בלוג

פרשת תולדות.
אנחנו בשיעור של פרשת השבוע לאור החסידות, ולמעשה אנחנו בכל שבוע לוקחים איזו שהיא נקודה מתוך פרשת השבוע ומאירים אותה לאור ענקי הרוח וגדולי הדורות של תנועת החסידות.
הפעם אנחנו כאמור פרשת תולדות, נתחיל טרם יביאו את הדפים בעזרת השם, דפי המקורות המודפסים. אבל בינתיים פסוקים שכולכם מכירים. תחילת הפרשה:
"ויגדלו הנערים, ויהי עשיו איש יודע ציד, איש שדה. ויעקב איש תם יושב אוהלים. ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב."

מה קשה בפסוק הזה? יצחק לא אוהב את יעקב ורבקה? קודם כל זה כבר נשמע לא טוב. מה זה הדבר הזה? אבא אוהב רק את הילד הזה, אמא אוהבת רק את הילד הזה.
הלו, תביאו מהר דחוף את הרווחה שתטפל בעניין הזה. אבל זה לא רק ילד אחד. לפחות לא שניהם אוהבים את אותו ילד רק. אחד מקופח. זה נשמע לא לא ברור העניין הזה. אוקיי, עוד שאלות על הפסוק הזה?
יעקב כל כך יצחק כל כך חומרי? יכול להיות שהוא אוהב את עשיו כי ציד בפיו. לכאורה, מה שכתוב פה זה שיצחק, תודה רבה. יצחק אוהב את עשיו. למה? אה, כי הוא האכיל אותו, כי הוא נותן לו ציד. "כי ציד בפיו". אז חז"ל דורשים שהוא היה צד את אביו בפיו. אני מניח שאתם מכירים את המדרש. רש"י שמביא את המדרש. אבל אה, אבל עדיין בפשט זה נראה מוזר. זה סיבה לאהוב את עשיו?
אוקיי. עוד שאלות?
נחזור רגע לשאלה הראשונה.
"ויאהב יצחק את עשיו". אין הכוונה שהוא אוהב רק אותו והוא לא אוהב את יעקב. אין הכוונה שרבקה אוהבת רק את יעקב. בסוף הם בנים שלהם, הם אוהבים אותם, שניהם כולם אהובים, כולם ברורים. אבל "ויאהב" הכוונה היא הוא רואה אותו כמו למשל שיעקב אחר כך אוהב את יוסף. "ויעקב אהב את יוסף מכל בניו". זה לא הכוונה רק שהוא אוהב אותו, שנפשו נקשרה בנפשו, אלא הכוונה היא שהוא בוחר בו.
בתור מה? בתור הממשיך. יצחק בוחר בעשיו, רבקה בוחרת ביעקב. אז אולי קצת עונה על השאלה הראשונה. זה לא איזה ניקור הורי שההורים כל אחד מתנכר לילד אחד. לא, הם אוהבים את שניהם, רק הם כל אחד בוחר במי שהוא ימשיך. אז זה אולי קצת עונה על השאלה הראשונה, אבל מה עם השאלה השנייה? רק מעצים את הקושי. השם ישמור. יצחק לא מצאת? כאילו, יש לך שני בנים. אחד הוא יעקב אבינו, יעקב הצדיק, איש תם יושב אוהלים. השני זה עשיו הרשע שהתחתן עם נשים עובדות אלילים. תגיד, אתה עיוור? אתה לא רואה? טוב, הוא עיוור. אבל זה לא תירוץ מספיק.
נעבור הלאה. מתוך זה שיצחק בוחר בעשיו להיות הממשיך, אז הוא קורא לו בפרק כ"ז. "ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות." "ויקרא את עשיו בנו הגדול ויאמר לבני ויאמר הנני". אני מדלג קצת כי אני מניח שאתם מכירים את פרשת השבוע, אז בדיוק אותו כמו בשנה שעברה, זה אותו דבר נשאר. ורבקה שולחת את יעקב: "והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך לפני מותו".
אני קורא כעת בפסוק י"א. "ויאמר יעקב אל רבקה אמו, הן עשיו אחי איש שעיר ואנוכי איש חלק. אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע והבאתי עליי קללה ולא ברכה." ואז אומרת לו אמו: "עליי קללתך בני, אך שמע בקולי ולך קח לי". אז כך הוא עושה. פסוק י"ח. "ויבוא אל אביו ויאמר אבי. ויאמר הנני, מי אתה בני?" "ויאמר יעקב אל אביו, אנוכי עשיו בכורך. עשיתי כאשר דיברת אליי. קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך."
טוב, מה קשה כאן בסיפור הזה?
איזה שאלות אפשר לשאול על הסיפור?
כן, מה זה איפה המוסר? איפה המשפחתיות? מה אתם עובדים על יצחק? בפרט שהוא עיוור, זה לא יפה לעבוד על עיוורים. גם על סתם אנשים זה לא ראוי.
שיעור או מבחן? שיעור? מאיפה אתה? כפר רוא? אז בוא.
ישיבת חורב אל פה עכשיו. אבל אתה מוזמן.
כן, אז איך עובדים ככה על יצחק? זה לא יפה. מה עוד?
עוד שאלות?
איך רבקה לוקחת את הקללה כביכול עליה?
איך רבקה אומרת, "עליי קללתך בני". נראה מאוד חריפה, מאוד בעייתית. אוקיי.
כן. עוד שאלות על הסיפור הזה?
האם יצחק לא ידע ששזה עשיו?
שאלה מעניינת. האם יצחק האמין שזה באמת עשיו? הוא חשב שזה עשיו? אנחנו יודעים שהוא התלבט. איך אנחנו יודעים שהוא התלבט?
הקול קול יעקב הוא אומר, "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". הוא באמת, כמו שיעקב חשש, אולי ימושני אבי, באמת אבא שלו בא, גשה נא ואמושך בני. הא אתה זה בני עשיו? אמנם לא ציטטתי את זה בדפי המקורות. אבל אה, יעקב דרך שלו בגלל שהוא עיוור נכון?
אוקיי, באמת. תראו, אנחנו אולי מדמיינים שעשיו היה לו איזה קול באסה אכזרי, ויעקב היה איזה בינישים עם קול צפצפני. לא, לא. למה? הם היו תאומים. הקול שלהם היה מאוד דומה.
השפה. השפה. שיעקב בא ואומר "קומנה שבה ואכלה". נא זה לשון בקשה. "שבה ואכלה" זה גם כן לשון מכובדת, זה לא שב. כמו שעשיו אומר "יקום אבי". יאכל מציד בנו. אז זה דבר ראשון, לשון מאוד מכובדת, מנומסת ולשון בקשה. אבל יותר מזה, "מה זה מיהרת לבוא בני, כי קרה השם אלוקיך לפניי". הקדוש ברוך הוא זימן בי, זה לא השפה הרגילה של עשיו. אז הנה חינם, זה לא הבאתי את זה בדף המקורות, את הפסוקים הללו, אבל אבל זה נכון שזה גם כן מעצים את הקושי, אם יצחק באמת מתלבט "הקול קול יעקב, הידיים ידי עשיו". אז מה ראוי לעשות? אם אתה עיוור ואתה לא יכול לראות מי זה?
