פרשת תולדות – טיש לקראת שבת קדש פרשת תולדות – ישיבת מעלות

שאלת היסוד: האם יצחק ורבקה "אשמים"?

"ויגדלו הנערים, ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים" – השאלה שעולה מהפסוקים היא מטרידה: איך ייתכן שלזוג צדיקים כמו יצחק ורבקה נולד בן כמו עשיו? איך אפשר שבבית שכולו תורה ויראת שמיים, אהבת ה' וצדקות וחסד, צומח ילד שהופך להיות רשע?

הגמרא עצמה דנה בשאלה דומה – מדוע אין מצוי שבניהם של תלמידי חכמים הם תלמידי חכמים? והתופעה מוכרת: לפעמים דווקא בנו של הרב מרגיש צורך למרוד, להתנער, ללכת רחוק, להתנהג בצורה פרובוקטיבית.

אפשר היה לומר שעשיו נולד בכוונה תחילה – כדי לאתגר את יעקב, או אולי כדי להשלים אותו. יעקב הוא איש תם יושב אוהלים שילמד תורה, ועשיו יעסוק בעבודה המעשית – משהו כמו יששכר וזבולון, תורה ועבודה. אבל בסוף, זה לא יצא לטובה. עשיו יצא רשע: הוא לקח נשים מבנות חת העובדות עבודה זרה, בזה את הבכורה ("ויבז עשיו את הבכורה"), ובסופו של דבר אפילו רצה להרוג את יעקב ("יקרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי"). חז"ל מוסיפים שעשיו היה רוצח, גזלן, ובעל נערה מאורסה.

תשובת הרש"ר הירש: החינוך הלקוי

רבי שמשון רפאל הירש, אחד מגדולי עם ישראל בגרמניה לפני כ-200 שנה, מציע תשובה נועזת. הוא מבסס את דבריו על מדרש:

"ויגדלו הנערים – רב לוי אמר: משל להדס ועצבנית שהיו גדלים זה על גבי זה. כיוון שגדלו והפריחו, זה נותן ריחו וזה נותן קוציו."

כשהם היו צעירים, היה נראה שהם אחים תאומים כמעט זהים. לא זהים במראה – עשיו אדמוני כולו כאדרת שיער, יעקב איש חלק – אבל מאוד דומים באופי ובהתנהגות. כמו ההדס והעצבנית שבצעירותם קשה להבדיל ביניהם. רק כשהם גדלו התגלה ההבדל המהותי.

אומר הרש"ר הירש בדברים חריפים: "מקורו של הניגוד הזה היה לא רק בתכונותיהם, אלא בחינוכם הלקוי."

מי אנחנו שנגיד על יצחק ורבקה דברים כאלה? אבל הרש"ר הירש מעז ואומר: הבעיה העיקרית הייתה שיצחק ורבקה חינכו את שניהם אותו דבר. תורה אחת וחינוך אחד הוענקו לשניהם, ושכחו את הכלל הגדול בחינוך – "חנוך לנער על פי דרכו".

נדמיין את הסיטואציה: הילדים של יצחק ורבקה, בגיל שלוש לימדו אותם א'-ב', בגיל חמש הכניסו אותם לתלמוד תורה. יעקב בשבילו זה מצוין, הוא מצטיין וכל המורים אוהבים אותו והוא נהנה מכל רגע. ועשיו מתפוצץ. אולי בהתחלה הוא לא ישר בעט – הוא אוהב את אבא ואת אמא שלו, מכבד אותם. אבל אחיו הרבה יותר מצליח, למה? כי זה יותר מתאים לו. אז בלית ברירה הוא נהיה מספר שתיים, ולא בגלל שהוא יותר חלש בלשנן פסוקים, אלא בגלל החינוך הלקוי – שמו אותו במסגרת שלא מתאימה לו, בסיטואציה ובאווירה ובדרישות ובציפיות שלא מתאימות לו. זה לא הוא.

המשל של בית הספר לבעלי חיים

הרב קוק כותב באורות התורה על אלה שיצאו להפקרות ולהזבת התורה בגלל שהם לא צמחו בבית מדרש המתאים להם. הוא רומז לבאליק ולאחד העם:

בא־ליק, בעל נפש שירית פיוטית, שהכל אצלו משתוקק לאורות גדולים, לרעיונות, לאידיאות – גדל בישיבה ליטאית שבה הלמדנות של הפלפולים ופרטי ההלכות היו הדבר היחיד. אם אתה לא שם, אתה לא קיים.

לעומתו, אחד העם (אשר גינזבורג), אדם שכלתן ומשכיל שהכל אצלו חייב להיות מוגדר ומדויק מבחינה שכלית – גדל בקהילה חסידית של טישים, התבודדויות, משקה, שירים ודבקות. זה לא דיבר אליו בכלל.

יש משל: פעם החליטו בעלי החיים לפתוח בית ספר. הנשר התעקש שחייב להיות שיעור בתעופה, הצ'יטה התעקשה על ספורט, הדולפין התעקש על צלילה, והקוף על טיפוס על עצים. ובשיעור הראשון של טיפוס על עצים כולם שברו את הידיים והרגליים – חוץ מהקוף. אם אתה מנסה להכניס את כולם לסד אחיד, אנחנו בבעיה.

