בלוג

ערב טוב, למור ורבותיי, דברי התורה וגם הברכות לעילוי נשמת רבי משה בן אברהם, שהיום בערב יהיה יום פקודת שנתו.

ויקח קורח.
המדרש עומד על המילה הזו, ויקח קורח.
מה הוא לקח?
לא כתוב מה הוא לקח. ויקח קורח בן יצר בן קיאד בן לוי,
ו...
הייתי מצפה ויקח את, לא.
ויקח קורח בן זר בן גת בן לוי.
ודתן ואבירם
ואון בן פלת בני ראובן.
והם יוצאים לפני משה, הם ואנשים בני ישראל 50 ו-200, אבל מה הם לוקחים?
לא כתוב שום דבר מה הם לקחו,
ולא זו בלבד,
אלא שגם כתוב ויקח
לשון יחיד.
לא לשון רבים.
הייתי מצפה
שיהיה כתוב
ויקחו.
אם זה לא רק קורח, אלא קורח בן יצר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם ואון בן פלק ו
עוד 250 איש,
אז הייתי מצפה שיהיה כתוב
ויקחו.

אז יש פה דבר הזה כמה פירושים,
גם במפרשים וגם בחז"ל, במדרש.
המפרשים אומרים ויקח,
התרגום אומר ויקח
ויתפלג.
כלומר,
נחלק.
יצר מחלוקת.
אז מה זה, מה הוא לקח?
לקח את עצמו לצד אחד.
זה לקחת
צד במחלוקת. אבל זה לא שיש מחלוקת והוא לוקח צד.
אלא הוא יוצר את הצדדים.
אז הוא התפלג.
לקח עצמו לצד אחד, התרחק
מה...
מכלל ישראל,
ולקח עצמו לצד אחר.
כך אומר התרגום.

במדרש מופיע
עוד שני פירושים.
פירוש אחד
אומר המדרש,
אין ויקח
אלא משיכת
דברים רכים.
כלומר,
המדרש מביא כמה וכמה מקומות בתנ"ך
שללקחת,
יש מקרים שלקחת פירושו
אתה לוקח משהו,
ויש לקחת מישהו.
למשל,
כי יקח
איש אישה.
מה הכוונה שהוא לוקח אישה?
מתחתן איתה.
אז מה אתה לוקח?
מעמיס אותה על הכתף ולוקח אותה הביתה?
לא. אז מה זה לקחת?
דברים רכים.
כלומר,
הוא מדבר אליה, לוקח אותה בדברים,
פונה אליה.
התינשאי לי?
היום יש כאלה שעושים הפקה שלמה
על הצעת הנישואין.
אם זה לא עם
זיקוקים ומטוס, או לא יודע מה, זה כבר לא נחשב.
אבל מצד האמת,
כל בן אדם, לא משנה, בדברים כאלה או בדברים אחרים,
אם הוא רוצה להתחתן,
הוא צריך להציע הצעת נישואין.
לשאול.
נו,
מתאים לך שנתחתן? במילים כאלה, במילים אחרות,
כל התפורה, זה פחות משנה.
אבל הוא לוקח אותה בדברים.
וכך למשל,
כתוב
שהקדוש ברוך הוא אומר למשה:
קח את אהרון ואת בניו איתו,
על מנת למשוך אותם לכהונה.
האם הכוונה היא שהוא לוקח אותם פיזית?
סוחב אותם?
את אהרון ואת בניו? לא.
הכוונה היא שהוא לוקח אותם בדברים.
וכן הוא אומר,
ותוקח האישה בית פרעה.
אפילו פרעה הרשע
כאשר הוא לוקח את,
את מי הוא לוקח? על מי נאמר ותוקח האישה בית פרעה?
שרה אמנו.
אפילו כאשר הוא לוקח את שרה אמנו והוא לוקח אותה בחוזקת יד,
אף על פי כן,
זה לא שתפסו אותה, העמיסו אותה
כמו שק תפוחי אדמה על חמור ולקחו אותה.
אלא שדיברו איתה בדברים רכים.
אלא מה?
היא נאלצה להסכים.
למה נאלצה?
כי מלכתחילה כאשר אברהם ושרה מגיעים למצרים,
אז אברהם אומר לה, תגידי אחותי את,
כי אם תגידי שאת אשתי,
אז ירצחו אותי ויקחו אותך.

