פרשת קרח – ויעמוד בין המתים ובין החים, סודה של הקטורת

  • מחבר:
  • קטגוריה:קרח

הפרדוקס הגדול

אחד הדברים המוזרים בפרשת קורח הוא שאחרי שקורח ועדתו מתים, עם ישראל באים בטענות למשה ואהרון: "אתם המיתם את עם ה'!" הקב"ה כועס ומתחילה מגפה, ואז משה אומר לאהרון: "קח את המחתה ותן עליה אש… ושים קטורת… וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני ה'."

הקטורת עוצרת את המגפה! אבל רגע – הרי בדיוק ראינו שהקטורת הורגת! 250 איש שהקטירו קטורת נשרפו באש, נדב ואביהו שהקטירו "אש זרה" נשרפו באש. איך יתכן שאותה קטורת גם הורגת וגם מצילה?

שני הפירושים של רש"י

רש"י מביא שני מדרשים הפוכים לגמרי על הדבר הזה:

המדרש הראשון: "החטא ממית"

לפי המדרש הראשון, עם ישראל טענו שהקטורת היא "סם מוות" – הרי רואים שמי שמקטיר אותה מת! אמר הקב"ה: "תראו שהקטורת עוצרת מגפה – החטא הוא הממית!"

זה מזכיר את הסיפור על רבי חנינא בן דוסא שנשך אותו ערוד מסוכן, והערוד מת. אמר רבי חנינא: "אין ערוד ממית, אלא החטא ממית."

כך גם הקטורת – היא לא מחיה ולא ממיתה. הכל תלוי בזכויות האדם. אם יש חטא – הקטורת הורגת, אם יש זכות – היא מצילה.

המדרש השני: "רז זה מסר לו מלאך המוות"

המדרש השני אומר משהו שונה לגמרי: לקטורת יש סגולה מיוחדת לעצור מגפה! את הסוד הזה מסר לו מלאך המוות כשמשה עלה לקבל תורה.

הגמרא מספרת שכשמשה עלה למרום, המלאכים התנגדו לתת תורה לבני אדם. משה הוכיח להם שהתורה מתאימה דווקא לבני אדם ("למצרים ירדתם? יצר הרע יש ביניכם?"), והמלאכים התרצו ונתנו לו מתנות. מלאך המוות נתן לו את הסוד של הקטורת – שהיא עוצרת מגפה.

איך מתיישבים שני הפירושים?

יש כאן שתי גישות שונות לגמרי:

הגישה הראשונה אומרת: הקטורת זה רק כלי. הכל תלוי במי שמשתמש בה ולמה. זה כמו סכין – יכול לחתוך לחם ויכול להרוג. הקטורת בידי צדיק מצילה, בידי חוטא הורגת.

הגישה השנייה אומרת: יש לקטורת עצמה כוח מיוחד. היא מחברת בין העולם התחתון לעליון ובכך עוצרת מגפה.

העומק של הקטורת

למה דווקא קטורת? כי הקטורת מבטאת שני דברים עמוקים:

1. הריח – החוש הרוחני ביותר

מכל החושים שלנו, הריח הוא הכי פחות גשמי. את הנשמה אי אפשר לראות, אי אפשר לשמוע – אבל הריח מבטא משהו עמוק ורוחני. לכן בהבדלה מברכים על בשמים – כדי להשיב כוח לנשמה אחרי יציאת "הנשמה היתרה" של שבת.

2. קטורת = קשר

המילה "קטורת" באה לא רק מ"קיטור" (עשן), אלא גם מ"קשר". בארמית קשר זה "קטרא". הקטורת מקשרת בין העולם הזה לעולם העליון.

המסר העמוק – "הכל מאת ה'"

הזוהר אומר שהקטורת "מקשרת קשרים מלמעלה למטה" – היא מחברת את כל העולם לקב"ה. הקטורת מבטאת את האמונה שהכל מאת ה' – גם הטוב וגם הרע.

זה הסוד שגילה מלאך המוות למשה: "גם אני מלאך, גם אני שליח של הקב"ה. המוות והחיים – הכל מאיתו יתברך."

כאשר אהרון הכהן מקטיר קטורת, הוא מבטא בכך שאין מלחמה בין החיים למוות – שניהם עושים את שליחותו של ריבונו של עולם. ברגע שמלאך המוות מבין שזה בשליחות אלוקית, הוא נסוג והמגפה נעצרת.

הלקח לימינו

הקטורת מלמדת אותנו שני לקחים חשובים:

1. הכל תלוי בכוונה – אותו דבר יכול לברך או לקלל, להחיות או להמית. התורה, התפילה, אפילו הטכנולוgia – הכל תלוי איך אנחנו משתמשים בזה ומה הכוונה שלנו.

2. אמונה בהשגחה עליונה – כשאנחנו באמת מאמינים שהכל מאת ה', גם בזמנים קשים, זה נותן לנו כוח לעמוד מול הקשיים. כמו שהקטורת עוצרת מגפה, כך האמונה שהכל מאת ה' עוזרת לנו לעבור משברים.

הקטורת מלמדת אותנו שאין דבר טוב או רע בפני עצמו. הכל תלוי בכוונה, במטרה ובאמונה. כאשר אנחנו פועלים מתוך אמונה שלמה בהקב"ה ומבינים שגם הקשיים הם חלק מהתוכנית שלו, אז אותו דבר שיכול היה להזיק – הופך למציל.

זו הייתה גדולתו של אהרון הכהן: הוא לא רק הקטיר קטורת, אלא עמד "בין המתים ובין החיים" – הוא הבין שגם המוות וגם החיים הם שליחותו של הקב"ה, ובכך הצליח לעצור את המגפה ולהציל את עם ישראל.עצמו.

תמלול השיעור

ערב טוב, למור ורבותיי, דברי התורה וגם הברכות לעילוי נשמת רבי משה בן אברהם,
שהיום בערב יהיה יום פקודת שנתו.
ויקח קורח.
המדרש
עומד על המילה הזו, ויקח קורח.
מה הוא לקח?
לא כתוב מה הוא לקח. ויקח קורח
בן יצר בן קיאד בן לוי,
ו...
הייתי מצפה ויקח את, לא.
ויקח קורח בן זר בן גת בן לוי.
ודתן ואבירם
ואון בן פלת בני ראובן.
והם יוצאים לפני משה, הם ואנשים בני ישראל 50 ו-200, אבל מה הם לוקחים?
לא כתוב שום דבר מה הם לקחו,
ולא זו בלבד,
אלא שגם כתוב ויקח
לשון יחיד.
לא לשון רבים.
הייתי מצפה
שיהיה כתוב
ויקחו.
אם זה לא רק
קורח, אלא קורח בן יצר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם ואון בן פלק ו
עוד 250 איש,
אז הייתי מצפה שיהיה כתוב
ויקחו.
אז יש פה דבר הזה כמה פירושים,
גם במפרשים וגם בחז"ל, במדרש.
המפרשים אומרים ויקח,
התרגום אומר ויקח
ויתפלג.
כלומר,
נחלק.
יצר מחלוקת.
אז מה זה, מה הוא לקח?
לקח את עצמו לצד אחד.
זה לקחת
צד במחלוקת. אבל זה לא שיש מחלוקת והוא לוקח צד.
אלא הוא יוצר את הצדדים.
אז הוא התפלג.
לקח עצמו לצד אחד, התרחק
מה...
מכלל ישראל,
ולקח עצמו לצד אחר.
כך אומר התרגום.
במדרש מופיע
עוד שני פירושים.
פירוש אחד
אומר המדרש,
אין ויקח
אלא משיכת
דברים רכים.
כלומר,
המדרש מביא כמה וכמה מקומות בתנ"ך
שללקחת,
יש מקרים שלקחת פירושו
אתה לוקח משהו,
ויש לקחת מישהו.
למשל,
כי יקח
איש אישה.
מה הכוונה שהוא לוקח אישה?
מתחתן איתה.
אז מה אתה לוקח?
מעמיס אותה על הכתף ולוקח אותה הביתה?
לא. אז מה זה לקחת?
דברים רכים.
כלומר,
הוא מדבר אליה, לוקח אותה בדברים,
פונה אליה.
התינשאי לי?
היום יש כאלה שעושים הפקה שלמה
על הצעת הנישואין.
אם זה לא עם
זיקוקים ומטוס, או לא יודע מה, זה כבר לא נחשב.
אבל מצד האמת,
כל בן אדם, לא משנה, בדברים כאלה או בדברים אחרים,
אם הוא רוצה להתחתן,
הוא צריך להציע הצעת נישואין.
לשאול.
נו,
מתאים לך שנתחתן? במילים כאלה, במילים אחרות,
כל התפורה, זה פחות משנה.
אבל הוא לוקח אותה בדברים.
וכך למשל,
כתוב
שהקדוש ברוך הוא אומר למשה:
קח את אהרון ואת בניו איתו,
על מנת למשוך אותם לכהונה.
האם הכוונה היא שהוא לוקח אותם פיזית?
סוחב אותם?
את אהרון ואת בניו? לא.
הכוונה היא שהוא לוקח אותם בדברים.
וכן הוא אומר,
ותוקח האישה בית פרעה.
אפילו פרעה הרשע
כאשר הוא לוקח את,
את מי הוא לוקח? על מי נאמר ותוקח האישה בית פרעה?
שרה אמנו.
אפילו כאשר הוא לוקח את שרה אמנו והוא לוקח אותה בחוזקת יד,
אף על פי כן,
זה לא שתפסו אותה, העמיסו אותה
כמו שק תפוחי אדמה על חמור ולקחו אותה.
אלא שדיברו איתה בדברים רכים.
אלא מה?
היא נאלצה להסכים.
למה נאלצה?
כי מלכתחילה כאשר אברהם ושרה מגיעים למצרים,
אז אברהם אומר לה, תגידי אחותי את,
כי אם תגידי שאת אשתי,
אז ירצחו אותי ויקחו אותך.
פרשנים שואלים,
אני אומר בסוגריים, על הנושא של אברהם ושרה,
אז מה עלה בדעתה?
מה עלה בדעתו של אברהם?
אוקיי, אז לא ירצחו אותך, אבל יקחו אותה?
זה נראה לך בסדר?
מסבירים המפרשים,
אם אני זוכר נכון, זה החזקוני אומר את זה,
אחד הפרשנים, שהוא אומר
שהכוונה הייתה כזאת,
בימי קדם היה מאוד מקובל שאם
יש אבא,
אז יש משא ומתן מול האבא.
וכמובן אף אחד לא משדך את האישה
בלי לסגור
עסקה כלכלית מול האבא.
כי הוא מקבל אישה, הוא צריך להבטיח
בית, שדה, כרם, בעלי חיים, לא משנה, כל מיני דברים.
ואם האב איננו,
אז האח הגדול
איתו עושים את העסקאות.
ואברהם תכנן
שהוא יבוא למצרים
ויגיד, טוב, היא אחותי.
אז יבואו ו...
יציעו לו עסקאות.
ואז הוא אמר לעצמו, אני אמשוך אותם,
אני... הרי משחק על זמן.
אני לא צריך להיות לנצח במצרים. אני רוצה לחזור לארץ כנען.
אני רק באתי בגלל הרעב.
אז אני אמשוך זמן.
אני אהיה בררן,
ואני אגיד, לא, זה לא הצעה מספיק גבוהה.
ואני אדרוש יותר כסף,
וכל הצעה שיגידו לי אני אגיד, אני מבקש יותר.
וככה אני אמשוך זמן, בסוף נחזור לארץ ישראל.
איפה נתקע,
איפה נתקעה התוכנית?
כאשר
ויהללו אותה אל פרעה.
פרעה
זה המלך.
הדבר הראשון, אתה לא יכול להגיד לו לא. דבר שני,
הוא לא מציע לך הצעה ואתה יכול לסרב.
אין משא ומתן.
א' אתה לא יכול לסרב וב' הוא גם
מציע לך את כל טוב הארץ.
תגיד, תגיד מה אתה רוצה.
לא שאני אצא לך הצעה ואתה תגיד זה לא מספיק.
תגיד כמה אתה רוצה.
צ'ק פתוח, עד חצי המלכות, רק תגיד.
לכן
נוצר מצב
שנאלצה שרה ללכת לבית פרעה.
אבל זה לא היה בכוח.
היא לא נחטפה.
זה לא היה כמו אסתר
שעליה גם כן נאמר
שהיא נלקחה בכוח.
שם זה היה בכוח.
פה, ותוקח האישה בית פרעה,
בדברים רכים.
וכך קורח
בדברים רכים משך את ליבם.
זה פירוש אחד בחז"ל.
את מי הוא משך בדברים רכים?
את כל אלה שהלכו איתו.
כל גדולי ישראל, 250 איש.
חז"ל אומרים כולם היו ראשי סנהדראות,
וכולם הלכו איתו כי הוא משך אותם בדברים רכים.
מיד נביא
מה היו הדברים הרכים שבהם הוא מושך את ליבם.
אבל המדרש השני אומר
ויקח קורח
ליבו לקחו.
כלומר,
המדרש הזה לא אומר שהוא לוקח את...
לפי המדרש הראשון,
קורח לוקח,
את מי הוא לוקח? את כל שאר האנשים שבאים איתו, דתן ואבירם ואון בן פלת, ו-250 איש,
את כולם הוא לוקח בדברים רכים.
ולפי המדרש השני,
קורח בעצם לוקח את עצמו.
למה?
כי ליבו לקחו.
כשאומרים ליבו לקחו, הכוונה היא למה שאמרו חז"ל,
שצדיקים ליבם ברשותם,
רשעים
הם ברשות ליבם.
כלומר,
כמו שאנחנו אומרים בקריאת שמע בפרשת ציצית,
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם.
אומרים חז"ל, העיניים רואות
והלב חומד.
אדם רואה משהו, היצר שלו מתעורר,
הלב שלו מושך אותו והרשעים הם ברשות ליבם.
הם לא באמת בני חורין
הרשעים.
אלא מה שהלב שלהם חושק
אז הם הולכים אחריו.
היצר הרע חושק והם הולכים אחריו.
הצדיקים
ליבם ברשותם.
הם אדונים על היצר.
הם מובילים את היצר
לדברים חיוביים.
ולכן כאשר המדרש אומר ליבו לקחו,
מה הכוונה?
ליבו לקחו,
הוא חמד משהו.
מה הוא חומד?
ומה הוא חושק?
בכבוד,
בשררה, במעמד, בשליטה.
את זה הוא חושק.
ויקח קורח
בעצם על פי המדרש הזה
מישהו לוקח את קורח.
מי לוקח את קורח?
הלב שלו.
ויקח
קורח.
בתורה הרבה פעמים לא כתוב את המילה את.
דווקא המילה את כשכתוב המילה את,
אז אנחנו שואלים מה היא באה לרבות.
למשל,
כבד את אביך ואת אמך
לרבות אחיך הבכור.
למשל
הדרש הידוע שחז"ל דרשו
את השם אלוהיך תירא.
את מי עוד צריך לירא חוץ מהשם?
לכאורה אף אחד. בא רבי עקיבא ודרש,
לרבות תלמידי חכמים.
שכתוב את, זה בא לרבות משהו.
ולכן גם כאן
אם היה כתוב, כך לפי המדרש הזה, היה צריך להיות כתוב,
ויקח את קורח.
כלומר, הלב שלו לקח אותו.
אבל מכיוון שלא באו לרבות, אז כתבו ויקח קורח.
כלומר,
הלב שלו, על הלב נאמר.
ויקח
קורח. הוא לקח את קורח, ליבו לקחו.
אז בעצם
המדרש, שני המדרשים האלה גם יחד מגלים לנו
את התמונה השלמה.
יש פה בעצם שני רבדים.
באמת באמת
קורח הולך אחרי
ליבו,
אחרי יצרו הרע,
שהוא חושק
בשלטון.
כך מתאר המדרש.
הרי ב...
בתחילת ספר במדבר,
בפרשת נשוא
מתואר
התקדשות הלויים.
פרק ח' כתוב,
קח את הלויים מתוך בני ישראל
וטהרת אותם.
וכו' תעשה להם לטהרה לטהרם,
אז זה... נזים עליהם מי חטאת ו...
והעבירו תער
על כל בשרם.
מגלחים,
זה חד פעמי, לא באופן כללי, לא באופן קבוע לויים צריכים להיות מגולחים.
אבל חד פעמית, כאשר עברה העבודה מהבכורות אל הלויים,
אז
כל הלויים היו צריכים להעביר תער על כל בשרם.
לגלח
בתער
את כל גופם.
למרות שבדרך כלל התורה אוסרת לגלח בתער
את פאת הראש והזקן,
אבל באופן חד פעמי
גילחו בתער. דרך אגב, גם מצורע מגלח בתער כשהוא נטהר,
גם נזיר...
על כל בשרם.
או, או...
מיד עשה כך גם לקרח.
יצא קרח
וכהרגלו התחיל לחזור על כל ישראל
כי הוא היה אדם חשוב, היה אדם עשיר.
וכל מקום שהוא הולך,
לא היו מכירין אותו.
אמרו לו, מי עשה לך כך?
אמר להם, משה עשה בי.
ולא זו בלבד,
אלא
נטלני בידי וברגלי,
והיו מניפים אותי.
כי כתוב להניף, והניף אהרון את הלויים תנופה.
אז מניפים אותם.
מחזיק, איך מניפים?
אהרון
ושני בניו תופסים ידיים רגליים,
מרימים, מניפים.
עכשיו
לא יודע מה היה המשקל של קורח.
דרך כלל אדם עשיר הוא לא כזה רזה.
כל הלויים, לא רק
נכון, נכון, חתיכת עבודה.
עכשיו,
כמובן
התנופה הזו באמת באמת
זוהי התקדשות.
מניפים אותם, מרימים אותם,
להתרומם לקדושה.
נשוא
את ראש בני
קהת, ראש בני גרשון, ראש בני מררי.
מנסאים אותם, מרימים אותם.
אבל קורח, איך הוא רואה את הדברים?
הוא מרגיש בושה.
בוודאי שקיבל הסבר.
אבל על כל דבר, זה בדיוק מקשר אותנו לפרשה הקודמת.
המרגלים,
יכלו על כל דבר להסתכל בעין טובה,
אבל בוחרים להסתכל על כל דבר בעין רעה.
אפילו הפירות המשובחים ביותר, אז מה הם אומרים?
הם רואים, כמו שהפירות משונים,
ככה האנשים משונים,
ענקים במידותיהם.
קורח מה?
נכון.
נכון. אז זה...
זה מדרש אחר. עינו הטעתו.
הכוונה היא שהוא ראה
שיוצא ממנו שמואל
ששקול כמשה ואהרון.
אבל זה על פי רוח הקודש. אני מדבר כרגע, יש לנו כאן, אני
מתרכז כרגע במדרש
שלפנינו
שאומר שני דברים.
אחד שלבו לקחו,
כלומר היצר הרע שלו טעה אותו.
הוא הרגיש, הוא רצה להיות בעל מעמד ובעל שררה,
ובמקום זה הוא הרגיש כאילו משפילים אותו.
לא באמת השפילו אותו.
אבל הוא מרגיש כאילו זה השפלה.
ועוד אמר,
עכשיו, אפשר כבר.
ועוד אמר,
לא זו בלבד שכך עשה לי משה,
אלא הביא את אהרון אחיו,
אשתו כחלה
בבגדים בבגדי כהונה,
והושיבו באוהל מועד.
והנה משה מלך, אהרון אחיו כהן גדול,
בניו סגני כהונה,
התרומה על הכהן, המעשר לכהן, 24 מתנות לכהן.
כך בעצם, קודם כל קורח
מקנא,
הוא מרגיש מושפל, הוא רוצה שררה, הוא מקנא.
זה צדדים של היצר הרע
שמוביל את קורח.
אז זה דבר אחד. ויקח קורח,
ליבו לקחו.
היצר הרע שלו
הוא זה שמוביל אותו.
אבל כלפי חוץ
לוקח את כולם בדברים רכים.
וזה אומנות של שכנוע,
של רטוריקה
שקורח מצד אחד, מצד האמת,
מה שמניע אותו זה האינטרס האישי שלו,
אבל כלפי חוץ
הוא מדבר דברים רכים
ומצליח לשכנע אנשים.
הרי
בשביל שקורח יהיה מלך במקום משה
או בשביל שקורח יהיה כהן גדול במקום אהרון,
למה כולם צריכים ללכת אחריו?
זה הרי מה שאשתו של און בן פלת אמרה לו.
כך אומר המדרש, שאון בן פלת, אשתו הצילה אותו.
אמרה לו:
מה לך ללכת עם קורח?
הרי אם
משה מנצח,
אז אתה, מה יהיה לך?
אתה תענש.
ואם קורח מנצח, מה תרוויח מזה?