השיר המפורסם "We don't need no education" עם הקליפ של אנשים הולכים בשבלונות, מבטא את התחושה של שכפולים גנטיים שבעצם לא נותנים לאדם את האני העצמי שלו. יש תפסקא מפורסמת באורות הקודש על "בקשת האני העצמי": "המחנכים המלומדים מסיחים דעתם גם הם מן האני, ורק מפתימים את המוחות בכל מה שהוא מחוץ להם."

זה יסוד מאוד מרכזי – אדם צריך למצוא את האות שלו בתורה. מה החיבור שלך לעבודת ה'? מה החיבור שלך לתורה? מה השליחות שלך בעולם? מה היכולות שלך? מה השם אלוקיך שואל מעמך?

ההסתייגות: הבחירה החופשית

יחד עם זה, צריך להסתייג במשהו מהפירוש הזה של הרש"ר הירש. מי אשם בזה שעשיו יוצא לתרבות רעה? יצחק ורבקה? מה זאת אומרת?

אני לא אומר שיצחק ורבקה לא יכולים לעשות טעויות. יכול להיות. גם האבות הקדושים יכולים לעשות טעויות – לא בקטע של "תורה בגובה העיניים" שהם עכשיו כמו חברים שלנו, אלא שגם חז"ל מעבירים ביקורות על האבות והאימהות. "ויגדלו הנערים" – בהתחלה אי אפשר היה לראות שזה הדס וזה עצבנית. אז זה שגגה. לגיטימי להגיד את זה.

אבל לא לגיטימי להגיד שהאשמה מוטלת על יצחק ורבקה. יש לך בחירה חופשית.

אין דבר כזה שאתה תגיד: "ככה חינכו אותי ובגלל זה אני ככה וככה." אין לך שום לגיטימציה למיקוד שליטה חיצוני (כך קוראים לזה בפסיכולוגיה). למה אני לא מצליח? כי המורה שלי לא היה בסדר? כי הרב שלי לא חינך אותי? כי ההורים שלי גרמו לי טראומה?

לא משנה באיזה סיטואציה אתה נמצא, יש לך בחירה חופשית.

יכול להיות שיצחק ורבקה בשגגה כיוונו את עשיו למשהו שהוא לא, ויוצא שלפי זה היה לו ניסיון הרבה יותר קשה מאשר ליעקב. יעקב גדל באטמוספירה הכי מתאימה לו, הכי טבעית לו. אבל זה לא אומר שעשיו לא הייתה לו בחירה. הייתה לו בחירה.

מופת חי: מי שניצח את הסטטיסטיקה

במהלך ימי חיי פגשתי כמה וכמה אנשים שבאו מהרקעים הכי קשים, בעייתיים, אפלים – ואתה רואה אותם אנשים מדהימים. שהלוואי על כל אחד מאיתנו כאלה מידות, כאלה יראת שמיים.

אדם אחד שזכיתי שהיה תלמיד שלי – אימא שלו חולת נפש, לא מתפקדת לחלוטין, בעייתית מאוד גם מבחינת ההתנהגות שלה עם הילדים. אבא שלו לא עובד, דמות חלשת אופי שלא עושה כלום. ואתה רואה ילד מדהים, מנהיג, כריזמטי, ירא שמיים, תלמיד חכם. אדם שבאמת משכמו ומעלה. אתה לא מדמיין דבר כזה.

התפיסה בעולם היא לעיתים קרובות אחרת. יש לי אחת הבנות שעובדת סוציאלית. מה מלמדים בעבודה סוציאלית? שסטטיסטית, וזה ודאי נכון, ברוב המקרים אדם שגדל אצל אבא מכה – הוא יהיה אבא מכה. זה מעגל.

אז מה, זו גזירת גורל? חס ושלום. אין מציאות כזאת שנגזר על אדם להיות צדיק או רשע.

זה אומר שמי שגדל במציאות כזאת – הניסיון שלו יהיה יותר קשה. אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. כל אדם הקדוש ברוך הוא מזמן לו ניסיונות כאלה ואחרים. אחד ניסיונות יותר קשים בתחום הזה, אחד ניסיונות יותר קשים בתחום אחר. אבל בסוף – זה שלך.

בסוף זה הכל לבחירתך, בידיים שלך, בשליטתך.

יש דברים שהמציאות נכפתה עליך, אבל איך אתה מתייחס למציאות – זה כבר לגמרי תלוי בך.

הדבר היחיד שאין לנו בחירה בו

כשהייתי בערך בגילכם, בבגרות בחיבור, בחרתי בנושא: "חירות דורשת אחריות". הייתי צריך פתגם על הנושא הזה של החירות, ולא מצאתי, אז המצאתי: "הדבר היחיד שאין לנו בחירה בו – זה עצם הבחירה בבחירה."

אתה לא יכול לא לבחור.

