בלוג

הנה תמלול השיעורים:
אתמול דיברנו על הבקשה של עם ישראל שמבקשים מי יאכילנו בשר. ובעקבות זה משה רבנו אומר, אני לא מסוגל יותר להנהיג את עם ישראל לבד. אז הקדוש ברוך הוא אומר לו אספה לי 70 איש מזקני ישראל, אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, ונשאו איתך במשא העם ולא תישא אתה לבדך.
אז משה רבנו אסף 70 איש. והנה, קורה פה דבר מפתיע, כמו שאליהו הזכיר כבר, 70 איש יוצאים אל אוהל מועד. אוהל מועד נמצא מחוץ למחנה. 70 איש יוצאים לשם, שמשה רבנו מזמן אותם, והם יוצאים, ומשה רבנו מאציל מהודו, מאציל מקדושתו עליהם והם מתנבאים באוהל מועד.
אוהל מועד לא היה בלב המחנה?
יש בזה... כן, בעיקרון בדרך כלל הוא היה בלב המחנה. אחרי חטא העגל הוא יצא מחוץ למחנה. יש שמה איזה... לא ניכנס לזה כרגע.
מה זאת אומרת מתנבאים?
קיבלו נבואה. הקדוש ברוך הוא התגלה אליהם והם, אה, הקדוש ברוך הוא דיבר איתם. זה נבואה. נבואה זה שהקדוש ברוך הוא מדבר עם האדם. מתנבאים, זה הכוונה.
יענו, הם ידעו מה הולך להיות לו?
אני לא יודע מה הקדוש ברוך הוא אמר להם. יכול להיות שהוא סתם אמר להם "אני מברך אתכם לכבוד המינוי להיות מ-70 הזקנים". יכול להיות שהוא אמר להם "מחר לא ירד גשם". אני לא יודע מה הוא אמר להם. לא הייתי שם, לא התנבאתי.
אבל, חוץ מ-70 האנשים האלה, באופן מפתיע היו עוד שניים שהתנבאו. אלדד ומידד מתנבאים במחנה. זה החידוש. מי שהלך לאוהל מועד, בסדר, הגיוני שהוא יקבל נבואה. הוא נבחר לזה. לזה הוא נכנס לאוהל מועד. אוהל מועד זה המשכן. אבל פתאום שני אנשים, רואה למשה לומר לאמור: אלדד ומידד מתנבאים במחנה.
אז מה הכוונה? הם לא קשורים? איך... קשורים? לא קשורים? אומרת הגמרא, הגמרא בסנהדרין, דף י"ז, מספרת כך: "וישארו שני אנשים במחנה, שם האחד אלדד ושם השני מידד". מה זה וישארו? שני אנשים נשארו במחנה? 600,000 נשארו במחנה. רק 70 נכנסו. כל 600,000... מה זה "וישארו שני אנשים"?
יש אומרים, בקלפי נשתיירו. כלומר, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה רבנו "אספה לי 70 איש מזקני ישראל", אמר משה, כיצד אעשה? איך אני אבחר 70 איש? הרי יש לי 12 שבטים. אני רוצה לעשות את זה שוויוני. אבחר, אברור שישה מכל שבט ושבט, אז כמה יצא לי? אם זה 6 כפול... 72. נמצאו שניים יתרים. אברור חמישה מכל שבט ושבט, כמה יצא לי? 5 כפול 12? 60. נמצאו 10 חסרים. אז מה אני אעשה? אברור שישה משבט זה וחמישה משבט זה? הרי אני מטיל קנאה בין השבטים.
מה עשה? ברר שישה שישה. בחר שישה מכל שבט. אז כמה יש לו כרגע? 72. והביא 72 פתקים. על 70 כתב את המילה "זקן" ושניים השאיר חלק. כלומר, ואז מה הוא עשה? בללם ונתנם בקלפי. כלומר, ערבב את כל הפתקים, שם אותם בקלפי. אין הכוונה קלפי שמצביעים בה, לא עשו בחירות מי יהיה בסנהדרין, אלא עשו הגרלה. הכניס את הכל בתוך קופסה אחת. באו כל ה-72. אמר להם, בואו...
מי ניהל את ההגרלה?