תקרא לרבקה, תשאל אותה מי זה. טוב, במקרה הזה זה לא יהיה פתרון מוצלח. אבל לא יודע, תשאל אותו איזה שאלה שרק אתה והוא יודעים. אפשר לברר מי זה. כן, זה טיפה יותר מסובך, אבל תברר.
לא מברר. הוא אומר "הקול קול יעקב, הידיים ידי עשיו". ובכל זאת הוא מברך אותו.
טוב. אנחנו הפעם כאמור כל פעם אנחנו הולכים על פי בשיעור הזה זה שיעור של פרשת השבוע לאור החסידות. אנחנו לוקחים את החסידות ומאירים דרכה את פרשת השבוע. וכל פעם אנחנו לוקחים הוגה אחר מהאדמו"רי החסידות, והפעם השפת אמת, שהוא אחד המפורסמים שבאדמו"רי החסידות, האדמו"ר השני מחסידות גור. גור, החסידות אולי הכי גדולה בעולם. בוודאי הייתה הכי גדולה בעולם לפני השואה. ו באופן כללי, מתוך שישה מיליון יהודים שנספו בשואה, שלושה מיליון היו מפולין ורבים מהם זה חסידי גור. ועדיין, גם היום חסידות גור נחשבת אולי הגדולה ביותר בעולם, אולי מתחרה עם חב"ד. אבל בוודאי מבחינה חב"ד זה חסידות מאוד מפוזרת. אה, גור זה חסידות מאוד מלוכדת, מאוד אה, סגורה, מאוד מאוד אה, עד היום מאוד חזקה. ו כאמור, השפת אמת, רבי יהודה אלטר ליב, רבי יהודה אריה ליב אלטר. אלטר זה שם המשפחה. יהודה אריה ליב. אריה ולב זה אותו דבר בעצם, לב זה כמו ליאון באנגלית וכולי. אז אה, יהודה, יהודה גור אריה. אז יהודה אריה ליב. זה שם נפוץ שהיה הרבה פעמים אצל יהודי אשכנז. ואלטר זה שם המשפחה. והוא נפטר בשנת 1905, בדיוק לפני 120 שנה, נפטר בה' בשבט. זה תאריך אצל חסידי גור זה תאריך מאוד ככה ההילולה של השפת אמת וכה דבר מאוד מרכזי. אה, נגיד עליו שתי מילים. הסבא שלו היה האדמו"ר הראשון מגור. סבא שלו, חידושי הרי"ם. הרי"ם ראשי תיבות רבי יצחק מאיר מגור. הוא היה תלמיד של הרבי מקוצק, גם כן איזו דמות מפורסמת בעולם החסידות. אז חידושי הרי"ם, האדמו"ר הראשון מגור, היה תלמיד של הרבי מקוצק והוא ייסד את חסידות גור. גור זה שם של מקום בפולין ו הבן שלו נפטר צעיר בחייו של הסבא. אז הוא לא היה אדמו"ר. אבל הנכד, השפת אמת, גדל כילד אצל סבא שלו והפך להיות האדמו"ר שממשיך את דרכו.
השפת אמת אה, כתב ספר השפת אמת הוא בעצם ספר על פרשת השבוע, שהשפת אמת היה כל שנה אומר, בכל שבוע, כל שבת היה אומר דברי תורה. במוצאי שבת הוא היה יושב ומסכם אותם, כותב אותם ככה בקצרה, ובעצם הספר השפת אמת הוא ספר הסיכומים שלו לדברי התורה שהוא אמר בשבתות. ולכן הרבה פעמים כל תמיד, כל השפת אמת כאילו אתה תראה איזה שנה זה. למשל, הפעם הציטוט הראשון שאנחנו נביא בדף המקורות, זה מספר אמת תרל"ב. אחר כך זה תרל"ד. אחר כך חזרתי אחורה לתרל"ז וכן הלאה. לא עשיתי פה לפי סדר. אי אפשר ללמוד את כל השפת אמת על פרשת השבוע, זה המון. אפשר. בהצלחה. אבל בטח לא בשיעור של שעה. אבל אה, לקחתי גם חילקתי את זה לא לפי סדר השנים אלא לפי נושאים.
השאלה הראשונה שגם אתם שאלתם, זה למה יצחק אוהב את עשיו? מה, יצחק היה כזה אדם חומרי? הוא הביא לו ציד אז אה, אז הוא אוהב אותו? זה פלא.
אומר השפת אמת, הוא אומר הוא עונה איזה תשובה בכמה רבדים. אפילו לא הבאתי את כל המקורות שהוא מדבר על זה. אבל ככה את מרכז הדברים. אז קודם כל בשנת תרל"ב, מי שאין לו דף, יש עוד דפים מאחורה? מיותרים? דפים שמשתמשים, לא, אני מחפש אם יש דפים מיותרים. לפחות שיהיה ככה לכל שניים.
מי שיש לו מחשב אז אפשר להסתכל ביחד במחשב.
אומר השפת אמת, שנת תרל"ב. "גם נראה כי בוודאי היה ברכת יצחק לעשיו באופן שהיה עשיו מרוחק מהקדושה, שעם כל זה יוכל למצוא הארת הקדושה. כי בוודאי גם יצחק ידע שאינו צדיק. רק שסבור שעוד יוכל להתקרב לקדושה." כלומר, יצחק לא היה עיוור לגמרי מבחינה רוחנית. הוא הבין יפה מאוד שהצדיק פה זה יעקב. ועשיו איננו צדיק. אז יכול להיות שהוא לא ידע עד כמה הוא איננו צדיק. כי היו דברים שהוא לא ראה. הוא ראה שעשיו התחתן עם נשים עובדות אלילים, "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה". זה הוא ראה. ידע. כתוב "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה". הוא ידע את זה. חז"ל אומרים שהעשן של הקטורת שלהם לעבודת אלילים נכנסה בעיניו ועיוורה אותו. לא משנה, זה לא לא בהכרח בפשט, אבל זה הוא בוודאי היה מודע לזה. יכול להיות שהוא לא היה מודע לזה שעשיו, בוודאי הוא לא היה מודע, לזה שעשיו מכר את הבכורה, "ויבז עשיו את הבכורה". שגם הבכורה זה לא עכשיו מי מקבל פי שניים בירושה. לא זו הנקודה. הבכורה זה להיות ממשיך הדרך. זה בדיוק כמו שאמרנו על את מי אוהבים, את יצחק. יצחק אוהב את עשיו, ורבקה את יעקב, הכוונה היא מי הולך להיות ממשיך הדרך. אז גם הבכורה זה ברור שזה מה שהכוונה. ולכן גם "ויבז עשיו את הבכורה". לא רצה את הבכורה הזאת.
