בלוג

הנה תמלול השיעורים:
להלן תמלול שלושת השיעורים:

שיעור 1
ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי, דברי התורה לעילוי נשמת יוסף בן דוב הכהן, משפחת קנר, המתפלל לבית הכנסת.
00:11: רש"י המפורסם בתחילת פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, שואל, למה נסמכה פרשת בהעלותך לפרשת הנשיאים?
00:23: והתשובה היא, לפי שכשרעה אהרון חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו.
00:34: אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות.
00:42: הקדוש ברוך הוא מנחם את אהרון הכהן, שלא תחלש דעתו, הוא רואה את כל הנשיאים, כולם מקריבים, קורבנות רבים, בחגיגיות רבה.
00:51: אומר לו הקדוש ברוך הוא, תנוח דעתך, גם לך יש זכות, אפילו יותר גדולה, שמה?
00:57: שאתה מדליק ומטיב את הנרות.
00:59: הדברים האלה של חז"ל יש בהם הרבה מקום לתמוה.
01:04: שהרי מהי הנחמה של אהרון?
01:08: זה שהוא מדליק את הנרות?
01:10: הרי הנחמה הכי גדולה, הזכות הכי גדולה לכאורה של אהרון, שהוא זה שמכיר את כל הקורבנות, את כל קורבנות הנשיאים.
01:17: מי בדיוק הקריב לדעתכם?
01:19: ודאי שאהרון הכהן.
01:21: הנשיאים, הם תורמים את הקורבנות.
01:23: אבל אהרון הוא שליח עם ישראל, הוא המשרת בקודש, הוא זה שניגש לפנים ולפנים ביום הכיפורים, והוא זה שאת כל הקורבנות מביא.
01:33: באמת גם הרמב"ן שואל, למה נחמו בהדלקת הנרות, ולא נחמו בקטורת בוקר וערב.
01:39: מה זה הקטורת?
01:40: אנחנו כל אחד מכיר כמה אנשים רוצים להיות סנדק בברית, וכמה רוצים לקבל ברכה מהסנדק.
01:48: למה?
01:48: כי הסנדק זה נמשל, זה כמו הקטורת.
01:52: הקטורת על אחת כמה וכמה.
01:55: הקטורת מעשירה, הקטורת מאריכה ימים.
01:59: איזה זכות!
02:00: הקטורת, זה זה הדבר ש שדווקא כאשר משה רבנו מברך את שבט לוי, אז הוא לא אומר לו, אשריכם שאתם מדליקים נרות.
02:12: מה הוא אומר?
02:13: ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך.
02:17: כלומר, הקטורת והקורבנות.
02:19: לא מדברים פה על העניין של של הדלקת הנרות.
02:24: אז מדוע דווקא כאן הוא מנחם אותו דווקא באמצעות הנרות.
02:32: צריך גם להבין, אהרון, קדוש השם.
02:35: האם יש פה איזה עניין של קנאה?
02:38: ודאי לא קנאה כמו שאנחנו יכולים עלולים לחשוב בעצמנו.
02:43: אסור לנו לשפוט את ענקי התנ"ך על פי הקטנות שלנו.
02:49: אנחנו מכירים אנשים שמקנאים, אה, למה כולם עושים ואני לא.
02:54: אהרון הכהן ודאי, גם אם אנחנו מבינים שחלשה דעתו, זה ודאי לא באופן הפשוט של קנאה.
03:00: כולם קיבלו כבוד, כולם היה להם את המקום שלהם ורק אני נשארתי בצד.
03:07: זה בכלל לא מתאים לדמותו של אהרון הכהן, אוהב שלום ורודף שלום.
03:12: אבל זה גם לא נכון, כי הוא באמת לא נשאר בצד, הוא כל הזמן היה במרכז.
03:18: נראה שהכוונה היא כזאת.
03:20: אהרון הכהן מבין שהמספר 12, 12 השבטים, זה לא מקרה.
03:26: של יעקב אבינו היו בדיוק 12 ילדים ולכן היו 12 שבטים בעם ישראל.
03:32: זה ברור שהמספר 12 מבטא שלמות שהיא שלמות רבת פנים, מכל הכיוונים.
03:41: יש, כידוע, לכל מספר ומספר, אז יש ביהדות משמעות עמוקה.
03:46: המהר"ל מאריך לדבר על זה בכל מיני הקשרים.
03:49: רק עכשיו סיימנו את ספירת העומר.
03:51: שבע שבועות, זה 49, ויש שבועות זה היום ה-50.
03:55: ולכל מספר, למה בית דין הוא שלושה, ולמה סנהדרין הם 71?
04:00: על כל מספר ומספר יש לו משמעות.
04:02: ולמה מניין זה 10, וכן הלאה.
04:05: וגם 12 השבטים יש להם משמעות עמוקה.
04:10: למשל, כבר שאברהם אבינו מתבשר על לידת יצחק, אז הוא אומר לקדוש ברוך הוא, "לו ישמעאל יחיה לפניך".
04:19: אתה מבטיח לי איזה הבטחות, אני קודם כל מבקש, יש לי בן, קוראים לו ישמעאל, מבקש גם עליו.
04:26: לפעמים אנחנו קצת מצטערים שאברהם אבינו התפלל יותר מדי להצלחתו של ישמעאל, יש לנו כמה כל מיני צרות מזה.
