הרב אלעזר אהרנסון
פתיחה: שאלה יסודית במעשה בראשית
אחת השאלות הגדולות העולות מפרשת בראשית היא: מה היה קורה אילו אדם הראשון לא היה אוכל מעץ הדעת? הקב"ה ציווה עליו שלא לאכול מעץ הדעת, ולכאורה אם היה נשמע לציווי, היה נשאר בגן עדן לעולם, אולם היה נשאר ללא דעת. וכאן עולה תמיהה עצומה: האם זה המצב האידיאלי שהקב"ה רצה עבור האדם? האם יעלה על הדעת שרצון ה' היה שהאדם יחיה בלי דעת, כבהמה?
יתר על כן, לכאורה יוצא שבזכות החטא זכה אדם הראשון למעלה הגדולה ביותר – הדעת, שהיא המבדילה בין האדם לבהמה. היתכן שהעבירה תביא לו מתנה כה גדולה ונפלאה?
קושיה זו העלה כבר הרמב"ם במורה נבוכים, וכינה אותה "קושיה מופלאה". וכך כתב: "נראה מפשט הכתוב, שהכוונה הראשונה של הבורא הייתה, שהאדם יהיה כמו שאר בעלי חיים, ללא שכל וללא תבונה, ולא יבדיל בין טוב לרע… וכאשר האדם המרה את פיו של הקב"ה וחטא, המרד שלו גרם לו את השלמות העצומה המיוחדת לאדם… הדבר הזה הוא תימה גדולה".
שאלה נוספת היא: כיצד ייתכן שבגלל חטא של אדם אחד, כולנו סובלים עד היום? הרי אם אדם הראשון לא היה חוטא, כולנו היינו בגן עדן. אך בגלל חטאו אנו חיים בעולם של סבל ומוות. האין זה סותר את הפסוק "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה" – כלומר, שאין מענישים את הבנים על חטאי אבותיהם?
ביאור על פי הזוהר הקדוש והרב רקנאטי
התשובה לשאלות אלו מצויה בדברי הזוהר הקדוש, כפי שפירשם רבי מנחם רקנאטי, מתלמידי הרמב"ן שחי באיטליה לפני כ-700 שנה.
הזוהר הקדוש מלמד: "מכל עץ הגן אכול תאכל" – הקב"ה התיר לאדם הראשון לאכול מכל עצי הגן, כולל עץ החיים. רק מעץ הדעת אסר עליו לאכול: "ומפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו".
ממשיך הזוהר ואומר: "שהרי ראינו שאברהם אכל מעץ החיים, יצחק ויעקב אכלו מעץ החיים, וכל הנביאים אכלו וחיו". ומכאן משמע שגם אדם הראשון היה אמור לאכול מעץ החיים.
כאן עולה שאלה: אם האבות והנביאים אכלו מעץ החיים, מדוע הם נפטרו? והלא עץ החיים אמור לתת חיי נצח למי שאוכל ממנו!
עוד מלמד הזוהר: "אבל האילן הזה, אילן עץ הדעת טוב ורע, אילנא דמותא הוא" (עץ המוות הוא). כלומר, יש עץ החיים ויש עץ הדעת טוב ורע שהוא עץ המוות, ו"מי שאוכל ממנו לבדו – מת".
הסדר הנכון – קודם עץ החיים, אחר כך עץ הדעת
מסביר הרב רקנאטי: מה שהיה אדם הראשון צריך לעשות הוא לאכול תחילה מעץ החיים, ורק אחר כך מעץ הדעת. האיסור לא היה מוחלט, אלא היה זמני בלבד – כמו האיסור לעלות להר סיני בזמן מתן תורה, שהיה תקף רק עד "במשוך היובל".
אדם הראשון היה אמור לאכול מעץ החיים ביום השישי, לקראת כניסת השבת, ואחר כך הקב"ה היה מצווה עליו לאכול גם מעץ הדעת. מתוך הפסוק "מכל עץ הגן אכול תאכל" משמע שלבסוף היה צריך לאכול מכל עצי הגן, כולל עץ הדעת.
פירוש הדבר, כפי שמסביר הרב רקנאטי: מותר לאכול מעץ הדעת, אבל רק לאחר שאוכלים גם מעץ החיים. אם אוכלים רק מעץ הדעת לבדו – "מפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו" – זה גורם למוות.
המשמעות העמוקה של עץ החיים ועץ הדעת
כדי להבין את עומק העניין, עלינו להבין מהו עץ החיים ומהו עץ הדעת ברובד הרוחני, ולא רק כעצים פיזיים בגן עדן.
