פרשת תולדות – ויגדלו הנערים, חנוך לנער על פי דרכו

בראשית הפרשה מתוארים בפנינו יעקב ועשיו: "ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים". תיאור זה מעורר תמיהה עצומה – איך יתכן שבבית של יצחק ורבקה, שני צדיקים גדולים, גדל ילד שהפך לעשיו הרשע? מה השתבש בחינוך? האם היה משהו שניתן היה לעשות אחרת?

לצערנו, אנו רואים גם בימינו שאין תעודת ביטוח לחינוך. לפעמים גם בבתים של רבנים גדולים לא כל הילדים הולכים בדרכם של ההורים. זה מציאות כואבת וקשה, אבל עובדה שאנו רואים אותה בחיים. ובכל זאת, השאלה נותרת: האם היה כאן כשל חינוכי שניתן היה למנוע?

רשעותו של עשיו – מהפסוקים

לפני שנעמיק בשאלה, חשוב לבסס: מניין אנו יודעים שעשיו היה רשע? התורה מספקת לנו מספר ראיות מפורשות:

ראשית, "ויבז עשיו את הבכורה". עשיו לא סתם מוכר את הבכורה – הוא מבזה אותה. הבכורה בבית יצחק אינה עניין של ירושה כספית בלבד, אלא המשכיות רוחנית: להמשיך את דרך יצחק, להוביל את עם ישראל, לשאת את דגל האמונה באל אחד. את כל זה עשיו מבזה בזלזול גמור – "למה זה לי בכורה?". זו הוכחה ברורה לניתוק שלו מהערכים שהוריו ייצגו.

שנית, תגובתו לאחר שיעקב לקח את הברכות: "יקרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי". נניח לרגע שיעקב גנב את הברכות שלא בצדק (למרות שבעצם היה בידו זכות, כי קנה את הבכורה). האם זו תגובה סבירה? לרצוח את אחיך? זו תגובה מוגזמת לחלוטין, שחושפת את נפשו האכזרית של עשיו.

חז"ל רואים את עשיו כרשע מרושע מתחילתו ועד סופו, וההיסטוריה מאשרת זאת: מעשיו יצאו אדום שהציקו תמיד לישראל, רומא שרצחה והשפילה יהודים, והנצרות שהמשיכה במסורת העינויים. אך אנו רוצים להבין: מה קרה לילד הקטן בבית יצחק ורבקה?

משל ההדס והקוץ

הרב שמשון רפאל הירש, מגדולי רבני גרמניה לפני כ-200 שנה, שנאבק רבות עם משכילים שטענו שהתורה פרימיטיבית ולא מוסרית, מציע הסבר מבריק. בפירושו לתורה הוא מביא מדרש מבראשית רבה:

"ויגדלו הנערים" – רבי לוי אמר: משל להדס ועצבנית (סוג של קוץ) שהיו גדלים זה על גבי זה. כשהיו קטנים, אף אחד לא שם לב למי זה הדס ומי זה קוץ. כיוון שהגדילו והפריחו – זה נותן ריחו וזה נותן חוחו. כך יעקב ועשיו: כל 13 שנה ראשונות שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר. לאחר י"ג שנה, התחיל זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודת כוכבים.

אך הרשר הירש מעיר הערה חדה: האם באמת ההדס והקוץ נעשו שונים רק כשגדלו? הרי הם היו שונים מהתחלה! זה קוץ וזה הדס מיום הנביטה הראשון. רק שאנחנו לא ראינו את ההבדל עד שהם גדלו והפריחו. אותו דבר לגבי יעקב ועשיו – הם היו שונים מלכתחילה, רק שההורים לא קלטו זאת בזמן.

עקרון "חנוך לנער על פי דרכו"

ומכאן מסקנתו החינוכית המהפכנית של הרשר הירש: אילו יצחק ורבקה היו קולטים את עשיו מההתחלה, היו נותנים לו חינוך אחר, חינוך שמתאים לאישיותו ולנטיותיו הייחודיות – התוצאה הייתה יכולה להיות שונה לחלוטין.