אם החלטת לא לבחור – גם כן בחרת. בחרת לא לבחור, בחרת להיות פסיבי, בחרת להיגרר, בחרת לא לבחור – אבל זה בחירה. גם זו בחירה.

האמירה הזאת היא מאוד מכוננת – ההבנה שהכל תמיד תלוי בך, זה בידיים שלנו. זה לא איזשהו גורם חיצוני שאתה יכול לתלות בו את הדברים.

המסר הכפול: לימוד וחירות

יש פה שני לימודים:

ראשית, הלימוד הגדול של הרש"ר הירש – חנוך לנער על פי דרכו. לנסות לזהות, בעזרת ה', בילדים שלנו, את הנקודות החוזקות שלהם, שורשי הנשמה, את העומק. מה הקדוש ברוך הוא נתן בנשמה הזאת? בנפש הזאת? ולנסות לכוון אותם בדרך המתאימה להם.

שנית, לדעת על עצמנו שהכל בסוף תלוי בנו. וגם כלפי הילדים שלנו – לפעמים ההורים מרגישים רגשות אשמה כלפי הילדים: "טעיתי פה, טעיתי שם."

רגשות אשמה באופן כללי זה רגשות מכבים, מצמיטים ומשמידים. זה לא מצע לצמיחה של משהו. שום דבר לא צומח, שום דבר טוב לא צומח מרגשות אשמה.

האמירה שתמיד יש לך בחירה – פירושה שגם לילד שלך יש תמיד בחירה. גם אם עשית טעות, יכול להיות שעשית טעות, בטח תעשה טעויות – עדיין, אם הילד בוחר משהו, זה שלו.

תעשה את הדברים לשם שמיים. "אין להן אלא מה עיניהן רואות" – תשתדל לעשות טוב, ובעזרת ה', הילדים גם אם הם ילכו ימינה שמאלה, בסוף הטוב שאתה תקרין ותשפיע אליהם – אין שום ספק שהוא יחלחל בחיים שלהם.

והבחירה היא בחירה שלהם. אתה בעיקר צריך לשחרר – וזה כוח מיוחד.


הדבר תורה זה משלב את שתי האמיתות: החשיבות של חינוך מותאם אישית, יחד עם הידיעה הבסיסית שבסופו של דבר – הבחירה היא תמיד של האדם עצמו. לא ניתן להאשים נסיבות חיצוניות, ולא ניתן לקחת אחריות על בחירותיהם של אחרים – אפילו של ילדינו. זהו איזון עדין ומשחרר בין אחריות וחופש, בין השפעה ובחירה.

תמלול השיעור

הוא בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם. 
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם. 
הוא בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם. 
למה את אלוהיך עולם עולם, אדוני עולמית וכיון למה את אלוהיך עולם עולם.

