בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
אנחנו מתחילים השבת את חומש שמות.
בדרך כלל, כל חומש וגם כל פרשה,
קוראים להם בשם של אחת המילים הראשונות. למשל, חומש בראשית כי מתחיל בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.
פרשת ש פרשת ויקרא מתחילה ויקרא אלוהים אל משה.
וידבר השם אליו ויאמר.
פרשת האמת היא, פרשת שמות לא מתחילה במילה שמות. איך היא מתחילה?
ואלה שמות בני ישראל.
טוב, אז מה, נקרא לזה פרשת ואלה?
אז קראו לזה שמות.
אבל בכל זאת,
זה לא סתם לחפש את אחת המילים הראשונות,
אלא זה תמיד מילה שיש לה גם משמעות. למשל, תודה רבה.
למשל בראשית, חומש בראשית מדבר על הראשית של העולם, על ההתחלה של העולם.
חומש ויקרא מדבר על הקריאה האלוהית, דברי השם אל משה.
חומש במדבר מתאר את כל מה שקרה במשך 40 שנה במדבר.
וחומש דברים,
אמנם מתחיל גם כן ואלה הדברים. אז מה נקרא לחומש שמות וגם חומש במדבר, דברים נקרא להם חומש ואלה?
אז זה לא ככה.
אבל זה לא רק בגלל שאי אפשר לקרוא שני חומשים באותו שם. אלא חומש דברים, מה מבטא כל חומש דברים? מה עניינו של כל החומש?
הנאום של משה. אלה הדברים אשר דיבר משה. כל החומש מדבר על הדברים.
אז לכן, לא סתם בוחרים מילה.
אפשר היה לקרוא
למשל, ל חומש שמות,
ואלה שמות בני ישראל. אז קראו לו חומש ישראל.
אז זה לא ככה.
מחפשים מילה שהיא בעלת משמעות. אז בראשית זה משמעות, ויקרא, במדבר, דברים.
דווקא שמות לכאורה לא ברור בדיוק. אולי אם כבר הייתי קורא לזה חומש בני ישראל באמת. אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. בואו נקרא לזה חומש בני ישראל.
כי זה חומש שפה נוצרים, נוצר עם בני ישראל. הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. אז למה קוראים לזה חומש שמות?
צריך להבין ש'השמות'
זה לא דבר מקרי.
העניין הזה של שמות זה משהו מאוד עמוק.
קודם כל
כאשר אנחנו מתייחסים לא רק לשמות, אלא לכל דבר בעולם,
אנחנו מחפשים קודם כל, איפה המקום הראשון, סליחה,
המקום הראשון שהדבר הזה מופיע בתנ"ך, הפעם הראשונה שזה מופיע בתנ"ך.
זה נכון לגבי כל דבר. אומר את זה רבי צדוק הכהן מלובלין,
שכל דבר כשהוא מופיע בתנ"ך פעם ראשונה, זה מלמד על המהות שלו.
איפה המושג של שמות מופיע פעם ראשונה?
האדם
הקדוש ברוך הוא מביא את כל בעלי החיים אל האדם,
והוא קורא להם שמות.
אבל האמת שזה אפילו יותר מוקדם.
יש מישהו שקורא שמות
לא לבעלי חיים,
אבל הוא קורא להם
מי עוד קורא? לפני האדם הראשון, מי זה יכול להיות?
הקדוש ברוך הוא. למה הוא קורא?
כבר ביום הראשון.
ברא אלוהים יהי אור. ויקרא אלוהים לאור יום.
ולחושך קרא לילה.
אז הוא קורא שמות לאור ולחושך. הוא קורא לרקיע שמיים. הקדוש ברוך הוא קורא שמות לדברים שהוא בורא.
אבל עוד לפני זה, מה יכול להיות לפני בריאת העולם?
כן, אבל יש שמות לפני בריאת העולם?
בטח שיש.
של הקדוש ברוך הוא.
לקדוש ברוך הוא יש שמות?
בטח שיש לו שמות.
יש לו אינסוף שמות.
קודם כל, שם המפורש, שם י'ק'ו'ק', שמשמעותו היה הווה ויהיה.
שם אדנות א'ד'נ'י', שמשמעותו אדון הכל.
שם אלוהים, שמשמעותו בעל הכוחות כולם, תקיף ובעל הכוחות כולם.
ויש לו עוד המון שמות.
שלום זה שמו של הקדוש ברוך הוא. ויקרא לו השם שלום.
יש בקבלה, יש הרבה מאוד שמות. יש למשל, שם בן מ"ב אותיות.
שם של 42 אותיות,
שאתם מכירים אותו.
מה זה השם הזה?
זה ראשי תיבות של אנא בכוח.
השיר אנא בכוח שאנחנו שרים אותו בכל שבת בבית כנסת לפני לכה דודי.
השיר הזה
ראשי התיבות שלו זה שמו של הקדוש ברוך הוא. שם, אחד השמות, שם בן מ"ב אותיות, שם של 42 אותיות.
אנא בכוח, גדלות ימינך, תתיר צרורה.
כן, כל כל שורה יש לה גם שש שש מילים. זה שבע שורות, שש מילים בכל שורה.
יש לזה המון המון משמעויות. שש, שש מילים זה כנגד מעלה, מטה,
ימין, שמאל, פנים ואחור.
ושבע זה גם כן כנגד כל אלה ועוד כולל הנשמה. יש לזה המון המון משמעויות.
מי שחיבר את השיר הזה, זה
רבי נחוניה בן הקנה,
אחד התנאים,
שחיבר את השיר הזה על פי יסודות הקבלה.
אני פעם הייתי, פעם אחת, נסעתי עם התלמידים שלי לפולין למסע בעקבות השואה, ואז היינו בקברו של רבי נתן נטע שפירא, בעל המגלה עמוקות.
והוא היה גם כן אחד המקובלים שהיה חי בפולין.
והוא היינו עמדנו מול קברו, והוא אמר שיש איזה סגולה כזאת, שכאשר אתה אומר אנא בכוח,
אז כשאתה אומר את המשפט הראשון,
תתכוון לצד ימין שלך.
תתכוון שהשכינה נמצאת בצד ימין. כשאתה אומר את המשפט השני, תתכוון לצד שמאל.
אתה מתכוון, אתה אומר את המשפט השלישי,
תתכוון שהיא מעליך.
אתה אומר את המשפט הרביעי,
כלפי מטה,
שישי קדימה,
שישי מאחורה,
ושביעי, שהיא נמצאת בתוכך.
ואז אמרנו את זה לתלמידים, ואמרנו בואו נגיד, עכשיו אנחנו, זה היה כבר ממש במוצאי שבת, היינו בבית הקברות במוצאי שבת מאוחר בלילה.
ואנחנו כבר זה היה כבר מסיימים. היינו ב קודם כל בבית הכנסת של הרמ"א ואחר כך בבית הקברות. עשינו סיבוב שלם וזה הקבר האחרון, אנחנו כבר צריכים לצאת, אבל אמרנו, לא נצא לפני שנגיד את התפילה אנא בכוח. ואמרתי להם, זה שמו של הקדוש ברוך הוא, צריך ככה. ואז טוב, אני
אומר בקול רם, אני הרב של התלמידים,
המחנך שלהם, אני אומר בקול רם את התפילה אנא בכוח.
וכשאני אומר את השורה הראשונה, אנא, בכוח, גדולת ימינך, תתיר צרורה,
אני מרגיש, ממש מרגיש, משהו פה, בכתף ימין.
הייתי בהלם.
אני ממשיך.
קבל רינת עמך, סגבנו, טהרנו. אני מרגיש בצד שמאל.
הייתי ממש בפחד.
ואז אני ממשיך,
אני מרגיש פה בעורף.
אני כבר חשבתי שלא יודע מה מה קורה שמה.
טוב, לא הרגשתי אחר כך כלום,
אני מסיים את התפילה,
ואז אני מרגיש עוד פעם בכתף ימין.
אני מסתובב, אני רואה שזה השומר הפולני של בית הקברות,
אומר לי באנגלית רצוצה, "מיסטר,
you time is over.
You must go out!"
כן. אז זהו שדפק עליי. יצא ככה במקרה ש זה בדרך מקרה. לא השראת שכינה כנראה, אלא זה השומר ש בדיוק אני רוצה לסמן לי לצאת החוצה, אבל אני הייתי מרוכז בתפילה, לא חשבתי על זה.
על כל פנים, זה בשביל הסיפור, אבל ה
אז זה גם אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא.
אז אם אנחנו חוזרים להגדרה של מה זה "אלה שמות", מה זה העניין של שמות?
כבר הקדוש ברוך הוא יש שמות.
אדם הראשון, הדבר הראשון שהוא עושה בעולם
קורא שמות
ליצורים החיים.
ויש למעשה, לשם יש משמעות מאוד עמוקה.
על פי הקבלה, שמות מבטאים את המהות, את הגילוי של הדבר.
כך כותב רבי שלמה,
הרב שלמה אליהו,
הוא היה הסבא של הרב אלישיב.
את הרב אלישיב אני מניח כולם מכירים.
הגאון רבי יוסף שלום אלישיב, כן?
והסבא שלו אליאשוב, קראו לו.
זה השם משפחה. הוא עברת את זה לאלישיב.
אבל בעיקרון זה אליאשוב, אליאשוב.
והוא היה מקובל גדול. כתב סדרה של ספרים שנקראים לשם שבו ואחלמה.
ושם בספרים האלה, באלה של שבו ואחלמה, הוא כותב
ששמו של הקדוש ברוך הוא הוא הגילוי של הקדוש ברוך הוא בעולם.
הרי בעצם,
שם אחד היה לקדוש ברוך הוא עוד לפני הבריאה.
י'ק'ו'ק', היה הווה ויהיה. זה נצח. לפני הבריאה, אני ראשון, ואני אחרון. הוא נבל עדיין אלוהים. הקדוש ברוך הוא אינסוף.
אבל למשל, שם א'ד'נ'י'
לא היה לפני הבריאה.
למה? כי מה זה א'ד'נ'י'? פירושו אדון הכל.
הוא אדון של כל הנבראים. אבל כשאין נבראים,
הוא לא יכול להיקרא אדון.
הוא גם לא יכול להיקרא רחום כאשר אין לו על מי לרחם.
הוא גם לא מין, מה?
אדון עולם. בטרם כל יציר נברא.
התשובה היא שהקדוש ברוך הוא בורא קודם כל עולם של שמות.
אחד השם, אחד העולמות הנסתרים העליונים, נקרא עולם האצילות.
על פי הקבלה. והעולם הזה הוא עולם של שמות.
עוד לפני שכל היצורים נבראים, הוא קורא לעצמו בשמות. הוא בורא שמות קודם כל.
עכשיו, הוא קורא לעצמו, הקדוש ברוך הוא בורא את השם א'ד'נ'י'
על שם הנבראים שעתידים להיות, שהוא עומד להיות אדונם.
אבל רק בגלל הבריאה הוא קורא לעצמו בשמות האלה.
אז זה השם זה משהו מאוד מאוד עמוק, מאוד מאוד משמעותי.
נכון, נכון.
עכשיו, הדבר הזה הוא נכון גם לגבי אדם. כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות, כמו שהקדוש ברוך הוא יש לו שמות רבים,
ואנחנו משתמשים בכל שם כדי לבטא משהו אחר. אם זה בתחילת פרשת השבוע הבאה, פרשת וירא,
שנקרא אותה בעוד שבוע וחצי,
אז הקדוש ברוך הוא פותח ואומר למשה רבנו,
פותח ואומר לו
וארא אל אברהם, יצחק ויעקב, באל שד-י. ושמי אדונ-י לא נודעתי להם.
כלומר, התגליתי לאבות בשם שנקרא ש'ד'י',
ולא התגליתי אליהם בשם י'ק'ו'ק'.
אז הפרשנים מסבירים, מה המשמעות של הדבר, אבל יש גילויים שונים.
להבדיל, אנחנו מכירים גם לגבי בני אדם.
אני מכיר למשל, אדם אחד
שהוא רב חשוב.
הוא גם סגן אלוף בצה"ל,
וכאמור הוא גם רב, הוא גם אה כמובן אבא לילדים, וסבא לנכדים, וכן הלאה.
אז באופן טבעי, התלמידים שלו קוראים לו, הרב.
החיילים שלו בצה"ל, הוא גם סגן אלוף במינוי. החיילים שלו בצה"ל קוראים לו, המפקד.
הנכדים שלו קוראים לו סבא.
חברים טובים שלו מהילדות קוראים לו בשמו הפרטי. אז גם אצל בני אדם, כל אדם הוא לכל יש יש שם.
לכל יש יש כמה וכמה שמות.
יש לו כל מיני שמות שהוא מקבל מכל מיני קשרים. איך אני מתגלה כלפי פלוני, איך אני מתגלה כלפי אלמוני. בשבילו אני חבר קרוב, בשבילו אני רב,
בשבילו אני בן, בשבילו אני סבא, בשבילו אני. כל אחד הוא משהו אחר.
ומהות הזה של השמות זה דבר מאוד מרכזי, כי השם זה הזהות. מי אתה?
מי אתה?
שואלים אותך מי אתה?
אתה יכול להגיד אני אלעזר אהרון סלומון, זה השם שלי.
אני משה.
אתה משה.
אבל,
יכולים לשאול אותך מי אתה? ומי אתה באמת?
אז תגיד אני יהודי.
זה נכון, זו תשובה נכונה לשאלה מי אתה?
יהודי? מה, אתה לא יהודי? ברוך השם יהודי.
זה כללי יותר.
אבל זה לא רק כללי יותר, זה מצד אחד כללי יותר, מצד שני זה מהותי יותר.
מה יותר חשוב? זה שאתה יהודי,
או זה שקוראים לך משה, או יעקב, או יצחק?
מה יותר חשוב?
יהודי.
יהודי זה משהו הרבה יותר מהותי בנשמה שלך.
עכשיו, כן, יש לי גם שם פרטי אישי, שזה הייחודיות שלי. אני כולנו יהודים, אבל כל אחד יש לו ייחודיות משלו.
הי נמי. אבל זה בדיוק הנקודה.
אבל השאלה היא מי אתה? מה מהות שלך?
עכשיו,
הרבה פעמים, לפעמים כל אדם צריך להציג את עצמו.
אז אחד אומר, אני מהנדס מכונות.
אחד אומר, אני אבא לארבעה ילדים.
כל אחד
מגדיר את עצמו לפי משהו.
והשם הוא הגדרה מאוד מאוד עמוקה ומשמעותית.
מי אתה?
מה המהות שלך?
ולכן, זה עד כדי כך חשוב, וספר שמות הוא ספר שמבטא את הזהות של עם ישראל.
זה המהות שלנו. בספר שמות אנחנו הופכים לעם.
אבל לא רק הופכים לעם.
בספר שמות אנחנו מקבלים תורה.
בספר שמות אנחנו יוצאים ממצרים, אנחנו מקבלים את הקדוש ברוך הוא לאלוהים.
אנחנו חווים את מעמד הר סיני. אנחנו בונים משכן.
זה הזהות שלנו, זה השם שלנו.
ידוע שהמדרש אומר, שעם ישראל נגאלו ממצרים בזכות שלא שינו
את שמם,
את לשונם,
ואת לבושם.
כאשר עם נמצא בקרב עם אחר,
הקדוש ברוך הוא לוקח לו גוי מקרב גוי,
זה לא פשוט בכלל. באופן הכי טבעי, בן אדם מתחיל להתבולל.
מתחיל להשתמש בשמות של גויים. דרך אגב, אנחנו רואים דברים כאלה.
ראינו גם בעבר, בתקופת המתיוונים,
אז ההוא קוראים לו יאסון, ההוא קוראים לו הורקנוס, ההוא קוראים לו אריסטובולוס, ההוא קוראים לו מנלאוס. כל מיני שמות של יהודים, ריבונו של עולם.
של יהודים.
אבל הם קוראים לעצמם בשמות של גויים.
וגם היום.
היום אתה מסתכל, ההוא קוראים לו שון, וההוא קוראים לו טום, וההוא קוראים לו כל מיני שמות שמנסים לקחת אותם משמות של גויים.
לא רוצים לקרוא בשמות עבריים,
בשמות תנ"כיים, לא כולם, אבל יש כאלה שהם לא רוצים דווקא שם עם זהות יהודית.
וזה בהחלט בעיה.
זה בהחלט מעיד על טשטוש של הזהות, על החלשות של הקשר למהות, לשם האמיתי שלך.
עם ישראל במצרים
לא מוותר על השמות.
וזה מאוד בולט.
שכאשר מנסים הרבה פעמים מנסים למחוק לאדם את השם הפרטי,
כי רוצים שהוא לא ירגיש בתור בן אדם פרטי.
נגיד בצורה, לפעמים חיובית, זה בצבא.
בצבא לא קוראים לך בשם הפרטי,
הכי הכי הכי קוראים לך, אם כבר קוראים לך בשם, קוראים לך בדרך כלל בשם משפחה.
לא קוראים לך משה, לא קוראים לך לוי.
בוא בוא הנה, לוי.
בוא הנה,
לא יודע מה, שם משפחה אחר, או חיוון.
או מספר.
יש לך מספר.
או הרבה פעמים קוראים לך בואנה חייל.
חייל.
לא קוראים לך בכלל בשם.
כי באמת רוצים להרגיל אותך, שאתה לא בן אדם עם אישיות ועם רצונות. הלו, אתה פה אחד מהשורה, אתה ממוצע פקודות.
אבל אם ניקח את זה בצורה הרבה יותר קיצונית,
זה מה שניסו הנאצים ימח שמם לעשות בשואה.
בשביל זה שמו מספרים על הידיים של אנשים בקעקוע.
אתה לא בן אדם יותר, אתה מספר.
אתה אסיר 5 8 9 10 0. אתה לא בן אדם.
עוד לפני השואה, כאשר הנאצים ניסו
להרעיל את הנשמות
בתעמולה קיצונית,
להכשיר את הלבבות של הגרמנים לקראת השמדת העם,
אז הם עשו כל מיני תמונות וסרטונים של היהודים,
הציגו אותם בתור עכברים.
או כל מיני טפילים. זה לא בני אדם.
אם זה בני אדם, מה? אתה רוצח בני אדם? אתה נורמלי?
זה לא מוסרי, זה ברור שזה לא מוסרי.
אבל האם יש פה מישהו בקהל שפעם ריסס
חומר נגד נמלים? יצא לכם פעם?
יצא, יש כאלה שיצא להם. מה? אתה לא מרגיש אכזרי? אתה לא מרגיש אייכמן כשאתה עושה את זה? לא, מה הקשר? זה זה נמלים.
מותר להרוג נמלים כשהם מציקות לך בבית. מה השאלה? מותר. אין בזה שום בעיה, לא בעיה מוסרית, לא בעיה הלכתית, הכל בסדר.
והנאצים ימח שמם מנסים בכל הכוח להחדיר בלבבות שיהודים
זה כמו טפילים, זה כמו עכברים, זה כמו בעלי חיים שמזיקים ומציקים, וצריך להשמיד אותם. זה הגישה.
היה, ודאי זוכרים,
היה הסופר יחיאל דינור, שכשהוא כתב את הספרים שלו על השואה, ניצול שואה שכתב ספרים על השואה,
והוא כתב את הספרים שלו, הוא לא כתב את שמו יחיאל דינור, הוא כתב
קצטניק. שמעתם על קצטניק?
יהודי מפורסם שהוא כתב, היה סופר ניצול שואה שכתב המון המון ספרים על השואה.
הוא בעיקר התפרסם כאשר במשפט אייכמן, הוא בא להעיד נגד אייכמן,
והתעלף באמצע העדות שלו.
באמצע העדות שהוא מעיד,
מספר על הפשעים של אייכמן נגד האנושות,
נגד עם ישראל,
אז הוא התעלף באמצע, נופל. יש סרטון כזה שרואים אותו, הוא פשוט נופל ומתעלף.
באמצע הדיבור על השואה.
עכשיו, הוא בעצם כשהוא כתב ספרים, אז הוא חתם קצטניק.
מה פירוש המילה קצטניק?
קצט זה בעצם קיצור של מחנה ריכוז. זה קיצור של איזה מילה ארוכה בגרמנית.
קונז, קונסנטרציונס לגר, משהו כזה. אני אפילו לא אמרתי את כל המילה.
אבל איזושהי מילה ארוכה,
שמשמעותה מחנה ריכוז,
וה
הקיצור שלה זה אה K
K Z, קצט כאילו.
זה איזשהו משהו בגרמנית.
אז קצטניק, אני אחד ממחנה הריכוז. אני לא בן אדם.
כי ככה התייחסו לאנשים. קראו להם קצטניקים.
קראו להם אתם
האסירים, אתם לא בני אדם.
וזה הייתה, זה היה הניסיון של הנאצים ימח שמם בשואה.
גם במצרים
הייתה שואה.
גלות מצרים,
זה עשרות שנים רבות של עבדות נוראה, של עבודת פרך, של רצח של הילדים.
משליכים אותם ליאור.
עבודת פרך שמחלישה את הכוחות ולא מאפשרת בכלל להוליד ילדים.
עבודת פרך שרבים מתים מהעבודה עצמה.
זה אמנם לא היה השמדה שיטתית כמו אצל הנאצים,
אבל זה היה הרבה יותר שנים.
ולכן, המילה שהכי חזקה בחומש שמות זה המילה שמות.
אלה שמות. יש לנו שם. אנחנו עם ישראל.
אנחנו בני אברהם, יצחק ויעקב. יש לנו מהות, יש לנו שליחות. אני יהודי. זה מי שאני.
אני לא מספר.
אני לא אסיר מספר זה וזה.
אני לא סתם איזה גוש שאתה תתקע אותו באיזה חומה.
אני בן אדם, אני יהודי, יש לי שם, אני שומר על השם שלי.
וכיוון שהשם הוא המהות, אז כאשר אדם שומר על שמו, הוא שומר בעצם גם על זהותו, על אישיותו.
ועל ידי זה הוא גם זוכה לעתיד גדול, שמתוך הזהות הזאת, הוא זוכה גם לבטא ולקיים את תפקידו ואת מטרתו בחיים.
רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: י'ק'ו'ק' חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.