חז"ל אומרים על הפסוק "חנוך לנער על פי דרכו" שמצווה לחנך את הנער למה שמתאים לו. לכל ילד יש את הכישרונות, הנטיות והאישיות המיוחדת לו. עשיו לא היה בנוי להיות "יושב אוהלים". הוא היה "איש יודע ציד, איש שדה" – אדם פעיל, אנרגטי, מחובר לטבע ולפעולה. אילו ההורים היו קולטים זאת מוקדם, היו יכולים לכוון אותו לחקלאות, לספורט, לדרכים מעשיות של עבודת ה' שהיו יותר מתאימות לאישיותו.

משל בית הספר לחיות

כדי להבין את העיקרון, נביא משל: התאספו כל החיות והחליטו לעשות בית ספר. הדולפין התעקש שיהיה שיעור שחייה, הקוף דרש שיעור טיפוס על עצים, הצ'יטה ריצה, והנשר תעופה. החליטו על חינוך אחיד לכולם – כל החיות חייבות להשתתף בכל השיעורים.

התוצאה? בשיעור השחייה חלק מהחיות טובעות. בשיעור הריצה הצב זוחל לאט, והנשר נופל ומסתבך. בשיעור התעופה שמים את כולם על ענף גבוה – הנשר עף, ושאר החיות נופלות ומתרסקות. המסר ברור: לכל יצור יש את היכולות והכישרונות המיוחדים לו. כשמכריחים את כולם לאותה תבנית, רומסים ומוחקים את הייחודיות של כל אחד.

יישום מעשי בחינוך

העיקרון הזה מתבטא בחיים בצורות רבות. במשפחה אחת יכול להיות ילד שאוהב ללכת לשיעורי תורה מרצון, וילד אחר שמתקשה לשבת ולהקשיב. האם נכריח גם את השני ללכת לשיעורים, עד שנסניא עליו את התורה לגמרי? או שמא נמצא לו דרכים אחרות להתחבר ליהדות – התנדבות לקשישים, עזרה לנזקקים, לימוד בדרך יותר מעשית?

ילד שמצטיין במוזיקה אך מתקשה במתמטיקה – האם נשפוט אותו רק לפי הציונים במתמטיקה? האם נזלזל בכישרון המוזיקלי שלו כי הוא לא מתאים ל"תבנית הרגילה"? אם הילד הזה הולך להיות מוזיקאי מוכשר, מה הערך שנכפה עליו להצטיין דווקא במתמטיקה?

כמובן שיש לימודים בסיסיים שכל ילד צריך, וכמובן שצריך לתת לילד כלים רחבים. אבל אסור לשפוט ילד רק לפי ההצלחה שלו בחינוך השגרתי האחיד. לכל אחד יש את הדרך שמתאימה לו.

יש ילדים שבגיל היסודי והתיכון לא רוצים ללמוד, אבל אחר כך באוניברסיטה מתחילים ללמוד ברצינות. לכל אחד יש את הקצב שלו. יש גילאים שבהם ילד לא בנוי לשבת על כיסא כל היום – הוא צריך פעילות, אנרגיה, תנועה. במקום להילחם בזה, צריך לתת לו מה שמתאים לו בשלב הזה.

המסר למחנכים ולהורים

הרשר הירש מלמד אותנו שעיקר האחריות היא על ההורים והמחנכים. כמובן שבסוף, האחריות העיקרית מוטלת על הילד עצמו – לו יש בחירה חופשית, בין אם קיבל חינוך טוב ובין אם לא. אבל אנחנו כהורים וכמחנכים צריכים להיות קשובים, לשים לב מי זה הילד שלפנינו, מה מתאים לו, ואיך אנחנו יכולים להצמיח אותו בצורה הטובה ביותר.

זה לא אומר לוותר על ערכים או לאפשר לילד לעשות מה שהוא רוצה. זה אומר להיות חכם ומתחשב בייחודיות של כל נפש. לתת לכל ילד את המקום והכלים להצליח בדרכו שלו, תוך שמירה על המסגרת הערכית המשותפת.

כשלא עושים את זה, כשמכריחים את כולם להיות בדיוק אותו דבר, התוצאה עלולה להיות רומסת. הילד מרגיש שהוא "לא מספיק טוב", שהוא "לא בסדר", שהוא "הילד המקולקל" – כל זה רק כי הוא לא מתאים לתבנית המוגדרת מראש. זה יכול להוביל לניכור, למרד, ולמסלול שלילי שהיה אפשר למנוע.