פרשנים שואלים,
אני אומר בסוגריים, על הנושא של אברהם ושרה,
אז מה עלה בדעתה?
מה עלה בדעתו של אברהם?
אוקיי, אז לא ירצחו אותך, אבל יקחו אותה?
זה נראה לך בסדר?
מסבירים המפרשים,
אם אני זוכר נכון, זה החזקוני אומר את זה,
אחד הפרשנים, שהוא אומר
שהכוונה הייתה כזאת,
בימי קדם היה מאוד מקובל שאם
יש אבא,
אז יש משא ומתן מול האבא.
וכמובן אף אחד לא משדך את האישה
בלי לסגור
עסקה כלכלית מול האבא.
כי הוא מקבל אישה, הוא צריך להבטיח
בית, שדה, כרם, בעלי חיים, לא משנה, כל מיני דברים.

ואם האב איננו,
אז האח הגדול
איתו עושים את העסקאות.
ואברהם תכנן
שהוא יבוא למצרים
ויגיד, טוב, היא אחותי.
אז יבואו ו...
יציעו לו עסקאות.
ואז הוא אמר לעצמו, אני אמשוך אותם,
אני... הרי משחק על זמן.
אני לא צריך להיות לנצח במצרים. אני רוצה לחזור לארץ כנען.
אני רק באתי בגלל הרעב.
אז אני אמשוך זמן.
אני אהיה בררן,
ואני אגיד, לא, זה לא הצעה מספיק גבוהה.
ואני אדרוש יותר כסף,
וכל הצעה שיגידו לי אני אגיד, אני מבקש יותר.
וככה אני אמשוך זמן, בסוף נחזור לארץ ישראל.
איפה נתקע,
איפה נתקעה התוכנית?
כאשר
ויהללו אותה אל פרעה.
פרעה
זה המלך.
הדבר הראשון, אתה לא יכול להגיד לו לא. דבר שני,
הוא לא מציע לך הצעה ואתה יכול לסרב.
אין משא ומתן.
א' אתה לא יכול לסרב וב' הוא גם
מציע לך את כל טוב הארץ.
תגיד, תגיד מה אתה רוצה.
לא שאני אצא לך הצעה ואתה תגיד זה לא מספיק.
תגיד כמה אתה רוצה.
צ'ק פתוח, עד חצי המלכות, רק תגיד.

לכן
נוצר מצב
שנאלצה שרה ללכת לבית פרעה.
אבל זה לא היה בכוח.
היא לא נחטפה.
זה לא היה כמו אסתר
שעליה גם כן נאמר
שהיא נלקחה בכוח.
שם זה היה בכוח.
פה, ותוקח האישה בית פרעה,
בדברים רכים.
וכך קורח
בדברים רכים משך את ליבם.
זה פירוש אחד בחז"ל.
את מי הוא משך בדברים רכים?
את כל אלה שהלכו איתו.
כל גדולי ישראל, 250 איש.
חז"ל אומרים כולם היו ראשי סנהדראות,
וכולם הלכו איתו כי הוא משך אותם בדברים רכים.
מיד נביא
מה היו הדברים הרכים שבהם הוא מושך את ליבם.
אבל המדרש השני אומר
ויקח קורח
ליבו לקחו.

כלומר,
המדרש הזה לא אומר שהוא לוקח את...
לפי המדרש הראשון,
קורח לוקח,
את מי הוא לוקח? את כל שאר האנשים שבאים איתו, דתן ואבירם ואון בן פלת, ו-250 איש,
את כולם הוא לוקח בדברים רכים.
ולפי המדרש השני,
קורח בעצם לוקח את עצמו.
למה?
כי ליבו לקחו.
כשאומרים ליבו לקחו, הכוונה היא למה שאמרו חז"ל,
שצדיקים ליבם ברשותם,
רשעים
הם ברשות ליבם.
כלומר,
כמו שאנחנו אומרים בקריאת שמע בפרשת ציצית,
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
אומרים חז"ל, העיניים רואות
והלב חומד.
אדם רואה משהו, היצר שלו מתעורר,
הלב שלו מושך אותו והרשעים הם ברשות ליבם.
הם לא באמת בני חורין
הרשעים.
אלא מה שהלב שלהם חושק
אז הם הולכים אחריו.
היצר הרע חושק והם הולכים אחריו.
הצדיקים
ליבם ברשותם.
הם אדונים על היצר.
הם מובילים את היצר
לדברים חיוביים.

