בלוג

שלום עליכם. אנחנו בשיעור הזה עוסקים כל שבוע במשהו מתוך הפרשה.
ומחפשים איפה הוא פוגש אותנו בחיים. מה המשמעות של זה? בתוך המציאות של החיים שלנו.
ברוכים הבאים. איזה שמחה לראות אתכם.
שכרכם.
לא לא, נכון. נצח הוא בפרשה הבאה? פרשת בשלח, כן. יום ראשון, אנחנו כבר עם הפנים קדימה.
אני אוהב, אה, אחד. מה עומד במרכז של פרשת בשלח? הדבר הכי מרכזי שקורה בפרשה?
קריעת ים סוף. עם ישראל יוצא ממצרים כבר בעצם בפרשת בוא. קראנו השבת, שמכת בכורות ופרעה משלח ומגרש את עם ישראל ממצרים.
והנה פרשת בשלח מתחילה, ויהי בשלח פרעה את העם. בשלח הכוונה היא, כאשר הוא ישלח אותם. "ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא. כי אמר אלוהים, פן ינחם העם בראותם מלחמה, ושבו מצרימה." הקדוש ברוך הוא לא רוצה שעם ישראל יראו שיש מלחמה בדרך ארץ פלשתים. בעיקרון, מי שמכיר את המפה, אז יש לנו בעיקרון את מצרים בדרום, דרום מזרח,
דרום מערב, סליחה. ואם אתה יוצא ממצרים והולך ישר לאורך החוף, אז אתה עובר דרך רצועת עזה, נכון? 
גם אז זה כבר היה מקום לא סימפטי. הייתי שם בגבול. היית איפה? בגבול של? מה? בעצמונה. בעצמונה. מתי היית בעצמונה? וואו, לפני שנים.
כנראה, כי בשנים האחרונות קשה להיות שם. לא.
מה, בתוך עזה? לא. אה, עמונה זה חלק מעזה? עמונה זה גבול עזה מצרים, לא בשנים של ה, שהיו בגוש. אתה אומר לא בגוש קטיף, אלא בעצמונה החדשה? כן. כן, בגבול, גבול מצרים. גבול מצרים, כן. איפה ששם היתד ויבול, שם הישובים, כן.
אז אה חשבתי שאתה אומר עמונה בגוש קטיף, כי אני גרתי בגוש קטיף, והרבה פעמים הייתי בעצמונה. הילדים שלי למדו שם בבית ספר. גרתי שם בנווה דקלים, כן. וואו. אל הים? איזה זכות. אה, זה לא על הים, אבל הרב יורם מה? הרב יורם קוקמן. לא מכיר. ו- הרב, הרב פדי פרץ, אתה מכיר ואתה הרב יורם זה הרב שלי, אתה מכיר את הרב שלי? אני יודע את זה, כן. ובכן, מכבדים.
הרי, הרי זה ככה, אנשים מכבדים, הרי כולם מכירים את כולם, בגלל זה. אז הפרשה מתחילה בזה שהקדוש ברוך הוא לא שולח את עם ישראל דרך ארץ פלשתים, לא שולח אותם דרך רצועת עזה, כן? כי כבר אז היה מקום מועד לפורענות, כבר אז היה מלחמות. יש שם כל מיני הסברים, מה בדיוק הכוונה? זה משהו באדמה אולי, שכאילו היא דורשת שיהיה דם ומלחמות, לא יודע, זה נראה לי ככה. יכול להיות. יכול להיות, לא יודע. אבל אנחנו רוצים להתמקד היום בעיקר, כיוון שהוא לא שולח אותם דרך שם, הוא שולח אותם דרך ים סוף, נכחו תחנות על הים.
הם חונים על הים, ואז פרעה קולט שהם חונים על הים, ומחליט לרדוף אחריהם. והוא רודף אחריהם אל ים סוף. אובססיה? מה? קיבלת עשר מכות. כן. נכון, זה היה צריך להביא לזה. מה זה אובססיה לעבדים האלה? אז קודם כל, תזכיר לי את השם? אליעזר. אליעזר, נכון. אליעזר, אתה אליעזר, דיברנו על זה שזה קרוב. אה, אליעזר אומר, קודם כל הקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו. מה, מה השאלה? זה אובססיה, זה הכל היה כתוב. נכון, ודאי, אם הוא לא היה מכביד את ליבו, הוא כבר במכה ראשונה הוא היה משלח אותם, כי מי טמבל, כמו שהעבדים שלו אומרים לו, הטרם תדע כי עבדה מצרים? ורמב"ן אומר במפורש שהפרעה היה בטבע, הוא היה משלח את עם ישראל לא כי הוא השתכנע שהקדוש ברוך הוא אלוהי אמת, אלא למה הוא משלח אותם?
כי הוא לא רוצה לסבול. כי הוא כבר סובל עוד מכה ועוד מכה ועוד מכה. יאללה, לכו, עופו לי מהעיניים. העיקר הוא לא רוצה לסבול יותר. אבל לא, הקדוש ברוך הוא רוצה שהוא ישלח אותם רק מתוך הכרה באמת האלוהית. ולכן הוא מכביד את ליבו.
אז יש אפשרות אחת להגיד, כמו שאליעזר אומר, שהוא מכביד את ליבו. אפשרות שנייה זה לומר שהרי עם ישראל, מה הם אמרו? נלכה דרך שלושת ימים במדבר ונעבדה את השם אלוהינו, ונזבחה לשם אלוהינו. אז בעצם פרעה רואה שרגע, עבדו עליי? מה, הם לא הולכים לשלושה ימים וחוזרים?