רש"י מביא, אמר "אין לי חלק לא בארץ הזאת ולא בפורענות". כי הרי כולם ידעו את הנבואה שנאמרה לאברהם אבינו, בברית בין הבתרים, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". לא אותו דבר, לא אין ולא שכרה. כן. אז אז בעצם הרב אומר פה ש שגם שעשיו כביכול היה רחוק אז הוא רצה לברך אותו כדי ש כדי לקרב אותו. כן. לקרב אותו? זה בגלל שידע שיעקב הוא בסדר? יעקב לא צריך ברכה. נו מה, יעקב מבורך. עשיו צריך ברכה. והברכה הזאת זה לא סתם ברכה, אלא ברכה שתגרום לו להתקרב. עכשיו תראו, יש ידוע איזה ציטוט של החזון איש. החזון איש היה רב של הציבור החרדי בבני ברק, אולי הכי חרדי, הכי שמרן בזמנו. ושאלו אותו איך צריך להתייחס אל חילונים, עוזבי תורה? והתשובה שלו הייתה לקרב אותם בעבותות של אהבה. עבותות, חבלים, כן, חבלי אהבה. לקשור אותם אליך. אדרבה, אם יש מישהו שהוא מתרחק מהדרך, הכי הרבה להקרין עליו אהבה כדי שהוא יתקרב. אז כך מסביר השפת אמת. עכשיו, לא תמיד זה עובד. אם זה עשיו, זה לא עובד. אם זה אדם כזה שעשיו באמת מה לעשות? בסופו של דבר התברר שבמרכאות לא היה לו סיכוי, לא הייתה לו תקווה. לא אי אפשר להגיד דבר כזה, כי אין אדם שאין לו אפשרות לתקן. אבל בעצם בשורש הדברים הכוונה היא אין לו אפשרות באמת להיות חלק מעם ישראל. יצחק חשב אני אוהב אותו, ואני אקרב אותו, ואז גם הוא יהיה חלק מעם ישראל. השפת אמת אומר את זה בהמשך בצורה ממש מפורשת. כאן הוא עוד לא אומר את זה, הוא רק אומר אני רוצה לקרב אותו אל הקדושה. זו בעצם הכוונה. עכשיו בפועל עשיו לא מתקרב לקדושה, והוא גם לא מתקרב לעם ישראל. והוא לא חלק מעם ישראל. ורבקה שולחת את יעקב לקבל את הברכה הזאת. עכשיו לכאורה אמרנו בהיגיון של יצחק יעקב מבורך, מה הוא צריך ברכה? אומר השפת אמת: "וברכה זו נטל יעקב. והוא לדורות לזרעו, שגם אנחנו, שאנחנו רחוקים, נוכל למצוא נקודת הקדושה." כלומר, נכון, יעקב עצמו לא צריך את הברכה הזאת. אבל אנחנו, זרעו של יעקב, לפעמים אנחנו רחוקים. גם בתוך זרעו של יעקב לפעמים יש אנשים שמתרחקים מהקדושה. בזכות הברכה הזאת דווקא. זה לא סתם שיעקב גונב איזה ברכה. הוא גונב את הברכה של עשיו דווקא. מכיוון שהברכה הזאת זה ברכה של קירוב רחוקים. ובזכות שיעקב קיבל את הברכה הזאת, אז יש כוח בעם ישראל שגם הרחוקים יוכלו למצוא בעצמם את נקודת הקדושה. כן. אבל הברכה שיצחק נתן לבסוף ליעקב, מה שאמר על עשיו, היא לא ברכה מוגזמת? אתה שואל שאלה טובה. א', אתה אומר שלכאורה ברכה מוגזמת. דבר שני, לא רואים שמה ממש איזה ברכה שקשורה לקירוב רחוקים. זה לא בדיוק כתוב שם. ולמה היא מוגזמת? מה הכי מוגזם בה? טל השמיים, משמני הארץ. בסדר, זה יפה, זה שפע חומרי. לא יודע אם זה כזה מוגזם. אתם יודעים מה הכי מוגזם בברכה הזאת?
אה, מישהו יש לו רעיון?
והיה גביר לאחיך? נכון. זה מה שאתה אמרת, נכון? היה נראה לי שאמרת משהו, אבל לא שמעתי בדיוק מה. "היה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך". זאת אומרת, יצחק מברך את עשיו שהוא יהיה המלך של יעקב. זה כבר קצת מוגזם. זה לא רק קירוב רחוקים. אז קודם כל, זה אה השפת אמת יגיד עוד תשובות. בסדר, אנחנו נראה תכף עוד תשובות. גם בסוף הברכה שהוא נותן לעשיו אתה צודק, בסוף הוא כן מברך את עשיו. כן, הוא מברך את עשיו, אבל לא כמו הברכה שהוא היה אמור לברך אותו. נכון. וגם הברכה הזאת היא לא בדיוק ברכה של קירוב רחוקים. אז אני חושב שהתשובה הזאת של השפת אמת בשנת תרל"ב, היא לא מספיק עוטפת את כל הפשט. היא לא נותנת לנו תשובות לכל השאלות בפשט. אבל הרעיון הוא רעיון אדיר. הוא רעיון חזק. הוא רעיון שאומר, אם יש לך בן שסוטה מהדרך, מה אתה צריך לעשות? לאהוב אותו, לברך אותו, לקרב אותו כמה שיותר. הברכה הזאת של קירוב רחוקים, זו ברכה מאוד מאוד משמעותית לדורות לעם ישראל. זה קודם כל נקודה ראשונה.
השנייה בשפת אמת שנת תרמ"ד. הוא ממשיך, עונה לאותה שאלה, למה יצחק מקרב את עשיו? והוא אומר: "יש לומר כי יצחק אבינו ידע מעשה עשיו. אך רצה להשיבו בתשובה. ועתה לשון תשובה". כתוב "ועתה צא נא אלייך". "ועתה" זה לשון של תשובה. "ואם היה נגמר כן, אם היה זה באמת מצליח והוא היה באמת חוזר בתשובה, היה מעלה כל כלי הציד להשם והיה תיקון השלם." זה תוספת למה שאמר השפת אמת במקור הקודם. כי בעצם, זה שאבא רוצה לקרב את הבן שלו זה דבר טבעי. אבל זה לא זו בלבד. אלא יצחק הוא עוסק בציד. כתוב, כמו שראינו בתחילת הדף המקורות, במקור הראשון, "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה". ויעקב "איש תם יושב אוהלים". "איש תם" זה תמים, שלם. "יושב אוהלים". מה זה יושב אוהלים?
לומד תורה. לומד תורה, נכון. ככה רש"י אומר. יש פרשני פשט שמפרשים, הוא רועה צאן. יושב אוהלים, רועה צאן. כל האבות היו רועי צאן. יעקב אנחנו יודעים שהוא היה רועה צאן כשהוא הלך לחרן, הלך ללבן. אז גם כאן הוא יושב אוהלים. יושב אוהלים זה בעצם כינוי למישהו שנודד באוהל. למה אתה נודד באוהל? יש לך אבא, יש לך אמא, למה אתה לא בבית? לא, כי הוא עם הצאן. אז זה פירוש על דרך הפשט. אבל עשיו אנחנו רגילים כאילו להסתכל על זה עשיו אכזרי, איש יודע ציד, רוצח בעלי חיים. ויעקב הוא איש תם, יושב אוהלים, יושב בבית המדרש. זה לא בדיוק ככה. כולם פה צמחונים? יש פה מישהו לא צמחוני, ירים את ידו? נראה לי כן, אפשר להוריד ידיים. לפי מה שראיתי בארוחת צהריים, הרבה לא צמחונים פה. אז מה ההיתממות הזאת? מה, "איש יודע ציד" זה דבר רע? להיות צייד זה דבר רע? בסוף זה מגיע אליך לצלחת. אז מה אתה מתמם? "איש שדה". מה זה "איש שדה"? חקלאי. חקלאי, זה רע להיות חקלאי? בכלל לא רע. מי עוד היה חקלאי למשל?
נח. נח כתוב "איש האדמה", נטע כרם. קין. זה נכון. יותר קרוב לעשיו.