איך קורה דבר כזה?
שלזוג צדיקים כמו יצחק ורבקה,
נולד עשו.
איך קורה כזה אקו?
באמת, איך קורה דבר כזה?
איך ייתכן שבבית שכולו תורה ויראת שמיים
ואהבת השם
וצדקות וחסד,
איך נולד בן כמו עשיו?
מה אתם אומרים?
לאתגר את יעקב.
לא שמעתי.
לאתגר את יעקב.
אתה אומר זה ניסיון, הקדוש ברוך הוא בכוונה
שולח את עשיו לביתו של יצחק כדי לאתגר את יעקב.
תשמע את הבן של הרב.
תצומת הבן של הרב.
כן
הגמרא מפרסמת, דנה בשאלה
מפני מה אין מצוי שבניהם של תלמידי חכמים הם תלמידי חכמים?
אז הגמרא עונה על זה תשובות, זה לא הנושא שלנו כרגע, אבל
אתה אומר לפעמים אדרבה, דווקא הבן של הרב מרגיש צורך למרוד, להתנער, ללכת רחוק.
להתנהג קצת בצורה פרובוקטיבית.
יכול להיות.
עוד רעיונות.
כן, איתן.
התורה ועבודה.
לא שמעתי.
התורה ועבודה.
זה בא ללמד אותנו על תורה ועבודה. זאת אומרת,
בני עקיבא
פעם פרשת תולדות כשאני הייתי בבני עקיבא פרשת תולדות הייתה תמיד שבת ארגון
אז היה תמיד הדרשה הקבועה, תורה ועבודה, הכל קול יעקב, ידיים ידי עשיו.
אחרי כך בגלל הסיגד, זו הסיבה שבגלל הסיגד שהוא חל בתמיד בשבוע הזה של פרשת תולדות
אז דחו את שבת ארגון לשבת ויצא.
כן, מה אתה אומר איך זה קשור לתורה ועבודה?
עשיו הוא איש של עבודה.
יעקב הוא עוסק בתורה.
אתה אומר הקדוש ברוך הוא בכוונה
לא בכוונה נתן בן רשע כדי לאתגר את יעקב.
תעזוב את זה.
הרב, זה לא עובד רמקול.
אז אני אדבר ברמקול כאילו זה עובד.
אז אפשרות אחת זה לומר
אפשרות אחת כמו שנאמר פה קודם שזה בכוונה בשביל לאתגר את יעקב.
או אפשרות אחרת זה בעצם היה בשביל להשלים את יעקב. יעקב הוא איש תם יושב אוהלים, הוא ילמד תורה, ועשיו
יעסוק בעבודה. הזכרנו את זה השבוע בשיעור חסידות שזה קצת כמו יששכר וזבולון.
אבל בסוף זה לא יצא לטובה. בסוף עשיו יצא רשע.
דרך אגב, איפה רואים שעשיו רשע?
הוא לוקח נשים מבנות חת, לא?
כן. הוא לוקח נשים מבנות חת שהן עובדות עבודה זרה.
כן.
מה עוד?
הוא מבזה את הבכורה. ויבז עשיו את הבכורה, נכון.
עוד דברים?
ויוכל, וישת.
כן, אז זה כבר דיוק בפסוקים שכתוב: ויוכל וישת ויקום וילך,
ויבז עשיו את הבכורה, אז כל הפעלים האלה
חז"ל מציינים אותם בתור איזה שהוא גם כן איזה שהוא
ביטוי לשאת נפש שלו, לריחוק שלו.
אבל זה כבר דרשה יותר.
יש עוד משהו בפשט שאחרי שיעקב זוכה בברכות, גונב את הברכות, זה נושא שיעור אחר שהיה כבר השבוע.
אז הוא רוצה להרוג אותו. יקרבו ימי אבל אביו והרגה את יעקב אחי.
חז"ל אומרים שעשיו גם היה רוצח, גזלן, בעל נערה מאורסה,
חז"ל מוסיפים עוד כהנה וכהנה.
גם על פי המסורת, גם על פי מה שרואים במשך הדורות, שרואים שצאצאיו של עשיו
רוצחים בעם ישראל ופוגעים בנו בצורה כל כך חזקה, אז חז"ל מבינים שכנראה זה היה קיים כבר בשורש של הדברים.
אז בסוף זה לא יצא באופן הזה של תורה ועבודה. אז אני שואל
איך מה גרם לדבר הזה שעשיו בסוף יוצא כזה רשע?
זה שהקדוש ברוך הוא שלח פה דמות שתהיה שתעסוק בצל המעשי, נהדר.
אבל בסוף זה בצורה כל כך גרועה
צומח לרעה.
אז יש בזה תשובה מפורסמת, שאני חושב שיש הרבה מה לקחת ממנה, אבל אני רוצה גם לצאת נגדה.
להסתייג ממנה במידה מסוימת.
תשובה מפורסמת של הרש"ר הירש.
רבי שמשון רפאל הירש
היה אחד מגדולי עם ישראל בגרמניה
לפני כ200 שנה
והוא נבך הרבה ברפורמה, והגישה שלו הייתה תורה עם דרך ארץ.
זה היה האמירה שלו, תורה עם דרך ארץ. זאת אומרת, גם ללמוד תורה, אבל גם לחבר את זה
אל ההשכלה, אל הנאורות.
ואפשר לראות באמת בפירוש של הרש"ר הירש, שהרבה פעמים בפירוש שלו על תורה, הרבה פעמים גם דברים בלשניים,
חקר של המילה, של הלשון, ממש עושה את זה בצורה מאוד מסודרת, מאוד
משכלת.
אבל כאן זה לא קשור דווקא לעניין הזה של ההשכלה. אומר הרש"ר הירש, הוא מבסס את הדברים שלו
