. כאשר הוא מביא מדרש, ודאי שהיה קשה לו.
אבל בדרך כלל הקושי הוא נקודתי. יש משהו לא ברור בפסוק, אז רש"י מביא מדרש.
אבל כאן רש"י מקדים ואומר "פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא". זאת אומרת, רש"י רוצה לומר לנו, זה לא קושי נקודתי. כל הפרשה הזאת, יש פה איזה קושי מערכתי. יש פה איזה משהו כללי שצריך הבנה.
ולכן אני אומר, אני אביא מדרשים במשך הפרשנות פה על הפרשה, אבל תדעו שהדרשות האלה באות לתת איזשהו מענה כולל לשאלה כללית ולא רק לעניין נקודתי.
נגיד בסוגריים, על דרך החצי בדיחה, שמעתי מישהו שאמר למה דווקא כאן רש"י מביא פירוש ממדרש תנחומא?
בדרך כלל גם שרש"י מביא מדרש, אז הוא לא מציין מקורות.
הוא אומר את הדרש, לא צריך להגיד "ככה כתוב במדרש תנחומא".
אז למה דווקא כאן? מכיוון שכל פרשת קורח עוסקת במחלוקות, מחלוקת שהיא לא לשם שמיים. כל אחד יריב של חברו ומתקנא בחברו וכולי וכולי. קורח מקנא במשה, מקנא באהרון. עדת קורח, כולם מקנאים.
אז אומר רש"י, אני פרשן, אבל אני דווקא מפרגן. הנה, מדרש תנחומא פירש פה יפה.
בוא נפרגן לו. תראה, זה התיקון למחלוקת, שתלמידי חכמים גם ינעימו זה לזה, יפרגנו זה לזה. לא כל אחד רק הפירוש שלו והפרשנות שלו וזהו, כל השאר לא מעניינים.
לא, הנה...
תנחומא הוא, מדרש תנחומא זה מדרש תנאים.
זה בערך 800 שנה לפני רש"י.
אז אה, לא כל... עיקרון, החתימה של מדרש תנחומא קצת יותר מאוחרת, אבל כן.
זה תקופה הרבה יותר מוקדמת, כמה מאות שנים לפני רש"י.
בכל שבת יש מחלוקות.
אם כן, מה בעצם הקושי המערכתי שתמון כאן?
הרבה עסקו בעניין הזה והרבה עמדו על הנקודה שבעצם המחלוקת של קורח לא לגמרי ברורה. בוודאי, אם אנחנו מסתכלים על קורח ועדתו.
קודם כל, כל אחד מהם רוצה להחליף את אהרון הכהן, אבל רק אחד מהם יחליף את אהרון הכהן. או במילים שאומרת אשתו של און בן פלת, מה היא אומרת לבעלה?
אם משה מנצח, אתה תלמיד.
אם קורח מנצח, אתה תלמיד. מה אתה מרוויח?
אתה בכל מקרה לא הולך להיות המנהיג.
עכשיו, כל 250 ראשי סנהדראות שהיו שם, נשיאי עדה, קריאי מועד, אנשי שם, כל האנשים הללו, כל אחד בנה על זה שהוא יקטיר קטורת והוא יהיה הכהן הגדול.
אבל זה דבר שהוא לא הגיוני.
זה לא מסתבר.
לא מסתבר. זה, זה משהו שהוא חסר בו היגיון. ויותר מזה, מה אומר קורח?
קורח בעצם טוען "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם השם".
ואם כך, אם כל העדה כולם קדושים, אז בעצם...
שימו לב, קורח עומד להפסיד מהעניין הזה.
למה?
כי הרי גם משה אומר לקורח ועדתו "רב לכם בני לוי".
כבר יש לכם הרבה.
"רב לכם" זה גם די לכם, תפסיקו.
אבל זה גם, יש לכם כבר רב, כמו שעשיו אומר "יש לי רב".
יש לכם הרבה.
אתם בני לוי, נבחרתם להיות משרתי השם בבית המקדש. אומנם אתם לא כהנים, וביקשתם גם כהונה, אבל יש לכם הרבה. אתם לויים, אתם משוררים, אתם משרתים את השם.
יותר מזה, אתם בוודאי במדבר, קורח הוא מבני קהת.
הוא מהלויים הנושאים את כלי הקודש, את הארון. המדרש אומר שקורח היה מנושאי הארון, לא סתם. בני קהת נושאים גם את המנורה, את השולחן הזהב, את כל כלי הקודש.
אבל קורח עצמו, על פי חז"ל, היה מנושאי הארון עצמו.
אז אם כל העדה כולם קדושים, כולם באותה מדרגה, אז גם אתה, אומנם אתה לא במדרגה הכי גבוהה כרגע, אבל יש לך מדרגה יפה.
