בלוג

בוקר, ערב טוב.
מי שאת מוריי ורבותיי.
לא בחברון?
כן.
רב לך אחד.
ראית, זכינו.
אחד הדברים המפורסמים שעולים בנושא של קורח,
זה הנושא של המחלוקת.
חז"ל אומרים
נכון שזה כאן באתי וזה,
פרשה.
אתה דיברת על פרשה הקודמת.
ועלבלתי.
תראה מה זה.
חז"ל אומרים,
היה זקן.
שמחלוקת שהיא לשם שמיים
סופה להתקיים.
מחלוקת שאינה לשם שמיים
אין סופה להתקיים.
ואיזו היא מחלוקת שלשם שמיים?
זוהי מחלוקת שמאי והלל.
איזו מחלוקת שאינה לשם שמיים?
זוהי מחלוקת קורח וכל עדתו.
זה עדתו.
ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
אמן.
אמן.
חז"ל אומרים,
אין לך כלי מחזיק ברכה אלא השלום.
זאת אומרת שהמחלוקת
זה, אם השלום הוא הכלי מחזיק ברכה, אז מה השלום?
מה המחלוקת?
זה הקללה.
עכשיו, מי לא רואה את זה?
תסתכלו החוצה, תסתכלו בפוליטיקה, תסתכלו בחברה הישראלית, תסתכלו.
מחלוקות
הורסות כל חלקה טובה.
השנאה,
הרוע,
המלחמות.
אתה
אבל
הרבה פעמים, כל פעם שיש איזה
נושא פוליטי
שהוא ככה חם,
אז אה, אני באופן אישי מרגיש כל קבוצת וואטסאפ שאני נמצא בה,
שיש בה אנשים משני הכיוונים.
אם זה קבוצה שכולם באותה דעה, בסדר.
אבל אם יש אנשים משני הכיוונים,
ישר, הטונים עולים.
הטונים עולים, זה קבוצת וואטסאפ.
רק כותבים.
נשברו כל השיאים.
הפעם באמת נשברו כל השיאים של ה
אתה יודע למה אתה אומר?
כי הפעם אתה מרגיש נפגע.
אבל פעם אחרת מישהו אחר מרגיש נפגע.
שומע משמאלך מימינך, הצבעתי בנט וזה מה שקיבלתי.
שצחקת.
על כל פנים,
למה הצבעת?
לא, שנייה, אני רוצה רגע להגיד, רבותיי,
רבותיי,
אפשר להגיד שהיום
אפשר להגיד שזה גניבת דעת, אבל מבחינת השנאה
לדעתי,
שנאה יותר גדולה הייתה נגד נתניהו.
בלי, הרבה לפני הסיפור הזה של בנט.
נכון.
שנאה הרבה יותר גדולה.
כשאנחנו מדברים על מחלוקות,
תסתכלו מה היה שנה קודם, שנה שחלפה.
איזה איזה דברים.
וזה לא רק עכשיו.
זה לא אל תאמר מה שהיה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה.
הרבה פעמים יש שנאה ומחלוקות וזה אוכל כל חלקה טובה.
לכן,
הדבר הזה מעורר את השאלה
איך זה יכול להיות?
ואיך אנחנו מתייחסים לדבר הזה?
שהתורה שלנו, תורת הקדושה, התורה הקדושה,
מלאה
מחלוקות.
מלאה מחלוקות.
יש על מה לסמוך אתה אומר.
אם אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום,
והמחלוקת זה הדבר הכי בעייתי.
אין חדש תחת השמש.
אז איך יכול להיות שהתורה מלאה מחלוקות?
החל מהמשנה הראשונה במסכת ברכות.
המשנה הראשונה, במסכת ברכות מתחילה, ממתי קוראים לשמה בערבית?
משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתם.
עד השמורה הראשונה דברי רבי אליעזר.
אז
רבן, חכמים אומרים עד חצות.
רבן גמליאל אומר עד עלות השחר.
רגע, עוד לא התחלנו.
משנה ראשונה במסכת ברכות.
ישר מחלוקת.
ועד המשניות האחרונות במסכת האחרונה, זה מסכת עוקצין.
גם שם מחלוקות.