ולכן כאשר המדרש אומר ליבו לקחו,
מה הכוונה?
ליבו לקחו,
הוא חמד משהו.
מה הוא חומד?
ומה הוא חושק?
בכבוד,
בשררה, במעמד, בשליטה.
את זה הוא חושק.
ויקח קורח
בעצם על פי המדרש הזה
מישהו לוקח את קורח.
מי לוקח את קורח?
הלב שלו.
ויקח
קורח.
בתורה הרבה פעמים לא כתוב את המילה את.
דווקא המילה את כשכתוב המילה את,
אז אנחנו שואלים מה היא באה לרבות.
למשל,
כבד את אביך ואת אמך
לרבות אחיך הבכור.
למשל
הדרש הידוע שחז"ל דרשו
את השם אלוהיך תירא.
את מי עוד צריך לירא חוץ מהשם?
לכאורה אף אחד. בא רבי עקיבא ודרש,
לרבות תלמידי חכמים.
שכתוב את, זה בא לרבות משהו.

ולכן גם כאן
אם היה כתוב, כך לפי המדרש הזה, היה צריך להיות כתוב,
ויקח את קורח.
כלומר, הלב שלו לקח אותו.
אבל מכיוון שלא באו לרבות, אז כתבו ויקח קורח.
כלומר,
הלב שלו, על הלב נאמר.
ויקח
קורח. הוא לקח את קורח, ליבו לקחו.

אז בעצם
המדרש, שני המדרשים האלה גם יחד מגלים לנו
את התמונה השלמה.
יש פה בעצם שני רבדים.
באמת באמת
קורח הולך אחרי
ליבו,
אחרי יצרו הרע,
שהוא חושק
בשלטון.
כך מתאר המדרש.

הרי ב...
בתחילת ספר במדבר,
בפרשת נשוא
מתואר
התקדשות הלויים.
פרק ח' כתוב,
קח את הלויים מתוך בני ישראל
וטהרת אותם.
וכו' תעשה להם לטהרה לטהרם,
אז זה... נזים עליהם מי חטאת ו...
והעבירו תער
על כל בשרם.
מגלחים,
זה חד פעמי, לא באופן כללי, לא באופן קבוע לויים צריכים להיות מגולחים.
אבל חד פעמית, כאשר עברה העבודה מהבכורות אל הלויים,
אז
כל הלויים היו צריכים להעביר תער על כל בשרם.
לגלח
בתער
את כל גופם.
למרות שבדרך כלל התורה אוסרת לגלח בתער
את פאת הראש והזקן,
אבל באופן חד פעמי
גילחו בתער. דרך אגב, גם מצורע מגלח בתער כשהוא נטהר,
גם נזיר...
על כל בשרם.

או, או...
מיד עשה כך גם לקרח.
יצא קרח
וכהרגלו התחיל לחזור על כל ישראל
כי הוא היה אדם חשוב, היה אדם עשיר.
וכל מקום שהוא הולך,
לא היו מכירין אותו.
אמרו לו, מי עשה לך כך?
אמר להם, משה עשה בי.
ולא זו בלבד,
אלא
נטלני בידי וברגלי,
והיו מניפים אותי.
כי כתוב להניף, והניף אהרון את הלויים תנופה.
אז מניפים אותם.
מחזיק, איך מניפים?
אהרון
ושני בניו תופסים ידיים רגליים,
מרימים, מניפים.
עכשיו

לא יודע מה היה המשקל של קורח.
דרך כלל אדם עשיר הוא לא כזה רזה.
כל הלויים, לא רק
נכון, נכון, חתיכת עבודה.
עכשיו,
כמובן
התנופה הזו באמת באמת
זוהי התקדשות.
מניפים אותם, מרימים אותם,
להתרומם לקדושה.
נשוא
את ראש בני
קהת, ראש בני גרשון, ראש בני מררי.
מנסאים אותם, מרימים אותם.
אבל קורח, איך הוא רואה את הדברים?
הוא מרגיש בושה.

בוודאי שקיבל הסבר.
אבל על כל דבר, זה בדיוק מקשר אותנו לפרשה הקודמת.
המרגלים,
יכלו על כל דבר להסתכל בעין טובה,
אבל בוחרים להסתכל על כל דבר בעין רעה.
אפילו הפירות המשובחים ביותר, אז מה הם אומרים?
הם רואים, כמו שהפירות משונים,
ככה האנשים משונים,
ענקים במידותיהם.

