בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי נעסוק במדרש רבה על פרשת השבוע, פרשת שמיני. המדרש פותח וגם אומר כך: "ויהי ביום השמיני, רב אהבה בר כהנא פתח". האמירה הזאת שהוא "פתח" זה סגנון ידוע במדרשים, הוא נקרא "פתיחתא" בארמית, כלומר פתיחה. פתיחה, מה מיוחד בפתיחה? תמיד שכתוב "רב אהבה בר כהנא פתח", "רבי יוחנן פתח", מישהו פתח, הכוונה היא שכאשר הוא בא להגיד דבר תורה על פרשת שמיני, הוא פתח בפסוק אחר. זה הדרך של פתיחתא.

אתם מכירים שהרבה פעמים רב רוצה לדבר על פורים, מתחיל באיזה פסוק לא קשור ואז הוא פתאום מראה לך איך זה מתחבר, זה הרעיון של פתיחתא. גם כאן פותח רב אהבה בר כהנא בפסוק מספר משלי והוא אומר כך: יש בפרק ט' במשלי, פרק ט' מתחיל כך: "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה, טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שולחנה. שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת. מי פתי יסור הנה, חסר לב אמרה לו. לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". אלה חמשת הפסוקים הראשונים של פרק ט' במשלי. כמו הרבה חלקים במשלי, זה לא לגמרי מובן.

אז קודם כל יש פה משל, משל לאישה שחכמות בנתה ביתה, בנתה את ביתה בצורה חכמה. "חצבה עמודיה שבעה" – הבית שלה מיוסד על שבעה עמודים. "טבחה טבחה" כלומר שחטה, הכינה אוכל, שחטה בשר. "מסכה יינה" מזגה יין, "אף ערכה שולחנה".

אז המשל הוא על אישה שבנתה בית מיוסד היטב, ערכה שולחן, הכינה בשר ויין. "שלחה נערותיה" – יש לה נערות, היא לא סתם איזה בחורה צעירה, היא בעלת בית, יש לה נערות משרתות. היא שולחת את נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת, קרת זה עיר כמו "קרטא", קרייה, כרך. אז היא שולחת לכל העיר: "מי פתי יסור הנה". פתי זה לא במובן שאנחנו אומרים היום "פתי", אנחנו מתכוונים לאיזה טמבל, מישהו שעובדים עליו. לא זאת הכוונה פה. הכוונה היא מי שלא למד. הוא קצת טמבל אבל לא בגלל שהוא תמים וטיפש, בגלל שהוא לא למד. מי שלא למד שיבוא אליי. "מי פתי יסור הנה חסר לב אמרה לו", כלומר היא אומרת מי שלא למד הוא בעצם חסר לב, העיקר חסר לו. מה, לא למדת את הדברים הבסיסיים? בוא, כאן לומדים. "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". אז בואו תיהנו מהאוכל והשתייה שהכנתי לכם.

עכשיו מי זו האישה הזאת? זו החכמה. זה משל לחכמה, שהחכמה בעצם מיוסדת כמו איזה בית מיוסד היטב. בעצם אם תבוא אל החכמה, תבוא אל התורה, אתה תראה שיש פה תענוגות גדולים וגם דברים מועילים לכל החיים. לכן הפסוק הזה "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי" חז"ל דורשים אותו על התורה. אין לחם אלא תורה, אין יין אלא תורה, שנאמר "לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי". אז אלה הפסוקים במשלי. אומר עכשיו רב אהבה בר כהנא, כאמור לוקח את הפסוקים האלה ופותח בהם את פרשת שמיני.

