בלוג

ערב טוב, רבותיי.
פרשת ניצבים פותחת, אתם ניצבים היום כולכם לפני השם אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, שופתיכם, כל איש ישראל. זה ממש מחוטב עצך עד שואב ממיך. למה כולם ניצבים יחד? לעוברך בברית השם אלוקיכם ובאלתו. כלומר, יש פה ברית ויש פה גם עלה. מה היא עלה? קללה. כי משה רבנו מזהיר אותם. פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט, אשר לבבו פונה היום מעים השם אלוקינו, ללכת לעבוד את אלוהים, אלוהי הגויים האם. אם יש בכם אפילו אדם אחד כזה, או שבט אחד כזה, לא יובה השם סלוח לו. כי אז ישן אף השם וקינתו באי שאו, ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. זאת אומרת, מי שחוטא יענש. מי שחוטא חוטף. עכשיו, יש אפילו פסוק מיוחד שאומר כן, ורבצה בו, כתוב כי אז ישן אף השם וקינתו באי שאו. ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. על איזה עלה מדובר שכתובה בספר הזה? מה שקראנו בפרשה קודמת. פרשת כי תבוא. 98 קללות. ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. שימו לב עכשיו לפסוק הבא. והבדילו השם לרעה מכל שבטי ישראל. מה הכוונה? להפריד אותו. להפריד אותו. החוטא יענש והצדיקים יזכו לטובה וברכה. האומנם, מיד אחר כך, בהמשך הפסוקים, אנחנו פוגשים דבר שונה לחלוטין ותמוה. אנחנו מגלים שהעונש לא פוגע רק בחוטא. מי נענש? כל עם ישראל. איך אנחנו רואים את זה? שנאמר כך: וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה. גופרית ומלח, שרפה כל ארצה. לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כול עשב, כמהפכת סדום ועמורה, אדמה ועצבוים אשר הפך השם באפו ובחמתו. מהשמע? לא רק החוטה ננש. כולם סובלים. העונש והקללה באים חלילה על כל עם ישראל, לא רק על ראשו של החוטה. אז קודם כל זה סותר את תחילת הפסוקים, והבדילו השם לרעה מכל שבטי ישראל. אבל שנית, לכאורה זה גם סותר את ההיגיון הפשוט. מה אמר אברהם אבינו לקדוש ברוך הוא על סדום? האף תספה צדיקים עם רשע? איך זה יכול להיות? השופט כל הארץ לא יעשה משפט? לכאורה זה לא יכול להיות. אז אתה אומר, ואם כל עם ישראל, הבעיה היא שהפסוקים האלה, אין פה את ה ואם. הפסוקים הקודמים מדברים על מי שחוטא והבדילו השם לרעה מכל שבטי ישראל. אז אפשר להגיד, ואם כולם חוטים, אז כולם יענשו. אפשר להגיד כך, יש כמה פרשנים שהולכים בכיוונים שונים בתירוץ הפסוקים האלה. רש"י אומר כך: רש"י אומר, גם התחלת הפסוקים וגם סוף הפסוקים, אלו ואלו דברי אלוקים חיים. לפעמים יש מציאות שהקדוש ברוך הוא מבדיל את החוטא לרעה, ויש מקרים שהוא מעניש את כולם בגלל חטאי היחיד. אומר רש"י כך, ואם תאמרו מה בידינו לעשות? אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד? הרי מה כתוב בתחילת הפסוקים? פן יש בכם איש או אישה או משפחה או שבט, אשר לבבו פונה היום מעים השם אלוקינו. לא מדובר פה על מצב שאדם עבד עבודה זרה, שרק לבבו הוא חושב בהרהורי ליבו. הוא חושב לעבוד עבודה זרה. אז גם על זה, כולם יענשו? הלא אין אדם יודע במטמוניו של חברו. אדם לא יודע את הדברים הנסתרים הטמונים בליבו של חברו. מסיים, בשביל זה אומר רש"י, לכן יסיים את כל הפרשה הזאת בפסוק אחד: הנסתרות להשם אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. כך אומר רש"י. אין אני מעניש אתכם על הנסתרות, שאין להם השם אלוקינו. והוא יפרע מאותו יחיד. אבל הנגלות לנו ולבנינו, לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים. כלומר, אומר לנו רש"י, הפסוק עצמו מבאר את הסתירה בין הרישא לסיפא. הרישא עוסקת בנסתרות, אשר לבבו פונה היום. אם רק בלב, אז אף אחד לא יודע מזה, והבדילו השם לרעה. הקדוש ברוך הוא באמת מעניש רק אותו. אבל אם זה דבר גלוי, כן כולם נענשים על זה. למה כולם צריכים להענש על חטא יחיד, חטא של גלוי של יחיד? כי לכולם יש מה לעשות. אם היחיד הזה מרגיש בנוח לחטוא בגלוי כזה חטא, סימן שיש לזה לגיטימציה בציבור. סימן שזה משהו שלא רואים אותו כזה דבר נורא ואיום. אני אקח רגע דוגמה. הרי ברור לכולנו שאם חלילה אדם שהורשה ברצח או באונס היה רוצה לבוא להצטרף פה לקהילה. היינו מקבלים אותו? לא היינו מקבלים אותו. מה פתאום? פושע כזה? אויב כזה גדול של הציבור? מה פתאום שהיינו מקבלים אותו? עכשיו, האם אי אפשר לעשות תשובה? לא יודע. היינו בודקים 70 פעם אם הוא באמת עשה תשובה. בבית סוהר זה לא אומר שהוא עשה תשובה. הוא ריצה את עונשו. זה לא קוראים לזה, הוא שילם את חובו לחברה. קשקוש. השאלה היא האם הוא חזר בתשובה, בליבו. תשובה זה כולל קבלה לעתיד. אז זה נכון שלפעמים לא לא משנה, לא לא לדבר על אנשים. קודם כל, יכול להיות, יכול להיות שמפחדים להגיד לצאת החוצה. יכול להיות. אבל אף אחד לא רואה אותם בתור אנשים לגיטימיים. אף אחד לא רואה את זה, טוב. לעומת זאת, סליחה שאני אומר, אבל יש חטאים אחרים שהם לגיטימיים. אני אתן דוגמה פשוטה. אדם מעלים מס. בעיקרון, לפי רוב הפוסקים, דינה דמלכותא דינה חל גם על מלכות ישראל, על מדינת ישראל. ולכן, לפי רוב הפוסקים, אסור להעלים מס, זה עבירה. מעבר לזה שזה מעשה לא חוקי, זה גם עבירה. אז מה? אז מי ש, איך אנחנו מתייחסים למי שמעלים מס? אנחנו מתייחסים לזה בהעלמת עין. אנחנו לא עושים מזה עניין. עובדתית, יש עבירות שהן חמורות שאנחנו אומרים מה, זה בן אדם שהוא מחוץ לגבול, מחוץ לגדר, הוא לא לגיטימי. ויש עבירות שאנחנו אומרים, טוב, נו, אני לא שופט. כל אחד יש לו חסרונות. עכשיו, מה אני רוצה לומר? שזה רק מראה לנו עד כמה כל אחד נותן לגיטימציה לדברים מסוימים, ולא נותן לגיטימציה לדברים אחרים. זאת אומרת, אם יש אדם אחד אפילו שעובר עבירות חמורות, זה בגלל שהוא מרגיש שיהיה לו לזה לגיטימציה. ולכן, יש מצווה בתורה, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תסא עליו חטא. מה הכוונה ולא תסא עליו חטא? שאם לא תוכיח אותו, אתה נושא עליך את חטו. כמובן בתנאי שהיית יכול להוכיח. אבל אם אפשר היה להוכיח ולא הוכחת ולא עשית כלום, אז אז אתה גם נושא בחטא. זה מה שאמרתי, בתנאי שיש דבר הנשמע. אבל אם, אבל אם זה דבר הנשמע ולא הוכחת, אז הקולר תלוי בצוואר הרבים. ממשיך רש"י ואומר, נקוד על לנו ולבנינו. בספר התורה אין הרי ניקוד. אין חיריק שווה וצרב וכדומה. אבל על המילים לנו ולבנינו יש נקודה מעל כל אות במילים לנו ולבנינו. למה? לדרוש, שאף על הנגלות לא ענש את הרבים, עד שעברו את ישראל את הירדן, מי שקיבלו עליהם את השבועה בהר גריזים ובהר עיבל, ונעשו ערבים זה לזה. כלומר, זה דעת רבי נחמיה בגמרא, שבעצם בחוץ לארץ לא ענשו בכלל על נגלות. רק בארץ ישראל ענשו על הנגלות. בארץ ישראל, עם ישראל נכנסו להר גריזים וערבל, ושם הם בעצם מקבלים על עצמם להיות ערבים זה לזה. מה משמעות ערבים זה לזה? ערב שאתה מחתין ערב על הלוואה, על משכנתא, זה אומר שאם אתה לא תשלם, אז הוא ישלם. וככה בעצם כל עם ישראל. ערבים זה לזה. ערבים, כן. ערבים, כן. למה? עבדך ערב את הנער. ערב זה לשון עבר. אני לא חושב שזה נכון. אולי אני צריך לבדוק את זה. אבל אני חושב, עבדך ערב את הנער, הכוונה היא בלשון עבר. אני ערבתי. הוא ערב לו. אם ערבת לזר, טוב, צריך לבדוק. על כל פנים, על כל פנים, הערבות של עם ישראל, זה אפילו לא רק ערבות הדדית, אחריות הדדית. אלא זה חיבור לישות אחת ממש. ככה אומר האדמו"ר הזקן, מיסד חסידות חב"ד, בעל התניא, בספר התניא, פרק ל"ב, הוא אומר כל ישראל זה נשמה אחת וגופות מחולקים. כלומר, בעצם, אומנם כל אחד מאיתנו יש לו גוף בפני עצמו, אבל במהות אנחנו נשמה אחת. הדבר הזה נאמר גם במדרש ויקרא רבה, סה פזורה ישראל. זה פסוק בירמיהו, אומר על זה חזקיה, אחד מבניו של רבי חייא, הוא שונה את הברייתא כך, נמשלו ישראל לסה. מה סה לוקה על ראשו באחד מאיבריו, כל איבריו מרגישים? כך עם ישראל. אחד מהם חוטא וכולם מרגישים. הסה, איבר אחד שלו נפצע, כל ה כל הכל הגוף שלו מתייסר. הדבר הזה אומר אותו גם רבי שמעון בר יוחאי, במדרש מפורסם, שאומר רבי שמעון בר יוחאי, משל לאדם שהיה מפליג בספינה. נטל את המקדח והתחיל קודח תחתיו. אמרו לו, מה אתה עושה? אמר להם, מה אכפת לכם? לא תחתי אני קודח? אני קודח מתחת למושב שלי. מה זה עניינכם? חיה ותן לחיות. תן לי לעשות באזור שלי מה שאני רוצה. אבל זה קשקוש. הרי אתה מטביע את הספינה על כולם. צריך להבין, כאשר אחד מישראל חוטא, החטא תלוי בצוואר הרבים. אז לא תמיד אנחנו יכולים למנוע מאנשים אחרים לחטוא. אבל צריך להבין, זה כמו חשבון משותף. שאתה ואשתך יש לכם חשבון משותף. סומר מה אכפיל לי, היא תקנה מה שהיא רוצה, אני לא קונה, אני חוסך. מה זה בדיחה? הרי אם היא קונה מה שהיא רוצה, זה יורד מהחשבון של שניכם. אדם חוטא, זה יורד מהזכויות של כל עם ישראל. אדם עושה מצווה, זה גם זכות ובבורו, אבל זה גם מוסיף לזכות של כל עם ישראל. וכך גם אומר הירושלמי, במסכת נדרים. כן. הבה מקטע קופד. אדם היה מחתך בשר. ומחת סכינה לידו. וחתכה הסכין את ידו. הוא חותך בשר, אתם יודעים, בביז, אז הם בדרך כלל או שהם יומנים מאוד או שיש להם כפפות של ברזל, מכירים? רשת ברזל כזאת, מי שעוד לא מנומן, משתמש ברשת ברזל כזאת. אבל אני רואה הרבה הרבה קצבים, אין להם סבלנות לזה. אוקיי. אתה אומר לא בשבילו לחטוף, זה כל פנים, אדם בטעות היה מחתך בשר, ופגעה הסכין בידו. חותך עם יד ימין, פגע בטעות בידו השמאלית. וכי תחזור ותימחה לידי? וכי יד שמאל עכשיו, תחזור ותפגע ביד ימין? ודאי שלא. כך אומר הירושלמי לבאר את הפסוק לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. מה שייך לנקום? אתה לא מבין שאתם מהות אחת? אתם אורגניזם אחד, אתם עם אחד, אתם דבר אחד. הוא פגע בך, עכשיו אתה תפגע בו, אז נפגעתם פעמיים. ולסיום, זה מה שאומר הזוהר הקדוש, פרשת צו, על הפסוק מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. הרי ראינו, רש"י הביא את הדברים שגם על ה גם על הנגלות לא נענשו, אלא רק שעברו את הירדן. עברו את הירדן, נכנסו לארץ, כרתו ברית באר גריזים וארבל, בארץ ישראל, שם הפכו להיות בערבות כזאת הדדית. ומדוע? משום שאומר הפסוק, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. אומר הזוהר הקדוש, בארץ אינון גוי אחד, ולא אבינון בילכותדי. כלומר, דווקא בארץ ישראל יש משהו רוחני, שבאץ ישראל עם ישראל מתחבר להיות מהות אחת. בעם ישראל, האיברים השונים של הגוף הזה של עם ישראל, מתאחדים והופכים למהות אחת שלמה. רבי חנן בן גש אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.