יש, זה ממש אבסורדי.
הפרק האחרון במשניות,
מסכת עוקצין,
יש בו 11 משניות.
יש בו 12 משניות.
12 משניות.
11 משניות הראשונות
בפרק, מלאות מחלוקות.
ומה המשנה האחרונה בש"ס?
יודעים?
המשנה האחרונה בש"ס,
אמר רבי שמעון בן חלפתא,
לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל
אלא השלום.
אה, הרגע סיימת פרק מלא מחלוקות.
איך אתה יכול אפילו להוציא את המילים האלה מהפה שלך?
מה, זה בציניות נאמר?
כן.
לא, לא בציניות חס וחלילה.
יותר מזה,
חז"ל אומרים
תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם,
שנאמר
וכל בנייך לימודי השם.
אל תקרא בנייך אלא בונייך.
אה, אז מה, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם?
מרבים מחלוקות בעולם.
אני אומר הרבה פעמים
כשמדבר עם אנשים על מה ההלכה במקרה כזה וכזה.
אז התשובה הנכונה כמעט לכל שאלה.
תשאל מה ההלכה במקרה כזה וכזה,
התשובה היא
יש מחלוקת.
אם אתה אומר שיש מחלוקת, אם אתה אומר מותר, אולי צדקת, אולי לא.
אתה אומר אסור, אולי צדקת, אולי לא.
אתה אומר יש מחלוקת,
99% צדקת.
נכון.
אומרת על זה הגמרא מסכת סנהדרין דף פ"ח.
תניא, אמר רבי יוסי:
מתחילה
לא היו מרבים מחלוקות בישראל.
אלא בית דין של 71
יושבים בלשכת הגזית.
איפה זה לשכת הגזית?
בתוך בית המקדש.
על על צד הכותל.
בתוך הר הבית,
על הכותל של בית המקדש, לא על הכותל של הר הבית.
הכותל המערבי,
זה כותל של הר הבית.
הר הבית עצמו, לא המקדש.
בפנים
בפנים היה מבנה של בית המקדש,
שכולו חרב ואין לנו אותו היום.
זה היה איפה שנמצא היום כיפת הזהב הגדולה,
שם היה בית המקדש.
זה היה קודש הקודשים.
אבל סביב זה היה כל הבניין הגדול של ההיכל והאולם.
כיוון צפון דרום?
לא, מזרח מערב.
ממערב למזרח.
אומר זה לא רבוע, לא שווים.
כן.
לא, לא שווים.
הוא יותר מלבני.
יותר מלבני.
כרגע,
הר הבית
הר הבית הוא מלבני כרגע במובן הזה שהכותל המערבי
והמזרחי הם הקטלים הארוכים.
כן.
אבל הר הבית
סליחה, בית המקדש
הכותל הצפוני והדרומי היו הארוכים.
כלומר, לצורך העניין, אם השולחן הזה שלפניי
הוא הר הבית,
שהוא בעצם,
נגיד, זה הכותל המערבי שהוא הארוך,
אז בית המקדש
היה בנוי ככה.
שהאורך שלו
ברוחב שלו.
כן, ברוחב של המקדש.
אשר הקודש הקודשים היה
לכיוון
כיוון מערב.
בצד המזרחי.
היו נכנסים,
היו נכנסים ממזרח,
היו נכנסים ממזרח
ונכנסים אל הקודש, קודש קודשים, הכי במערב.
בתוך בית המקדש,
יותר נכון, בכותל של בית המקדש,
הייתה לשכת הגזית,
שהיא בעצם הייתה לשכה
של בית המקדש, שבה היו יושבים הסנהדרין.
אבל לא רק בבית המקדש היו סנהדרין,
אלא בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר
היו בית דין של 21 דיינים.
ואם הייתה מחלוקת,
היו מגיעים, אם אנשים היו מתווכחים, היו באים לסנהדרין שבאותה עיר, סנהדרין קטנה של 21 איש.
היו באים אליהם, שואלים אותם מה הדין.
אם הם אמרו להם מה הדין, אמרו להם.
אם הם התחיל ויכוח בתוך הסנהדרין הקטנה של 21,
אז הם היו הולכים אל
לשכת הגזית.
שנאמר,
כי יפלא ממך דבר למשפט,
בין דם לדם, בין דין לדין, בין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך,
וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר השם אלוקיך בו,
אל בית המקדש.
והלכת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם,
ודרשת והגידו לך דבר המשפט.
ואם יש ויכוח בתוך הסנהדרין הגדולה, מה עושים?
הכהן
הולכים ל
הכהנים הלויים.
לא.
לא משמיים היא, לא שואלים את הקדוש ברוך הוא מה הדין.
מה?
אלא מה עושים?
עושים הצבעה.
עומדים למניין.
רבו המטהרים טהרו,
רבו המטמאים טמאו.
על טת רוב?
על פי הרוב, אחרי רבים להטות.
כך נאמר בתורה.
ולכן גם בסנהדרין אם יש מחלוקת, הולכים אחרי הרוב.
ולכן בעצם לא היו מחלוקות בישראל.
לא הייתה אף מחלוקת.
למה?
אף פעם לא הגיע לסנהדרין?
הגיע,
הייתה מחלוקת, הגיעו לסנהדרין.
הכריעו, זהו.
ברגע שהרימו אצבעות, בעד ונגד, נגמר המחלוקת.
תורה אחת תהיה לכם.
לא היה
מחלוקות, לא היה הרב הזה אומר ככה והרב הזה אומר ככה.
כן, היו מחלוקות, אבל פסקו.
פסקו, נכון.
ברור שיש מחלוקות, יש
כל פעם מקרים חדשים וכולי.
אבל
פסקו אותם.
אומרת הגמרא, משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכם,
רבו מחלוקות בישראל ונעשה תורה כשתי תורות.
כלומר,
קרה בימי בית שמאי ובית הלל, לא היה סנהדרין.
הרומאים גזרו
להפסיק את הסנהדרין.
וכיוון שכבר לא היה סנהדרין,
אז לא הייתה דרך להכריע.
אז בית שמאי ובית הלל, כל אחד אומר משהו אחר,
ו
כל אחד הלך לפי הרב שלו.
הגמרא גם אומרת שרבו
תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכם.
משמע שהם אלה שאשמים.
אתם לא שימשתם כל צורכיכם.
אבל רבי יצחק אבוהב, שהיה מחכמי ספרד לפני כ-700 שנה,
כותב בספר מנורת המאור,
זה לא שתלמידי שמאי והלל הם אשמים,
אלא
הוא אומר, אנחנו לא
יכולים להטריח שני אנשים שחולקים
שיתראו בשכלם של יהושע ופנחס.
כל בן אדם לפי שכלו.
ולכן
המיוחד הוא
שתלמידי שמאי והלל
לא היו כמו שמאי והלל עצמם.
שמאי והלל שניהם,
כמה מחלוקות יש במשנה בין שמאי והלל?
מישהו יודע?
כמה נראה לכם?
זריקו מספר.
לא היו הרבה כנראה.
לא היו הרבה מחלוקות בין שמאי והלל.
שלוש מחלוקות בכל המשנה.
בין שמאי להלל.
לא הרבה.
שלוש מחלוקות זה הרבה?
לא, לא הרבה בכלל.
אבל יש עשרות מחלוקות בין
תלמידיהם.
בית שמאי לבית הלל.
תלמידי שמאי והלל נחלקו בהם.
למה?
איך הרבנים לא נחלקו כמעט בכלל, והתלמידים נחלקים המון?
כי התלמידים, כל אחד לקח את השיטה של רבו והלך רק איתה,
ולאט לאט
נעשה תורה כשתי תורות.
לאט לאט כל אחד
הקצין יותר ויותר לצד שלו.
לא בתור טענה אליהם,
אלא ש
שבסופו של דבר זה מה שהתרחש.
אז לא הייתה הכרעה בעצם במחלוקת בין שניהם?
לא, היה הופך לשנאה.
לא הייתה הכרעה למעשה בין שניהם?
נכון.
חז"ל אומרים
בעיקרון, גם בין בית שמאי לבית הלל אפשר היה לעשות הכרעה.
אפשר היה שיבואו, אין סנהדרין, אז מה?
יפגשו כל בית שמאי וכל בית הלל ויעשו הצבעה.
זה היה פעם אחת.
פעם אחת את הסיפור הזה,
בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון.
מופיע הסיפור במסכת שבת.
שבאו תלמידי בית שמאי ותלמידי בית הלל, לא כולם אבל באו.
ושם
רבו תלמידי בית שמאי על תלמידי בית הלל, באותה הזדמנות.
והם הסכימו לעמוד למניין.
עמדו למניין
ואז בית שמאי גזרו 18 גזירות באותו יום.
ובאופן מוזר, כתוב
אומרת הגמרא,
18 דברים גזרו באותו יום,
18 דברים אחרים
לא הסכימו לגזור.
נשארו במחלוקת.
איך נשארו במחלוקת?
הרי
אם יש רוב לבית שמאי,
אז עושים הצבעה ולא משתנה הרוב, כל הזמן יש רוב.
הנקודה היא כזאת.
בדרך כלל
כך מסביר הרב ראובן מרגליות
בספרו יסוד המשנה ועריכתה.
הוא מסביר
שבעצם
אם זה בסנהדרין
חייבים לעמוד למניין.
אתה לא יכול להגיד אני לא רוצה לעשות הצבעה.
זה הסנהדרין.
זה בית הדין הגדול שעל פיו ישק דבר.
אבל אם אנחנו עכשיו נמצאים פה חבורת רבנים,
בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון, באו לבקרו,
ופתאום רואים שיש רוב לבית שמאי.
אז זה רוב מקרי.
האם עכשיו ברוב המקרי הזה
נכריע את כל התורה כולה?
אז אומר אפשר להגיד,
בית הלל יכולים להגיד, אנחנו מעדיפים לא להצביע כרגע.
לא לעמוד להצבעה.
אולי נעשה הצבעה מחר, יהיו יותר אנשים מבית הלל.
אז מסתבר שאותם אנשים מבית הלל
הסכימו, למרות שהם ידעו שהם לא הרוב.
הסכימו להצביע לגבי 18 דברים,
שהם בעצם הסכימו לקבל את דברי בית שמאי.
בדרך כלל בית שמאי היו פחות אנשים.
בעם ישראל, למה הלכה כבית הלל?
כי רוב הרבנים היו כבית הלל
וגם רוב העם נהגו כבית הלל.
הגמרא במסכת עירובין אומרת
שבית שמאי בית הלל היו יותר מרובים
ובית שמאי היו מחדדי טפי.
הם היו מחודדים יותר.
היו מפולפלים יותר.
היו גאונים יותר.
אבל
גם היו קיצוניים יותר.
אבל הם לא היו הרוב.
הפוך, הרוב היו דווקא
בית הלל.
ולכן
יש פה איזה
מקילים, לא?
בית הלל בדרך כלל היו יותר מקילים.
כן.
סליחה, זה לא בעירובין, זה בגמרא מסכת יבמות.
בדף י"ד, כתוב את הדבר הזה,
שבית הלל היו יותר מרובים ובית שמאי מחודדים יותר.
ולכן נוצר מצב שאפשר להתווכח את מי סופרים.
זאת אומרת, אם סופרים את כל הרבנים,
ברור
שבית הלל מרובים יותר.
ולכן צריכה להיות הלכה כבית הלל.
אבל בית שמאי לא הסכימו לספור.
אמרו, את מי אתם סופרים?
את כל הרבנים של בית הלל?
הרבנים של בית הלל,
לא כולם כאלה גאונים.
אנחנו רוצים לספור
רק מי רמה
ציון 90 ומעלה.
אז לא, אין ציונים, אבל הכוונה היא, כן, מרמה מסוימת ומעלה.
ומרמה מסוימת ומעלה לבית שמאי יש רוב.
כי הם היו יותר מחודדים, יותר גאונים.
ואף על פי כן,
מתברר
שהמחלוקת
זה לא רק באמת ש
נוצר מצב רק אחרי הסנהדרין שנוצרו מחלוקות.
פשוט עד אז הכריעו את המחלוקת.
כלומר, היו תמיד ויכוחים.
תמיד היו מחלוקות,
אלא שהגיעו לסנהדרין
ופסקו בהם.
ולכן אנחנו מבינים שכנראה המחלוקת יש בה משהו אפילו חיובי.
יש בזה משהו
בעצם המציאות של מחלוקת
שכנראה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם דווקא
באופן כזה של מחלוקת.
חז"ל אומרים, אחד ההסברים למה ביום השני לבריאת העולם לא נאמר בו כי טוב
כי נבראה בו המחלוקת.
שכתוב ויבדל אלוקים בין המים אשר מעל השמיים ובין המים אשר מתחת לשמיים,
זו בריאת המחלוקת.
ועד כדי כך
שחז"ל אומרים שאם הגיע
אדם לסנהדרין
למשפט, לעמוד למשפט לדיני נפשות.
נניח, טוענים שהוא רצח, טוענים שהוא חילל שבת, טוענים שהוא עבד עבודה זרה,
יש בזה דין מוות.
אז הסנהדרין שהרגה אחד ל-70 שנה נקראת חובלנית וקטלנית.
לא היו ממהרים להרוג ולממש את חובת גזר דין מוות.
אבל
ברמת העיקרון, זה דיני נפשות.
אומרת הגמרא בסנהדרין דף י"ז,
אם הסנהדרין, כולם ראו לחובה, כלומר, כולם מסכימים
שהאדם הזה חייב מיתה,
לא הורגים אותו.
איך זה, איזה דבר לא הגיוני זה?
כולם מסכימים.
כולם תמימי דעים.
זה ברור כשמש שהבן אדם הזה חייב מיתה.
לא, לא הורגים אותו.
למה?
למה לא הורגים אותו?
צריך צד שיהיה נגד.
למה?
שיהיה מחלוקת, שיערבב.
למה צריך שיהיה מחלוקת?
תראו איזה דבר מושלם.
כולם מסכימים שצריך להרוג אותו.
כנראה שמשהו לא בסדר.
כנראה משהו לא בסדר.
אין בעולם הזה מציאות
שהיא לגמרי חתוכה,
או שהיא לגמרי רעה,
או שהיא לגמרי טובה, אין מציאות כזאת.
האם יש אדם שהוא לגמרי טוב שהוא מלאך, שאין בו שום דבר שלילי?
אין אדם כזה.
מלאכים יש רק בשמיים.
מלאכים רק בשמיים.
האם יש בעולם הזה אדם שכולו רוע?
גם זה אין.
ולכן
אתה מפקפק בזה.
היו כבר כמה אנשים שבאמת רעים מאוד.
לא רעים, רעים מאוד.
קח את היטלר עם מח שמו.
היו בעולם הזה אנשים רעים מאוד, נכון.
ואף על פי כן
עד כדי כך שהגמרא אומרת
יכול להגיע לכנסת
הגמרא אומרת שאם
כל הסנהדרין
כולם
רואים רק לחובה ולא רואים שום נקודת זכות ללמד על האדם הזה,
סימן שהם לא עושים את התפקיד שלהם כמו שצריך.
כי התפקיד של הסנהדרין
זה לראות את כל צדדי המציאות.
והמציאות היא תמיד מורכבת.
היא תמיד רבת פנים.
לא רק התורה ניתנה ב-70 פנים,
גם המציאות ניתנה ב-70 פנים.
זה שכתוב.
ולכן בשביל זה יש 71 חכמים בסנהדרין
שיציגו את כל 70 הפנים גם של המציאות, לא רק של התורה.
אין שמה קטגור סנגור שמציגים?
הם, הסנהדרין עצמם, זה לא שיש עורכי דין.
אין שמה
הדיינים עצמם צריכים להגיד,
אחד יגיד טיעון לשבח, אחד יגיד טיעון לגנאי.
אבל אם
לא מביאים בן אדם שהוא יסנגר?
לא, הם צריכים לעשות את זה.
זה התפקיד שלהם של הסנהדרין.
הם צריכים בעצמם להציג את הטיעונים לזכות ואת הטיעונים לחובה.
ואם הם לא מצליחים למצוא שום טיעון לזכות,
הרי הדיינים האלה
לא מסוגלים לראות את המציאות בשלמותה.
ולכן משהו לא בסדר.
לכן בעצם פוטרים אותו.
בימינו
הביטוי של הלנת דין
זה נחשב ביטוי שלילי.
מה זה הלנת דין בימינו?
שעושים סחבת.
ומושכים את הבן אדם
שהוא לא
לא חורצים את דינו מהר.
זה הפך לשגרה.
ביהדות יש דבר שנקרא הלנת דין,
זה חובה להלין את הדין.
מה הכוונה?
שאם היום
פסקנו בסנהדרין
להרוג מישהו,
לא הורגים אותו היום.
מלינים את דינו.
ישנים על זה לילה.
חושבים עוד פעם.
כן, חושבים עוד פעם.
למחרת
עוד פעם מישהו צריך לבוא
ולראות האם התעורר עוד איזה משהו לזכות.
כי בעצם
הגמרא מלמדת אותנו
שבכל אדם יש צד חיובי.
גם הרוצח השפל ביותר או הפושע החמור ביותר,
שנכון שהמסקנה עונשו מוות, אבל יש בו גם
איזשהו נקודה חיובית.
ולכן,
כך אומר הירושלמי בסנהדרין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם כך
שתהיה התורה נדרשת מ"ט פנים טמא, מ"ט פנים טהור.
ולכן מיד אחר כך אומר רב יהודה בגמרא,
אמר רב יהודה אמר רב,
אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע
לטהר את השרץ
מן התורה.
איך לטהר את השרץ?
הגמרא, התורה אומרת ששרץ זה טמא, איך אפשר לטהר?
כן, אפילו שרץ
אפשר לטהר אותו.
אפשר לטהר אותו.
לא באמת שאפשר לטהר אותו,
אבל אפשר ללמוד בקל וחומר
איך אפילו בשרץ יש צד של טהרה.
על כל פנים,
זה בעצם הרעיון שדווקא מתוך
המ"ט פנים טמא, מ"ט פנים טהור,
מ"ט זה 7 בריבוע, 7*7.
וזה מה שהגמרא אומרת על הפסוק,
אמרות השם אמרות טהורות,
כסף צרוף בעליל לארץ,
מזוקק שבעתיים.
מה הכוונה מזוקק שבעתיים?
שבעצם, דווקא מתוך זה שאתה לוקח כסף
וזיקקת אותו שבעתיים, 49 פעמים.
כלומר,
צרפת אותו ושרפת אותו באש,
שוב ושוב ושוב ושוב ושוב,
עשה את הרוע.
עד שהוצאת את כל הסיגים, את כל הדברים השליליים,
ונשאר רק הכסף הטהור.
זה התפקיד של הסנהדרין וזה התפקיד של המחלוקת בעולם.
ודאי שכאשר מחלוקת היא באה שלא לשם שמיים, זה דבר נורא ואיום.
ודאי שזה אוכל כל חלקה טובה כאשר זה מחלוקת שלא לשם שמיים.
זוהי מחלוקת של קורח וכל עדתו, הקרקע נפתחת מתחת רגליהם, האש יורדת מן השמיים ואוכלת אותם.
זה דבר שלילי ובעייתי.
אבל
כאשר המחלוקת היא לשם שמיים, כלומר לברר את רצון השם במציאות,
מתוך הבנה שבאמת יש במציאות, המציאות היא מורכבת
וצריך ללבן ולבחון
מה הם הפנים האמיתיים שבמציאות,
במקרה הזה,
התפקיד של הסנהדרין הוא דווקא לחשוף ולברר וליצור את המחלוקת,
על מנת
ללבן ולברר את המציאות, לצרוף את הכסף
שבעתיים, מ"ט פנים טהור, מ"ט פנים טמא.
זה גם כמניין
ודגלו.
כך אומרת הגמרא בירושלמי,
ודגלו עליי אהבה
ודגלו בגימטריה מ"ט, 49.
זה אהבה.
זה לא שנאה.
זוהי אהבה.
כאשר חולקים,
לא בתור ויכוח של שנאה, אלא בתור בשביל לברר את האמת,
זהו ויכוח שמרבה אהבה ואחווה ושלום ורעות בעולם.
רבי חנניה בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,
לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: אדני חפץ למען צדקו, יגדיל תורה ויאדיר.