הם כבר הולכים, נבוכים הם בארץ. סגר עליהם המדבר. ואז הוא הולך ורודף אחריהם, מגיע וסוגר עליהם לידם. וזה מה שהיה באמת מ יציאת מצרים עד למעמד הר סיני. כמה זמן לקח? מעמד הר סיני זה הרבה יותר רחוק, זה בחג השבועות, זה חמישים יום. אה, 50 יום? כן. אבל קריעת ים סוף זה שבעה ימים. שבעה ימים מרגע שהם יצאו. חז"ל אומרים שהרי כתוב מפורש, בעצם היום הזה יצאו כל צבאות השם מארץ מצרים על צבאותם, זה ב-י"ד בניסן, יותר נכון, ב-ט"ו בניסן בלילה. כלומר, י"ד בניסן זה ערב פסח. הם לוקחים את הכבש, מקריבים קורבן פסח, מזין על הדם, את הדם על המזוזות ועל המשקוף, וכאשר הם בלילה אוכלים את קורבן פסח, בחצות הלילה בא השם ונוגף בכל הבכורות של מצרים, ולאחר מכן, לפנות בוקר, עם ישראל יוצא ממצרים. איזה יום זה? בממש, באיזה יום בשבוע? זה ט"ו, ט"ו חז"ל אומרים זה יום רביעי. זה ט"ו בלילה, זאת אומרת, זה ז' כבר, או שזה י"ד בלילה ו- לא, לא, לא, זה י"ד בלילה, כלומר נכנס ט"ו. ובעצם ב-ט"ו בבוקר הם יוצאים. איפה זה גיאוגרפית? ביום השביעי, שהוא שביעי של פסח היה קריאת ים סוף. עד היום, הרי פסח יש לו חג ראשון וחג שני, נכון? ליל הסדר ושביעי של פסח. שביעי של פסח. עכשיו, שביעי של פסח זה היום שהיה קריאת ים סוף, ולכן גם קריאת התורה באותו יום קוראים את פרשת בשלח, את קריעת ים סוף. כן. וגם יש מנהג מיוחד, בלל שביעי של פסח, יש תיקון ואומרים שיעורים ולימוד תורה וכולי, ומסיימים ואומרים את שירת הים, כן. וואי. חוויה רוחנית. זה היה קיצוני, זה חסר. כן. או כאילו היה עושה כל כל אחד יש לו את הקריעת ים סוף שלו, שהוא כאילו מצליח לפתוח את הים. כן, נכון. נכנס, מתאהב. שעה, שעה של שעה של פסוקים. הרב, יש עניין להגיד כל לילה קריאת שירת הים, לא? או שזה שזה לא נכון? זה נכון. כן, בטח. אומרים גם כל בוקר. כן. כן. בפרשת שירת הים, אומרים כל בוקר שירת הים. שירת הים, הזוהר הקדוש אומר שזה אחד השירים המיוחדים והנעלים ביותר שיש בעולם. הרב, יש חוויות רוחניות שלא יחזרו. לגמרי. אתה אומר, הנה, שירת הים במכינה, משהו שהיה חד פעמי. איש, חבר'ה שכולם חברים ביחד ועושים כולם, בורא, כאילו, באותו מקום, ועושים שירת הים ביחד, זה משהו אי אפשר לשכוח. חבל על הזמן.
צריך לצור את זה בלב, הרב. אבל זה נשאר הנה המכונה. כן. כמה זה? אבל עוד עוד שלוש שנים, אתה תגיד הרגע הזה במבקשי פניך, זה היה רגע שהיה מחוקק בלאה.
כן. כמה חשוב. צריך ללמוד את זה גם בפשט. כמה חשוב כמה חשוב ככה בטוח. תסביר. הוא לא, ישראל לא השאירו לו שום בטוחה שהם יחזרו. אה. אם אה הוא היה חוסך. הוא רצה לקחת בטוחות. הוא אמר לכו הגברים ויעבדו את השם. אה, תשאירו לי את אנשים והילדים. חג חוץ, הוא אמר, אתה יודע מה? לכו כולכם, רק צונכם ובקרכם יוצג. משה לא פראייר. משה אומר, לא, לא, לא, גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות. לא תישאר פרסה, אנחנו לא משאירים פה כלום. פרסה אחת לא נשארת. הוא זה בעצם דעה אלילים שלו. אז הוא אומר לך, אני הולך לשחוט לך את האלילים ואתה תיתן לי גם עוד צאן. הוא תפשטים, אקטורים. לגמרי, נכון. פשטים, וגלה אוכל, ו- הכל יוסף הביא להם, הכל טוב. אליעזר, תזכיר לי את השם. הם היו שלי עולם, הם אימפריה, בגלל יוסף. הם היו כן. עכשיו אנחנו מגיעים לשירת ה, לקריעת ים סוף. הנס שנעשה, עם ישראל נתונים, מצד אחד הים, מצד שני המצרים. הם צועקים לשם. אומר משה, אומר הקדוש, הקדוש ברוך הוא למשה, מה תצעק אליי? דבר אל בני ישראל ויסעו. הם נוסעים, הולכים לתוך הים, והקדוש ברוך הוא קורא לפניהם את הים. אחרי שנחמן מנבד קפץ, נכון. ואז המים הגיעו עם הדף ו- מה זה? מתי חשבו? מתי חשבו? הייתה מחשבה כזאתי, אם נלך ימינה, יאכלו לנו מימין. אם נלך שמאלה, יבואו לנו משמאל. מאחורה אנחנו נהרוג. נחזור אחורה, אז אנחנו נחזור למצרים, וחלק יהרגו וחלק יושבו. נכון, זה מה שעשה את החשבון, אמר השם הוא רוצה שאני, הוא היה מתווך, אני מתווך.
עכשיו יש עוד מישהו שקפץ, לא? לא יודע. היו איתו עוד אנשים, הוא לא קפץ לבד. הוא קפץ ראשון. קפץ ראשון. כן. אחריו היו עוד אנשים, כן. כן. הוא צריך תמיד לדעת. אבל למה? למה? למה הוא צריך לקפוץ למה? למה הוא היה צריך לקפוץ למים ואז שהגיעו עם הדף, לא, זה. הנה, אז קודם כל אליעזר אומר לך, הקדוש ברוך הוא רוצה מסירות נפש. הקדוש ברוך הוא גם בוחן אותנו, זה ניסיון. תדע שאתה איתו, שאתה לא עכשיו אה ואני רוצה להקדים ולומר עוד דבר. אבל זה סבל. שניה, שניה. במובן מסוים, כל הנס הזה, נס מטורף של קריעת ים סוף, זה הנס הכי מיותר בעולם.
למה מיותר? כי הוא לא יכול לעבור בדרך אחרת? אם הולכים ממצרים, אתה שאלת, נכון? תזכיר לי את השם. שי, הוא היה מן המקום הגיאוגרפי. מה, המקום הגיאוגרפי? אם הולכים ממצרים אל ארץ ישראל. הוא הולך מפרסינה. אמורים לעבור בים? אבל אמרנו פלישתים. בגדול לא. בגדול לא. אז יש את דרך ארץ פלשתים. אם אתה הולך הכי קרוב לים התיכון, אז אתה עובר דרך ארץ פלשתים. הערב הסעודית? לא, לא, לא, לא.
נעשה סדר. בעיקרון, אין לי פה איזה מפה או משהו. אבל אה אתה רוצה להביא רגע את הלוח ונצייר על הלוח?
איפה שהסודנים היו עוברים, הלוח. תושב הסודנים, אה, שהבאת לי בי, אה, אה, אה. תל אביב, למה אני יודע שהם בדרום תל אביב, סתם. תל אביב. כן.
הנה, הלימוד לרפואה והצלחה של דניאל, תליה בת אסתר. מי זה היה? לא יודע, ככה זה כתוב. הרב שוקי רשם לו. אה, מחר בבוקר. אז מה צריך להגיד? תראו, בעיקרון, זה הים התיכון, נכון? חיפה פה, מצרים. נהריה עד צפת.
עכשיו פה כינרת, ים המלח. יפה. עכשיו, הערב הסעודית זה בכלל פה.
עם ישראל במצרים. בעיקרון ה ים סוף, היום יש לנו הוא הולך ככה. נכון?
הרב אומר, אנחנו מסכימים. רגע, אבל אילת פה. ופה זה טאבה, שערי משיח. מכירים? כן. למטה. ראיתי. אה, שם עצרתי. עכשיו, היום יש לך את תעלת סואץ, תעלה שהולכת מפה עד לים התיכון. בזמנם לא היה תעלת סואץ. כל זה לא היה. שטח אדמה כאילו? כן. עכשיו, דרך ארץ פלשתים, זה אם אתה בא מפה, אתה הולך ישר דרך עזה. בסדר, יש פה מלחמות. אבל יש פה שטח ענק. אתה יכול ללכת מפה, ללכת מפה, מפה. לא, הם באים דווקא אל הים. עכשיו, גם מה מפורש בפסוק? שפרעה רואה שבני ישראל חונים על הים, אז הוא אומר, מה זה? סגר עליהם המדבר, וזה המריץ אותו ללכת ולרדוף אחריהם. מדוע? כי הוא בעצם אומר, רגע, אם הם לא יודעים מה קורה איתם, אם הם סתם מתבחבשים במדבר, אז כבר אני אקח אותם בחזרה. אה, הוא אמר שהם כאילו לא בסיטואציה, הם סתם. בדיוק. אם הם היו הולכים, יאללה, הולכים לארץ ישראל, נכנסים לארץ ישראל, הכל סבבה. בסדר, יאללה, יא, ברוך שפטרנו, נפטרנו מהם, לא צריך לרדוף אחריהם. אבל אם הם נתקעים לי פה, חושב ששתי שעה בעצם. עוד רגע חוזרים, עוד רגע, לא יודע מה איתם. יאללה, כבר נתפוס אותם, נחזיר אותם להיות עבדים.
אז למעשה, לכן אני אומר שזה במובן מסוים מאיפה נכנסו בסוף לארץ ישראל? בסוף, בסוף הקדוש ברוך הוא סובב אותם 40 שנה במדבר. לא יודעים בדיוק איפה. יש אומרים פה במדבר סיני, יש אומרים פה, יש אומרים פה. יש דברים שמצאו בערב הסעודית. ואומרים שהוא סובב אותם פה 40 שנה. בכל מקרה, לכל הדעות, בסוף הם נכנסים מפה. וואו. דרך ירדן, איפה ש חוצים את הירדן, ליד יריחו. פה זה ירושלים, יריחו. הוא עשה עקוף כאילו? עשו עקוף ככה, כן. מיריחו, עברו לשילוח. הרב, איך אפשר לכל זה ברגל? 40 שנה. כן, זה הולך זה, אתה אומר זה ברגל, זה כל כך פחות מ-40 שנה. הכל תוך חודשיים לעשות מסע.
הם פשוט חנו, היה מקומות שחנו שנה. אתה רואה, היו מקומות שחנו תקופות ארוכות. אתיופים עשו כזה מסע, נכון? אתיופים עשו מסע יותר ארוך מזה. יותר ארוך אחי, אתיופיה זה באפריקה אחי. ואל תשכח שהיה להם באר מים שהתגלגלה איתם במדבר, וענני כבוד ששמרו עליהם, ועשו להם זה כמו אתה הולך במזגן. תחשוב, ענני כבוד, מה זה ענני כבוד? אתה הולך כל הזמן כאילו ב, מי זה, אתה במדבר, ואתה במזגן אוויר הכי נעים שיש. רוח נעימה. צל של העננים מעליך. אף אחד לא מציע דבר כזה. למה לא נכנס לארץ? יאללה סבבה. באמת זה מה שהמרגלים אמרו. נתנה ראש ונשוב מצרימה. במדבר תהיה, תהיה, תהיה.
כן. בבית שן, ב-35 מעלות בקיץ, בצל. כן. מה אנחנו רואים במדבר? ועוד בבית שן יבש. יש מקומות לחות כזאת, אתה צריך לשחות באוויר במקום ללכת. כן. על כל פנים, לכן אני אומר במובן מסוים, זה נס שהוא כאילו מיותר. כי בעצם אפשר היה לא ללכת אל שפת הים, ואז לא תצטרך בכלל אה, ללכת ו- ו- אתה נמצא באיזושהי תוצאה, באיזושהי מציאות שאתה כלוא בין הים ובין המצרים, לא היית צריך בכלל להגיע למצב כזה. יאללה, לך ישר לארץ ישראל.
אז קודם כל, סיבה ראשונה מופיעה בפסוק. אומר הקדוש ברוך הוא, למה אני עושה את זה? "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם, ואיכבדה בפרעה ובכל חילו, וידעו מצרים כי אני השם." כלומר, המטרה הראשונה זה בכוונה למשוך את פרעה אל המלכודת. יכול להיות שהוא חשב שאלוהים פתאום עזב אותם במדבר, כי אני רואה שהם מתבלבלים, טועים. מאוד יכול להיות. מאוד יכול להיות שהוא ככה מרגיש, רגע, נבוכים הם בארץ. סגר עליהם המדבר. איפה האלוהים שלהם? אולי האלוהים שלהם כבר עזב אותם, אז אני יכול לתפוס אותם בחזרה.
אז לכן, שוב, "וחיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם." ומה המטרה? המטרה היא להניש את פרעה. פרעה באמת מגיע לו עונש, הוא באמת חטא, הוא באמת פגע בעם ישראל, הוא באמת ייסר את עם ישראל הרבה הרבה מעבר למה שהיה פרופורציונלי, לרצוח את הילדים ביאור וכן הלאה. ולכן, בסופו של דבר, מגיע לו עונש. לכן, הקדוש ברוך הוא בעצם עושה פה תהליך שהיה כאילו לא נצרך, שהוא שולח את עם ישראל לחנות על שפת הים. היו יכולים ללכת ישר לארץ ישראל. אבל הוא אומר להם, לא, תחנות על הים, כדי שפרעה לא יבין מה קורה פה, אולי האלוהים שלהם עזב אותם, ירדוף אחריכם, ואיכבדה בפרעה ובכל חילו. כלומר, אני עכשיו אעניש אותם. איכבדה הכוונה היא יהיה לי כבוד בכך שאני אשמיד אותם.
אז זה קודם כל תשובה אחת ב- במשמעות של הנס הזה. למה בכלל זה מתרחש? רגע, אבל זה כאילו השם גרם לו לחשוב ככה. נכון. זה לא סיבה, כאילו, זה. הוא גרם לו סיטואציה. סיטואציה. הסיבה היא שהקדוש ברוך הוא רוצה להניש את פרעה. אבל הוא לא ייסר אותו מספיק? עשר מכות? כנראה שלא, מה זה? כנראה שלא. הפוך, הוא היה שוחט כל יום שלו כמה, 300 תינוקות? אתה יודע למה זה לא, למה זה לא מספיק? עובדה, שברגע שפרעה רואה את הדבר הזה, הוא לוקח את כל חילו ורודף אחריהם. מה? לא הספיק לך עשר מכות? כנראה שלא הספיק. השם גרם לו לרדוף אחריהם. הוא רק הביא לו סיטואציה שהוא יחשוב משהו, והוא הגיע למסקנה. כמו שאתה אמרת בעצמך, הקדוש ברוך הוא לא מנווט אותו ואומר לו, תחשוב ככה. אלא הקדוש ברוך הוא פשוט איפשר לו לחשוב ככה. וברגע שהוא איפשר לו, פרעה ישר רץ על זה. אבל הוא לא טובה. אני מבין. הוא יכול להגיד טוב, האלוהים שלהם עזב אותם, אז עזוב, שימותו במדבר לבד. אני לא מתעסק איתם יותר. אז מטרה אחת זה להניש את פרעה. מטרה שנייה זה למען עם ישראל.
עם ישראל צריכים לראות את מצרים מת על שפת הים. למה זה כל כך חשוב? אמר פעם אחד מה ה- אחד מה המובלים של הקמת המדינה, קראו לו שמריהו לוין. דוקטור שמריהו לוין. יש רחובות כאלה. ראיתם פעם? ראיתם פעם רחוב שמריהו לוין? אני גרתי בחולון, והיה שם רחוב שמריהו לוין. חולון. כן, אז יש שם שמריהו, אתה יודע איפה זה שמריהו לוין? ליד קיבוץ גלויות? ליד דוד אלעזר? לא, מקיבוץ גלויות. לא משנה. לא משנה. יש שם רחוב שמריהו לוין. אה, מקביל לרחוב ה הסתדרות, קוראים לזה? וואי, אני כבר לא זוכר. יש שכונות בחולון, זה לא. יש, רסקו זה שכונה. אה, רסקו, כן. שכונה דרסקו. יש גם ציון בצפון, גם בפליצה, שכונת דרסקו. כן. בקיצור, כן. לא, מה זה? אה, לא, אני מהפולה, יש ב בקיצור, אה, לא משנה. היה בן אדם שהיה אחד מ- מהמובילים של הקמת המדינה, קראו לו שמריהו לוין. לכן עשו עליו רחובות. והוא אמר את המשפט הידוע, אפשר קל יותר להוציא את היהודים מהגלות, מאשר להוציא את הגלות מהיהודים. וואו, זה כמו להוציא את הערבים, להוציא את ה- בדיוק. זה אומר הפוך. זאת אומרת, להוציא את היהודים מהגלות, יאללה, תפוס אותם, תביא אותם, הבאת אותם לארץ. הוא ימשיך להתנהג כגלותי. אבל הוא ימשיך להתנהג כגלותי. עכשיו אני חוזר לגלות מצרים. עם ישראל, תחשבו, הרבה שנים חיים כעבדים של המצרים. עכשיו, לבוא ולצאת ולהשתחרר מזה? כמה זה קשה. אנחנו יודעים על עצמנו כמה קשה לשנות הרגל. אדם מתרגל למשהו. מתרגל, לא משנה למה. יכול להיות שהתרגל לאיזה התמכרות קטנה, לשוקולד או לקפה, או לסיגריות או לא משנה למה. יכול להיות שהאדם התרגל אל, לא יודע מה, לקום מאוחר בבוקר. יכול להיות שהוא התרגל לא להיות נחמד לאנשים. יכול להיות הם יצאו ממצרים בעצם נולדו עבדים והם כאילו. בדיוק, הם נולדו עבדים. בברית המועצות, כשסטלין מת, אנשים, כשהיה צורר, אנשים התאבלו. התאבלו. כן, גם במדבר היו המתלוננים, נכון? כל הזמן מתלוננים, כל הזמן רצו לחזור למצרים. בדיוק. עכשיו, אתה אומר לעצמך, מה, מי רוצה לחזור למצרים? השם ישמור. צריך להיות כזה עיוור בשביל לרצות לחזור יותר. לא. יש ביטוי שחז"ל אומרים, עבדא בהפקר ניח ליה. העבד נוח לו בהפקר. אין לו אחריות. בדיוק, אין לו אחריות. לא יודע, אחראי. הוא, הוא ראש קטן. הוא עושה כל מה, הוא לא, הוא לא קל לו. הוא עובד קשה. קשה, אבל יש לו את הבטחה. בדיוק, הוא לחיים שקעים, הוא לחיים שום בלילה. לעומת זאת, אדם שהוא למשל, הוא לא עבד, הוא עצמאי. אז אה, בטח אם הוא ממש עצמאי, עובד כעצמאי, אז הוא צריך להמציא אם מ-0 ל-100 את הפרנסה. כאילו, מאיפה הלקוחות יבואו?
מאיפה ה, כאילו, זה אתה עושה הכל. אז אנחנו מאמינים, פרנסה משמיים. אבל עדיין, פרנסה משמיים, העבודה מוטלת עלינו, כן? ההשתדלות מוטלת עלינו.
עם ישראל נמצאים ב-עם של עבדים. התרגלו למציאות הזאת. קשה להם מאוד להשתחרר מהדבר הזה. ולכן למעשה, הם צריכים לראות את מצרים מת על שפת הים. ברגע שהם יראו את המוות של מצרים, רק זה ישחרר משהו אצלם בנפש. אין להם לאן לחזור. א', אין לאן לחזור, וב', אנחנו עצמאים. זה כבר לא אה, שאפילו שאתה הולך במדבר 40 שנה, או הגעת לארץ, אתה עוד חושב, רגע, ומה פרעה היה אומר על זה? אבל אם הם היו הורגים את כל הפרעה הזה, אז הם היו אולי יכולים להגיד, טוב, בוא נשתחרר על מצרים, בוא נחזור למצרים.
הם לא, לא נלך לישראל, מה עולה לנו פה? בסדר, עובדה שבסופו של דבר הם היו גם אה, היה להם הכרת הטוב. הקדוש ברוך הוא יוציא אותם ממצרים, הרג את המצרים. אז גם באמת אה. הם לא יכולים לחזור אחורה, נכון. נכון. צריך לחזור להתחלה, כן. נכון. יש שם מלחמות. תלכו להם ארץ זבת חלב ודבש. עכשיו, יש משפט כזה, שחז"ל אומרים בגמרא בשבת קנ"א, אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לה כחיה. זאת אומרת, בדרך הטבע, חיות פוחדות מהאדם. אתם מכירים את זה? כמו אריה. אפילו חיה טורפת. פוחדת. קודם כל אריה, אם הוא לא חדש בג'ונגל, אז הוא מכיר שיש בן אדם, יש לו גם רובה לפעמים, נכון? יש ציידים. אז הוא יודע שזה בעל חיים מסוכן. עכשיו, אם זה מסוכן, הוא יכול להיות שהוא יבוא לטרוף, יכול להיות שהוא יבוא להילחם. אבל, יכול להיות גם שהוא ימנע. מה בדיוק יהיה איתו? אנחנו לא יודעים. בואו נאמר שבן אדם זה גם לא כזה טעים. לא שניסיתי, אבל אה לאריה יש אה קניבלים טוענים שכן. כן. לאריה יש טרף יותר נוח ויותר שמן ויותר טעים בג'ונגל.
אנחנו גם 80% מים. כן. משהו אחד מלמטה. כן, זה יכול להיות, זה יכול להיות שגם האנטילופה יש לה 80% מים. אני לא יודע כמה. אבל אה, בסדר. אבל יש לך משהו בזוהר. כן. אז מה זה אומר שאין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כחיה? זה אומר שבעל חיים בטבע שלו הוא נכנע בפני האדם. כי אדם נברא להיות שולט בעולם. ולכן, אם בעל חיים רואה בן אדם, בדרך הטבע, בטבעי שלו, הוא מוריד את הראש והוא נכנע לאדם. אבל, כאשר האדם בעצמו מפחד, אז מה הוא מראה? אם האדם מפחד מהחיה, הוא מראה בזה שהוא עצמו כאילו נחות, הוא מראה חולשה. ואז החיה מתגברת.
הדבר הזה הוא גם בינינו לבין בעלי חיים, והוא גם, להבדיל, בין עם ישראל לבין אומות העולם. כאשר עם ישראל חושש מהאומות, מפחד, רגע, לא, אבל בוא ניתן כסף לחמאס, העיקר שיהיו בשקט. לדוגמה, אז אנחנו מפתחים את המפלצת הזאת. אנחנו בעצם יוצרים את הכוח שלהם לבוא ולפגוע בנו. לעומת זאת, כמו שאומר הפסוק, אדוני עוז לעמו ייתן, אדוני יברך את עמו בשלום. כלומר, דווקא אם אנחנו נבוא מתוך עוז, מתוך עוצמה, אז אנחנו נגיע לשלום. אז זה קודם כל, זה ההסביר השני. אני אזכיר רגע מה דיברנו עד עכשיו, שניה. ההסבר הראשון כדי להניש את פרעה. למה נעשה הנס הזה? כדי למשוך את פרעה כמו פיתיון אל המלכודת. ניקרא הים. הוא גם פחד מהים, שהוא פתוח. באמת, איזה דבר מוזר זה? פרעה, בן אדם נורמלי במקום פרעה, היה רודף אחרי בני ישראל. פתאום הוא רואה את הים נקרא לשניים, ועם ישראל עוברים מתוכו ביבשה. הוא צריך להגיד אלוהים עדיין איתם. בדיוק, הוא צריך לעצור ולהגיד אלוהים עדיין איתם. מי הטמבל שיבוא וייכנס אחריהם לים? אובססיה. בדיוק, זה האובססיה, זה חיזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם, ו- אז זה מטרה ראשונה, להניש את פרעה. מטרה שנייה, הרב, שאלה סתם אני. שניה, אני רק אגיד את המשפט הבא. מטרה שנייה לגרום לעם ישראל להשתחרר נפשית מהמצרים. זאת אומרת, שוב, הם חיים בראש של עבדים. קשה להם להשתחרר מעבדות. קשה להוציא את הגלות מתוכם. אחרי שהם רואים את המצרים מת על שפת הים, זה נותן להם את היכולת הפנימית להשתחרר. כן, אליעזר. מעניין אותי, הרי כאילו עם ה קרקע הייתה כמו ביצה, ולא נפתח המים, או שזה היה יבש, כאילו. כתוב, בתוך הים ביבשה. היה להם נס שהיה יבש. כתוב שהרבה ניסים נעשו שם.
אז זה היה למצרים כתוב, ויהום את מחנה מצרים, והסיר את אופן מרכבותיו, וינהגיהו בכבדות. זאת אומרת, אצל המצרים, כן, בדיוק, זה כבר כן, התחיל להתחפר להם ב- בקרקעית.
הרב, אתה יודע, הם מצאו באחד הקברים של פרעה, מרכבות, וכל מיני אה, תכשיטים שהם היו נוהגים לשים המצרים, כל מיני יש איזה בארכיאולוגיה התנ"כית של הרב זמיר כהן בספר. כן, שמצאו שם כל מיני מרכבות ודברים כאלה. כל מיני דברים שהיו קוברים יחד עם המלך. מעניין. אבל אתם יודעים שמצאו גם ליד היאור, מצאו שלדים של שבע פרות. ואז שאלו, האם זה שבע פרות השמנות או שבע פרות הרזות? מה התשובה? זה רק היה בדמיון, זה רק היה חלום, זה לא היה בטח. כן. כן, שי. לא, אותי מעניין איך אימפריה כזאת ו- הם לא יודעים איפה הדברים, הכל נעלם, כאילו. כל הכספים שלהם נעלמו. אימפריה כזאת גדולה, איפה הם היום? זה משגע אותי הדבר הזה. איפה יש כל כך מרחק גדול ממה שהיה, כאילו, ברור שיש אה מצאו קבר של פרעה אחד ב- תות אנח אמון, מצאו אותו לפני 100 שנה בערך, אבל אה, אבל איפה עוד? היו עוד 20 פרעה, בטח. אז זהו, שהקברים שלהם נשדדו. ככה הרב זמיר כהן כותב, שאותו אחד היה מכוסה בתוך ה- אם מתכסה עם השנים בעפר, וכל שאר הקברים נשדדו, ככה הוא טוען. כן, אני לא מכיר. הרב זמיר כהן, אליעזר אומר שהרב זמיר כהן אומר שכל שאר הקברים נשדדו. יכול להיות. איזה מפה? הארכיאולוגיה התנ"כית. ארכיאולוגיה התנ"כית של הרב זמיר כהן, שווה להסתכל. בכל מקרה, אה, אנחנו כן רואים, נגיד, הפירמידות זה אחד משבע פלי תבל. זה כן משהו שרואים שזה אימפריה אדירה שהייתה שם. אז אה, בסדר. מה נשאר, מה לא נשאר. היה להם מלא זהב, זה כן, בקברים שמצאו, שכן מצאו, היה מלא זהב, מלא מלא זהב. נראה שגם זה שיוסף היה שם, הוא עשה שם, הוא שיבה את השול. הוא השאיר את המצרים, הוא. כן. הוא לקח את כל האוצר. עכשיו, אני רוצה לומר, רעיון שלישי. שוב, השאלה שלנו היא, למה בעצם צריך בכלל את הנס הזה של יציאת מ, של קריעת ים סוף? אז אמרנו, סיבה ראשונה, להניש את פרעה. להרוג את פרעה בים. פרעה וכל חילו. סיבה שנייה, שעם ישראל ישתחררו נפשית בשבילנו, שאנחנו נשתחרר נפשית. נכון. גם בסוף זה נוגע בנפש. גם אני מבחינתי, איפה הקריעת ים סוף שלי בעולם? נכון, נכון. וזה הדבר השלישי שהוא נוגע לכל אחד ואחד מאיתנו תמיד. ובמיוחד, זה מתחיל מעם ישראל. מכיוון, שעם ישראל, קודם כל, אה, הים, הוא גם לא סתם היה מתייבש או נעלם, זה נקרא קריעת ים סוף. הקדוש ברוך הוא קורא את הים. מה המשמעות של קריעה? איפה עוד אנחנו רואים ביהדות קריעה? באבלות. באבלות, קריאת בגדים, נכון? למה קורעים בגדים באבלות? מה זה מבטא? אבל, של העצב. למה זה עצב? אתה עצוב על הבגד? זה כתוב בירקרא, גם כן. על מוות. כאשר יעקב מתאבל על יוסף, אז הוא קורא את בגדיו. הקריעה היא לא סתם, מה, האדם לא מספיק מצטער על המת, אז הוא צריך גם לקרוע את הבגדים? הקריעה מבטאת ניתוק. וואו, זהו. הוא בצד אחד, ואני בצד אחד. זה היה הבגד אחד, זה היה הדבר אחד. הנה, זה נפרד. כמו זה, הוא אומר, אין לי בן יותר, סתם, כאילו, חס ושלום, כן. וקוראים את ה- זה בעצם המשמעות. אנחנו מברכים, ברוך דיין האמת כשעושים קריעה. וקורעים את הבגד, וזה בעצם הביטוי ל- לניתוק הזה, לפירוד. זה כמו ש אומר, נדמה לי דוד המלך אומר שבנו נפטר, אז הוא אומר אני הולך אליו, והוא לא ישוב אליי. זאת אומרת, אומר דוד, אני אחרי שהוא נפטר בגיל 70 שנה, אז הוא יעלה וייפגוש את בנו. אבל, אבל הוא לא ישוב לעולם הזה. אז זה איזשהו ניתוק. הקריעה מבטאת איזשהו ניתוק. ניתן דוגמה נוספת, למשל, כאשר שאול המלך היה צריך להרוג את העמלקים. והוא חטא ולא הרג את כולם, השאיר את אגג מלך עמלק, והשאיר צאן ובקר. אז שמואל אומר לו, מאסת את דבר השם, ויימאסך השם להיות מלך על ישראל. כלומר, אתה היית אמור להיות מלך. נכון, ואז התחילה הרוח הרעה שמבעטת את שאול. אבל אז, מתואר בפסוק, וייסוב שמואל ללכת, ויחזק בכנף מעילו, וייקרא. שמואל אומר לו, זהו, הקדוש ברוך הוא מאס בך, אתה לא תהיה יותר מלך. ושמואל בא ללכת, שאול מחזיק בכנף מעילו, והוא מחזיק והמעיל נקרא. כמובן, לא בכוונה. אבל עונה לו שמואל, ויאמר אליו שמואל, "קרא אדוני את ממלכת ישראל מעליך היום ונתנה לרעך הטוב ממך." כלומר, עכשיו זה גם כן סוג של ניתוק. המלכות נקראה מה- ממאול. שאול היה בנימין? שאול היה משבט בנימין, כן. דבר דומה מאוד היה כאשר אה, שלמה המלך, משה על כל ישראל, הוא מלך, הבן של דוד, מולך על כל עם ישראל. שלמה בעצם מלך על כל העולם. נכון. אבל יש אדם במלכותו ש פועל נגדו. והאדם הזה קוראים לו ירבעם בן נבט. והנה ויהי בעת ההיא בירבעם יצא מירושלים, וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך. אחיה השילוני, אחד הנביאים, ניגש אל ירבעם בן נבט, ש הוא לא בדיוק מורד בשלמה, אבל הוא הוא רוצה למרוד. סוג של אופוזיציה, הוא רוצה למרוד. מה אומר לו הנביא? "ויתפוס אחיה בשלמה חדשה אשר עליו, וייקרע 12 קראים." "ויאמר לירבעם, קח לך עשרה קראים. כי כה אמר אדוני אלוהי ישראל, הנני קורא את הממלכה מיד שלמה ונתתי לך את עשרה השבטים. והשבט האחד יהיה לו, למען עבדי דוד ולמען ירושלים, העיר אשר בחרתי מכל שבטי ישראל." כלומר, אחיה השילוני לוקח את השלמה, קורע אותה ל-12 קראים, זה גם סוג של ניתוק. מי באותו רגע מתחילה ממלכת ישראל וממלכת יהודה. שתי ממלכות שונות, ובמשך מאות שנים היה אפילו ממש מלחמות אחים. למה הקדוש ברוך הוא לא רוצה את שלמה? שלמה היה כאילו ה-ה-ה- הוא בנה את בית המקדש. כן. כנראה שהוא כן. כן. שלמה המלך, למרות שבתחילת דרכו הוא היה המלך צדיק וישר, ובנה את בית המקדש. אבל, כמו כל אדם. שלושה דברים הוא עשה. שלושה דברים שגרמו לדבר הרביעי. יש שלוש מצוות על מלך. לא ירבה לו סוסים, לא ירבה לו כסף וזהב, ולא ירבה לו נשים. ואת שלושת הדברים האלה שלמה עבר. הוא גם כתוב מפורש, הוא ירבה את הכסף בירושלים כאבנים. כמו שיש אבן, נפל לך אבן, אתה מתכופף להרים? לא מעניין. אבן, אבן זה לא מעניין. אותו דבר, הכסף, מטבע כן. אם זה מטבע זהב, טוב, מתכופף להרים. מטבע כסף, לא שווה את המאמץ להתכופף. כאילו, שתי, קראתי פה שנכנסתי לש. מלך בגדול זה בן אדם שהוא בסך הכל מתפלל על עם ישראל, כאילו, כל עם הוא לומד תורה ו- וזה המלך. נכון, זה אומר שזה צריך להיות. בסוף הוא המילה האחרונה. אבל, אבל בסופו של דבר, גם יש למלך גם תפקידים. הוא כן צריך לדאוג ל- למצב הביטחוני ולמצב הכלכלי של המדינה. איך הוא עושה את זה? גם על ידי תפילה. אבל גם, עכשיו שלמה עשה את זה טוב מאוד. איך הוא עשה את זה? על ידי הסכמי סחר עם כל המדינות מסביב. הוא יצר שלום כלכלי. אז זה גם השאיר את קופת המדינה בהמון, וגם יצר מצב של שלום. יש כהנים שעשו את העבודה. יש, יש. הכהנים גם צריכים להתפלל, לעבוד בבית המקדש וכולי. אבל המלך, המלך, עיקר תפקידו זה יחסי חוץ וכלכלה. זאת אומרת, נושא של ביטחון וכלכלה. זה עיקר הנושאים. עכשיו, שלמה גם הרבה לו נשים. עם כמה נשים הוא מתחתן? 1,000. 1,000 נשים. זה, זה קראתי שהוא הקדים את הזמנים. הוא, הוא ראה את הגאולה, אז הוא ראה שכל כל העולם זה ממלכה אחת. זה נכון, זה נכון. לגמרי. אבל בפועל, זה היה טעות. ומה שזה גרם, אני טוען שאם היא הייתה באה עם חמותה, הוא היה עוצר אחרי כמה. אם היא הייתה באה עם הראשונה, הייתה באה עם חמותה, זה היה נעצר בזה. כן. אתם יודעים איך אומרים חמות ברבים בעברית? חמות אחת. איך אומרים שתיים? חמותות. גיהנום. סתם, זה הכל בשביל הבדיחה. כן. חס וחלילה.
כמה זה 1,000? וואי, אמרו לי אישה אחת באה לבעלה, אומרת לו, תגיד לי, אתה לא אומר לי מילים חמות. תגיד לי מילה חמה. אומר לה, תישרפי. כן.
אז סופר על אה, חמות שהגיעה לבקר את אה את הבת והחתן. אז החתן שואל אותה, אומר לה, ברוכה הבאה. עד מתי את נשארת אצלנו? אז היא אומרת לו, כמה שתרצו. אז הוא אומר לה, מה, כבר את הולכת?
אז הכל זה כמובן על דרך הבדיחות הדעת. אבל אה, אתם עוד לא נשואים, עוד אין לכם חמות. אני יש לי חמות, אישה יקרה, אשתו של הרב וייצמן. אישה צדיקה ונעימה ש תורת חסד על לשונה.
אבל אה, אני חוזר רגע לענייננו.
איך הגענו לדבר על חמות? אה, על שלמה המלך, נכון. שאמרת אם הוא היה מביא את החמות אז הוא היה עוצר מיד אחרי האישה הראשונה. לא, הוא לקח 1,000 נשים. והתוצאה הייתה, מה שכתוב בתנ"ך, זה דבר מזעזע. שלעת זקנותו, נשיו הטו את לבבו. אה, נשים הטו לו את הראש. עכשיו, מה הכוונה הטו את לבבו? הם בנו מזבחות לעבודה זרה. עכשיו, זה נשמע, הטו את לבבו, זה נשמע כאילו הוא גם עבד עבודה זרה. אז הגמרא אומרת, מה פתאום? הוא לא עבד עבודה זרה, הוא כן גייר אותם. אבל, הם הם הם כנראה, כן, הם התגיירו, אבל התגיירו בשביל לסמן V ולהתחתן עם שלמה המלך. הם לא התגיירו כנראה באמת.
ו- ולכן, הם המשיכו לעבוד עבודה זרה. עכשיו, הגמרא אומרת, שחס ושלום שלמה לא עבד עבודה זרה. אבל הוא גם לא מחה בהם. הוא התעסק עם מלא דברים אחרים, בענייני הממלכה. בסדר, אנשים שלו היו בנות מזבחות לעבודה זרה, ועובדות עבודה זרה ו- אבל זה דבר מזעזע. ו- ויש אה, ולכן, הוא בתוך המלוכה שלו, הוא בתוך ההמון. נכון, זה 1,000 נשים, זה עוד עיר. נכון, לשלוט על 1,000 נשים. אישה אחת אנחנו לא מסוגלים לשלוט. אישה אחת בשנה, ביום, אז אתה מפגש. אז אתה פוגש אישה אחת בשלוש שנים. חמש שלוש שנים? כן, אשכרה, נכון. 360. כמעט בודדים. אישה אחת זה עולם, שתיים, שלוש.
אז אם כן, אני חוזר רגע לעניין של הקריעה. למה הקדוש ברוך הוא קורא את הים? הפרדה בין ישראל. קורע זה מבטא בדיוק ניתוק. אז אם אנחנו רואים פה את הניתוק בין עם ישראל, ממלכת ישראל וממלכת יהודה, או במקרה של אבל, שזה הנושא של קריעה, ש- הבן אדם לא בוכה. אני הולך אליו, והוא לא ישוב אליי. אבל בדיוק. ופה יש פה כמה דברים, זה גם להתנתק מהעבדות, שזה דומה למה שאמרנו קודם, לראות את מצרים מתים על שפתיים, אבל זה לא רק זה. עם ישראל היה שקוע במצרים ב-49 שערי טומאה. בהרבה, חז"ל אומרים שבקריעת ים סוף המלאכים אמרו לפני הקדוש ברוך הוא, אלו ואלו עובדי עבודה זרה. מדוע אתה מטביע את אלו ומציל את אלו? אבל כבר היה להם דם מילה. אמר להם, ככה עלה במחשבה לפני. נכון. היה להם כבר דם מילה ודם פסח. היה להם פתחו לי פתח כפתחו של מחט. הוא אמר להם. הם עשו ברית מילה וקורבן פסח. זה כי הוא אמר להם. נכון. לפני יציאת מצרים. לא, זה. נכון. אבל הוא הפסיק לעבוד עבודה זרה ברגע שהם הקריבו קורבן פסח. למדנו את זה עכשיו. זה זה נכון, זה נכון. בסדר, מה זה משנה? למעשה, הפסקתי יום אחד לעשות משהו. אתה חוזר בתשובה. אתה מתחיל מהם הראשון, אתה חוזר. כן, זה נכון. נכון. אבל זה כמו אותו אדם שאמר, זה כמו אותו אדם שאמר, מה, זה לא בעיה להפסיק לעשן. אני מלא פעמים הפסקתי. עכשיו, הוא עושה בין סיגריה לסיגריה. בדיוק, מפסיק בין סיגריה לסיגריה. הוא צם בין ארוחה לארוחה. אז בסדר, נכון. הוא כבר כמה ימים לא עובדים עבודה זרה. אבל עדיין, מה? בשביל זה בדיוק באה הקריעה. הקריעה משמעותה להגיד, אתה יודע מה? אני נושם נשימה ארוכה, ואני משאיר את כל העולם שהייתי בו מאחוריי. ואני עושה צעד גדול, וזהו, אני בצד השני. זה עובד? אני מעבר לים.
האם זה עובד? לא, אני אומר, כי הוא כאילו זה כמו גמילה, אני נקרא לזה. נכון. האם זה עובד הדבר הזה, ככה לקרוא את הדבר ממך, כאילו, לא, עכשיו אני לא נוגע בזה בחיים יותר? יש דברים שכן, יש דברים שלא, זה גם תלוי בן אדם. לא, זה מה הדרישה, מה הדרישה? בגדול, יש אה, יש על זה אמירה של רבי צדוק הכהן מלובלין, אחד מגדולי החסידות, בספר צדקת הצדיק. והוא אומר, את ההתחלה תעשה במכה אחת. כמו שאתה מוריד פלסטר, בפעם אחת. לא, אתה מוריד עוד טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה. כל שנייה זה מכעיס לעצמך יותר. לא, תפוס, טאק, הורדת. אבל זה עוד לא נגמר. את ההתחלה כן צריך לעשות ככה, אבל יש הרבה. אבל אחר כך, בדיוק, אחר כך 40 שנה במדבר. אחר כך יש הרבה לעבוד עבודה יומיומית. והדבר הזה הוא קשור מאוד לסיפור מפורסם שמופיע בגמרא על רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן היה גדול הדור. היה גר בטבריה, אחרי החורבן של בית שני. הוא היה גר בטבריה. לא, זה רבן יוחנן בן זכאי. והוא היה אחד מהתנאים, הוא היה חי בדור של החורבן. רבי יוחנן היה כמה דורות אחר כך. יש לו יפה. כן. רבי יוחנן היה נחשב אדם יפה תואר. ואילו ריש לקיש, שזה בעצם רבי שמעון בן לקיש, הוא היה עבריין, הוא היה שודד ורוצח. ויום אחד, ראש המאפיה. ראש המאפיה. יום אחד, ריש לקיש מגיע ל- לירדן, להתרחץ בירדן. והוא רואה שמה את רבי יוחנן שוחה בירדן. הוא רואה אותו כזה אדם יפה, אומר לו, בואנה, היופי מבזבז עליך. שופרך לנשים. היופי שלך היה עדיף שיהיה לנשים. למה גבר צריך להיות כזה יפה? זה סתם בזבוז. ענה לו רבי יוחנן, חילך לאוריתא. אתה מדבר איתי על בזבוז? הכוח שלך מבוזבז. תראה איזה כוח אדיר יש לך. כן, קופץ מצד אחד של הירדן לצד השני. זה בזבוז. את הכוח הזה, תפנה לתורה.
סליחה, זה הפוך. רבי יוחנן אומר לו חילך לאוריתא, אז הוא אומר לו שופרך לנשים. אז אומר לו רבי יוחנן, אם תחזור בתשובה, אתן לך את אחותי, שיפה יותר ממני.
קיבל עליו לחזור בתשובה. רצה לקפוץ חזרה לצד השני של הירדן, להביא את בגדיו. את כוחותיו. והוא כבר לא יכל. למה? כי תורה ממעיטה את כוחו של אדם. ברגע שהוא קיבל על עצמו, מה זה? מה המשמעות של זה? שברגע שהוא קיבל על עצמו, בשנייה אחת. אבל הוא אמר לעצמו, וואלה, אני מקבל על עצמי, אני נכנס פנימה. באותו רגע זה כבר השפיע עליו. האם באותו רגע הוא נהיה כבר גדול הדור? לא, הוא עדיין ראש השודדים, שהחליט, קיבל על עצמו להשתנות. אז ברגע אחד, כן, הוא אומר, אני בפנים. הולין. עכשיו, אומרת הגמרא, אקרי ואתני וישב גבה רבה. כלומר, אז הוא לימד אותו מקרא, ולימד אותו משנה, והפך אותו לאדם גדול. עד שריש לקיש כן הפך להיות אחד מגדולי הדור. תחשבו, בן אדם שבא מראש המאפיה, מראש השודדים, בא ונהיה אחד מגדולי הדור. אבל זה הכל התחיל ברגע הראשון שאמר, כן, אתה יודע מה? אני לא עושה את זה בצעדים קטנים. אני לא, אתמול רצחתי 20 אנשים ליום, אני נגמר לאט לאט, מחר רק 10 אנשים ליום אני רוצח. לא, זהו, אני חוזר בתשובה, אני עושה הכל בבת אחת. עכשיו, מה זה הכל בבת אחת? האם הכל בבת אחת? בדיוק. זה לא, לא. הכל בבת אחת, זה לא אומר שאני מיד מתחיל גם לשמור שבת, גם להתפלל שלוש תפילות ביום, גם להניח תפילין, גם את כל המצוות, גם כשרות, גם.
זה מה שאני עשיתי וזה החזיק לי שנתיים. ואז בום, עוד פעם נפילה. כי זה קשה מאוד. קודם כל, תמיד אין דרך בלה נפילות. וגם אם החזקתם את זה שנתיים, זה מטורף. כי בדרך כלל, לרוב האנשים, זה לא מחזיק מעמד בכלל. זה מחזיק מעמד יום ורבע. כי כי זה נורא קשה לעשות כזה מהפך אדיר. אבל המהפך צריך להיות פה, בראש. בראש בן אדם אומר, אני בפנים. אני רוצה לעבוד את השם. אני מבקש את פניך. אני מבקש את פניך השם מבקש, כמו שכתוב לנו פה על הלוח, על הארון הקודש. אני מבקש את פני השם, זה מה שאני מבקש. עכשיו, איך אני מתקדם? אני מתקדם לאט לאט. אני יום אחד שם ציצית, יום אחד אני מתחיל גם להתפלל, יום אחד אני מניח תפילין, פתאום אני מצליח לשמור שבת שלמה, והיה לי טוב עם זה. אז כל פעם שאני בישיבה, אני שומר שבת. כשאני לא פה, אולי אני לא מצליח. אבל אחר כך אני חוזר. לאט לאט, בדרך כלל, אצל רוב האנשים, העבודה היא איטית הדרגתית. כי זה תהליך.
אבל מה שאפשר לעשות בבת אחת, קודם כל, זה ההחלטה. ההחלטה אומרת, אני עליתי עכשיו על מסלול המראה. המטוס גם לא מ-0, ישר הוא ב- 10,000 רגל. המטוס ממריא לאט לאט, הוא מקבל תנופה, עד שהוא ממריא, עד שהוא עולה, עולה, עולה, אפשר להתיר חגורות. אבל להחליט מהרגע הראשון, אני עולה על מסלול המראה. וזה העניין של הקריעה. אני נקרא מהעולם הקודם. אני עוזב את העולם הקודם, שאני יודע שאני רוצה להתנתק ממנו. ועל זה עם ישראל עוברים את הקריעה הזאת, קריעת ים סוף. ודרך אגב, יש משהו נוסף. גם כאשר הם נכנסים לארץ ישראל, הם גם עוברים קריעה. קריעה של מה?
שמשה הלך, הולך. גם זה. אבל משהו דומה לקריעת ים סוף. קריעת. הקדוש ברוך הוא עושה להם שם את המלחמות. מלחמות, אבל משהו דומה לקריעת ים סוף. מה נפתח? מה נפתח? הם באים להיכנס לארץ, ונקרע לפניהם הירדן. מה זה אומר? נחל הירדן. נהר הירדן, הם צריכים לחצות אותו. עכשיו, זה גם, בעיקרון, יש גשר מעל הירדן. אפשר לעבור על הגשר. לא. הקדוש ברוך הוא עושה נס. ברגע שהכהנים שלוקחים את הארון, זה כתוב בספר יהושע. הכהנים הולכים עם הארון, ורגלם טובלים בקצה המים, הירדן נבקע. נעצר, כל המים הזורמים נעשים נד אחד, עומדים, עולים, תפסים לשמיים, ועם ישראל עובר בירדן ביבשה. למה הוא לא כל כך מוכר כמו ה כמו ה- זה לא כתוב בפרשת השבוע, זה בספר יהושע. זה כבר לא קוראים את זה בפרשות, בשבת הרגילה. כי זה לא חמישה חומשי תורה. אבל זה כתוב. בספר יהושע, הוא חלק מהנביאים, בפרק ג' ו-ד' מתואר שם הסיפור הזה של קריעת הירדן. כן, אבל שוב, הם מניחים, הקריעת ים סוף זה משהו נורא סימבולי, אני חושב, גם שם. בדיוק, אני חושב שזה אותו עניין. זה לא מוני. למה זה, למה גם שם יש קריעה? כי גם מהמדבר קשה להיפרד. הם נמצאים במצב של ענני כבוד ומאן וסלב שיורדים משמיים וכולי. ועכשיו הם נפרדים מזה, ומושלכים אל תוך ארץ ישראל, עם התמודדות. זה ההפך הגמור. מ-ל' עבוד, ל' קשה על הכל, פתאום גם מקבל את הכל בפנסיה. נכון. ועכשיו אתה צריך להיאבק על החופש שלך, ותראה אם אתה יכול ללכת. אז זה העניין של הקריעה שלמדנו עליו היום. חיזקו וימצאו. ברוך השם, הרב. תודה רבה, הרב.