בלוג

ערב טוב, הברכות ודברי התורה לעילוי נשמת יוסף בן האמא.
רוח השם תנחנו בגן עדן. אמן.

בפרשת השבוע יצחק רוצה לברך את עשיו.
אז הוא אומר לו
ועתה עשאה נא כליך, תליך וקשתך, וצא השדה וצודה לי ציד.
לך תצוד בעלי חיים.
ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, והביאה לי ואוכלה.
בעבור תברכך נפשי בטרם אמות.
כלומר,
הוא בעצם אומר לו,
אני רוצה לברך אותך, אז תכין לי אוכל, תכין לי מטעמים,
אני אוכל ואברך אותך.
נשאלת השאלה,
למה זה קשור לאוכל?
למה צריך להביא אוכל? גם עכשיו אנחנו עושים הזכרה, אז מביאים אוכל,
טוב, זה בשביל לברך את הקדוש ברוך הוא, לא לברך בשביל לברך את עשיו.
אז אנחנו, האוכל הוא רק
האוכל זה גם מנחם. תכף נגיע לזה.

אבל קודם כל, העיקר זה כדי לברך את השם.
זה זכות, אנחנו עושים דברים לעילוי נשמת הנפטר. הנפטר כבר איננו יכול לקיים מצוות,
ולהוסיף לעצמו זכויות.
אבל
מצוות שאנחנו עושים פה בעולם הזה, לעילוי נשמתו,
עומדות לו ולזכותו ומוסיפות לזכותו. זה המעלה הגדולה של מה שנקרא עילוי נשמה.
עושים משהו לעילוי נשמתו. אנחנו מוסיפים זכויות עבורו.
אז עכשיו ברכנו ברכות,
לכן מביאים גם כל מיני דברים שהם מזונות, דברים שהם עץ, דברים שהם אדמה, דברים שהם שהכל,
להרבות בברכות,
כדי שיהיו יותר זכויות.

פעם אמר רב אחד,
למה מביאים אוכל?
כדי שכולם יהיו עסוקים בלאכול ולא יפריעו, לא ידברו באמצע דברי תורה.
טוב, זה כנראה רב שהפריעו לו לדבר. אבל זה זה גם ודאי גם דברי התורה הם גם חלק מהזכות.
אנחנו עוסקים בדברי תורה, זה גם לזכותו של הנפטר.
כמובן שהתפילות, אמירת הקדיש, כל דבר שעושים לעילוי נשמת הנפטר, בוודאי במיוחד ביום של הזכרה וכדומה,
אלה דברים מיוחדים שמוסיפים לו לזכויותיו, מה שהוא כבר לא יכול להוסיף לזכויותיו.
שאדם נמצא בעולם הזה, יכול לעשות מעשים טובים, מצוות, תורה,
חסד, הרבה דברים יכול לעשות.
שהוא כבר לא פה, כבר איננו יכול בעצמו
להוסיף על זכויותיו, אנחנו מוסיפים עבורו.

אבל יצחק שרוצה לברך את עשיו, למה הוא צריך לאכול?
מה, בשביל לברך? עוד לא המציאו אז את הברכות, זה תקנת דרבנן הברכות.
אז אפשר להגיד שיצחק בירך, ברך את הקדוש ברוך הוא, גם אפילו שזה עוד לא היה חובה.
חז"ל אומרים שהאבות קיימו את כל התורה כולה עוד לפני שניתנה.

אז אפשר להגיד שהוא עושה את זה בשביל לברך את הקדוש ברוך הוא ואז ממילא הוא יברך גם את עשיו.
אבל בדבר הזה יש עוד כמה פירושים,
שכל פירוש, נאמר עוד שלושה פירושים, שכל פירוש נותן פה איזשהו תוספת נופך ותוספת עומק לעניין.

פירוש אחד אומר רבנו בחיי. רבנו בחיי בן אשר,
היה גר בשרגוסה בספרד לפני כ-700 שנה.

והוא בעצם אומר,
שיצחק לא מבקש מטעמים בשביל תענוג הגוף,
ובשביל תענוג חוש הטעם. הנקודה פה זה לא שיהיה לי כיף בגרון.
אלא בשביל תענוג הנפש. שתהיה נפשו שמחה ומתענגת,
ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש.
הברכה שרוצה יצחק לברך,
זה ברכה ברוח הקודש. הוא רוצה שנבואה, לא סתם שאני אברך.
אני רוצה שאני רק אהיה צינור להעביר את הברכה של הקדוש ברוך הוא. אני רוצה שהקדוש ברוך הוא יברך.
אז אני רוצה שרוח הקודש תחול עליי.
אין רוח הקודש חלה אלא כאשר האדם יש לו שמחת הנפש.
מה גורם לשמחת הנפש?
היית חושב אולי למשל, אלישע כתוב, ויהי כנגן המנגן ותהיה עליו רוח השם.
שמע מוזיקה, מוזיקה זה באמת שמחה נפשית.
אבל אומר רבנו בחיי, גם אוכל.
איך אבי אמר, אוכל מנחם?
זה קשור למה שאומר רבנו בחיי.
האוכל נותן גם שמחת הנפש, לא רק שמחת הגוף.

איך אברהם אומר למלאכים?
אה אה, קחו פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו.
סעדו לבכם. אתם תאכלו,
וזה יעשה לכם משהו בלב. לא רק בבטן,
לא רק בגוף, בלב. האוכל משפיע על הנפש.
לכן אומר רבנו בחיי,
יצחק אומר, אני אני רוצה שאתה תשמח אותי, אתה תיתן לי מטעמים,
ועל ידי זה יהיה לי שמחת הנפש, תחול עליי רוח הקודש.
וזה מה שאמרו רבותינו ז"ל, אין השכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות,
אלא מתוך שמחה.
אז הנה שמחה, תיאן, תעשה לי מטעמים. אני אשמח.
בשבת,
אחד מהמצווה ו חלק מהמצווה בשבת,
וקראת לשבת עונג, ול קדוש השם מכובד.
לכבד את השבת במאכלים.
באוכל. מה, שבת? שבת זה עניין רוחני.
הקדוש ברוך הוא קידש את יום השביעי מכל המעשים. נכון.
ואף על פי כן,
הקדושה הזאת באה לידי ביטוי גם בשמחה של הנפש, שהיא שמחה באוכל,
שמחה בשינה, שמחה גם בהנאות הגוף.
כי היהדות לא מנתקת בין הגוף לבין הרוח.
שמחת הגוף היא גם משמחת את הנפש, וממילא אפשר להשרות שכינה.
אז זו נקודה אחת שאומר רבנו בחיי.

עכשיו, כמובן, רבנו בחיי מוסיף ואומר,
שאומנם שמחת הנפש אפשר להגיע בכל מיני צורות.
למשל, גם במוזיקה, כמו שהזכרנו שאלישע היה שומע את המנגן,
ועל ידי זה הוא מקבל נבואה. מתוך השמחה של המוזיקה.
גם מוזיקה זה דבר משמח.
לכן, דרך אגב, לאבלים,
אסור להיות במקום של מוזיקה והופעות וכדומה,
כי זה משמח מדי, זה לא מתאים בזמן של אבלות.

אבל אומר רבנו בחיי, למה יצחק דווקא ביקש מטעמים?
כי מה הברכה שהוא רוצה לברך את עשיו כרגע?
ברכה של פרנסה.
ויתן לך אלוקים מיתה לשמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש.
זה ברכה של פרנסה.
אז מתאים, אם אתה רוצה לברך בפרנסה, מתאים ש
השמחה שממנה אתה מקבל רוח הקודש, תהיה שמחה של אוכל,
שמחה של מטעמים.

זה פירוש אחד.

פירוש שני, אומר המלבי"ם.
המלבי"ם היה אחד מחכמי ה
חכמי ישראל שכתב פירוש על כל התנ"ך.
גם רבנו בחיי, רבנו בחיי היה מקובל גדול, תלמידו של הרמב"ן.
המלבי"ם כתב רמ"א מאיר ליבוש,
אז הוא כתב, והוא היה, הוא נולד לפני 200 שנה. רבנו בחיי זה לפני 700 שנה.
רבנו, המלבי"ם נולד באוקראינה לפני 200 שנה.

והוא כותב,
שתמיד כאשר יש אדם אחד נותן לשני מתנה,
נוצר קשר בין שני האנשים.
מתנה, זה לא סתם
קח מתנה. המתנה מחברת, המתנה מקשרת.
אומר את זה גם הרב דסלר,
שכאשר אדם נותן לזולת, זה יוצר אהבה.
לא רק שהמקבל אוהב את הנותן, הוא מכיר לו תודה,
גם הנותן זה מחזק את אהבתו למקבל.
כך אומר הרב אליהו דסלר בספר מכתב מאליהו, שלמשל,
מה יותר חזק? אהבה של הורים לילדים או אהבה של ילדים להורים?
ההורים,
אין אהבה יותר חזקה מזה, מהאהבה של ההורים לילדים.
הילדים שפה עוד לא יודעים את זה, כי עוד אין להם ילדים.
אני בטוח שכל הילדים פה אוהבים את ההורים שלהם.
ואף על פי כן,
בן אדם שיש לו הורים והוא יודע שהוא אוהב את ההורים שלו, אבל יש לו גם ילדים,
הוא יודע שאחווה של ההורים לילדים זה משהו שאין כמותו.
מדוע? אומר הרב אליהו דסלר,
בגלל שמעניקים להם כל כך הרבה. מהרגע שהם נולדו, כמה השקעת בהם?
כמה כסף, כמה זמן, כמה מאמצים, כמה לילות בלי שינה,
כמה המון דברים בלי סוף. כמה
טרדה ומחשבה ותשומת לב ואכפתיות ו
וככל שאדם יותר משקיע ויותר נותן, דווקא יותר אוהב.
יצחק רוצה ליצור קשר של אהבה בינו לבין עשיו.
ולכן הוא אומר, תעשה לי מטעמים.
כאשר תעשה לי מטעמים,
אז יהיה פה איזה ערוץ של נתינה. יהיה פה קשר של משפיע ומקבל.
אתה תיתן לי,
זה יאפשר, זה תפתח לי את הצינור שמחבר ביני לבינך,
וככה אני אוכל להעניק לך.

אם אנחנו נחדד רגע את ההבדל בין רבנו בחיי לבין המלבי"ם,
אז רבנו בחיי אומר, בשביל מה המטעמים?
בשביל השראת שכינה, כדי ליצור קשר בין יצחק לבין הקדוש ברוך הוא.
לפי המלבי"ם, בשביל מה המטעמים? ליצור קשר בין יצחק
לבין עשיו.

אז אלה שני פירושים שאפשר לומר בעניין הזה.

אבל כדי להבין את הדבר יותר לעומק,
צריך לשים לב שזה לא פעם ראשונה שעשיו נותן ליצחק מטעמים.
כי הרי,
לאורך כל הזמן, אנחנו רואים, ויאהב יצחק את עשיו,
כי ציד בפיו.
כי עשיו היה כל הזמן מביא ציד, הוא היה איש יודע ציד, איש שדה.
אז הוא היה מביא אוכל הביתה.
אז יצחק אוהב אותו.
במבט ראשון זה נראה מאוד משונה. סליחה,
אתה אוהב את הילד שלך בגלל שהוא מביא לך אוכל?
מה, אתה אוהב את הילד שלך כי הוא הילד שלך.
ולא, הוא יותר אוהב את עשיו מאשר את יעקב,
כי עשיו מביא לו אוכל. סליחה,
אבל יעקב יותר צדיק, יעקב יותר לומד תורה. אתה אוהב רק בגלל שהוא מביא לך אוכל?
איזה מין אמירה מוזרה הזאת.
מה זה שוחד?
עשיו מביא לו אוכל כדי שהוא יאהב אותו? איזה מין דבר זה?
ודאי שלא זאת הכוונה.

אם אנחנו נרד לשורש העניין, נבין,
שיצחק היה בטוח ששני הבנים שלו, יש לו שני בנים,
יעקב ועשיו.
הוא היה בטוח ששניהם ימשיכו את עם ישראל.
הוא לא חשב שאחד מהם לא יהיה יהודי, שאחד מהם לא יהיה חלק מעם ישראל. למה שיחשוב ככה?
נכון שהבנים של אברהם,
לאברהם היו כמה וכמה בנים. בהתחלה ישמעאל, אחר כך יצחק,
אחר כך בני קטורה. מדען, מדין, נשבק, שוח.
יש כמה עוד כמה בנים מאברהם לקטורה.
אבל
מתוך כולם נבחר רק אחד, יצחק.
הגיוני מאוד.
כי יצחק הוא הבן היחיד
של אברהם ושרה.
ישמעאל בן של הגר, זה משהו אחר. בנים של קטורה, זה משהו אחר.
חז"ל אומרים הגר וקטורה זו אותה אחת, לא משנה.
אבל ברור שאם יש אברהם ושרה, אז יש רק בן אחד שהוא של שניהם.
אבל יעקב ועשיו
שניהם בנים של יצחק ורבקה. שניהם ביחד ברחם.
למה שהוא יחשוב שלא שניהם ימשיכו את עם ישראל?
והוא רואה שיש להם תכונות שונות לגמרי. הוא לא רואה שעשיו רשע.
הוא רואה שעשיו הוא איש יודע ציד, איש שדה.
זה לא דבר שלילי להיות צייד.
אתם צמחונים?
יש פה מישהו צמחוני?
אין.
אז אתם אוכלים בשר, אז מה? אז לצוד חיות זה כזה פשע?
לא פשע. מותר לצוד.
איש יודע ציד,
איש שדה, חקלאי.
מה הבעיה?

אז זה מיתת השם. אנחנו נדבר על זה בעזרת השם בהמשך השבוע.
רבקה ודאי ידע, יצחק לא ידע, על זה אנחנו לא נדבר היום.
אבל יצחק
ראה שיש לו שני בנים. אחד הוא גם חקלאי, איש שדה,
וגם צייד. צייד זה גם אחד שיודע להביא אוכל,
אבל זה לא רק פרנסה.
צייד,
זה גם חצי מלחמה. אתה נלחם עם הבעלי חיים, זה לא רק
לא יודע מה, לצוד כבשים, זה לא בעיה לצוד כבשים.
נראה אותך צד צבי, נראה אותך נאבק מול נמר על הטרף שלו. זה לא דברים פשוטים.
אז עשיו הוא אדם לוחם, הוא אדם חקלאי, הוא אדם איש מעשה.
יעקב יושב אוהלים. הוא גם רועה צאן, הוא גם איש תם,
הוא לומד תורה, אדם יותר רוחני.

רואה את זה יצחק ואומר, מצוין.
יש לי שני בנים,
אחד יעסוק בתורה ותפילה ובהנהגה רוחנית,
ואחד יעסוק גם בכלכלה וגם בביטחון וגם בהנהגה מעשית.
מצוין. כמו להבדיל שאחר כך היה לנו את יששכר וזבולון.
זבולון סוחר, יששכר לומד תורה. עושים שותפות ביניהם. נפלא.
אומר יצחק, הכל טוב.
רגע, אבל מי יהיה המנהיג של עם ישראל?
האם המנהיג של עם ישראל, מלך בעם ישראל, צריך להיות בעיקר
בן אדם שעוסק בכלכלה וביטחון, או בן אדם שעוסק בתורה ותפילה?
מה צריך להיות המלך?
מה התפקיד של המלך?
בעיקר כלכלה וביטחון. ברור שהמלך צריך להיות צדיק.
ברור שהמלך, ראש הממשלה, המלך, צריך להיות אדם מוסרי, ראוי, צדיק,
שעושה את הדברים על פי יראת שמיים.
אבל, הוא צריך להיות מומחה גם בביטחון וגם בכלכלה, בדברים חסכחות,
דברים מעשיים.
ולכן,
יצחק רואה שעשיו מומחה בדברים האלה, אז הוא אומר אוקיי, אז הוא יהיה המנהיג.
רבקה ראתה שזה לא כך,
שעשיו לא יהיה חלק מעם ישראל.
ולכן היא אמרה,
שיעקב הוא חייב לקבל את הברכות האלה.
מה בעצם הברכה? אז כבר הזכרנו, ברכה של פרנסה.
יתן לך אלוקים מיתה לשמיים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש.
אבל גם ברכה של
מנהיגות. יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים,
הוו גביר לאחיך וישתחוו לך בני אימך.

אז הברכה הזאת,
לכן יצחק רוצה לתת אותה לעשיו, כי הוא חושב שהוא המתאים לה.
ולכן הוא מבקש מטעמים.
כי אפשר להתחבר בכל מיני צורות, אבל מכיוון שעשיו זה האישיות שלו,
זו היכולת שלו להביא פרנסה, להביא ביטחון,
ובגלל זה יצחק רוצה לבחור בו.
לכן הוא אומר לו, עשה לי מטעמים כאשר אהבתי, אביה לי ואוכלה,
בעבור תברכך נפשי בטרם אמות.
אז בעצם יצחק
אוהב את עשיו כי ציד בפיו, לא כי
הוא אוכל וטעים לו, אז בגלל זה הוא אוהב אותו.
אלא בגלל שהוא רואה שיש לו כישרון
של פרנסה, ולכן הוא נראה לו מתאים להנהיג את עם ישראל.
בפועל, בסופו של דבר,
יעקב הוא זה שנבחר, והוא היה צריך להנהיג את עם ישראל גם במישור הרוחני וגם במישור המעשי,
ועל זה הוא עוד עובר תהליכים שלמים שמכשירים אותו להיות גם איש תם יושב אוהלים,
אבל גם להתמודד עם לבן, ולהתמודד עם עשיו,
ולהתמודד עם הרבה הרבה ניסיונות שיעקב עוד יעבור במהלך חייו.
נאמר קדיש על ישראל, ונעמוד לתפילת ערבית.
מיד אחרי תפילת ערבית יהיה שיעור קצר בהלכות שבת.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך ירבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו, הגדיל תורה ויאדיר.