בלוג

ערב טוב, ברשות מוריי ורבותיי.
השבת אנחנו קוראים פרשות ניצבים וילך, ביחד, מחוברות.
למה לפעמים מחוברות, לפעמים לא מחוברות?
זה תלוי בדבר נורא פשוט. הרי בשמחת תורה,
בכל מקרה, לא משנה מה היה לפני זה, שמחת תורה קוראים וזאת הברכה.
ומסיימים את התורה, נכון?
עכשיו,
לפני זה סוכות.
השאלה העיקרית היא כמה שבתות יש מראש השנה ועד סוכות.
השנה יוצא לנו ראש השנה בשבת,
שבת וראשון. אז בראש השנה עצמו שזה שבת, לא קוראים פרשת שבוע, נכון?
נשאר שבת אחת
בין
ראש השנה ליום כיפור, היא שבת תשובה.
והשנה אין שבת
בין יום כיפור לסוכות. כמעט כל שנה יש שבת בין יום כיפור לסוכות.
אבל השנה
סוכות יוצא ביום שבת.
גם הם, כן. סוכות יוצא בשבת.
סוכות, ליל שבת זה ליל חג סוכות.
סוכות זה שבת עצמו.
וגם שמיני עצרת בשבת.
שלישי, שני בערב.
שני בערב יום כיפור.
כן.
עכשיו, המשמעות של הדבר
זה שבעצם שבת תשובה
כן.
ליל שבת זה ליל חג ראשון של סוכות.
יום שישי זה ערב, ערב שבת וגם ערב חג.
נכון.
השנה זה יוצא שיש, סוכות זה תמיד שמונה ימים. אבל הפעם זה משבת עד שבת.
כלומר, חג ראשון זה שבת וגם שמחת תורה זה שבת.
יש ממש
שישה ימים באמצע לחול המועד.
ולכן
כן. ולכן גם לפני כן יוצא שאין שבת בין יום כיפור לסוכות.
השבת, זה ברור ששבת לפני סוכות צריכה להיות פרשת האזינו, כי שמחת תורה קוראים את וזאת הברכה.
אז שבת לפני סוכות צריכה להיות האזינו.
אין שבת לפני סוכות, אז שבת לפני יום כיפור צריכה להיות האזינו.
לכן בשבת שלפני ראש השנה
צריך לדחוס גם את ניצבים וגם וילך.
אז זה קודם כל בשביל לעשות סדר במה שהולך להיות לנו בשבת הקרובה.
נכון. עכשיו, ההפטרה היא ההפטרה של שבת תשובה.
לא, סליחה, שבת הבאה זה שבת תשובה. ההפטרה זה עדיין ההפטרה של פרשת ניצבים.
כי יש שבת, יהיה בעצם ההפטרה השביעית של שבע דנחמתא.
פרשת וילך, היא או שהיא שבת תשובה,
או שהיא בעצם שבת שלפני שבת תשובה.
אז ככה יוצא שלכן זה משתנה. בכל מקרה למרות שקוראים שתי פרשות,
זה שתי פרשות מאוד קצרות. ביחד הם 70 פסוקים, שזה הרבה פחות מפרשה רגילה.
פרשה רגילה זה בסביבות 100, 120 פסוקים, זה הרגיל.
שתי פרשות, 70. שתי פרש, כן, ניצבים לבד זה 40, וילך לבד זה 30.
זה פרשיות קצרצרות.
אז אם כן,
אז שתי הפרשות האלה ביחד כאמור הם די קצרות.
אני רוצה להתייחס למשהו אחד שמתרחש בפרשת השבוע.
משה רבנו
מצווה על ידי הקדוש ברוך הוא להיכנס לאוהל מועד, בוא אתה ויהושע אל אוהל מועד,
ועציבנו, אני אצווה את יהושע.
ובאמת הם באים
והקדוש ברוך הוא מצווה אותו. מה הכוונה מצווה אותו?
אומר לו, הוא גם אומר ל
ליהושע חזק ואמץ וכולי.
אבל הוא גם אומר למשה,
אמירה מאוד קשה.
הנך שוכב עם אבותיך,
וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.
איך שאתה מת, הכל מתפרק.
אתם מכירים את זה?
כן. הוא אומר לו תראה, אתה תראה, זה לא חייב להיות ביום, ביום שזה שאתה תמות, אבל
אבל אתם מכירים את זה שהרבה פעמים יש מישהו, זה יכול להיות איזה מנהיג כריזמטי, יכול להיות רב מאוד מאוד עוצמתי, יכול להיות
פתאום יש חלל מאוד גדול כשהוא הולך.