אם כל העדה כולם קדושים, אתה גם מפספס את מדרגתך.
כל המרידות תמיד נשיאי ישראל, פה פרק כ... פרשת המרגלים, גם פה כל הסנהדרין הכי חשובים והכי מנהיגים.
כן, אתה שואל איך אנשים, דווקא ראשי בני ישראל נכשלים בדבר כזה.
התשובה היא שיש לכל אדם יש יצר אחר.
יש יצר הרע לכל אדם.
אבל כל אדם, היצר הרע שלו הוא שונה. איזה יצר תוקף אותו הכי חזק.
יש כאלה שיצר המין תוקף אותם הכי חזק, זה רוב האנשים.
יש כאלה שיצר הממון תוקף אותם הכי חזק.
כבוד. ככל שאדם הוא יותר בעל מעלה וככל שהוא יותר מנהיג וככל שהוא יותר איש ציבור, גם היצר יותר חזק באופן כללי. הגמרא בסוכה אומרת, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו.
אבל ככל שהוא מנהיג יותר, אז יצר הכבוד יותר תוקף אותו.
כי הוא רגיל לכבוד, הוא רגיל לזה שיש לו מעמד.
אז הוא רוצה יותר מעמד.
ולכן דווקא ראשי בני ישראל, הם חוטאים ונכשלים בחטאים הללו של מנהיגות.
גם קורח בעצמו רצה להחליף למעשה את אהרון, הוא הרים 50 איש.
הוא היה מנהיג.
יש פה פירוש מעניין של הרבי מלובביץ'.
שהוא אומר שקורח רצה להחליף את משה.
לגבי קדושה, כל העדה כולם קדושים.
זה הטענה שלו לגבי קדושה.
קדושה - כולם שווים. כולם קרובים לקדוש ברוך הוא.
לגבי הנהגה, צריך מישהו שיהיה מנהיג.
ולכן הוא רצה להחליף את משה.
ובמה זה בא לידי ביטוי? זה מה שאומר רש"י, "פרשה זו יפה נדרשת במדרש תנחומא".
המדרש המפורסם מופיע גם במדרש תנחומא, גם במדרש רבה, מופיע המדרש הזה, שקורח בא אל משה רבנו ואומר כך, בסוף הפרשה הקודמת כתוב: "ועשו להם ציצית".
קפץ קורח ואמר למשה: "טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית?"
אולי אפשר לפטור אותה.
אמר לו: "חייבת בציצית".
אמר לו קורח: "טלית שכולה תכלת אינה פוטרת את עצמה? ארבעה חוטים פוטרות אותה?"
יש פה משהו לא הגיוני.
כל הטלית, כולה עשויה מפתלי תכלת.
לא, לא מספיק טוב. מה צריך עוד? ארבעה חוטים, אחד בכל פינה. בכל פינה יש רק חוט תכלת אחד.
כלומר, יש גם חוטים לבנים.
הרי כששמים פתיל תכלת, אז רק פתיל אחד מתוך הארבעה.
אמנם הדבר הזה יש מחלוקת, אם זה אחד מתוך ארבעה או אחד מתוך שמונה.
סליחה.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן.
אז אם כן, שואל קורח, יש פה משהו לא הגיוני.
אם אם טלית רגילה, שהיא לבנה מצמר, חוט אחד בכל צד פותר אותה. טלית שכולה תכלת... היא צריכה עוד ארבעה חוטים.
ועוד ממשיך קורח ואומר: בית מלא ספרים, שאומרים בית מלא ספרים, אין הכוונה לספרייה ענפה כמו שיש לנו פה בבית הכנסת, אלא הכוונה היא לבית מלא ספרי תורה.
אז הוא שואל: "מהו שיהיה פטור מן המזוזה?" אמר לו משה, "חייב במזוזה".
חייב.
אמר לו קורח, "כל התורה כולה, 275 פרשיות, אינה פוטרת את הבית? שתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית?"
כלומר, שוב, זו אותה קושיה.
כמו שהוא שאל על טלית. טלית כולה תכלת, מה אתה צריך עוד ארבע פתילים?
או בית, בית מלא ספרי תורה. הרי ספר תורה, אומרים, כתוב פה במדרש לפנינו, כתוב: "כל התורה כולה 275 פרשיות". מה הכוונה?
זה קצת מוזר המספר הזה, 275, זה האמת.
פרשות שבוע, כמה יש?



50, קצת 50 ומשהו.
יש בעיקרון...
53, יותר.
תלוי. יש קצת יותר, אנחנו מאחדים אותם. כן, יש פרשיות... אפילו השנה, שזה שנה מעוברת, אז מטות מסעי יהיה מחובר.
בעוד כמה, לא זוכר, עוד חודש בערך.
פחות.
אז מטות מסעי יהיה מחובר.
מחובר.
