בלוג

ערב טוב, רבותיי.
דברי התורה לעילוי נשמת המנוחות והמנוח שהזכרנו את שמם קודם לכן בתפילת האשכבה.

פרשת תרומה פותחת, דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.
ושאלה מפורסמת ששואלים, למה בעצם כתוב ויקחו לי תרומה? היה ראוי להגיד ויתנו לי תרומה.
מה פירוש ויקחו?
אז התשובה הראשונה,
שכאשר אדם תורם, הוא בעצם מקבל הרבה יותר ממה שהוא נותן.
מה נתת?
נתת בוודאי, מדבר על בית המקדש, נתת להקמת המשכן.
נתת, נגיד, סכום גדול של 10,000 שקל.
אבל מה קיבלת? קיבלת זכות להיות שותף בבית השם, בבית המקדש.
זכית להשרות שכינה בישראל.
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
אין דבר יותר גדול מזה.
גם כאשר אתה לא תורם לבית מקדש, אלא כאשר אתה תורם לבית כנסת, כאשר אתה תורם לעניים, לנזקקים, כאשר אתה תורם לחיילים, כאשר אתה תורם ל לומדי תורה, כל דבר שאתה תורם אליו לדבר מצווה, הזכות שאתה מקבל הרבה הרבה יותר גדולה מאשר ההשקעה שאתה משקיע.
ולכן, ויקחו לי תרומה. אתם תורמים, אתם בעצם אלה שלוקחים, אתם בעצם אלה שמקבלים.

המדרש לוקח את זה קומה אחת נוספת ואומר שבעצם בדרך כלל בתנ"ך, שאומרים לקחת משהו, הכוונה היא לקנות.
גם היום, כשאנחנו אומרים מישהו שהוא לקוח, מה הכוונה לקוח?
הלקוחות, זה אלה שבאים לקנות, או לאו דווקא לקנות. הם בעצם ה כן, הצרכנים, הם אלה שהאדם בא ועושה מולם את העסק.
יש גם ביטוי שגם היום משתמשים בו בעברית, מקח וממכר.
מה הכוונה מקח וממכר?
זה בעצם קנייה ומכירה. מקח זה לקנות וממכר זה מכירה. ולכן בעצם הביטוי הזה ויקחו לי תרומה, משמעותו גם ויקנו לי תרומה.
דרך אגב, ניתן רגע דוגמה, כמה דוגמאות לדבר הלשון הזאת.
למשל, כאשר אדם מקדש אישה, כתוב בתורה כי יקח איש אישה.
ומכאן למדו חז"ל שהאדם צריך לקנות את האישה בדרכי קניין. כמובן אין הכוונה שהוא קונה אותה כמו שקונים חפץ, אלא קניין הוא קשר רוחני שהוא יוצר עם האישה. אבל זו הכוונה.
כי יקח איש אישה, הוא לוקח, הכוונה היא קניין, האישה נקנית בשלוש דרכים.

אומר על זה המדרש שיש דוגמה נוספת לביטוי הביטוי הזה לקיחה שמופיע בבתורה, והוא הפסוק המפורסם כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו.
התורה נקראת לקח.
היום כאשר אנחנו אומרים את המילה לקח, יש לקח בדבר, מה אנחנו מתכוונים לקח?
מוסר השכל.
מה אתה לוקח לחיים שלך מהדבר הזה?
זה היום הביטוי לקח. אבל בתורה, לקח טוב נתתי לכם, הכוונה היא אני מוכר לכם סחורה טובה.
כאשר אני מוכר לך אוטו טוב, נעליים טובות, מחשב מצוין, אז אני יכול להגיד לך תשמע, לקח טוב נתתי לך. כי כאשר אדם לוקח זה הקונה והלקח זה מה שהוא קנה.
כי לקח טוב נתתי לכם. אומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, נתתי לכם תורה שהיא קניין טוב.
תורתי אל תעזוב.
האם הקדוש ברוך הוא מוכר לנו את התורה?
זה לא בדיוק מכירה, אבל כן, אנחנו צריכים לקנות אותה.
אומרת המשנה המפורסמת בפרקי אבות, ב-48 דברים התורה נקנית.
יש דבר שנקרא קניין תורה.
יש ומופיע שם 48 דברים.
בהתמדה, בפלפול התלמידים, בדיבוק חברים, בשמיעת האוזן, בעריכת שפתיים, בבינת הלב, 48 דברים, לא, זה לא הנושא שלנו, לא נזכיר את כולם עכשיו, אבל זה כל אלה מאמצים שאדם צריך לעשות, מחירים שהוא משלם כדי לקנות תורה.