אז זה לא רק שיש חלל, פתאום מתברר שכאשר הוא נמצא, אז כולם הולכים איתו. וכשהוא איננו,
פתאום אתה רואה שאף פעם הם לא היו לגמרי איתו. הם היו בעצם הלכו אחריו. אבל ברגע שהוא איננו, הם לא באמת בדרך הזאת.
יש, יש
ממש לא מזמן, שנייה, נכון.
נכון, זה מאוד קשור לחטא העגל, שברגע שמשה איננו, חטו. נכון.
ממש לא מזמן,
לפני שבוע וחצי,
היה 100 שנה לדף היומי.
הרי אתם יודעים שיש תוכנית כזאת של דף יומי שהרבה אנשים לומדים כל יום דף גמרא.
וזה התחיל לפני 100 שנה. זה לא דבר עתיק.
הגמרא קיימת כבר 1600 שנה.
כן, כן. המהרם שפירא מלובלין, רב מאיר שפירא מלובלין.
1923
מה 1900 ומשהו.
זה 100 שנה.
1923.
הדף היומי התחיל ב-1923, ועכשיו 2023.
אז מה נץ ענני?
אז אם כן,
למה אני מזכיר אותו? הרב מאיר שפירא מלובלין, הוא היה זה שהגה את הרעיון הזה, שיהודים בכל העולם יהיה איזה דף אחד שכולם עוסקים בו, שכולם קשורים אליו.
הוא היה לו גם ישיבה גדולה, ישיבת חכמי לובלין, בלובלין בפולין.
עד היום היא קיימת? לא, אין שם ישיבה, יש שם מלון.
נכון.
אבל אבל יש שמה, יש שמה את המבנה. זה היה ישיבה מאוד מפוארת בזמנו.
היום זה
שוב, היום זה מלון, זה גם לא איזה דבר
כן, נכון.
אבל בזמנו זה היה נחשב, וואו, היה שמה חדרים לתלמידים, נחשב דבר
נכון, נכון. זה היה, הוא היה מקבל רק תלמידי חכמים גדולים. על כל פנים,
מעל הבניין,
בפרונט,
יש שלט, עד היום הוא קיים. שיחזרו אותו
את האותיות,
אבל זה קיים עד היום. שיחזרו בדיוק אותו דבר.
כתוב שם את הפסוק,
לכו בנים שמעו לי, יראת השם אלמדכם.
שאלו את רב מאיר שפירא מלובלין, למה בחרת להגיד, לכתוב דווקא את הפסוק הזה? יש כל כך הרבה פסוקים על התורה. תכתוב עץ חיים למחזיקים בה. תכתוב
כי מוצאים מצא חיים. יש מלא פסוקים לכתוב על התורה. למה בחרת לכתוב דווקא את זה? לכו בנים שימולי, יראת השם עלם אתכם.
אז הוא ענה,
זה כשסטודנטים נמצאים בישיבה,
הם לומדים תורה,
והם יראי שמיים, זה לא חוכמה.
אני רוצה לראות איך הם מתנהגים כאשר הם יוצאים מהישיבה. לכו בנים שימולי.
אם גם כאשר הם עוזבים את הישיבה
והולכים אחר כך לעבוד,
והולכים להקים משפחות, להתפרנס, לחיות בחברה, אם גם שם הם ממשיכים להיות יראי שמיים, זאת ההצלחה.
ההצלחה לא נמדדת וזה שבישיבה עצמה כולם לומדים וכולם, כל הכבוד, אבל המטרה לא השנה או שנתיים או 10 שנים שאתה נמצא בישיבה.
המטרה היא חיים שלמים.
אז אם
הישיבה הזאת תוציא ממנה אנשים שיתקיים בהם לכו בנים שימולי, או,
זה הדבר שהוא המטרה.
ויתן משה רבנו, משה רבנו מקבל בשורה מאוד מאוד מצערת.
הוא 40 שנה מחזיק את עם ישראל, כמו שמשה רבנו עצמו אומר בספר במדבר, כאשר יסא האומן את היונק.
כמו שאומנת מחזיקה תינוק, ככה משה רבנו מרגיש שהוא מחזיק את עם ישראל.
על הידיים.
ממש ככה נושא אותם, צעד אחר צעד.
והקדוש ברוך הוא מבשר לו, הנך שוכב עם אבותיך,
וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.