04:33: אבל אברהם הוא, תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם.
04:37: אברהם, אפילו על סדום הוא מתפלל, על אחת כמה וכמה על בנו, בשרו, מתפלל על ישמעאל.
04:42: ואומר לו הקדוש ברוך הוא "ולישמעאל שמעתיך".
04:47: הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרבתי אותו במאוד מאוד.
04:52: 12 נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול.
04:56: כלומר, המספר הזה של 12 נשיאים הוא מבטא באומה את ביטוי השלמות של האומה.
05:05: ובדומה לזה, מיד אחרי עקידת יצחק, מקבל אברהם בשורה, הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך.
05:16: מי הם הבנים של נחור?
05:18: את עוץ בכורו ואת בוז אחיו ואת קמואל אבי ארם.
05:24: ארם הוא לא, הוא נכד, קמואל אבי ארם.
05:28: ויש שמה מובאים כל הבנים, שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם.
05:35: אה, זה הורס לי קצת את התיאוריה, כי יש פה רק שמונה.
05:39: לא, זה לא באמת הורס, יש פה שמונה.
05:41: ופילגשו ושמה ראומה, ותלד גם היא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה.
05:48: עוד ארבעה בני הפילגש.
05:50: זה בדיוק מקביל למה שהיה לאחר מכן היה אצל יעקב.
05:56: שמונה בני האמהות ועוד ארבע בני השפחות.
05:59: להבדיל אלף אלפי הבדלות, זה עם ישראל וזה בני נחור.
06:07: אבל אנחנו רואים שהביטוי הזה של סך הכל 12 ילדים, בין אם זה, גם לישמעאל הרי היה יותר מאישה אחת, בין אם זה מאישה אחת, בין אם זה מכמה נשים, בסוף יוצא 12 בנים, זה איזשהו ביטוי של שלמות של האומה.
06:22: והדבר הזה, כפי שאמרנו, יש לו משמעות, זה לא מקרה שבכל הדברים האלה היה 12.
06:28: אלא כך מופיע גם גם המהר"ל מביא את הדברים וגם מובא בשם ספר יצירה, שהוא ספר קבלה, ספר של פנימיות התורה, שמיוחס לאברהם אבינו.
06:41: ומופיע שם שהמספר 12 הוא בעצם קשור ל-12 גבולי אלכסון.
06:50: כלומר, אם אנחנו נתבונן רגע בעולם שבו אנחנו נמצאים, אז יש לנו שישה צדדים במרחב.
06:57: מעלה ומטה, צפון, דרום, מזרח, מערב.
07:01: אלה שישה צדדים.
07:03: אבל אם אנחנו נסתכל על ששת הצדדים האלה בתור קוביה, נניח עכשיו אנחנו נמצאים בתוך היכל בית המדרש, אז נסתכל על זה בתור קוביה, אז אנחנו יכולים, כל אחד, בעצם יש פה שישה מקצועות, שש פנים של הקוביה הזו, וכל אחת מהם אנחנו יכולים לחלק לאלכסון, אז זה בעצם יוצא שני קווים, זה נותן לנו איזה שהם 12.
07:28: ה-12 האלה, כאמור בספר יצירה, זה כנגד 12 איברים מרכזיים שיש באדם, שכל אחד מנהיג תכונה בנפש, 12 יכולות בסיסיות של האדם, כנגד 12 החודשים.
07:41: הכל, גם אפילו, שוב, אם אנחנו חוזרים רגע ל... לספירת העומר, כמה תלמידי רבי עקיבא נהרגו בספירת העומר?
07:51: 24,000, זה לא מה שכתוב בגמרא.
07:55: זה נכון, אבל זה לא מה שכתוב.
07:57: 12,000.
07:58: נכון, 12,000 זוגי תלמידים.
08:01: הגמרא לא הכירה את המספר 24,000?
08:03: היא הכירה גם הכירה, והיה 24,000.
08:07: אבל הגמרא בכוונה נקטה פה את המספר 12,000 זוגות.
08:11: יש לזה עוד משמעויות, אבל בראש ובראשונה לומר שהיה פה אובדן לאומי.
08:17: 12 זה כל צדדי המרחב, באלכסונים שלו.
08:21: האלכסונים זה עוד איזשהו עניין, לא נרחיב בזה עכשיו.
08:24: אבל בעצם זה מבטא את כל הפנים, ולכן זה קשור למושג של העניין הלאומי.
08:34: ולכן בעם ישראל יש באמת 12 שבטים.
08:37: מי הם 12 השבטים?
08:40: שאל אותי אחד עכשיו בשבוע שעבר, היה פה חנוכת האולם, חנוכת הארון קודש.
08:52: אז יש פה בארון הקודש 12 השבטים.
08:56: ניגש אליי אדם, ששמו מנשה, ומתלונן.
09:01: אמר, אני לא מבין את הדבר הזה, אני כל פעם הולך לבתי כנסת ואני לא מוצא שמנשה זה שם של שבט.
09:08: למה הוא לא מופיע?
09:10: אז התשובה היא כמובן פשוטה.
09:12: למה הוא לא מופיע?
09:15: יוסף.
09:16: יוסף זה מנשה ואפרים.
09:20: מנשה ואפרים נחשבים שבטים.