על מדרש שמופיע בפרשת השבוע.
ויגדלו הנערים, ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים.
אומר המדרש: ויגדלו הנערים.
רב לוי אמר: משל להדס ועצבנית,
שהיו גדלים זה על גבי זה.
הדס אני מניח שאתם יודעים מה זה. עצבנית אני מניח שאתם לא יודעים מה זה, אבל זה הכוונה זה שני צמחים
שהם גם אני לא יודע מה זה. זה צמח דומה, שכשהוא צעיר הוא דומה מאוד להדס.
אחר כך כשהוא גדל אז ההדס נותן ריח טוב והעצבנית נותן קוצים.
אז זה מה שממשיך המדרש ואומר, כיוון שגדלו והפריחו
זה נותן ריחו וזה נותן חוחו.
את קוציו. אז ויגדלו הנערים, בהתחלה שהם היו עוד
צעירים, אז היה נראה שהם אחים, תאומים, כמעט זהים.
לא זהים במראה, עשיו אדמוני, כולו כאדרת שיער, יעקב איש חלק.
אבל הם היו נראים מאוד דומים באופי, מאוד דומים בהתנהגות.
אי אפשר היה לראות את מה שיהיה אחר כך.
כמו ההדס והעצבנית. אבל כאשר הם גדלו ויגדלו הנערים, אז פתאום אתה רואה שכל אחד הוא משהו אחר.
אומר הרש"ר הירש: הבעיה העיקרית, יש פה בעיה.
מי שגרם, אני אגיד את זה ככה בצורה קצת חריפה, לא בדיוק מילה במילה מה שהוא אומר.
אבל בעצם, יצחק ורבקה אשמים
בהתרחקות של עשיו.
מדוע?
אומר הרש"ר הירש כך:
כי הבעיה העיקרית הייתה שיצחק ורבקה חינכו את שניהם אותו דבר.
שני ילדים. לא יודע אם גם הלבישו אותם באותם בגדים כמו שלפעמים הורים של תאומים עושים.
אבל, אבל שני תאומים, חינוך זה, למה לא לחנך באופן זה?
שניהם הילדים שלנו, שניהם אנחנו רוצים שילכו בדרכנו, נחייך אותם אותו דבר.
אבל הבעיה היא שבאולי רק כשהם גדלו זה התגלה, אבל בעצם כבר בשורש הם היו שונים בתכלית.
וצריך, חנוך לנער על פי דרכו. כל אחד צריך את החינוך המתאים לו.
אומר, אני אקרא לכם קטע מתוך הרש"ר הירש:
הניגוד העמוק שבין נכדי אברהם, כן יעקב ועשיו שניהם נכדים של אברהם.
הניגוד הזה מקורו העיקרי היה לא רק בתכונותיהם.
זה ברור שלמפריע אתה יודע שעשיו הוא איש ציד, איש שדה, אדם מעשי
ויעקב הוא איש תם יושב אוהלים.
אבל זה לא ההבדל העיקרי. אם זה היה ההבדל היחיד, אז זה היה יכול להיות כמו שאיתן אמר, תורה ועבודה, יששכר וזבולון.
אומר הרש"ר הירש, מילים שאני לא הייתי מעיז להגיד:
מקורו של הניגוד הזה היה לא רק בתכונותיהם, אלא בחינוכם הלקוי.
כן, השם ישמור.
מי אנחנו שנגיד על יצחק ורבקה, על החינוך הלקוי שלהם?
אבל זה מה שהוא אומר. זה בגלל החינוך הלקוי של יצחק ורבקה.
כל עוד היו קטנים, הוריהם לא שמו לב לנטיותיהם הנסתרות.
תורה אחת וחינוך אחד הוענו לשניהם. ושכחו את הכלל הגדול בחינוך
חנוך לנער על פי דרכו. יש לכוון את החניך בהתאם לדרכו המיוחדת לו בעתיד. וכולי.
בעצם הוא אומר הרש"ר הירש:
נדמיין רגע את הסיטואציה.
הילדים של יצחק ורבקה, אז מה עושים איתם בגיל שלוש? מלמדים אותם א' ב'.
בגיל חמש, מכניסים אותם לחדר. אז לא היה חדר, אני יודע. אבל תיאורטית, ניכנס רגע ל
לאדמייה הזאת כביכול. מכניסים אותם לחדר, עכשיו הם צריכים לשנן
פסוקי התורה מבוקר עד אחרי צהריים.
בתלמוד תורה.
יעקב בשבילו הוא מצטיין וכל המורים אוהבים אותו, והוא נהנה מכל רגע.
ועשיו מתפוצץ. אז אולי בהתחלה הוא לא ישר בועט.
כי גם עשיו הוא אוהב את אבא שלו. כנראה גם את אמא שלו.
הוא מכבד אותם. וזה שצריך לעשות, צריך לעשות. עכשיו באסה, אחיו הרבה יותר מצליח.
למה באמת אחיו יותר מצליח? כי זה יותר מתאים לו.
אז, בסדר. אז בלית ברירה הוא נהיה מספר שתיים כזה.
ולא בגלל שהוא יותר חלש בלשנן פסוקים.
לא בגלל זה הוא עכשיו בועט.
אלא בעצם, לפי הרש"ר הירש, בגלל החינוך הלקוי. שמו אותו במסגרת שלא מתאימה לו.
שמו אותו בסיטואציה, באווירה, בדרישות, בציפיות שלא מתאימות לו. זה לא הוא.
