בלוג

ערב טוב. ברשות מוריי ורבותיי, דברי התורה לעילוי נשמת משה בן ג'מילה, שהיום יום פקודת שנתו. אברהם, איך קוראים לסבא שלך? אברהם בן שמואל. גם היום יום פקודת שנתו. אם כן, כאשר המרגלים חוזרים ומספרים דיבת הארץ רעה, אז באים יהושע וכלב ואומרים טענות נגד המרגלים. מה הם בעצם אומרים? אומרים ככה, ואתם אל תיראו את עם הארץ. אתם מפחדים ומפחידים את כולם מעמי כנען. אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם. מה הכוונה לחמנו הם? הם קלים להחנה. כלום, ניתן לנו אותו קלפים. כן, אנחנו אוכלים אותם כמו לחם. בלי מלח אנחנו אוכלים אותם, לארוחת בוקר אנחנו אוכלים אותם. זה ביטויים שעד היום משתמשים בהם. לחמנו הם. סר צילם מעליהם. מה פירוש סר צילם מעליהם? הם ברוכים, איפה השמש? כשאדם יש לו צל, אז הוא מוגן מהשמש. הגויים האלה, עמי כנען, סר צילם מעליהם. אין מה שיגן עליהם. והשם איתנו, אל תיראו. כלומר, אומרים יהושע וכלב, דבר ראשון, הם אומרים אל תפחדו מהם, אל תיראו את עם הארץ. אבל למה? למה לא לפחד? הרי מביאים לכך שלוש סיבות. סיבה ראשונה, כי לחמנו הם. זה קטן עלינו. ברכה הליכה אנחנו לוקחים אותו. זה בקלות. דבר שני, אין מי שיגן עליהם. דבר שלישי, השם איתנו. עכשיו, הסדר של הדברים הוא קצת מוזר. הייתי מצפה שיתחילו בזה. אל תיראו את עם הארץ כי... כי השם איתנו. זה הרי הבסיס להכל. מה, באמת, אתה בככה בקלות הורג ענקים, ככה בקלות אתה נלחם עם העמלקים. זה לא דברים קלים. אז מה, למה אתה אומר לחמנו הם? כי השם איתנו. אז תתחיל מזה. תתחיל. אין לכם מה לפחד, אל תיראו את עם הארץ כי השם איתנו. מי שמאמין, לא מפחד. אז אל תיראו את עם הארץ, כי השם איתנו. זה מה שהיה צריך להגיד. למה הם מתחילים לחמנו הם, סר צילם מעליהם, ורק אז אומרים השם איתנו? למה הצורה הזאת של הסדר של הדברים? יש על זה פירוש נפלא בספר תולדות יצחק. זה ספר שכתב רבי יצחק קארו. מי היה רבי יצחק קארו? זה מרן. רבי יוסף קארו זה מרן. שולחן ערוך. זה רבי יוסף קארו. אבל מי זה רבי יצחק קארו? רבי יצחק קארו היה הדוד של מרן הבית יוסף, של השולחן ערוך. היה הדוד שלו. עכשיו, הוא לא סתם היה הדוד שלו, הוא היה גם אב המאמץ שלו. האבא של רבי יוסף קארו נפטר שהוא היה בגיל צעיר. והדוד שלו, רבי יצחק קארו, לקח אותו ואימץ אותו בביתו כבנו המאומץ. עכשיו, הוא לא מפורסם. להרבה מקומות אני שואל, מי היה רבי יצחק קארו? אומרים לי מרן. אה, לא, בעצם זה רבי יוסף קארו. לא שמענו עליו. אבל קודם כל, היה לו זכויות שהוא גידל את רבי יוסף קארו. אבל מעבר לזה, הוא גם היה תלמיד חכם וכתב ספר בשם תולדות יצחק, זה ספר על פרשת השבוע. פירוש לתורה. אז כותב רבי יצחק קארו, הוא כותב כך: מה הכוונה לחמנו הם? זה לא כמו שהסברנו קודם. מה? בקלי קלות אנחנו לוקחים אותם. כמו שבן אדם אוכל לחם, בכלל בלי תורח, לא זאת הכוונה. הם לא סתם שאנחנו אוכלים אותם כמו לחם, אלא הם הלחם שלנו. מה זה הלחם שלנו? איזה לחם אכלו בני ישראל? מן. מן. מן. זה הטענה שאומרים יהושע וכלב. עמי כנען הם כמו מן. מה היה עם המן? הוא היה מבלי. הו. המן, נכון, אם היית מנסה לשמור אותו למחרת, היה מתקלקל. אבל לא רק זה. מה שאספת, אספת עומר לגולגולת, לקחת הביתה, עד סוף היום זה מחזיק מעמד. אבל מה שלא ספת ונשאר בחוץ, מה קורה לו? וחם השמש ונמס. ועל זה אומרים על זה אומרים יהושע וכלב, אין לכם מה לפחד מעמי הארץ. ואתם יודעים למה? כי הם כמו מן. כמו שהקדוש ברוך הוא נתן לנו לחם ניסי, שהשמש זורחת ומיד הוא נמס, כך גם עמי כנען לחמנו הם. סר צילם מעליהם. מה הכוונה סר צילם? אין להם צל, אז מה יש להם? שמש. הם נמסים בשמש. עכשיו, האם הם באמת נמסים בשמש? אלגוריה. אלגוריה. אז אז למה הם משתמשים... קודם כל, מה שיפה בפירוש הזה של התולדות יצחק, שזה לא שלוש טענות. זה לא, דבר ראשון, אנחנו בקלות לוקחים אותם. דבר שני, אין להם צל. דבר שלישי, השם איתנו. זה מוזר שהשם איתנו, אתה שם אחרון. אלא זה הכל אותה טענה. זה אמירה שכמו שהשם איתנו אז הוא נתן לנו מן, שזה לחם שהוא ניסי, אז גם שאנחנו נבוא מול עמי כנען, זה יהיה בדרך נס, כמו שהמן רק בא אליו שמש, מיד הוא נמס, כך ברגע שהקדוש ברוך הוא, כתוב כי שמש ומגן השם אלוקים. הקדוש ברוך הוא זה שמש, הוא מאיר לעולם כולו בכבודו. אז כאשר הקדוש ברוך הוא יאיר ויביא את שכינתו אל ה... אל ארץ ישראל, אל ארץ כנען, מיד עמי כנען פשוט ינמסו. כמו... אפילו לא כמו שוקולד, כמו קרטיב שנמס בשמש. שוקולד, אם הוא נמס בשמש, אז עדיין נשאר לך ממרח שוקולד. בסדר? נשאר לך נוזל שוקולד. אבל קרטיב, אם הוא נמס בשמש, מה נשאר לך? שלולית שנמסה ב... שברק במקל. מחל חל, כן, נשאר לך המקל. בדיוק. אז זה מה שישאר מעמי כנען, שלד. זה מה שישאר. כן. שאלה: השם הבטיח את הארץ הזאת גם לישמעאל, גם להם. למה שם כתוב מה אני לא יודע, מה יש פה? אתה בוודאי צודק. אולי תכף אני אענה על זה בהמשך. בסדר? שאלה טובה, אני אענה על זה בהמשך. אבל קודם כל אני רוצה להגיד, מה בעצם, לפי התולדות יצחק, מה הייתה הטענה של יהושע וכלב? מה אתם מפחדים? הרי מה הטענה של המרגלים הייתה? הטענה שלהם הייתה טענה הגיונית, ריאלית. תשמעו, אנחנו בסך הכל עם של עבדים, אנחנו הרבה אנשים, 600,000 מגיל 20 עד גיל 20 עד 60. אלו הם ניקים, ביחד, 600,000, זה לא מעט. אבל מולנו עומדים ערים בצורות גדולות בשמיים, חומות כאלה, מי יכול לעמוד מולן? וגם בני ענקים, מי יתייצב לפני בני ענק? איך אפשר להתמודד עם דבר כזה? אני מזכיר לכם, שבאותה תקופה, כאשר עם ישראל יוצאים ממצרים, לא היה עדיין איל ברזל. איל ברזל זה המצאה מאוחרת יותר, שהיו לוקחים איזשהו דבר... כאילו איל, זה לא באמת איל. כמו שאיל נוגח, אז לקחו איזשהו מות, משהו ענק כזה מברזל, לא מות. אלא איזשהו משהו גדול מאוד מברזל, שסוחבים אותו איזה 20 אנשים, או 100 אנשים, תלוי בגודל שלו. ואז כל אחד מחזיק והם רצים במהירות ביחד אל החומה ונוגחים עם הברזל הזה בחומה. וככה היו שוברים חומות בימי קדם. אבל בזמן יהושע, שיהושע עומד להיכנס לארץ, או המרגלים באים להיכנס לארץ, עוד לא המציאו את המצאה הזאת. אז חומה, חומה זה דבר בלתי עביר. איך אפשר בכל זאת לנצח חומה, אם אין לך איל ברזל, איך אפשר לנצח חומה? לטפס עליה. בבקשה, אתה מנסה לטפס עליהם סולמות, זורקים לך את הסולם למטה, שופכים עליך שמן רותח, מדרדרים עליך אבנים, יורים עליך