פרשת תרומה – ויקחו לי תרומה

פרשת תרומה נפתחת במצווה שנוסחה מעט מוזרה: "ויקחו לי תרומה". כולם שואלים – הרי היה צריך להיות כתוב "ויתנו לי תרומה"! הם נותנים תרומה, לא לוקחים. אפשר להשוות לפרשת כי תישא, שם כתוב בפירוש: "ונתנו איש כופר נפשו לה'". אז מה פירוש "ויקחו"?

המדרש: עסקה שאין כמותה

המדרש על פרשת תרומה מביא שאלה מחודדת: היש לך מקח שמוכרו נמכר עמו? כלומר – היש לך עסקת מכירה שבה המוכר עצמו נמכר יחד עם הסחורה?

בדרך כלל עסקה היא עסקה. מכרת בית, מכרת אוטו – נגמר. לעיתים תצלצל שנתיים אחר כך לשאול שאלה, והוא ישיב אם יהיה נחמד. אבל אין שם קשר. העסקה הסתיימה, כל אחד הלך לדרכו.

אבל הקדוש ברוך הוא אומר: "מכרתי לכם את תורתי – כביכול נמכרתי עמה."

מניין? מ"כי לקח טוב נתתי לכם" – "לקח" מלשון לקיחה, מלשון קניין. כמו "כי ייקח איש אישה". זו מעין מכירה, אבל מכירה שבה הקדוש ברוך הוא כאילו הולך עם הסחורה. ולכן: "ויקחו לי" – ויקחו אותי. כשאתם לוקחים את התורה, אתם בעצם לוקחים את הקדוש ברוך הוא איתכם.

המשל: המלך שלא יכול להיפרד מבתו

המדרש מביא משל: מלך שהייתה לו בת יחידה. בא מלך אחר ונשא אותה. ביקש החתן לקחתה לארצו. אמר לו אביה: "בתי יחידתי היא. לפרוש ממנה אינני יכול. לומר לך אל תיקחה – אינני יכול, כי אשתך היא. אבל בכל מקום שתלך – עשה לי קיתון אחד, חדר קטן, שאני אדור אצלכם."

כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: "נתתי לכם את תורתי – לפרוש ממנה אינני יכול. בכל מקום שתלכו – עשו לי בית אחד שאדור בתוכו. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם."

שאלת המגיד מדובנא

המגיד מדובנא – הרב יעקב קרנץ, אחד מגדולי הדרשנים לפני כ-200 שנה – שואל שאלה פשוטה אך חריפה: אם המלך לא יכול להיפרד מבתו, למה הוא בכלל השיאה? הרי הוא ידע שיהיה קשה!

ותשובתו מבוססת על גמרא: חז"ל אומרים שאלמלא חטאו ישראל בחטא העגל, היו חיים לעולם. "אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם – אכן כאדם תמותון." כלומר, במעמד הר סיני פסקה זוהמתם, היו כאדם הראשון לפני החטא. לא היה צריך להיות שום פרידה.

במשל: הבת לא הייתה חייבת לעבור לארץ רחוקה. היא יכלה להישאר ליד ההורים, החתן היה בא לגור קרוב. רק כשנוצר מצב שהחתן הולך לארצו – אז צריך לבקש: תעשה לי חדר קטן שאבוא לבקר.

כך ממש: חטא העגל יצר מצב של ריחוק. והמשכן הוא הפתרון לחטא העגל. הוא מאפשר לקדוש ברוך הוא להיות נוכח גם בתוך המציאות הפגומה, גם בתוך העולם שבו עם ישראל חטא וירד ממדרגתו.

המשכן: בית לתורה, בית לאינסוף

מדרש תנחומא מוסיף רובד נוסף. רבי שמעון בר יוחאי אומר על הפסוק "משכן העדות" – "אין עדות אלא תורה." המשכן הוא בית לתורה.

ומה יש בחדר הפנימי ביותר, בקודש הקודשים? לוחות הברית וספר התורה. כתוב בספר דברים: "לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'."

ומכאן מדרש תנחומא לומד: המשכן נקרא גם "משכן השם" וגם "משכן העדות" – שני שמות לאותו בית. כי מי שפוגע בתורה, כאילו פגע בכבוד הקדוש ברוך הוא. ומי שמקדש את התורה – מקדש את הריבונו של עולם.

מדוע כתוב "מקדש" ולא "משכן"?

שואל השפת אמת שאלה דקה: הפסוק אומר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" – אבל הרי עדיין לא בונים מקדש קבוע! מקדש יבנה שלמה המלך. כאן בונים משכן – בית ארעי, נייד, צנוע. אז למה הפסוק אומר "מקדש"?