אז אני יודע שוב, זה לא בדיוק חדר, התעלמות תורה, שלומדים פה משננים פסוקים מבוקר עד אחרי צהריים.
אבל זה, זה איזשהו כיוון כזה.
יש פסקה מפורסמת של הרב זצ"ל באורות התורה, שהוא מדבר על זה שיש כאלה שיצאו להפקרות ולהזבת התורה
בגלל שהם לא צמחו בבית מדרש המתאים להם.
הרב רומז שם ותלמידיו מפרשים את דבריו
שהוא רומז שם לבאליק ולאחד העם.
לחיים.
באליק יש לו נפש שירית, פיוטית.
לא רק שהוא משורר, הוא משורר בנשמה. יש כל מיני גם דברים מאסות שהוא כתב, כל מיני מאמרים שהוא כתב.
אתה רואה איזה נשמה שלו משתוקקת לאורות גדולים, לרעיונות,
לאידיאות, למושגים מופשטים. זה, זה האיש.
ואיפה הוא גדל? בישיבה ליטאית,
ששם למדש, הלמדנות של הפלפולים ופרטי הלכות והמחלוקות והחקירות של האחרונים,
זה היה הדבר היחיד. אם אתה לא שם, אתה לא קיים.
לעומת זאת, אחד העם, שזה כידוע לא שמו האמיתי, אשר גינזבורג,
אז, אבל הכינוי שלו זה אחד העם.
אז, ככה הוא היה חותם על מאמריו. אז הוא היה אדם שכלאן.
היה אדם משכיל, היה אדם חוקר. היה אדם שהכל אצלו היה
חייב להיות מוגדר וחתור ומדויק מבחינה שכלית.
והוא גדל בקהילה חסידית, ששמה היה טישים, והתבודדויות,
ומשקה, ושירים, ודבקות, ונשמה. זה לא דיבר עליו בכלל.
מי שרוצה יכול לקום וללכת.
זה לא דיבר עליו, זה לא זה בזבוז זמן, זה, מעניין עכשיו ללכת לראות מי יושב עכשיו בבית המדרש ולומד איזה קצות.
לא, מה פתאום? אצלנו בישיבה כולם זה שילוב כזה, סינתזה של גם זה וגם זה.
אבל בעומק העניין, זה ברור שכל אדם יש לו את הדרך שלו בתורה, את האות שלו בתורה.
וכאמור הרש"ר הירש אומר פה, החינוך הלקוי של יצחק ורבקה
שגורם לזה שהם שמים את עשיו במצב שלא מתאים לו.
יש משל כזה שאני לא זוכר מי אמר אותו ש
פעם החליטו לעשות בית ספר לבעלי חיים.
בעלי החיים החליטו, למה רק בני אדם, זה משל, בסדר, תזרמו איתי.
למה רק בני אדם צריכים השכלה? גם אנחנו צריכים השכלה. טוב, התאספו כל החיות ומה המקצועות שצריכים ללמוד בבית הספר?
מתמטיקה זה לא באמת מעניין. אבל, אז מה כן נלמד?
הנשר התעקש שחייב להיות שיעור בתעופה.
מה זה? זה הדבר הכי משמעותי, המיומנות הכי חשובה בעולם. צריך שיעור בתעופה.
הצ'יטה התעקשה על ספורט, והדג, הדולפין, התעקש על צלילה וכן הלאה וכן הלאה.
וכמובן שיעקב התעקש על טיפוס על עצים, ובשיעור הראשון של טיפוס על עצים כולם שברו את הידיים ואת הרגליים.
חוץ מהקוף. אז בקיצור בסוף אם אתה מנסה להכניס את כולם לאיזה סד
אחיד, אז אנחנו בבעיה.
כשאני הייתי בערך בגילכם, אז היה איזה שיר בלועזית, סליחה על הזה.
we don't need no education. אתם מכירים? שיר די מפורסם.
כן, יש כאלה שמכירים. וזה היה, היה,
כן, אחר כך זה הניגון הבא.
לא היה לנו טלוויזיה בבית, אבל
היה לזה איזה קליפ כלשהו, שכאילו, אני לא זוכר בדיוק מה, אני גם אולי ראיתי את זה חצי פעם או משהו כזה.
אבל, היה לזה איזה קליפ כזה של כאילו מלא אנשים הולכים כאילו בשבלונות כאלה
ואחר כך אולי אולי גם נופלים באיזשהו מקום, לא זוכר בדיוק. כאילו
אני לא זוכר באמת מה היה שם. אבל כאילו זה היה כאילו איזה תחושה של
שכפולים גנטיים
שבעצם לא נותנים לאדם את
את האני העצמי שלו.
כן, יש תפסקא מפורסמת באורות הקודש של בקשת האני העצמי שהמכו באים מחנכים מלומדים מסיחים דעתם גם הם מן האני
ורק מפתימים את המוחות בכל מה שהוא מחוץ להם.
זה יסוד מאוד מרכזי, ודאי, אני חושב שזה אמירה מאוד עמוקה, מאוד חשובה.
שאדם צריך באמת בסוף למצוא את האות שלו בתורה.
מה החיבור שלך לעבודת השם? מה החיבור שלך לתורה? מה השליחות שלך בעולם?
מה היכולות שלך? מאימתי תגזור? מה בעצם מה השם אלוקיך שואל מעמך?
יחד עם זה, אני רוצה גם להסתייג
