בלוג

הנה תמלול השיעורים:אדוני ורבותיי, פרשת השבוע, פרשת שלח לך.
אז כמה מרגלים היו? קודם כל כתוב לנו מפורש, 12 מרגלים.
אבל, צודק רבי דוד, שכתוב: איש אחד איש אחד לשבט.
דורש רבי ישמעאל: איש אחד איש אחד, הכוונה היא, שניים.
אבל זה, קודם כל צריך להבין, זה ברור שזה לא הפשט. יש הבדל בין פשט לדרש. יש לנו פשט, פשט, רמז, דרש וסוד. מה ההבדל בין פשט לדרש? פשט זה ההבנה הפשוטה של הפסוקים. מה שכתוב. דרש זה לקחת כל מיני רמזים בפסוק,
לחפש, ובעצם להוציא את זה מהפשט, לנתק את זה מהפשט ולהגיד פירוש שהוא לא הפירוש הפשוט.
כאן ברור לחלוטין שאיש אחד, איש אחד לשבט, הכוונה היא, איש אחד מכל שבט.
כן, אבל... זה ברור שזה הכוונה. הגיוני שלא הלכו לבד, אולי היו צריכים עזרה. למה מרגלים הפוך.
הייתי מצפה, הייתי מצפה שכמה שפחות. כשיהושע שולח מרגלים ליריחו, כמה הוא שולח? שניים. שניים. שניים, מרגלים, חרש לאמור. אבל הם היו על סף... מרגלים, חרש לאמור. מה, היתר?
העשרה אז גם על זה מרגלים? זה לא אותו דבר. יריחו הייתה לפניהם במרחק הליכה קצר. פה הם היו מסע רציני. כן, אבל אז, בדרך כלל, גם באיראן, כאשר המוסד שולח מרגלים לאיראן, הוא לא שולח 12. הוא לא שולח אחד, אבל הוא שולח צוות של שלושה, ארבעה. בדיוק. אבל לא צריך יותר מ-12. 12 זה צוות ענק.
ככל שזה יותר אנשים, יותר בקלות גם נחשפים.
ולכן, זה לא באמת, הפשט הוא ברור שהיו 12 ולא יותר.
אבל הוא ובניהם. ואף על פי כן, ננסה להסביר גם את הדרשה הזאת, שהמדרש אומר שהיו 24.
אבל קודם כל, מי הם היו המרגלים האלה? ראשי בני ישראל המה. מה זה ראשי בני ישראל המה?
ראשי השבטים? הם היו הנשיאים, נשיאי השבטים? לא. לא, אולי לא, אבל... בין אהה...
לא, כי יש... מה כתוב? מה... אוקיי, תראו, כתוב לנו בפרשה, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל, איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו, כל נשיא בהם.
נו. אז מה זה אומר?
שהם היו הנשיאים? שהם היו הנשיאים או לא הנשיאים? כן.
כתוב, כל נשיא בהם, נכון? נשיא שבט. ואף על פי כן, הם לא היו נשיאי השבטים. איך אני יודע?
כי כתוב לנו בפרשת נשא לפני שבועיים קראנו את זה, את כל הנשיאים שהביאו את כל הקורבנות, נכון? חנוכת המזבח, כל נשיא הביא, זה הנשיא לבני ראובן, זה הנשיא לבני שמעון, זה...
ופה כתוב לנו את השמות, ואלה שמותם, וזה לא אותם שמות.
זה היה מיד אחרי זה? כן. חודש אחרי.
לגמרי, מיד אחרי זה. זה היה בניסן. לא לפני שבועיים, זה באמת. נו.
בסדר, אבל זה מיד אחרי. קצת, קצת יותר. בעיקרון, ב-א' בניסן היה חנוכת המזבח. זה אנחנו יודעים.