הסיפור של יעקב ועשיו מלמד אותנו שחינוך אחיד לא מתאים לכל ילד. ההדס והקוץ היו שונים מלכתחילה, אך ראו זאת רק כשהם גדלו. כך גם ילדים – לכל אחד יש את הטבע, הנטיות והכישרונות הייחודיים לו. תפקידנו כהורים וכמחנכים הוא לזהות זאת מוקדם, ולתת לכל ילד את החינוך המתאים לו – "חנוך לנער על פי דרכו".

זה לא מבטיח הצלחה מוחלטת, כי בסופו של דבר לכל אדם יש בחירה חופשית. אבל זה נותן את הסיכוי הטוב ביותר לכך שהילד יתחבר לערכים, יפתח את הפוטנציאל שלו, וילך בדרך של ברכה והצלחה. במקום לשים את כולם באותה תבנית, נקשיב לכל נפש בייחודיות שלה, ונעזור לה למצוא את הדרך המתאימה לה להגשים את ייעודה בעולם.

תמלול השיעור


ערב טוב, רשות מורי ורבותיי.

יש לנו מתחילת הפרשה מתארים את יעקב ועשיו.
"ויגדלו הנערים" ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים.

נשאלת השאלה, איך קרה שבבית של יצחק אבינו גדל פרא אדם כמו עשיו.

כל זאת, היית מצפה יצחק ורבקה, שני צדיקים.
מה יצא מהם?
בנים צדיקים. מה, זה לא חייב להיות ככה?
אז קודם כל לצערנו, אנחנו רואים גם בעולם, גם בחיים בימינו אלה, אנחנו רואים שאין תעודת ביטוח לחינוך.
לפעמים גם בבתים של רבנים גדולים, אנחנו רואים שלא, כל הילדים הלכו בדרכם.
זה כואב מאוד, זה קשה מאוד.
אבל זה דבר שאנחנו רואים אותו גם במציאות.
ובכל זאת, מתעוררת השאלה, האם היה משהו שאפשר היה לעשות אחרת?
איך קרה שיצחק ורבקה, שני צדיקים כאלה, גדל בבית שלהם עשיו הרשע?
איך אנחנו יודעים שהוא רשע? איך רואים שעשיו רשע?

מה?
"ויתרוצצו הבנים בקרבה", זה לא מפורש.
אפשר להסביר ויתרוצצו הבנים בקרבה, היא הבינה שיש לה תאומים. הם כל הזמן בעטו בה, בבטן.

אז חז"ל אומרים שהוא בעט כשהוא רצה לצאת בפתח עבודה זרה.
אבל זה על פי חז"ל. חז"ל מתארים את עשיו כרשע מרושע מתחילתו ועד סופו.
אבל אני מחפש, איפה בפסוקים אפשר לראות שעשיו היה רשע?

הוא גונב, הוא מה? הוא מבזה את הבכורה.
"ויבז עשיו את הבכורה". זה נכון.
עשיו מוכר את הבכורה והוא לא סתם מוכר אותה, הוא מבזה אותה.
מה, למה זה לי בכורה? מה אני צריך עכשיו? מה זה הבכורה?
בכורה זה לא סתם לקבל פי שניים בירושה.
להיות בכור בבית של יצחק אבינו זה אומר להמשיך את הדרך של יצחק.
להוביל את עם ישראל.
את זה עשיו מבזה.
זה לא מעניין אותי ההמשכיות של יצחק, לא מעניין אותי הדרך של אמונה באל אחד. כל זה זה לא מעניין אותי.
"ויבז עשיו את הבכורה".
זו הוכחה אחת. יש עוד הוכחה.
שאחרי שיעקב גונב לו את הברכות, אני מודה שזה לא נעים.
אבל מה התגובה של עשיו?
יקרבו ימי אבל אבי והרגה את יעקב אחי.
שמע, יעקב גנב ממנו את הברכות בעיקרון בצדק.
כי הוא קנה ממנו את הבכורה. הבכור הוא זה שאמור לקבל את הברכה.
אז מכרת את הבכורה, עכשיו פתאום "היי, למה גנבת לי את הברכה?". זה נובע מזה.
אז הוא גנב לו את הברכות בצדק. אבל נגיד אפילו שאח היה גונב לו את הברכות שלא בצדק.
מה התגובה? לרצוח אותו?
זה תגובה קצת מוגזמת.