הפסוק הזה "רבי ירמיה בר אלעאי פתר קרא בבריאתו של עולם". הפסוק הזה בעצם רומז לבריאת העולם. "חכמות בנתה ביתה", על איזה בית מדובר פה? זה הקדוש ברוך הוא שיצר את העולם, שכתוב בו "ה' בחכמה יסד ארץ". אז "חכמות בנתה ביתה". "חצבה עמודיה שבעה", מה זה השבעה שמדובר עליהם פה? שבעת ימי בראשית. לא סתם כל שבוע, אלא אלו שבעת ימי בראשית. "כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש", "ויברך אלוהים את היום השביעי ויקדש אותו". אז בעצם הקדוש ברוך הוא בורא עולם. "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה", זה שהקדוש ברוך הוא בונה את ביתו בעולם הזה, כל העולם הוא כביכול ביתו של הקדוש ברוך הוא, ו"חצבה עמודיה שבעה" היסודות זה שבעת ימי הבריאה.

אז מה זה "טבחה טבחה מסכה יינה"? מה זה האוכל והשתייה? המדרש אומר האוכל "טבחה טבחה" זה "ויאמר אלוהים תוצא הארץ דשא עשב עץ פרי עושה פרי למינו". כלומר האדמה מצמיחה אוכל. "מסכה יינה" זה "ויאמר אלוהים יקוו המים". "שלחה נערותיה תקרא" זה אדם וחווה. ואחר כל השבח הזה שהקדוש ברוך הוא משבח את אדם וחווה, מה כתוב? "מי פתי יסור הנה", הניחו דעתו של הקדוש ברוך הוא והלכו אחר דעתו של נחש. בשביל כך "חסר לב אמרה לו" כי "עפר אתה ואל עפר תשוב". כלומר המדרש כן לוקח את המילה "פתי" במובן כמו שאנחנו משתמשים בה. מה התפתיתם אדם וחווה? התפתיתם לנחש הקדמוני שמסית אתכם ומשכנע אתכם לאכול מעץ הדעת.

אוקיי, אז המדרש לוקח פסוקים במשלי ודורש אותם על בריאת העולם. אבל הקושי הגדול הוא שזה לא סתם אמור להיות מדרש, זוהי פתיחה לפרשת שמיני. אז מה הקשר בין הדברים הללו לפרשה שלנו? הרי המדרש פותח "ויהי ביום השמיני" רב אהבה בר כהנא פתח, והוא לוקח את הפסוקים אלה במשלי ודורש את כולם על בריאת העולם.

אז אפשר להסביר כאן בכמה כיוונים. אפשר להבין שהמשכן הוא משל לבריאת העולם. איך המשכן הוא משל לבריאת העולם? הרבה מילים שיש לנו בראשית יש לנו גם פה: "ויכולו", "ויכל משה" ועוד. נכון, אז יש הרבה הקבלות לשוניות. אבל באיזה מובן? אז יש לנו את הטבע. הטבע זה שבעה ימים, וביום השמיני זה המשכן שהוא מעל הטבע. וגם ברית זה גם נחשב מעל הטבע. בוודאי זה קשור כמובן לברית המילה שהיא ביום השמיני.

מכיוון שקודם כל המשכן הוא גם מקביל לבריאת העולם, והוא גם רמה אחת מעל בריאת העולם, זה לא אותו דבר, זה המשך. שני הדברים נכונים. מכיוון שקודם כל ברמה הבסיסית איך מתחיל פרק ט' במשלי? הוא מתחיל "חכמות בנתה ביתה". מה זה במדרש שהוא מדבר על בריאת העולם? מה זה הבית שבונים פה שהקדוש ברוך הוא בונה? זה בריאת העולם שנאמר "ה' בחכמה יסד ארץ". אז לפי הפירוש הזה של המדרש כל הארץ, כל העולם כולו, הוא ביתו של הקדוש ברוך הוא.

כמובן הקדוש ברוך הוא הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. אבל שהוא בונה לעצמו כביכול איזשהו עולם זה כביכול ככה המדרש דורש את זה שזה ביתו. אבל בצורה הרבה הרבה יותר מוחשית, מהו ביתו של הקדוש ברוך הוא? בית המקדש. "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". לא בתוכו, בתוכם, בתוך עם ישראל.