יצחק. יצחק זורע בשנה ההיא וימצא מאה שערים ויברכהו השם. יצחק זורע, הוא איש שדה. "ויצא יצחק לסוח בשדה". הביטוי הזה דיברנו בשבוע שעבר. הוא לא סתם התפלל בשדה. זה המקום שלו. הוא חי את השדה, הוא עובד בשדה, הוא חקלאי. אז להיות איש יודע ציד, איש שדה, זה לא דבר שלילי. נכון, עשיו לקח את זה לכיוונים שליליים. אנחנו רואים את זה כבר במכירת הבכורה. אנחנו רואים את זה בסוף הפרשה שהוא שונא את יעקב ורוצה לרצוח אותו. "כי קרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי". אנחנו רואים את זה אחרי זה שהוא בא עם 400 איש ורוצה להרוג אותו. אנחנו רואים את זה לאורך כל הדורות שצצא עשיו, בן השאר עמלק. הגג וכולי, כל ה המן האגגי. כל הדורות אנחנו רואים את הצאצאים של עשיו, ואנחנו יודעים שמשורש נחש יצא צפע, ואנחנו יודעים שאם זה הצאצאים אז זה כנראה השורש. ושוב, כבר רואים את זה אצל עשיו עצמו. אבל עצם זה שהוא היה איש יודע ציד, איש שדה, זה לא דבר שלילי. אדרבה, נכון, זה דברים יותר חומרניים, יותר מעשיים, אבל יצחק רוצה "ועתה צא נא אלייך", תרומם. צא כמו "נסו את ראש בני גרשון גם כן". לשאת ראש זה לרומם. זה לתת איזשהו תפקיד רוחני. לתת איזשהו ייעוד לדבר. "ועתה צא נא אלייך". הכלים שלך, כלי הציד שלך, תישא אותם, תרומם אותם וכך וכך אתה חוזר בתשובה. אם היית מעלה את כל כלי הציד להשם, זה היה כבר תיקון השלם.
אני מדלג למשפט האחרון במקור הזה. "לכן כתבו חז"ל כי ראשו של עשיו מונח במערת המכפלה כנ"ל, שהיה לו רצון לשמיים." כלומר, הוא אומר פה שאמנם עשיו רצה לחזור בתשובה, אבל היה לו איזה רק ברצון ולא במעשה. ולכן, אתם מכירים את המדרש הזה שראשו של עשיו מונח במערת המכפלה? זה סיפור שלא נעסוק בו היום. אבל שבאו לקבור את יעקב, אז עשיו אבינו עיכב ואמר, מה פתאום? מערת המכפלה שייכת לאבא שלנו יצחק ורבקה. ונשארו את שני קברים. ויעקב כבר קבר פה את לאה, אז עכשיו נשאר עוד קבר אחד, הוא שייך לי. אמרו לו, מה פתאום? מכרת את מקומך? בקיצור, ואז בסוף בא חושים בן דן והיכה אותו בעלה וראשו נפל ו נקבר יחד עם גופו של יעקב.
בעצם, אומר לנו בכך, השפת אמת. הוא רומז כבר קצת. הוא אומר את זה יותר מפורט בהמשך. אבל כבר כאן הוא בעצם רומז שלמעשה עשיו נושא איתו כוחות חיוביים. כוחות מעשיים מאוד. איש יודע ציד, איש שדה, זה כוחות טובים, חיוביים שצריך לרומם אותם ולקרב אותם ל לעבודת השם. ואם היינו מצליחים לקרב גם אותם לעבודת השם, אם עשיו היה מצליח, זה היה ממש תיקון שלם. מתוך זה אנחנו יכולים להבין. אולי נקרא קודם רגע משהו במקור הבא. בשפת אמת תרל"ז. "בעניין הברכה שרצה לברך את עשיו. נראה כי ודאי הברכה המיוחדת ליעקב לא רצה להתנהל לעשיו". יש בזה איזה משהו אירוני שאחר כך כאשר יעקב גנב את הברכות, אז עשיו אומר: "הברכה אחת היא לך אבי, ברכני גם אני אבי". מה, יש לך רק ברכה אחת? מה אתה מתקמצן, תן גם לי ברכה. האבסורד הוא שבאמת יש ליצחק שתי ברכות.
ברכה אחת, היא הברכה שהוא נתן ליעקב. הוא רצה לתת אותה לעשיו. זוהי ברכה מוגזמת אמרנו, אם זה רק בשביל לקרב אותו. אבל זה ברכה של שפע חומרי. "ויתן לך אלוקים מטל השמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש". זה הצלחה כלכלית. "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים". זה לא כלכלי אלא מדיני. מדיני זה נכון. הייתי אומר פה עוד מילה.
קרוב. הייתי קורא לזה ביטחוני או צבאי. כי "יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים", זה לא סתם שיהיו איתך בשלום. מדיני זה כאילו שיהיו איתך בשלום. לא. אתה תהיה כזאת עוצמה שכולם יעבדו אותך וישתחוו לך. מפאתי כוחך. "היה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך", זה אתה תהיה המלך של יעקב. כלומר, אתה תהיה המלך של עם ישראל. צריך להבין. יצחק לא דמיין לרגע שרק יעקב ימשיך את עם ישראל. מבחינתו, זה לא כמו יצחק וישמעאל. ישמעאל הוא בן של הגר. יעקב ועשיו, שניהם בנים של יצחק ושל רבקה. שניהם אחים, אהובים. שניהם היו ביחד ברחם.
למה שלא ימשיכו שניהם את עם ישראל? יצחק לא אמור לדעת את זה. דרך אגב, רבקה יודעת את זה. איך היא יודעת?
ותלך לדרוש את השם, התרוצצו בנים בקרבה. הלך לדרוש את השם. "ויאמר השם לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו". יש פה שני עמים, הם יהיו נפרדים. זה לא שניהם ימשיכו את עם ישראל. אז רבקה יודעת את זה, ולכן היא אומרת טוב, אז אני אוהבת את יעקב, כלומר אני בוחרת ביעקב שהוא יהיה הממשיך. יצחק לא ידע את זה. זה נושא לשיעור אחר, למה רבקה לא גילתה ליצחק את הנבואה שהיא קיבלה? היא יכלה להגיד לו. אבל היא לא אמרה לו. זה אולי נושא לשיעור אחר. אולי נספיק להגיד על זה משהו בסוף השיעור הזה. להמשך, לא? מה? הרבי עובד צעיר. כאילו על כל פנים, יצחק לא ידע את זה. הוא חושב ששניהם ימשיכו את עם ישראל. ולכן, אם שניהם ממשיכים את עם ישראל, אז הוא רוצה לתת לעשיו את הברכה החומרית. וליעקב את הברכה הרוחנית. אני ממשיך לקרוא בשפת אמת. "בעניין", אני קורא שוב מהתחלה בשפת תרל"ז. "בעניין הברכה שרצה לברך את עשיו. נראה כי ודאי הברכה המיוחדת ליעקב", כלומר איזה ברכה מיוחדת ליעקב?
