מקור המפלגות בפרשת נח
בעוד שבוע יהיו בחירות במדינת ישראל – תופעה שהפכה למוכרת מדי בשנים האחרונות. אך מתי בעצם התחילו המפלגות בעולם? התשובה מופיעה בפרשת השבוע, כאשר נולד ילד ואביו קרא לו פלג – "כי בימיו נפלגה הארץ".
חז"ל, כפי שמביא רש"י, מלמדים אותנו שבאותם ימים היו נביאים, ואנשים לא קראו לבניהם סתם כך – על שם אבותיהם או על שם מאורע שקרה – אלא על שם דבר שיקרה בימיהם. אביו של פלג, שהיה עבר הנביא, ידע שבימי בנו תתפלג הארץ, ולכן קרא לו פלג.
שמות מבטאים תקווה, לא צרה
אנשים קוראים לילדיהם על שם דברים חיוביים, לא על שם דברים שליליים. למשל, בתקופה קשה של פיגועים והסכמי אוסלו, כשהייתה תחושה של חולשה, קראתי לבני בועז – כי מקווים לעוז, כפי שכתוב "ה' עוז לעמו יתן". לא קוראים לילד על שם הבעיה (טרור, חולשה או רפיון), אלא על שם התקווה לשינוי.
כך גם דוד המלך, שהיה איש מלחמות, קרא לבניו אבשלום ושלמה – שני שמות המבטאים את כמיהתו לשלום, לא את המציאות של מלחמות שהייתה בימיו.
מסורת קריאת השמות בתורה
בתחילת התורה, אדם הראשון קרא לבניו בשמות חדשים (קין, הבל, שת) – לא על שם אבותיו, כי לא היו לו אבות. הדורות הראשונים המציאו שמות כמו אנוש, קינן, מהללאל, ירד ועוד.
הראשון שקרא לבנו על שם אביו היה תרח, אבי אברהם. לתרח היו שלושה בנים: אברם, נחור והרן. ולאביו של תרח קראו נחור. תרח היה הראשון שקרא לבנו על שם אביו, וזו זכות. יש פירוש האומר שזו הסיבה שזכה תרח לבן כמו אברהם – בזכות שראה את עצמו כהמשכיות, אף על פי שהיה עובד עבודה זרה.
חזרה לפלג: מדוע פילוג יכול להיות חיובי
אם עבר הנביא ידע שבימי בנו תתפלג הארץ, מדוע קרא לו פלג? הרי כשיש צרה, קוראים לבן על שם התקווה, לא על שם הצרה. כשיש חולשה, קוראים לבן עוז או בועז, לא רפיון. כשיש מלחמות, קוראים לבן שלמה או אבשלום, לא רומח או פגיון.
אז מדוע עבר קרא לבנו פלג? אם הרגיש שהארץ הולכת לפילוג, מדוע לא קרא לו שם המבטא אחדות?
התשובה היא שהפילוג הוא דבר טוב. הפילוג אינו קלקול. גם היום, פילוג עשוי להיות דבר נהדר. אמנם לא נהדר שיש שנאה, אינות, כעס וקיטוב, אבל פילוג ומחלוקת כשלעצמם הם דברים בריאים וטובים.
הצורך באיזון
אצל אף אחד לא נמצאת כל האמת. כל אחד צריך איזונים מהצד השני. גם כשיש לו רוב, יש איזון מסוים מהמיעוט. וזה שיש רוב ומיעוט ויש מחלוקת ביניהם, זה דבר בריא.
אנו רואים בפרשה מה קרה כאשר "כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים" – "וזה החלם לעשות". כשכולם מדברים בקול אחד, אין איזון.
אפילו בתורת הנסתר, בקבלה, מדברים על ימין, שמאל ואמצע – חסד, גבורה, תפארת. דברים צריכים איזון. גם חסד בלי גבול, שלכאורה הוא רק טוב, זקוק לגבולות. צריך משהו שיעצור אותו.
דוגמאות לצורך באיזון
לדוגמה, יהודי המכונה "האבא של החיילים", מגיע לכל מקום בארץ עם מזון וציוד לחיילים בזמן מלחמה. זה חסד מדהים. אך גם בחסד גדול כזה נדרש איזון – אם אין גבולות לחסד (כמו במקרה שמספר החייל, שלא נותרה לו אפילו מקלחת פרטית בביתו), עלולים להזניח את המשפחה, את הזוגיות, את הילדים.
דוגמה נוספת: בסוגיית הטיפול בחשודים בטרור – היכן עובר הגבול בין נחישות לבין הומניות? האם מותר להשתמש בעינויים כדי להוציא הודאה? כאן חייב להיות איזון, וטוב שיש ויכוחים בנושא.
מחלוקת לשם שמים ומחלוקת הרסנית
לכן, פילוג אינו דבר רע. "פלוגתא" בעברית היא מחלוקת, ומחלוקת אינה דבר רע כשלעצמה.
גם דור הפלגה, שהתחיל באחדות, הוביל לקלקול גדול – למרד בריבונו של עולם. דווקא הפילוג, כאשר "משם נפוצו על פני כל הארץ והתפזרו לשבעים אומות", היה חיובי. לכל אומה יש שליחות מיוחדת, תרומה מיוחדת לעולם, אופי אחר ומנטליות אחרת. על ידי זה, בסופו של דבר, כל אומה נותנת את הצליל והקול שלה, וביחד נוצרים איזון והרמוניה – כמו במקהלה, שבה כל אחד נותן את הצליל שלו, ודרך זה נוצרת תזמורת.
משמעות המילה "פלג"
מה פירוש המילה "פלג"? גם היום יש אנשים שנקראים פלג, לא מלשון פילוג אלא מלשון "פלג מים" – התפלגות של נהר.
נהר ענק שוצף וגועש, קשה להתקרב אליו כי עלולים ליפול ולהיסחף. אבל כשהנהר מתפלג לכמה פלגים, אפשר להתקרב אל פלג המים המפכפך בנחת, לרחוץ בו ידיים ורגליים, לשאוב ממנו מים ולהשקות. לפלג יש משהו חיובי.
סיכום: משמעות הפילוג בפוליטיקה הישראלית
לכל מפלגה יש ערך חיובי שהיא צריכה להשמיע. אחת מציבה את ערך השוויון, אחרת את הערך החברתי של עזרה לחלשים, ואחרת את ערך התורה.
אמנם יש בעיות – לפעמים במקום תזמורת שבה כל כלי נותן את הצליל שלו, יוצאת מלחמה בין הכלים, וזה רק צורם את האוזניים. זה קורה כאשר הפילוג והמחלוקת הופכים לקיטוב ושנאה, ולצערנו זה קצת יותר דומה למה שאנו חווים היום.
אך בכל זאת, צריך לזכור שההתפלגות למפלגות יש בה משהו חיובי. היא משרתת את הבלטת הקולות השונים ואת האיזון שיכול להיווצר יחד. ובעזרת השם, שנזכה, מתוך הקשבה ומתוך אכפתיות, שהדעה שלנו תהיה רוב ותוביל את עם ישראל לכיוון נכון, ותהיה גם מאוזנת מלשמוע דעות אחרות.
"רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר."