בלוג

אנחנו בשיעור פרשת השבוע לאור החסידות, ואנחנו בפרשת וישלח. מה קורה בפרשת וישלח? מי שולח מה? יעקב שולח מלאכים לעשו. יעקב שולח מלאכים לעשו. יעקב חוזר אחרי 20 שנה שהוא לא היה בארץ ישראל, הוא היה בחרן, הלך והתחתן עם רחל ולאה, ונולדו לו 12 ילדים. תודה רבה.
מים? מים. זה הולך חוזר, והוא שולח מלאכים אל עשו. ומה הוא מגלה? "והנה עשו לקראתו וארבע מאות איש עמו". מה הוא מרגיש?
צריך חומש? אם צריך חומש, לא? מה הוא מרגיש? בואו נקרא את הפסוקים מההתחלה. דניאל, אתה רוצה לקרוא?
אני לא מוכן.
זה אתה לא מוכן? נאורי, למה לא? יאללה, לך על זה.
"וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו ארצה שעיר שדה אדום. ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך."
אתה רואה איפה אנחנו קוראים? עוד טיפה, עוד... אתה עוד בסוף פרשת ויצא. דפדף עוד קצת, תעבור לפרשת וישלח. הנה, לא, אנחנו בדיוק פה, בתחילת הפרשה. קראנו שלושה פסוקים.
פסוק זה? אז מה קראנו בינתיים? יעקב שולח מלאכים ואומר לעשו "עם לבן גרתי ואחר עד עתה, התעכבתי, הכרתי עד עכשיו, אבל הנה באתי. ויש לי." "להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך." מה בדיוק ימצא חן בעיני עשו באמירה הזאת? מה ימצא חן בעיני עשו?
זה כאילו אני לא בא עכשיו לדבר איתך על הירושה של יצחק. שאני בא, כביכול, בוא נתחלק איתי על ירושה. יש לי כסף, אני לא בא לדבר.
אוקיי. קודם כל, יש לי ברוך השם, באתי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה. לא באתי לקחת כלום.
אנחנו קראנו גם עכשיו, קצת שהפוך, שאני כאילו גר, אין לי כלום, אין לי ארץ, אין לי שום דבר. הברכה לא התקיימה עלי. "עם לבן גרתי" - אני בכלל גר, בכלל אין לי ברכה, אין לי כלום, לא התקיימה עלי כלום. כאילו אני... אפשר להבין את זה בכל מיני כיוונים, כי באמת בפשט לא ברור בדיוק מה הטענה. אומר "אני שולח לך למצוא חן בעיניך". איך הוא ימצא חן? מה ימצא חן?
אני חושב שאפשר להבין את זה כמו שדניאל אמר: "עם לבן גרתי" מלשון "תראה איך הברכה לא התקיימה בי, אין לך מה לקנא". אפשר להבין כמו שנאורי אומר: "אני לא מבקש ממך כלום".
אבל בצורה הכי פשוטה, יש פה שתי מילים שהם העיקר: "כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב". עצם זה שהוא בא ואומר "להגיד לאדוני... עבדך" - זה כבר, כבר אני מחניף את עצמי לפניך. ואז אפשר לפרש את זה בכיוון הזה או בכיוון הזה, אבל זה מילים מובהקות שבאות להציג את הדברים.
"וישובו המלאכים אל יעקב לאמר באנו אל אחיך אל עשו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו."
מה זה אומר? משלחת קבלת פנים?
זה יפה, לא?
הם אפילו אומרים לו, לא רק "אחיך", הם מוסיפים "עשו". כאילו, שכן חז"ל אומרים...
חז"ל אומרים כן, אתה מתנהג בו מנהג אחיך, הוא לא רואה אותך בתור אחיך אלא בתור עשו.
אבל מה זה אומר "ארבע מאות איש עמו"?
אז מה זה אומר? כן, הוא בא במלחמה.
גם הוא בא למלחמה. זה ברור שזה לא המשפחה שלו, אלא זה הגדוד שלו. זה גדוד חיילים שבאים לתקוף. ולכן זה המקום של הפסוק הבא. תראו את פסוק ח': "ויירא יעקב מאד ויצר לו".
יעקב מפחד. "ויירא יעקב מאד". אז מה הוא עושה? מה יעקב עושה?
מחלק את המחנה.
כן. דבר ראשון: "ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מחנות. ויאמר אם יבוא עשו אל המחנה האחת והכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה."
כלומר, דבר ראשון, הוא מתכונן לתקיפה. אם עשו יתקוף אותו, לפחות שישאר חצי. וזה אמירה נוראית, כאילו מתכונן למלחמה. איך הוא מתכונן למלחמה? מקריב חצי בשביל להציל...
כן, אולי. לפחות נציל חצי.
הוא לא בדיוק מקריב, אבל הוא אומר... זה לא שהוא מתכונן למלחמה ואומר "טוב, אז לערוך את הנשקים, לשים את הארטילריה פה". אין לו גדוד. הוא אומר שגדוד יעקב הוא בוודאי לא יצליח להתמודד. אם נשאר מספיק זמן בשביל שמי שנשאר יוכל לברוח... אז כאילו... מעניין. אני שם... הוא שם מאחורה את הנשים ואת הילדים, קדימה שם את כל השאר, ויאללה.
כן, הוא עושה עוד דבר. בפסוק י' הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא: "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת... הצילני נא מיד אחי מיד עשו" וכולי.
דבר שלישי שהוא עושה, בפסוק יד: "ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו" - הרבה מאוד בעלי חיים: עיזים 200, תישים 20, רחלים 200, אילים 20, גמלים מיניקות ובניהם 30, פרות 40 ופרים 10, אתונות 20 ועיירים 10. הרבה מאוד בעלי חיים שיש לו, הוא נותן ושולח מנחה לעשו. מנחה - היא שלוחה לאדוני לעשו.
טוב. אז שלושה דברים חז"ל אומרים: דורון, תפילה ומלחמה. מתנה - דורון, תפילה לקדוש ברוך הוא, והמלחמה - מתכונן גם למלחמה.
אבל אני רוצה לחזור לפחד. יעקב מפחד. "ויירא יעקב מאד". זה דבר חיובי, שלילי, אולי לא חיובי ולא שלילי? מה אתם אומרים?
דבר אנושי.
דבר אנושי. קודם כל, זה דבר טבעי. מישהו בא אליך עם 400 איש עמו, הדבר הכי טבעי זה לפחד.
לא נראה לי שהוא מפחד יותר כל כך על עצמו כשהוא מפחד על ההמשכיות של העם. כאילו...
אוקיי. מעניין, מעניין. אתה אומר קודם כל המשפחה שלו - זה ההמשך, הוא יודע את זה.
כן, אני רוצה רגע להגיד משהו, לא בדיוק מה שאמרת, אבל הרבה פעמים בן אדם אומר "לא אכפת לי על עצמי, אבל מה עם המשפחה שלי?" ב...
לא, אתה צודק לגמרי שיש פה עוד רובד. זה לא רק המשפחה, זה המשכיות של עם ישראל. הוא מבין שהמשפחה שלו זה השליחות הגדולה בעולם - להמשיך את עם ישראל. כי הוא גם מדבר פה "אם כן יבוא והכם, על בנים".
נכון, נכון, נכון. כן, "יבוא והכני אם על בנים".
נכון. אז קודם כל, בן אדם מפחד - זה דבר טבעי. הוא מפחד על המשפחה שלו - זה עוד יותר טבעי. אצל יעקב הוא גם חושש - מה זה, ההמשכיות של כל עם ישראל.
אבל יש שאלה שכבר שואלים: הקדוש ברוך הוא הבטיח לו שיהיה טוב, גן עליו, שידאג לו, הכל. אז למה הוא מפחד?
נכון.
וגם הרבנו טוב שם בגלל הפחד שהוא קרא לעשו "אדוני", אז הפעם טוב אומר שבגלל זה הוא שלח את בניו לגלות בין האומות.
אוקיי. זה כבר מה...
עשו - עשו זה אדום, ובסופו של דבר עשו היו שותפים בנושא של הגלות של עם ישראל, אחת... אחד... גלות רומי.
כן, גלות אדום - זה כינוי לרומא, לגלות הרביעית, מלכות רביעית.
יותר נכון גם מדבר שם על הנקודה של הזכויות שלו.
זה רש"י אומר שמא יגרום.
יש זכויות, אין זכויות. לא יודע. מהשמיים. אז נתתי יותר מדי חסדים, אז אולי כבר כל הזכויות שלי נעלמו.
כן. אז קודם כל, מה שאפרים אומר - זה מציג את יעקב באור קצת שלילי. הקדוש ברוך הוא הבטיח הבטחה: "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשיבותיך אל האדמה הזאת". זה היה כשהוא התגלה לו בסולם יעקב. זה היה רק לפני שבוע בפרשה הקודמת.
כבר שכחתי טוב.
לא לפני שבוע, זה עבר 20 שנה מאז. בכל זאת, יעקב לא שוכח דברים כאלה. הקדוש ברוך הוא התגלה אליו במה שנקרא חלום סולם יעקב, אמר לו "הנה אנכי עמך ושמרתיך". מה אתה מפחד?
אז יוסף - זה שם המשפחה?
נכון. יוסף חיים - שם פרטי.
יוסף חיים - שם פרטי. אז יוסף חיים אומר לנו...
נכון, אבל רש"י מביא בשם חז"ל שהוא חשש "שמא יגרום החטא". וזה גם מה שכתוב פה בפשט בפסוק יא. אני קורא רגע את התפילה. נתחיל בפסוק י':
"ויאמר יעקב אלקי אבי אברהם ואלקי אבי יצחק ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך."
הוא לא שכח. אומר "ריבונו של עולם, אתה אמרת לי תחזור לארץ ישראל ואני איטיב איתך".
"קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות."
מה הכוונה "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת"?
מול כל החסד והאמת של השם יתברך, אני איזה זכויות יש לי להיות בחיים בכלל? כאילו, איזה... זה סוג של ענווה.
כן, ענווה. מי אני בכלל? "קטונתי" - הוא לא יכול להגיד "השם, הבטחת לי, ולכן עם כל זה שהבטחת, כן?" אז אני לא אומר "ריבונו של עולם, הבטחת לי, מה קורה עם הזה? מגיע לי, אתה חייב לי".
"קטונתי, מי אני בכלל?" אבל בכל זאת, "אני מבקש: הצילני נא מיד אחי מיד עשו".
פירוש אחר: אולי גם אני לא מצליח להבין איך תוכל להוציא אותי ממצב כזה. זאת אומרת, אני כאילו... אין לי סיכוי להבין את החסדים האלה. כאילו...
מעניין. אין לי סיכוי בכלל להבין את זה. איך זה יכול להיות, בצורה, בדרך הטבע? זה לא יכול להיות.
כן, זה מתקשר למה שאומר ספר תלמון. הפסוק אחר כך אומר "שמא אפילו לזרעך יתן את הארץ הזאת". אז הוא אומר שמא אולי מזרע אחר הוא יתן את הזה. כאילו, אולי אני אמות, ומהאחד מהזה יצא זרע גדול, אבל אני לא אשאר בחיים אחרי עשו. אז "הצילני, הצילני מעשו". כאילו, את התיאוריה, הטבע - זה לא נראה שזה אפשרי שיעקב יגבור על עשו בסיטואציה כזאת.
חז"ל אומרים פירוש נוסף, וזה מה שיוסף חיים מתכוון: "קטונתי מכל החסדים" - כלומר, אמנם הבטחת לי הבטחה, אבל בינתיים קיבלתי כל כך הרבה שפע, מי אומר שזה בכלל מגיע? הקדוש ברוך הוא דן במאזניים - זכויות מול עוונות. פעם היה לי הרבה מאוד זכויות, ואז הבטחת לי הבטחות. בינתיים, כבר נתת לי כל כך הרבה שפע וכל כך הרבה חסדים שאולי זה כבר התקזז לי קצת עם הזכויות שלי. אני משלם בכל הזכויות שלי על החסדים שכבר קיבלתי, ואולי זה כבר... "שמא יגרום החטא". אולי כבר בכלל אין לי מספיק זכויות, ואולי גם עברתי איזה עבירות, ואולי כבר זה כף המאזניים נותן לכיוון...
אחלמה. שהשם הציל אותו כל יום במלחמה עם לבן, עכשיו הוא בא לעשו. אומר "כאילו, זה אחרת, זה לא אותו דבר".
זה... כן. למה? עשו לא בא... הרי ידע... הוא לא ידע שאצל לבן 20 שנה. הוא מפחד...
בלבן?
שאלה מעניינת. שאלה מעניינת. למה עשו לא הלך לתקוף אותו 20 שנה כשהוא היה אצל לבן?
זה הוא היה של לבן, ואז הוא פוגע ברכוש של לבן.
כן, אז יכול להיות. זה יכול להיות כיוון כזה - שהוא לא רוצה להסתכסך עם לבן. הוא לא רוצה להסתכסך עם לבן. יעקב עובד אצל לבן, הוא סוג של עבד של לבן. הוא לא יתחיל ללכת ללבן, לפתוח מלחמה. עכשיו כל חרן יבואו עליו.
איך תדע? אבל יש גם... אפשר לומר... אבל יש אפשר לומר כיוון אחר.
כן, מה אתה אומר?
שהרי 20 שנה יעקב היה מחוץ לבית אבא ואמא. הוא לא קיבל, כביכול, סבול, לא קיבל אותם. מי בינתיים דאג לאבא ואמא? כל הזה - עשו. הוא עסוק עם ההורים. עכשיו הוא ילך לגבור בבן, בבן שלהם? אתה מבין? עכשיו שהוא חוזר, עכשיו יהיה זמן לנקות אותו, מה שנקרא. לכן הוא גם פוחד.
אתה אומר עשו עסוק בכיבוד הורים? ועשו ידוע שהוא היה מאוד מאוד מסור לכיבוד ההורים. ולכן, כל עוד יעקב באיזושהי ארץ אחרת, הוא לא יעזוב את ההורים וילך לכדור.
רגע, יצחק עדיין חי.
כן, אז הוא לא אמר שהוא יפגע בו רק אחרי שיצחק ימות.
אתה צודק, שאלה טובה. "יקרבו ימי אבל אבי..."
כן, בגדול הוא לא נגע בו. גם שאלה טובה, לא. עכשיו גם עכשיו הוא... גם עכשיו הוא לכאורה לא מת.
אז אפשר להגיד "יקרבו ימי..."
אבל בכל אופן, אני חושב שהדרך הכי פשוטה להבין את זה, זה שעד עכשיו יעקב היה בארץ אחרת. אם יעקב גולה לארץ אחרת, אז זה מאוד מאוד מובהק שהוא כאילו מוותר על הברכות. כלומר, מה הברכה? הברכה - זה להיות המשיך של אברהם, של יצחק ורבקה. זה המטרה, זה המשמעות. עכשיו הוא הולך לו לאיזו ארץ אחרת, עובד שם, מתפרנס שם, מוליד שם ילדים. בסדר, מה לי ולך?
רגע, הוא חוזר. מה, אתה חוזר? אתה כאילו בא לטריטוריה שלי, לא יתן לך רש...
יהודי, באמת שאומר - הנה, תראה, כל מה... הברכות לא התקיימו בזמן שהיית שם.
כן, נורא. הזכיר את זה קודם. לכם נראה לי שבדיוק שהלכת להביא מים או משהו כזה. לחיים, לחיים!
ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שהכל.
אמן.
אני שמעתי פירוש קצת יותר... של סוד, כאילו. הזה של חסידים אומרים שלבן היה עושה טרפים, והוא היה עושה אותם מתוך גולגולות של שכרים, ג'ינג'ים. וכאילו, עשו היה בדיוק הטייפ כזה שהוא היה צריך בשביל הטרפים שהיו מגלים לו סודות. וכאילו, בגלל זה לא התקרב ללבן. היה לו... לוחשים בגולגלות.
