בלוג

שלום, ערב טוב. ברוכים מורים ורבותיי. במדרש רבה על פרשת השבוע, אומר המדרש זהו שאמר הכתוב: לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם. אשר אין לה קצין שוטר ומושל, תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה. לא, לא. לא, אבל זה מפריע. מה זה ידבר, מה זה? מה בעצם אומר הפסוק? שלמה המלך אומר לנו בחוכמתו, תתבונן על הנמלה, אשר אין לה קצין שוטר ומושל. אין מי שמכריח אותה לעבוד. אבל היא עובדת מעצמה. והלכה כמה וכמה, העצל צריך ללמוד שאומנם אף אחד לא מכריח אותה, אבל כמו שהנמלה תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה, היא מכינה מתקופת הקיץ לתקופת החורף שבו בחורף יהיה קשה לה למצוא מזון. ולכן, זה מה שצריך ללמוד מהנמלה. כמה זמן היא חיה? כבוד הרב? תכף המדרש מדבר על כל זה. המדרש מדבר בדיוק על הדבר הזה. אומר המדרש: מה ראה שלמה ללמד לעצל דווקא מן הנמלה? רבנן אמרי: הנמלה הזו שלושה בתים יש לה, כלומר, במחילה של הנמלה יש שלושה מפלסים. שלוש קומות. זה וילה. שלוש קומות זה על גב זה. אבל זה לא באמת בדיוק וילה. אומר המדרש כך: הנמלה אינה כונסת את המזון בעליון מפני הדלף. כלומר, הקומה העליונה לא מיועדת לאגור מזון. משה. מספיק. אני לא יכול ככה לדבר. אתה רוצה לדבר במקומי? לא. אז מספיק. אבל אפשר לעשות את זה בשקט. הקומה העליונה, המפלס העליון, הנמלה לא אוגרת בו מזון מפני הדלף. כלומר, ברגע שיתחיל החורף, אז המפלס העליון דולף לתוכו גשם. ולכן היא בכוונה בונה מפלס כדי לחצוץ בין החלק העליון, בין הקרקע, לבין המפלס האמצעי, שבו דווקא היא אוגרת את המזון. אז היא לא כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה. טין או טינה זה בוץ. כלומר, המפלס התחתון מלא בוץ, מתמלא בחורף, העליון דלף. האמצעי הוא יבש, ושמה היא שומרת את מזונה. ואינה חיה אלא שישה חודשים. כך אומר המדרש. שכן כל מי שאין לו גידים ועצמות, אינו חי אלא שישה חודשים. וכל מאכלה של הנמלה במשך שישה חודשים, כל מאכלה אינו אלא חיטה ומחצה. חיטה וחצי. לא גרגר וחצי, אבל חיטה וחצי. כמה גרגרים יש בחיטה? 20, 30. או. והיא הולכת וכונסת בקיץ כל מה שהיא מוצאת. חיטים, ושעורים, ועדשים. אמר רבי תנחומא, כל חייה אינה אלא חיטה ומחצה, והיא כונסת את כל אלו? למה היא עושה כן? שאמרה, שמא יגזור עליי הקדוש ברוך הוא חיים, ויהיה לי מוכן לאכול. אומנם בדרך הטבע היא חיה רק שישה חודשים. והיא יודעת שהיא חיה שישה חודשים? רגע. אבל אולי הקדוש ברוך הוא יגזור עליי חיים יותר? מה אכפת לך? תכף, אנחנו נגיע לזה. אתה יודע שנגיע לזה. רק שנייה אחת. אמר רבי שמעון בר יוחאי, מעשה היה ומצאו בבור שלה 300 קור. כמות אדירה של חיטים ושעורים ועדשים. לפיכך אמר שלמה: לך אל נמלה עצל רע דרכיה וחכם. אף אתם תכינו לכם מצוות מן העולם הזה לעולם הבא. כמו שהנמלה יש ב יש לה בחורף, בקיץ היא יכולה לאסוף חיטים, בחורף היא לא יכולה לאסוף. היא לא יכולה בכלל לצאת החוצה. וגם אין תבואה בחוץ לאסוף. אז היא אוספת כשאפשר, לזמן שאי אפשר. וכך גם האדם, מתי אדם יכול לאסוף לעצמו מצוות ומעשים טובים? רק בעולם הזה. בעולם הבא, אין, אדם לא מסוגל להתקדם לאסוף עוד תורה ומצוות. יפה השעה אחת של תורה ומצוות בעולם הזה, מכל חיי עולם הבא, כי בעולם הזה האדם יכול להתקדם, יכול לאסוף זכויות, הוא יכול לרכוש לעצמו כמו מזון ל כמו מזון פיזי, מזון רוחני לתקופת העולם הבא. אמר רבי שמעון, עוד אומרים חכמים, מה הוא ראה דרכיה וחכם? רבנן אמרי, ראה דרך ארץ שיש בה, שבורחת מן הגזל. לא רק שהיא אוספת לעתיד, היא גם בורחת מן הגזל. אמר רבי שמעון חלפתא, מעשה בנמלה אחת שהפילה חיטה. ויאנו כל הנמלות הנמלות באות מריחות בה ולא הייתה אחת מהן נוטלת אותה. עד שבא אותה שהייתה שלה ונטלה אותה. ראה חוכמה שיש בה, וכל השבח הזה שיש בה, לא למדה מבריאה. לא שופט ולא שוטר יש לה, שנאמר אשר אין לה קצין שוטר ומושל. אתם שמיניתי לכם שופטים ושוטרים, על אחת כמה וכמה שתשמעו להם. זה הקשר לפרשת השבוע, שפרשת השבוע מצווה אותנו, שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך. אומר המדרש, אז אם כך זה קל וחומר. הנמלה גם בלי שופטים ושוטרים עושה את כל המוטל עליה. אז אתה יש לך שופטים ושוטרים, שהם ממונים להשליט צדק, להשליט סדר, לדון את מי שעובר על הדין, אז אתה על אחת כמה וכמה שאתה מחויב לעשות בעולם הזה מצוות ומעשים טובים ולשמוע בקול השופטים והשוטרים. אז אם כן, דניאל אמר קודם, הרי זה מטאפורה. אתה צודק. האם הנמלה באמת יודעת שהיא תחיה שישה חודשים, והיא מתחילה לחשוב, רגע, אבל אולי הקדוש ברוך הוא יגזור עליי יותר זמן לחיות? אין מציאות כזאת. הנמלה אין בה דעת. היא בריאה קלה, מעוטה. כל המוח שלה, כל גופה של הנמלה הוא כזה קטנטן. המוח שלה עוד יותר זעיר. אין בה שום יכולת להבין לא שהקדוש ברוך הוא ברא אותה, לא שכמה זמן היא חיה, אין לה בכלל תודעת זמן. אין לה בכלל יכולת להבין מה זה אולי יקרה, זה דברים לא לא בטבע שלה, זה אינסטינקטים. רגע, חז"ל ידעו. לא חצי שעה, שישה חודשים, חצי שנה. זה אינסטינקטים. בעצם, סליחה שאני ככה יוצא נגד שלמה המלך. לא באמת יוצא נגדו. אבל בעצם לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם. הנמלה אין בה חוכמה. שום חוכמה אין בה. היא גם לא זריזה. זה אינסטינקט. זה לא שתלמד ממנה חריצות, או חוכמה, או יושר. אין לה מידות טובות. זה אינסטינקטים. אז מה יש ללמוד ממנה? זה לא שהיא קיבלה על עצמה ובחרה לנהוג בצורה כל כך ישרה. אבל אין בה, זה לא זה לא מידה טובה שיש בה, זה אינסטינקט. האריה אוכל עשב? לא. למה? בגלל שהוא לא לא ככה. והאם הזברה שאוכלת עשב והיא צמחונית, זה בגלל שיש לה מידה טובה לא לטרוף בעלי חיים? לא. זה לא מידה טובה. תגיד האריה הוא אלים והזברה היא בעלת רחמים? לא. ככה נבראו. ככה הנמלה נבראת, שהיא לא לוקחת ממה שלא שלה. זה אינסטינקט. אז לכאורה מה יש ללמוד מן הנמלה? אבל האמת היא שזה בדיוק התשובה. דווקא מהאינסטינקט שהנמלה נבראה כך, יש ללמוד. לא בגלל שאנחנו לומדים מהנמלה. ממי אנחנו לומדים? מריבונו של עולם. הקדוש ברוך הוא ברא את הנמלה כך, הרי מישהו ברא אותה, מאיפה בא האינסטינקט? הקדוש ברוך הוא ברא אותה כך. ברא אותה חרוצה, ברא אותה שומרת מהקיץ לחורף. ברא אותה שהיא לא לוקחת מהגזל. אז הבריאה הזו שהנמלה נבראה כך, מזה אנחנו לומדים. מריבונו של עולם אנחנו לומדים. כן. לך על הנמלה עצל, ראה דרכיה, לא כתוב ותלמד ממנה, אתה לא לומד ממנה. אתה לומד מריבונו של עולם. ראה דרכיה וחכם. אבל באמת יש פה דבר מדהים במשפט הזה של שלמה המלך. מה ההפך מעצל? חרוץ. חרוץ. אני הייתי מצפה ששלמה המלך יגיד, לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה ותהיה חרוץ. שבעצל זה בשביל הבדיחה. אבל בתור ההפך, תלמד ממנה, מה? להיות חרוץ. אבל זה לא מה שכתוב, כתוב ראה דרכיה וחכם. אומר לנו שלמה המלך, תדעו לכם שבאמת באמת ההפך מעצלות זה חוכמה. כי אדם שהוא עצל, הוא בעצם טיפש. הוא לא דואג לעתיד שלו. שוב, אצל הנמלה זה אינסטינקט. אבל כשאתה רואה איך הנמלה טורחת והמלה עבור העתיד, אז אתה מבין עד כמה צריך אדם, זה חוכמה. עד כמה צריך אדם לדאוג לעתיד שלו. אבל בן אדם שיחק בגרף. מה זה דואג לעתיד שלו? מי שיש לו אמונה מלאה בשם, ב-100%, לא צריך לדאוג כלום. צריך לדאוג לעתיד שלו, לעולם הבא שלו. ודאי. דבר ראשון, גם בעולם הזה, התורה לא תסמוך דרכיה על הנס. אדם כן צריך לעשות השתדלות. אדם כן צריך ללכת לעבוד להתפרנס. הוא עושה את ההשתדלות ובוטח בשם שהכל יבוא משמיים בברכה. אבל את ההשתדלות צריך לעשות. אבל בענייני עניינים רוחניים, ודאי שאדם צריך לעשות השתדלות. לדאוג. אשרי אדם מפחד תמיד. אדם צריך כל הזמן לדאוג אל העולם הבא שלו ולצבור מצוות ומעשים טובים. כן, יחזקאל. איך מבינים אחד את השני? יש להם שפה? איך איך הם מבינים אחד את השני? יש להם אמצעי תקשורת, כן. הדבר הזה מתוך הדבר הזה אפשר להבין את הפרטים הרבים שמופיעים במדרש. למשל, אומר המדרש, שלוש קומות יש במערה של הנמלה. הקומה התחתונה בוץ, קומה אמצעית היא שומרת אוכל, שמה יבש. קומה עליונה דלף. מה בשביל מה אתה צריך מה זה מה זה מוסיף לנו? אני מבין, זה שהיא שומרת כל כך הרבה, חרוצת, בסדר, אז אתה לומד מזה חוכמה לשמור תורה ומצוות לעולם הבא. אבל מה זה קשור לשלוש קומות של המערה שלה? כנראה גם זה משל. כשם שהנמלה צוברת מזון רק בקומה האמצעית, ככה אדם יכול לצבור מצוות ומעשים טובים רק בעולם הזה. יש את העולם העליון שאחרי החיים שלנו, ויש גם את אוצר הנשמות שבו הייתה הנשמה שלנו לפני שבנו לעולם הזה. תחשבו מה זה. הנשמה חיה נצח נצחים. כמה אלפי שנים חיכתה הנשמה עד שהגיעה לעולם הזה. כמה שנים יש לה אחריה, שנים שלפנינו בעולם הזה. בסך הכל ה-120 שנה שאנחנו פה, זה תקופה קצרה. זה כמו בשביל הנמלה שאנחנו מסתכלים על הנמלה ואומרים מה? כל חייה זה רק שישה חודשים? כל מה שהיא אוכלת זה רק חיטה או מחצה? ומה אנחנו? כשאתה מסתכל בפרופורציה, אז אתה אומר מה זה 120 שנה של האדם? זה לא כל כך הרבה. ויתרה מזאת. ההזדמנות הזאת, זה רגע. אלה השנים שבהם האדם יכול לרכוש עולמות שלמים. הוא יכול לזכות בזכויות ומצוות בעולם הזה. אז הקומה התחתונה שמלאה בוץ, זה בעצם נמשל לנשמה לפני שהיא יורדת לעולם הזה. זה עוד משהו גולמי, משהו בעצם בוסרי, כמו אדמה, כמו בוץ. עוד אין