בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.

שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.
אשר השם אלוקיך נותן לך, ושפטו את העם משפט צדק.

הרמב"ם, לא רק הרמב"ם, אבל לדוגמא הרמב"ם, בספר המצוות מונה את זה כמצוות עשה מן התורה.
מצווה ק"ע"ו, המצווה ה-176 מתוך התרי"ג, מתוך רמ"ח מצוות עשה, היא שציוונו למנות שופטים ושוטרים.
למה זה לא שתי מצוות?
זה שאלה יפה, אתה שואל למה זה לא שתי מצוות.
התשובה היא כי אין שום משמעות לשופטים אם אין להם שיניים, אם אין להם מנגנון שאוכף את מה שהם אומרים.
ואני רוצה בדיוק להתחיל מזה ולתת דוגמא לזה. המצווה הזאת, זאת מצווה.
מצוות עשה מן התורה, כמו מצווה לקרוא קריאת שמע, כמו מצווה להניח תפילין, כמו מצווה לשמור שבת, מצוות עשה למנות שופטים ושוטרים.
האם היום אנחנו מקיימים את המצווה הזאת?
בוודאי.
ומה? איך מקיימים את המצווה?
שופטים ושופטים, לא.
התשובה היא שאנחנו לא מקיימים את המצווה הזאת.
מצווה בדיוק ככה.
למה לא מקיימים את המצווה?
כי כתוב שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, אשר השם אלוקיך נותן לך, ושפטו את העם משפט צדק. משפט צדק, רבותיי, אני אחדד את הדברים, על פי התורה של ריבונו של עולם.
ועל המשפט אשר יגידו לך תעשה. אם זה לא על פי תורה, זה לא נקרא משפט צדק. דרך אגב, זה לא סותר שצריך גם להיות בתי משפט אזרחיים.
גם בזמן בית המקדש הראשון, שהיה סנהדרין, והיה מערכת משפט של תורה, היה דיינים בכל עיר ועיר, וקיימו את המצווה, בית ראשון, בית שני, קיימו את המצווה של שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, היה גם מערכת משפט משלימה ומקבילה של המלך.
המלך גם הוא היה שופט.
והוא היה שופט לא על פי דין תורה. וזו הייתה זכותו וסמכותו של המלך לשפוט שלא על פי דין תורה.
למשל, אני מניח שכולם מכירים את הסיפור שבאו שתי נשים אל שלמה המלך, כל אחת טוענת בני החי ובני המת. נכון?
למה באו אל שלמה המלך? למה לא הלכו לסנהדרין?
כי הלכו לסנהדרין. מה אמרו הסנהדרין? מה הדין על פי ההלכה במקרה כזה?
זו אומרת בני החי וזו אומרת בני המת, וזו אומרת בני המת ובני החי. מה, מה, מה ההלכה?
למי?
לא.
למי לתת?
לא, זה לא ההלכה לחתוך לחץ.
אז מה?
רגע, אני שואל אתכם.
זה מה שלקח תו מהסיפור, לחתוך לחץ.
בוודאי שהלכו לסנהדרין. מה אמרו הסנהדרין? הסנהדרין אמרו להם רבותיי, גבירותיי.
אנחנו לא יודעים. אין לנו כלים להכריע בדבר הזה. כי על פי משפט התורה,
על פי שניים עדים יקום דבר, בדיוק.
האם יש שני עדים של מי הבן החי? אין עדים.
זה רק היא והיא שאין בבית, אחת כנראה התהפכה על הבן שלה וחנקה אותו, ולקחה את הבן של השני.
או שהיא לא לקחה את הבן של השני, או שהיא.
כן, כל אחת, מה שהיא טוענת.
עכשיו, אין שני עדים. אם אין שני עדים, לסנהדרין אין דרך להכריע בדבר.
לעומת זאת,
זה שאלה מסובכת, האם בדיקת DNA היא תקפה במקרים כאלה.
אבל יש לזה.
במקרה כזה, כן, מכריעים על פי דיני.
אבל זה, לא, זה נושא מורכב.
לא, זה היה סיפור אמיתי.
אמיתי, אמיתי. עכשיו, באו, באו שתי אנשים לשלמה המלך, כי שלמה המלך, מכיוון שהסנהדרין לא יכולים להכריע, והסנהדרין הם מוגבלים לפי דין תורה. אסור להם לסטות מדין תורה ימינה ושמאלה.
מה התורה אומרת?
מה?
מה התורה אומרת?
מה התורה אומרת?
התורה אומרת זה נקרא
זה נקרא דין חזקה. זאת אומרת, חזקה זה מי שכרגע מחזיקה בתינוק נשאר אצלה. למרות שאנחנו לא יודעים אם הוא שלה.
אנחנו לא יודעים.
אבל אנחנו לא נותנים לשנייה לקחת ממנה את התינוק בגלל התענה שלה.
עכשיו, באו למלך מכיוון שבאה אישה וטוענת, זה לא, אומנם אני מבינה שזה מה שהתורה אומרת, אבל זה לא שהתורה אומרת, התורה מכריעה שזה שלה. התורה אומרת אי אפשר להכריע. מכיוון שאי אפשר להכריע, משאירים את זה אצלה.
אבל זה לא הכרעה. זה בגלל שאין הכרעה.
אז במקרה שאין הכרעה, מותר ללכת לשלמה המלך.
והוא יכול להחליט מה שהוא רוצה. זכותו וסמכותו של המלך להחליט, אני מחליט שאני נותן לאמא הזאתי. למה? כי בא לי.
זה זכותו. המלך יש לו סמכות מוחלטת.
הוא יכול אפילו להגיד תביאו חרב ותיגזרו.
זה גם לגיטימי. לא, זה לא לגיטימי מבחינה מוסרית.
אבל זה בסמכותו.
הרי ששלמה המלך, תביאו חרב. שלמה המלך אמר תביאו חרב, אני הייתי מצפה שכולם יתגלגלו מצחוק ויגידו טוב, טוב, תחליפו אותו, תביאו לשופט אחר. לא.
זה לא משנה אם הוא התכוון ברצינות. אבל כשהוא אמר תביאו חרב, השתררה דממת מוות באולם,
ואחד העבדים של שלמה הלך להביא חרב.
זה מה שהיה.
כי בסמכותו של שלמה המלך להוציא להורג שלא על פי דין תורה.
יש משפט המלך ויש משפט הסנהדרין.
אבל אנחנו מדברים כרגע על המצווה
למנות שופטים ושוטרים שישפטו על פי משפט התורה.
למה הוא הלך להביא חרב?
הוא לא באמת רצה לחתוך.
נכון.
הוא לא באמת רצה לחתוך.
בוודאי, הוא לא באמת התכוון לחתוך.
נכון.
אבל אבל רק בגלל שבאמת.
זה, זה שאלה יפה.
אם כן,
אני חוזר לשאלה, האם היום אנחנו מקיימים את המצווה
שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, שישפטו את העם על פי דין תורה.
זה שיש לנו שופטים ושוטרים שפועלים על פי משפט המדינה, על פי ה המערכת המשפט האזרחי,
זה לא על פי דין תורה.
יש היום דיינים ששופטים על פי דין תורה?
בבית הדין הרבני.
אבל שימו לב, בית הדין הרבני מוגבל על פי חוק, מותר לו להכריע רק בדיני משפחה.
דיני אישות.
דיני גיור, קידושין ונישואין, זהו.
אסור לו לשפוט בשום דבר אחר.
הוא שופט דין תורה, הוא שופט דין תורה מה ששלמה המלך.
לא, זה לא נכון, לא נכון. הם הולכים על פי דין תורה. לא תמיד על פי דאורייתא, לפעמים על פי דרבנן, לפעמים על פי תקנות, לפעמים על פי סוגיות. אבל הם לגמרי בתי הדין הרבניים מחפשים, מביאים הוכחות, הם צריכים להביא הוכחות מ שולחן ערוך, מ רבי עומר, מ רבי עקיבא איגר, מה, מההלכה.
זה.
אני לא עכשיו נכנס לשאלה מה, מה הם עושים, אבל הם משתדלים באמת ובתמים ללכת לפי ההלכה.
ומה שההלכה קובעת, אחרי רבים להטות. הרבה פעמים יש בבתי דין, יש שלושה רבנים, אחד מכריע ככה, שניים מכריעים ככה, אחרי רבים להטות.
בדיוק אתמול נפטר, אתמול?
יום שני,
נפטר או אתמול, לא זוכר בדיוק מתי זה היה.
כן.
הרב אברהם דוב אויערבאך, הוא היה אב בית דין בטבריה.
הוא היה ראש בית הדין בטבריה, הרבה שנים, הוא הבן של הרב שלמה זלמן אויערבאך.
אני בגלל שגדלתי ברמת הגולן, אז זכיתי ככה להכיר אותו קצת, כי הוא היה דמות משמעותית בכל אזור הצפון. כל אזור הצפון הכירו אותו, הוא היה מאוד, כן, מאוד מוערך.
אז הוא למשל היה אב בית דין. היה לו שם בית דין, והוא דיין, ועוד, אבל שוב, הם עוסקים אך ורק בדיני אישות. שום דבר אחר. אסור להם על פי חוק. גם אם נבוא אליהם ונבקש מהם, יש לנו סכסוך ממוני, אסור להם לשפוט.
ידיחו אותם, ישר יקחו אותם לבית דין משמעתי. אסור להם לדון בשום דבר שהוא לא אישות.
אז במקרה הזה אנחנו לא מקיימים עדיין את המצווה של שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך. צריך שבכל עיר ועיר יהיה יהיה עליך איזושהי סמכות, ולכן זה גם צריך שופטים ושוטרים. וזה אולי קשור לדבר נוסף. אתם יודעים, יש
יש כל מיני בתי דינים לממונות שנותנים מענה לדבר הזה,
במגוון תחומים.
למשל, סתם לדוגמא, פה בחולון,
יש לנו את הרב, נו, ברח לי השם שלו.
הרב זילברשטיין. הרב יצחק זילברשטיין, שהוא חתן של אדריך חיים ארוכים, הוא חתן של הרב אלישיב זכרונו לברכה.
והוא גם רב שכונה בבני ברק, והוא גם ראש כולל פה בחולון, כולל בית דוד.
מכירים, נכון?
והוא יש לו גם בית דין.
ובאים אליו גם לדיני ממונות.
מותר להם על פי דיני ממונות?
על פי החוק יש חוק הבוררות. אם שני הצדדים מסכימים, שהם רוצים את הרב זילברשטיין בתור בורר,
אין בעיה, יכולים ללכת אליו, ומה שהוא פוסק תקף על פי דין.
אותו דבר יש בכל מיני מקומות. הרב יעקב אריאל ברמת גן, יש לו בית דין.
יש בתי דין שנקראים ארץ חמדה, גזית. יש רשת של בתי דינים. יש כל מיני בתי דינים, יש הרב קרליץ בבני ברק. יש כל מיני בתי דינים ש עורכים, שהעמידו בית דין לדיני ממונות.
מה החיסרון בדבר הזה, למרות שזה קיים,
אנחנו לא מקיימים בזה את המצווה.
למה?
כי אין להם, שוב, אין לנו מחויבות ללכת אליהם.
אם מחר אני אסכסך עם אברהם,
לא חס ושלום, לא עלה על הדעת, אבל נניח לצורך העניין.
עם ראובן, יאללה.
עם ראובן. כן.
אז אה,
אז אין לי, אני יכול לבקש ממנו, בוא נלך לרב זילברשטיין, או בוא נלך לרב אחר.
אבל הוא יכול לא להסכים.
אין פה שום מערכת שהיא מחייבת.
זה התנדבותי.
אתה יכול לתבוע אותו בבית משפט.