אז הדבר הדברים האלה הם בעצם מבטאים לנו את העניין הזה של התורה בתור קניין שאנחנו צריכים לקנות אותו, שהקדוש ברוך הוא נתן לנו על מנת שנקין אותו ונהפוך אותו לחלק מאיתנו.
אומר על כך המדרש, המדרש על פרשת תרומה,
כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, הוא לוקח את המילה ויקחו לי תרומה וכאמור משווה אותה לפסוק הזה, אל תעזבו את המקח שנתתי לכם.
ואומר המדרש באמת מעלת התורה והמצוות זה מעלה יותר גדולה מכל קניין אחר. יש פסוק במשלי, עכשיו אני נזכר. פסוק במשלי שאומר, וכל קנה חכמה, משהו קנה חכמה ובכל קנייניך קנה בינה. איך מתחיל הפסוק?
לא זוכר את ההתחלה של הפסוק. אבל אומרים לך קנה חכמה, בכל קנייניך קנה בינה. כלומר, אתה צריך לקנות את זה, אתה מתאמץ, ודאי שצריך להתאמץ. אדם לא לא זוכה לחכמה ובינה ותורה ומצוות בלי מאמץ. כל דבר הוא דורש ויתור, הוא דורש מאמץ, הוא דורש איזה הקרבה מסוימת.

ומסביר המדרש, למה התורה והמצוות זה הלקח הטוב ביותר, הקניין הטוב ביותר שיכול אדם לקנות?
אומר המדרש כך:
בדרך כלל אדם לוקח מקח, קונה משהו, אם יש בו זהב, אין בו כסף. אם יש בו כסף, אין בו זהב.
או שאתה קונה כלי מזהב או כלי מכסף. אבל התורה יש בה כסף ויש בה זהב. שנאמר, אמרות השם אמרות טהורות, המרות טהורות. כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתיים. אז התורה היא כסף.
וגם התורה היא זהב, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב.
יש אדם שקונה שדות, אבל לא כרמים. כרמים, אבל לא שדות.
כרמים זה שטח של עצי פרי. לאו דכרם זה לאו דווקא בלשון חז"ל, לאו דווקא גפנים.
אבל הכוונה היא עצי פרי, ושדות זה גידולי שדה. פעם כמעט כל הפרנסה הייתה מהקרקע, מהחקלאות. ולכן היה בדרך כלל שני סוגים עיקריים של חקלאות. אחד, זה מי שמגדל מטע, פרדס, כרם, עצי פרי. והשני מי שמגדל גידולי שדה, חיטים, שעורים, בוטנים, קישואים, לא משנה, כל הדברים שצומחים בשדה.

אז בדרך כלל אדם בוחר להיות חקלאי, אז הוא או חקלאי של גידולי שדה או של כרם. אתה לא יכול אתה שותל את זה ביחד, זה בכלל כילים. אסור לשתול ביחד.
והנה בתורה, בתורה נאמר על בשיר השירים שלחיך פרדס רימונים.
שעלחיך, שדה שלחין הוא תמיד יהיה שדה של ירקות.
הוא תמיד יהיה שדה ש שמגדלים בו ירקות או תבואה, חיטים, זה שדות, זה לא כרמים.
ומה אומרים לך? שלחיך פרדס רימונים. אז הנה נמשלת התורה גם ל שדה שלחים וגם לפרדס.

עוד דבר, יש לך אדם שלוקח מקח, ובני אדם אינם יודעים מה הוא.
אבל משכר הסרסור, כלומר, מהשכר של המתמ של המתווך יודעים מה קנה.
כך התורה, אין אדם יודע מה היא.
אתה לא יכול לדעת מה, מה עוצמת התורה, אתה בן אדם לא יכול להבין מה העוצמה של התורה, מה הקדושה של התורה.
איך אנחנו יכולים לדעת קצת מה המעלה של התורה? מהשכר המתווך.
מי המתווך שמכר לנו את התורה?
משה רבנו.
ומה השכר שלו?
כי קרן עור פניו בדברו איתו.
כל פניו האירו, אור אל טבעי.
אז אתה רואה שמשה רבנו מזה שהוא מסר לנו את התורה, כל פניו האירו, אז אתה יכול להבין קצת מה היא מעלתו של ה מעלתה של התורה.