משה רבנו ניהל את ההגרלה, מול כל 72 הזקנים. באו כל ה-72 ואמר להם, "בואו וטלו פתקיכם". כל אחד לוקח את הפתק שלו. כל מי שעלה בידו פתק שכתוב עליו "זקן", אמר לו משה, "כבר קידשך שמיים". הקדוש ברוך הוא קידש אותך, זה לא אני בחרתי. הקדוש ברוך הוא בחר בהגרלה. מי שעלה בידו פתק חלק, אמר לו, "המקום לא חפץ בך, אני מה אעשה לך?" מה אתה רוצה ממני? זה לא אני. הקדוש ברוך הוא, המקום לא חפץ בך.
שילח אותו החוצה.
כן.
אז אם כן, מה הכוונה "בקלפי נשתיירו"? שאלדד ומידד קיבלו פתק חלק. זאת אומרת, וזה כתוב בפסוק, "והמה בכתובים ולא יצאו האוהלה". מה הכוונה? הם היו בהגרלה, עם הכתובים, עם הפתקים. הם היו בהגרלה ולא יצאו האוהלה. למה הם לא יצאו? כי קיבלו פתק...
פתק לבן.
קיבלו פתק לבן.
אז לכן, מצד אחד הם לא נבחרו, לא נבחרו להיות מ-70 הזקנים. מצד שני, אתם מבינים שאם בחרו שישה מכל שבט, את מי בחרו מכל שבט?
את הבכירים.
את הבכירים מאיזו בחינה?
הכי משכילים, רוחניים...
כל הנראה קודם כל מבחינה רוחנית. כדי לזכות להיות מנהיג בעם ישראל, כדי לזכות להיות...
זה לא רק לפי...
נביא.
זה לא רק לפי גיל?
לא, זה לא. שאומרים "זקן", אין הכוונה לפי גיל. פירוש המילה "זקן" בתורה זה תלמיד חכם. יכול להיות צעיר. רבי אלעזר בן עזריה, "הרי אני כבן 70 שנה", היה בן 18. והיה נשיא הסנהדרין. אם כן, והוא היה נקרא "זקן". כי "זקן", חז"ל אומרים שזקן זה נוטריקון "זה קנה". זה קנה. יש פה זקנה, זה קניין. כל אדם שהוא מבוגר גם בשנים, אז הוא גם קנה ניסיון חיים, קנה חוכמת חיים. עבר הרבה דברים בחיים, הוא... יש לו הרבה ניסיון. אבל גם אדם שהוא צעיר ולמד הרבה תורה, אז הוא נאמר עליו "זה קנה". קנה חוכמה.
האם זה קנה לתפקיד ראשי השבטים שכבר נכתבו?
לא בהכרח. אנחנו לא יודעים מי בדיוק היו 70 הזקנים.
זה תפקיד אחר.
אבל זה לא בהכרח. זה תפקיד אחר, כן, תפקיד שונה.
על כל פנים, אותם 70 הזקנים הם נבחרו. אז גם אלדד ומידד שהם לא נבחרו בהגרלה, אבל מהשבט שלהם, הם היו הבכירים ביותר. מתוך השישה הבכירים ביותר. אז אף על פי...
מאיזה שבט?
אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע, יש על זה, אולי מחר נדבר על זה. מחר אני לא אהיה. אולי מחרתיים נדבר על זה. על מה, מי הם היו? שאלות זה בסדר. לשאול שאלות מותר. על כל פנים, אהה... אנחנו לא ניכנס כרגע מאיזה שבט הם היו, אבל בשבט שלהם הם היו מתוך השישה הבכירים, ולכן אף על פי שהם לא זכו להיות מ-70 הזקנים שמנהיגים את עם ישראל, אבל הם קיבלו נבואה.
זה פירוש אחד שמופיע בגמרא בסנהדרין, אבל יש פירוש שני. רבי שמעון אומר, "במחנה נשתיירו". מה הכוונה? הפסוק הראשון אומר, הפירוש הראשון אומר, "יש אומרים, בקלפי נשתיירו". זאת אומרת, עשו הגרלה והם נשארו בקלפי, כלומר הם יצא להם את הפתק החלק. הפירוש השני אומר, של רבי שמעון, "במחנה נשתיירו", כלומר, הם קיבלו פתק שכתוב עליו את המילה "זקן". הם כן נבחרו.
אבל לא באו.
אז למה הם נשארו במחנה? בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "אספה לי 70 איש", אמרו אלדד ומידד, "אין אנו ראויים לאותה גדולה". לא מגיע, לא ראויים. מי אנחנו? אנחנו נהיה מנהיגים של עם ישראל? אנחנו לא ראויים. אמר להם הקדוש ברוך הוא, "הואיל ומעטתם את עצמכם..." כלומר, מה הכוונה "מיעטתם את עצמכם"?
ענווים.
בעלי ענווה. גיליתם ענווה, אתם צנועים, אתם מרגישים שאתם לא ראויים. "הואיל ומעטתם את עצמכם, הריני מוסיף לכם גדולה על גדולתכם".
מי שבורח מהכבוד...
נכון, מי שבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו. אלא מה, פעם בא מישהו לרב ושאל אותו, "אני כל הזמן בורח מהכבוד והוא לא רודף אחריי". "מה לעשות?" אמר לו, "אתה יודע למה הוא לא רודף אחריך? כי אתה בורח ממנו, ואתה כל הזמן מסתכל אחורה לראות מתי הוא כבר יתחיל לרדוף אחריך". זה לא נקרא לברוח מהכבוד.
אז אם כן, "הואיל ומיעטתם את עצמכם, אני מוסיף לכם גדולה על גדולתכם". מה הכוונה? מה הגדולה שהוא מוסיף להם יותר מאשר האחרים? שהנביאים כולם התנבאו ופסקו. שאר 70 איש, שאר 70 הזקנים, הם לא הפכו להיות נביאים תמיד. הם עכשיו באו לאוהל מועד, משה רבנו מאציל עליהם מקדושתו והם מתנבאים חד פעמית. אחר כך, הם הופכים להיות 70 הסנהדרין. זקני ישראל, פוסקים את ההלכה. הם הסנהדרין, הם התלמידי חכמים הגדולים שבדור. אבל, הם לא ממשיכים להיות נביאים. ואילו אלדד ומידד התנבאו ולא פסקו.
אז יש לנו פה שתי דעות, האם זה היה מלכתחילה, הם אלה שנשארו עם הפתק הלבן, או שהם, אדרבה, הם זכו להיות מה-70 הזקנים, אבל הם ויתרו.
איך שלא יהיה, קודם כל אנחנו רואים שבאמת עשו את הדבר הזה על פי הגרלה. למה על פי הגרלה? אז זה נושא רחב, לא נעסוק בו עכשיו בהרחבה, רק נזכיר את זה בקצרה, שכאשר עושים, יש הרבה פעמים שמוזכר בתורה "גורל". למשל, ביום הכיפורים, "ונתן אהרון על שני השעירים גורלות". נכון, גורל אחד להשם, גורל אחד לעזאזל. או למשל, "אך בגורל יחלק את הארץ". או בספר יהושע, יש לנו שהקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל, שמישהו מעל בחרם. מי מעל? הקדוש ברוך הוא לא מגלה מי מעל, לא אומר להם את השם. אמר להם "תעשו הגרלה". ואז יהושע עושה הגרלה, מגריל הגרלה בין השבטים, נופל שבט יהודה. מתוך משפחות, מתוך חמולות של שבט יהודה, משפחת זרח. מתוך המשפחות, בתי אב בתוך חמולה של זרח, יוצא זבדי. לוקחים את כל הגברים, יוצא עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה. עושים גם כן הגרלה. אז לפעמים יש בתורה הגרלות. הגרלה היא תמיד באה להגיד שזה לא רק שכטוב, עושים הגרלה, מישהו יוצא. אלא הגרלה היא באה להגיד שכולם שותפים.
זאת אומרת, ששמים את כולם באותה קופסה ומסי... מגרילים בין כולם, תאורטית כל אחד היה יכול לצאת. אז ודאי, בסוף מי שיוצא זה מי שהקדוש ברוך הוא מחליט. אבל בכוונה עושים את זה בדרך של הגרלה, כדי להגיד שבעצם כולם שותפים, כולם שווים. למשל אצלנו זה מאוד בולט. יש לנו 72 איש. אז יכל הקדוש ברוך הוא להגיד "טוב, שני אלה תוריד". לא, אנחנו לא רוצים להוריד אף אחד. אנחנו להפך, אנחנו שמים את כולם באותה קופסה, באותה קלפי. ואומרים, כולם שווים, כולם ראויים. וזה בא לידי ביטוי בצורה מאוד חזקה. לפי הפירוש הראשון, גם אלה, שניים שקיבלו פתק חלק, גם הם התנבאו, כי באמת גם הם ראויים. לפי הפירוש השני, זה עוד יותר מדהים. יצאה הגרלה, היה שניים שיצאו להם, יצא להם פתק חלק. וזה לא אלדד ומידד לפי הפירוש השני. אלדד ומידד הרי קיבלו פתק שכתוב עליו "זקן". והם אמרו אנחנו לא ראויים, נשארו במחנה. אז מי יצא? איך הגיעו ל-70? אותם שניים שקיבלו חלק, יצאו במקומם. זאת אומרת, באמת כל ה-72 כולם ראויים, כולם שווים, כולם קרובים ואהובים לפני הקדוש ברוך הוא.
אז זה נקודה ראשונה שאנחנו רואים בעניין הזה של הגורל. אבל בעקבות הדבר הזה, שאלדד ומידד מתנבאים במחנה, נאמר, "ויען יהושע בן נון משרת משה מבחוריו ויאמר, אדוני משה, כלאם!" איזו חוצפה! מה הם מתנבאים? תכלא אותם. ויאמר לו משה, "המקנא אתה לי? ומי יתן כל עם השם נביאים, כי יתן השם את רוחו עליהם".
זאת אומרת, יהושע חשב שזה לא תקין שהם מתנבאים וצריך לכלוא אותם. משה רבנו אמר לו, "תנוח דעתך". הדבר הזה, מזקיק אותנו להבין, אז מה, למה יהושע כל כך כועס ומקנא למשה? מה, מה הכעס? התנבאו. הא, זה אשמתם שהתנבאו? מי גרם להם להתנבא? אין דבר כזה נבואה בלי בורא עולם. הנבואה זה שהקדוש ברוך הוא מדבר איתך. אני יש לי אחיינית, הבת של אחותי, שקוראים לה נבואה. ככה זה השם שלה, שם מיוחד. אז אה...
שהיא באה לא כל אחד...
מה?
היא באה לכל, כן.
אפשר...
אולי יהושע חשש שהם מורדים במשה?
זה תמיד מעורר חשש, פתאום אתה קורא לה, נבואה, את יכולה לבוא רגע? פתאום הקדוש ברוך הוא מתגלה אליך. ביקשת נבואה, לא?
כל תשע כוסות קפה?
לא. בחורה טובה, בדיוק התחתנה השנה, ברוך השם.
אז אם כן, נבואה מאת השם, בא... מאת השם. מה השאלה? אז מה, מה יהושע כועס? מה יש לו לכעוס?
אולי הוא חשב שהם מורדים במשה.
הו. אז זה פירוש אחד, שאומר אותו... אומר אותו הרמב"ן. שיהושע חשד, "אולי רוח שקר הוא בפיהם, או רוח רעה מבעתם". יכול להיות או נבואת שקר או רוח רעה. רוח רעה, זה כאשר הנביא באמת מרגיש שהוא מקבל איזה נבואה, אבל בעצם זה לא נבואה מאת השם, זה רוח רעה. זה איזה כוח שלילי, איזה סיוט או איזה, לא יודע בדיוק, כוח טומאה. יש כל מיני הסברים מה זה בדיוק. על כל פנים, אומר יהושע, אומר הרמב"ן, יהושע חשב שכנראה זה חטא, זה לא נבואה אמיתית. פירוש שני, אומר הרמב"ן, שאפילו אם הנבואה הזאת היא נבואה אמיתית, עדיין זה חטא. למה? כי כמו שאסור לאדם להורות הלכה בפני רבו, כך אסור לאדם להתנבא בפני רבו שהוא גדול ממנו בנבואה. כך אומר הרמב"ן.
והדבר הזה, הרמב"ן... רמב"ן בעצם אומר שני הדברים שהרמב"ן אומר, שניהם המשותף ביניהם שזה חטא. יהושע הבין שאלדד ומידד חוטאים בזה שהם מתנבאים. או שהם מתנבאים בזה ש... או שהם חוטאים בזה שזה נבואת שקר ולא נבואת אמת, או שגם אם זה נבואת אמת, אז הקדוש ברוך הוא דיבר איתם, זה לא אשמתם. אבל אסור, כמו שאסור... מותר לאדם ללמוד תורה בפני רבו, אבל אסור לו להורות הלכה. אסור לו להגיד לאחרים. אז גם כאן, מותר היה להם לקבל נבואה, אתה לא יכול להגיד לבן אדם לא לקבל נבואה, זה הוא קיבל מהקדוש ברוך הוא. אבל אסור לך להגיד נבואה בפני משה רבנו, בלי רשותו של משה רבנו.
הדבר הזה, ההסבר השני של הרמב"ן, מופיע גם בגמרא. שם בסנהדרין י"ז כתוב שלמה יהושע אומר להם "אדוני משה, כלאם", דלאו אורח ארעא. דהוה ליה כתלמיד המורה הלכה לפני רבו. זה כמו תלמיד, זה לא דרך ארץ. זה כמו תלמיד שמורה הלכה לפני רבו, ולכן אסור היה להם להתנבא. אז זה פירוש אחד של הרמב"ן, ולכן לפי זה, מה אומר יהושע, "אדוני משה, כלאם"? כלאם, מסביר אונקלוס, מנע מנהון... לא תרגום אונקלוס, תרגום ירושלמי. זה תרגום אחר, יש כמה תרגומים. יש תרגום יונתן, תרגום ירושלמי, תרגום אונקלוס. האונקלוס הוא הכי מפורסם. אבל תרגום ירושלמי מתרגם פה, "מנע מנהון רוח קודשא". תמנע מהם את רוח הקודש. זה הכוונה כלאם. לא תשים אותם בבית סוהר, אלא תמנע מהם את רוח הקודש. כי או שזה רוח שקר, נבואת שקר, או שהם מורים הלכה לפני רבם. צריך לעצור אותם שלא יזכו לנבואה. זה פירוש אחד.
פירוש שני, אומרת הגמרא, פירוש שני, מה שהכעיס את יהושע זה לא עצם זה שהם מתנבאים. זה שקיבלו נבואה, קיבלו מאת השם. מה, זה אשמתם? לא אשמתם.
שהוא לא נבחר?
לא, חס וחלילה. יהושע מקנא, לא מקנא.
חשש על משה רבנו.
הוא עוד יהיה המנהיג אחריו. אולי הוא עוד לא יודע את זה, אבל...
אבל בינתיים שהם התנבאו, הוא לא היה מ... הוא לא קיבל.
אבל הוא לא מקנא. אומרת הגמרא, הפוך. מה הפריע לו? הפריע לו התוכן של הנבואה. שהיו אומרים "משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ". כלומר, הנבואה שהם אמרו הייתה דווקא לטובת יהושע. מבחינת האגו האישי שלו, יכל לשמוח. וואו, אני אהיה המנהיג של עם ישראל, אני המנהיג הבא, איזה מדהים.
אה, הם אמרו את זה.
כך אומרת הגמרא. ויהושע דווקא כעס על זה. אמר, אתם לא מתביישים להגיד שמשה עומד למות ולא יכניס אותנו לארץ?
מה, אני אכניס? מה, מי אני? אני רוצה שמשה יכניס, אני לא רוצה להיות המנהיג, אני רוצה שמשה יכניס אותנו לארץ, זה זכות הרבה יותר גדולה.
עכשיו, בתורה לא כתוב מה הם התנבאו. כתוב, שני אנשים ויתנבאו במחנה. לא כתוב מה הם אמרו. אבל הגמרא אומרת, יש כמה פירושים בגמרא גם, אבל אחד הפירושים שזה מה שהם אמרו. ולכן, אומר רש"י, מה זה כלאם? "תנם אל בית הכלא". שים אותם בבית סוהר. למה? כי הם מורדים. מורדים במלכות. משה רבנו המנהיג של עם ישראל, הם בעצם מורדים במלכות. הם אומרים למשה, "משה, אתה תמות, יהושע יכניס את עם ישראל לארץ".
אבל מה הם אשמים, זה בורא עולם.
אז יש דברים שגם אם קיבלת מבורא עולם, אתה לא אמור להגיד. זו הייתה הטענה של יהושע.
ומה דעתו העצמאית?
משה דווקא אומר, תשמע, אני שומע את הנבואה, מי יתן כל עם השם נביאים? אז זה בכל אופן הסבר אחד שאומר רש"י, "תנם אל בית הכלא, כלאם". המכילתא, הפסיקתא, מדרש פסיקתא, אומר את זה בצורה יותר חריפה. כלאם, אל תקרי כלאם אלא כלם. תהרוג אותם. תחלה אותם. עונש מוות. מה זה, מורד במלכות.
מה, השמיצו אותם?
למשל, בספר יהושע דווקא, אומרים שניים וחצי השבטים, ראובן, גד וחצי המנשה אומרים לו ליהושע, "כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע אל דבריך לכל אשר תצוונו, יומת". כל מי שלא ישמע בקולך יומת. כי זה מורד במלכות. אז גם כאן, לפי הפסיקתא זוטרתא, גם כאן מה שאומרים להם... מה שאומר יהושע על אלדד ומידד, מגיע להם עונש מוות, הם מורדים במשה רבנו.
לפי זה, זה מאוד מתאים... התוכן של הנבואה מאוד מתאים למה שדיברנו אתמול. אתמול אמרנו שברגע שעם ישראל מבקשים בשר, משה רבנו פתאום מרגיש שהוא לא מתאים. שהוא לא מסוגל לבדו להנהיג את עם ישראל. ולכן מה הוא אומר? "לא אוכל אנוכי לבדי לשאת את כל העם הזה". ולכן הקדוש ברוך הוא נותן לו עוזרים, 70 איש. וכאן כבר, למרות שזה יקח עוד 40 שנה עד שמשה ימות ויהושע יכניס את עם ישראל לארץ, כאן כבר אלדד ומידד מרגישים בדבר הזה, וברוח הנבואה הם אומרים: משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. ויש לזה גם איזה ביטוי חריף מאוד בפרשה שהתורה אומרת "ויאסף משה אל המחנה, הוא וזקני ישראל". מה זה "ויאסף משה אל המחנה"? הפשט הוא שהוא נכנס חזרה למחנה. אבל זה ביטוי מאוד מוזר. ויאסף, בדרך כלל בכל התורה כולה, ויאסף זה מוות. ויאסף אל אבותיו. אז "ויאסף משה אל המחנה", לא כתוב "ויאסף משה אל אבותיו". "ויאסף משה אל המחנה", אבל הביטוי הזה הוא ביטוי שמאוד מזכיר לנו צליל של מוות. כן, משה רבנו עד עכשיו היה מנהיג יחיד, עכשיו הוא כבר לא מנהיג יחיד. עכשיו יש איתו 70 איש, שזה יותר מתאים לעם ישראל, זה בסדר. אבל זה כבר מתחיל, כבר מתחילים להרגיש שמשה רבנו לא יהיה מתאים להכניס את עם ישראל לארץ.
זה הסוף...
כן.
אז אמרנו, למה יהושע כועס? הסבר ראשון - כי הוא סובר שזה חטא, ומשה מתקן אותו. הסבר שני - הוא לא סובר שזה חטא, אבל הוא כועס מאוד על תוכן הנבואה. מה, איך אתם מדברים מילים כאלה? זה מרד ב... לא עצם הנבואה היה בעייתית, התוכן, מה שאתם אומרים זה בעייתי, זה מרד במשה רבנו. ההסבר השלישי, אפשר להבין אותו לפי עוד פירוש למילה "כלאם" שאומר רש"י. רש"י אמר, פירוש ראשון - תנם אל בית הכלא, שים אותם בבית סוהר. מורדים במלכות. פירוש שני אומר רש"י, "כלאם - הטל עליהם צורכי ציבור והם כלים מאליהם".