אתה יכול לתבוע אותו בבית דין רבני. אם אתה תובע אותו בבית משפט והוא לא יבוא, מה יקרה לו?
ביזיון בית המשפט. יביאו אותו בכוח.
תיאורטית זה נכון.
מעשית, הוא אמר לו, אתה רוצה את הרב קרליץ, אני רוצה את הרב אוזנר.
אף אחד לא יכול להכריח את השני.
אפילו בתוך בתי דין רבני.
אחד רוצה את ה, את הרב השכונה שלו, אחד רוצה את ה.
וברגע שמגיעים כבר למקרים של ממון ומתחכחים וזה, אז זה קשה להכריע, וקשה גם קשה להכריע לאיזה בית דין ללכת.
ולכן, מכיוון שזה רק התנדבותי, הבעיה היא לא רק מה יקרה אילו.
מה יקרה אילו, בעזרת השם, שלא נגיע. מה, אני אף פעם בחיים לא תבעתי אף אחד לבית משפט, וגם לא נראה לי שאני אצטרך, כאילו מה?
אבל הבעיה היא לא מה יקרה במקרה שקרה.
הבעיה היא שאנחנו לא מקיימים את המצווה. יש מצווה מן התורה שיהיה עלינו סמכות של משפט התורה.
כרגע אין עלינו סמכות כזאת.
יש בתי דינים כאלה, אבל אין להם שוטרים. זאת אומרת, אין להם שום סמכות לבוא ולזמן אותך.
אין להם שום סמכות לחייב אותך.
זה לא אחת מהתרי"ג שלא מקיימים.
עכשיו, זה בעיה שלא מקיימים את זה. תדעו לכם, שבמשך מאות רבות של שנים, עם ישראל כן קיים את זה.
כי לא היה, לא היה תפלים.
מתי?
מתי המדינה קמה?
בדיוק.
עד הקמת המדינה, עד הקמת המדינה בכל יישוב דתי, בכל קהילה יהודית, לא דתית. סתם, בכל קהילה יהודית בגלות, אז היה את המרא דאתרא,
רב העיר,
רב היה שבעה טובי העיר, שזה אנשים שנבחרו
בדרך כלל נבחרו אפילו בצורה דמוקרטית, בין חברי הקהילה.
בין חברי כל העיר כדי להנהיג את הקהילה. והם בחרו רב לעיר, ורב העיר אליו היו באים כל כל שאלה וכל ספק וכל התלבטות והוא היה מכריע.
והיה לו בית דין, שהוא היה דן את האנשים. היה לפעמים היה קורה שיש ויכוחים, כשהיה למשל דברים בין עיר לעיר. נגיד, אדם אחד מעיר אחת, הסתכסך עם אדם מעיר אחרת.
עכשיו דנים לאיזה רב ללכת.
אז זה היה יכול לקרות. אבל גם בזה יש הכרעה הלכתית.
שהתובע
הולך למקום של הנתבע.
מסכת סנהדרין.
זאת אומרת, יש גם על פי הגדרה, אם פלוני בעיר הזאת, נגיד, אחד מ, לא משנה, אחד מעיר אחת, הסתכסך עם מישהו מעיר אחרת, אז התובע צריך ללכת למקום של השני.
אז יש הגדרה ויש חובה. עכשיו, מה השיניים שהיה להם? לא היה להם יותר מדי שיניים. לא היה להם יכולת להטיל קנסות ולא היה להם מערכת הוצאה לפועל או לא היה להם בתי כלא, אבל
היה להם חרמות ונידויים.
שזה היה, הזכרנו את זה ביום שני, זה היה כלי חזק מאוד בימי קדם.
כי אם אתה בקהילה יהודית בחוץ לארץ, ומחרימים את האדם,
אז הוא אין לו שום בית כנסת שהוא יכול להיכנס אליו בעולם.
גם פה?
פה זה לא בדיוק אותו דבר.
ב-100 שערים זה עם הפלאפונים.
כן, ב-100 שערים זה קהילה סגורה.
נכון, קהילה סגורה מאוד מאוד חזקה, כמו.
כן, כמו קהילות מסוימות ב-100 שערים, זה נכון.
אבל אה, אבל אם היום מחרימים מישהו מבית כנסת אחד, הוא הולך לבית כנסת השכן.
זה לא, זה לא כל כך פועל. כי זה לא.
זה לא קהילה סגורה. אתה צודק
שהמצווה למנות שופטים,
המקום דאורייתא היא רק בארץ ישראל. אבל מכיוון שצריך אותה,
זקוקים לה גם בחוץ לארץ, שמרו עליה גם בחוץ לארץ. ותראה הפוך על הפוך.
מתי הפסיקו לקיים את המצווה?
שחזרנו לארץ ישראל.
הפוך, דווקא פה זה כן מצווה מן התורה.
פה מצווה מן התורה, שיהיה לנו
סמכות מחייבת למשפט ההלכה.
עכשיו, יש לזה פתרון.
אפשר לקיים את המצווה הזאת גם היום.
כיצד?
בכך שאנחנו נקבל על עצמנו מראש. לא שיקרה משהו.
בעזרת השם לא יקרה. רוב האנשים לא צריכים ללכת לבית משפט אף פעם בחיים.
רוב האנשים.
יש, יודע, בתוך כל קהילה יש כאלה שיצא להם גם ללכת לבית משפט.
אבל זה, רוב האנשים לא יוצא להם.
אבל גם אם לא יוצא לך,
הרעיון הוא לפני שיוצא, לקבל עליך את שלטון בית המשפט, את שלטון בית הדין הרבני.
איך עושים את זה?
על ידי שמתחייבים, חותמים מראש על טופס שיש לו תוקף חוקי בבית משפט. הזכרנו קודם שיש את חוק הבוררות. שאלתם לגבי בתי דין פרטיים, שיש הרב זילברשטיין והרב קרליץ והרב יעקב אריאל, או כל מיני רבנים כאלה ואחרים.
ש יש להם בתי דינים.
אז אה,
אז איך אנחנו
מתחייבים? אז שוב, סליחה, איך מבחינה חוקית איך זה עובד?
יש למדינת ישראל חוק שנקרא חוק הבוררות.
בעיקרון לא רק של רבנים.
גם למשל גישור.
ברגע ששני צדדים חותמים על הליך גישור,
הם מחויבים לו.
ברמה, אם חתמו עליו כבורר, יש הבדל קצת בין מגשר לבורר, אבל אם קיבלו אותו כבורר,
מה שהוא מחליט,
יש לו תוקף חוקי כמו החלטת בית משפט.
וגם הערבים.
נכון.
גם לערבים יש את הקאדי.
נכון.
אבל אחר כך רוצחים אותו.
הוא זכה בזה.
הוא זכה בתיק הזה, והוא לא רוצה.
כן.
אתה רק רואה את האלימות בחברה הערבית, אתה אומר לעצמך.
השבוע חמישה.
לא יאומן, תוך חמישה ימים חמישה הרוגים.
פחות אחד יותר נחמד.
לא מספיק, זה לא דילול מספיק.
כן.
אתה אומר, אתה מאחל הצלחה לשני הצדדים.
על כל פנים,
אז לכן אפשר לחתום על טופס מראש. בעזרת השם לא נזדקק, לא נלך לבית משפט אף פעם בחיים.
אבל בעצם זה שאני חותם על טופס שאני מתחייב, אילו מישהו תבע אותי לבית משפט, אז אני מתחייב שהעדיפות הראשונה, אם גם הצד השני, כן, אם מישהו תובע אותי לבית משפט, אני חייב ללכת לבית משפט.
אבל אם אני חותם על טופס שיש לו תוקף חוקי, שאני מתחייב ללכת לבית דין רבני,
אז אני מחויב לבית דין הרבני.
עכשיו, זה קצת יותר מורכב כדי שיהיה תוקף לזה, אני חתמתי פעם אחת, אני יכול להגיד אחרי חודשיים התחרטתי. אז בשביל זה צריך גם איזשהו תשלום של דמי חבר קבועים. יכול להיות אפילו שקל בחודש. אבל זה צריך להיות איזשהו דמי חבר קבועים כאלה, כדי שהתופס הזה יהיה לו תוקף מתמשך.
התרת נדרים זה לא יעל?
לא, ברגע שבחודש הבא, אחרי התרת נדרים, שילמת עוד פעם שקל,
אז אתה בזה
כאילו חתמת מחדש, נתת תוקף מחדש.
אז לכן זה זאת דרך, יש היום בית משפט, בית דין רבני שעושה את זה.
זה נקרא שלום ירושלים.
על שם הפסוק שאלו שלום ירושלים, ישליו אוהביך. זה לא בית דין רבני.
זה בעצם עמותה שמגדת את כל בתי הדין הרבניים בארץ, ואת כל הרבנים בארץ. יש בעמותה חברים, בדרך כלל בעמותה רגילה, חברים משהו כמו חמישה חברים, שבעה,
תשעה, אם זה עמותה גדולה.
בעמותה הזאת חברים יותר מ-100 רבנים.
ולא, זה לא בזה נגמר. בעיקרון העמותה מזמינה כל רב בארץ, שרוצה להיות חבר בעמותה, הוא מוזמן.
כי המטרה היא שזה יהיה עמותה שכוללת כמה שיותר אנשים בתוך עם ישראל. אז כבר היום יש שם יותר מ-100 רבנים, שכולם ראשי ישיבות, רבני ערים, רבני ישובים וכדומה.
ו,
והמ תפקיד של העמותה הזאת זה בעצם ש
הם כאשר אם יש ככל שיש אנשים שחותמים על הטופס הזה, ובעצם מתחייבים שאילו יהיה להם איזשהו עניין, אז הם מחויבים קודם כל לבית הדין לבית הדין שימנה את ה תמנה ההנהגה הרבנית הזאת של ה-100 ו משהו רבנים.
אז בעצם למעשה, כאשר יש איזשהו סכסוך בין שניים מחברי הקהילה הזאת שחתמו על הטופס, אז הם קודם כל פונים ל להנהגה הרבנית של התנועה, ואותה הנהגה היא למעשה
מפנה אותם לבית דין, לאחד מבתי הדין הקבועים.
אבל שוב, יש לזה תוקף חוקי. ברגע שמצטרפים לזה, מקיימים בזה את המצווה של שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך. כי על פי החוק, גם על פי בית משפט,
האזרחי,
אתה מחויב למה שחתמת. מכיוון שאתה מחויב, אז בעצם קיבלת על עצמך את משפט התורה.
הדבר הזה הוא עדיין לא מושלם, כי עדיין 100 רבנים זה נשמע הרבה, אבל זה לא מספיק הרבה.
יש בארץ אלפי רבנים.
המטרה היא, השאיפה היא שכמה שיותר רבנים יצטרפו לזה, מ כמה שיותר מגזרים, מ כמה שיותר כיוונים, ואז בסופו של דבר
אה,
אחרי זה כולם יצטרפו.
לא, זה פשוט רק מתחיל, זה לאט לאט, אני מקווה שיצטרפו הרבה.
זה בוודאי נכון. פעם, פעם גם לא היה מידע על כל דבר שבן אדם היה עושה. בן אדם היה לא יודע, בונה בבית משהו שהוא רוצה, אף אחד לא היה יודע.
ואף אחד לא היה יודע.
ו, ומקסימום פתאום הגובה מיסים של המלך היה בא, היה לוקח אם מגיע ואם לא מגיע.
לא היה חוקים מסודרים.
היום יש חוקים הרבה יותר מסודרים, ו ואדרבה, אז זה מערכת האזרחית. המערכת האזרחית היא מערכת מקבילה. גם המערכת התורנית היא צריכה להיות מושלמת,
ובכך בעזרת השם נזכה לקיים גם את המצווה הזאת של שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך.
אמן ואמן.
רבי חנינא בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדון יפת צדקו יגדיל תורה ויאדיר.