מה? בסיוון היה... לא, הם, כן, חזרו בתשעה באב. זאת, אבל זה באותה שנה. עברו כמה חודשים. תשעה באב הם חזרו. הם יצאו ב... סוף סיוון. ממש עכשיו, בתקופה שבה אנחנו נמצאים. אה... כן? וכתוב גם בפרשה שהם באו לארץ כנען והימים ימי ביכורי ענבים. זה בדיוק העונה עכשיו, שתחילת עונת הענבים. היום בימינו יש לנו ענבים כל השנה כולה, בקירור וזה... זה היה פעם. הנדסה גנטית וכדומה. היבוא, אבל אה... אבל בזמנם, אה... ענבים, זה היה, עכשיו זה היה תחילת תקופת הענבים. זה היה בשנה השנייה שיצאו מ... בשנה השנייה.
עכשיו, אז הם... חנוכת המזבח הייתה בניסן, ב-א' בניסן. הם יוצאים לדרך בחודש סיוון, סוף חודש סיוון.
זה בסך הכל עברו כמה חודשים. אז היה בינתיים כמה סיפורים, מרים הייתה מצורעת והעם חיכה שבוע ימים. והיה את הסיפור של קברות התאווה, הם רצו, ביקשו בשר. כל דבר לקח את זה, לקח חודש, זה לקח שבוע, זה לקח... עברו כמה חודשים, נכון. עברו כמה חודשים אבל זה עדיין, לא עבר הרבה זמן. כמה מערכות בחירות הם הספיקו לעשות בתוך כמה חודשים?
אז כמובן, אה... בעיקרון, ככה גם המפרשים אומרים, שזה היה אותם... זה לא היה הנשיאים, זה היה אנשים אחרים. אז למה כתוב כל נשיא בהם?
יש כאן כמה פירושים. יש אחד מהראשונים שחי לפני 800 שנה, הוא לא מפורסם, קוראים לו רבי חיים פלטיאל. הוא לא מוכר, אבל יש לו פירוש על התורה. והוא כותב: כל נשיא בהם, הכוונה היא שהנשיאים בחרו בהם.
כל נשיא בהם, כתוב, איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו, כל נשיא בהם. מי ישלח את הנציגים? הנשיאים. כל נשיא בהם. הנשיאים בוחרים את הנציגים. הם אלה ששולחים.
פירוש שני אומר, פירוש נוסף אומר החזקוני, יש פירוש חזקוני על התורה. והוא אומר ש... שכתוב כל נשיא בהם, הכוונה היא, כל אדם שנסאו ליבו.
מה זה נסאו ליבו? הוא מתנדב, נכון. הוא חפץ בדבר.
מי נדב אותם? בעיקרון, מי שרצה, מי שהתנדב. לא, מישהו נידב אותם או שהם מעצמם? באו, באו ל... מכל שבט, הרי כל אחד משבט אחר. אמר... היה צריך מתנדב אחד מכל שבט. מי שבא והתנדב. זה נקרא כל נשיא בהם, כך מסביר החזקוני, מי שמתנדב, נשׂאו לבו.
אז אם נשאו לבו. נשאו לבו, הפירוש הזה, מי אשר נשאו לבו, נאמר על הכנת המשכן בסוף ספר שמות, כאשר בצלאל והאוליאב הם הממונים על הכנת המשכן ויחד איתם כל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה. מי שהתנדב ונסאו לבו, הלב שלו מתרומם ומתנדב לעשות את השליחות. אז גם כאן, אנשים התנדבו.
מה הבעיה אבל, הם, למה הם היו רצו להיות, רצו להיות נשיאים, היה, כל מי שייכנס, הם ידעו שלא יהיו נשיאים. בגלל זה הם...
אתה צודק שזה פירוש הזוהר הקדוש.
אבל רוב המפרשים, על פי הפשט, הזוהר הקדוש זה כבר על דרך הסוד. אנחנו היום, יש לנו פשט, רמז, דרש וסוד.
אז על פי הפשט, היו 12 נשיאים, 12 מרגלים סליחה, שהם לא היו הנשיאים, אלא, אמרנו פירוש אחד, הנשיאים בחרו אותם. פירוש שני, הם היו מתנדבים, וזה נשיא, הכוונה היא נשאו ליבו. פירוש שלישי, שרוב הפרשנים אומרים, שהם כן היו נשיאים, אבל הם לא היו הנשיאים של השבט. אלא הם היו אנשים מנהיגים בשבט שלהם.
אבל לא הנשיא של השבט. זאת אומרת, בכל שבט יש את הנשיא שהוא המנהיג, האמורם מהעם, ראש השבט. ועדיין יש גם אנשים חשובים, ונכבדים, ומשמעותיים בשבט. וזה האדם ששולחים.
וזה מסתדר גם עם פירוש הזוהר הקדוש, כי גם אם הם לא היו הנשיאים של השבטים, אבל הם היו אנשים נכבדים וגדולים בשבט שלהם והם ידעו שהם יכנסו לארץ, אז הם כבר לא היו מנהיגים, ולכן חטאו. זה הפירוש של הזוהר הקדוש.
כן, על כל פנים, כשאנחנו שואלים את עצמנו, מה חז"ל רוצים להגיד לנו בעניין הזה של שהיו 24? זה ממש נגד הפשט. בפשט כתוב 12 אנשים. ויותר מזה, אנחנו גם רואים שיש אה... כתוב, עד מתי לעדה הרעה הזאת. חז"ל דורשים, מכאן ש"עדה" זה עשרה אנשים.
כי יש 12 מרגלים, יהושע וכלב היו צדיקים. אז מי זה העדה הרעה? זה כל עשרת האחרים. מכאן שעדה זה עשרה. מכאן לומדים שמניין זה עשרה. כל התפילה במניין, כל זה, לומדים מפה.
אז אתה רואה שהיו עשרה. יהושע וכלב זה שניים, ועשרה אחרים, רשעים.
אז אתה רואה שהיה 12. זה ברור ופשוט שהיה 12.
אז מה חז"ל רוצים להגיד לנו במדרש המוזר הזה שאומר שהיו 24?
בשביל לענות על זה, נשאל שאלה אחרת.
בפרשה שלנו כתוב, וידבר השם אל משה לאמור, שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען. כלומר, מי יזם את שליחת המרגלים?
הקדוש ברוך הוא. העם בעצמו. מה כתוב בפרשה שלנו? וידבר השם אל משה לאמור. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען. נכון. לכאורה, מה שכתוב פה, זה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה, בוא בוא בוא, תקשיב, שלח אנשים.
ומשום מה, בספר דברים כתוב: ותקרבו אלי כלכם ותאמרו, נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ. סיפור אחר לגמרי. כאילו עם ישראל הם אלה שביקשו.
ומשה אומר: וייטב בעיניי הדבר. ורש"י מציין, וייטב בעיניי, ולא בעיניו של מקום. הקדוש ברוך הוא לא רצה את זה.
רגע, אז מה זה? שני סיפורים שונים?
אז אנשים ציניים וכופרים, שלא מקבלים את אמיתות התורה, אז הם אוהבים להגיד, אה, משה רבנו עובד על עם ישראל. בספר דברים, הם לא מכירים את ההיסטוריה, אז משה רבנו עובד עליהם, ומה הוא מספר להם? הוא סומך על הזיכרון הקצר של עם ישראל, והוא אומר להם, תקשיבו, זה אתם אשמים. לא הקדוש ברוך הוא אמר, זה אתם ביקשתם.
עכשיו זה הבל ורעות רוח. קודם כל, כמובן... שנייה, קודם כל, מי שאומר דבר כזה הוא קודם כל רשע וכופר. איך אתה יכול להגיד, מה, משה רבנו עובד על עם ישראל? איך אפשר להגיד בכלל דבר כזה? זה ברור שזה שקר מכוער.
ואף על פי כן, צריך גם להוכיח שזה שקר. וההוכחה היא נורא פשוטה. כשמשה רבנו נותן להם את ספר דברים, הוא נותן להם גם את ספר במדבר. הוא לא מוחק את הסיפור הזה. הוא לא מנסה לשכתב את ההיסטוריה ולשנות את מה שהיה כתוב.
אלא הוא נותן להם ספר במדבר, שכתוב בו שהקדוש ברוך הוא אמר, שלח לך אנשים, והוא נותן גם את ספר דברים, שבו כתוב שעם ישראל ביקש. אז הוא לא מנסה לשנות את הסיפור, הוא נותן להם את שני הסיפורים, למה? כי שניהם אמת.
וההסבר של הדברים כך הוא: באמת עם ישראל ביקשו תתחילה. ומה הם ביקשו? ותקרבון אליי כלכם, ותאמרו, נשלחה אנשים לפנינו, ויחפרו לנו את הארץ.
מה זה לחפור את הארץ? עם שופלים הם צריכים לבוא? מה זה ויחפרו לנו את הארץ? לרגל.
ריגול. לתור. לחפור זה שונה. בדיוק על זה אני רוצה לדבר. זה טיפה שונה. לחפור את הארץ פירושו ריגול צבאי. לראות את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא עליהן. איפה יש שמירה? איפה יש אויבים חזקים? מאיפה כדאי להיכנס? מה הטופוגרפיה? זה ריגול צבאי, זה נקרא ויחפרו לנו את הארץ.
לעומת זאת, אחרי שעם ישראל ביקש את זה, בעיקרון זה לא בקשה טובה.
למה לא בקשה טובה? דיברנו על זה אתמול, שעם ישראל צריכים לסמוך על הנס. כי בדרך כלל אומנם לא צריך לסמוך על הנס, אבל בדורו של משה רבנו שהם עטופים בניסים כל הזמן, היו צריכים להאמין בקדוש ברוך הוא. בעצם זה שהם מבקשים לשלוח אנשים, זה כבר איזשהו חוסר אמונה. הם ראו את כל... בדיוק. אבל, כיוון שהם כבר רצו לשלוח מרגלים, אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אתה יודע מה? בוא נהפוך... ניקח את הכישלון שלהם וניתן להם הזדמנות לתקן.
אז שלח לך אנשים. זה לא באמת היה היוזמה של הקדוש ברוך הוא. הסיפור כמו שמשה רבנו מספר אותו, זה היה שעם ישראל יזם. אבל אחרי שעם ישראל יזם, אומר הקדוש ברוך הוא, תקשיב, קח, תשלח אנשים, אבל, האם כתוב בפרשה שלנו שהם יחפרו את הארץ?
כתוב, שלח לך אנשים, ויתורו את ארץ כנען. כלומר, זה לא ממש רק לטייל.
זה, זה אפילו יותר מזה. לתור בתנ"ך פירושו לחפש.
לחפש. למשל, ארון ברית השם הולך לפניכם דרך שלושת ימים לתור לכם מנוחה. או במקום אחר, לתור לכם מקום לחנותכם, לחפש מקום איפה תחנות, איפה יהיה לכם מנוחה. אז לתור זה לחפש.
אז תשלח אנשים ויתורו את ארץ כנען. מה, הם צריכים לחפש את הארץ? הם נמצאים בארץ, נכנסים לארץ, הם צריכים לחפש אותה? היא פה. אה, לא. מה זה לחפש? לחפש את הקשר אל הארץ. לחפש איך אנחנו מתאהבים בארץ ישראל.
השליחות הייתה צריכה להיות, אנחנו באים למקום זר. תראו לכם, אדם עובר דירה, אז בדרך כלל לוקח לו זמן להתארגן. לוקח לו זמן, אני לא מדבר שהוא עובר משכונה לשכונה בחולון. הוא עכשיו מחליט, אני עוזב את חולון, עובר ל... רמת הגולן. רמת הגולן, כן. לדוגמה.
אז לפי זה, כן היה איזה רמז שהיו צריכים... רגע, עכשיו שנייה. עכשיו, רמת הגולן אתה יודע מה, אולי זה לא כל כך חוכמה, אני בן רמת הגולן, אז אני מאוהב במקום גם ככה. אין כביש פקקים, אין זה... נכון... להכיר את השכנים, את הד... אבל אבל אפילו, אפילו עיר אחרת. אפילו עיר אחרת. אתה עוזב את, מה, אתה הולך לירוחם. בסדר. עזבת את חולון, הלכת לירוחם. לוקח לך זמן, למה לא חוכמה? למה אין שמה כלום. דווקא זה חוכמה. לא, כי זה לוקח זמן להתרגל. אתה בא למקום, אתה לא מכיר אף אחד, אתה לא מכיר שום דבר. פה יש לך כבר את הבית כנסת שלך, את הקופת חולים שלך, יש לך את הים פה קרוב, יש לך המון דברים שכבר התרגלת. יש פה, זה, קניון ויש פה הכל, יש פה הכל. ואתה כבר רגיל, זה גם קרוב לתל אביב וקרוב לכל מקום. פתאום ירוחם, מפחיד אותך, זה, זה לא נעים.
אז בן אדם... אז אם הוא רוצה לעבור דירה לירוחם, עכשיו הילדים שלו גם צריכים פתאום לעבור לבית ספר אחר. וזה הכל דבר הוא קשה. ואשתו צריכה למצוא עבודה חדשה, וכל דבר הוא קשה. אז הוא קודם כל עושה סיור מקדים. הוא הולך, הוא רואה שיש אגם ירוחם. הוא הולך והוא רואה שיש שם אנשים נפלאים. הוא הולך והוא מוצא בית כנסת שיהיה לו קהילה. הוא הולך והוא מדבר עם המנהלת של הבית ספר, שתקבל את הילדים שלו בצורה יפה. הוא הולך ומוצא משפחה שאפשר להתארח אצלם בשבת ולהכיר את המקום.
הוא הולך ליצור קשר עם המקום. זה נקרא לתור. לתור, זה לא רק לטייל. כי אני לא מטייל, אם אני הולך לפריז לטייל, סתם, הלכתי, טיילתי, ראיתי דברים יפים, חזרתי. אבל אם אני הולך למקום שאני רוצה לעבור דירה אליו, זה נקרא לתור. כלומר אני הולך לחפש איפה הנקודות שאני מתחבר אליהם. איפה, איך אני יכול... ולכן שולחים נשיאים שהם שליחים של השבטים, בשביל שהם יהיו הנציגים שדרכם כל עם ישראל יתחבר. כמו שאבא הולך לראות את המקום, בשביל אחר כך לספר לכל המשפחה, תקשיבו, אתם לא מבינים, ראיתי ככה וראיתי ככה, ואיזה יופי. ואיזה אנשים נפלאים יש שמה, ואיזה כיף יהיה לנו, ודיברתי גם עם המנהלת, ומצאתי לך, אשתי, עבודה ו... אז ככה הוא מכשיר את הקרקע. זה היה צריך להיות התפקיד של הנשיאים. כלומר, עם ישראל רצו... רצו שליחים, מרגלים, ריגול צבאי.
יש רמז לזה בפרשה שלנו ולפני... פרק קודמת? היה צריך כאילו איזה רמז. רמז למה?
שהם רוצים כן, ש... אז זה רמז מופיע בספר דברים. חז"ל אומרים לנו, חז"ל אומרים לנו שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. כלומר, לפעמים במקום אחד התורה מקצרת את דבריה והיא משלימה את הסיפור במקום אחר. אז פה זה מאוד בולט. ובעצם, עם ישראל ביקשו ריגול צבאי. אומר הקדוש ברוך הוא, אתה יודע מה? זה... לא רציתי שישלחו מרגלים. אבל אם הם כל כך רוצים מרגלים, בוא ניתן להם הזדמנות להפוך את זה למשהו חיובי. בוא ניתן להם הזדמנות שהם ישלחו לא סתם מרגלים, לא ריגול צבאי, הם גם הסתכלו על העם, החזק הוא הרפה, המעט הוא עם רב, אבל הערים הם בצורות... בסדר, הסתכלו גם על הצד הזה, אבל יש להם שליחות עיקרית, והיא הנוספת והיא העיקרית, והיא לתור את הארץ. לחפש איפה מתחברים אל הארץ. איך אנחנו יכולים לחבר את עם ישראל אל הארץ. ולכן, זה המשמעות של מה שחז"ל אומרים במדרש בו פתחנו, שדוד הזכיר אותו, שיש 24 מרגלים. לא היה 24 מרגלים, היה 12.
אז מה רוצה המדרש להגיד שהיה 24? הכוונה היא שכל אחד מהם היה לו תפקיד כפול. הם 12 שכל אחד יש לו גם את השליחות הצבאית שעם ישראל ביקש, אבל העיקר זה השליחות הרוחנית, לתור את הארץ. לחפש איך עם ישראל התחבר לארץ. וזוהי השליחות. לכן, כיוון שזה שליחות כפולה, אז למרות שהם 12, אומר המדרש, זה כאילו הם 24.
כי בעצם הוא בא גם ברמה של לראות את העם ואיפה נכנסים ואיפה יש שומרים ואיפה יש חומות, אבל יש לו גם תפקיד נוסף.
מה עשו המרגלים? הם הלכו לאורכה ולרוחבה. לא הלכו, את כולם, לאורכה ורוחבה. מה עשו המרגלים? חטאו בשתי השליחויות שהוטלו עליהם. גם מבחינה צבאית, פירשו הכל לרעה. כי במקום להגיד, הם מסתגרים מאחורי חומות, סימן שהם מפחדים.
במקום להגיד, כולם מתים שם, הקדוש ברוך הוא סייע לנו שאיך שאנחנו נבוא, אז יש, כולם מתים כדי שלא ישימו לב אלינו, אז במקום זה הם אומרים, אה, יש חומות אדירות, אנחנו לא יכולים לנצח, היא ארץ אוכלת יושביה. כל דבר הם פירשו לרעה, זה ברמה הצבאית. וגם שנייה, שנייה, שנייה אחת, וגם מבחינה, במקום להוציא דיבת הארץ טובה, הוציאו דיבתה רעה. במקום לתור את הארץ ולחפש איך אנחנו מתחברים לארץ, איך אנחנו מתאהבים במקום, איך אנחנו יוצרים קשר של כל עם ישראל עם הארץ, סליחה, אז הם עשו הפוך.
באים ומרחיקים את עם ישראל וגורמים להם שלא ירצו להיכנס לארץ.
אבל למה עשו את זה? זה נושא לשיעור אחר. אבי מה רצית להגיד? כל סיפור שאתה לוקח, אתה רואה אותו, אתה מספר אותו באיזה סדר?
נסכם רק בזה שנגיד, ש... תמיד התיקון לחטא המרגלים צריך להיות בראש ובראשונה, להסתכל בצד החיובי במיוחד של ארץ ישראל. זאת אומרת, אם הם מסתכלים על ארץ ישראל לרעה, אנחנו תמיד צריכים להסתכל על החצי כוס המלאה, על הדברים הטובים, לשמוח ולהודות על מה שיש לנו כאן בארץ ולאהוב את הארץ הזאת. וזה בעצם התיקון שלנו לחטא המרגלים.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.