במשהו מהפירוש הזה של הרש"ר הירש.
וזה מה, מטלת ההשמה. אז מי אשם
בזה שעשיו יוצא לתרבות רעה?
יצחק ורבקה, מה זאת אומרת?
עד כאן.
אני לא אומר שיצחק ורבקה לא יכולים לעשות טעויות.
יכול להיות, אני מוכן, אני לא הייתי מעיז להגיד מילים כאלה של חינוך לקוי,
אבל כיוון שהרש"ר הירש אמר,
אז אני לא, אני לא חושב שזה אמירה פסולה, שאין לה מקום בבית המדרש. יכול להיות.
גם האבות הקדושים יכולים לעשות טעויות.
אני לא אומר בקטע של תורה בגובה העיניים, שהם עכשיו כמו חברים שלנו, ואנחנו מתייחס אליהם בקלות הדעת.
אבל גם חז"ל מעבירים ביקורות על האבות והאימהות ועל דוד המלך ו
כידוע כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה.
אבל דוד המלך אומר, כשנתן בא ומוכיח אותו, אז דוד המלך אומר
חטאתי להשם.
אז נתן לא עונה לו, אי חיא לא טועה.
זה, אנחנו מבינים שזה חטא. אז מה זה הגמרא? זאת צריך להסביר בהזדמנות אחרת.
אבל לגיטימי להגיד שהיה פה טעות. זה אפילו לא חטא.
זה טעות. ויגדלו הנערים, בהתחלה אי אפשר היה לראות, זה הדס וזה עצבנית ואתה לא יודע להבדיל ביניהם.
אז זה שגגה. לגיטימי להגיד את זה.
אבל לא לגיטימי
להגיד שהאשמה מוטלת על יצחק ורבקה.
יש לך בחירה חופשית.
אין דבר כזה שאתה תגיד:
"כן, ככה חינכו אותי ובגלל זה אני ככה וככה."
אין מצב, אין לך שום לגיטימציה
למיקוד שליטה חיצוני. ככה קוראים לזה בפסיכולוגיה. זאת אומרת שאדם
אה, למה אני לא מצליח? כי המורה שלי לא היה בסדר, כי הרב שלי לא חינך אותי, כי ההורים שלי עשו לי טראומה, גרמו לי אנטי.
לא משנה באיזה סיטואציה אתה נמצא,
יש לך בחירה חופשית.
יכול להיות שעשיו, שיצחק ורבקה בשגגה,
כיוונו את עשיו למשהו שהוא ובאמת יוצא שלפי זה היה לו ניסיון הרבה יותר קשה מאשר ליעקב.
יעקב גדל באטמוספירה הכי מתאימה לו, הכי טבעית לו. אז הוא גדל ככה.
אבל זה לא אומר שעשיו לא הייתה לו בחירה.
הייתה לו בחירה.
אמירה הזאת היא אמירה מאוד מכוננת בעיניי,
הבנה שהכל תמיד תלוי בך, זה ביידיים שלנו.
זה לא איזשהו גורם חיצוני שאתה יכול לתלות בו את הדברים.
במהלך ימי חיי
פגשתי כמה וכמה אנשים
שבאו מהרקיעים הכי הכי
קשים, בעייתיים,
אפלים.
ואתה רואה אותם אנשים מדהימים.
שהלואי על כל אחד מאיתנו כאלה מידות, על כל אחד מאיתנו כזאת יראת שמיים.
אדם אחד שזכיתי שהיה תלמיד שלי פעם,
ואימא שלו חולת נפש, אבא שלו
כאילו אני אומר, מבחינה רפואית, היא
לא מתפקדת לחלוטין, בעייתית מאוד.
גם מבחינת ההתנהגות שלה עם הילדים, נורא והיום.
אבא שלו לא עובד.
איזה מין דמות ככה שיותר כזאת
חלשת אופי ו
לא עושה כלום.
אתה רואה ילד מדהים, מנהיג,
כריזמטי, ירא שמיים, תלמיד חכם.
אדם שבאמת משכמו ומעלה.
אתה לא מדמיין דבר כזה.
עכשיו אני אומר את זה כי כי התפיסה בעולם היא המון פעמים אחרת.
יש לי אחת הבנות שלי, שנשואה פה לבוגר הישיבה,
אז, לדוד, מי שמכיר.
אז היא עובדת סוציאלית. מה מלמדים עבודה סוציאלית?
שסטטיסטית, וזה ודאי נכון.
סטטיסטית, ברוב המקרים,
אדם שגדל אצל אבא מכה,
הוא יהיה אבא מכה.
זה מעגל.
רגע, אז מה זה גזירת גורל?
חס ושלום.
אין מציאות כזאת שנגזר על אדם להיות צדיק או רשע.
והאמירה הזאת היא מאוד משמעותית, כי
כי כאילו שוב, במדע, זה מדעי, זה סטטיסטי. נכון, סטטיסטית זה ככה.
זה אומר שמי שגדל במציאות כזאת, אז הניסיון שלו יהיה יותר קשה.
אבל זה לא אומר שזה בלתי אפשרי. כל אדם הקדוש ברוך הוא מזמן לו ניסיונות כאלה ואחרים.
אחד ניסיונות יותר קשים בתחום הזה, אחד ניסיונות יותר קשים בתחום הזה.
אבל בסוף, זה שלך.
בסוף זה הכל לבחירתך, ביידיים שלך, בשליטתך.
שוב, יש דברים שהם המציאות היא נכפתה עליך.
אבל איך אתה מתייחס למציאות, זה כבר לגמרי תלוי בך.
הדבר הזה, זה באמת משהו שכבר