תן להם ג'וב.
תן להם תפקיד, כן, תן להם ג'וב. עכשיו זה לא איזה, תן להם ג'וב, משרה שכולם ישתו... משתוקקים אליה. להפך, תן להם להתמודד ולהתמוטט.
זאת אומרת, לפי ההסבר הזה, למה יהושע כועס? הרי למה 70 הזקנים זכו לנבואה? בגלל שהם עומדים להתמנות להיות המנהיגים של עם ישראל. אתם המנהיגים של עם ישראל, מגיע לכם לקבל נבואה. אבל אלדד ומידד נשארים במחנה, אז אתם לא מנהיגים של עם ישראל. אם אתם לא מנהיגים, למה נראה לכם שאתם זכאים לנבואה? אז אין בעיה. תן להם צורכי ציבור. תן להם להיות מנהיגים. אתם חושבים שלהיות מנהיגים זה כיף? להיות מנהיגים זה סיוט.
זה עבדות.
זה עבדות, כן? אתם חושבים ששררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם. ואדרבה, תן להם צורכי ציבור, הם כלים מאליהם. זה גם הגמרא ורש"י שמביא את הגמרא, זה גם כן מלשון הפסיקתא שאומרת "כלם", תחלה אותם. אבל לא תהרוג אותם, אלא פשוט תן להם צורכי ציבור, וזה כל כך הרבה טרח, כל כך הרבה עומס שהם כבר יכלו מאליהם.
והתשובה העמוקה של משה רבנו היא, שמי יתן כל עם השם נביאים, כי יתן השם את רוחו עליהם. משה רבנו אומר, קודם כל, נבואה זה לא כמו פסיקת הלכה. פסיקת הלכה אסור לאדם להורות בפני רבו, אבל נבואה, זה מאת השם, הקדוש ברוך הוא התנבא, מותר לכל אחד לקבל נבואה. דבר שני, תוכן הנבואה, אומר משה, כנראה זה... אם זה מאת השם, שמשה מת ויהושע מכניס את עם ישראל לארץ, זה לא מרד. מותר להגיד את זה. אם משה... ומשה רבנו מרגיש בעצמו שהוא לא מתאים. הוא אמר לפני רגע "הרגני נא הרוג, ואל אראה ברעתי". "לא אוכל אנוכי לבדי". אז הוא מרגיש שהוא מתחיל, שוב, סופה של תקופה, אולי הוא לא יוכל להכניס את עם ישראל לארץ. הוא כבר מתחיל להרגיש את זה. והדבר השלישי שהוא אומר לו, מותר לאדם להיות נביא, זה לא קשור לתכונת ההנהגה. יש מנהיגים. שהמנהיג באמת זה מסירות מאוד גדולה. יש אנשים שמקנאים בחברי כנסת, בשרים, בראש ממשלה. עכשיו ברור שרובם באים לשם גם בגלל שהם תאבי שררה ואגו. ואף על פי כן, זה עבדות רצינית. זה לא יאומן, איזה עול זה, וזה אנשים שהרבה פעמים אין להם יום ואין להם לילה, ואין להם חיים ו... אין להם זמן למשפחה, וזה באמת עבדות.
אז לא כולם באים מתוך אידיאלים ומתוך מסירות, אבל יש גם כאלה וזה בכל מקום מסירות. אומר משה ליהושע, נבואה לא קשורה דווקא להנהגה. מנהיג בתקופת משה רבנו, זכה לקבל גם נבואה, לא בכל הדורות. בכל הדורות, מנהיג היה מנהיג, היה מלך, והיה גם נביא. המלך לא תמיד היה נביא. הדבר נדיר מאוד שהמלך קיבל נבואה, דברים כאלה, היה נדיר מאוד. בדרך כלל היה מלך והיה את הנביא.
ואומר משה רבנו ליהושע, "אדרבה, מי יתן כל עם השם נביאים". כתוב שלעתיד לבוא, "מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים". כולם ידעו אותי, מקטנם ועד גדולם. הנבואה פשוט תגיע לכל אחד ואחד מעם ישראל, וזה בעצם השאיפה והתפילה של אחרית הימים, שנזכה לה בקרוב.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר "אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר".