בלוג

עוד דבר חשוב שכדאי לדעת לגבי מנחה בימות החורף. בעיקרון, תפילת מנחה, כמובן, חייבת להיות לפני השקיעה.

שקיעה השבוע בשעה 4:35. זה ממש מוקדם. לכן, אנחנו נאלצים להקדים את תפילת מנחה. בדיעבד, כאשר אין אנשים, כי קשה בימות החורף, אנשים עובדים, לא כולם יכולים להגיע בזמן.

קודם כל צריך לדעת. השבוע בעיקרון קבענו תפילת מנחה בשעה 4:20 אשרי. פתח אליהו וקורבנות 10 דקות לפני זה. 4:20 להתחיל כבר אשרי.

עכשיו, כדי להספיק רבע שעה לפני שקיעה, זה מנחה, זה זמן טוב. אבל, אם קורה שלא מתאספים אנשים ומתעכבים, אז אפשר עד 12 דקות אחרי זמן שקיעה. זאת אומרת, השבוע, זה יוצא עם שקיעה זה 4:35, אז זה עד 4:47. אפשר עוד להגיד גם קדושה וגם תחנון.

היום אנחנו סיימנו תחנון בזמן, בתוך ה-12 דקות האלה. אבל אבל לשים לב לדבר הזה, כי אם רואים שהזמן מתקצר ולא מספיקים, אז חייבים, זה הכי דחוף. הכי דחוף זה תפילת העמידה וקדושה וגם תחנון בתוך ה-12 מקסימום בתוך ה-12 דקות שאחרי השקיעה.

כאשר אם הגענו כבר עברו 12 דקות, אז פשוט לא אומרים תחנון. או אם רואים שאין זמן, עושים מנחה קצרה. בלי חזרה, רק החזן אומר את השלוש ברכות הראשונות ואז זה לא לכתחילה. לכתחילה לעשות תפילת לחש ואז חזרה. רק אם לא מתאספים אנשים, בעזרת השם שלא נזכה לזה.

לא מדלגים על מנחה אף פעם.
לא, אבל אם אין מניין?
אז מקסימום מקסימום מתפללים ביחידות.
מחילה רק להזכיר אין פה אף אחד שעובד אני חושב.
אני עובד.
בסדר. על כל פנים,
כל מי שלא עובד, ודאי ראוי שיגיע בזמן. חשוב מאוד להקפיד על זה. השבוע 4:20 מנחה. שבוע הבא 4:15. כבר אנחנו יודעים. זה הולך ומתקצר. ככה זה בחורף.

מה שחשוב, כן, מה שחשוב זה ההלכה. לשים לב שמנחה חייבת להיות לפני שקיעה או בדיעבד לפני סוף השקיעה שזה 12 דקות אחרי מה שכתוב בלוח. אם רואים שחלילה לא מתאסף מניין, אז מתפללים ביחידות בזמן הזה. אבל אין סיבה שלא יתאסף מניין. בעזרת השם כל יום ויום נעמוד על זה ובעזרת השם נזכה להתפלל כהוי וכנכון.

עוד נקודה חשובה, מה אתה חושב מחילה כבוד הרב? יש יש תקופה שהחורף שבא ככה, היו אומרים אין מניין, אנשים פחדו שכינו זה, היו אומרים הבה ואחווה, ואז היה זה, ואז חסר מניין. כל אחד בורח בורח, ואז
אבל עכשיו בשביל נצליח,
אין לי מניין, אני מתפלל הבה ואחווה, ואז יהיה מניין.
בסדר, בשורה התחתונה אנשים פה רוצים שני מניינים.
כן, מאוד חשוב. באמת, אין שום סיבה. יש פה מלא אנשים, יש פה מספיק אנשים ששיהיה פה, כמו שאתה אומר שני מניינים, ובעזרת השם נעמוד בזה במשך כל החורף.

נספיק להגיד משהו גם על פרשת השבוע ברשותכם, מורי ורבותי.

על עשו נאמר: "ויצא הראשון אדמוני, כולו כאדרת שיער". כלומר, כל גופו היה מלא שערות. לא רק על הראש. יש תינוקות שנולדים עם הרבה שערות על הראש, יש תינוקות שנולדים קרחים. עשיו נולד כמו קוף קטן, עם הרבה שערות על כל הגוף. כולו כאדרת שיער. אדמוני.

חוץ מעשיו, יש רק עוד בן אדם אחד בכל התנ"ך כולו שנאמר עליו אדמוני.
דוד המלך.
דוד המלך. טוב, זה קצת מביך. דוד המלך יחד עם עשיו הרשע? למה מצמידים את הדבר הזה? אז מה זה אדמוני? אתה אומר ג'ינג'י. זה אחד הפירושים. יש דמים. יש פירוש אחר שאומר שהכוונה היא שפניו היו אדומות. היה לו אדמימות בפנים. על כל פנים, איך שלא יהיה,
זה לא בפשט. זה במשמעות הרוחנית של הדבר, תכף נגיע לזה.

אבל קודם כל אדמוני זה תיאור חיצוני קודם כל. איך הוא היה נראה.
עכשיו, גם על דוד כאמור כתוב: "וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עיניים."
אז באמת הפרשנים אומרים שהצבע עור היה אדום יותר מהרגיל. רש"י מביא שזה סימן לכך שהוא יהיה שופך דמים.
האם עשיו היה שופך דמים?

קודם כל איש יודע ציד, אז קודם כל הוא שופך דם של בעלי חיים. חז"ל אומרים שהוא היה צד גם בני אדם. ואנחנו רואים שהוא היה לוחם. לבסוף הוא בא עם 400 איש שולף חרב כנגד יעקב. הוא בא להילחם.

אז הוא לא שפך את דמו של יעקב בסופו של דבר, בגלל המנחה ובגלל התפילה ובגלל שיעקב גם כן נערך למלחמה. אבל עשיו היה מוכן. הוא אומר את זה מפורש: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרג את יעקב אחי." אדם שמוכן להרוג את אחיו, זה דבר חמור מיוחד.

וגם דוד להבדיל, דוד נלחם מלחמות השם ומנצח את אויבי עם ישראל. "היכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו." דוד גם כן לוחם, הורג רבבות, כלומר עשרות אלפים. זה חוץ מ-גולית.

אז זה דמיון אחד שאנחנו רואים בין עשיו לדוד, שהוא אדמוני ובמשמעות הרוחנית של הדבר שופך דמים.

אבל יש עוד דמיונות. למשל, לא רק רבקה היה לה תאומים, יעקב ועשיו. יש עוד תאומים שהם מאוד קשורים לדוד המלך. דוד המלך לא היה לו תאום, אבל איזה זוג תאומים מאוד קשור לדוד המלך?
פרץ וזרח.
נכון. פרץ וזרח, שנולדו מיהודה. על רבקה כתוב "וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה", ועל תמר, כלתו של יהודה, נאמר: "ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה".

ובשני המקרים יש גם התמודדות בין התאומים. אצל עשיו ויעקב, הראשון יוצא עשיו, ואחרי כן יצא אחיו "וידו אוחזת בעקב עשיו". יש כאילו איזה התמודדות כבר מבטן, מי הראשון? בסוף יעקב, יעקב יצא שני. אבל הוא בסוף קונה את הבכורה. זאת אומרת, למרות שהוא כאילו היה שני, אז כבר ברחם אנחנו רואים שהוא אוחז בעקב עשיו, רוצה לתפוס, רוצה לעקוב אותו, רוצה לעבור לפניו. ובפועל ברחם הוא לא עבר לפניו, אבל בחיים הוא עבר לפניו.

ובדומה לזה, אצל פרץ וזרח, "ויהי בלדתה, ויתן יד." "ותיקח המיילדת ותיקשור על ידו שני" לומר "זה יצא ראשונה." כלומר, בהתחלה זרח הוא שולח יד ראשון, יוצא מהרחם, מוציא יד מהרחם. אז המיילדת ראתה יד, קושרת, יודעת שיש תאומים, אז היא קושרת על ידו שני. לא צמיד של בית חולים, צמיד אדום. שימו לב עוד פעם מהאדום הזה. חוט אדום. ו אבל אחרי שהוא מוציא את ידו, "ויהי כ משיב ידו והנה יצא אחיו." "ותאמר מה פרצת עליך פרץ?" "ויקרא שמו פרץ."

אז אנחנו רואים שגם כאן יש כבר ברחם איזה תחרות, רגע, מי יוצא ראשון? ופה, גם כן יש מישהו ששולח יד. גם יעקב ידו אוחזת בעקב עשיו, וגם פה זרח מוציא את ידו. אבל פה הדברים מתהפכים ומתערבבים. כי מי שמוציא את ידו אצל יעקב זה יעקב. ופה זה זרח. אבל דוד יוצא דווקא מפרץ. וזרח הוא זה שיש לו את הסימן האדום, שזה סימן של עשיו, אדמוני.

לא רק שהוא היה אדמוני. מה עוד אנחנו רואים צבע אדום אצל עשיו?
העדש האדום.
"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה". אז יש פה איזה דבר שצריך הבנה, כל הקשר הזה בין זוג התאומים הזה, לזוג התאומים הזה. אצל דוד אנחנו רואים שהוא מצד אחד היה אדמוני, שזה אולי הוא לוקח מזרח עם השני שעל ידו. אבל מצד שני, הוא הרבה הרבה יותר דומה לסבא רבא רבא שלו, שזה פרץ. שכן כתוב כאשר דוד מנצח את הפלשתים, בספר שמואל ב פרק ה', כתוב: "ויבוא דוד בבעל פרצים." מקום ששמו בעל פרצים. "ויקם שם דוד", הוא מכה את הפלשתים, "ויאמר פרץ אדוני את אויבי לפני כפרץ מים." "על כן קרא שם המקום ההוא בעל פרצים." זה לא קראו למקום הזה כך לפני כן. דוד המלך קרא. "פרץ" כמו פרץ מים.
שמואל ב' פרק ה'.

ולכן אנחנו אומרים גם יש פיוט שאומר "גדור פרצי בבן פרצי." בן פרצי זה דוד המלך, שהוא בן פרץ. גם באחד דודי מוזכר הביטוי הזה. כי דוד נקרא על שם פרץ כי הוא ממשיך את דרכו בפריצה. מלך פורץ גדר לעשות לו דרך ואין מוחים בידו.

מה אנחנו לומדים מכל הדמיונות האלה? עשיו לא נולד רשע. הוא אומנם נולד אדמוני, ואדמוני זה סימן של שופך דמים, אדום זה סמל שמבטא את מידת הגבורה. אבל יש לו בחירה חופשית. אין דבר כזה אדם שנולד רשע. אם עשיו נולד אדמוני, אז יש לו יכולת להשתמש בזה לרעה, להיות לוחם "על חרבך תחיה" ולהרוג אנשים, ויש לו אפשרות להשתמש בזה לטובה, כמו שדוד נלחם מלחמות השם. "וראה לא תימצא בך מימיך."

אז אם כן, יש את הכוח הזה, יש יש אנשים כאלה שנולדים עם עוצמה מאוד מאוד גדולה, שהם יכולים להיות לוחמים. אבל איזה לוחם אתה הולך להיות? למה אתה מתמסר?

ולכן, במובן הזה, דוד המלך הוא ממש תיקון של עשיו הרשע. הוא גם נולד אדמוני, אבל הוא לוקח את הכיוון שלו לכיוון חיובי. חז"ל אומרים שכאשר הקדוש ברוך הוא שולח את שמואל למשוח את דוד. כתוב "וישלח ויביאהו והוא אדמוני." נתיירש שמואל, אמר: "אף זה שופך דמים?!" מה זה? מה אתה רוצה שאני מביא מלך אדמוני? מלך אדמוני זה קסכיסט. זה לך תדע מה הוא יעשה. כריזיונר כזה יבוא, ראינו מה היה שהיה לנו נשיא ארצות הברית שהיה ג'ינג'י. סתם, זה לא קשור. אבל אבל לפעמים יש דבר כזה. אנחנו מכירים עד היום אנשים יופי ג'ינג'י, אנשים כאלה קצת לפעמים חמי מזג.

עכשיו זה לא משנה, הפרשנים, חלק מהפרשנים אומרים שהכוונה היא עם עור אדום. לא משנה, אבל את העיקרון, אדמוני זה מזג מזג אישיות של שופך דמים. אמר לו הקדוש ברוך הוא, "שים לב, מה כתוב? וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עיניים." מה, עיניים יפות? זה מה שחשוב להגיד על דוד המלך?

אומרת הגמרא, מה הכוונה יפה עיניים? מי נקרא "עיני העדה"? יש פסוק שאומר: "אם מעיני העדה נעלם נעלמה בשגגה." עיני העדה זו הסנהדרין. אם הסנהדרין נעלם דבר מהם והם טועים בהוראה שלהם, אז כך וכך. אז עיני העדה זו הסנהדרין. אדמוני יפה עיניים, עשיו מדעתו הורג. אבל זה, דוד מדעת סנהדרין הורג. כך מופיע במדרש רבה על הפרשה שלנו.

אז זה מעניין, שבסופו של דבר, אחד החטאים של דוד, בחטא דוד ובת שבע, זה שהוא שולח את אוריה למות. וחז"ל אומרים ראוי היה להרוג את אוריה. אוריה היה מורד במלכות, והיה, אם דוד המלך היה מביא אותו לסנהדרין והורג אותו בסנהדרין, לא היתה טענה לדוד המלך. זכותו כמלך להרוג מורד במלכות. אבל היה לו לדונו בסנהדרין. מכיוון שהוא לא דן אותו בסנהדרין, אז הנה, קפצה לו האדמוניות, התכונה הזאת של של קצת למהר בשפיכת דמים, ופה זה היה לו לרעה.

מלחמות זה ודאי, אבל מלחמות זה לטובה. ולכן, בסופו של דבר, התיקון היה, תיקון של עשיו היה קודם כל אצל דוד המלך. אבל לעתיד לבוא זה יהיה עוד יותר תיקון גדול: "וחיטטו חרבותם לעיתים", "וכניצותיהם למזמרות." "שלא לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה." וזה בעצם אומרים המפרשים, זה רמוז ב "ידו אוחזת בעקב עשיו". כלומר, רק בעקב, ב"עקבתא דמשיחא", באחרית הימים, אז יעקב שולט בעשיו. אז יעקב אוחז בעקב עשיו, שולט בו ומוליך את הכוחות האלה, גם כוחות של אדמוניות, גם כוחות של שפיכות דמים, גם מידת הגבורה, להוליך אותם לטובה ולברכה.

רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר: "אדני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר."