בלוג

שלום לכם, ערב טוב. ברשות מוריי ורבותיי.

פרשת עקב מלאה בשבחיה של ארץ ישראל. משה רבינו מתאר לעם ישראל את הארץ שאליה הם עומדים להיכנס, ופיו מלא שבחים. אז קודם כל, אנחנו יודעים שהדבר הזה הוא גם כבר תיקון לחטא המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה, אז הנה כאן מדברים את שבחיה של ארץ ישראל. יש כאן כמה וכמה שבחים מאוד מפורסמים, כמו למשל: "ארץ זבת חלב ודבש", "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון", "ארץ אשר עיני השם אלוקיך אשר השם אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני השם אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה". הרבה שבחים מיוחדים של ארץ ישראל.

בתוך כל השבחים האלה, יש גם שבח אחד שהוא נראה לא מחמאה כל כך מוצלחת. אומר משה רבינו: "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם. לא תחסר כל בה". כלומר, יש פה פסוקים אחרים שמדברים על שפע מאוד מאוד גדול. תודה רבה. על שפע עצום שיש בארץ ישראל. ומה עכשיו אומרים לך? זה "לא במסכנות". אתה לא תהיה מסכן. זאת אומרת, תשמע, יהיה לך לחם לאכול. לא נשמע כזה מחמאה מי יודע מה. תאר לך אדם מתחתן עם מישהי, אז אפשר להגיד עליה, וואו, אתה לא יודע איך היא מבשלת! איך... תשמע, לא תהיה רעב ללחם. לא נשמע כזאת מחמאה.

אז אני לא אומר שאתה צריך להתחתן לפי ה- איך היא מבשלת. אבל אבל בכל מקרה זה דבר שהוא מחמאה שהיא קצת מוזרה.

מה באמת הייחודיות של ארץ ישראל? הרי יש ארצות יותר משופעות גם במים. התורה אומרת: "ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר". יש ארצות עם יותר מים. "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון". יש גם ארצות עם יותר פירות. יש ארצות עם יותר הרים גבוהים. לא, לכאורה, ארץ ישראל לא מתייחדת במשהו אחד שיש בה, אולי הדבר היחיד שאנחנו שוברים שיאים, זה המקום הנמוך ביותר בעולם. ים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בעולם. בסדר, זה גם לא איזה גאווה גדולה. אז מה, מה, מה מיוחד בארץ ישראל?

אז נראה שהכוונה היא מה שהתורה אומרת: "לא תחסר כל בה". זה נכון שיש הרים שיש בהם הרים ענקיים ונישאים. יש הרים עם מדבריות הרבה יותר גדולים. נהרות עצומים. יש כל מיני נוצרים שבאים מאירופה אל ארץ ישראל לראות את הירדן. למה חשוב להם הירדן? בגלל אותו האיש ימח שמו וזכרו. אז הם רוצים לראות את הירדן. באים, רואים את הנחל הקטנטן שזה הירדן. זה לא נחל גדול. אנשים רגילים למיסיסיפי, לדנובה, לכל מיני נהרות ענקיים. פתאום, אה, זה הירדן?

טראמפ אמר בשבוע שעבר שארץ ישראל, הסתכלתי במפה, מה זה, זה כזאת נקודה קטנטנה? צריך לחשוב אולי איך להרחיב אותה. אז זה אמירה מצחיקה קצת, אבל אבל באמת, זו ארץ קטנה ואין פה דברים מטורפים, מדהימים, עוצמתיים, שאין במקומות אחרים.

אבל המיוחד בארץ ישראל זה דווקא זה שהיא כוללת את הכל. "לא תחסר כל בה". מה הכוונה? זה לא ארץ עם הכי הרבה שפע כלכלי. אבל זה ארץ שיש בה הכל. יש בה גם הר עם שלג בחרמון. יש בה גם מדבר. יש בה גם ים מלוח. יש בה גם ימה מתוקה. יש בה גם הרים, ויש בה גם שפלה. יש בה את כל סוגי האקלימים ואת כל סוגי הנופים. והדבר הזה הוא מאוד משמעותי.

ידוע שאומרים שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו. זה אומר שאדם שגדל במדבר, אז הוא מקבל קצת אופי של מדבר. אדם שגר בהרים בין הצוקים, אז הוא איש קשה יותר. הוא צריך גם בגלל ההתמודדויות שהוא נדרש להם, אז הוא מקבל קצת את האופי המתאים לזה. אדם שחי על שפת הים והוא עוסק במסחר עם הארצות האחרות, אז הוא מקבל אופי של סוחר. הרבה פעמים אדם מתעצב לפי נוף מולדתו. אדם שגדל במישורי הקרח בכותל הצפוני, אז הוא לא דומה לאדם שגדל ביער טרופי.

זה שבאמת ישראל בצפיפות יחסית, בתא שטח קטן יחסית, יש מגוון כל כך רחב של נופים ואקלימים, "ארץ אשר לא תחסר כל בה" – יש לך בה מהכל. מכל הסוגים ומכל המינים. זה דבר מאוד יסודי מבחינה רוחנית. כי עם ישראל צריך להיות אור לגויים. עם ישראל צריך להשפיע על העולם כולו, כי מציון תצא תורה ודבר אדוני מירושלים. ולכן, עם ישראל צריך שיהיה בו את היכולת להכיל את כל סוגי האישיות, את כל מבני הנפש, את כל העמים כולם.

רבי יהודה הלוי כותב בספר הכוזרי: "ישראל באומות כלב באיברים". כמו שהלב נותן את הדם ואת החיים לכל האיברים, עם ישראל כך צריך להיות. ממלכת כהנים וגוי קדוש. עם ישראל, כמו הכהנים בעם ישראל שהכהנים מברכים את כל עם ישראל, כך בעצם, עם ישראל צריכים להיות כלפי כל העמים. "ונברכו בך כל גויי הארץ".

עכשיו, לכל עם יש תכונות מיוחדות, תרבות מיוחדת, כישרונות מיוחדים. יש עם שאצלו הערך של החופש, זה הערך החזק ביותר. יש עם אחר, הדיקנות, זה אצלם הדבר המיוחד ביותר. עם אחר, החיבור בין האזרחים, האחדות, אחידות לפעמים אפילו. עם אחר מדגיש את הייחודיות של כל אחד ואחד. כל עם יש לו איזה שהוא פן, איזה שהוא תפקיד מיוחד, איזה שליחות מיוחדת בעולם. לא במקרה 70 אומות ו-70 לשון. אלא כל אחד יש לו תפקיד להביא איזה שהיא בשורה לעולם. אבל עם ישראל צריך להיות כולל את כל 70 האומות.

לא במקרה חז"ל מספרים על יוסף הצדיק שבא מלאך גבריאל ולימד אותו את כל 70 הלשון. והיו אומרים שמלך, פרעה אמר שמלך או משנה למלך יכול להיות רק מי שיודע 70 לשון. זה לא בשביל, אתה יכול להיות מתורגמן. זה לא מפריע שהמלך הוא לא יודע את כל השפות. אבל למה צריך לדעת את השפות? המשמעות של דברי חז"ל זה שהאדם שיודע את כל השפות, הוא מבין את המהות של האומות, הוא מבין את המנטליות של האומות.

ולכן עם ישראל לא צריך להיות הכי בולט מכל העמים בכל דבר. הוא צריך להיות כולל את כל הדברים. הוא צריך להיות מסוגל להכיל את כל הצדדים השונים של כל האומות. ולכן ארץ ישראל מתאימה לו במובן הזה שיש בה את כל סוגי הנופים, וככה אנחנו יכולים להתחבר בעומק לכל סוגי מבני האישיות.

הדבר הזה דומה ליחס בין האדם לבין בעלי החיים. הצ'יטה רצה הרבה יותר מהר מהאדם. הבז והנשר רואים יותר למרחוק. הכלב שומע ספקטרום הרבה יותר רחב של צלילים. הקוף מטפס על עצים יותר מהר. הנשר עף יותר גבוה. הלוויתן צולל יותר לעומק. אז במה מותר האדם מן הבהמה? בעצם נראה שבעלי החיים יותר מוצלחים מאיתנו בהרבה דברים. אבל זה מגוחך להגיד כך. כולנו מבינים שהאדם יש בו הרבה יותר מאשר בהמה. מדוע? כי האדם, עצם זה שבאדם מצורפים כל הכישרונות הללו, כל הסגולות, כל העלייה הרוחנית של השכל, של הנשמה. כתוב "מותאר האדם מן הבהמה, עין". אבל חז"ל אומרים שעין זה לא עין, לא הכוונה שאין מותר האדם מן הבהמה. לא הכוונה שהאדם הוא כמו בהמה. הכוונה היא שהמותר של האדם מן הבהמה הוא בבחינת עין. עין זה בבחינת הכתר העליון, זה בחינה של אינסוף, בחינה של הנשמה שנקראת עין. "החוכמה מאין תימצא"? זה גם לשון שאלה. "החוכמה מאין תימצא?" סימן שאלה. אבל זה גם תשובה. מאיפה באה החוכמה? מן העין. מהנקודה הפנימית, לא עין בעין, עין באל"ף. כן? הנקודה הפנימית שהיא נקראת עין לרוב העלמה, לרוב המעלה הנסתרת שבה, אז היא נקראת עין.

אז זה מותר האדם מן הבהמה. זה בכך שלאדם יש נשמה, ויש לו מתוך זה שכל אנושי. אז מתוך זה מצליח האדם בכוח שכלו, בסופו של דבר הוא לא מסוגל לרוץ יותר מהר מציטה. אבל בסוף הוא נע בעזרת מכונית למשל, יותר מהר מהציטה. ובעזרת המטוס הוא עף יותר גבוה מהנשר. ובעזרת הצוללת הוא יכול לצלול עמוק יותר ולאורך זמן יותר מהלוויתן. וכך בעצם בעזרת המכלול שהאדם הוא בכל תחום, בכל תכונה יש אולי בעל חיים שגובר על האדם. אבל המכלול של הכל יחד, הוא לא רק צירוף אלא הוא הרבה יותר גדול מסך הפרטים. המכלול הזה נובע מן הנשמה. ולכן זוהי העובדה שהאדם הוא תפארת הבריאה. שעל ידי האדם הוא מוביל את כל המציאות להוציא מהכוח אל הפועל גם את כל בעלי החיים.

אז זה בעצם הנקודה של האדם ביחס לבעלי החיים. ובאותו הקשר, באופן דומה, זה התפקיד של עם ישראל לעומת אומות העולם. יכול להיות שיש עם שהוא יותר דייקן מאיתנו. יש עם אחר שהוא יותר מהיר מאיתנו. יש עם אחר שמצליח לכבוש יותר. כל עם יש לו, אבל אנחנו יש לנו את המכלול הזה, שהוא קשור גם לנופים השונים של ארץ ישראל. "ארץ אשר לא תחסר כל בה". יש בו מהכל. יש בו קצת מנוף כזה, וקצת מהקלים כזה, וקצת מיכולות כאלה. והמכלול הזה הוא בעצם ביטוי למשהו שהוא יותר מסך כל הפרטים. המכלול הזה מבטא את אותה שכינה ששוכנת בארץ ישראל.

ולכן ארץ ישראל מתאימה לעם ישראל גם בקדושתה, אבל גם בסגולותיה, גם בדברים המיוחדים שיש בה. בעצם העובדה שארץ ישראל יש בה את כל המגוון הזה של נופים, זה מה שמאפשר לנו כעם ישראל שארץ ישראל תהיה הכי מתאימה לנו. ושאנחנו יכולים לינוק את היכולת הזאת מארץ ישראל להיות כוללים את הכל ולהיות במדרגה הזאת, שהיא מדרגת הנשמה, מדרגת השכינה שהיא מעל כל הארצות ומעל כל העמים.

באופן הזה צריך להבין גם את הביטוי "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם", שבו פתחנו. אין הכוונה שמשה רבינו מנחם את עם ישראל ואומרים, אומר להם: "תראו, לא תהיו מסכנים". זה לא נשמע כזאת מחמאה מי יודע מה. בדיוק. הוא אומר גם דברים נפלאים. אז מה הכוונה?

"לא במסכנות" הכוונה היא שאתם לא מתחת למישהו אחר. "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה". אם זכרנו את "לא תחסר כל בה" שהכוונה היא שיש בארץ ישראל מהכל, יש פה את המכלול שכולל את הכל, כמו האדם שהוא כולל את כל תכונות בעלי החיים. אז כך גם ארץ ישראל כוללת את כל תכונות כל הארצות. אז במובן הזה "לא במסכנות" הכוונה היא אתה לא תהיה זנב אלא אתה תהיה ראש. "ונתנך לראש ולא לזנב". "והייתך אך למעלה ולא תהיה למטה". זה הכוונה "לא במסכנות". אין הכוונה שאתה תעבוד קשה אבל לא תהיה מסכן. הכוונה היא שבאופן הזה, כן? "ונתנך השם אלוקיך עליון על כל גויי הארץ". אתה לא במסכנות, כלומר אתה לא בשפל, אלא אתה בעוצמה. אתה בַגְדּוּת. כי זוהי בעצם המדרגה העליונה של עם ישראל שהיא מעל לעמים.

ההסתכלות הזאת של עם ישראל שהוא מעל העמים, אין הכוונה שאנחנו גזענים במובן השכיח שרגילים לומר. גזענות זו ההסתכלות על אנשים אחרים בתור נחותים, ומתוך כך זה נותן לי זכות גם לקחת לעצמי זכויות יתרות ואולי גם לפגוע באחרים. ראינו במהלך השנים, לצערנו, דוגמאות שונות של עמים גזענים, שמתוך התפיסה הגזענית שלהם, לקחו לעצמם זכויות יתרות וגם רמסו ורצחו עמים אחרים, וחלקם ודאי שאולי השיא זה היה הנאצים, עם כל תורת הגזע שלהם וההסתכלות, הם הגזע הארי העליון והיהודים ביניהם היו תתי אדם.

להבדיל, אלף שש הבדלות, התורה לא מתייחסת לדברים באופן הזה. התורה אומרת לנו, כן, "ונתנך השם אלוקיך עליון על כל גויי הארץ". עם ישראל הוא העם הנבחר. "ויתם לי סגולה מכל העמים". אבל אין הכוונה שזה נותן לעם ישראל זכויות יתרות וגם לא מקנה לנו את ההיתר סתם לפגוע בעמים אחרים. לא מדבר על להילחם באויבים שלנו. "הקם להורגך אשכם להורגו" זה דבר פשוט. אבל סתם לפגוע בעמים זרים? אין סיבה ואין גם הצדקה לדבר.

להיפך, ההסתכלות שלנו על עצמנו בתור עם סגולה, נותנת לנו את ההבנה שיש לנו תפקיד גדול יותר. שיש לנו חובות יתרות. שאר כל העמים מחויבים אך ורק בשבע מצוות בני נוח. ואנחנו מחויבים בתרי"ג מצוות. יש לנו חובות יותר מהאחרים.

ההסתכלות הזאת היא בעצם ההסתכלות של המובן הזה של "עם נבחר". משל למה הדבר דומה? כמו סיירת בצבא, שמקבלים ציוד יותר משובח וכן הלאה. אבל לא בגלל שהם נעלים מאחרים, אלא בגלל שהם באמת הולכים לאתגרים יותר מסוכנים, והם הולכים בעורף האויב ואל מול פני הסכנה החמורה. ולכן הם צריכים לצורך תפקידם את הכלים המתאימים. וכך גם עם ישראל שיש לו שליחות גדולה ומשמעותית, שהיא בעצם הלב של העולם כולו, אז עם ישראל זקוק לכלים המשמעותיים. והכלי שעליו התורה מדברת בפרשה שלנו הוא ארץ ישראל.

ומתוך ההבנה הזאת, שכל חלק וחלק, כל אזור בארץ ישראל הוא עוד תכונה, הוא עוד פן של השליחות שלנו, אנחנו מבינים עד כמה חשובה האחיזה שלנו באמת בכל חלק וחלק מארץ ישראל. אנשים חושבים, אני זוכר, לפני 19 שנים בימים אלה, ממש בחודש אב, לפני 19 שנים פינו את תושבי גוש קטיף. ואנשים התייחסו לזה כאילו בסדר, לא נורא, אז תעברו דירה. זה לא באמת סתם לעבור דירה. קודם כל, זה בכלל לא מדובר על הכאב האישי של תושבי גוש קטיף. המאבק הוא לא מאבק על העוול שנעשה לתושבי גוש קטיף, למרות שנעשה להם עוול מוסרי חמור. אבל זה לא עיקר העניין.

תושבי גוש קטיף נאבקו להישאר ולהיאחז בגוש קטיף לא בשביל הבית שלהם ולא בשביל החממה החקלאית שהם בנו. לא זאת הייתה המטרה. קודם כל ברובד הכי בסיסי, שכל יהודי אמור להבין אותו ולצערנו רק אנשים שנאטמות עיניהם לא מסוגלים לראות את זה, שכאשר אתה עוזב את ישובי גוש קטיף, מה שקורה זה שנוצרת שם חממה של טרור, ומפלצת של טרור, שעכשיו התפרצה והתפוצצה לנו בפרצוף בשמחת תורה. אבל לא רק בשמחת תורה, גם לפני זה. אנחנו כאילו נרמלנו 19 שנים ויותר של טילים על מדינת ישראל. וזה דבר שהוא לא נתפס.

לפני הגירוש מגוש קטיף אז אמרו: "יעופו טילים על באר שבע? יעופו טילים על אשדוד, על אשקלון?" על תל אביב אף אחד אפילו לא דמיין. וזלזלו. מה? מה פתאום? אתם סתם מפחידים, אתם מטילים אימה על הציבור? בסופו של דבר אנחנו רואים שזה יתגשם. אבל הדבר העמוק והמשמעותי, זה לא רק הסכנה הביטחונית. הדבר העמוק והמשמעותי זה ההבנה שארץ ישראל קשורה בקשר חיים עם האומה. ארץ ישראל זה כמו גוף חי, שכל איבר בארץ ישראל הוא כמו איבר בגוף הזה. ואם אנחנו מבינים ש"ארץ אשר לא תחסר כל בה" הכוונה היא שכל חלק וכל אזור בארץ ישראל יש לו את התכונה המיוחדת שלו, אז אם אתה מתנתק וקורע מארץ ישראל חלק, אז אנחנו חסרים משהו בשליחות הרוחנית שלנו, בשליחות האלוקית שלנו. כי הארץ הזאת זה לא סתם מתנה שניתנה לנו. זה כלי להשתמש בו לצורך השליחות. ואם הכלי חסר, אז השליחות חסרה.

כמובן הדברים הם לא רק לגבי גוש קטיף, אלא באמת הדברים הם קשורים גם לחלקים נוספים של ארץ ישראל שעדיין לא בידינו. צריך לזכור, ארץ ישראל השלמה והמובטחת, עוד מעט... ארץ ישראל השלמה והמובטחת כוללת מנהר פרת עד נחל מצרים, ועבר הירדן. אנחנו בהחלט בהחלט לא הולכים כרגע לכבוש את כל המקומות האלה. אבל בוודאי שאנחנו לא מוותרים על זכותנו ההיסטורית והאלוקית בעניין הזה. וגם לא לא יכולים לוותר, כי זה חלק מהשליחות הרוחנית שמוטלת עלינו. אז זה הקשר של עם ישראל לארץ ישראל. לא רק מתנה, אלא אמצעי לשליחות, אמצעי לתפקיד. וכל אזור נוסף בארץ ישראל הוא כוח נוסף לשליחות הרוחנית שלנו, בעזרת השם.

רבי חנניה בן עקשיה אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך יברא להם תורה ומצוות, שנאמר: "אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".