09:24: באמת בחנוכת הנשיאים, חנוכת המזבח, הביא נשיא לבני מנשה ונשיא לבני אפרים בנפרד.
09:32: רגע, אז יש 12 שבטים או 13 שבטים?
09:36: נשים לב שבכל פעם שמופיעים מנשה ואפרים, אז יש מישהו שנדחק הצידה במרכאות והוא לא מופיע בתוך 12 השבטים.
09:47: מי זה?
09:48: לוי.
09:50: ליעקב אבינו היה 12 בנים, אחד מהם זה לוי.
09:54: אז לוי לכאורה אחד מ-12 בנים, הוא אחד מ-12 השבטים.
10:00: אבל יעקב אבינו ברך את יוסף ואמר לו שאפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי.
10:09: כלומר, הם יהיו בעצם כמו שני שבטים.
10:13: אבל אין 13 שבטים.
10:15: אז אנחנו נשים לב שיש דברים, יש פעמים שבהם אנחנו מוצאים את לוי נספר, ומנשה ואפרים שאינם מופיעים.
10:24: למשל, בחושן.
10:27: בחושן שעל ליבו של הכהן הגדול, וגם באבני השוהם שעל כתפיו, באפוד שעל כתפיו של הכהן הגדול, מופיע לוי ויוסף.
10:39: לא מופיעים מנשה ואפרים.
10:42: כי זה הבנים, 12 שבטי י-ה.
10:46: אבל בנחלות, וכאשר הם מתוארים בפרשת במדבר, שקראנו לפני שבועיים, קראנו על כיצד כל שבט ושבט חונה מסביב למשכן.
10:57: אז שם כמובן לוי הוא לא אחד מ-12 השבטים שחונים מסביב למשכן.
11:01: כי איפה לוי נמצא?
11:04: מחנה לוויה הוא הכי צמוד למשכן.
11:06: יש את המשכן עצמו, וסביבו קודם כל מחנה לוויה, וסביב הלוויים חונים כל שאר 12 השבטים, שזה כולל כמובן את מנשה ואפרים.
11:18: יש דגל, ארבעה דגלים, בכל צד שלושה שבטים.
11:23: אחד הדגלים זה מנשה, אפרים ובנימין, שזה בעצם שלושה שבטים בפני עצמם.
11:30: אז מצד אחד, אהרון ובניו, ובכלל שבט לוי, מקבלים מעמד מיוחד.
11:36: הם מתעלים ומתקדשים, "וקידשתו כי את לחם אלוהיך הוא מקריב".
11:40: וגם את הלויים מנשאים אותם מתוך בני ישראל "והיו לי הלויים".
11:46: אבל מצד שני, זה יוצר איזושהי תחושה קצת משונה ובעייתית.
11:53: בסדר, קיבלתי תפקיד, כך אומר אהרון, קיבלתי תפקיד ודאי משמעותי, גדול, עליון.
12:01: אבל אני לא אחד מהשבטים?
12:05: הרי 12 השבטים מבטאים את השלמות של עם ישראל.
12:09: אם אני לא אחד מה-12, אז מה אני?
12:13: איזה סרח עודף?
12:14: איך אני צריך להתייחס אל השבט שלי?
12:17: אני לפעמים בפנים, לפעמים בחוץ.
12:20: והנה עכשיו, בחנוכת המשכן, חנוכת המזבח, 12 נשיאים מביאים, ולוי לא מביא.
12:25: אז נכון, הוא זה שמקריב.
12:28: אבל אם 12 מבטא את שלמות האומה, פתאום בשלמות האומה שבט לוי נמצא בחוץ.
12:36: אפשר להבין שלא מצד הקנאה, אלא מצד התהליך שהוא לא מספיק ברור, מה המקום של שבט לוי.
12:45: אומר לו הקדוש ברוך הוא, מנחם אותו ואומר לו "שלך גדולה משלהם".
12:52: שבט לוי הוא לא עוד אבן בפסיפס.
12:57: הוא לא עוד חלק בפאזל.
12:59: שבט לוי הוא המרכז.
13:02: דיברנו לפני מנחה על במנורה, על מה שאמרנו ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
13:10: כלומר, שהקנה האמצעי הוא בעצם מבטא את הקודש, את השראת השכינה.
13:17: זה קשור לכך שהוא הנר המערבי, שהוא עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.
13:22: כיצד דווקא הנר האמצעי הוא העדות?
13:27: תודה רבה.
13:28: כי זה מבטא את זה, כך חז"ל אומרים במסכת שבת, שבכל יום ויום היו, היה הכהן ממלא, מטיב את הנרות, ממלא שמן במנורה בכל קנה וקנה חצי לוג.
13:45: שזה אמור להספיק ללילי טבת, הלילות הארוכים ביותר בשנה, חצי לוג אמור להספיק.
13:52: ובאמת, באופן טבעי בחורף, הוא היה בא בבוקר, היה רואה שהנרות כבר כבים.
13:59: חוץ מאשר הנר האמצעי.
14:02: הנר האמצעי, הנר המערבי, היה מתקיים בו בכל יום ויום נס פך השמן.
14:08: לא של שמונה ימים, אבל כפול מן הזמן שהוא היה אמור לדלוק.
14:13: הוא היה אמור לדלוק רק, נגיד, 14 שעות שזה הלילה הארוך ביותר, והוא דולק 24 שעות.