שמה, עוד לא נוצר שום דבר. העולם הזה הוא העולם שבו אוגרים. העולם הבא הוא דומה לקומה העליונה שיש בה דלף. אומנם דלף, זה לא דבר מוצלח בשביל הנמלה, אבל הביטוי המשל לזה הוא בעצם ממשיל לנו את העולם הבא, כי המים הם תמיד ביטוי לחסד אלוקי. גשם יורד משמיים, שפע ברכה. עינות ותהומות יוצאים בביקע ובה. זה שיש דלף, אז אולי זה פחות נעים לנמלה, אבל לא נעים שוב בעולם הזה. אבל הנמלה, סליחה, הדלף הוא בעצם ברכה אלוקית שיורדת משמיים. אז אם כן, זה קודם כל החוכמה, החוכמה, ראה דרכיה וחכם. הנשמה חיכתה אלפי שנים כדי להגיע לעולם הזה, ועכשיו זה הזמן, אלה הימים שאדם יכול לפעול ולהשפיע גם על מצבו הפרטי בעולם הבא, וגם על מצב של עם ישראל, על גאולת עם ישראל, על גאולת העולם כולו. וזה מה שמוסיף רבי תנחומא, שהוא אומר לנו שהנמלה אוספת כל כך הרבה, אולי הקדוש ברוך הוא יאריך את ימיה. כלומר, אין הכוונה, הנמלה ודאי לא יודעת דברים כאלה. אבל הכוונה היא שהאדם צריך לאסוף מעבר לצורך הפרטי שלו. תמיד אדם צריך להגיד רגע, מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני? מה איזה מה השם אלוקיך שואל ממך? אולי הקדוש ברוך הוא רוצה, הוא נתן לי עוד שנים בעולם הזה. מעבר לזכויות שאני צריך בשביל עצמי, אצבור זכויות בשביל עם ישראל, בשביל העולם, בשביל לתקן עולם במלכות שדי. רוב בני אדם מתנהגים ככה. רוב בני אדם מתנהגים ככה, אוספים, אוספים, אוספים. אוספים כסף. אני מדבר על לאסוף מצוות. רוב כסף. אתה אומר לי מה רוב בני אדם עושים? אני מדבר איתך מה צריך לעשות. 20% מה דבר אחרון במדרש מוסיף רבי שמעון בן חלפתא. אומר רבי שמעון בן חלפתא, גם זה שהנמלה לא גוזלת, זה גם לא בא מתוך דרך ארץ, אלא מתוך חוכמה. ראה דרכיה וחכם. למה זה קשור לחוכמה? כי באמת באמת הרי הקדוש ברוך הוא נותן פרנסה לכל בריאה ובריאה. כאשר אדם מתאמץ וגוזל ממישהו אחר, מה בעצם המשמעות? הרי זה משהו שלא היה אמור להגיע אליך. אז מה אתה חושב שאתה תכריח את הקדוש ברוך הוא ובכוח יגיע אליך? אז זה יבוא מפה, ילך לשם. אדם שבאמת מאמין יודע שאין לו שום סיבה לעגל פינות, לרמות, לגנוב, לקחת משהו שלא שייך לו. זה לעולם לא יגיע אליך. אין שום טעם. הרי הקדוש ברוך הוא נותן לכל אדם את מה שנכון לו, מה שמתאים עבורו. ולכן אם הקדוש ברוך הוא נתן את הרכוש הזה לחברך ולא לך, סימן שזה לא טוב לך. ולכן לא לגזול זוהי גם חוכמה. זה לא רק דרך ארץ ומידות טובות. אדם חכם, אדם שבאמת מבין, אז קודם כל מבין, למדנו פה שני דברים מהבריאה של הנמלה. אחד, שזה הזמן, אדם חכם יודע שהשנים האלה זה הזמן לעמול בעולם הזה לא כדי לצבור ממון, אלא כדי לצבור מצוות ומעשים טובים לעולם הבא, עבורך ועבור העולם כולו לזכות את הרבים. והדבר השני הוא שבמובן הממוני, אדם יודע שמה ששייך לך יגיע אליך בכל מקרה. ומה שלא שייך לך, לא יעזור שתיקח. ולכן, אלה החוכמות, זוהי החוכמה ששלמה המלך מלמד אותנו מבריאתה של הנמלה. רבי חנניה בן קשא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך רבה להם תורה ומצוות, שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.