דבר אחרון אומר המדרש,
יש לך מקח,
בדרך כלל אתה קונה משהו, ואחרי שקנית, אין לך שום עסק עם הבן אדם שמכר לך.
ניתן דוגמה.
אם אדם סוחר בית, אז הוא משלם שכירות, ועכשיו יש לו מערכת יחסים עם המשכיר.
הבית של המשכיר ואתה משלם לו כל חודש, הכל, יש בעיות, יש תקלות, יש לך טענות, הוא בא אליך בטענות, למה אתה לא שומר על הבית? יש מערכת יחסים.
אבל מכירה, הוא מכר לך בית. זהו, הוא עבר למקום אחר.
ברגע שסיימתם הוא העביר לך את הרישום בטאבו על שמך, וסיימת לשלם הכל.
מה לך ולא? אין שום קשר ביניכם.
וזה עוד תהליך מכירה ארוך ומסובך של בית.
אם הלכת לחנות וקנית משהו, קנית פלאפון בחנות.
בסדר, אז אולי יש לך אחריות.
אבל אם קנית נעליים בחנות, אין אחריות על נעליים.
אין לך שום קשר אל המוכר.
קנית, תודה רבה, משרת אותי עכשיו יפה, הכל נפלא. אני עכשיו קשור לחפץ שקניתי, לא קשור למוכר.
לעומת זאת, כאשר הקדוש ברוך הוא מוכר לנו את המקדש, את המשכן,
הוא יותר נכון, מה שכתוב במדרש, מכרתי לכם את תורתי, נמכרתי אני עמה.
גם אני נמכרתי עם התורה, שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. אני שוכן בתוכם.
ועל מה דורש את זה המדרש? שנאמר ויקחו לי תרומה.
מה הכוונה ויקחו לי? ויקחו לי כאילו כתוב ויקחו אותי. הם לוקחים אותי.
הם נותנים תרומה ובזה בעצם הם לוקחים אותי.
הקדוש ברוך הוא נמצא אי שם, עולמות עליונים מעל העולם שלנו. לא.
ברגע שאתה נותן תרומה למקדש, ברגע שאתה מקבל תורה, אתה מושך את הקדוש ברוך הוא אליך.

אני רוצה רגע לחזור, ארבע מעלות של התורה ושל השראת השכינה שנאמרו פה במדרש.
ואני רוצה לחזור מהתחלה ולזה רק אמרנו דברי המדרש, נברר קצת את העומק שבכל חלק וחלק של דברי המדרש.
המעלה הראשונה אמר המדרש, יש אדם שקונה תכשיט מכסף, יש אדם שקונה תכשיש תכשיט מזהב.
אבל התורה היא גם נקראת כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתיים וגם הנחמדים מזהב ומפז רב.
סליחה שאני שואל קושיה על דברי המדרש, אבל לכאורה גם תכשיט יכול להיות מורכב מכסף ומזהב. אף פעם לא ראיתם תכשיט שהוא משולב?
זהב וזהב לבן או כסף וזהב, מה זה בעיה לעשות?
זה לא בעיה לעשות. מה המדרש כל כך משבח את התורה? התורה יש בה גם כסף וגם זהב. כל תכשיט אפשר לעשות כך.

יש פירוש נפלא שאומר הרב ריינס. הוא לא אומר את זה על ה על המדרש הזה, אבל זה מאוד מאוד קשור.
אומר הרב ריינס,
במדרש אחר בבראשית רבה פרשת ת"ז אומר רבי אבהו, טובה גדולה נתן הקדוש ברוך הוא לעולמו.
אדם פורט זהב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות. כלומר,
מטבעות כסף הערך שלהם הוא נמוך יותר. מטבע זהב אחד יכול להיות שווה כמו 100 מטבעות כסף.
אז מצד אחד, כאשר אדם הולך בדרך, אם הוא הולך ליריד שנמצא בעיר אחרת, וודאי פעם שהוא לא הולך עם האוטו, אלא הוא עם חמור וסוס ועגלה,
אז תארו לכם אם היה רק מטבעות קטנים של כסף, הוא היה צריך לקחת איזה שני שקי כסף בשביל לשלם את כל מה שהוא צריך לשלם.
בזכות שיש זהב, אז הוא לוקח ארבע מטבעות זהב.
וארבע המטבעות האלה שווים שני שקי כסף.
ואז הוא מגיע לשוק, ליריד, ושם הוא במטבע אחד יכול לבוא אל השולחני שזה היה הבנקאי של פעם שמחליף, קוראים לו שולחני כי הוא יושב ליד שולחן ועוסק בחלפנות כספים.
ושם הוא בעצם מחליף את הזהב הזה בכמות של מטבעות כסף, ואז הוא הולך וקונה מה שהוא צריך.
אם היה רק זהב, גם הייתה בעיה. כי אתה בא למוכר ואתה רוצה לקנות קילו עגבניות, מטבע זהב.
והזהב אתה יכול לקנות את כל החנות, מה אתה עכשיו? אין לי מה לעשות איתך. אז אתה צריך ללכת לפרוט את זה.
אומר הרב ריינס, זה לא סתם השבח הזה של מטבע קטן ששווה המון ומטבעות קטנים שאפשר יותר להשתמש בהם בפרטי פרטים. קוראים לזה פרוטות, לפרוט את הכסף.
כי זה קשור לפרטים ולכללים. הקדוש ברוך הוא בכל דבר ודבר בעולם, ובמיוחד בתורה, ברא כללים ופרטים.
יש בתורה עקרונות. למשל, השבת היא מתנה גדולה שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל. זה כלל גדול.
בתוך דברי השבת יש המון המון פרטים, כהררים התלויים בשערה. יש המון המון פרטי פרטים. איזה בדיוק מלאכות אסורות ומה היא תולדה ומה שבות, איסור דרבנן. המון המון המון דינים, הכל זה פרטי הפרטים. אבל הכל נובע מכלל אחד מאוד עמוק ומשמעותי של הזכות הגדולה של יום השבת.
וכך בהמון המון נושאים.
זוגיות בין איש לאישה, זה גם מתנה עצומה.
וגם בנושא הזה של זוגיות יש המון דינים, פרטי פרטים. יש כל הנושא של טהרת המשפחה. המון המון נושאים, אתה יכול לראות בתורה שיש עיקרון גדול, כלל, שהוא יסוד רוחני, עמוק, שאתה יכול לראות גם, הרבה פעמים אתה יכול גם להבין קצת מה המשמעות שלו, מהעומק שלו, מהמתנה הגדולה שבו, מהאור שגנוז בו.
ואז יש המון המון המון פרטים. בפרטים אתה בדרך כלל לא מבין. מה קרה? למה שיורד גשם בשבת אסור לי לפתוח מטרייה? מה זה הדבר הזה?
בסדר, את הפרט הזה אולי אתה לא מבין, אבל תבין שהפרט הזה הוא חלק מכל הגודל הכללי. וזה בעצם, ובסוף אם יש גודל כללי, אם יש איזה רעיון מאוד מאוד גדול שהוא לא בא לידי ביטוי בפרטים, אז זה מאוד חסר. אם הזכרנו זוגיות בין איש לאשתו, תארו לכם, אדם שאומר לאשתו, את לא מבינה כמה אני אוהב אותך.
אז היא אומרת לו, אבל במה זה בא לידי ביטוי?
אתה לא עוזר לי, אתה לא מחמיא לי, אתה לא שותף איתי.
אז אם זה לא בא לידי ביטוי בשום פרט, אז יופי, אתה אומר לי שאתה אוהב אותי.
זה איזה כלל גדול, אבל הכלל הזה צריך לבוא לידי ביטוי בפרטים. תקנה לי מתנה ליום הנישואין, תקנה לי מתנה ליום הולדת, תכתוב לי שירים, תביא לי פרח. לא יודע מה, כל מיני, תעזור לי.
כל מיני דברים, תיקח אותי איזה מסעדה. לא משנה, כל אחת מה שמתאים לה ומה שבעלה מתאים לו.
אבל אתה צריך למצוא דרכים שהאהבה הגדולה הזאת תבוא לידי ביטוי בפרטים.
וזה כשהמדרש אומר שבתורה יש כסף ויש זהב, זה בעצם העומק.
יש בתורה גם כללים עצומים עם אורות גדולים ורעיונות עמוקים, וגם זה יורד לפרטי הפרטים שזה בעצם כנגד מטבעות הכסף.
הדבר השני שאומרת אומר המדרש, שבתורה יש גם שדות וגם כרמים. שלחיך פרדס רימונים, כלומר גם שדה תבואה וגם פרדס.
מה בעצם ההבדל בזה?
כאשר חקלאי מתלבט במה להשקיע.
אז אפשר להבין שהיתרון הגדול של שדה על פני עץ. מה עדיף? שדה או עץ?
יש לכל אחד יתרונות.
שדה, אתה זורע, באותה שנה אתה קוצר ויש לך יבול.
זרעת חיטים, באותה שנה אתה מכפיל את היבול פי כמה, ויזרע יצחק בשנה ההיא וימצא בארץ ההיא מאה שערים.
אז זה אתה יכול מייד לקבל תוצר טוב.
עץ לוקח לך הרבה זמן. כמה זמן לוקח לך עד שאתה נהנה מהפירות של העץ?
לפחות ארבע שנים, כי שלוש שנים זה עורלה, השנה הרביעית זה נטע רבעי אתה חייב בעצם את כל הפירות להביא לירושלים ולאכול שם בטהרה, רק בשנה החמישית ויהיה לכם תבואתו.
בשנה החמישית אתה יכול ליהנות מהפירות של העץ.
אז זה חיסרון גדול, ההשקעה כל כך ארוכה. מצד שני,
ברגע שעבר, הגעת לשנה החמישית,
עכשיו בעקרון במעט מאוד מאמץ, העץ כבר קיים.
אתה צריך קצת להשקות אותו לפעמים, אם הגשם לא מספיק.
אתה צריך קצת לזמור אותו.
אולי היום אנחנו גם מרססים.
שלא יהיה מזיקים.
אבל ההשקעה היא קטנה והיבול ממשיך.
לעומת זאת, בשדה, כל שנה אתה מתחיל מאפס.
כל שנה אתה בעצם צריך לזרוע מחדש.
התורה יש בה שדות ויש בה כרמים, כלומר,
קודם כל, יש שכר מיידי.
האדם שלומד תורה, אדם שעוסק בתורה ומצוות, מיד החיים שלו משתנים.
החיים שלו הופכים להיות שלווים יותר, מלאים יותר, עמוקים יותר, מאירים יותר.
מיד, כי ברגע שהוא עוסק בתורה ומצוות,
ומתחבר אל האור שבתורה, אז האור שבתורה הופך את החיים שלו לחיים אחרים.

מצד שני, זה לא רק השכר המיידי כמו בשדות, אלא זה גם ככל שאתה מעמיק יותר, ומתמיד יותר, ושנים.
אז העומק של זה הופך להיות גם פירות ארוכי טווח.
לשנים, לדורות, לעולם הבא, כל ההמשך שהוא גם ארוך טווח, גם הוא קיים בתורה.
זה הרובד השני של שדות וכרמים.

הרובד השלישי שמדגיש את האור שקרן בפני משה, בעצם מגלה לנו על הרובד האלוקי, האל טבעי שיש בתורה.
אם דיברנו על זה שיש בתורה כללים ופרטים, זהב וכסף, ושדות וכרמים, שכר מיידי ושכר לאחר זמן,
אבל זה לא רק מה שאנחנו נהנים, זה גם משהו אלוקי. זה האור שקרן בפני משה.
והדבר האחרון שמופיע המדרש,
זה הנקודה הזאת שהקדוש ברוך הוא בא לשכון בתוכנו.
כמו שאמרנו, שכאשר אתה קונה חפץ, אז המוכר נעליים לא אמור לבוא לגור איתך בבית.
אבל שאתה קונה תורה, הקדוש ברוך הוא בא לגור איתך.
הקדוש ברוך הוא שוכן בתוכנו, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ולכן זוהי המעלה הרביעית שעולה מתוך דברי המדרש.
אז שנזכה בעזרת השם שכל המעלות האלו יהיו בנו כאשר אנחנו נבחר בחיי תורה ומצוות ונזכה בעזרת השם לכל השכר הגדול והמעלות הגדולות הללו.
רבי חנניה בן קש אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.