לפני הרבה שנים, כשהייתי שמיניסט, אז היה בגרות בחיבור.
יש עדיין כותבים חיבור בבגרות בעברית?
יש באנגלית משהו כזה של חיבור.
אבל בעברית גם יש?
לא יודע, בזמננו זה היה ממש כאילו, היית צריך לכתוב חתיכת חיבור, היה בגרות של שעתיים וחצי רק בחיבור.
משהו מטורף כזה.
ואני מקבל כל מיני נושאים לבחירה ואתה צריך לכתוב אחד הנושאים.
אז הנושא שבחרתי פה בבגרות היה:
חירות
דואשת אחריות.
זה היה כאילו הכותרת.
חירות, חופש, דורש אחריות, גורר אחריות, משהו כזה.
בסדר, כתבתי חיבור, השקעתי הרבה זמן, אני תמיד הייתי משקיע גם במתכונות וזה.
הייתי משקיע בחיבור, הייתי משקיע המון זמן במחשבה בתכנון, ואז לכתוב.
וממש היה חסר לי איזה פתגם על הנושא הזה של החירות, של החופש, של הבחירה.
ולא מצאתי פתגם נורמלי, אז המצאתי פתגם.
הייתי צעיר וחצוף, אז גם כתבתי, כתבתי את הפתגם, ואז כתבתי בסוגריים, כתבתי שזה פתגם של הפלאטון.
בסוגריים, תרגום חופשי מאנגלית.
משוזבת נאורים, אבל
זה לא באמת, מיוחס לפלטון, אפשר להגיד, זה מיוחס לפלטון.
אבל הפתגם היה, שוב, זה לא איזה חוכמת זה, זה סך הכל שטות של ילד בן 18.
אבל זה אני אספר את זה לא בשביל שתלמדו מהפתגם,
אלא בשביל שלומר כמה בשבילי, בחוויה האישית שלי,
זה דבר שמלווה אותי המון שנים. ואני חושב שזה באמת דבר ערך שהוא מכונן בעבודת הנפש ובעבודת השם של האדם.
אז ניסחתי את זה, שהדבר היחיד שאין לנו בחירה בו
זה עצם הבחירה בבחירה.
זאת אומרת, אתה לא יכול לא לבחור.
אם החלטת לא לבחור, גם כן בחרת.
בחרת לא לבחור, בחרת להיות פסיבי, בחרת להיגרר, בחרת לא לבחור, אבל זה בחירה, גם זו בחירה.
אז זה אני חושב גם
יש פה לסיכום, גם את הלימוד הגדול הזה של הרש"ר הירש,
של חנוך לנער על פי דרכו, ולנסות לזהות, בעזרת השם, בילדים שלנו,
לזהות את הנקודות החוזקות שלהם.
שורשי הנשמה, את העומק,
שמה הקדוש ברוך הוא נתן בנשמה הזאת? מה הקדוש ברוך הוא נתן באדם הזה? בנפש הזאת?
ולנסות לכוון אותם
בדרך המתאימה להם, חנוך לנער על פי דרכו.
וגם בעזרת השם
לדעת על עצמנו שהכל בסוף תלוי בנו. וגם כלפי הילדים שלנו.
לפעמים ההורים מרגישים רגשות אשמה כלפי הילדים.
"אני לא עשיתי ככה, כן עשיתי ככה, טעיתי פה, טעיתי שם."
רגשות אשמה באופן כללי,
זה רגשות מכבים.
זה רגשות שמצמיטים ומשמידים. זה לא מקום, זה לא מצע לצמיחה של משהו.
שום דבר לא צומח, שום דבר טוב לא צומח מרגשות אשמה.
ולכן, גם האמירה הזאת שתמיד יש לך בחירה, אז גם לילד שלך יש תמיד בחירה.
אז גם אם עשית טעות, יכול להיות שעשית טעות, בטח תעשה טעויות.
עדיין, אם הילד בוחר משהו, זה שלו.
ואתה תעשה את הדברים לשם שמיים.
אין להן אלא מה עיניהן רואות. תשתדל לעשות טוב, ובעזרת השם,
הילדים גם אם הם ילכו ימינה שמאלה,
בסוף ה
הטוב שאתה תקרין ותשפיע אליהם, אין שום ספק שהוא יחלחל בחיים שלהם.
והבחירה היא בחירה שלהם. אתה בעיקר צריך לשחרר.
וזה כוח מיוחד.
הדאט אהובה הוא בחיים הוא בחיים הוא בעבודה
הדאט אהובה הוא בחיים הוא בחיים הוא בעבודה
הדאט אהובה הוא בחיים הוא בחיים הוא בעבודה
הדאט אהובה הוא בחיים הוא בחיים הוא בעבודה

האחד נסבל לו תמיד בכלל.
האחד נסבל לו תמיד בכלל.
האחד נסבל לו תמיד בכלל.
האחד נסבל לו תמיד בכלל.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כי עבדות אבות הם לומר את דוד, שמעו אבותינו, שהם מגיעים לדוד.
כי עבדות אבות הם לומר את דוד, שמעו אבותינו, שהם מגיעים לדוד.
כי עבדות אבות הם לומר את דוד, שמעו אבותינו, שהם מגיעים לדוד.
כי עבדות אבות הם לומר את דוד, שמעו אבותינו, שהם מגיעים לדוד.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.
כל בא בא נשב לו תמיד וחזק למה את אלוהיך עולם עולם.