טל השמיים. לא. רוחנית. ברכה רוחנית. יצחק חושב שעשיו אני אתן לו ברכה גשמית, ויעקב אני אתן לו ברכה רוחנית. "אז את הברכה המיוחדת ליעקב לא רצה להתנהל לעשיו. שהרי אחר כך ברכו", הוא מברך את יעקב עוד ברכה, חוץ מ"ויתן לך אלוקים מטל השמיים ושמני הארץ", הוא מברך אותו עוד פעם. "ויתן לך אלוקים את ברכת אברהם", שהיא ברכה מיוחדת ליעקב, "לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוקים לאברהם". אתה תירש את ארץ ישראל. אתה תהיה ממשיך הדרך של אברהם, שעליו נאמר: "כי ידעתי למען אשר יצווה את בניו ואת זרעו אחריו ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט". אז בעצם אברהם זו השליחות הרוחנית. ברכת אברהם זו הברכה הרוחנית. "אשר על זה נאמר את בריתי אקים ליצחק, הרי שהניח ברכה זו ליעקב. רק ברכת העולם הזה רצה לברך לעשיו. והוא, יעקב, ולקחו במרמה." אז זה קודם כל דבר אחד עקרוני. אני לא ממשיך לקרוא עכשיו את ההמשך פה בתרל"ז, אני מדלג רגע לתרנ"א, לצד השני של העמוד, ששם השפת אמת ממשיך ממש באותו כיוון.
והוא אומר כך: "בעניין ברכת יצחק שרצה להתנהל לעשיו. ובפירוש נראה כי ברכת יעקב הייתה מיוחדת אליו, כמו שבכל ו'סוף ברכת אברהם, שהוא עיקר הברית שקרא השם יתברך לזרעו אחריו. אבל זו הברכה להיות גביר לאחיו, כי יעקב ועשיו היו מיוחדים לשני עולמות, כמו שכתוב עשיו איש שדה ויעקב יושב אוהלים". שימו לב למשפט הבא. "ואם היה עשיו מתקן מעשיו, היה הוא כמו זבולון מיששכר." מה החלוקה בין יששכר לזבולון? יששכר חמור גרם. מה הכוונה חמור גרם? שנושא על גבו איזה מסע. חמור הוא בהמת מסע. "ויט שכמו לסבול". מה הוא נושא לסבול? את עול התורה. חז"ל אומרים 200 ראשי סנהדראות היו מיששכר. יששכר, סליחה, מובילי התורה בעם ישראל. זבולון לחוף ימים ישכון, וחרתו על צידון. הוא סוחר. הוא מפליג בספינות, מביא מסחר. הוא עוסק בסחורה והוא, חז"ל מתארים את הסכם יששכר וזבולון, שזבולון מממן את יששכר והם שותפים. זבולון עובד במסחר, יששכר לומד תורה והם שותפים גם בכסף וגם בשכר לעולם הבא. ועד היום יש בהרבה ישיבות יש מושג כזה, הסכם יששכר וזבולון. יש ממש כאילו, יש ישיבות שעושים את זה ממש עם תורמים, כזה, אתה תתרום כסף, תחזיק אברך, תהיה שותף איתו. יש תשובה מפורסמת של הרב עובדיה יוסף, שש הוא שהיה איזה אברך שאמר, סליחה, אני לא רוצה. לא. אם אה, מפרנסים אותי, ובשביל זה אני נותן חצי מה מהזכות לימוד תורה שלי? אני אסתדר. אה, דרך ארץ דרכה של תורה, לחם צר ו כן, אה, לחם לחם במלח תאכל, ופעם במצורת ומומים במצורת תשתה ועל ארץ תישן ובתורה תעמל. אני מוכן לחיות ככה. אני לא רוצה שמישהו יקח לי את השכר. אבל לא לוקחים לו חצי מהשכר. נכון. השכר שלו מוכפל. נכון. אז זו התשובה של הרב עובדיה. הרב עובדיה מביא כדרכו המון מקורות ומוכיח באותות ומופתים שזה לא עושים חצי חצי, אלא השכר מוכפל. בדיוק כמו שאמר. יצחק רואה בחזונו, דבר נפלא. יעקב ועשיו, שני אחים, ממשיכים את הדרך. נהדר. הנה, אחד הוא איש יודע ציד, איש שדה. אחד הוא איש תם, יושב אוהלים. אחד יותר רוחני, אחד יותר מעשי. מעולה. חלוקה נהדרת. רגע, את מי אני אמור לבחור שהוא יהיה המלך של עם ישראל? את יעקב או את עשיו? לפי הסברה הזאת. מה התפקיד של המלך, של ראש הממשלה, במה הוא בעיקר צריך להתעסק? בגשמיות. שלוש התיקים הכי מרכזיים בממשלה, זה ביטחון, אוצר וחוץ, נגיד. פעם זה היה יותר ככה. היום פתאום כל מיני סיבות, אז תיק המשפטים נהיה איזה תיק מיוחד. ביטחון פנים נהיה איזה משהו מיוחד. אבל בדרך כלל, בימים כתיקונם, אוצר ביטחון וחוץ, זה הדברים המרכזיים. ואומר יעקב, אומר יצחק לעצמו, בסדר. "ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו". לא כי הוא משחד אותי באוכל, אז אני כזה חומרני, וואי, הוא נתן לי לאכול, אני חייב לשפר אותו. זה בכלל לא הנקודה. עשיו ציד בפיו, הוא הכי מתאים. הוא יודע להילחם. ציד זה תחבולות, זה לא סתם להיות שף שיודע להכין אוכל. הוא יודע תחבולות, לצוד בעלי חיים ב בטבע זה דבר כל כך פשוט. ועשיו, דרך אגב, ליצחק היה גם צאן בבית. איך אני יודע?
נכון. רבקה אומרת ליעקב תביא לי שני גדיי עיזים מהצאן. בסדר, יש אוכל. אבל עשיו הולך, הוא הוא תחבולה, הוא יודע ללכת, לצוד. ותחבולות תעשה לך מלחמה. בסוף בשביל להיות מלך, בשביל להיות ראש ממשלה, בשביל לנהל מדינה, לנהל עם, אתה צריך להיות עם תחבולות. אתה צריך להיות אדם שיודע לנהל מלחמות. אתה צריך להיות אדם שיודע להיות איש שדה. גם אם אתה רועה צאן, זה לא מספיק. עם כל הכבוד לרועי צאן, הם הולכים עם חליל, מנגנים לבהמות. זה עבודה כאילו יותר בסבבה, יותר עבודה רוחנית כזאת. עכשיו, אני לא אומר זה עבודה קשה. לא יודע אם יצא לכם פעם לנהוג עדר, זה דבר כל כך קל. הם די מתפזרים לך, צריך איזה מיומנות. אבל אחרי שרכשת את המיומנות הזאת, אז דיי בנחת, הם בסך הכל יוצאים לאכול. הם אוכלים, אתה בינתיים לומד תורה, או מנגן בחליל, או עושה מדיטציה, לא יודע מה. ולפנות ערב אתה לוקח אותם חזרה. אז זה לא זה לא מספיק בשביל לנהל מדינה.
חוזר לשפת אמת. "ואם היה עשיו מתקן מעשיו, היה הוא כמו זבולון מיששכר." "והוא היה מושל על כל האומות להכין הכל, לקרב אל הקדושה ולא היה נצרך ליעקב רק לעסוק בתורת השם בלי מלחמות." כלומר, עשיו היה יכול להיות גם דמות חזקה מאוד מבחינה ביטחונית, מבחינה כלכלית. גם מבחינה מדינית. הוא מביא בהמשך. כתוב "ראשית גויים עמלק". עמלק זה נכדו של עשיו, הוא ראשית גויים. הוא איזה מנהיג באמת, יש לעשיו גם כריזמה. הוא יודע להיות מנהיג. הוא יודע, הוא מסוגל אפילו ליצור קשרים עם כל העמים. כן, "ישחוו לך יעבדו חמים וישחוו לך לאומים". כי זה בכישרון של עשיו. ולכן, זה באמת יכול להיות דבר נפלא. להגיע מיד לגאולה שלמה. מהי בעצם גאולה שלמה? גאולה שלמה זה לא רק בניין בית המקדש. וזה לא רק חזרה בתשובה. וזה לא רק משיח. גאולה שלמה זה בראש ובראשונה, לא יודע אם בראש ובראשונה, אבל גאולה שלמה זה גם השפעה על כל העולם כולו. מי שאומר את זה בצורה הכי חזקה זה ישעיהו. ישעיהו בפרק ב' אומר: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית השם בראש ההרים ונישא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר אדוני אל בית אלוקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. כי מציון תצא תורה ודבר אדוני מירושלים". אנחנו מכירים את הפסוק הזה, "כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים". אנשים חושבים לפעמים שמירושלים תצא התורה לאן? עד מעלות היא תגיע. זה לא הכוונה. הכוונה יבואו נהרו עמים רבים מכל העולם יבואו אל בית השם ויגידו אנחנו רוצים ללכת בדרכיו. כי מציון תצא תורה לכל העולם כולו. "ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים". זה המשיח. שהוא לא רק דואג לעם ישראל, הוא שופט בין כל הגויים. "וחיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה." שלום עולמי. שלום עולמי זה לא סיסמה של שמאלנים או של כל מיני אנשים חלולים ושטחיים. שלום עולמי זה חזון של גאולה שלמה. שכל העמים כולם דבקים בעם ישראל. אין מה להילחם. כולנו מבינים שדרך השם זו הדרך הנכונה. כולנו רוצים ללכת בדרכיו ובאורחותיו. מחפשים רק רוצים שמציון תצא תורה ודבר השם ירושלים תגיע לכל העולם. וזה היה אמור להיות, היה יכול להיות, הפוטנציאל של עשיו, כך לפחות בעיני יצחק. עכשיו בפועל אנחנו יודעים שהנבואה כבר ניתנה לרבקה "שני לאומים ממעיך יפרדו". זה לא יהיה ככה. עשיו הוא לא חלק מעם ישראל.
אז בסוף זה כתוב בבית יעקב לכו ונעלה נכון. לא, זה ברור, ישעיהו כבר ידע שיעקב הוא גם אחרי שכל העמים עובדים את השם, עדיין "אתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כלומר, כמו שיש היום כוהנים שהם עובדי השם בבית המקדש, והם מברכי העם, "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם". אז באותו אופן יהיה עם ישראל כולו ממלכת כוהנים. עם ישראל כולו יהיה עם נבחר, עדיין עם נבחר, אבל כולם עובדים את השם. השפע הרוחני האלוהי עובר דרך עם דרך הכהנים אל עם ישראל ודרך עם ישראל אל כל העולם כולו.
מתוך זה ניתן להבין כן, עד עכשיו עסקנו בעצם בעיקר בשאלה למה יצחק אוהב את עשיו? מה פתאום הוא בוחר בעשיו? אז התשובה היא הוא חשב שגם עשיו וגם יעקב ימשיכו יחד את עם ישראל. ולכן, הוא חשב שעשיו הוא זה שמתאים להיות המנהיג. כי הוא הצד המעשי. ואדרבה, אם הוא ירומם את כליו, "צא נא אלייך", אדרבה, זה יהיה תיקון עולם ומלכות שדי. כי גם הצדדים החומריים יהיו לקדושה ואז בעצם זה ישפיע על כל העולם כולו.
לפני שנמשיך, אולי אם נקרא כן קודם את השפת אמת תרל"ז.
"ובעניין שלקח ברכת עשיו", כמו שכתוב "ויקח ברכתך". כן, "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך". זה זה נשמע ממש רע. יעקב גם שקרן, גם גזלן. כאילו ממש לא נעים להיות צאצאים שלהם. וגם כתוב "אנוכי עשיו בכורך". שזה שקר גמור. מי מי אתה בני? "אנוכי עשיו בכורך".
הוא לא בכורך, הוא קנה את בכורה. אז מה זה שהוא אמר לו שהוא עשיו? בסדר. שינו את השם. דקה לפני, שינה את השם. או הלך מהר לבית הכנסת. יש כזה טקס שינוי שם, מכירים? לפעמים אה, יש כל מיני כאלה שה האה איזה רב אמר להם לשנות את השם. הם באים לבית הכנסת, עולים לתורה, עושים טקס שינוי שם, שיקראו לו אולי הוסיף שם. לא, באמת.
מה רש"י אומר על זה? "אנוכי עשיו בכורך".
מי אתה? זה אנוכי. זה אני. "עשיו בכורך". טוב נו, חלש. קודם כל, אם הוא אמר את זה ככה, מי אתה בני? אנוכי. עשיו, בכורך. לא נראה לי שזה היה משכנע את יצחק. את יצחק. עשיו הוא לא בכורך, הוא קנה את הבכורה. אוקיי. אז אפשר להגיד, אנוכי. אה, יש גם את עשיו איש השדה. אנוכי אני גם בכורך. נו, באמת. כאילו, זה ברור שזה איך שהו לדחוף את זה עם כף נעליים בתוך המילים, זה לא מסתדר.
אומר השפת אמת: "וחלילה ליעקב אבינו עליו השלום לשקר ולגזול מה שאינו שלו". קודם כל, הוא באמת לא גוזל מה שלא שייך לו. למה זה דבר שכן שייך לו? כבר אמרתם את זה. כי הוא באמת הבכור. הוא קנה את הבכורה. יצחק לא יודע, אבל יעקב קנה את הבכורה. יכול להגיד לו אני בכור. נכון. עכשיו, זה לא רק שזה לא שלו. הקושיה היא גם שכתוב כמה פעמים, יצחק אומר: "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך". זו הברכה שלך. הוא גזל משהו שלא שייך לו. זה שייך לך והוא גזל את זה. יצחק לא אומר גזל, אבל הוא אומר זה ברכתך. הוא לא נהנה של זה יעקב.
יש דעות שכן. אבל אני לא אכנס לזה כרגע. השפת אמת לא אומר שהוא נהנה של זה. אנחנו הולכים עכשיו לפי השפת אמת. לפי השפת אמת הוא לא נהנה של זה. "אבל העניין הוא, לפי מה שאמרו חז"ל, לכל אחד יש חלק בגן עדן ובגיהינום." "זכה, נוטל חלקו וחלק חברו." מה הכוונה שלכל אחד יש חלק בגן עדן ובגיהינום? הכוונה היא שכל אחד יש לו את השליחות שלו עם כל הכישרונות והיכולות שלו והייעוד המיוחד שהקדוש ברוך הוא נתן לו. אם אדם ממצה את עצמו, לוקח את כל כוחותיו לטובה ועובד את השם בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, אז מוכן לו חלק מסוים בגן עדן. ואם חלילה הוא משחית את כל הדברים, את כל הכוחות המיוחדים שניתנו לו, ומשתמש בהכל לרעה, אז מוכן לו חלק מסוים בגיהינום. "זכה, נוטל חלקו וחלק חברו." לפעמים יש כאלה שמשחיתים את דרכם. והקדוש ברוך הוא לכל אחד נתן תפקיד.