אז קורח יהיה כהן גדול ואתה נשאר בן אדם רגיל.
אז מה תרוויח?
תעזוב.
למה לך המחלוקת הזאת?
אבל קורח הצליח לשכנע את כולם
שהוא לא בא בשביל עצמו,
שהוא לא בא בשביל האינטרס שלו,
אלא כביכול לטובת הכלל.
וזה מה שאומר קורח,
וזה פירוש המדרש הבא.
ויקח קורח.
איך הוא לוקח אותם בדברים רכים?
לא בכסף.
כסף זה אפשרות אחרת.
אבל כאן אומר המדרש בדברים, בשכנוע.
אמר להם,
מיד בסוף הפרשה הקודמת נאמר,
ועשו להם ציצית
ונתנו על ציצית הכנף
פתיל תכלת.
קפץ קורח ואמר למשה,
טלית שכולה תכלת,
מה הוא שתהיה פטורה מן הציצית?
אם הטלית, כל הבגד כולו עשוי מתכלת, האם גם צריך פתיל תכלת?
אמר לו משה,
כן, חייבת בציצית.
אמר לו קורח,
טלית שכולה תכלת לא פוטרת את עצמה? היא צריכה עוד פתיל של תכלת?
ועוד אמר קורח למשה,
בית מלא ספרים,
בית שכולו מלא ספרי תורה,
האם צריך לשים מזוזה בפתח?
אמר לו,
כן, חייב במזוזה.
אמר לו,
המזוזה היא
שתי פרשיות.
מה כתוב במזוזה?
שמע והיה אם שמוע,
שתי פרשיות.
והפרשיות האלה פוטרות את כל הבית.
ובית שהוא מלא ספרי תורה,
כל הבית מלא ספרי תורה,
וכי הוא צריך מזוזה?
עכשיו, מה הטענה של קורח?
הטענה היא לא רק שיש פה מצוות שנראות משונות.
כן, זה מצוות שנראות קצת משונות.
אם יש לך בגד שלם מלא תכלת,
צריך עוד פתיל אחד של תכלת?
אבל זה לא המצוות הכי משונות.
יש עוד מצוות יותר משונות מזה, מאלה.
בסדר, ציצית, מזוזה, דווקא יחסית
מצוות שאפשר להבין.
בצורה כזאת או אחרת, חז"ל נותנים לנו כל מיני פירושים
על הציצית והמזוזה.
אבל מה בעצם קורח רוצה להגיד?
מה שהוא אומר,
כל העדה כולם קדושים
ובתוכם השם,
ומדוע תתנשאו על קהל השם.
מצד האמת קורח רוצה להיות הנשיא, הוא רוצה להיות כהן גדול, הוא רוצה להיות מלך.
הוא רוצה להוביל את עם ישראל.
אבל מה הוא אומר כלפי מן הפה ולחוץ?
אני לא מבקש בכלל שיהיה מנהיג.
כל העדה כולם קדושים.
לא צריך שיהיה מנהיג.
בואו נהיה כולנו יחד.
כל העדה כולם קדושים,
ובתוכם השם.
ואם כך,
בעצם מה שקורח רוצה,
לגרום לעם ישראל ללכת אחריו מתוך טענה
לא בשבילי אני הולך,
אני הולך בשביל כולכם,
אני הולך לרומם את כולכם, לא צריך בכלל שיהיה כהן גדול.
בסתר ליבו קורח יודע שצריך שיהיה כהן גדול,
והוא רוצה להיות הכהן הגדול הזה.
אבל כלפי חוץ הוא מושך אותם בדברים רכים.
והוא אומר דבר אמיתי.
כל העדה כולם קדושים.
מישהו מאיתנו מתווכח על זה?
מה אנחנו לא חושבים ככה?
שכל העדה כולם, כל עם ישראל קדושים, מה איזה שאלה?
למדנו בספר ויקרא,
קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוהיכם.
באמת כל העדה כולם קדושים.
כל יהודי הוא קדוש.
וזה מה שקורח אומר במשל שלו.
הוא אומר כך, אם הבגד הוא לבן, הוא בגד רגיל,
אני מבין שצריך פתילים,
פתיל תכלת, שהם בעצם הפתיל הקדוש.
אם כל עם ישראל לא היה קדוש, אז אני מבין למה צריך כהן גדול.
אבל אם הטלית כולה תכלת,
אם כל העדה כולם קדושים,
למה צריך כהן גדול?
אם הבית כולו מלא ספרי תורה, כי כל יהודי ויהודי הוא כמו נשמה קדושה, הוא כמו
שכינה, הוא כמו התגלות אלוקית, הוא כמו ספר תורה.
אז למה צריך מזוזה בפתח?
כך מבאר המדרש בעצם בשני אופנים את המילה ויקח.
ויקח קורח,
דבר ראשון, ליבו לקחו.
באמת הקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב, הקדוש ברוך הוא יודע שקורח
באמת הולך אחרי יצרו הרע.
אבל כלפי חוץ הוא מציג את זה כאילו יש לו פה איזה תיאוריה אחרת.
אני בעצם לא בא בשביל עצמי,
אני בא בטענה
שכל עם ישראל קדושים.
לא שאני אהיה כהן גדול במקום אהרון.
לא עניין פוליטי, אישי,
שאני בתור עניין פרסונלי שאני רוצה להיות בפרונט.
אלא אני בא בתור איזה אידיאל. והוא לוקח אידיאל אמיתי.
וכמה הרבה פעמים אנחנו יכולים לראות דבר כזה גם בחיים.
שאנשים, לצערנו, לא רק חברי כנסת, גם אנשים מה...
גם אנשים רגילים, אבל גם אתה צודק, גם מנהיגים כאלה ואחרים.
שהם
רוממות אל בגרונם
וחרב פיפיות בידם.
אתה שומע אותם רק מדברים אידיאלים,
יש להם תיאוריות, יש להם ערכים,
אידיאלים, אבל בעצם
מה מניע אותם?
מניע אותם טובת הנאה אישית.
עכשיו,
אנחנו לא בוחני כליות ולב.
אנחנו לא יודעים באמת
מה מוביל את הבן אדם.
אבל כבדהו וחשדהו.
מצד אחד,
אני, אולי אני נאיבי,
אבל אני מאמין שגם בקרב חברי כנסת
יש אנשים שבאמת באים
מתוך שליחות,
מתוך רצון
להיטיב למדינת ישראל.
אבל אין ספק
שגם הם
זה נוגע, נוגע בדבר.
הוא גם מקבל משכורת, הוא גם מקבל כבוד, הוא גם מקבל מעמד,
הוא מקבל שליטה.
וצריך
נקיות מאוד גדולה,
טהרת נפש מאוד גדולה
כדי לא לתת לצדדים האישיים האלה
להשפיע על האדם.
וזה נכון לא רק אצל חברי כנסת, זה נכון אצל כל אחד ואחד מאיתנו.
עד איפה אנחנו עושים דברים באמת בגלל אידיאל ומתוך שליחות ומתוך רצון אמיתי להיטיב,
ואיפה יש לנו איזה נגיעה,
נגיעה של כבוד,
נגיעה של רווח כלכלי,
נגיעה של מה יגידו עליי.
הנגיעות האלה, הנגיעה האישית,
עלולה
לגרום לאדם
באיזשהו צומת דרכים
לא לפנות בכיוון הנכון.
ולכן צריך אדם לבחון את עצמו היטב היטב.
זה שאדם מדבר גבוהה גבוהה זה דבר טוב,
אבל השאלה היא האם הוא באמת נאמן
לאידיאל שאותו הוא מציג, או שהוא אחד בפה ואחד בלב.
וזה מה שהמדרש אומר לנו בכפל הפירושים הזה על ויקח קורח,
שבעצם היה פה אחד בפה ואחד בלב.
כלפי חוץ הוא לקח אותם בדברים רכים,
שכנע אותם באידיאלים,
בדברים אמיתיים, בכל העדה כולם קדושים,
מדבר אל ליבם, כל אחד פה הוא קדוש, לא רק אהרון קדוש. והוא צודק בזה.
אבל למה הוא משתמש בזה?
לטובת עצמו.
ליבו לקחו.
והדבר הזה הוא אולי יותר גרוע.
כי כאשר בן אדם לפחות כן עם עצמו
והוא אומר אני רוצה להרוויח כסף,
אני רוצה שיכבדו אותי,
אני רוצה
יש לו הנאות, כל אחד יש לו יצר והוא אומר אני ככה, מה יש, ככה אני.
לפחות אתה יודע עם מי יש לך עסק.
הצביעות
היא הגרועה ביותר.
וזה מה שחז"ל מספרים
שינאי המלך אמר לאשתו,
שלוםציון המלכה, כאשר הוא נפטר,
הוא נפטר ואשתו עוד מלכה אחריו 10 שנים.
אמר לה, אל תתייראי לא מן הצדוקים
ולא מן הפרושים,
אלא מן הצבועים
שהם
עושים מעשה זמרי
ומבקשים שכר כפנחס.
הצביעות
היא בעצם עיקר הבעיה.
וזה בעצם
מה שהמדרש מלמד אותנו
שהיה אצל קורח.
באמת באמת, ליבו לקחו, הוא הולך אחרי יצרו הרע.
כלפי חוץ,
וואו, רק דברים יפים ומתוקים הוא מדבר.
והדבר הזה הוא גם לימוד גדול בשבילנו כדי לראות
את האנשים שסביבנו מה באמת מניע אותם.
אבל זה גם בדיקה פנימית לאדם,
האם באמת אני עושה דברים לשם שמיים?
ואיפה יש איזה צומת שבה אני נבחן?
האם אני עושה את זה... תמיד כל אדם יש לו גם נגיעה,
הוא גם
שמח בזה כי זה גם אומרים עליו דברים טובים, מכבדים אותו,
ולפעמים הוא מרוויח בשביל זה כסף,
ולפעמים יש כל מיני דברים טובים שיוצאים לו, שכר לעולם הבא,
כל מיני דברים טובים שיוצאים לו מתוך המצוות שהוא עושה, מתוך הדברים הטובים שהוא עושה.
וזה בסדר.
אבל צריך אדם לבחון את עצמו,
האם כאשר יש צומת דרכים,
מה הוא בוחר?
האם הוא פועל על פי
הערכים שהוא באמת מאמין בהם לשם שמיים,
וזה בכך נבחנת
טהרת הלב של האדם
וטהר לבנו
לעובדך באמת.
יהיו הדברים לעילוי נשמת רבי משה בן אברהם.
שהיום יום פקודת שנתו.
נאמר
קדיש על ישראל.
רבי חנניה בן עקשיה אומר...
כן, כי עכשיו אמרנו דברי תורה, אז קודם כל הקדיש.
רבי חנניה בן עקשיה אומר:
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו
יגדיל תורה ויאדיר.
תתמלל לי את זה.
דברי התורה והברכות לעילוי נשמת משה בן גמילה שהיום יום פגירת שנתו.
אחד הדברים המיוחדים ואפילו אפשר להגיד מוזרים,
בפרשת קורח,
הרי,
לאחר שקורח ועדתו מתו במגפה,
עם ישראל באים בטענות אל משה ואל אהרון.
וילנו כל עדת בני ישראל וכולי,
על משה ואל אהרון,
אתם המיתם
את עם אדוני.
כלומר, אתם משה ואהרון
רוצחים. את מי הם רצחו?
את עדת קורח.
באים עם ישראל
ואומרים למשה ואהרון, אתם הרגתם אותם.
טוב, כמובן, מי הרג אותם באמת?
הם הרגו את עצמם.
או, אתה אומר יפה, הם הרגו את עצמם.
בפועל כיצד הם נהרגו?
אדמה בלה אותם.
האם משה רבנו חפר בור באדמה שהיא תפתח את פיה? לא. אבל משה רבנו כן אמר.
אמר,
אם השם שלחני,
תפתח הארץ את פיה ותבלה אותם ואת בתיהם את כל השלה. זאת אומרת משה
חולל את הנס הזה.
אז באים עם ישראל וטוענים, אתם המיתם את עם אדוני.
עכשיו, דרך אגב, לא כולם נבלעו באדמה, רק דתן ואבירם וקורח.
לעומת זאת,
250 איש עדת קורח,
כיצד הם נהרגו?
ותצא אש מלפני השם, ותאכל את 250 איש מקריבי ה...
50 ו-200 איש מקריבי הקטורת.
אמר רב, כתוב שמשה דיבר בשם הקדוש ברוך הוא שלא יכנס לתפילתה.
נכון.
נכון.
זאת אומרת, אולי
בואו נתקדם.
נתקדם.
אז אומר, עם ישראל באים בטענות,
ומתלוננים על משה ואהרון.
אתם המיתם את עם השם.
הקדוש ברוך הוא,
כועס מאוד
על עם ישראל בדבר הזה,
ואומר למשה ואהרון, הרומו מתוך העדה הזאת והחלה אותם כרגע.
ויפלו על פניהם.
ויאמר משה לאהרון, קח את המחתה
ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטורת,
והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם כי יצא הקצף מלפני השם וחלה נגף.
משה לוקח את הקטורת, אהרון, סליחה, לוקח את הקטורת.
לא לדבר בבקשה, רבותיי, זה מפריע.
מדברים מאחורה.
ויתן את הקטורת ויכפר על העם.
ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה.
הקטורת
עוצרת את המגפה בעם ישראל.
למה זה כל כך מפתיע?
כי אנחנו מכירים כבר שתי דוגמאות לדבר
שאדם שבא ומקטיר קטורת,
הקטורת מביאה מוות, לא עוצרת את המגפה,
אלא הקטורת מביאה מוות. למשל, כבר בפרשה שלנו, 250 איש
מקריבי הקטורת,
נאכלו באש.
מי עוד נאכל באש שהביא שהביא קטורת?
נדב ואביהו.
כמובן.
הביאו אש זרה לפני השם, הקטירו קטורת אשר לא ציווה אותם,
ותצא אש מלפני השם ותאכל אותם.
אז אם כן,
אנחנו רואים מצד אחד, הקטורת מורידה אש מהשמיים שאוכלת את האדם שמקטיר אותה, ומצד שני, הנה אותה קטורת
עוצרת את מלאך המוות.
עוצרת את המגפה.
ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה.
רש"י מביא שני מדרשים על הדבר הזה, שבמובן מסוים אפשר להגיד שזה שני מדרשים הפוכים.
כל אחד לוקח אותנו לכיוון הפוך לחלוטין.
מדרש אחד אומר, אומר רש"י, למה בקטורת?
לפי שהיו ישראל מלעיזין ומרננים אחר הקטורת.
לאמור,
סם מוות הוא.
על ידו מתו נדב ואביהו, על ידו נשרפו 50 ו-200 איש.
אמר הקדוש ברוך הוא, תראו שהוא עוצר המגפה, והחטא הוא הממית.
יש פה עקרון עמוק מאוד.
עם ישראל היו בטוחים, תראו, יש פה איזה תערובת בשמים,
תערובת סודית.
איש אשר יעשה כמוה להריח בה נכרת מעמיו.
אף אחד אסור לו להכין את הקטורת,
אם חיסר אחת מכל סממניה חייב מיתה,
ועובדה, שמי שמקטיר אותה, מת במקום.
אמרו,
כנראה הקטורת הזאת זה סם מוות. זה רעל.
אמר להם הקדוש ברוך הוא,
תראו שהקטורת בפעם הזאת
תציל ממוות.
החטא הוא הממית.
הדבר הזה מזכיר לנו כמה וכמה דברים. למשל, יש גמרא בברכות, מאוד מפורסמת.
שנו רבותינו, מעשה במקום אחד שהיה בו ערוד.
יש גורסים ערווד.
ע' ר' ו' ד', אבל איך לקרוא את זה, יש בזה כמה דעות.
על כל פנים היה שם איזה נחש כזה, בעל חיים מיוחד,
שהיה מזיק את הבריות.
באו והודו לו רבי חנינא בן דוסא.
אמר להם,
הראוני את חורו, תראו לי איפה הוא, איפה המאורה שלו.
הראו לו את החור של הערוד הזה,
נתן עקבו על פי החור,
יצא ונשכו,
והרוד מת.
הוא מת אותו רוד.
נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש.
אמר להם ראו בני,
אין ערוד ממית, אלא החטא ממית.
באותה שעה אמרו, אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא.
אז אם כן,
זה מאוד מתאים מה שהגמרא מביאה פה, לא הרוד ממית אלא החטא ממית.
אותו דבר מה שרש"י אומר, לא הקטורת ממיתה ולא הקטורת מחיה, אלא החטא הוא הממית.
או יותר נכון להגיד, השם ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל.
הכל מעת השם.
אז כאשר אדם חוטא, אז הקטורת ממיתה אותו. כאשר אהרון הוא צדיק יסוד עולם, אז הקטורת עוצרת את המגפה.
זה מזכיר גם את המשנה המפורסמת, במסכת ראש השנה, וכי נחש ממית או נחש מחיה?
אלא לומר לך.
יש נחשים שמקישים את העם,
ונחש הנחושת, הוא מציל.
למה דווקא? עשה לך נחש ושים אותו על נס. למה דווקא נחש?
להראות לך שזה לא נחשים שהורגים.
נכון, פיזית, הנחשים הם אלה שמקישים את העם והורגים אותם.
זה טעות, זה אשליה, שנראה לך שהנחש ממית.
מה באמת ממית?
החטא ממית.
ולכן, וכי נחש ממית וכי נחש מחיה?
אלא לומר לך,
בשעה שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את ליבם לאביהם שבשמיים, היו מתרפאים.
אז זה כיוון אחד.
הכיוון הזה, המדרש הזה ברש"י, משמעותו,
הקטורת אין בה לא מוות ולא חיים.
קטורת זה שליחות של ריבונו של עולם.
מה ממית ומחיה?
החטא ממית, והתשובה מחיה.
אז הזכות של אהרון הכהן, הצדיק שפועל ביד כל עם ישראל,
עוצרת את המגפה.
החטא של התלונה של עם ישראל, אתם המיתם את עם השם,
זה מה שגורם לחרונף ולמוות.
אז אם כן, הקטורת לפי הפירוש הזה,
היא לא מחיה ולא ממיתה.
אלא החטא ממית.
או יותר נכון, כמו שאמרנו, השם ממית ומחיה.
ואם יש לו גם במכת ארכילוס. המרגלים עלו, אחר כך
אמרנו את זה,
זה בדיוק מה שאמרנו.
כמו הנחש שממנו מוציאים תרופה.
אתה צודק,
אבל זה, זה כבר קשור לפירוש השני.
למה אני, אני אחדד למה זה לא דומה.
כי הארס של הנחש,
הוא באמת רעל.
והתרופה שמפיקים ממנו,
היא באמת תרופה.
אתה יכול להגיד, הארס הזה ממית,
והתרופה מחיה.
אבל,
זה לא בדיוק.
כן, זה נסיוג, נכון, זה סוג של חיסון.
זה לא ממש תרופה.
אבל, לכן זה לא בדיוק אותו דבר. אבל, פה אומרים לך זה לא זה, זה לא הקטורת, זה רק מעת השם.
זה לא הרעל ממית ולא הנסיוג מגן. זה הכל מעת השם.
אבל זה מדרש אחד. מדרש,
נכון.
מאז נחש הנחושת סמל רפואה זה נחש.
לא סתם נחש, נחש על עמוד.
עשה לך נחש ושים אותו על נס,
על עמוד.
רש"י מביא מדרש נוסף.
אומר רש"י,
רז זה,
מסר לו מלאך המוות כשעלה לרקיע.
שהקטורת
עוצר המגפה.
כלומר,
לפי הפירוש הראשון,
הקטורת לא עוזרת ולא מזיקה.
המוות הוא מעת השם, החיים מעת השם, זה מה שהשם רצה להראות להם.
אתם חושבים שהקטורת הורגת? הנה תראו שהקטורת מחיה. מה אתם לומדים מזה? שהקטורת לא מחיה ולא ממיתה, זה השם המית ומחיה.
זה המדרש הראשון. המדרש השני אומר לא, לא, לא, לא.
יש משהו מיוחד בקטורת שכן מחיה ועוצרת את המגפה.
איך זה?
רז זה,
מסר לו מלאך המוות.
את הסוד הזה מסר לו מלאך המוות. הגמרא, מה הכוונה?
רש"י רומז כאן
לגמרא מפורסמת שמופיעה במסכת שבת דף פח, פט.
מתחיל בפח, עובר לפט.
בשעה שעלה, אמר רבי יהושע בן לוי, בשעה שעלה משה למרום,
ואנחנו מדברים פה בהזכרה של יהודי ששמו משה,
ועלה למרום, בגנזי מרומים.
אז הדברים לעילוי נשמתו. אבל,
כמובן כאן הכוונה למשה רבנו
שעלה למרום בהר סיני.
משה רבנו עלה למרום.
אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,
מה לילוד אישה בינינו?
מה, איך נמצא בינינו במרום, נמצא פה פתאום בן אדם ילוד אישה, איך זה יכול להיות?
אמר להם, לקבל תורה בא.
אמרו לו, ריבונו של עולם,
תורה,
החמודה, הגנוזה, אתה מבקש לתן לבשר ודם?
איך זה יכול להיות?
אמר הקדוש ברוך הוא למשה, אחזר להם תשובה. אתה תענה להם.
אין טוענים
שלא מגיע לכם לקבל תורה.
תענה להם אתה.
אמר לפניו משה, אני מתירא שמה ישרפוני בהבל שבפיהם.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, אחוז בכיסא כבודי וחזר להם תשובה.
אז משה אוחז בכיסא הכבוד ועונה להם.
מה הוא עונה להם?
מה כתוב בתורה?
אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.
למצרים ירדתם?
לפרעה השתעבדתם?
הם רואים שזה לא קשור אליהם.
שוב, מה כתוב בתורה? כבד את אביך ואת אמך.
יש לכם אב ואם, למלאכים?
לא.
שוב, מה כתוב בה? לא תרצח, לא תנף, לא תגנוב.
קנאה יש ביניכם?
יצר הרע יש ביניכם? לא. אתם לא קשורים.
עכשיו, תראו, זה לא הנושא שלנו, אבל נגיד בקיצור,
שהמלאכים התייחסו לתורה בתור האור האלוקי הגנוז שבתורה.
והאור האלוקי שבתורה הוא באמת אור אינסוף,
שלא מתאים לעולם הזה.
אבל התורה מתלבשת בכל מיני הלכות ומצוות שהם באמת רק בעולם הזה.
יש, צריך לדעת, אוריתא סתים וגליה.
התורה היא גם סתומה ונסתרת וגם גלויה.
החלק הגלוי, זה, הוצאתיך מארץ מצרים, קבל את אביך ואת אמך,
לא תרצח, לא תנף, לא תגנוב, כל המצוות, כל הסיפורים על אברהם אבינו וכולי.
החלק הגלוי באמת לא קשור למלאכים, אבל צריך לדעת שבתוך החלק הגלוי שבתורה יש אורות עליונים,
שהאדם לעולם לא יכול להגיע לכל האור שבתורה, כי זה אור אלוקי.
אז המלאכים התייחסו לאור האלוקי שבתורה, ומשה מסביר להם, תראו, יש גם חלק גלוי, שהוא באמת לא מתאים לכם, אדרבה, מתאים דווקא לחיים בעולם הזה.
מיד הודו המלאכים ואמרו, צדקת מאיתנו, אכן ראוי לתת את התורה לבני אדם.
מיד
כל אחד ואחד מהמלאכים נעשה לו
אוהב ומסר לו דבר.
כל המלאכים
אהבו, התאהבו במשה רבנו ונתנו לו מתנות.
שנאמר, פסוק בתהילים ס"ח,
עלית למרום, שבית שבי,
לקחת מתנות באדם.
מי זה עלית למרום?
על מי יכול להיות מדובר?
משה רבנו עלה למרום.
ומה זה לקחת מתנות?
איזה מתנות הוא לוקח?
כל אחד ואחד מהמלאכים מוסר לו מתנה.
אין הכוונה צ'ק של כמה מאות שקלים,
אין הכוונה למתנה, לא יודע מה, מזכרת,
שכתוב שמה מחזור
לא יודע מה, מרץ 22.
אלא
הכוונה היא, כמו שאמרתם, כמובן מתנה רוחנית.
מלאך, הוא לא יכול לתת ברוחני.
בוודאי. אבל כיוון שמשה אמר את האמירה הנכונה שהתורה ראויה להגיע לבשר ודם, והוא הבין שהתורה היא כמה שהיא עליונה מתאימה לרדת לעולם הזה,
אז הקדוש ברוך הוא פוקד על המלאכים לתת לו מתנות.
אתה צודק. המלאך אין לו זכות בחירה, הוא עושה רק מה שהשם מצווה אותה.
על כל פנים,
אומר
אומרת הגמרא, ואף מלאך המוות מסר לו דבר.
נתן לו מתנה רוחנית.
מה המתנה שנתן לו מלאך המוות?
ויתן את הקטורת ויכפר על העם.
ואומר, ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה.
אילב דאמר לה, מאן הוי ידע?
אם מלאך המוות לא היה אומר לו את זה, מאיפה הוא היה יודע?
זאת אומרת,
משה רבנו, מאיפה הוא יודע? הוא בא ואומר לאהרון, קח את המחתה, תן קטורת, תכפר על העם.
מאיפה הוא יודע שהקטורת שהקטורת תעצור את המגפה?
ממלך המוות.
עכשיו, נשים לב,
שלפי המדרש הזה, המופיע פה בגמרא,
אז הקטורת היא באמת יש לה סגולה מיוחדת לעצור את המגפה.
זה לא כמו שהמדרש הראשון שרש"י הביא, קטורת לא מחיה ולא ממיתה, פשוט החטא ממית, הוא מחיה.
החטא ממית, התשובה מחיה.
אבל כאן המדרש אומר משהו אחר.
הקטורת כן יש בה מעלה מיוחדת
שגורמת לעצור את מלאך המוות.
מדוע?
כידוע, הקטורת עשויה בשמים.
הבשמים נותנים ריח טוב בבית המקדש, לפני ריבונו של עולם.
גם כשאדם מקריב קורבן מבהמה,
העיקר בקורבן, זה הריח.
לריח ניחוח אישה לשם.
בקורבן, אחד הקורבנות הראשונים שמופיעים בעולם, זה הקורבן של נח מקריב לאחר המבול, כתוב וירח השם את ריח הניחוח.
ואז הוא אומר, לא אוסיף עוד
להשחית כל חי כאשר עשיתי, לא אביא עוד מבול.
אז אם כן, ריח ניחוח הוא העיקר.
למה?
כי
בכל דבר, אז ה, נגיד אדם מביא קורבן, אז הבשר שהוא מביא,
זה גוף, אבל הריח קשור לנשמה.
מכל החושים שלנו,
הריח זה החוש היותר רוחני,
שמבטא את הנשמה.
ראייה, אתה רואה דברים פיזיים.
את הנשמה של מישהו אתה יכול לראות?
את האהבה של מישהו אתה יכול לראות?
אתה לא רואה, אתה רואה דברים פיזיים.
אתה יכול לראות אם הוא עושה מעשה מתוך אהבה, אתה יכול לראות את זה.
אם הוא כועס, אז אתה יכול לשמוע אותו צועק, אתה יכול לראות אותו מעדים, אתה, אבל אתה לא רואה רגשות.
אז הראייה היא לא, היא רק פיזית. שמיעה, אתה שומע, זה גלי קול שנכנסים לנו באוזניים,
זה כבר יותר רוחני.
אתה שומע דיבור, הדיבור מבטא משהו.
אבל הריח,
הוא הכי פחות גשמי.
הדבר הכי רוחני מכל החושים כולם.
לכן גם בהבדלה מברכים על הריח. מדוע?
הנשמה היתרה.
הנשמה היתרה שהייתה לנו בשבת,
עזבה אותנו.
אז להשיב קצת את הכוח של הנשמה באדם, קשה לאדם, הנשמה עוזבת.
הנשמה יתרה. כן, השבת נגמרה,
אז אדם מרגיש את יציאת הנשמה היתרה, זה דבר קשה.
מריחים, מברכים, בורא מני בשמים,
כדי להשיב קצת את כוח הנשמה.
כך כתוב למשל במדרש,
שני מזבחות היו במקדש, אחד של זהב ואחד של נחושת.
של זהב, מה היו עושים במזבח הזהב?
קטורת.
במזבח הנחושת מה היו עושים?
כל שאר הקורבנות.
אומר המדרש, מזבח של זהב כנגד נפשו של אדם,
מזבח של קטורת כנגד גוף, של נחושת כנגד גופו של אדם.
זאת אומרת שוב, הקטורת זה כנגד הנשמה.
אז זה נקודה אחת.
אבל יש פה דבר נוסף. מה פירוש המילה קטורת?
פירוש הפשוט הוא מלשון קיתור.
מה זה קיתור?
עשן.
כן.
למשל,
כתוב על סדום,
כאשר השם משליך על סדום גופרית ואש מן השמיים,
כתוב,
והנה עלה קיתור הארץ,