כן, כן. ואז בגלל זה הוא לא התקרב ללבן, כי הוא היה מפחד ממנו.
מעניין. טוב, זה היה דרך... זה על דרך הסוד. אפילו לא יודע אם זה סוד, זה יותר כזה כשפים. אבל...
מתוק ודבש מדבר על...
כן. אולי לבן רע בעתיד, שדוד מלך ישראל, המשיח, הוא יהיה ג'ינג'י.
הדוג לכתחילה. יתחיל לנקות אותם.
אני רוצה רגע לחזור לפחד. פחד - זה דבר חיובי או שלילי?
טבעי.
נכון, אז אמרת דבר אנושי, דבר טבעי.
אם הפחד משתק אותך, זה לא טוב.
אוקיי. יש פחד שלא משתק.
כן. זה קצת אומר פחד שמוביל אותך ל... פחד שמוביל אותך לפעולה.
אם אתה אדיש, כזה אפתי, לא חושש, לא... זה אתה עלול לא להיזהר ולא לנקוט פעולה.
כן. עכשיו, יש כמובן פחד שמוביל אותך לפעולה. למשל, אתה לא יודע מה... יש מלחמה עם לבנון, אתה דואג שיהיה לך ממ"ד או מקלט בקרבת מקום וכדומה. יכול להיות שאם אתה גם דואג לזה, שכל מקום שאתה הולך אתה סוחב את הג'נרטור הידני ו-10 שישיות מים ו-20 חבילות טישו, אז אולי זה מוגזם. אבל... אבל לפעמים הפחד בכלל משתק אותך. אתה קופא במקום, רועד, ולא מצליח לעשות כלום.
כן. אוקיי. מבחינה רוחנית, איך אנחנו מתייחסים לפחד?
לא טוב.
לא טוב, למה?
הדבר... יראה! לא תירא...
יראה מהשם.
כאילו... יראה מהשם, לא... אני מדבר על פחד מעשו.
פחד - זה דבר שהוא טבעי שבדם.
אחרות.
אז קודם כל, זה טבעי.
כן, כן. אבל השאלה באמת, איך... איפה זה פוגש אותך?
הגיוני שהוא יפחד, אבל השאלה היא אחרי זה מה הוא עושה עם... כאילו, אם הוא מתגבר עם אמונה, ואז בעצם מצליח להגמר...
האמונה אמורה לגרום לנו לא לפחד.
יש כידוע שיר: "מי שמאמין לא מפחד".
שאדם פוחד תמיד.
כן. זה קודם כל זה לא באמת מה שכתוב גם בשיר. זה לא מה שכתוב: "מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד". זאת אומרת, לא כתוב שהוא לא מפחד. כתוב שהוא לא מפחד לאבד את האמונה, כי הוא מאמין.
מה כתוב בהמשך? הוא העיקר לא להתפחד.
כבר. אוקיי, שזה העניין.
אבל השיר, השיר - זה לא העיקר. השיר - זה סתם...
אבל זה אם הלחנו על רבנו... סוף המשפט - זה העניין לא להתפחד.
כן, זה השיר. הזה הוא לא ציטוט מדויק של רבנו. "לא להתפחד" - זה כן.
"לא להתפחד", כן.
אז אנחנו נגיע לזה. הרי רבי נחמן אומר: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא להתפחד כלל".
נכון. אז נאורי אומר, בעצם, אם אדם מפחד, אבל אם הוא מאמין, אז האמונה תגרום לו שהוא יפסיק לפחד. יותר מזה, השם...
זה רגע... אז אם הוא כן מפחד, אז אולי הוא לא מספיק מאמין בקדוש ברוך הוא?
לא, זה לא... אני לא... אני חושב שבני אדם, אנחנו גם חווים חוויות של פחד וכל מיני דברים שהם... גופניים, שהגוף שלנו, כאילו... וזה בא מתוך מקום כזה, שזה מאוד הגיוני לחוות פחד. אבל השאלה היא מה אנחנו עושים אחרי זה. הנה רואים שאחרי זה יעקב עושה בעצם שלושה דברים. הוא כאילו פועל בשלוש דרכים. גם... כן, הוא לא מסתמך, כאילו, רק על הקדוש ברוך הוא. זורק כזה "טוב, יהיה בסדר". כזה, אני... יהיה... כולם ביחד, ואני לא אדבר עם עשו. ומקסימום... הוא מנסה באמת לעשות את ההשתדלות שלו, מתוך מקום של הוא מבין שהוא לא יכול להסתמך רק על הנס. הוא כן...
נותן יחס.
אוקיי. אז הוא בוטח בקדוש ברוך הוא, מאמין, ואף על פי כן הוא יודע שהוא צריך לעשות השתדלות. אז הוא גם מתפלל, הוא גם מתכונן למצב של מלחמה, וגם מנסה להתחמק ממלחמה על ידי הדורון, על ידי המנחה שהוא שולח. אז הפחד - הוא לא סותר את האמונה, אבל הוא מוביל אותו לכל מיני מעשים.
פחד - זה יראה? כאילו, זה פחד של כבוד? זה מול עשו, או מול הקדוש ברוך הוא?
אני לא יודע מה... ה...
ראש. פחד... אתה אומר "ויירא יעקב". "יראה" - זה לא תמיד... יראת כבוד. יראה - זה גם... כן, אולי. ההבחנה הראשונה, ההבחנה שלנו שהיום אנחנו אומרים "יראה" - זה יותר יראת כבוד. אבל בתורה, "ויירא יעקב מאד"... לכאורה זה פחד.
נתחיל גם מהמדרש. המדרש מעביר ביקורת על יעקב. יש כמה מדרשים. יש, כמובן, את הגמרא שאומרת שזה... גמרא בברכות דף ט', מה שיוסף חיים הזכיר קודם. שם - "שמא יגרום החטא".
כן. שיעקב אמנם מאמין בהבטחה שקדוש ברוך הוא נתן לו, אבל הוא חושש שמא כבר לא מגיע לי. אולי קיבלתי כל כך הרבה חסדים, ואולי חטאתי, אולי לא מגיע לי.
עכשיו יש מדרש נוסף, בבראשית רבה, פרשה עו, אומר המדרש כך: "שני בני אדם הבטיחם הקדוש ברוך הוא ונתייראו". היו שני אנשים שהקדוש ברוך הוא הבטיח להם הבטחה, ובכל זאת הם פחדו. "הבכיר שבאבות והבכיר שבנביאים - משה ויעקב".
משה ויעקב. הבכיר שבאבות - זה יעקב. הבכיר שבנביאים - זה משה. הבכיר שבאבות - זה יעקב, שנאמר "כי יעקב בחר לו יה" - יעקב בחיר, שבכיר, הנבחר. "כי יעקב בחר לו יה". אמר לו הקדוש ברוך הוא "הנה אנכי עמך", ובסוף נתיירא, שנאמר "ויירא יעקב".
הבכיר שבנביאים - זה משה, שנאמר בתהילים... כן, קוו... כתוב: "לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית". אז משה בחירו - הוא הנבחר. וגם שם אמר לו הקדוש ברוך הוא "כי אהיה עמך", ולבסוף נתיירא. כי כאשר עוג מלך הבשן יוצא לקראתו, "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו". למה צריך להגיד לו "אל תירא"? חשש מזכותו של אברהם.
אז שוב, המדרש הזה לא אומר בגלל הזכויות. הוא אומר יש פה עצם... עצם זה שאדם מפחד. הקדוש ברוך הוא הבטיח לך, מה אתה מפחד? מה שייך לפחד?
וגם שם זה אותה סיבה. משה גם שם נתיירא. מפניו, אולי יש לו... חטא בידו. אותה סיבה. חז"ל ככה מסבירים את הדבר.
נכון. יש דוד שבורח, אז הוא דווקא מדבר על זה שהוא לא מפחד... שהשם איתו, ולא משנה מה.
כאילו, מצפים ממנו...
סליחה, עוד פעם?
בתהילים, נראה לי שדוד בורח מהבן שלו, מאבשלום. אז הוא מדבר שם דווקא בזה שגם כשאני במצב הזה, אני לא מפחד מכלום. אני יודע שהשם איתי.
וכן, מעניין. אולי זה הציפייה.
מעניין. יש גמרא בברכות דף... סופר שם... שאדם אחד היה מהלך אחרי רב עם ננה... סבבה. בגמרא... בזוהר מופיע "רבנו סבא", ובגמרא זה... רבנו... בגמרא הזה מופיע "רב עמרם נונא". וכנראה זה לא אותו אדם.
מסופר שאדם אחד היה הולך אחרי רב עמרם נונא. אמר לו רב עמרם נונא: "מה אתה נאנח? אתה רוצה להביא עליך צרות?" הוא היה נאנח. אומר לו "כתוב באיוב: 'פחד פחדתי ויאתיני'". פחדתי, וזה הגיע. זאת אומרת, לפעמים, אומר רב עמרם נונא, הפחד מגשים את עצמו. אדם חושש ממשהו, וזה מגשים את עצמו.
כמו מפלצות של מזונות. מפחד של ה... בני אדם. סיפורים של פעם.
כן, כן. סיפור אחר מופיע בגמרא שם, שנייה... מפלצות...
כן, מיד לפני זה. כתוב שם כך - זה בארמית, אני אומר את זה בעברית: תלמיד אחד היה הולך אחרי רבי ישמעאל ברבי יוסי בשוקא דציון, בשוק של ציון, או שוק כללי בארץ ישראל. לא ברור, אבל ככה קראו לעניין הזה - "השוק של ציון". ראה רבי ישמעאל ברבי יוסי שהתלמיד שלו מפחד.
למה הוא מפחד? כי בשוק יש עניין שבשוק זה מפחיד.
נכון. למה זה מפחיד?
אדם הולך... יראה את עצמו כמי שנתנו בסרדים...
נכון, כנראה. כנראה זה היה תקופה שהשוק לא היה סימפטי. תראו, גם היום השוק המוסלמי בירושלים, בעיר העתיקה - אם לא היה שם מג'בניקים, לא היה סימפטי. אז זה לא היה סימפטי, וגם היה מפחיד.
נכון. גם כשיש שם מג'בניקים, אז לצערנו יש שם כל מיני ניסיונות פיגועים לפעמים.
אז כנראה סיטואציה לדבר כזה. עכשיו, הם כן הולכים בשוק - רבי ישמעאל ברבי יוסי והתלמיד שלו הולכים בשוק. אבל רבי ישמעאל ברבי יוסי רואה שהתלמיד שלו כזה רועד. הוא כל... זה מסתכל ימינה, שמאלה, חושש. אז הוא גוער בו ואומר לו: "חטאה! אתה חוטא!"
לא זה שאתה מפחד. אתה חוטא. אלא זה שאתה מפחד - זה סימן שאתה אדם חוטא.
למה? מי שפחד - יש לו חטאים?
כי יש פסוק בישעיהו לג: "פחדו בציון חטאים". עכשיו, זה בדיוק בציון הם נמצאים, חיים בשוק של ציון, ככה נקרא השוק. "פחדו בציון חטאים" - מי שמפחד פה, סימן שהוא...
עכשיו, יש משהו באמירה הזאת שהפחד הוא בעצם איזשהו ביטוי לחוסר אמונה. מה אתה מפחד? מה שצריך לקרות, יקרה. אתה צריך לעשות השתדלות, תשתדל. אתה צריך לקחת נשק, פשוט תקח נשק. אתה צריך לדאוג שם... מג'בניקים, אתה צריך... לא להיכנס - יש מקומות סכנה, יכול להיות שלא תכנס לשם אם אתה לא צריך. יש כל מילחמה שאומר "האיש הירא ורך הלבב" שכתוב שם "מי שיש לו חטאים שיחזור הביתה, שלא יצא ל..."
נכון. "ירא מהעבירות שבידו".
נכון. עכשיו, תראו, מצד שני... התגשתם קודם, זה פחד - זה דבר טבעי. מה התורה מצפה... איתנו, לא לפחד?
קודם כל, סליחה. התורה אומרת במפורש שאסור לפחד במלחמה. בדברים, פרק כ': "כי תצא למלחמה על איבך וראית סוס ורכב עם רב ממך לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים."
מה אדם מפחד? "ה' אלקיך עמך!"
אבל אומר לנו דניאל: "אני לא מפחד על עצמי, אני מפחד על המשכיות של עם ישראל".
הפוך. מילא, לאדם הפרטי יכול לקרות משהו שלילי, אבל לעם ישראל לא יקרה. שהשם אמור... יאכל אותו, לא יעזוב. הרי לא יעלה על הדעת שההמשכיות של עם ישראל תיפגע.
הפוך. זה אולי כמו שאפרים אמר - יכול להיות שיעקב עצמו ימות, אבל כתוב "זרעך כחול הים". אז אולי זה יהיה מאחד הצאצאים.
אז ואם ככה, אומר הפסוק שם בדברים, פרק כ': "לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך המעלך מארץ מצרים".
עכשיו, הזכרת "שהוא אומר הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו". זה אומרים השוטרים. הכהן משוח מלחמה מיד מופיע... מופיע שם, אומר להם כך: "שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה על איביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם כי ה' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם".
שבגמרא מחייבים את מה שהוא אומר ל... אני לא זוכר אי זה.
נכון. מסכת סוטה.
מסכת סוטה... אהבה.
אז יוצא שזאת מצווה מפורשת בתורה - לא לפחד במלחמה. "לא תירא".
עכשיו, איך זה יכול להיות? מה... כמו שאמרתם, זה דבר הכי אנושי, הכי טבעי. איך אפשר להגיד... ג'יד חיובי, שלילי? מה פה שלילי? זה הדבר הכי טבעי. מי שיוצא למלחמה ולא מפחד, אז אולי משהו אצלו פגום ב... בנפש. מה זה, איך לא מפחד? יש את הגמרא שכתוב "אשרי אדם מפחד תמיד" - שם בדברי תורה, דברים.
זאת אומרת שיש עניין... מפחד, בוודאי.
אני חושב שזה על דרך היצר. יש אם הוא דומר... רגע, את היצר... לאגו. האגו, כל הרעיון הוא שמור עליך. זה תפקידו - שומר עליך. עכשיו יש גבול בין דברים שהם שמירה על עצמך, שזה אולי מצוות לא תעשה, לבין אצילות, שזה כאילו מדיח אותך כבר. להגזים, כאילו. אתה כבר... אתה כל כך... אתה מפחד לנסות.
כן, כן. אז איפה הגבול? זה השאלה.
ש... עכשיו, אתה... מה שאמרת, זה... שנייה, מה שאמרת זה בדיוק מה שהגמרא שם אומרת בברכות דף ס', שמביאה את שני הסיפורים האלה. על האלה שהלכו בשוק, ועל ההוא ששומע את תלמידו נאנח. אז הוא אומר לו "מה אתה נאנח? אתה מזמין עליך צרות".
אז הגמרא שואלת: "י כתיב 'אשרי אדם מפחד תמיד'?" זאת אומרת, "אשרי אדם שמפחד" - זה טוב לפחד.
אמרה הגמרא: "הוא בדברי תורה כתיב".
מה הכוונה? לכאורה, פשוטו שבדברי תורה טוב לפחד.
מה הכוונה "טוב לפחד"? רגע, אולי שכחתי. אולי... מה אני אעשה עם תפילת ערבית, שאני לא אשכח תפילת ערבית? אני מפחד שאני לא אשכח. אולי אני... אני בשבת, אני צריך לחשוב "רגע, מותר לחשוב לעשות את זה? אסור לחשוב לעשות את זה?"
גם בדברי תורה, זה לא באמת טוב לחיות בחרדה. אבל, נגיד, אני יכול להבין רמה של זהירות, בסדר של לשים לב, להיות... לא יודע אם חרדה, אבל פחד במובן של תשומת לב, שמירה...
של שמירה, מאוד.
אבל זה מה שמדהים שהגמרא לא אומרת "טוב במצב של פיקוח נפש, טוב לאדם להיזהר ולפחד כדי לשמור על עצמו". היא לא אומרת זה. לכאורה, גם... "דברי תורה".
למה? כי אם אתה לא חוטא, אין לך מה לפחד.
מה? יש לך מפחד? מה? אנחנו לא מכירים את המציאות? במציאות, גם אנשים צדיקים לפעמים קורה להם דברים לא טובים.
חוטא החטא, הוא גם לשמור... או אתה אומר... הרי יש מצווה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם". זאת אומרת, אדם צריך לשמור על גופו. אז אם אדם לא שומר על עצמו, זה כבר חטא. אז תיזהר מהחטא, שלא לשמור על עצמך.
אני רוצה רגע לדייק במילה שאפרים קודם ציטט בשם רבי נחמן: "כל העולם כולו גשר צר מאוד, והעיקר לא להתפחד".
"לא להתפחד" - מה זה "לא להתפחד"? אני לא בטוח מה רבי נחמן מתכוון בוודאות, אבל יכול להיות שזה קשור לדברים שאומר הרמב"ם.
הדבר הזה, המצווה הזאת, "לא תירא מהם" - זאת מצווה. הרמב"ם מונה את זה מתרי"ג המצוות, מצוות לא תעשה. נחת מתרי"ג המצוות הרמב"ם מונה. והוא אומר: "המצווה הנ"ח היא שהזהירנו מליראו מן הכופרים בעת המלחמה". אסור לפחד במלחמה. "שלא נברח מפניהם, אבל חובה לנו להתגבר ולעמוד ולהתחזק כנגד העם האחר. וכל מי שיסוג אחור ויברח, עבר על לא תעשה".
עכשיו, רגע. מה האיסור? לפחד? האיסור הוא לסגת? לצאת למלחמה ואז בר... כתוב "לא תירא מהם". אבל הרמב"ם אומר: האיסור הוא "שלא ליראו" וכולי, "וכל מי שיסוג אחור ויברח, עבר על לא תעשה".
זאת אומרת, מצד אחד אומרים לך "אל תפחד". מצד שני, מתי אדם עבר על עבירה? לא רק אם הוא פחד. פחד, והוא בכל זאת... בכל זאת התקדם קדימה - זה אומר שהוא יתגבר על הפחד. אבל אם הוא פחד, וזה גרם... הפחד לבד, הוא טבעי. השאלה, למה זה גורם לך?
אז דבר ראשון, אנחנו רואים שהפחד, משמעותו... מתי הוא אסור? מתי הוא בעייתי? שהוא נלווה למעשה, שהוא משפיע עליך, שהוא משתלט עליך, שאתה בסוף... זה מביא אותך למעשים שנובעים מתוך פחד, לא טוב.
הפחד הוא רגש טבעי. תתגבר עליו, תחשוב מה האמת, מה באמת אתה צריך לעשות. זה דבר ראשון.
ביד החזקה - ביד החזקה, זה ספר המשנה תורה, ספר ההלכות של הרמב"ם - ושם בהלכות מלכים, פרק ז', כותב הרמב"ם כך:
"וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה, הוא מבהיל עצמו, עובר בלא תעשה הזה."
שמא... הרמב"ם לא אומר... שהאיסור הוא לברוח. אלא מה האיסור?... סג לברוח? לא. אני חוזר שוב. אני מתחיל. רגע, קודם:
"ולא ייראו ולא יפחדו ולא יחשבו לא באשתו ולא בבניו, אלא ימחה זכרונם מליבו ויפנה מכל דבר למלחמה. וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה, הוא מבהיל עצמו, עובר בלא תעשה."
"להתפחד"? כאילו, העירורים...
אפילו זה בעיה. כל מי שמתחיל, אפילו העירור בעצמו, הוא בעיה. כל מי שמתחיל לחשוב... מה הוא עושה במקום הזה? זאת אומרת, "האם..." האם זה דבר נכון?
אתה אומר, הוא מתחיל לטעות על השאלה האם זה דבר נכון.
כן. דניאל, מה אתה אמרת?
אמרת "להתפחד". מה הכוונה "להתפחד"? שתתחיל להכניס לעצמך מחשבה שיכולה לגרום לך לפחד.
תראו, זה דבר הכי טבעי שאדם מפחד. השאלה היא... "מתפחד"... מה פיר... מה ההבדל בין "לפחד" לבין "להתפחד"?
זה מצב. לפני...
אולי. בן אדם מתחיל לחשוב מה הוא... מה הוא מרוויח מ... מה הוא מפסיד.
תראו, תמיד, תמיד השורש "להתפעל", זה בבניין התפעל, מה שישפיע.
"להתפעל" - זה משהו שאני עושה לעצמי. תמיד. למשל, "להלביש" - מישהו... אני מלביש מישהו אחר, נכון. "ללבוש" - לובש... אני מלביש את עצמי, נכון. אני מפחיד את עצמי, נכון. "להתפחד"...
שוב, אני לא בטוח אם רבי נחמן התכוון לזה. הוא גם...
אבל הרמב"ם בוודאי התכוון לזה. גם אמר "ולא ייראו ולא יפחדו"...
ה... הוא עשה פה... הוא עשה פה הפרדה...
לא יודע. הוא אמר "ולא ייראו ולא יפחדו". זה אומר שיש הפרדה, נכון. יש הפרדה. יש הפרדה, אבל שניהם דברים שאסורים. אבל מה הוא אומר? אני חוזר שוב על המשפט הזה:
"כל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה, הוא מבהיל עצמו."
זאת אומרת, ברור זה טבעי שאתה מפחד. אבל אדם ששוקע בתוך מחשבות האלה, והוא מתחיל לחשוב על זה "רגע, ומה יקרה אם יקרה לי ככה? ומה יקרה אם יקרה לי ככה? ולוגיסטית שעשה?" אז אז... אדם שששוקע בתוך העירורים האלה, הוא כבר מרשם את האויב. הלוחמה הפסיכולוגית הזאת, בסדר.
עכשיו, מה... אבל זה הדבר הכי טבעי להרגיש את הדברים האלה ולחשוב את המחשבות, בסדר.
הרבה מחשבות באות אלינו, ואנחנו צריכים להתמודד איתם. גם מחשבות של עירורי עבירה. אם אדם ראה איזה מראה לא צנוע, זה פתאום עבר לו איזה... עירור עבירה. האם זה חטא? זה עוד לא חטא. זה הניסיון. זה לא ש... שמתכת עברת. ראית איזה משהו, עלה לך עירור עבירה - לא עברת עוד שום עבירה. מתי העירור מתחיל להיות עבירה? שאדם שוקע בתוך העירור הזה ומתחיל להזין את עצמו עם העירורים האלה. שם זה כבר מתחיל הכישלון. אבל אם היה לו עירור רע, והוא דחה אותו, ואמר לו "אני לא רוצה להרהר על זה", אפילו אף על פי שהיה לו איזשהו עירור - זה לא חטא. זה רק הניסיון שהוא עמד בו. הפוך, זה הצלחה.
אותו דבר. הפחד - זה שאדם היה לו פחד, דבר הכי טבעי בעולם. השאלה, אם הוא מתחיל לשקוע בתוך העירורים האלה ולדמיין לעצמו דמיונות, ואז ממילא... ככל ש...
עכשיו, זה קשור גם למה שאפרים אמר, שהוא מתחיל לטעות "אולי בכלל אני לא צריך להיות פה. מי אמר ש... המה... מה? הזאת מוצדקת? אולי אנחנו לא עושים את הדברים הנכונים?" כל השאלות האלה - הם שאלות שיכול להיות שהם נכונות. אז זה לא משנה. כרגע אתה במלחמה, אתה צריך לחשל את עצמך. "לא תירא מהם, לא תיראו ולא תחפזו ולא תערצו". אבל...
גם בתורה רשום לנו שיש... יש כא... יש עד איזשהו שלב שזה בסדר. יש איזה שלב שמש... אתה לא...
נכון, שכאילו, אם עברת לשלב הזה, ואז אתה מתחיל לסגת, אז עוצרים אותך. כאילו, הורגים אותך אפילו, כאילו, ה...
כן, בעיקרון. כך מופיע בהלכה, שהיו מעמידים... שוטרים אחרי החיילים. כאשר היו כבר מתחילים להסתער, אז הם מעמידים במאסף שוטרים שתפקידם להכות, בעיקרון. לא כתוב "להרוג", אבל כתוב "עם פרזלות של ברזל, שמי שבורח... כל הרוצה לברוח, הרשות בידו לקפח את שוקיו". זאת אומרת, מי שינסה לבר... לברוח, אז השוטרים האלה במאסף שוברים לו את הרגליים. אין דבר כזה לברוח. נכנסת למלחמה, אף אחד לא בורח.
עכשיו, הוא מסק את המורה...
כן, כן, כן. לפני 35 שנה בערך, שצה"ל היה בלבנון - אז זה הסיפור. שב... אש... לא, זה לא עד כדי כך מזמן. אבל בתקופה של רצועת הביטחון בלבנון, אז... אז היה דוד גרנית, היה קצין בצנחנים, אולי סער צנחנים... שהוא צעק לחיילים. היה שם מערה, ונתקלו... מערה, וירו מאחורי מיכסות. ואז הוא צעק "קדימה, סטעער!" והוא קם להסתער. אבל היו המג'יסט שלו, למשל, לא קם להסתער. למה? כי הוא פחד, ורוצה להישאר בחיים. זה... הקצין נהרג. זה... זה היה איזה... איזה טלטלה כזאת... כאילו, כאילו יש איזה מיתוס כזה. מה זאת אומרת? אתה מפקד צועק "קדימה, סטעער!", כולם קמים להסתער.
עכשיו, באמת זה לא דבר פשוט בכלל. זה ברור שזה דבר מורכב. אבל החובה של האדם בזמן המלחמה - זה להתגבר על הפחד הזה. ברור גם שלא כל אחד מתאים לסיטואציה כזאת. יש "הירא ורך הלבב" - יש כפשוטו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה.
עכשיו, גם... גם בסיטואציה כזאת, אז... צריך לראות...
כן, אנחנו נמצאים היום בסיטואציה שלצערנו ה... החזית - זה לא רק מי שקרבי ולוחם בעזה. כולנו בחזית. כולנו החזית, כי בסוף, מי שיושב פה ויש טילים... אז אם הוא בפ... בפניקה, והוא מעורר חרדות, והוא מפיץ חרדות מסביבו, אז הוא גם פוגע במלחמתי, כי בסוף אנחנו צריכים את כוח העמידה של הציבור.
אם אדם עכשיו... זה לא רק זה. אנחנו נמצאים פה שבעה קילומטר מגבול הלבנון. זה רק חסדי הקדוש ברוך הוא שבשמחת תורה לפני שנתיים לא היה גם פה פלישה של כוח רדואן של... גם כל השנה ש... והטילים נופלים פה. ואז מתחילה הזעה, כאילו...
כן, כן. אז אז אז... אני אומר מה? למשל, מה שהיה בכל היישובים בעוטף. אתה ע... זרח. אתה בכלל לא לוחם, אתה לא רק שאתה לא קרבי, אתה אפילו לא חייל. אז מה פתאום? אתה במלחמה, אתה מוצא את עצמך במלחמה. איך אתה מתנהג במלחמה?
עכשיו, ראינו בצורה מדהימה גם את האזרחים שהיו בנובה, גם משפחות שנחטפו במעמדים. ראינו מעשי גבורה של אזרחים שאין דברים כאלה. דברים מדהימים, ממש. האמת.
שנייה, אחת... המקור המפורסם שאומר רבי נחמן "שהעיקר לא לפחד כלל" - הוא לא מדבר בכלל על מלחמה. על מה הוא כן מדבר? זה מופיע בליקוטי מוהר"ן תנינא, תורה מ"ח. אומר כך:
"וצריך להיות עקשן בעבודת השם יתברך, לבלתי להניח את מקומו, דהיינו מעט מקצת עבודתו שהתחיל, אף יעבור עליו הגמר."
כלומר, אדם התחיל משהו בעבודת השם. הוא בתהליך. כולנו בתהליך. פה "מבקשי פניך" - זה בכלל ישיבה קדושה של חזרה בתשובה. שכל החיים - זה התקדמות ותשובה. אבל זה לא רק אנשים שעברו תהליכים בחיים. זה באופן כללי. כל בן אדם הוא מתחיל, הוא תמיד צריך להיות בתהליך, תמיד צריך להתקדם. התחיל משהו בעבודת השם?
"צריך להיות עקשן גדול בעבודת השם יתברך, לבלתי להניח את מקומו". התחלת משהו? תתעקש על זה, תלחם על זה. "כי צריך הקשנות גדול מאוד מאוד, להיות חזק ואמיץ לאחוז עצמו, לעמוד על עומדו, אף אם מפילים אותו חס ושלום בכל פעם."
כי לפעמים יש אם ה... "פילים" אחד מעבודת השם, כידוע. אף על פי כן, "עליו לעשות את שלו, לעשות מה שהוא יוכל בעבודת השם, ואל יניח עצמו ליפול לגמרי חס ושלום."
אחד הקשיים הכי גדולים - זה כשאדם נופל. הדרך הכי טבעית - זה כשאדם מתחיל ליפול, אז זה כבר מתחיל להיות כדור שלג. הוא לקח לעצמו משהו ולהב, הוא נפל בזה... משהו. "מה? אם ככה, אז כבר לא יודע..."
סתם דוגמה הכי פשוטה: אדם קיבל לעצמו לקום כל בוקר לתפילת שחרית. אבל איזה קשה זה לקום בבוקר. לקום בבוקר - זה אחד הדברים הכי קשים. אז יום אחד הוא מתעורר כזה בבהלה. "ווי, כבר תשע. יאללה, די, אז אני לא מתפלל שחרית." "תשע" - זה עוד טוב. "תשע" - זה עוד טוב. לא, הוא תכנן לקום בשבע, קם בתשע. "טוב, אז אני לא מתפלל היום."
או יכול להיות מלא דברים. יכול להיות שאדם רצה... לא יודע מה... הוא... בא היית שבת. בית... היית שבת איפה שלא היית, במקום אחר. רצית לבוא לישיבה, להגיע... אני יודע מה... עד 12 רצית להגיע, עד שלוש רצית להגיע, לשיעור בחמש רצית להגיע. ואז פתאום אתה רואה שפספסת. "יאללה, די, אז אני לא הולך. השבוע, עלי שב, לא." כאילו...
עכשיו, זה הדבר, דבר הכי טבעי - זה הכי טבעי שכשבן אדם בנפילה, אז היצר הרע הוא שם מפעיל את כל כובד משקלו. "אתה כבר בנפילה. יאללה, זה עכשיו הכי קל לדחוף למטה את מי שהוא כבר בנפילה." היאוש, היאוש - זה היצר הכי גדול של האדם.
ולכן אומר רבי נחמן: "צריך הקשנות גדול מאוד מאוד, להיות חזק ואמיץ" וכולי. "הוא מעריך בעניין הזה. על כן, מי שרוצה לכנוס בעבודת השם, לזכור זאת, וחזק עצמך מאוד. עשה מה שתוכל בעבודת השם. ברבות הימים והשנים, תכנוס לבטח בעזרתו יתברך לתוך שערי הקדושה. כי השם יתברך מלא רחמים, ורוצה בעבודתך מאוד."
ואז הוא מסיים את הפיסקה הזאת ואומר: "ודע שאדם צריך לעבור על גשר צר מאוד מאוד, והכלל והעיקר שלא יתפחד כלל."