אומנם אומר ישעיהו בפרק ס"ו: "השמיים כסאי והארץ הדום רגליי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי". כלומר אומר ישעיהו, הקדוש ברוך הוא כל העולם, השמיים זה כביכול כסאו, כיסא הכבוד, והארץ הדום רגליי. הדום רגליי זה כמו כורסת טלוויזיה כזאת שיש לה כזה הדום לרגליים, מעמד לרגליים. אז כל הארץ זה בעצם רק כביכול… הקדוש ברוך הוא אין לו רגליים והוא לא צריך לשבת על כיסא. אבל כמובן הכול משל שכל העולם שאתם מכירים, הארץ והשמיים, הכול זה רק איזשהו כיסא שאני יושב בו. אתם חושבים שתבנו לי בית, בית קטנטן בתוך ירושלים, בתוך הר הבית, איזה קטע קטן מתוך הר הבית, זה בית המקדש ושם הקדוש ברוך הוא נכנס?

אז מה בכל זאת המשמעות של בית המקדש? כן, הקדוש ברוך הוא מצמצם שכינתו למרות שהוא אינסוף, ושוכנת בבית הזה. בבית הזה שבונים עם ישראל, הקדוש ברוך הוא שוכן. ולכן "חכמות בנתה ביתה" זה פסוק שרומז גם למשכן. אז הבית לפי המדרש זה קודם כל כל העולם כולו, אבל זה גם המשכן. המשכן מקביל לגמרי לבריאת העולם; כמו שהקדוש ברוך הוא אינסוף אבל הוא מצמצם שכינתו ושוכנת בעולם בבריאת העולם, עכשיו הוא מצמצם עוד יותר את שכינתו ושוכנת פה בבית המקדש ובמשכן.

נאמר בהקשר הזה שאומנם ישעיהו אומר "השמיים כסאי והארץ הדום רגליי", ובכל זאת אומר דוד המלך בתהילים, מזמור קל"ב: "נבוא למשכנותיו נשתחווה להדום רגליו". זאת אומרת המשכן, המקדש, זה הדום רגלו. פה! זה הרבה משכנותיו שבאים עם ישראל למשכן, לבית ראשון, לבית המקדש, הקדוש ברוך הוא שוכן בתוכם, לא בבית המקדש עצמו.

הרי המדרש פותח במילים "ויהי ביום השמיני". למה זה נקרא יום השמיני? מה הפשט? יום השמיני למילואים. נכון, היו לפני כן שבעת ימי מילואים. בשבעת ימי המילואים משה רבנו היה עובד בבית המקדש. הוא הקריב את הקורבנות להראות לאהרון ולמלא את ידו כיצד לנהוג. ואז היום השמיני זה היום בעצם הראשון של עבודת המשכן כמו שהיא אמורה להיות. אהרון הכהן בא בסופו של דבר היום הזה גם ירדה אש מן השמיים אכלה את הקורבנות בפעם הראשונה בעולם ואהרון מברך את העם ויש פה שמחה גדולה.

הדבר הזה הוא בעצם רומז לנו שהיום השמיני, וזה אני חוזר למדרש, היום השמיני שעליו אנחנו מדברים פה הוא לא רק יום שמיני לשבעת ימי המילואים. הוא גם, לכן המדרש מחזיר אותנו לשבעת ימי הבריאה. "חצבה עמודיה שבעה", שבעת ימים של בריאת העולם. בסוף היום הראשון כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", סוף היום השני כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום שני" וכן הלאה, "ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי". ואז "ויכולו השמיים והארץ", אבל לא כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי".

אתם יודעים למה לא כתוב? כי עוד לא נגמרה מלאכת היום השביעי עד שסוף סוף נבנה משכן. ואז כתוב "ויהי ביום השמיני". היום השמיני הזה של שבעת ימי המילואים הוא משלים גם את בריאת העולם, כי אין משמעות לבריאת העולם ללא השראת שכינה של הקדוש ברוך הוא בעולם. ולכן המבנה הזה של שבעה והיום השמיני הוא לא רק שבעת ימי המילואים ויום השמיני, אלא היום השמיני הזה הוא משלים גם את שבעת ימי הבריאה, וכאן מגיעה הבריאה כולה לשלמותה ולברכתה.