קורח מה?
נכון.
נכון. אז זה...
זה מדרש אחר. עינו הטעתו.
הכוונה היא שהוא ראה
שיוצא ממנו שמואל
ששקול כמשה ואהרון.

אבל זה על פי רוח הקודש. אני מדבר כרגע, יש לנו כאן, אני
מתרכז כרגע במדרש
שלפנינו
שאומר שני דברים.
אחד שלבו לקחו,
כלומר היצר הרע שלו טעה אותו.
הוא הרגיש, הוא רצה להיות בעל מעמד ובעל שררה,
ובמקום זה הוא הרגיש כאילו משפילים אותו.
לא באמת השפילו אותו.
אבל הוא מרגיש כאילו זה השפלה.

ועוד אמר,
עכשיו, אפשר כבר.
ועוד אמר,
לא זו בלבד שכך עשה לי משה,
אלא הביא את אהרון אחיו,
אשתו כחלה
בבגדים בבגדי כהונה,
והושיבו באוהל מועד.
והנה משה מלך, אהרון אחיו כהן גדול,
בניו סגני כהונה,
התרומה על הכהן, המעשר לכהן, 24 מתנות לכהן.
כך בעצם, קודם כל קורח
מקנא,
הוא מרגיש מושפל, הוא רוצה שררה, הוא מקנא.
זה צדדים של היצר הרע
שמוביל את קורח.
אז זה דבר אחד. ויקח קורח,
ליבו לקחו.
היצר הרע שלו
הוא זה שמוביל אותו.
אבל כלפי חוץ
לוקח את כולם בדברים רכים.
וזה אומנות של שכנוע,
של רטוריקה
שקורח מצד אחד, מצד האמת,
מה שמניע אותו זה האינטרס האישי שלו,
אבל כלפי חוץ
הוא מדבר דברים רכים
ומצליח לשכנע אנשים.
הרי
בשביל שקורח יהיה מלך במקום משה
או בשביל שקורח יהיה כהן גדול במקום אהרון,
למה כולם צריכים ללכת אחריו?
זה הרי מה שאשתו של און בן פלת אמרה לו.
כך אומר המדרש, שאון בן פלת, אשתו הצילה אותו.
אמרה לו:
מה לך ללכת עם קורח?
הרי אם
משה מנצח,
אז אתה, מה יהיה לך?
אתה תענש.
ואם קורח מנצח, מה תרוויח מזה?
אז קורח יהיה כהן גדול ואתה נשאר בן אדם רגיל.
אז מה תרוויח?
תעזוב.
למה לך המחלוקת הזאת?
אבל קורח הצליח לשכנע את כולם
שהוא לא בא בשביל עצמו,
שהוא לא בא בשביל האינטרס שלו,
אלא כביכול לטובת הכלל.

וזה מה שאומר קורח,
וזה פירוש המדרש הבא.
ויקח קורח.
איך הוא לוקח אותם בדברים רכים?
לא בכסף.
כסף זה אפשרות אחרת.
אבל כאן אומר המדרש בדברים, בשכנוע.
אמר להם,
מיד בסוף הפרשה הקודמת נאמר,
ועשו להם ציצית
ונתנו על ציצית הכנף
פתיל תכלת.
קפץ קורח ואמר למשה,
טלית שכולה תכלת,
מה הוא שתהיה פטורה מן הציצית?
אם הטלית, כל הבגד כולו עשוי מתכלת, האם גם צריך פתיל תכלת?
אמר לו משה,
כן, חייבת בציצית.
אמר לו קורח,
טלית שכולה תכלת לא פוטרת את עצמה? היא צריכה עוד פתיל של תכלת?
ועוד אמר קורח למשה,
בית מלא ספרים,
בית שכולו מלא ספרי תורה,
האם צריך לשים מזוזה בפתח?
אמר לו,
כן, חייב במזוזה.
אמר לו,
המזוזה היא
שתי פרשיות.
מה כתוב במזוזה?
שמע והיה אם שמוע,
שתי פרשיות.
והפרשיות האלה פוטרות את כל הבית.
ובית שהוא מלא ספרי תורה,
כל הבית מלא ספרי תורה,
וכי הוא צריך מזוזה?

עכשיו, מה הטענה של קורח?
הטענה היא לא רק שיש פה מצוות שנראות משונות.
כן, זה מצוות שנראות קצת משונות.
אם יש לך בגד שלם מלא תכלת,
צריך עוד פתיל אחד של תכלת?
אבל זה לא המצוות הכי משונות.
יש עוד מצוות יותר משונות מזה, מאלה.
בסדר, ציצית, מזוזה, דווקא יחסית
מצוות שאפשר להבין.
בצורה כזאת או אחרת, חז"ל נותנים לנו כל מיני פירושים
על הציצית והמזוזה.