אז שוב, אני לא בטוח אם רבי נחמן התכוון "שלא יתפחד" - כן, שהוא לא יפחיד את עצמו. אבל בוודאי זה מה שהרמב"ם מתכוון. מאוד הגיוני שזה מה שהוא התכוון. אבל... אבל בוודאי זה מה שהרמב"ם מתכוון. ולכן זה מאוד מתאים להשליך את הדברים האלה.
אבל, כבוד הרב, זה לא קשור ל... כאילו, אני חושב שזה הצד השני של... של יעקב אבינו.
כן, תסביר.
יעקב אבינו לוקח על עצמו את כל האחריות, ממש רק אחריות מלאה על כל דבר ודבר. והפחד חד שלו, שנראה מהדברים האלה, ש... אני צריך לעשות את המיטב בשביל שהדברים יצליחו. אני לא מצפה מהקדוש ברוך הוא לשום דבר.
נכון. אז קודם כל... הצד השני של...
נכון, זה קשור מאוד למה שדיברנו בהתחלה, מה שאתם דיברתם בהתחלה. שיש פחד שהוא משתק, או שגורם לאדם לברוח, או שגורם לאדם ליפול. ויש פחד שאומר "אוקיי, אז מה אני צריך לעשות?" וזה בוודאי לא דבר שלילי.
אם אדם... כן, אדם ש... אם היינו קצת יותר מפחדים בליל שמחת תורה, והיו את כל ההתראות, והסירנות נדלקות, והתצפתניות מודיעות כל מיני דברים... אם היינו קצת יותר מפחדים, אז היינו יכולים אולי לחסוך חלק מהזוועות האלה. ויש לנו בעיה שהיינו יותר מדי שאננים, לא... "חומס מורטה".
אז בוודאי "אשרי אדם מפחד תמיד" - זה גם בהקשר הזה, שדבר שהוא... ואולי זה קשר למה שדניאל אמר. ה... הגמרא אומרת... אומרת מה זה "אשרי אדם מפחד תמיד"? "בדברי תורה".
אומר לנו דניאל: "כן, אבל גם לשמור על החיים שלך - דברי תורה".
זה גם דברי תורה. ובוודאי, בוודאי לשמור על החיים של אחרים - זה חלק מהציווי שלך בתורה. ולכן בדברים האלה, וודאי אדם צריך להיזהר.
אחד הדברים שמאוד מאוד משמעותיים בעניין הזה של הפחד - אחד, זה הבנה מאיפה באה הסכנה. מאיפה באה הסכנה ליעקב?
לא... לא. מאיפה באה הסכנה? מאיפה באה הסכנה ליעקב?
כן, ברור שהתשובה היא "מעשו". זה התוצאה שעלולה לקרות. אבל מאיפה? מאיפה הסכנה? מה המקור של הסכנה?
ההורים שלו אז לקח את הברכ...
אז התשובות נכונות. אבל בסוף בסוף, הסכנה תמיד באה מהשם. כמו שהחסדים באים מהשם, מה... גם הכל בא מהשם.
נכון. עכשיו, אומר על זה רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן. הוא אומר את זה בליקוטי הלכות, בהלכות בכור בהמה טהורה.
יש הלכות "בכור", כידוע. כל ילד שנולד - בן בכור - אז עושים לו פדיון הבן. חוץ מיוצא דופן. חוץ מ... חוץ מיוצא דופן - זאת אומרת, אם הוא נולד מניתוח קיסרי. וגם, כמובן, אם יש בת ראשונה. וגם אם האבא או אמא לוי או כהן, אז גם לא עושים. וכמובן אם גם... אם יש הפלה לפני כן, אז זה לא נחשב "פטר רחם"...
40...
כן, אז יוצא... לא... יוצא המון... יוצא... עושים פדיון הבן. אבל זה לא... יוצא המון. זה לא חצי מהמשפחות, כאילו. אתה אומר "טוב, חצי נולד בן, חצי נולד בת". זה יוצא פחות, אבל זה כן דבר שהוא קיים.
מה עם "בכור בהמה טהורה"? אם לבהמה... יש לך פרות או... או כבשים, נולד להם בכור, ולד בכור - מה עושים איתו? בעיקרון, מביאים לבית המקדש ועושים את זה קורבן. אותו לא... לא... אי אפשר לפדות. ילד פודים. חמור - נכון, חמור פודים בסה, ואת הסה מביאים קורבן.
אז בהלכות האלה שנכתבו... בכור בהמה טהורה, כותב רבי נתן כך, בליקוטי הלכות:
"כל זמן שאינו מעלה היראה לשורשה, ומתייר מגוף הדבר בעצמו שמפחידו, כגון מחיה רעה, וליסטים, ומכות, וייסורים, הוא כמו בהמה ממש."
מה? הוא כמו בהמה ממש?
כן, שואל... תגיד, כל זמן... אוי אוי אוי, שאדם איננו מעלה את היראה לשורשה. אתה מפחד ממשהו, אתה צריך להעלות את זה לשורשה. מה השורש של הפחד? השם. זה מאת השם. זה השורש של הכל. הכל בא מאת השם, חס.
עכשיו, אדם מפחד מחיה רעה, או ליסטים, או ממכות, או מייסורים. לא משנה ממה. מקושי רפואי, מקושי כלכלי, מכל דבר. אם הוא לא מעלה את היראה לשורשה, והוא מתיירא מגוף הדבר בעצמו שמפחידו, הוא כמו בהמה ממש. כי גם בהמה יש לה יראות ופחדים, כידוע בחוש.
מה? תעשה לבהמה? ישר תלוי איזה בהמה. אבל... חתולים, אתה יכול... לך. אם כבר, נעלמות.
כן, לא. חתולים של יר... גם חתולים של יר. יש חתולים פה במעלות שהם גלגולים של נמרים.
בכל אופן, אומר רבי נתן: "עיקר ההבדל בין אדם לבהמה הוא שאדם יש לו דעת, לידע ולהבחין שיש אדון מנהיג ומושל ומשגיח יתברך שמו. מאיתו הכל. הוא שלח על האדם כל אלו הפחדים, כדי שישוב אליו יתברך."
זה נקרא "להעלות את היראה לשורשה". אדם מרגיש פחד או מצוקה... לא... אל תגיד "מה?... מה פתאום מדבר... מצוקה". אתה מרגיש פחד, תעלה אותו לשורשו. רגע, הקדוש ברוך הוא שלח לי את הפחד הזה. "מה ה' אלקיך שואל ממך?" מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך? קם... להירא את השם.
ועל דבר הזה, יש, כידוע, סיפור מאוד מפורסם על הבעל שם טוב. רבי ישראל הבעל שם טוב נולד להורים שלו כשהם כבר היו זקנים. הם הרבה שנים לא היה להם ילדים. ואז הסיפור מספר שאליהו הנביא בא אליהם, והם ארחו אותו בכזה כבוד ועיקר בהכנסת אורחים. אז הוא אמר להם "בזכות הכנסת אורחים, תזכו לבן שיאיר עיניהם של ישראל". ו... כבר היו מבוגרים, ואז הם נפטרו, שניהם, כשה... הבן שלהם, הבעל שם טוב, היה עדיין ילד.
תוחלת החיים גם לא הייתה אז 84, כמו שהיום. תוחלת החיים הייתה 50-60, והם נפטרו יותר מוקדם. והילד היה צעיר, ממש לא תינוק, אבל ילד. ושני ההורים שלו... אמא שלו כבר מתה, ואבא שלו כבר גוסס. ואבא שלו, אליעזר קראו לו, רבי אליעזר, לפני שהוא נפטר, הוא קורא לבן שלו ואומר לו: "ישראל, אל תפחד משום דבר בעולם, רק מהשם יתברך."
זה המשפט שהבעל שם טוב היה תמיד הולך איתו.
מספרים שבעל שם טוב, כשהוא היה נער, כבר... בן 13-15, לא יודע בדיוק מתי... אז הוא היה... הוא היה ילד קטן, ולא היה לו ממה להתפרנס. אז נתנו... תנו לו איזה תפקיד קטן, שהוא היה עובר בין ה... בין המשפחות ולוקח את הילדים לתלמוד תורה.
ומעשה שהיה, ככה: היו זאבים שתקפו את ה... נכנסו כמה פעמים לכפר ותקפו אנשים. והמשפחות לא רצו לשלוח את הילדים לתלמוד תורה. אז ישראל הקטן, הבעל שם טוב בתור נער צעיר, בא ואמר להם: "אבא שלי אמר לי לא לפחד משום דבר, רק מהשם יתברך". וככה שכנע אותם, ולקח את הילדים, ונתן בהם אמונה וביטחון. ועכשיו, זה לא שהוא הלך איתם ביער. הלך איתם בכפר. אבל הלך איתם, לקח איזה מקל גדול להגן עליהם...
זה... אבל, הרב, תמיד יש לי בעיה מהתיאורים האלה.
כן.
חייב לעזור. אם אני חייב, אז יש לי ברירה.
כן, זה כדרך הדיבור... כשאני מגיע למצב הזה של... של ה... של העניינים האלה, אז כאילו, זה אומר... כאילו, זה בשביל מקום להיות עצל. להיות... כאילו, אם אני גם סומך על השם... אני רואה את זה הרבה פעמים בהמון המון המון מקרים, של מי שלוקח את הדבר הזה לקיצוניות של עניין. כאילו... צריך להפריש לקדוש ברוך הוא, אז אני לא עושה דבר. הבריאות -
לקדוש ברוך הוא, אז אני עושה את המינימום שאני יכול. אני רואה את זה אצל הרבה אנשים. וגם שאני לוקח את זה על עצמי, אני חייב, הרב, לציין תפסת עליי העצות.
כן, אז אולי הרב יכול לעזור לבד...
כן, אני אגיד את זה כך: השיעור הזה - זה שיעור בחסידות על פרשת השבוע. והפעם גם ממש למדנו חסידות. דיברנו על בעל שם טוב, על רבי נחמן, על רבי נתן. אבל באופן כללי, "חסידות" שאנחנו בשיעור הזה שאנחנו מדברים... "חסידות" - זה לא רק מקורות של אדמורים חסידיים. אלא הזכרנו את זה כ... מה פעמים. שה... מה אנחנו מתכוונים שאנחנו... אנחנו אומרים "חסידות פרשת השבוע"? זה מה פרשת השבוע אומרת לי לנפש. איפה פרשת השבוע פוגשת אותך בחיים. איפה זה מוביל אותך בעבודת השם. איפה זה מוביל אותך בעבודת הנפש.
למה אני אומר את האמירה הזאת? כי באמת, בתוך גדולי ישראל היו בזה כיוונים שונים. וחלק מהאדמורים החסידים הלכו בקיצוניות חיצונית למשהו שאתה אפילו יכול לקרוא לו "עצלות". זאת אומרת, "אני לא אעשה שום דבר. הקדוש ברוך הוא יביא לי הכל".
ניתן... רגע דוגמה. רגע, אני אספר תכף בסיפור לדוגמה לזה. אבל אני רוצה להגיד: זה לא הדרך שאנחנו חיים בה. הדרך נכונה לחיות, בעניות דעתי - אני אומר - יש הרבה גדולי ישראל שהכירו בדרך אחרת, ואומרים גם מה שרבי נתן אומר פה בעצמו.
מה הוא אומר? הוא לא אומר "עזוב, תבטח בקדוש ברוך הוא, הכל יהיה בסדר, אתה לא צריך לעשות כלום". אומר: "אתה מפחד? אז תעלה את היראה לשורשה. תחשוב למה הקדוש ברוך הוא הביא לך את הפחד. מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך?"
האם הקדוש ברוך הוא רוצה... רוצה שתתעצל? אין מצב. בטוח הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתתעצל. יכול להיות שלפעמים הקדוש ברוך הוא רוצה שלא תעשה כלום - זה יכול להיות. אבל לא מתוך עצלות. רק אם מתוך בחירה והחלטה, הגעת למסקנה: "זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה, שאני לא אעשה שום דבר בהקשר לזה" - לגיטימי. אבל את התעצל? בטוח הקדוש ברוך הוא לא רוצה.
אני אספר רגע את הסיפור. אחד מגדולי החסידות, רבי זושא מהניפולי, עד צדיק עצום. והוא... מספרים עליו שהוא אף פעם לא היה דואג לשום דבר בעולם. לא לפרנסה, לא לכלום. היה יושב, לומד תורה. בהתחלה, דרכו באמת היה עני מרוד. בקושי היה לו מה לאכול. אחר כך, שהוא כבר נהיה מפורסם, אז כבר החסידים... לא נתנו לו להיות רעב. הוא היה יושב בבית מדרש ולא מת.
ואז מגיע שעה 9-10 בבוקר. הוא היה אומר... פונה ל... "ריבונו של עולם", אומר, "ריבונו של עולם, זושא רעב". חסידים היו שומעים את זה, מיד היו אומרים לו ארוחת בוקר. היה מגיע... שתיים בצהריים. "ריבונו של עולם, זושא רעב". החסידים היו שומעים את זה, מיד היו מוביאים לו ארוחת צהריים.
מספרים שיום אחד, החסידים אמרו: "טוב, חלאה, זה לא חוכמה. זה לא באמת ביטחון בהשם. בטח... בנו, אנחנו עכשיו עושים ניסיון. אף אחד לא מביא לו יום אוכל. נראה מה הקדוש ברוך הוא... בוא נראה."
טוב, מגיע השעה 9-10 בבוקר. זושא מרים עיניו לשמיים ואומר: "ריבונו של עולם, זושא רעב." מחזיקים אחד את השני, שאף אחד לא יעיז. אף אחד לא מביא לו אוכל.
טוב. רב... ממשיך ללמוד. חוזר ללמוד. אמר לקדוש ברוך הוא שהוא רעב, שום אוכל לא הגיע. ממשיך ללמוד.
טוב, מגיע... בינתיים, הוא ממשיך ללמוד. כבר מגיע צהריים, אחד בצהריים... עד מעולם. אף אחד שהוא לא הביא. בשלוש... זושא, רבי זושא, מרים עיניו לשמיים ואומר: "ריבונו של עולם, זושא רעב."
באותו רגע מתפרצים למתוך בית המדרש כמה עשרות מלצרים, עם סעודת מלכים. אורכים את השולחן. ובעקבותיהם מגיע איזה גביר, איזה עשיר. אומר לו: "מה הסיפור?"
אומר: "תשמעו, לפני שלושה ימים, חלמתי איזה חלום" - לא משנה, סיפור שלם. נמאס לנו הזמן, אז אני לא אערוך בכל הסיפור - "ואמרו לי: 'אתה חייב כמה שיותר מהר ללכת להביא סעודת מלכים לרב זושא מהניפולי'". זה היה שלושה ימים לפני זה. "אבל פשוט לקחנו שלושה ימים להגיע." הוא גר באיזו עיר רחוקה. "והנה, עכשיו הוא הגיע."
אז יש צדיקים מאוד גדולים שזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מהם. זה דרך העבודה שלהם, וזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה מהם. זה בטוח לא מתוך עצלות. וזה גם לא דרך לרבים.
אנחנו, בדרך כלל, אם אנחנו מפחדים עם משהו, נחשוב: "מה ה' אלקיך שואל ממך? מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממך בפחד הזה?" ובכך תעבוד. וזה באמת מה שאמרת, נכון. שזה מה שיעקב עושה. יעקב מפחד, אז מה הוא עושה? אז הוא מתפלל, הוא מתכונן למלחמה, הוא שולח דורון. הוא עושה מעשים שהוא חושב שזה מה שה... הוא רוצה שאני אעשה.
שנזכה, בעזרת השם... חיזקו ואמצו לבבכם כל המייחלים לה'.
רבי שמעון ורבי ישמעאל...
תסביר. רבי שמעון אבל...
מי ניסו פה? רבי שמעון ולא...
על אדם ששבת כלום ללמוד תורה. זה דרך של... תורה ועבודה ביחד, חזק מאוד.