14:19: כי הוא דולק, כיוון שהוא דולק הכהן לא מכבה אותו.
14:22: הנרות האחרים כבו, הכהן בא, מטיב אותם, כלומר, מנקה אותם, שם שמן חדש, מחליף פתילה.
14:29: אבל הנר האמצעי דולק, אז הוא לא לא מחליף אותו.
14:33: הוא בא אחר הצהריים להדליק את הנרות, הנר עדיין דולק.
14:39: ממנו היה מדליק ובו היה ובו היה מסיים.
14:43: כלומר, ממנו היה מדליק את שאר הנרות, ואז היה מכבה אותו, מטיב אותו, ככה נר תמיד דולק כל הזמן בלי הפסקה.
14:52: בדרך נס.
14:54: אז אם כן, הנר האמצעי הוא מבטא את השכינה ששורה בישראל.
14:58: זה בעצם החלק הרוחני, וכל ששת הצדדים פונים אל פני המנורה.
15:04: וזה בעצם מה שמנחם הקדוש ברוך הוא את אהרון.
15:08: הוא אומר לו נכון, יש 12 צדדים, 12 גוונים, כל ה-12 האלה הם שלמות האומה.
15:15: אבל בתוך ה-12, 12 כמו שאמרנו מבטאים את כל צדדי המרחב.
15:21: אבל היסוד של הכל זה האמצע.
15:24: האמצע זו הנשמה.
15:26: כמו שהזכרנו שיש לנו גם את שש הפאות של הקוביה, כן, מעלה מטה, צפון, דרום, מזרח, מערב.
15:36: אז המספר שש תמיד מבטא ביהדות את ה... את הטבע האנושי, את ששת ימי הבריאה.
15:43: אבל הטבע עם הקדושה שבו, עם הנשמה שבו, זה השבע, שזה השבת.
15:48: ולכן המספר שבע מבטא את הנשמה שניתנת בששת ימי הבריאה.
15:56: הנר האמצעי, שהוא השביעי, הוא בעצם מבטא את המרכז, את הנשמה של ששת הנרות מן הצדדים.
16:04: וגם השבט, שבט לוי, שהוא כביכול השבט ה-13, הוא הנקודה הפנימית, הוא התוך, הוא הנשמה שבתוך הכל.
16:12: וזה תפקידו של שבט לוי.
16:15: אפשר היה להגיד לו, לנחם אותו בכל מיני דברים, קורבנות, קטורת, אבל דווקא הדבר הזה, המנורה, מבטאת תפקידו המהותי של שבט לוי מכמה בחינות.
16:27: גם הנקודה הזאת, שאל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, שאמרנו לפני מנחה, זה החידוש המרכזי פה בפרשה, מכיוון ששבט לוי הוא הנקודה הפנימית, כולם יונקים ממנו וניזונים מכוחו הרוחני.
16:42: ולכן זה גם בא לידי ביטוי דווקא במנורה.
16:45: כי המנורה היא אור, היא אנרגיה טהורה, היא לא קורבנות, אפילו לא בשמים שמעלים ריח.
16:53: קורבן זה משהו פיזי, מאוד גשמי, זה עולם החי.
16:58: הבושם זה מצמחים ששורפים אותם ומעלים ריח שקשור לרוחניות, קשור לרוח.
17:05: אבל האור קשור כבר לנשמה.
17:08: האור הוא ביטוי לאור האלוקי.
17:09: ולכן אל מול פני המנורה העלה נרותיה, כאשר ציווה השם את משה.
17:15: וזוהי הנחמה הגדולה של אהרון, שהבין מה גודל תפקידו, מה המהות שלו, איפה המקום שלו בתוך הפסיפס הזה של עם ישראל.
17:24: להיות העוצמה הרוחנית, ללמד את עם ישראל את התורה, להביא את עם ישראל אל הקדושה, להיות השליח שלהם, שליח ציבור שלהם בבית המקדש, ובכך בעצם לבטא ואת כל המכלול של כל 12 הפנים בתור יסוד אחד שמתגלה סביב הקודש.
17:46: נאמר קדיש על ישראל ונעמוד לתפילת ערבית.
17:49: רבי חנינא בן עקשיא אומר, "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות", שנאמר, "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".

שיעור 2


ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
דברי התורה לעילוי נשמת מסעוד בן רבקה, שהיום יום פקודת שנתו.
באמת, דבר מיוחד שזכינו בערב הזה גם לציין את האזכרה, זה כבר הרבה שנים, 28 שנה לפטירתו, וגם הנה, באותו ערב, הנכדה שלו מקבלת הצעת נישואין.
אז זה המשכיות, וזה הדור הבא. זה דבר משמח מאוד.
וראוי גם לציין, שהאחים הנעימים, משפחת בן נעים, תרמו פה את התיבה של ארון הקודש, התיבה של ספר התורה, וכל המעמד של התיבה, תרמו לעילוי נשמת ההורים שלהם. וזוהי מזכרת נצח כאן בבית הכנסת, גם ביום השנה וגם בכל השנה.
אז זה זכות מיוחדת לפאר את בית אלוקינו ולהנציח בתוך בית המקדש מעט את הנשמות הקדושות שכבר אינן איתנו.
ויהיו הדברים גם לעילוי נשמת יצחק בן גרש. (נשמעת הערה מהקהל: "גרץ") יצחק בן גרץ. שהיום יום פקודתו, ונפטר ערירי, ואין מי שיזכיר את נשמתו. ויעקב היקר במשך כל השנה עושה לו אזכרת נשמה.
(נשמעת שיחה קצרה מהקהל על סיפורו של יצחק בן גרץ)
אדם מהקהל: אני יכול לספר את הסיפור כבוד הרב? הוא נפטר לפני איזה שש שנים, הוא שתה יין... שתה הרבה וודקה, יין, ונפטר... הלוויה שלו הייתה ברמת אליהו... לא היה לו אף אחד, שני ילדים שלו נפטרו.
הרב: אז בואו נעבור לדברי התורה, רבותיי.
רש"י, בפתיחת פרשת השבוע, שואל: למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים?
כוונת השאלה היא כזו: בסוף פרשת נשא, כל החצי האחרון של פרשת נשא זה פרשת הנשיאים. מה הכוונה? כל הנשיאים הקריבו את קורבנם, חוזרים על זה 12 פעמים על כל הקורבנות של הנשיאים.
והפרשה שלנו פותחת בפרשת המנורה: "בַּהֲעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".
אז שואל רש"י, למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? ומביא רש"י את תשובת חז"ל, לפי שכאשר ראה אהרון את חנוכת הנשיאים, אהרון רואה שכל הנשיאים מביאים את קורבנותיהם, חלשה דעתו שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו.
הרי יש... כמה שבטים יש לנו בעם ישראל? 12. טעות. בעצם יש 13 שבטים. אבל תמיד אנחנו סופרים 12. כי יוסף מתחלק לשניים: אפרים ומנשה. לכן על החושן למשל, לא מוזכרים אפרים ומנשה, מוזכר יוסף. ולכן מופיע גם לוי.
אבל, למשל בחלוקת הנחלות, או בחנוכת המזבח שכל שבט מביא את קורבנו, מביא נשיא מנשה ומביא נשיא אפרים. ולוי איננו מביא. אז מביאים 12 שבטים בלי לוי.
חלשה דעתו של אהרון הכהן שלא היה עמהם בחנוכה, בחנוכת הנשיאים, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: "חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".
שואל הרמב"ן, לא נתברר לי למה ניחמו בהדלקת הנרות. זה הדבר היחיד שאהרון עושה כל יום? מה עוד עושים הכהנים כל יום? קטורת בוקר וערב. קטורת זה דבר מיוחד במינו. "ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך". הקטורת... ידוע שהקטורת, מי שמקטיר קטורת יש לו סגולה לאריכות ימים...
אז מה אתה מנחם אותו, "אל תדאג אהרון, אתה גם תדליק את הנרות"? תודה רבה, אבל מה אתה מנחם אותו בזה? למה לא ינחם אותו בהקטרת הקטורת? או בכל הקורבנות? או בעבודת יום הכיפורים, שאינה כשרה אלא בו, רק הכהן הגדול. אהרון הכהן, רק הוא עושה את עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. ונכנס לפניי ולפנים, לתוך קודש הקודשים.
ועוד שואל הרמב"ן, למה חלשה דעתו של אהרון? הרי, אומנם כל שבט הביא את קורבנו, מי הקריב את כל הקורבנות? אהרון. גם באותם 12 ימים של חנוכת המשכן, כל אחד תורם קורבן, אבל מי שמקריב את כל הקורבנות זה אהרון עצמו. אז אם כן, למה חלשה דעתו, ולמה הקדוש ברוך הוא מנחם אותו דווקא במנורה?
צריך להבין שחלישות הדעת של אהרון לא נבעה מתוך קנאה. "מה, איזה באסה, כולם הקריבו ורק אני לא הקרבתי". זה לא הנקודה. אלא, התחושה שלו הייתה תחושה קשה, שהוא לא אחד מן השבטים. הנה, 12 שבטי י-ה... ידוע שהמספר 12 מבטא תמיד שלמות... והנה 12 שבטי י-ה, והוא, לוי, לא אחד מהם. על זה חלשה דעתו. לא חלשה דעתו "למה אני לא הקרבתי", הוא הקריב את כל הקורבנות שלהם גם. אבל שהוא רואה 12 שבטים והוא לא אחד מהם, חלשה דעתו. מה, אני לא אחד מהשלמות של עם ישראל?
המספר 12 אנחנו רואים, למשל, אפילו אצל ישמעאל, שאברהם אומר "לו ישמעאל יחיה לפניך", אז הקב"ה מברך אותו, "ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרבתי אותו במאוד מאוד, שנים-עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול". כך נאמר על ישמעאל.
גם נחור, שהוא אח של אברהם אבינו, נאמר: "שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם". אה, רק שמונה בנים? לא. "ופילגשו ושמה ראומה, ותלד גם היא את טבח ואת גחם ואת תחש ואת מעכה". הנה עוד ארבעה. אז גם לנחור יש שמונה מאשתו, ועוד ארבע מפילגשו. מאוד דומה ליעקב. ליעקב יש שמונה בנים מנשותיו, וארבעה בני השפחות. אז אנחנו רואים שהמספר 12 הוא תמיד מבטא את השלמות.
מכיוון שכך מבאר המהר"ל מפראג, שכשאני מתבונן על כל המרחב, אז יש לנו בעצם שלושה צירים במרחב: גובה, אורך ורוחב... או במילים שלנו, במרחב אנחנו נקרא לזה מעלה-מטה, צפון-דרום, מזרח-מערב. זה בעצם שלושה צירים שהם שישה כיוונים.
הוא [מספר 6] בעצם, השלמות שלו זה 12. כי למעשה, אם אנחנו נתבונן... למעשה יש בקובייה הזאת 12... זה נקרא 12 אלכסונים.
ועם כל זאת, לא מקרה הוא שגם עם ישראל 12 שבטים. אז לכן מרגיש אהרון חלישות הדעת. לא שהוא מקנא בהם... אבל רגע, מה? אוקיי, אני מיוחד, אבל אני לא חלק מעם ישראל? אני לא אחד מ-12 שבטים? איפה אני? מה אני? איפה אני קשור?
עונה לו הקדוש ברוך הוא: "שלך גדולה משלהם". אתה מדליק ומטיב את הנרות. למה הוא מנחם אותו דווקא בזה? מכיוון שמה הוא אומר לו? הוא לא סתם אומר לו "אתה מדליק את הנרות". מה נאמר בפרשה? בהעלותך את הנרות, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות.
כאן בספר במדבר רק אומרים הלכה נוספת: כאשר אתה מדליק את הנרות, תדליק את הנרות אל מול פני המנורה. מה הכוונה? הנר המערבי... כל הנרות מאירים לכיוונו. כשאתה מדליק את הנרות, תשים את השלושה האלה ואת השלושה האלה שהם מכוונים כלפי המרכז.
מה זה בעצם אומר? הרי אמרנו, שגם המספר 12 הוא בעצם כפולה של שש. שש זה מבטא את המרחב, 12 זה מבטא את כל גבולי האלכסונים של המרחב. אבל למעשה, גם המספר שש מבטא שלמות – ששת ימי המעשה. אבל כמובן, המספר שש איננו שלם ללא המספר שבע. כי השבע... אם אני מסתכל שוב על המרחב, אז יש לי מעלה-מטה, צפון-דרום, מזרח-מערב, אבל זה רק החיצוניות. מה התוכן הפנימי?
ששת ימי מעשה זה דבר נפלא, אבל מה המרכז? השבת, היא מקור הברכה. ולכן, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. הנר השביעי, שהוא האמצעי, כל הנרות מאירים כלפיו. גם יום השבת, שהוא כאילו סוף השבוע, הוא בעצם מרכז השבוע...
ולכן, גם כאשר אנחנו מתבוננים על המספר 12, אין ספק שהוא ביטוי לשיא השלמות של כל המרחב, 12 גבולי אלכסונים, אבל יש גם את המספר 13. וביהדות, להבדיל אלף אלפי הבדלות, 13 זה לא סימן רע. 13 להפך. זה 12, שזה כל הפירוט, והנשמה של הכל, הפנימיות של הכל. וזה תפקידו של אהרון הכהן.
אומר לו הקדוש ברוך הוא, לכן הוא מנחם אותו דווקא בהדלקת הנרות. הוא אומר לו, אתה כמו הנר המערבי של המנורה, כל הנרות מאירים אליך. כן, יש 12 שבטים, זה כל השלמות של עם ישראל למשפחותיו ולשבטיו ולבית אבותיו, אבל אתה המרכז. איפה רואים את זה בצורה הכי בולטת? בחניה של עם ישראל כפי שתוארה בפרשת במדבר. 12 שבטים חונים סביב למשכן יחנו. אבל במרכז חונים שבט לוי. לכן חלשה דעתו של אהרון מלכתחילה, ולכן הקדוש ברוך הוא מפייס אותו דווקא בהדלקת הנרות. לא שהוא מקנא בשבטים אחרים, הוא יודע שהוא קיבל מעל ומעבר. אלא, שהוא שואל את עצמו, רגע, אז אני לא אחד מ-12 שבטים? אני לא חלק מהשלמות של עם ישראל? עונה לו הקב"ה, אתה התפקיד שלך זה לתת את הנשמה לכל השלמות הזאת של עם ישראל.
ולכן הוא מנחם אותו דווקא בהדלקת הנרות, ש"אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות".
נאמר קדיש על ישראל, ולאחר מכן ניכנס פנימה לתפילת ערבית. רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".

שיעור 3


ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
הזכרנו כבר השבוע את דברי רש"י בתחילת הפרשה: למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? מכיוון, כך אומר רש"י, שכאשר ראה אהרון את חנוכת הנשיאים, ולא היה עמהם לא הוא ולא שבטו, חלשה דעתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות.
והסברנו, כבר השבוע עסקנו בהרחבה בדברי רש"י האלה, כי הרי לכאורה בצורה פשוטה, זה דבר מוזר. מה הוא מנחם אותו בהטבת הנרות? אהרון בעצמו מקריב את כל הקורבנות, מקטיר קטורת, אפילו את הקורבנות האלה של הנשיאים, אפילו אותם, מי שהקריב זה אהרון. נכון, הם תרמו, והוא הקריב. אז תפקידו היה יותר מרכזי, יותר משמעותי.
אז ענינו על זה תשובה אחת בשיחה קודמת שהייתה השבוע. אבל היום אני רוצה לענות שתי תשובות נוספות: אחת על פי הרמב"ן, ואחת על פי רבי חיים בן עטר בפירוש אור החיים הקדוש על התורה.