זה לא יחזיק.
עם ישראל יכשל ויחטא.
וחרה אפי בן ביום ההוא, ואנוכי אסתר אסתר פני ביום ההוא.
אמירות מאוד קשות.
כן. זה לא שהם יחטאו לפני, לפני הכניסה, אבל הם עוד לא נכנסו. משה רבנו רמז מחוץ ל מחוץ למעבר לירדן.
לכאורה, עוד שמשה חי, הקדוש ברוך הוא אומר לו תדע לך, אתה תמות, הם יכנסו לארץ,
ויפלו ויחטו.
או.
עכשיו,
זה בשורה קשה.
עכשיו סיפור אחר, תכף תראו איך הוא מתקשר.
מספרת הגמרא במסכת סנהדרין דף צ.
שאלו המינים את רבן גמליאל. מי זה המינים?
מה זה מין?
זה לא סתם איש.
לא, זה לא הכוונה זן. אתה צודק שהמילה מין, הפירוש שלה יש כמו שיש כמה מינים של מנגואים.
אבל זה לא הכוונה פה.
נכון, מה זה למינים ולמלשינים אל תהי תקווה? מינים זה כופרים.
מין זה כופר.
בסדר? ככה בלשון המשנה.
אז הם צודקים, זו אותה מילה יש לה כמה משמעויות.
זה גם סוג, אבל פה זה קשור לכופרים. באו כופרים. אתם יודעים, הרבה פעמים היו כופרים והם היו מתעמתים עם החכמים.
מנסים להתווכח איתם, לקנטר אותם.
באו המינים אל רבן גמליאל ושאלו אותו,
מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים?
אבל כתוב בתורה על תחיית המתים. אתם מאמינים
אני מאמין באמונה שלמה בתחיית המתים. מאיפה זה כתוב בתורה?
אתה אומר את זה כל יום בתפילת 18.
כן. אבל הם כופרים, לא סתם מקנטרים, הם באמת כופרים.
המלשינים זה אנשים בתוך עם ישראל שהם משתפים פעולה עם האויבים הכי גרועים שלנו.
אני אתן דוגמה מימינו, למשל, ונונו, שלקח ופירסם את סודות הגרעין של מדינת ישראל, לדוגמה.
מי בדיוק נחשב משתף פעולה עם הגרועים שבאויבנו? אני, כשאני מתפלל את התפילה הזאת,
אני מתכוון, אני אומר לריבונו של עולם, לא אומר בפה,
אבל אני אומר בלב לריבונו של עולם, ריבונו של עולם, אתה יודע,
מי האנשים שעליהם מדובר.
אתה יודע איזה יהודים פה,
אם יש יהודים כאלה, שהם שותפים אני לא, אני לא שופט, אני לא יודע להגיד
מי ככה ומי ככה. אני לא אוהב לשים תווית על אנשים.
אבל הקדוש ברוך הוא יודע מי נחשב בגדר של המלשינים.
נכון, מוסר זה אותו דבר. היו אנשים שהיו מוסרים יהודים אחרים לשלטונות שהיו הרבה פעמים הורגים אותם.
והיו דברים כאלה בעם ישראל, לצערינו.
שאלו המינים את רבן גמליאל, מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים? אנחנו אומרים את זה כל יום בתפילת העמידה,
ברוך אתה השם מחיה מתים.
מאיפה זה כתוב בתורה? מי יודע איפה זה כתוב בתורה?
לא כתוב בתורה. לכאורה זה לא כתוב בתורה. יש כמה רמזים, לא דווקא בתורה.
מה? ביחזקאל? ביחזקאל כתוב, נכון. כתוב שפעם אחת הקדוש ברוך הוא החיה עצמות יבשות.
אבל לא כתוב שיהיה בעתיד תחיית המתים.
זה לא כתוב ביחזקאל.
אז יש כל מיני מקורות. למשל,
אביגיל אומרת לדוד,
תהי נפש אדוני צרורה בצרור החיים את השם אלוהיך.
כלומר,
גם אחרי המוות הנפש שלך תהיה צרורה בצרור החיים כי בסוף הנפש הזאת עומדת לחיות חזרה. אבל זה גם רק רמוז. זה לא כתוב מפורש וזה גם לא בחמישה חומשי תורה, זה בספר שמואל.
אז שאלו המינים את רבן גמליאל, איפה כתוב בתורה תחיית המתים?
ענה להם,
בפרשה שלנו, פרשת וילך.
שכתוב,
ויאמר השם אל משה,
הנך שוכב עם אבותיך וקם.
פסוק מפורש. הנך שוכב עם אבותיך, אתה תמות, וקם.
עכשיו השם ישמור. מה זה הבדיחה הזאת? הרי איך מה באמת משמעות הפסוק, כמו שאומר שלמה,
הנך שוכב עם אבותיך,
וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.
מה זה איך אומרים? זה ברור שהדרך הנכונה להגיד
וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ.
אחר, אחרי, בדיוק, אם אתה אומר הנך שוכב עם אבותיך וקם,
אז איפה אחר כך?
זה לכאורה עיוות של המשפט.
זה כמו
כן. באותה, אם אתה מעוות ככה משפטים, אני יכול לעוות הרבה משפטים.
לא תרצח סימן שאלה.
לא תנף.
נו מה, זה מישהו חושב שככה אפשר לעוות פסוקים? מה רבן גמליאל רוצה?
האם המינים היו כאלה טיפשים שהם לא ידעו לפתוח ספר
ולהגיד לו אתה עושה צחוק מהבדיחה?
איזה מין דבר מוזר.
כן.
ובאמת,
ובאמת המינים שאלו אותו,
מניין שאתה, מאין לך לקרוא את הפסוק ככה, אולי צריך לקרוא וקם העם הזה וזנה.
הם ידעו את הפסוק, הם לא היו טיפשים.
אז למה הוא נופל בדבר הזה, אומר איזה פסוק כל כך מעוות
והם תוקפים אותו חזרה.
אבל לא רק רבן גמליאל, כאילו לפעמים אתה יכול להבין שרבן גמליאל אם באים אליו קנטרנים, אז הוא דוחה אותם בקש.
יש מקרים כאלה שאתה אומר למישהו
אתה כאילו
כן, מנפנף אותו.
אספר לכם סיפור.
אתם מכירים את זאב לוין שהוא מנהל ישיבת הסדר?
מדי פעם הוא היה בא לפה.
כן. אז הוא יש לו איזה שיעור קבוע שהוא מעביר.
מישהו שאל אותו
איזה שאלה. שמעתי, יש לי בעסק משפחתי וראיתי נמלים בעסק.
נמלים על הרצפה.
אז שמעתי שאומרים שעל פי הקבלה,
אם יש נמלים בעסק, סימן שיש גניבות בעסק.
אז האם כדאי לשים מצלמות?
אז זאב אמר לו, יש לי הצעה הרבה יותר טובה בשבילך. תשטוף את הרצפה.
אז לא יהיה לך נמלים.
עכשיו, זה בסדר, זה לפעמים אתה עונה לבן אדם בשביל לנפנף אותו. עד עכשיו משגע לי את השכל.
אז אז אפשר היה להגיד את זה ככה, אבל,
זה לא רק רבן גמליאל אומר למינים.
בהמשך הגמרא מופיע שם שרבן גמליאל שרבי רבי שמעון בר יוחאי, לא פחות ולא יותר.
אומר רבי שמעון בר יוחאי,
מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים שנאמר, הנך שוכב עם אבותיך וקם.
והוא לא אמר את זה למינים. הוא אמר את זה כ
דברי דברי תורה.
בא לבית המדרש, תלמידיו שומעים את תורתו, והוא בא ואומר,
תלמידים יקרים, יש לי חידוש מופלא על פרשת שבוע.
מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, שנאמר, הנך שוכב עם אבותיך וקם.
איך אפשר להגיד דבר כזה? זה כל כך מוזר.
התשובה לדבר
היא נוגעת לשאלה שאני קודם אמרתי שמשה רבנו מקבל בשורה קשה,
שאיך שהוא ימות, הנך שוכב עם אבותיך, אתה תמות, הכל מתפרק.
אז שאל דניאל, מתי זה היה? בתקופה של יהושע?
נכון, זה מה ששאלת?
התשובה היא, זה לא קרה בתקופה של יהושע.
לא, זה קרה אחרי. דווקא זה לא קרה מיד.
נראה כאילו הנבואה הקשה הזאת
לא התממשה מיד. שנייה.
כי כתוב שעם ישראל עבדו את השם כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר הריחו ימים אחרי יהושע. רק בספר שופטים, בספר שופטים מלא שעם ישראל נכשל ועובד עבודה זרה, והרבה הרבה דברים קורים ככה בספר שופטים.
אבל בספר יהושע,
שהיה לא מעט שנים,
כל התקופה הזאת, עם ישראל איננו חוטא.
שואל על זה רש"י,
והלו כל ימות יהושע לא חטו?
אז איך הקדוש ברוך הוא אומר למשה, הנך שוכב עם אבותיך,
וקם העם הזה וזנה?
הרי זה לא קרה.
לא מיד הם חטו.
עונה רש"י,
מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו.
שכל זמן שיהושע חי,
היה דומה למשה כאילו הוא חי. כלומר, אני רוצה להסביר דברי רש"י.
זה לא, הוא לא היה סמכותי. יהושע היה להפך. משה רבנו היה
עוצמתי, איש האלוהים, אדם בעל עוצמות אדירות. יהושע היה אדם נעים.
אדם שמדבר אל כל אדם בגובה העיניים.
כמו שחז"ל אומרים,
שיודע להלוך כנגד רוחו של כל אחד ואחד.
הוא לא היה בן אדם דרמטי, עוצמתי וכריזמטי.
אבל מה הוא היה?
תלמיד מובהק של משה.
כל זמן שיהושע היה חי, היה נדמה למשה כאילו הוא חי. ולא רק למשה זה היה נדמה כך,
אלא גם לעם ישראל זה היה נדמה כך.
למרות שמשה נפטר,
אבל כל זמן שיהושע נמצא,
משה נמצא עם עם ישראל, כאילו.
כי הם רואים את יהושע, יהושע, הרי היה כזה תלמיד מובהק של משה,
הוא לא ניסה לחדש חידושים אחרים. הוא רק ניסה
להביא את תורתו העצומה של משה וליישם אותה בפועל. זה לא היה דבר קל.
כי משה נתן תורה במצב של ניסים מופלאים במדבר ובהר סיני,
עם עמוד אש ועמוד ענן, ענני כבוד, מן מן השמיים, תורה מן השמיים. יהושע
צריך ליישם את הדברים האלה בסיטואציה הרבה יותר מורכבת של נכנסים לארץ ישראל.
יש מלחמות, צריך להתיישב, צריך להקים ערים, צריך לחלק את הארץ.
מתחילות מריבות, מתחילות מתיחויות בין אנשים, בין שבטים.
אבל יהושע
היה כל חייו,
כתוב המון פעמים בתנ"ך הוא מוזכר בתור משרת משה.
משרת, לא הכוונה שהוא נושא כלים שלו, מביא לו, סוחב לו את הספרים אחריו.
גם את זה הוא עשה.
חז"ל אומרים שהוא גם היה מסדר את הספסלים בבית המדרש.
אבל בראש ובראשונה,
הוא נצמד למשה
וראה את משה בתור שליח של ריבונו של עולם. כל מה שמשה עושה, אני שותה בצמא.
ולכן
כאשר משה כבר נפטר, אבל יהושע עוד היה חי,
מבחינת כל עם ישראל
זה היה כאילו משה עוד חי. הם היו רואים את משה, רואים הנה.
סליחה, היו רואים את יהושע,
והיו אומרים, אני רואה את משה.
כי מבחינתי זה התלמיד המובהק של משה, שאני שומע אותו, אני כאילו שומע אותו מצטט את משה.
אני ממש הוא מדבר את אותם דברים, את אותה, הוא מביא את אותם משלים.
הוא אומר את אותם דברי תורה, הוא אומר את אותם חיזוקים.
המסר הוא אותו מסר. האישיות, יהושע מבטל את עצמו לגמרי למשה.
ולכן, הכתוב בתחילה, בתחילת ספר יהושע, ויהי
אחרי מות משה עבד השם,
ויאמר השם אל יהושע משרת משה לאמור. משה הוא עבד השם, אבל יהושע הוא משרת משה.
בסוף ספר יהושע,
כתוב וימות שם יהושע עבד השם.
כי משה, יהושע הוא כל כך דבוק במשה,
שאם משה הוא עבד השם, אז גם משה, יהושע הוא עבד השם.
וזה העומק
של מה שאומר רבן גמליאל למינים וזה מה שגם אומר רבן שמעון בר יוחאי לתלמידיו.
בפסוק הזה ברור שלא צריך לקרוא אותו הנך שוכב עם אבותיך וקם.
זה ברור שזה לא הפסוק.
ואף על פי כן,
יש בפסוק כזה רמז
לדבר שראינו אותו כבר.
שעם ישראל ראה אותו.
שמשה כבר מת, ואף על פי שהוא מת כאילו הוא חי. אז זה לא בדיוק תחיית המתים. תחיית המתים שאנחנו מדברים עליה,
זה שבאחרית הימים יקיצו וירננו שוכני עפר.
באמת כל
הנפטרים יקומו לתחייה. איך זה יהיה? מה יהיה? מה יהיה עם פיצוץ אוכלוסין? מה יאכלו? איפה יגורו? מה יעשה מי שמת חולה? מי שמת אחרי שכרטו לו איברים? מה יהיה, הכל יהיה בסדר. מי שיכול להחיות מתים, יכול גם לפתור את כל הבעיות האלה.
אבל בעצם אומר לנו, אומרת לנו הגמרא, אומר לנו רבן גמליאל
ורבי שמעון בר יוחאי,
יש דבר שאתה כבר היום יכול לראות אותו, למרות שעוד לא קמו המיתים לתחייה,
אבל יש סוג של תחיית המתים שאתה יכול לראות היום.
וזה שצדיקים במיתתם קרואים חיים.
שאתה היום
לומד את דברי רבן גמליאל, או את דברי רבי שמעון בר יוחאי, או את תורת משה רבנו,
אז הם בעצם חיים בפיך.
זה לא איזה דמויות היסטוריות שהיו פעם ומי זוכר אותם.
זה אנשים שאולי אנחנו לא עד כדי כך כמו יהושע בן נון, ממש לא שמענו את משה מפי הגבורה, אז אנחנו לא יכולים ממש לצטט אותו.
אבל כן אנחנו קוראים את דברי התורה, את דברי משה, עכשיו אנחנו בדיוק בפרשת ניצבים וילך, זה עוד רגע מסיימים ספר דברים שכולו זה הנאום של משה רבנו.
ואנחנו קוראים את זה עוד שנה ועוד שנה ומעמנקים בזה ולומדים את זה והפוך בה והפוך בה דכלה בה. הכל נמצא בתוך התורה.
ולכן
כל עוד אנחנו ממשיכים להגות ולעסוק בדברי התורה,
הצדיקים האלה עדיין חיים וזה גם נקרא תחיית המתים.
אז כשבאו באו המינים אל רבן גמליאל ושאלו אותו, מאיפה אתה לומד תחיית המתים מהתורה?
אז באמת באמת
זה לא כתוב בתורה. יש כמה רמזים דקים לא נעסוק בזה כרגע. אבל זה רק רמזים. זה לא כתוב.
יש דברים שנאמרו למשה בעל פה.
בעל פה נאמר לו שיהיה תחיית המתים.
והוא מסר את זה לדורות.
וזה הפך להיות אחד מ-13 עיקרי אמונה.
אבל
רבן גמליאל בכוונה לא נכנס לפינה הזאת. אם ישאלו אותו מאיפה תחיית המתים תורה אז הוא יגיד, אה, זה רמוז פה ורמוז פה וזה מסר בעל פה.
הם לא יקבלו על זה.
אבל הוא אומר להם, תדעו לכם,
עזוב רגע. כן, אני מאמין שיהיה גם תחיית המתים לעתיד לבוא. אבל כבר היום יש תחיית המתים.
איפה היום יש תחיית המתים?
כל אדם שאתה ממשיך את דרכו הוא כאילו חי.
וזה לא רק צדיקים עליונים כמו התנאים הקדושים וכמו האבות הקדושים.
זה גם אם זה אבא שלך,
סבא שלך שנפטר ואתה ממשיך את דרכו, ואתה לומד ממנו משהו. אתה מצטט דברי תורה שלו.
אתה לוקח מידה טובה שהייתה בו,
הנהגה טובה שהוא היה עושה ואתה ממשיך אותה ואתה מאמץ אותה,
אתה מחיה אותו בכך.
זה גם בחינה של תחיית המתים שירמוזה בפסוק הזה.
הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה. הרי זה לא קרה מיד, זה קרה רק אחרי שיהושע כבר נפטר. נכון.
כי כל עם ישראל היה דבוק במשה, גם אחרי מותו, זה היה נקרא כאילו הוא חי.
אז רבן גמליאל ורבי שמעון בר יוחאי אומרים את זה בדרך של של חידוד.
זה היה ברור שאי אפשר לקרוא את הפסוק הנך שוכב עם אבותיך וקם.
אבל התכוונו לומר שכאן בפסוק הזה רמוז דבר עמוק שגם הוא מבטא את המהות של תחיית המתים.
רבי חנינא בן עקשיה אומר, כן.