כקיתור הכבשן.
אומנם המצאת הקיתור שהרכבות נוסעות על קיתור,
זה רק לפני 100 שנה בערך.
אבל,
אבל המילה קיתור מופיעה בתנ"ך בתור עשן.
קיתור הכבשן זה העשן הגדול שיוצא מכבשן אש.
וגם פה, קיתור הארץ זה העשן שעולה מסדום.
אבל זה רק משמעות אחת של המילה קטורת, שהקטורת היא כמובן עשן ריחני שעולה מהבשמים ששורפים אותם על האש.
אבל יש למילה קטורת גם משמעות נוספת.
קטורת, זה מילה שיש לה את המשמעות של קשר וחיבור.
למשל, בארמית, שאומרים קשר, מתרגמים את זה לארמית, קטרא, ק' ת' ר' א'.
קטרא.
וגם בתנ"ך, כתוב למשל,
בספר דניאל, ספר דניאל מופיע בארמית,
אז כתוב בפרק ה' בדניאל,
ומשרה קטרין.
שהקדוש ברוך הוא מתיר קשרים.
קטרין, זה קשרים.
וזה גם ביחזקאל,
שמתארת בית המקדש השלישי, ויחזקאל מדבר בעברית,
והוא קורא לזה שיהיה בחצר,
בחצר המקדש, חצרות קטורות.
מה הכוונה קטורות? קשורות, מחוברות אחת לשנייה.
ארבע חצרות מחוברות אחת לשנייה.
כן.
אז אם כן, המילה קטורת, יש לה גם את המשמעות של קשר.
כך אומר הזוהר הקדוש.
אומר הזוהר הקדוש, קטורת
איהי מקשר קשרין אלא וטתה.
הקטורת קושרת קשרים מלמעלה למטה.
הרי אתם יודעים שאחד הסממנים שהיו מוסיפים בקטורת היה נקרא מעלה עשן כלשהו.
מה זה הצמח הזה של מעלה עשן? זה הסוד כמוס שאף אחד לא היה מגדל מה הוא,
הצמח הזה,
הייתה משפחה אחת שרק הם ידעו
מה זה הצמח הזה של הסוד של מעלה עשן,
אבל היה בו נס.
מה זה היה הצמח הזה?
הוא היה מעלה עשן, כלומר,
הוא היה גורם לעשן לעלות בעמוד של עשן למעלה.
בדרך כלל אתה מדליק מדורה,
אז העשן, א' הוא לא דווקא עולה למעלה, הוא מתפזר.
אתה עושה מנגל, או אתה עושה קומזיץ.
הכלל הוא ידוע,
איפה שאתה תשב, לשם, עליך יעוף העשן.
נכון, תמיד זה חוק מרפי כזה.
איפה שאתה תשב, הוא יעוף עליך.
תלך לצד השני, הרוח תשנה כיוון.
אבל העשן לא עולה למעלה.
זה היה הסוד של הצמח מעלה עשן.
שהיו שמים אותו והעשן היה עולה. ולמה זה חשוב?
זה חשוב כדי לבטא בדיוק את מה שאומר הזוהר הקדוש.
מקשר קשרין אלא ותתה.
זה קושר את הקשר בין העולם שלנו לבין העולם העליון.
ולכן,
כיוון שזה עניין הקטורת,
אז כאשר אדם,
כך מסביר הרב קוק בעולת ראייה, בפירוש על קטורת, בפיטום הקטורת, יש לו פירוש על הסידור, אז בפיטום הקטורת הוא כותב כך,
שבעצם מה הרעיון של הקטורת?
לקשור את כל העולם כולו אל ריבונו של עולם.
כתוב, כל פעל השם למענהו, כל דבר שהקדוש ברוך הוא יצר למטרה מסוימת.
בשביל מה נברא הכלב?
בשביל מה נבראה ציפור הדרור?
בשביל מה נברא עץ הזית? בשביל, כל דבר בעולם,
כל דבר בעולם שהקדוש ברוך הוא ברא אותו,
למטרה.
יש לזה תוכנית קוסמית
כללית, שהקדוש ברוך הוא נתן לכל דבר ודבר את התפקיד שלו ואת המטרה שלו.
בדיוק, נכון,
על העכבישים,
נכון.
יתושים,
כן.
ולא רק ה, כמו שהזכרתי את הכלב או את הקלנית או את הציפור,
אלא,
למה נברא החטא?
למה למה הקדוש ברוך הוא יצר מוות בעולם?
למה עשה מחלות?
למה עשה קשיים?
גם זה חלק מהתוכנית האלוקית.
וזה הסוד של הקטורת.
הקטורת קושרת את הכל אל ריבונו של עולם.
ואומרת הכל מאת השם.
כשם שחייב אדם לברך על הטובה,
כך מברך על הרעה.
שאדם נפטר, מה מברכים? ברוך דיין האמת. על שמועות רעות אומרים ברוך דיין האמת.
והגמרא אומרת, שצריך לקבל את זה בשמחה גם בשורות רעות.
לברך בשמחה.
תגיד ברוך אתה השם דיין האמת.
בשמחה, זה קשה מאוד, שנפטר קרוב משפחה.
קשה, עד בלתי אפשרי לברך על זה בשמחה. מה השמחה?
אתה, אדם שבור כולו.
ואף על פי כן,
אם אתה באמת באמת מאמין שהכל מאת השם,
אז אותה שמחה שאתה מברך על בשורות טובות,
ברוך הטוב והמיטיב.
ברוך דיין האמת.
כי הכל בסופו של דבר בא מאת השם.
זה הסוד של הקטורת.
וזה גם קשור לעניין של שהריח זה הנשמה.
כי בעצם,
כשאדם מסתכל על הנשמה, הנשמה זה חלק אלוק ממעל.
אז בכל דבר ודבר, בכל אדם ואדם יש נשמה, זה בעצם מחבר את כל העולם כולו.
ולכן, לא יראה רע כי אתה עמדי.
אנחנו לא מפחדים מהמוות ולא מפחדים מהרוע, כי הקדוש ברוך הוא איתנו. הנשמה שנמצאת בתוכנו, זה חלק אלוק ממעל.
ולכן כאשר אדם עושה את הקטורת, שהר הכהן, לא חלילה יש זרה,
כאשר הכהן הגדול בא ועושה קטורת,
ובכך הוא בעצם מבטא שהכל מאת השם,
הנשמה לך והגוף פועלך, הכל מאת השם.
והקדוש ברוך הוא נמצא בתוך כולנו, וגם המוות
הוא שליח של הקדוש ברוך הוא. זה הרז שגילה לו מלאך המוות.
אמר לו אתה יודע,
גם אני מלאך המוות, אני מלאך, אני שליח של השם.
הכל מאיתו יתברך. זה הסוד.
ולכן הקטורת היא הדרך לעצור את המגפה.
כאשר הקטורת,
האדם הכהן מקטיר את הקטורת, הוא מראה בכך שהכל מאת השם.
אם אני מאמין שהכל מאת השם,
לזה יש גם כוח לעצור את המגפה, כי אין כאן מלחמה בין המוות לבין החיים.
גם מלאך המוות וגם כוח החיים עושים את שליחותו של ריבונו של עולם.
וכאשר אהרון הכהן בא בשליחותו של הקדוש ברוך הוא,
אז מלאך המוות נסוג ונעצר,
ותעצר המגפה.
אז זה הסוד הגדול של חיבור העולם כולו לריבונו של עולם, ומתוך כך,
נעצרת המגפה מעל עם ישראל.
רבי חנניה בן קשיה אומר,
רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר, אדוני חפץ למען צדקו,
יגדיל תורה ויאדיר.