חצים. מאוד קשה לכבוש חומה עם לטפס עליה. איזה עוד פתרון יש? לחפור מתחתיה. לחפור מתחתיה זה מאוד מסובך. חץ וקשת, אתה יורה, אתה לא יודע אפילו על מה אתה פוגע. אתה לא רואה מה קורה מאחורה. מצור. הדרך הרגילה זה מצור. נכון. ככה דרך אגב, גם סנחריב וגם נבוכדנצר, וכל הדורות שצרו על ירושלים, היה מצור. הרי עשרה בטבת. למה צמים בעשרה בטבת? תחילת המצור. אז בעיקרון יש דרך לכבוש ערים עם חומה, מצור. מה הבעיה? זה לוקח המון זמן. בעיר רגילה, לפחות כמה שנים על כל עיר. כמה ערים יש בארץ ישראל? עשרות רבות. אומרים המרגלים, נגיד שאנחנו נבוא ונעשה מצור על כל עיר ועיר. אז על כל עיר יקח לנו כמה שנים. עשרות ערים, יקח לנו מאות שנים לכבוש את הארץ. איפה אנחנו נגור בינתיים? כל עם ישראל יושבים במחנה. כמה זמן בפועל באמת כבשו את הארץ? שבע שנים. וחלקו אותה. נכון. עוד חלוקה לעוד שבע שנים. בשנות החלוקה, היה עוד שהלכו כל כל שבט הלך לחלקו ועדיין המשיך להילחם. גם שנות החלוקה היה עוד מלחמות קטנות כאלה על השטח. אבל שבע שנים, בגדול, לא היה כבר צבא זר מסודר בארץ ישראל. עכשיו, המשמעות היא, נגיד שבע, נגיד 14. אבל אם היו צריכים לעשות מצור על כל עיר, זה מאות שנים. איך מסתדרים מאות שנים בצורה כזאת? אז המרגלים יש להם טענה הגיונית, ריאלית. איך אפשר להתמודד עם חומות? איך אפשר להתמודד עם... עם... בני ענק. הרי גם שהם הביאו את האשכול ענבים, ואת הרימונים, ואת התאנים, למה היה קשה להביא אשכול ענבים? זה כבד. לא, כי זה עלה 40 שקל לקילו. סתם. בגלל שזה היה כבד, כמובן. עכשיו, הביאו את הרימונים, התאנים, הענבים, הכל היה ענק. אבל הם לא רצו לשבח את הארץ, אלא מה הם רצו להגיד? כמו שפריה משונה, כך אנשיה משונים. אז הם באים בטענות, תשמעו, זה לא חזק הוא ממנו, אנחנו לא מסוגלים. אומר, מה אומרים להם יהושע וכלב? אנחנו לא מתווכחים איתכם על זה שהאויבים פה הם אויבים קשים. ברור שהם אויבים קשים. אבל הקדוש ברוך הוא איתנו ויעשה הכל כמו המן שירד מן השמיים והכל ניסים, גם פה יעשה הכל בצורה ניסית. עכשיו, רבותיי, אני שואל אתכם, מי באמת צדק? האם כאשר עם ישראל נכנס לארץ, אז הקדוש ברוך הוא עשה נס וכל האומות נמסו? או שהיה צריך להילחם בהם? נמסו, נמסו. לקחו את יריחו. הו. אז דבר מאוד מעניין, גם יריחו... יריחו היה שבע הקפות ואז מה קרה? חומה נופלת. החומה נמסה. מה היה אחרי שהחומה נפלה? שימו לב, רבותיי, במלחמת יריחו, אומנם החומה נפלה בנס. אבל אחר כך, עם ישראל היו צריכים להיכנס פנימה, ללכת מסמטה לסמטה ביריחו ולהילחם. הייתה מלחמה. עמי כנען לא נמסו לבד. היה פה חיבור של נס, אבל גם של מלחמה טבעית. היה השגחה. בוודאי, תמיד יש השגחה. היה גם ניסים. במלחמה אחרת, אליהו, אתה צודק, שבמלחמה אחרת, עם מלכי הדרום, היה גם אבנים גדולות שירדו מהשמיים. אבל בכל מלחמה, גם כשהיה שילוב של נס, היה גם מלחמה טבעית. אז לכאורה, מה שכלב ויהושע אומרים, זה לא לגמרי נכון. זה לא שכמו המן. המן זה הכל בנס. יורד לך מן השמיים, אתה לא צריך להכין, אתה לא צריך כלום. הולך, אוסף, לוקח. לא לקחת, בום זה נמס. נכון. עכשיו, הנקודה היא כזאת. וזה תשובה גם לשאלה שלך, יחזקאל. שאלת, אם הקדוש ברוך הוא הבטיח לנו את הארץ, למה בכלל צריך לשלוח מרגלים? הנקודה היא כזאת. בדור של משה רבנו, משה רבנו מנהיג את עם ישראל ביציאת מצרים, הוא מנהיג אותם בדרך ניסית לחלוטין. רק נס. ענני כבוד, עמוד אש ועמוד ענן, מן מן השמיים, סלב, תורה מן השמיים. הכל בדרך נס. לא היה שום דבר טבעי בכל ה-40 שנה במדבר. שמלתך לא בלתה ורגלך לא... הכל הכל הכל ניסים גלויים, צעד אחרי צעד אחרי צעד. באר מתגלגלת איתם במדבר. הכל ניסים מופלאים. זה הייתה ההנהגה של משה רבנו. בדור כזה באמת שליחת המרגלים הייתה חטא. זה שעם ישראל ביקשו מרגלים, זה לא היה בסדר. למה? כי אם הקדוש ברוך הוא הבטיח, והוא עושה לך ניסים, עוטף אותך בניסים כל הזמן, אז אתה... זה חלק מהמבחן שלך. מבחן אמונה, להאמין בניסים. וזה מה שאומרים יהושע וכלב. אם ניכנס עם משה רבנו עכשיו לארץ ישראל, זה באמת יהיה כמו מן. אנחנו רק ניכנס, כולם ינמסו. לא יהיו מלחמות בכלל. אנחנו ניכנס ומיד נצליח. זה אם היינו נכנסים עם משה רבנו לארץ. אבל לא זכינו. המרגלים חטאו, עם ישראל בכו, אתם בכיתם בכייה של חינם, תבוא לכם בכייה לדורות. ואז, כעבור 40 שנה, כשהם נכנסים לארץ, כעבור 40 שנה, זה כבר לא לגמרי נס כמו שהיה בימי משה רבנו. הם נכנסים. יש בזה דיון, אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע. רגע, שנייה. עכשיו, הנקודה היא כזאת, כאשר אחרי 40 שנה, עם ישראל באים עם יהושע, אז כבר זה לא רק ניסים. זה חיבור גם של ניסים וגם של מאמצים טבעיים. צריך גם להילחם, צריך גם להתמודד. ובאמת זה לא קל. ברוך השם, יש השגחה פרטית, הקדוש ברוך הוא משגיח עליהם, מלווה אותם, מצליח את דרכם, בוודאי. אבל אם באמת היו באים עם משה רבנו, אז באמת הכל היה בדרך נס מופלא, כמו המן. סר צילם עליהם, זהו, הם נמסים. ומעניין שגם בימי יהושע, למרות שלא היה הכל בדרך נס, אבל נזכרנו, היו גם ניסים, אחד הדברים המעניינים, שבעצם מה שנמס, אומנם לא נמסו האנשים והלכו לשלוליות, אבל מה שנמס זה ליבם. כמו שאצלנו בפרשת השבוע, המרגלים מצליחים להמס את לבב העם, את לבב עם ישראל. אז רחב אומרת למרגלי יהושע, לא קמה עוד רוח באיש מפניכם. אנשי כנען, הלב שלהם נמס. למרות שהם חזקים והחומות עומדות, אבל הלב שלהם כבר נמס. וזה באמת קורה. ואף על פי כן, גם יהושע ממשיך לשלוח מרגלים. איך יהושע שולח מרגלים? הרי, קודם כל, שאלה אחת, כמו שיחזקאל שאל, הרי לכאורה, אם הקדוש ברוך הוא אמר, עלה רש, אני נתתי לפניך את הארץ, למה אתה צריך מרגלים? לך תעלה. ואמרנו באמת שזה חטא לשלוח מרגלים. מצד שני, אנחנו, ולא רק זה, עוד יהושע, יש לו כבר ניסיון רע. הוא לפני 40 שנה היה מרגל בעצמו וראה מה קרה מזה. מה פתאום אתה שולח שוב מרגלים? התשובה היא שיהושע הוא מבין שהתחלף דור. בדור הקודם אצל משה זה היה חטא לשלוח מרגלים. כי הקדוש ברוך הוא אומר לך תעשה, והוא עוטף אותך בניסים, אז אתה צריך להאמין בנס ולרוץ קדימה. אבל בימי יהושע, אף על פי שהקדוש ברוך הוא מבטיח לך שיהיה בסדר, מצווה לעשות השתדלות. המטרה של המרגלים לא צריכה להיות לבוא לראות האם להיכנס לארץ. מה זאת אומרת? הקדוש ברוך הוא אומר להיכנס, ברור שנכנסים. המטרה של המרגלים צריכה להיות, איך ניכנס. אנחנו צריכים לכבוש את יריחו, בוא נראה איך אנחנו נכנסים, מה הדרך, כמה שומרים יש. מותר לשלוח מרגלים. גם היום, אף על פי שיש לנו הבטחה, לא יתוש השם עמו ונחלתו לא יעזוב. אז האם זה דבר טוב לשלוח מרגלים לאיראן, לפגוע שם ב... ב... כל תוכנית הגרעין. גם באוניה, כן, בדיוק היום, אוניית חיל הים הגדולה ביותר של איראן נשרפה היום. אוניית חלם, אוניית חלם. רגע, אז זה מצווה לשלוח מרגלים או אסור לשלוח מרגלים? ברור שזה מצווה. זו, זה חלק מההשתדלות שאנחנו מצווים לעשות. אבל בימי משה רבנו, אסור היה לשלוח מרגלים. למה? כי בהנהגה של נס, כשאתה עטוף בניסים, אתן משל למה הדבר דומה. למשל, לילד קטן שאבא שלו לוקח אותו לטיול, והוא דואג לו לאורך כל הדרך. הוא מסיע אותו בדרך, והוא נותן לו כוס מים, והוא קונה לו ארטיק שחם לו, והוא מרכיב אותו על הכתפיים כשהוא מתעייף, ו... ואז פתאום ה... הילד פונה לאחד שהוא פוגש ב... בטיול ואומר לו, תגיד, מה אני אעשה? אבל איך אני אחזור הביתה? אני לא יודע איך לחזור. בסדר, אבא שלך פה, דאג לך כל הדרך. מה זה, לא יודע איך לחזור? זה כפיות טובה. ולכן, כשהקדוש ברוך הוא עוטף אותך בניסים כל הזמן, אז אתה עכשיו שולח מרגלים, זה מיותר. זה בעצמו חטא. לא רק מה שהמרגלים אמרו זה חטא, עצם שליחת המרגלים בסיטואציה כזאת זה חטא. אבל, כאשר אדם, הוא כבר לא ילד שאבא שלו לוקח אותו לטיול, הוא כבר בעצמו מבוגר, יוצא לטיול, ואז הוא ניגש למישהו ושואל אותו, תגיד, אתה יודע איפה פה היציאה? אין בעיה, מותר לשאול, הכל בסדר, זה השתדלות טבעית. אז לכן, זה נקודת ההבדל בין הדור של משה לדור של יהושע. אבל אם נחזור בעצם לשורש של הדברים, לכן אומר רבי יצחק קארו, שאם עם ישראל היה נכנס יחד עם משה לארץ, הכל היה נס. הכל הייתה באה גאולה שלמה מיד. מיד היה נבנה בית המקדש ולא הייתה גלות יותר, ולא היה בכלל שום נפילה. כי משה רבנו זה מידת הנצח. אז משה רבנו כמו כל מה שהוא עושה זה דבר נצחי. התורה זה תורה נצחית. לא מוחלף. אפילו המן שמוריד משה רבנו מהשמיים, זה הדבר הכי לא נצחי בעולם, כי הוא מיד נמס ואם לקחת אותו הביתה, אז הוא מחזיק מעמד מקסימום עד מחר בבוקר. מחר בבוקר הוא כבר וירם תולעים ויבאש. ואף על פי כן, גם במן יש בו משהו נצחי. מה נצחי במן? צנצנת המן. נכון מאוד. קח מלא העומר מן ותשים אותו בצנצנת למשמרת לדורותיכם. למה? מזכירים מה הם עשו. כי המן הזה הניסי, גם שאנחנו בדרך הטבע, אתה לא אוכל מן, אני נראה לי, אתה אוכל אוכל, אתה הולך, עובד, מתפרנס, אתה לא חי על נס. אתה חי על בצורה טבעית. ואף על פי כן, ליד ארון הברית, בקודש הקודשים, מניחים את צנצנת המן. מזכירים לנו שדרך הנס תמיד קיימת. הקדוש ברוך הוא, גם שזה בדרך הטבע, אז הקדוש ברוך הוא הוא זה שמשגיח על ההנהגה הטבעית שלנו והוא זה שמנהיג את המציאות. שנזכה בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא ינהיג את מעשינו, ינהיג אותנו, אף על פי שאנחנו חיים בדרך הטבע, אז הקדוש ברוך הוא יברך את מעשינו בדרך נס ויביא את ה... את הגאולה השלמה במרה בימינו. רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.