בתורת הקבלה, דעת היא החיבור בין הנשמה העליונה של האדם לבין העולם הזה. בעשר הספירות, שלוש הספירות העליונות (כתר, חכמה ובינה) קשורות לחלק העליון של הנשמה, ושבע הספירות התחתונות מתגלות במציאות של העולם הזה. הדעת היא החיבור והגשר ביניהן.
כנגד גוף האדם, כתר-חכמה-בינה הן כנגד הראש, ושבע הספירות התחתונות הן מהצוואר ומטה. הדעת היא כמו הצוואר, המחבר בין הראש לשאר הגוף.
במובן זה, "דעת" היא לא רק ידע שכלי אלא חיבור בין העולם העליון לעולם הזה. כשהתורה אומרת "והאדם ידע את חוה אשתו", זו לא רק ידיעה שכלית אלא קשר עמוק, חיבור בין נשמות שמביא ליצירת נשמה חדשה.
אכילה מעץ הדעת – הירידה לעולם הזה
אכילה מעץ הדעת משמעותה הירידה וההתעסקות בעולם הזה. זה לא רע כשלעצמו, כי כל פעולה שאדם עושה בעולם הזה מתחילה מהנשמה והמוח שמפעילים את הגוף.
השאלה היא: כיצד אתה פועל בעולם הזה? האם אתה רק נרדף אחרי הנאות גופניות ואגואיסטיות, או שמעשיך נובעים ממקור עליון יותר?
אם אדם מתעסק רק בענייני העולם הזה ללא חיבור לקדושה, זו אכילה מעץ הדעת בלבד, וסופה מוות. אבל הדרך הנכונה היא לאכול קודם מעץ החיים, כלומר להתחבר לחיי הנצח, לקדושה, לתורה ולמצוות, ורק אחר כך לפעול בעולם הזה מתוך חיבור זה.
האבות והנביאים אכלו מעץ החיים
כשהזוהר אומר שהאבות והנביאים אכלו מעץ החיים, אין הכוונה שהם נכנסו לגן עדן הפיזי וקטפו פרי. הכוונה היא שהם התחברו לקדושה, לריבונו של עולם שהוא "חי העולמים", ומתוך חיבור זה פעלו בעולם.
לכן צדיקים "במיתתם קרויים חיים". אמנם גופם נפטר, אך הם עדיין מחוברים לנצח, והשפעתם ממשיכה דרך צאצאיהם ותלמידיהם. וזהו פירוש הפסוק בקהלת "כי מי אשר יֻחַבַּר אל כל החיים יש בטחון" – לא מי שסתם חי, אלא מי שמחובר לחיים הנצחיים.
תיקון חטא אדם הראשון בשבת
אדם הראשון היה אמור לאכול מעץ החיים רגע לפני כניסת השבת, ואז היה זוכה לקדושת השבת ולחיבור עם הנצח. מתוך חיבור זה היה יכול לאכול גם מעץ הדעת, כלומר לפעול בעולם הזה מתוך עוצמת הקדושה.
וזה מסביר מדוע כולנו עד היום סובלים בעוון חטא אדם הראשון. לא משום שאנו נענשים על חטאו, אלא משום שאנו ממשיכים לחטוא באותו חטא – אנו עוסקים בעניינים גשמיים מבלי לחברם לעבודת ה'.
לכן השבת היא "מעין עולם הבא" ותיקון לחטא אדם הראשון. בשבת, כל הנאה גשמית היא מצווה ("עונג שבת"), כי היא נעשית מתוך קדושה. בשבת אנו אוכלים תחילה מעץ החיים (מתחברים לקדושה), ורק אחר כך מעץ הדעת (נהנים מהעולם הזה).
סיכום
תשובה לשאלות שפתחנו בהן:
- הקב"ה מעולם לא התכוון שהאדם יהיה ללא דעת. הוא רצה שהאדם יאכל תחילה מעץ החיים, ואחר כך מעץ הדעת. כלומר, שיתחבר תחילה לקדושה, ורק אחר כך יתעסק בענייני העולם הזה.
- אנו סובלים עד היום בשל חטא אדם הראשון, לא כעונש על חטאו, אלא משום שאנו ממשיכים לחטוא באותו אופן – מתעסקים בענייני העולם הזה מבלי לחברם לקדושה.
התיקון הוא לחיות את חיי העולם הזה מתוך חיבור לקדושה, כדברי קהלת: "לך אכול בשמחה לחמך, ושתה בלב טוב יינך, כי כבר רצה האלוקים את מעשיך". כלומר, ליהנות מהעולם הזה, אך מתוך אמונה ועבודת ה'.