הרמב"ן שואל את השאלה הזאת על רש"י, ולכן הוא עונה על פי מדרש נדיר, שהוא מספר שהוא מצא "מגילת סתרים" לרבנו ניסים. כלומר, אצל רבנו ניסים, הר"ן, הוא מצא מדרש שלא מוכר. זה לא מדרש שמופיע במדרש רבה או מדרש תנחומא, או ילקוט שמעוני או באחד מהמדרשים המפורסמים. אבל היו עוד מדרשים שעברו במסורת בידי חז"ל. והר"ן מצטט מדרש שאומר כך: כיוון שהקריבו 12 שבטים ולא הקריב שבט לוי מהם, חלשה דעתו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, דבר אל אהרון ואמרת אליו: יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות, ואני עושה בה לישראל על ידי בניך ניסים ותשועה, וחנוכה שקרויה על שמם, והיא חנוכת בני חשמונאי.
כלומר, אומר הרמב"ן, מהי הנחמה שמנחם הקדוש ברוך הוא את אהרון? נכון שהארון הוא באמת מאוד דומיננטי, מאוד מרכזי, מקריב וזה, אבל בסוף, מי שנותן מעצמו זה הנשיאים. אהרון הוא רק שליח. אמר הקדוש ברוך הוא, אל תדאג. שלך גדולה משלהם. לא רק זה המעשה שלך. התרומה שלך יותר גדולה. מדוע? לא כרגע. כרגע, אולי התרומה שלך נראית, אתה לא תורם, אתה עושה, אתה שליח, אבל אתה לא תורם בעצמך. לעומת זאת, בעתיד, בחנוכה של בני חשמונאי, אז בניך, בני אהרון, הכהנים שהם היו החשמונאים, בני אהרון, אז הם בעצם יהיו המובילים של כל העניין. וזה גם כן חנוכה.
למה לחג החנוכה קוראים חנוכה? כי חונכים בית. כלומר, שנכנסים, גם אדם רגיל, כל משפחה נכנסת לבית חדש, קנו בית, בנו בית, שיפצו בית, מצווה לעשות חנוכת הבית. מתחילים את השימוש בבית באמצעות דבר שבקדושה.
לכן חג החנוכה של בני חשמונאי נקרא חנוכה, מכיוון שהיוונים כידוע טימאו את ההיכל וטימאו את כל השמנים שבהיכל... ובדיוק שנתיים לאחר מכן, בכ"ה בכסלו, בני חשמונאי זכו להיכנס חזרה אל בית המקדש ולטהר אותו. ואז הם עשו חנוכת המקדש. כלומר, חונכים את המקדש, מתחילים להשתמש בו מחדש לייעוד שלשמו הוא נועד.
באיזה דבר חנכו את המקדש? הנשיאים חנכו את המזבח. הקורבנות הראשונים שמקריבים על המזבח, זאת חנוכת המזבח. בני חשמונאי, במה חנכו את המקדש? מה הייתה המצווה הראשונה שהם עשו? הם הגיעו באמצע היום... מה המצווה הראשונה שצריך לקיים במקדש? הדלקת המנורה. מדליקים את המנורה ואז תמיד של בין הערביים, ובזה בעצם הסתיים היום.
אבל המצווה הראשונה שבה חנכו את המקדש הייתה במנורה. אז זה בעצם רמוז כאן על חנוכת המזבח, שחנכו את המשכן בפרשת השבוע שעברה, אומר הקדוש ברוך הוא לאהרון, שלך גדולה משלהם. התרומה שלך, לא רק שאתה שליח, אתה זה שעושה את הדברים בפועל, אבל הם תרמו, אתה לא תרמת. אל תדאג, יבוא יום והתרומה שלך תהיה גדולה משלהם, כי התרומה של בני חשמונאי, שם הם עשו הכל. הם הובילו, הם עשו, הם יזמו, הם נלחמו, הקריבו את חייהם, טיהרו את המקדש. כל מה שעשו, עשו בני חשמונאי. ולכן שלך גדולה משלהם.
אבל, הוא לא נצחי. ברגע ששלמה המלך בונה את בית המקדש, אז הוא בנה מזבח הרבה יותר גדול... אבל גם המזבח של שלמה לא יחזיק מעמד לתמיד. הוא יחזיק מעמד 410 שנה של בית ראשון. לעומת זאת, חג החנוכה, שהוא בזכותם של הכהנים, בני חשמונאי, הוא כבר יותר מ-2,000 שנה. אז זה גדלות הרבה יותר גדולה. שלך גדולה משלהם, כי זה חנוכה... זה דומה בהקשר הזה שזה חנוכה, זה חנוכת המזבח, וזה חנוכת המקדש שהולכת ונחגגת לדורות.
אז זה תשובה אחת, תשובת הרמב"ן. פירוש אחר, וזה כבר פירוש שלישי... על פי רבי חיים בן עטר, אור החיים הקדוש.
הוא קודם כל מביא שיש מחלוקת בחז"ל האם הנרות היו קבועים במנורה או מתפרקים... הוא אומר, יש לו הוכחה, הוא טוען בצורה נחרצת שהנרות היו מתפרקים. זה לא היה גוש אחד מהמנורה, אלא היה כמו החנוכייה של היום. שהיה קנים ועליהם אתה שם נרות, כלומר כוסיות כאלה עם שמן.
הוא אומר, כתוב כך, בפרשת במדבר, פרק ד', כתוב שכאשר היו נוסעים ממקום למקום, היו פורסים בגדי שרד על הכלים... ולקחו בגד תכלת, וכיסו את מנורת המאור, ואת נרותיה, ואת מלקחיה, ואת מחתותיה, ואת כל כלי שמנה.
אומר אור החיים הקדוש, תשימו לב מה כתוב: מכסים את המנורה, ואת נרותיה. מה זה נרותיה?... נר זה היה כלי קיבול לשמן. אז מה זה נרותיה? אומר אור החיים הקדוש, אלה הכוסיות שהן נפרדות. אחרת, אם הכוסיות זה חלק בלתי נפרד מהקנים, אז לא צריך להזכיר את זה בנפרד. אתה מכסה את המנורה, זהו. למשל, כתוב מלקחיה ומחתותיה, מה זה הדברים האלה? זה כלים, כלי עזר, שבעזרתם אתה מטיב את הנרות... כל אלה כלי עזר. אז יש את המנורה עצמה, ואת נרותיה, מלקחיה, מחתותיה, כלי שמנה. אז הנרות זה משהו בנפרד. לכן טוען אור החיים הקדוש שהכוסיות הן נפרדות.
למה כל כך חשוב לאור החיים הקדוש להוכיח שהכוסיות היו נפרדות? אז הוא אומר, זה בדיוק העניין. בזה מנחם הקדוש ברוך הוא את אהרון. כי מה בעצם עושה אהרון כל יום? לא רק מדליק את הנרות. "שאתה מדליק ומטיב את הנרות". מה זה להיטיב? בבוקר... מגיע אהרון והוא מטיב את הנרות. מה הכוונה שהוא מטיב את הנרות? הוא לוקח את הכוסיות האלה שכבר התרוקנו מהשמן וכבו, ואז הוא לוקח את הפתילה המשומשת ומשליך, הוא מנקה את הכוס... שם שמן חדש, פתילה חדשה.
אומר אור החיים הקדוש, אם אנחנו מבינים שבאמת הנרות מתפרקים, מה המשמעות? שברגע שהכהן מוריד את הנרות, אז המנורה בעצם פסולה, נכון? אי אפשר להדליק במנורה שהיא לא שלמה, בלי הכוסיות. אז המנורה כרגע חסרה, היא פגומה... בעצם, כאשר המנורה פגומה, אז כל המקדש איננו שלם.
כמו שאם אות אחת חסרה, כל ספר התורה פסול. אז כל בוקר, כאשר אהרון הכהן מוריד את הכוסיות האלה מן המנורה, אז הכוסיות האלה כרגע פסולות והמנורה פסולה וכל בית המקדש פסול. בעצם, כל בוקר מחדש, אהרון חונך את המקדש מחדש. הנשיאים פעם אחת בהיסטוריה חנכו את המקדש, את המזבח. אבל אתה כל בוקר מחדש, כי בגלל שהכוסיות דווקא מתפרקות, ולכן הוא כל כך הדגיש את העניין הזה, שהכוסיות מתפרקות. כי הוא אומר, בעצם מפרקים ומרכיבים. אז בעצם כל בוקר מחדש אהרון חונך את המקדש מחדש. ולכן שלך גדולה משלהם. כי אתה מדליק ומטיב את הנרות. לכן הוא נחם אותו דווקא בזה, כי בזה בעצם חנוכה מחדש כל יום ויום.
אני חושב שבזה יש לימוד גדול לכל החיים של כל אחד ואחד מאיתנו. שהכהן חונך את המקדש כל יום מחדש. יש התחדשות. בכל יום ויום, היו בעיניך כחדשים. הקדוש ברוך הוא מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. הקב"ה מחדש את העולם, הכהן מחדש את בית המקדש, וגם אנחנו צריכים להתחדש כל יום. לא להיות שקוע בדברים שעשיתי אתמול ואני לא יכול להשתחרר מהם. אני חושב מחדש. משתחרר מהדברים הקודמים, ומנסה לחשוב, לחנוך את היום הזה מחדש.
כמו שאמרנו שגם חינוך ילדים זה גם לשון חנוכה, שאתה מכניס את הילד כבר מציירותו, אתה מכניס אותו לאיך שאתה רוצה שהוא... איך שאתה מאמין שהוא אמור להיות בייעודו. אז ככה בעצם כל יום ויום אדם יכול לחנך את עצמו, לא רק לחנך את הילדים. מה זה אומר לחנך את עצמו? להכניס את עצמך לתפקיד שלך... לחנוך את היום זה להתחיל את היום בקודש... זה להתחיל את היום בתפילת שחרית והנחת תפילין וקבלת עול מלכות שמיים. זה להתחיל את היום באיזה לימוד תורה קצר. זה להתחיל את היום... יש כאלה נוהגים לפני תפילת שחרית להגיד "הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך". להתחיל את היום במצוות חסד. אז יש, שוב, להתחיל את היום, ולא רק להתחיל, להתחיל וככה להמשיך. אבל ההבנה הזאת שכל יום אני יכול לחנוך מחדש, להתחיל מחדש, להתחדש ולתקן מחדש, זה דבר גדול שאנחנו לומדים מתוך הדברים האלה של אור החיים הקדוש.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".