אבל בכל שנה יש פרשיות מחוברות.
כן, מחברים ניצבים וילך, או כל מיני פרשות אחרות. אז אם כן, זה רק 50 ומשהו. זה לא 275.
אז לא מדובר פה על פרשות שבוע. אז מה זה פרשיות? בדרך כלל פרשיות, הכוונה היא ל... שיש בספר התורה, פרשה סתומה ופרשה פתוחה. כלומר, מי שמכיר ועלה לתורה פעם, אני מניח שכולנו פעם עלינו לתורה, אז יש לפעמים באמצע הקריאה רווח. רווח שלפעמים, מסיים עניין ויש רווח עד סוף השורה, מתחילים שורה חדשה.
ולפעמים יש רווח של תשע אותיות באמצע שורה וממשיכים באותה שורה.
זה נקרא פרשייה. משם עד הרווח הבא, זה פרשייה.
מה הבעיה? אין 275 כאלה. יש 675.
אז זה נראה לא מדויק מה שכתוב במדרש.
הגיוני, אחד הפירושים שראיתי, שהוא נראה לי פירוש הגיוני, שיש פה טעות דפוס, אבל טעות דפוס קטנה.
איך מתבלבלים בין 275 לבין 675?
כי בלשון חז"ל לא היו כותבים מספרים, מה היו כותבים? באותיות. איך אומרים 675 באותיות?
תשע"ה.
איך אומרים 600 באותיות?
בגימטריה.
לא קו"ף ר', אלא ת"ר.
ת' זה 400, נכון? ת' זה 400, ר' זה עוד 200. אנחנו למשל היום בשנת תשפ"ד, נכון? מה זה תשפ"ד? ת"ש זה 700. ת' זה 400, ש' זה 300, פ"ד זה 84. 784 שנים מאז בריאת העולם.
ה' תשפ"ד, נכון. התשפ"ד.
עכשיו, איך, לפני 100 שנה הייתה שנת תרפ"ד. אותו דבר. אז 675 אומרים תרע"ה.
המעתיקים של המדרש פשוט השמיטו את האות ת' בטעות. אז כתבו רע"ה.
רע"ה זה 275. כנראה ככה השתבשה הגרסה כאן.
על כל פנים, זה לא עיקר העניין. אז כל התורה כולה זה 675 פרשיות. יש לך ספר תורה בתוך הבית.
יש פה 675 פרשיות. לא, זה לא מספיק טוב. צריך שתי פרשיות במזוזה על הדלת.
זה דבר מגוחך, אומר קורח.
אמר לו קורח למשה: "דברים אלו לא נצטוית עליהם. מליבך אתה בודאן". אתה ממציא את זה מליבך.
בהמשך המדרש אומר קורח מיד ציווה ועשו 250 טליתות תכלת.
ונתעטפו בהם אותם 250 ראשי סנהדרות שקמו על משה.
וכו'. עמד קורח ועשה להם משתה, ונתעטפו בטליתות של תכלת.
עכשיו, כיוון שהם עשו משתה, באו בני אהרון ליטול מתנותיהם, חזה ושוק, כאשר אדם שוחט בהמה, נותן מתנה לכהן, חזה ושוק.
עמדו כנגדם.
אמר להם: "מי ציווה אתכם ליטול כך? לא משה? לא ניתן כלום, לא דיבר המקום כך". הלכו ומרדו במתנות כהונה ומרדו במשה.
מה עומק הסיפור פה? למה, למה הוא דווקא מקשה עליו על טלית שכולה תכלת או על בית מלא ספרים?
אין מצוות יותר מוזרות בתורה?
נראה לי שיש כמה מצוות יותר מוזרות. פרה אדומה זה יותר מוזר. אז אומנם עוד לא הצטוו על פרה אדומה. גם על, גם על מזוזה עוד לא הצטוו. אבל אה, למה לוקחים דווקא את הדוגמאות האלה?
היו גם לפני כן מצוות מוזרות שעליהם קורח לא שואל.
למה הוא שואל דווקא על זה? כי הטענה של קורח, הוא מנסה להתבסס על משהו אמיתי. "כל העדה כולם קדושים, ובתוכם השם".
האם זה משפט אמיתי או לא אמיתי?
אמיתי.
בתכלס זה משפט אמיתי.
כמובן זה לא סותר את זה שהקדוש ברוך הוא בחר באהרון להיות משרת השם במקדש, בחר במשה להיות מנהיג עם ישראל.
אבל הרבה פעמים השקרנים והמסיטים לוקחים משפט אמיתי ונאחזים בו כדי לתקוף הרבה דברים לא אמיתיים.
מאז ועד היום.
קורח לוקח משפט שהוא משפט אמיתי.
כל העדה כולם קדושים. מה, זה לא נכון? עם ישראל כולם קדושים. קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוקיכם.
כי עם קדוש אתה לשם אלוקיך.
זה משפט אמיתי. ולכן הוא לוקח דווקא את הטלית שכולה תכלת. מה הוא בעצם רומז בזה?
אם אתה לוקח טלית לבנה ושם עליה פתיל תכלת, אתה כאילו אומר עם ישראל הוא כמו הבגד, אבל צריך לבגד לשים משהו של קדושה, טלית... פתיל תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, רקיע דומה לכיסא הכבוד. זה מזכיר לנו את הקדושה, את שכינת השם.
אבל קורח אומר, בכוונה הוא לוקח את אותם 250 איש ועוטף אותם כולם בטליתות שכולם תכלת.
תכלת היה אז מאוד יקר.
אבל קורח היה עשיר כקורח.
ולכן, הוא נותן להם 250 טליתות תכלת, כדי לומר, זה בעצם הביטוי "כל העדה כולם קדושים".
כל הבגד עשוי מתכלת. לא צריך איזה פתיל שיקדש אותו.
כך בית מלא ספרים.
כל הבית הוא כולו מלא ספרים. לא צריך את המזוזה.
אותו דבר עם ישראל כולו מלא תורה, עם ישראל כולו מלא קדושה, לא צריך את אהרון הכהן, לא צריך את משה רבנו.
זו הטענה של קורח.
לכן הוא תוקף דווקא בשתי המצוות הללו.
אבל כאמור, קורח היה שקרן גדול ודמגוג גדול.
כי הוא בעצם, מה שקורח מנסה לעשות, הוא מסיט את עם ישראל באמצעות הנקודה האמיתית הזאת, שבאמת כל העדה כולם קדושים, הוא מסיט את עם ישראל נגד נקודה אחרת. זה לא סותר את זה שכל העדה כולם קדושים, אבל יש לנו גם את הכהנים.
"וקידשתו, כי את לחם אלוהיך הוא מקריב". יש מדרגות גם בתוך עם ישראל.
אומנם הנקודה של קורח נבעה קודם כל מדברים שהוא ראה. הרי מה היה לא מזמן בקריעת ים סוף?
ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן. מה ראה יחזקאל בן בוזי הכהן?
מעשה מרכבה. יחזקאל פרק א', אנחנו קוראים את זה בהפטרה של שבועות בבוקר, אבל כולם שהיו ערים בלילה, אז קשה להם להקשיב להפטרה, אבל ההפטרה של שבועות בבוקר, זה יחזקאל פרק א', מעשה מרכבה. דברים מופלאים, חיות הקודש, מלאכים, שרפים.
ואת זה בקריעת ים סוף, כל שפחה ראתה.
כל אחד ראה. עם ישראל כולו ראה את השכינה.
אומרים חז"ל, כך עתיד להיות גם לעתיד לבוא.
לעתיד לבוא, כך אומרת הגמרא ב... אה... לא זוכר איפה אומרת הגמרא את הדבר הזה, שלעתיד לבוא, זה בסוף מסכת... מסכת תענית, לא זוכר.
בסוף מסכת תענית, דף ל"א.
כתוב: אמר אולה ביראה אמר רבי אלעזר: "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים, והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה אלוהינו זה קיווינו לו ויושיענו, זה השם קיווינו לו נגילה ונשמחה בישועתו'".
שכתוב שהקדוש ברוך הוא עושה מחול לצדיקים, מחול, הפרשנים מסבירים, הכוונה היא לשון עיגול.
כולם במעגל. מה היתרון של מעגל?
כולם קרובים באותה מידה.
אין אחד יותר קרוב, אחד יותר רחוק.
לעתיד לבוא, מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.
הים מכסה, יכול להיות מתחת לפני הים יש הר גדול, יש תהום עמוקה. אתה לא רואה את זה.
כולם כאילו שווים. וכך עתיד להיות לעתיד לבוא.
וכך היה גם בקריאת ים סוף.
אומר קורח: "הנה, כל העדה כולם קדושים".
אבל האמת היא שאומנם לעתיד לבוא כך יהיה, אבל בזמן שעוד לא הגענו לשלמות, אז הדרך הנכונה היא שיהיה בעם ישראל את הכהנים, את תלמידי החכמים, שהם המחברים בין עם ישראל לבין אביהם שבשמיים. הכהנים עובדים את השם בבית המקדש, הם נציגים שלנו. תלמידי החכמים מביאים את התורה לעם, וזה בעצם הדרך הנכונה להתקרב לריבונו של עולם.
וזה הייתה הטעות של קורח ועל כן, זה הטעות היסודית בכל המושג הזה של טלית שכולה תכלת. הדרך הנכונה היא טלית שיש לה פתיל תכלת שמקדש את כולם.
רבי חנניה בן עקשיא אומר: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: 'אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר'".