הרמב"ם אומר בפשטות: "ועשו לי מקדש" היא מצווה לדורות – כולל היום, כולל בנין בית המקדש השלישי.

אבל השפת אמת מוסיף: "משכן" ו"מקדש" הם שני ממדים של אותה אמת. משכן מלשון שכינה – הקדוש ברוך הוא שוכן בתוכנו, קרוב, נוכח. מקדש מלשון קדושה – הקדושה האינסופית שמעל העולם לגמרי.

והתובנה העמוקה היא: גם כשאתה עושה "קיתון קטן", חדר זעיר – הרי אתה עושה בית לתורה. ובית לתורה הוא בית לאינסוף. כי התורה מגלה ומבטאת את השראת השכינה בעולם. לכן הפסוק אומר דווקא "מקדש": גם המשכן הארעי הוא מקדש, כי הוא מכיל בתוכו את כל הקדושה כולה.


כשהתורה אומרת "ויקחו לי תרומה", היא מלמדת אותנו שהאינטראקציה שלנו עם הקדוש ברוך הוא היא לא עסקת קנייה-מכירה רגילה. זו מערכת יחסים. כמו חתן וכלה. כמו אבא שאומר: "בסדר, לקחתם את בתי – אבל אני בא איתכם."

לקיחת התורה היא קשר עם הקדוש ברוך הוא. המשכן הוא ביטוי פיזי לקשר הזה – בית קטן, אבל בית שמכיל בפנים את לוחות הברית, את ספר התורה, ובאמצעותם – את הנוכחות האלוקית עצמה.

ולכן, כפי שחותם רבי חנניה בן עקשיא: "רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות" – כל מצווה היא הזדמנות נוספת לקחת את הקדוש ברוך הוא איתנו.

תמלול השיעור



ערב טוב. פרשת תרומה, פותחת במצווה: דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. והרבה מהפרשנים עמדו על השאלה הזאת, למה כתוב? ויקחו לי תרומה? היה אמור להיות ויתנו לי תרומה. כמו למשל שכתוב בפרשת כי תיסא שמדבר על על מחצית השקל ונתנו איש כופר נפשו להשם לפקוד אותם. אז למה כאן ויקחו לי תרומה? אז יש תשובות רבות לשאלה הזאת. התשובה המקורית מופיעה במדרש. במדרש על הפרשה כתוב כך: איפה ראית מקח שמוכרו נמכר עמו? בדרך כלל, אדם מוכר משהו. מכרת למישהו את האוטו. בזמן המכירה יש ביניכם מסר ומתן, יש ביניכם דיונים. בסוף מכרת, זהו. בדרך כלל אתה לא פוגש את הבן אדם יותר בחיים. אפילו בית, אתה גר בבית, קנית בית ממישהו. עכשיו, לפעמים, אני פעם קניתי בית ממישהו, גם אחרי שנתיים התקשרתי אליו לשאול אותו משהו. שואל אותו מה אתה מציע, פתאום מתקלקל איזה משהו בבית. שאלתי אותו מה אתה עשית, איך בנית, מה זה. בסדר, כאילו התקשר אליך עכשיו זו עסקה שיכולה להיות מילוני שקלים. אבל אחרי שמכרת, אין בעצם שום קשר. במקרה אתה יכול להתקשר אליו, אם הוא בן אדם נחמד, הוא גם עונה לך. אבל בעיקרון שום קשר. אבל התורה, אמר הקדוש ברוך הוא לישראל, מכרתי לכם את תורתי. כביכול נמכרתי עמה. למה אני אקרא שהקדוש ברוך הוא מכר לנו את התורה, זה לא בדיוק מכר. אבל כתוב כי לקח טוב נתתי לכם. לקח מלשון לקחת, מלשון לקנות. כמו כי ייקח איש אישה, כמו מקח וממכר. כמו לקוחות שקונים. כי לקח טוב נתתי לכם, אז נכון זה נתתי, זה לא בכסף, לא קנינו את זה בכסף. אבל זה כאילו מכירה. זה כאילו הקדוש ברוך הוא יש לו את החמדה גנוזה הזאת שגנוזה לפני בריאת העולם. והוא כביכול מוכר אותה לעם ישראל. אבל אומר הקדוש ברוך הוא, מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה, שנאמר ויקחו לי תרומה. כלומר, ויקחו לי, הכוונה פה זה ויקחו אותי. כאילו אתם לוקחים אותי. אתם נותנים תרומה למקדש. אבל מה אתם בעצם לוקחים? אתם לוקחים כביכול את הקדוש ברוך הוא. אומר המדרש, משל למלך שהייתה לו בת יחידה. בא אחד מן המלכים ולקח אותה לאישה. ביקש החתן ללכת לארצו. הוא מלך, הוא יש לו מדינה למשול עליה. אז הוא רצה לקחת את אשתו ללכת לארצו. אמר לו אביה, המלך, בתי שנתתי לך יחידית היא. זאת בת יחידה. לפרוש ממנה אינני יכול. לומר לך אל תיקח אותה, אינני יכול, כי אשתך. אלא, זאת טובה תעשה לי, שכל מקום שאתה הולך כי תון אחד תעשה לי שידור אצלכם. קיתון הכוונה היא חדר. תעשה לי חדר קטן שאני אדור אצלכם. שאני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: נתתי לכם את התורה לפרוש ממנה אינני יכול. לומר לכם אל תתלוע, אינני יכול. אלא בכל מקום שאתם הולכים, בית אחד עשו לי שידור בתוכו וזהו ועשו לי מקדש. אז בעצם גם במשל מה מבקש המלך? תיקחו אותי איתכם. זה הכוונה, ויקחו לי תרומה. המדרש בעצם מפרש ויקחו לי הכוונה היא תיקחו אותי, קחו אותי איתכם. אני רוצה להיות איתכם. נתתם אהוביי. התורה היא חז"ל אומרים שאנוכי זה ראשי תיבות אנא נפשי כתבית יהבית, כאילו הקדוש ברוך הוא כותב את נפשו. התורה זה כמו נפשו של הקדוש ברוך הוא. אז כן, הוא נותן לנו את התורה והוא אומר אני נותן אני רוצה להיות איתכם. איתכם ועם עם התורה, עם עם ישראל והתורה. זה כמו חתן וכלה. שאבא אומר אני לא רוצה לעזוב אתכם. בוא, קחו אותי איתכם. ויקחו לי תרומה. לפני 200 שנה בערך, היה חי המגיד מדובנא. המגיד השם שלו היה הרב יעקב קרנץ. אבל אף אחד לא יודע איך קראו לו. כלומר, ככה קראו לו, אף אחד לא זוכר את השם הזה. כולם קוראים לו המגיד מדובנא. פעם היה מקצוע כזה של מגיד. מה זה מגיד? מגיד זה אדם שהיה עובר ודורש דרשות. היה עובר ממקום למקום ואומר דרשות לאנשים. המגיד היה עובר מקהילה לקהילה ודורש דרשות. אז היו לפעמים דרשנים מוצלחים יותר ודרשנים מוצלחים פחות. היו כאלה שהיו עוברים, טוב נו, הגיע איזה דרשן, ניתן לו לדרוש, דרש, הלך. אבל היו דרשנים שרק היו מגיעים לעיירה, ישר כולם היו מתכנסים. שמעתם מי הגיע? איזה מרצה, פה מפיק מרגליות, כולם מתאספים לבוא ולשמוע את דברי התורה. אז המגיד מדובנא שואל על המדרש הזה, הוא שואל כך: אם המלך לא יכול להיפרד מבתו, למה הוא בכלל נתן אותה לאותו חתן? הוא לא יודע שיהיה לו קשה להיפרד ממנה? והוא ענה, כתוב כך, כתוב בגמרא שאם עם ישראל לא היו חוטאים בעגל, אז הם היו חיים לעולם כמלאכים, כי כתוב: אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון וכאחת השרים תיפלו. כלומר, חשבתי שאתם אלוהים. מה אני מגלה? אתם בני אדם, אתם כאחד. כן אה, אני אמרתי אלוהים אתם ובני עליון כולכם, אכן כאדם תמותון. זה לא שהקדוש ברוך הוא לא ידע מה שיקרה. אבל הכוונה היא שאם לא הייתם חוטאים בחטא העגל, אני אמרתי אלוהים אתם. אני אמר, מה שהקדוש ברוך הוא תיכנן שעם ישראל היה יכול לחיות לעולם. בעיקרון אה, כתוב שב במעמד הר סיני פסקה זוהמתם, היו כמו אדם הראשון לפני החטא. ואחרי חטא העגל, אז חזרה הזוהמה הזאת, הזוהמת החטא של הנחש חזרה לשלוט בעם ישראל. ובעצם המשמעות היא שגם במשל הזה של המלך שמחתן את בתו, זה לא היה חייב להיות ככה שהמלך מחתן אותה והיא הולכת. אלא, בת יכולה להתחתן גם, להישאר לגור ליד אבא. היה אם עם ישראל לא היה חוטא בעגל, אז המשמעות היא ש עם ישראל היה נשאר למעשה גם מקבל את התורה וגם נשאר דבוק בקדוש ברוך הוא כמו מעמד הר סיני, זה כמו במשל, בת שגרה ליד ההורים. אבל על ידי החטא נוצר המצב שעם ישראל מתרחק מהקדוש ברוך הוא. וזה בעצם במשל שהחתן מבקש ללכת לו לארצו. ועל זה אמר ה אמר הקדוש ברוך הוא, אם אתה הולך לארצך, אז תעשה לי קיתון אחד שאני אבוא ואגור אצלכם. ולכן במובן הזה המשכן הוא בעצם פיתרון ל חטא העגל. השואל שאלה יפה: מה יותר חמור, חטא המרגלים או חטא העגל? בעיקרון היו שני חלקים אפשר להגיד, שני תפקידים מרכזיים לעם ישראל בדור המדבר. אחד זה לקבל את התורה, ואחד זה לקבל את ארץ ישראל. חטא העגל הוא בעצם בגידה בתורה. כי הקדוש ברוך הוא נותן להם 10 מצוות, עשרת הדיברות. שהראשון בהם אנוכי השם אלוהיך, השני לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. ואם הם הולכים, לא תעשה לך פסל וכל תמורה. ואם הם הולכים ועושים אחרי 40 יום פסל, אז זה בגידה בתורה. החטא השני זה בגידה בתפקיד השני שלהם. התפקיד השני שלהם היה להיכנס לארץ ישראל והם בוגדים גם בתפקיד הזה. חטא המרגלים, ניתנה ראש ונשוב למצרים. מה, בחטא המרגלים? כן. ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. אמן. אומרים חז"ל, אין לך פורענות שאין בה מפורענות העגל. זאת אומרת, חטא המרגלים זה כמו חוב קטן, יחסית. אומר אתה יודע מה, 40 שנה, סגור עניין. 40 שנה זה עונש גדול. אבל לפחות נסגר העניין. חטא העגל לא נסגר. זה ודאי נכון, שבעקבות חטא העגל נוצר מצב שאותו דור לא היה מתאים להיכנס. ולכן כך בזה בעצם היה התיקון של ה של חטא העגל. 40 שנה האלה לא היו רק לא היו רק עונש אלא בעצם גם תיקון. המשל הזה על ה בת המלך שמתחתנת, והמלך בא להיות לגור יחד איתה, מסביר יותר לעומק גם את התחלת המדרש. מה אמר המדרש? והכי יש לך דבר שאדם מוכר ונמכר יחד עם הדבר? שמוכרו נמכר עמו? וכאן ויקחו לי תרומה. הקדוש ברוך הוא כאילו נמכר יחד עם התורה. והדבר הזה מובן כאשר אנחנו מבינים שזה לא סתם שאתה קונה משהו, אלא מה אתה קונה פה? אתה קונה אישה. זה נישואין. נישואין זה גם נקרא קניין. האישה נקנית, כי ייקח איש אישה. ואף על פי שזה נקרא קניין, מה המשמעות הדבר? זה קשר. זה לא משהו של קניין שקניתי והלכתי. עכשיו אני משתמש בחפץ. אלא קניין של נישואין הוא קניין של קשר. וכיוון שאתה יוצר קשר ושזוקר פה את החיים ביחד, בוודאי שאתה בקשר גם למשל עם ההורים של הכלה. כן. קונה לימוזינה עם הנהג הצמוד. כן, נכון. נכון. אבל שוב, למכונית אתה לא צריך להתקשר כל כך לעומק. לעומת זאת בנישואין זה קשר אמיתי, זה קשר עמוק. אתה צודק. כן. כשאנחנו אומרים תורה בלי הקדוש ברוך הוא, זה לא רק תורה בלי הקדוש ברוך הוא. הדגש פה הרי זה הדגש על המשכן. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. ובזה בעצם מה שאומר המלך לבתו ולחתנו: תעשו לי קיתון אחד שאדור אצלכם. וזה כידוע כבר ישעיהו בפרק ס"ו אמר, אומר השם: השמיים כיסאי והארץ אדום רגליי. איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי? כלומר, אין מקום באמת, אין בית שיכול להכיל את הקדוש ברוך הוא. ואף על פי כן, בית המקדש הוא מכונה גם בית השם. והוא לא סתם בית השם, כי הוא בעצם בית לתורה. מה הכוונה שהוא בית לתורה? החדר הפנימי ביותר בבית המקדש, קודש הקודשים, מה יש שם? לוחות הברית. ולא רק לוחות הברית, אלא גם ספר תורה. ספר תורה. כמו שכתוב בספר דברים, לקח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית השם אלוהיכם והיה שם בך לעד. על הדבר הזה שמצד אחד, שמצד אחד המשכן הוא בית לשם, שמצד אחד הוא בית לתורה, על זה אומר המדרש, כך אומר מדרש תנחומא, אומר רבי שמעון בר יוחאי: משכן העדות. זה בפרשת פקודי, אלה פקודי המשכן, משכן העדות. אמר רבי שמעון בר יוחאי, אין עדות אלא התורה. שנאמר אלה העדות והחוקים והמשפטים. אז משכן העדות זה משכן של התורה. זה בית לתורה. משל למלך שהיה לו בת, שהייתה לו בת. בנה לה פלטרין והושיבה לפני משבעה היכלים. כלומר, בונה איזה ארמון ענק, שבעה היכלות, והיא נמצאת בהיכל הפנימי ביותר. הוציא שם, פירסם המלך פרסום והודעה חריפה. כל מי שייכנס להילחם על בתי, כאילו הוא נכנס עליי. כך שני שמות נקראו למשכן, משכן העדות ומשכן השם. כתוב גם לפני משכן השם. אמר הקדוש ברוך הוא אם ביזה אדם את תורתי, כאילו עלה וביזה את כבודי. כלומר עצם זה שהמשכן זה כאילו ביתו של הקדוש ברוך הוא. אבל הקדוש ברוך הוא מלו כל הארץ כבודו. מה בכל זאת, מה זה קיתון אחד, בית קטן. והכי הקדוש ברוך הוא נכנס בתוך קיתון אחד? התורה נכנסת. והתורה זה בעצם כבודו של הקדוש ברוך הוא, זה בעצם אה מי ש בא ופוגע חלילה בתורה, כאילו פוגע בריבונו של עולם. ולכן אומר השפת אמת שלכן כתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. לכאורה היה צריך להיות כתוב ועשו לי משכן. עוד לא עושים מקדש. מקדש יעשה שלמה המלך. למה אתה אומר ועשו לי מקדש? אז כמובן, קודם כל בצורה פשוטה, הרמב"ם למשל אומר שזאת מצווה לדורות. הוא אומר זה על פי הספרי, במדרש ספרי כתוב כל מקום שכתוב לי, לעד הוא לעולמי עולמים. ועשו לי מקדש, מצווה לדורות. לכן כמובן הרמב"ם מונה את זה אחת המצוות מצווה כ"ף בספר המצוות לרמב"ם, מצווה לבנות מקדש, מצווה לדורות. שקיימת בכל דור ודור, גם היום אנחנו מחויבים במצווה הזאת. אנחנו לא יכולים לעשות את זה לצערנו, אז אנחנו לא לא עושים. אבל בעיקרון, מצווה מוטלת עלינו גם היום לבנות מקדש, ועשו לי מקדש. אבל שפת אמת אומר דבר נוסף, למה כתוב מקדש ולא משכן? הוא אומר שמשכן זה מלשון שכינה, שהקדוש ברוך הוא שוכן בתוכנו. מקדש זה לשון קדושה, הקדושה האינסופית, משהו שהוא מעל העולם. כי הקדוש ברוך הוא באמת גם מעל העולם וגם שוכן בתוכנו. ובכוונה אומר הפסוק ועשו לי מקדש, כלומר, גם כשאתם עושים לי משכן, כשאתם עושים לי איזה בית קטן, איזה קיתון זעיר שבסך הכל הקדוש ברוך הוא ודאי לא נכנס בו, אלא מה שנכנס בו זה רק התורה, אף על פי כן מה שאתם עושים לי בעצם זה מקדש. כי כאשר אתם עושים בית לתורה, אתם עושים בית לאינסוף. בית כי התורה התורה מבטאת ומגלה את השראת השכינה בעולם, שזה בעצם הקדושה כולה. אז אם כן נסכם קודם כל ויקחו לי תרומה. אמרנו ויקחו לי הכוונה היא ויקחו אותי. כי לקיחת התורה היא קשר עם הקדוש ברוך הוא. והקשר הזה בא לידי ביטוי במשכן, כי המשכן הוא בית לתורה. בית לתורה הוא בית לשם. והמדרש אומר שזה אותו דבר. כי מי שפוגע חלילה בתורה, פוגע בקדוש ברוך הוא. ומי שמקדש את התורה, מקדש את הקדוש ברוך הוא. וכשאתה עושה בית לתורה, אתה עושה בעצם מקדש. גם אם זה משכן קטן וזמני, זה מקדש כי זה מכיל בתוכו את כל הקדושה כולה. רבי חנן בן עשה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך ירבה להם תורה ומצוות. שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.