אבל יש אנשים שלא עושים את תפקידם. והם מתים בלי שהם עושים את תפקידם. והולכים לגיהינום, כי שם זה בעצם המקום של החידלון של מי שהשחית את כל כוחותיו, את כל נפשו, את כל מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו לעשות לטובה, הכל הוא השחית, זרק ובזבז ועשה בזה דברים שליליים. אז מה יהיה עם התפקיד שהקדוש ברוך הוא הטיל עליו? הקדוש ברוך הוא ברא אותו בשביל משהו. בשביל שהאדם הזה יעשה איזה תפקיד. אז מה יהיה עם התפקיד הזה?
תשובה, אתה יכול לקחת על עצמך גם תפקידים נוספים. אמנם הקדוש ברוך הוא ברא אותך בשביל תפקיד X, אבל אנחנו יודעים שיש הרבה שלא עושים את התפקידים שלהם. אז עליך זה מוטל פי כמה וכמה.
אני אתן רגע דוגמה אחת.
נראה לי חם מדי, לא? לא חם לכם מדי? חם.
יש כאלה יושבים ליד החלון הפתוח, אז נעים להם. ראיתי שיש כאלה שהפכו ליד החלון הפתוח. אם אם יהיה לכם קר מדי אז תגידו תגידו לשמואל שיפתח בחזרה את ה מזגן. אם כן, אני אתן רגע דוגמה. יש מושג שנקרא ביטול תורה. מה פירוש ביטול תורה? שאדם היה אמור ללמוד תורה והוא לא לומד תורה, אז זה ביטול תורה, נכון? למה בעצם לקרוא לזה ביטול תורה? זה בזבוז זמן, אתה פוגע בעצמך. אתה מבזבז את הזמן שלך. אתה פוגע בתורה? אתה מבטל את התורה? אתה מבטל את עצמך. התשובה היא כן, אתה פוגע בתורה. כי גם בלימוד תורה, לכל אחד יש את האות שלו בתורה. כל אחד יש לו את השליחות הגדולה שלו בתורה. ללמוד תורה זה לא רק בשביל לבנות את עצמי ולקבל אה, לא יודע מה, חיזוק רוחני. ללמוד תורה זה לתרום לעם ישראל בעושר הרוחני שרק אתה יכול לחדש אותו. רק אתה יכול להוסיף את האור שלך בתורה, את האות שלך בתורה. אף אחד לא יוכל לעשות את זה במקומך. אלא אם כן, אתה לא עושה את זה, ואז קודם כל זה ביטול תורה, זה פגיעה בתורה. וזה שהיום, לצערנו, רבים רבים בעם ישראל לא לומדים תורה, זה לא בעיה שלהם. אנחנו לא אמורים להסתכל עליהם בהתנשאות ולהגיד, הם עגלה ריקה, אין בהם תורה. אנחנו, כל האמת נמצאת אצלנו. קודם כל, דבר ראשון צריך להבין שאם הם לא לומדים תורה, אז התורה חסרה. גם התורה שאנחנו לומדים היא לא מספיק שלמה. כי יש את האור שלהם שהוא לא מופיע.
זה צד אחד. מצד שני, כן, זה מטיל עלינו אחריות. אנחנו יכולים להשלים את החסר לפחות באופן חלקי. כי מעבר לאות שלנו בתורה, אם אנחנו נעמיס על עצמנו וניקח על עצמנו עוד תפקידים, אנחנו יכולים גם לפחות באופן חלקי, להשלים את החסר. גם בלימוד תורה, גם בדרכים אחרות. ניקח דוגמה, מילואים. בתחילת המלחמה, 120 אחוזי גיוס. איך יכול להיות 120? כאילו, שמעתם על זה, נכון? היה 120 אחוזי גיוס. יש כאלה אומרים אפילו 130. שמעתם על זה או שאני עכשיו מחדש לכם? שמעתם. מה זה בכלל? לא מבינים מתמטיקה? מה זה 120 אחוזי גיוס?
100% זה הכמות שבכלל נמצאים שם. אם יש 100 אנשים עכשיו מגויסים, אז 120% זה עוד 120 אנשים מתגייסים, 220 סך הכל. אז בעיקרון, בעיקרון, יש במילואים של צה"ל, יש את כל אלה שהם רשומים במצבת המילואים. ויש כאלה שהם תיאורטית רשומים, אבל בעצם הצבא יודע שהם אף פעם לא באים. הצבא בעצם כאילו עוד לא עוד לא סילק אותם מהיחידה. אבל בעצם הוא לא בונה עליהם בכלל. כשהצבא בונה את החטיבה הזאת, הוא בונה נגיד שיהיה בה 1000 אנשים, אז אה, אז בעצם יש עוד איזה 200 שהוא לא סופר אותם כי הם אף פעם לא באים. הם לא באים לשום אימון, לשום קו, לשום פעילות מילואים. במלחמה הם באו כולם. באו המונים. גם כאלה שלא די גם כאלה שכבר נפלטו מהמילואים גם כן באו. לא, תגייסו אותי, תחיילו אותי. אבל זה לא החזיק מעמד לאורך כל המלחמה.
יש לי, חוץ מבן אחד שעכשיו בסדיר, שהוא לומד פה בישיבה, בשיעור ג', אז יש לי עוד שלושה בנים גדולים יותר, ועוד שתי בנות נשואות, אז גם שני חתנים. אז כולם, כל החמישה, שלושה בנים ושני חתנים, גויסו למילואים, חוץ מאחד שנפצע, אז הוא לא גויס עוד פעם, כי הוא נפצע קשה ביום השני של המלחמה. וברוך השם, בשיקום. אבל אחרים גויסו עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם.
תרצה, זה נכנס. אבל הם מספרים, שלאט לאט, מספר המגויסים יורד. זה כבר לא מגיע גם ל-100%. כבר יש כאלה שזה קשה והם כבר עכשיו אני לא שופט אף אחד. 250 יום מילואים, זה משהו שלא כל אחד יכול לעמוד בו. ואם אתה אברך בישיבה, יש לי בן שהוא גם אברך בישיבה פה בשיעור י"ד. מי שיודע פה בישיבה מכיר את בועז. אז אה, הוא גם עכשיו ספציפית במילואים. אז נגיד, לקחו אותך עוד פעם למילואים, ועוד פעם למילואים. בסדר, אז הפסדת חודש בישיבה, או חודשיים בישיבה, או עוד חודשיים בישיבה. וזה לא נעים, וזה לא כיף, וזה כבר בנית על השנה הזאת, לכל מיני דברים שרצית לעשות בישיבה. וזה לא מצליח. אבל זה ברור שזה יותר קשה, כאשר אדם הוא עצמאי והעסק שלו מתמוטט. או כאשר הוא שכיר ומפטרים אותו. או שהוא סטודנט ונמחקה לו שנת הלימודים, והתואר שלו הולך ומתרחק. זה קשה. עכשיו, זה הדבר הכי טבעי. כאשר יש כאלה שלא באים, אז מה קורה עם התפקיד שלהם? מי שבא, המעטים שכן באים, נופל עליהם יותר. אז הם יוצאים פחות הביתה ועושים מילואים יותר ארוכים. וכשהם במילואים, אז הם יותר טוחנים משימות, כי אין מי שיקח על עצמו. וזה חלק מהעניין. "זכה, נוטל חלקו וחלק חברו". מי שלא עושה, לא מנצל את כוחותיו, שוב, אני לא אומר עכשיו שמי שלא בא למילואים, אז עכשיו חלילה הולך לגיהינום. גיהינום זה למי שלקח את כל כוחותיו והשחית אותם ולא עשה את תפקידו, בכיוון זה, אז יש לו חלק מוכן בגיהינום. אבל אתה, אם לקחת את תפקיד חברך על שכמך גם כן, אז אתה נותן חלקו וחלק חברו. "וכעניין שנאמר, יכין רשע וצדיק ילבש." "ובוודאי יצחק אבינו עליו השלום, שאהב את עשיו, ראה חלק המוכן לו בגן עדן", וזו הפנימיות האהב. מה אהב יצחק בעשיו? הוא לא אהב את הציד במובן של האוכל שהבאת לי. מה שיצחק אהב זה את הפנימיות, זה את היכולת שהוא ראה אם עשיו היה באמת לוקח את כל כוחותיו לטובה, אז למדנו את זה במקור הקודם, שזה היה לקחת את תיקון עולם ומלכות שדי. להפוך את כל הדברים החומריים לקדושה. ואת זה יצחק אהב. דרך אגב, יצחק אהב כי זה היה מאוד מתאים לו. הוא בעצמו איש כזה. הוא בעצמו מידת הגבורה. הוא בעצמו איש שדה. והוא כמובן יוצא לסוח בשדה. הוא כמובן זה שלוקח את כל הדברים החומריים ורק בקדושה.
"אך כי לא זכה עשיו לתקן את עצמו. ולקבל זו את החלק המוכן לו. ונטלו יעקב, ונתלבש באותן המלבושים של עשיו." זה שרבקה נותנת ליעקב את בגדי עשיו החמודות, זה לא סתם כדי להתחפש. יש פה משהו רוחני שיעקב צריך להתלבש בבגדים של עשיו. הוא לוקח על עצמו את התפקיד של עשיו. יעקב באופי שלו הוא איש תם, יושב אוהלים. הוא לא מתאים לא לרמאות, הוא גם לא מתאים לתחבולות של מלחמה, הוא גם לא מתאים להנהגת עם ישראל מבחינה חומרית. הוא רק מתאים להיות מנהיג רוחני. אז מה יהיה? עשיו לא באמת יתפקד בתור מנהיג מעשי של עם ישראל. הוא לא יהיה חלק מעם ישראל. יעקב חייב לקחת על עצמו גם את התפקיד הגשמי. ולכן יעקב בדרך הקשה לומד לעשות את זה. הוא לובש את בגדי עשיו, זה סמל. הוא מתלבש בבגדי עשיו, הוא בעצם אומר אני לוקח על שכמי גם את התפקיד של עשיו. ולכן קודם כל, מה שאומר יצחק לעשיו: "בא אחיך במרמה ויקח ברכתך". הוא לקח את הברכה שלך. כי זה חלק הגן עדן שלך ועכשיו באמת יעקב זכה בו. לא שהוא גנב אותו, לא שהוא גזל אותו. הוא באמת זכה בו. כי הוא לקח את התפקיד שלך על שכמו. ולכן הוא אומר "אנוכי עשיו בכורך". אני עובר למשפט האחרון בשפת אמת תרמ"ז.
"וירח את ריח בגדיו ויאמר אמת. אנוכי עשיו", ובפנימיות, "חלק מיוחד לו". יעקב אומר "אנוכי עשיו בכורך". וזה אמת מוחלטת במובן הרוחני. לא שינה את שמו לעשיו. אבל אני לוקח על עצמי את התפקיד של עשיו. אתה רוצה מישהו שיהיה איש שדה? אתה רוצה מישהו שיהיה איש מלחמה? אתה רוצה מישהו שיהיה מנהיג מדיני, כלכלי, לעם ישראל? אני לוקח על עצמי. אני מבין שאין ברירה, זו המשימה. אני לוקח על עצמי גם את הדבר הזה.
לא נספיק לראות את ההמשך, אבל נגיד עוד משהו אחד קטן על הנושא של ששאלתם קודם, יצחק הרי מתלבט מי זה. "הקול קול יעקב, הידיים ידי עשיו". אז למה הוא מברך אותו? זו בעצם התשובה. יצחק לא יודע כרגע מי זה. יכול להיות שזה עשיו שפתאום נתפס לרוחניות והוא מתחיל לדבר בלשון מכבדת ויראת שמיים כמו יעקב. גם יכול להיות שזה יעקב שלמד לתחמן ולוקח על עצמו את התפקיד של עשיו ויודע קצת להיות תחבולן. איך שלא יהיה, אומר יצחק: "ראה ריח בני כריח שדה אשר בירכו השם." אני רואה באדם הזה שעומד מולי, אני לא יודע מי זה. אבל האדם הזה, וואו. זה האדם המושלם שאני צריך. זה שדה אשר בירכו השם. שדה זה הצד החומרי. אשר בירכו השם זה הצד הרוחני. יש פה מישהו, שוב, יכול להיות שזה עשיו שחזר בתשובה. יכול להיות שזה יעקב שלקח על עצמו את התפקיד של עשיו. איך שלא יהיה, זה האדם המתאים לברך אותו ולהנהיג את עם ישראל. שאלות.
מה התשובה של יצחק אחר כך? הברכה היא לקחת. למה הוא נחרד? הוא נחרד? הוא חרד. כן, יכול להיות שבגלל ש כמו שאמרת, שהוא רצה להביא ברכה מסוימת ל ליעקב. אז הוא סוג של התחרט ואמר אה, אם זה יעקב אז למה נתתי לו את הברכה החומרית. אני לא חושב שהוא התחרט, כי אני חושב שהוא הוא גם אומר "גם ברוך יהיה". הוא לא חוזר בו. לכאורה, אם יעקב היה מקבל את הברכות במרמה, אז מילא כך טעות. איך ברכה כזאת חלה בכלל? לא, יצחק אומר גם "ברוך יהיה". כי הוא מבין כי הברכות מגיעות ליעקב כמו שאמרנו. אז למה הוא חרד חרדה גדולה? כי יצחק מאוד קיווה שזה לא יעקב שבא. יצחק מאוד קיווה שעשיו, בנו, בכל זאת בן שלו. הוא אוהב אותו אהבת נפש. הוא בכל זאת קיווה שזה עשיו שחזר בתשובה. ועכשיו כשהוא מבין שזה היה יעקב שבא "אחיך במרמה ויקח ברכתך", הוא מבין שעשיו נדחה. ואז הוא חרד. הוא חרד גם על עשיו. כי הוא מבין שעשיו עכשיו הולך אל ה אל הסטרא אחרא. "על חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד. והיה כאשר תריד ופרקת עולו מעל צווארך". הוא מבין שבין שני הבנים שלו תהיה מלחמת עולם נצחית. הוא מבין שהדבר הזה זה חרדה גדולה גם בשביל עשיו וגם בשביל יעקב. אז הוא חרד חרדה גדולה. אבל הוא עדיין אומר "גם ברוך יהיה". חזקו ויאמצו.