אבל מה בעצם קורח רוצה להגיד?
מה שהוא אומר,
כל העדה כולם קדושים
ובתוכם השם,
ומדוע תתנשאו על קהל השם.
מצד האמת קורח רוצה להיות הנשיא, הוא רוצה להיות כהן גדול, הוא רוצה להיות מלך.
הוא רוצה להוביל את עם ישראל.
אבל מה הוא אומר כלפי מן הפה ולחוץ?
אני לא מבקש בכלל שיהיה מנהיג.
כל העדה כולם קדושים.
לא צריך שיהיה מנהיג.
בואו נהיה כולנו יחד.
כל העדה כולם קדושים,
ובתוכם השם.
ואם כך,
בעצם מה שקורח רוצה,
לגרום לעם ישראל ללכת אחריו מתוך טענה
לא בשבילי אני הולך,
אני הולך בשביל כולכם,
אני הולך לרומם את כולכם, לא צריך בכלל שיהיה כהן גדול.
בסתר ליבו קורח יודע שצריך שיהיה כהן גדול,
והוא רוצה להיות הכהן הגדול הזה.
אבל כלפי חוץ הוא מושך אותם בדברים רכים.
והוא אומר דבר אמיתי.
כל העדה כולם קדושים.
מישהו מאיתנו מתווכח על זה?
מה אנחנו לא חושבים ככה?
שכל העדה כולם, כל עם ישראל קדושים, מה איזה שאלה?
למדנו בספר ויקרא,
קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוהיכם.
באמת כל העדה כולם קדושים.
כל יהודי הוא קדוש.
וזה מה שקורח אומר במשל שלו.
הוא אומר כך, אם הבגד הוא לבן, הוא בגד רגיל,
אני מבין שצריך פתילים,
פתיל תכלת, שהם בעצם הפתיל הקדוש.
אם כל עם ישראל לא היה קדוש, אז אני מבין למה צריך כהן גדול.
אבל אם הטלית כולה תכלת,
אם כל העדה כולם קדושים,
למה צריך כהן גדול?
אם הבית כולו מלא ספרי תורה, כי כל יהודי ויהודי הוא כמו נשמה קדושה, הוא כמו
שכינה, הוא כמו התגלות אלוקית, הוא כמו ספר תורה.
אז למה צריך מזוזה בפתח?
כך מבאר המדרש בעצם בשני אופנים את המילה ויקח.
ויקח קורח,
דבר ראשון, ליבו לקחו.
באמת הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב, הקדוש ברוך הוא יודע שקורח
באמת הולך אחרי יצרו הרע.
אבל כלפי חוץ הוא מציג את זה כאילו יש לו פה איזה תיאוריה אחרת.
אני בעצם לא בא בשביל עצמי,
אני בא בטענה
שכל עם ישראל קדושים.
לא שאני אהיה כהן גדול במקום אהרון.
לא עניין פוליטי, אישי,
שאני בתור עניין פרסונלי שאני רוצה להיות בפרונט.
אלא אני בא בתור איזה אידיאל. והוא לוקח אידיאל אמיתי.
וכמה הרבה פעמים אנחנו יכולים לראות דבר כזה גם בחיים.
שאנשים, לצערנו, לא רק חברי כנסת, גם אנשים מה...
גם אנשים רגילים, אבל גם אתה צודק, גם מנהיגים כאלה ואחרים.
שהם
רוממות אל בגרונם
וחרב פיפיות בידם.
אתה שומע אותם רק מדברים אידיאלים,
יש להם תיאוריות, יש להם ערכים,
אידיאלים, אבל בעצם
מה מניע אותם?
מניע אותם טובת הנאה אישית.
עכשיו,
אנחנו לא בוחני כליות ולב.
אנחנו לא יודעים באמת
מה מוביל את הבן אדם.
אבל כבדהו וחשדהו.
מצד אחד,
אני, אולי אני נאיבי,
אבל אני מאמין שגם בקרב חברי כנסת
יש אנשים שבאמת באים
מתוך שליחות,
מתוך רצון
להיטיב למדינת ישראל.
אבל אין ספק
שגם הם
זה נוגע, נוגע בדבר.
הוא גם מקבל משכורת, הוא גם מקבל כבוד, הוא גם מקבל מעמד,
הוא מקבל שליטה.
וצריך
נקיות מאוד גדולה,
טהרת נפש מאוד גדולה
כדי לא לתת לצדדים האישיים האלה
להשפיע על האדם.
וזה נכון לא רק אצל חברי כנסת, זה נכון אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
עד איפה אנחנו עושים דברים באמת בגלל אידיאל ומתוך שליחות ומתוך רצון אמיתי להיטיב,
ואיפה יש לנו איזה נגיעה,
נגיעה של כבוד,
נגיעה של רווח כלכלי,
נגיעה של מה יגידו עליי.
הנגיעות האלה, הנגיעה האישית,
עלולה
לגרום לאדם
באיזשהו צומת דרכים
לא לפנות בכיוון הנכון.
ולכן צריך אדם לבחון את עצמו היטב היטב.
זה שאדם מדבר גבוהה גבוהה זה דבר טוב,
אבל השאלה היא האם הוא באמת נאמן
לאידיאל שאותו הוא מציג, או שהוא אחד בפה ואחד בלב.
וזה מה שהמדרש אומר לנו בכפל הפירושים הזה על ויקח קורח,
שבעצם היה פה אחד בפה ואחד בלב.
כלפי חוץ הוא לקח אותם בדברים רכים,
שכנע אותם באידיאלים,
בדברים אמיתיים, בכל העדה כולם קדושים,
מדבר אל ליבם, כל אחד פה הוא קדוש, לא רק אהרון קדוש. והוא צודק בזה.
אבל למה הוא משתמש בזה?
לטובת עצמו.
ליבו לקחו.
והדבר הזה הוא אולי יותר גרוע.
כי כאשר בן אדם לפחות כן עם עצמו
והוא אומר אני רוצה להרוויח כסף,
אני רוצה שיכבדו אותי,
אני רוצה
יש לו הנאות, כל אחד יש לו יצר והוא אומר אני ככה, מה יש, ככה אני.
לפחות אתה יודע עם מי יש לך עסק.
הצביעות
היא הגרועה ביותר.
וזה מה שחז"ל מספרים
שינאי המלך אמר לאשתו,
שלוםציון המלכה, כאשר הוא נפטר,
הוא נפטר ואשתו עוד מלכה אחריו 10 שנים.
אמר לה, אל תתייראי לא מן הצדוקים
ולא מן הפרושים,
אלא מן הצבועים
שהם
עושים מעשה זמרי
ומבקשים שכר כפנחס.
הצביעות
היא בעצם עיקר הבעיה.
וזה בעצם
מה שהמדרש מלמד אותנו
שהיה אצל קורח.
באמת באמת, ליבו לקחו, הוא הולך אחרי יצרו הרע.
כלפי חוץ,
וואו, רק דברים יפים ומתוקים הוא מדבר.
והדבר הזה הוא גם לימוד גדול בשבילנו כדי לראות
את האנשים שסביבנו מה באמת מניע אותם.
אבל זה גם בדיקה פנימית לאדם,
האם באמת אני עושה דברים לשם שמיים?
ואיפה יש איזה צומת שבה אני נבחן?
האם אני עושה את זה... תמיד כל אדם יש לו גם נגיעה,
הוא גם
שמח בזה כי זה גם אומרים עליו דברים טובים, מכבדים אותו,
ולפעמים הוא מרוויח בשביל זה כסף,
ולפעמים יש כל מיני דברים טובים שיוצאים לו, שכר לעולם הבא,
כל מיני דברים טובים שיוצאים לו מתוך המצוות שהוא עושה, מתוך הדברים הטובים שהוא עושה.
וזה בסדר.
אבל צריך אדם לבחון את עצמו,
האם כאשר יש צומת דרכים,
מה הוא בוחר?
האם הוא פועל על פי
הערכים שהוא באמת מאמין בהם לשם שמיים,
וזה בכך נבחנת
טהרת הלב של האדם
וטהר לבנו
לעובדך באמת.

יהיו הדברים לעילוי נשמת רבי משה בן אברהם.
שהיום יום פקודת שנתו.
נאמר
קדיש על ישראל.
רבי חנניה בן עקשיה אומר...
כן, כי עכשיו אמרנו דברי תורה, אז קודם כל הקדיש.
רבי חנניה בן עקשיה אומר:
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו
יגדיל תורה ויאדיר.