וזה עוד ביטוי לרשעותו של עשיו. יש עוד ביטויים לזה גם בפסוקים, אבל בפרשות הבאות.
וחז"ל לוקחים בעצם, רואים את עשיו גם את הנקודות האלה, גם נקודות נוספות בפרשות הבאות, וגם רואים את כל ההיסטוריה של עשיו.
מי יצא מעשיו? אדום, שהיו תמיד מציקים לישראל.
רומא, הנצרות, שבעצם התפתחה כתוצאה מאדום.
אחד היסודות שהקימו את רומא זה היה האדומים שברחו מאדום, הגיעו לרומא והקימו שם את ממלכת רומא.
כמה רומא והנצרות שהלכה בעקבותיה, כמה הזיקו וכמה רצחו יהודים וכמה עינו יהודים והשפילו יהודים.
בלי סוף. אז חז"ל ודאי רואים את עשיו כרשע.

אבל אני לוקח לא את ההיסטוריה, אני לוקח את עשיו, הילד של יצחק ורבקה.
איך קרה שהבן של יצחק ורבקה יצא כזה אנטי להורים שלו?
את השאלה הזאת שואל הרשר הירש.
הרשר הירש, רשר זה ראשי תיבות, רבי שמשון רפאל.
הרב שמשון רפאל הירש הוא היה מגדולי רבנים בגרמניה לפני 200 שנה, 150 שנה.
הוא נולד לפני בערך 200 שנה.

והוא...
"אם רוצים לראות את הילדים, צריך להסתכל על הילדים של אחותו, אז הבן שלה היה רשע מרושע אז יצא גם אחד כזה"
זה נכון, כן. אז אפשר להגיד משפחה מורחבת.
אבל העניין הוא שבדך כלל, למה זה? כי אתה בדרך כלל מושפע גם מהמשפחה מורחבת.
פה הם לא היו בקשר איתם בכלל.
בתואל ולבן היו אי שם בחרן.
ופו רק יצחק ורבקה, לכאורה, צדיק וצדקת.

על כל פנים, הרשר הירש, הרשר הירש היה גם אדם מיוחד.
הוא התמודד הרבה עם כל הנושא של תקופת ההשכלה של המשכילים, של כל מיני כאלה שעזבו את דרך התורה.
וטענו שהתורה היא פרימיטיבית, התורה לא מוסרית, התורה לא מודרנית.
הרשר הירש כתב פירוש שלם על כל התורה כולה, על כל חמישה חומשי תורה.
ובפירוש הזה הוא בעצם מנסה להראות איך כל מצוות התורה זה המוסר הכי גבוה והכי אמיתי שיכול להיות.

כתב הרבה ספרים, גם ספרי מחשבה.
הוא כתב על תורה עם דרך ארץ, על המצוות כשמאלים.
יש לו הרבה הרבה שיטות משמעותיות בעניינים אלה.

בפירושו על פרשת השבוע שואל הרשר הירש את השאלה הזאת: איך קרה ש ליצחק ורבקה היה בן כמו עשיו?

ואז הוא בעצם אומר כך:
יש מדרש בבראשית רבה שאומר: "ויגדלו הנערים".
רבי לוי אמר: משל להדס ועצבנית, שהיו גדלים זה על גבי זה.
הדס, אתם יודעים מה זה.
עצבנית זה שם של קוץ.
אז אומר רבי לוי, משל להדס וקוץ שהיו גדלים ביחד.
כשהיו קטנים, אף אחד לא שם לב מה זה ההדס ומה זה הקוץ, כי בהתחלה זה רק התחלה, ניצנים ראשונים כאלה, עוד אי אפשר לראות מה זה כל פרח, מה זה כל עץ.
כיוון שהגדילו והפריחו, זה נותן ריחו וזה נותן חוחו. חוח, חוח זה סוג של קוץ.
אז בהתחלה, רק זה שתיל קטן, אתה לא רואה מה זה העשב השוטה ומה זה ההדס.
ברגע שזה מתחיל לגדול, פתאום אתה רואה זה הדס עם ריח נפלא וזה קוץ עם חוח.

כך יעקב ועשיו.
כל 13 שנה ראשונות, שניהם הולכים לבית הספר ושניהם באים מבית הספר.
לאחר י"ג שנה, התחיל זה הולך לבתי מדרשות וזה הולך לבתי עבודת כוכבים.

מזביר הרשר הירש:
הרי ההדס והעצבנית, ההדס והקוץ, מתי הם נהיו שונים?
רק שהם גדלו הם באמת נהיו שונים?
הם הרי היו שונים מהתחלה.
מהרגע שהם התחילו, הם כבר שונים. זה קוץ וזה הדס.
רק מה? אני לא ראיתי את זה. מתי אני ראיתי את זה? שהם גדלו.
אומר הרשר הירש: גם יעקב ועשיו היו שונים מהתחלה.
מתי ראו את זה שהם שונים?
רק שהם גדלו.
"ויגדלו הנערים, ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אוהלים".
אומר הרשר הירש: אם יצחק ורבקה היו קולטים את עשיו בהתחלה,
היו נותנים לו חינוך אחר, חינוך שמתאים לו.
חז"ל אומרים על הפסוק: "חנוך לנער על פי דרכו", שמצווה לחנך את הנער למה שמתאים לו.

משל למה הדבר דומה?
התאספו כל החיות והחליטו לעשות בית ספר לחיות. כן, לא באמת, זה סיפור.
החליטו לעשות בית ספר לחיות.
אז הדולפין התעקש שיהיה שיעור שחייה. מה זאת אומרת? שחייה זה הדבר הכי קריטי. חייבים ללמוד שחייה.
הקוף התעקש שיהיה שיעור של טיפוס על עצים.
הצ'יטה התעקשה שיהיה שיעור בריצה.
וככה הנשר התעקש שיהיה שיעור בתעופה. כל אחד התעקש על מה שחשוב לו.
טוב, חינוך אחיד לכולם, כולם חייבים להשתתף בכל השיעורים. מצוין.
כולם שולחים את הילדים שלהם לגן, לבית ספר.
מתחיל שיעור בשחייה.
כולם להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
נו מה? חלק מהבעלי חיים טובעים, הם לא מסוגלים.
לא יכולים לשחות.
טוב, שיעור הבא, שיעור בריצה.
אז הצ'יטה הצעירה רצה במהירות מטורפת.
וצב ריצה, אפשר לקרוא לזה ריצה?
הוא עשה קצת יותר מהר, זה עדיין לאט מאוד.
הנשר הקטן ששלחו אותו לבית ספר מנסה לרוץ. הוא רק מסתבך, נופל, נחבט באדמה, לא מצליח לרוץ.
הוא יכול לרוץ? הוא לא בנוי לרוץ.
אבל הוא אמר אין בעיה, השיעור הבא זה שיעור תעופה.
בשיעור הבא שמים את כולם, את כל בעלי החיים, על הענף הגבוה של האורן. בבקשה עכשיו עפים.
הנשר פורס כנפיים ועף.
שאר בעלי החיים נופלים ומתרסקים.
בקיצור, מה המשל הזה רוצה להגיד?
לכל ילד יש את הדברים המתאימים לו.
האם אנחנו צריכים לקחת את כל הילדים ולשים אותם ב שבלונות, כולם אותו דבר?
כולם צריכים לגדול ולצאת בדיוק אותו דבר?
כל אחד צריך לצאת אחרת. כל אחד צריך לצאת מה שמתאים לו.
אז אחד יותר מתאים לו רמה גבוהה במתמטיקה.
אחד מתאים לו רמה גבוהה בספורט.
אחד מתאים לו רמה גבוהה באומנות.
כל אחד צריך למצוא את הדרך שמתאימה לו.
כשלא עושים את זה, מכריחים את כולם להיות בדיוק אותו דבר.
מה התוצאה?
אתה רומס את הילדים.
אתה מוחק אותם.
אתה בעצם כולא אותם בתבניות שלא מתאימות להם.
לא כל אחד מתאים לו כל דבר. לא כל אחד מתאים בדיוק כמו השני.
ולכן אומר הרשר הירש:

כל עוד יעקב ועשיו היו קטנים, לא שמו לב לנטיותיהם הנסתרות, לזה שכל אחד יש לו נטיות אחרות ואופי אחר.
תורה אחת וחינוך אחד הניאו כולם שניהם.
ושכחו כלל גדול בחינוך: "חנוך לנער על פי דרכו".
לפעמים, במשפחה, אתה יכול לראות ילד שהוא פחות, הוא לא אוהב...
ילד אחד רק תן לו ללכת לשיעורי תורה, הוא הולך לשיעורי תורה.
ילד שני, הוא לא אוהב את זה.
אז מה, אז עכשיו תכריח אותו, "לא, גם אתה תלך לשיעורי תורה!" זה רק מסניא עליו את התורה.
במקום זה, תמצא לו פתרונות אחרים.
תמצא למשל, שלח אותו להתנדבות, לעזור לקשישים, לעזור לנזקקים.
תמצא דברים חיוביים.
אל תגיד לו, "אה, אתה לא רוצה שיעורי תורה, אז אתה אתה ילד הגרוע, אתה אין לך סיכוי, אתה הילד המקולקל".
מה פתאום חס ושלום.
לא כל אחד מתאים לו לשבת ולהקשיב וגם לא בכל גיל.
יש הרבה חבר'ה שבגיל יסודי ותיכון לא רצו ללמוד בבית ספר.
אחר כך באוניברסיטה התחילו ללמוד. גם זה יש.
אבל עכשיו, בגיל הזה, תן לו מה שמתאים לו.
אז יכול להיות שעכשיו מתאים לו יותר משהו יותר פעיל, יותר אנרגטי.
הוא עכשיו לא בנוי לשבת על כיסא כל היום.
אז תיתן לו משהו שמתאים לו.
תשבח אותו על הדברים הטובים שהוא עושה.
אז הוא למד לנגן.
וואו. תן לו פירגון.
לא, אבל הוא לא הצליח במתמטיקה. מה זה משנה?

אז אני לא אומר שמתמטיקה זה לא חשוב.
חשוב מתמטיקה.
אבל לכל אחד זה חשוב מתמטיקה?
אם הוא הולך להיות הילד הזה, הולך להיות איזה זמר מפורסם שהוא יגדל,
אז הוא צריך דווקא מתמטיקה?
פחות.
אז אני לא אומר שבגלל זה לא להשקיע, כי אם הוא לא יהיה זמר,
אם הוא יהיה, לא יודע, משהו אחר, אז הוא כן, כדאי ללמוד. יש לימודים בסיסיים.
אבל לא צריך, ודאי לא לשפוט את הילד רק לפי התוצאות שהוא זוכה להם בחינוך השגרתי.
במקום חינוך שגרתי, צריך לתת לכל אחד את החינוך שמתאים לו.
אומר הרשר הירש:
שאם ההורים של עשיו, יצחק ורבקה, היו קולטים אותו כבר מהתחלה, היו נותנים לו דרך חינוכית אחרת.
עשיו למשל, הוא לא בנוי להיות יושב אוהלים.
עשיו הוא איש יודע ציד, איש שדה.
אז תן לו חקלאות, תן לו ספורט, תן לו דרכים אחרות שבאמת יהיו יותר מתאימות לאישיותו ולדרכו.
לומד עם זה הרשר הירש את העיקרון "חנוך לנער על פי דרכו".
כאשר אדם מחנך מקבל חינוך שמתאים לו,
אז יש סיכוי שהילד הזה גם ייקח את הדברים, יתחבר אליהם ויוביל אותם להמשך של ברכה והצלחה.
כמובן, שלמרות שהרשר הירש אומר את זה על ההורים, בסוף עיקר האחריות מוטלת על הילד.
הילד, בין אם נתנו לו חינוך טוב, בין אם לא נתנו לו חינוך טוב, תמיד יש לו בחירה חופשית.
תמיד יש לו את האחריות עליו לאן הוא לוקח את זה.
אבל אנחנו כהורים ואנחנו כמחנכים, צריכים להיות קשובים ולשים לב מי זה הילד, מה מתאים לו, ואיך אנחנו יכולים להצמיח אותו בצורה הטובה ביותר.
נאמר קדיש על ישראל ונאמוד לתפילת ערבית.
רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.