בלוג

ערב טוב, ברשות מורי ורבותיי.

עסקנו השבוע כבר בפסוקים לא בשמיים היא.
לאמור, מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה.
ולא מעבר לים היא.
לאמור, מי יעבור לנו את הים ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה.
כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. כלומר, התורה זה לא איזה דבר רחוק שאתה צריך בשביל זה לעלות לשמיים, לעבור את הים. התורה נמצאת אצלך, קדימה. תתחיל לשמור ולקיים את התורה.

אבל הפסוק הזה לא בשמיים היא, חז"ל למדו ממנו דבר נוסף.
שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.
כלומר, מראה, כל עוד משה היה חי, אם הייתה הלכה שלא ידעו, מה עשו?
אם משה לא ידע, הייתה הלכה שמשה לא ידע מה ההלכה?
היה דבר כזה?
היה דבר כזה.
מי יודע דוגמה?
המקושש. כי לא פורש מה יעשה לו. מצאו אדם מקושש עצים ביום השבת.
יודעים שדינו במיתה. כתוב מות יומת, אבל לא יודעים באיזה מיתה. סקילה, שריפה, הרג, חנק, לא יודעים.
מה עושים?
לפרוש להם על פי השם. שואלים את הקדוש ברוך הוא.
יש מקרים נוספים, למשל בנות צלופחד.
באות אל משה, אנחנו רוצות נחלה. מה עושה משה?
ויקרב משה את משפטן לפני השם.
כך גם האנשים שהיו טמאים לנפש אדם,
ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא, באו אל משה, למה ניגרע מלהקריב קורבן השם במועדו בתוך בני ישראל.
עמדו ואשמעה מה יצווה השם לכם. כלומר, משה לפעמים לא יודע מה הלכה. מה הוא עושה?
שואל את ריבונו של עולם.
אבל,
בסוף חייו, פרשת ניצבים, אנחנו בסוף ספר דברים, אומר משה לעם ישראל, לא בשמיים היא. כלומר, מעתה והלאה,
אין דבר כזה לשאול את הקדוש ברוך הוא.
הגמרא מספרת ש-3,000 הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. יושבים שבעה על משה, כבר בשבעה על משה שכחו 3,000 הלכות.
אמרו ליהושע, תשאלו את הקדוש ברוך הוא.
אמר להם,
לא בשמיים היא.
אמרו לפנחס בן אלעזר, אתה הכהן, אלעזר הכהן, סליחה, אלעזר עוד היה.
שואלים את אלעזר הכהן, אלעזר בן אהרון הכהן, תשאלו, ביאורים מתוררים. לא.
אלה המצוות. אין אבי רשאי לחדש דבר מעתה.
לא בשמיים היא. אנחנו לא פוסקים על פי השמיים, אלא התורה ניתנה לבני אדם.
הרמב"ם לוקח את העיקרון הזה עד כדי קיצוניות.
אומר הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ט'.
דבר ברור ומפורש בתורה.
שהתורה היא מצווה עומדת לעולם ולעולמי עולמים.
אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת.
שנאמר את כל הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם אותו תשמרו לעשות. לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו. עד כאן זה הכל ברור, זה הכל מובן מאליו. התורה לא משתנה, התורה נצחית, כל מצוות קיימות. אבל אז אומר הרמב"ם:
הלמדת שאין נביא, נאמר לא בשמיים היא. הלמדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. לפיכך,
אם יעמוד איש,
בין מן האומות, בין מישראל, ויעשה אות ומופת.
יבוא איזה נביא, יעשה אותות ומופתים, ויאמר שהשם שלחו להוסיף מצווה או לגרוע מצווה.
או לפרש במצווה מן המצוות פירוש שלא שמענו.
אז מה אנחנו עושים? בא נביא, אומר, עושה אותות ומופתים, ואומר הקדוש ברוך הוא שלח אותי להוסיף מצווה או לבטל מצווה.
שומעים לו או לא שומעים לו?
לא שומעים לו.
לא סתם שלא שומעים לו.
הרי זה נביא שקר.
שהרי בא להכחיש נבואתו של משה ומיתתו בחנק.
דינו מוות בחנק.
למה? כי ברור לנו, פשוט מכל פשוט שהוא נביא שקר.
אם הוא בא לבטל מצווה או לשנות מצווה,
אז הוא נביא שקר. כל הנביאים הם באים רק מכוחו של משה רבנו אבי הנביאים.
וכשמשה אומר לא בשמיים היא, הכוונה היא שמעתה והלאה יש עוד הרבה מאוד נביאים בעם ישראל. אבל הם לא מחדשים הלכות. הם לא פוסקים הלכה. הם לא אומרים קיבלתי נבואה משמיים שהלכה כדברי פלוני או כדברי פלוני.
כי זוהי נבואת שקר. אומר הרמב"ם לא יכול להיות.
לא בשמיים היא. הקדוש ברוך הוא לא אומר לנו איך לפסוק את ההלכה, אלא אם יש ויכוחים בין החכמים איך מכריעים את ההלכה,
איך מכריעים את ההלכה כשיש ויכוח?
לפי הרוב. אחרי רבים להטות.
הדבר הזה,
יש עליו סיפור מזעזע, נורא והיום.
הסיפור המפורסם של תנורו של אחנאי.
סיפור באמת יחסית מוכר.
אני אספר אותו בקיצור.
היה, זה בגמרא, כן, זה במסכת בבא מציעא דף נ"ט, אם אינני טועה.
ב- כן, במסכת בבא מציעא,
דף נ"ט עמוד א', כן. יש שמה סיפור על איזשהו דיון הלכתי על תנור מסוים, לא ניכנס כרגע לכל הפרשייה כי אין לנו זמן להרחיב בזה, אבל אפשר להרחיב שמה בכל פרט.
מדובר שמה על איזשהו תנור מסוים שלפי רבי אליעזר
רבי אליעזר מטהר והחכמים מטמאים. כלומר,
רבי אליעזר אומר התנור הזה לא מקבל טומאה. גם אם נגע בו שרץ,
התנור לא נטמא. והחכמים אומרים כן נטמא.
אומרת הגמרא, וזהו תנורו של אחנאי.
אחנאי, מסבירה הגמרא זה נחש.
ולמה קראו לזה תנור של אחנאי?
מכיוון שהקיפו,
הקיפו דברים כאחנא ותימו. כמו שנחש מסתובב סביב עצמו, ככה הסתובבו שם סביב העניין וחכמים הכריעו לטמא.
אומרת הגמרא באותו היום, השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו ממנו.
מה פירוש? מה הוא ענה להם?
מספרת הגמרא, אמר להם רבי אליעזר, אם הלכה כמותי, חרוב זה יוכיח. היה שם עץ חרוב.
אומר להם רבי אליעזר אם הלכה כמותי, החרוב יוכיח. מיד נעקר החרוב ממקומו 100 אמה. ויש אומרים 400 אמה.
כלומר, עץ חרוב זה עץ ענק עם שורשים מאוד מסועפים. והחרוב נעקר ממקומו.
נס כזה, רבי אליעזר היה בטוח, הוא הוכיח מעל לכל ספק,
על ידי נס, שהלכה כמותו.
אמרו לו, אין מביאים ראיה מנחרוב. זה לא הוכחה. עשית נס, לא מביאים הוכחה מהחרוב.
אמר להם,
אם הלכה כמותי, אמת המים תוכיח. היה שם תעלת מים, אמת מים שזורמת וממנה שואבים להשקות לבתים ולשדות.
ברגע שאמר את זה רבי אליעזר, חזרו המים לאחוריהם.
במקום שהם זורמים במורד, התחילו לזרום במעלה.
אמרו לו, לא מביאים ראיה מאמת המים.
אמר להם, חזר ואמר להם, אם הלכה כמותי, כותלי בית המדרש יוכיחו.
אז מה קורה לכותלי בית המדרש? כותלים כולם יושבים בבית המדרש. כותלי בית המדרש מתחילים להתמוטט עליהם.
קם רבי יהושע, שגם היה שם באותו מעמד, גער בקטלים.
ואמר להם, אם תלמידי חכמים מתנצחים זה עם זה בהלכה, אתם מה תבכם? מה אתם מתערבים?
סליחה. כותלי בית המדרש.
אל תתחצפו.
עם כל הכבוד לכותלים, רבי אליעזר אומר את דעתו, חכמים אחרים אומרים את דעתם, אתם אל תתערבו.
ומספרת הגמרא, לא נפלו הכתלים מפני כבודו של רבי יהושע.
אבל גם לא זקפו בחזרה מפני כבודו של רבי אליעזר. ועדיין מתים ועומדים.
עדיין אומרת הגמרא, עדיין יש בארץ ישראל איזשהו מקום, היום כבר אין כידוע, אבל בזמן הגמרא עדיין היה בית מדרש שהיה ככל הנראה בייבנה, זה היה המקום שמה הייתה הסנהדרין באותה תקופה,
של רבן גמליאל, רבי אליעזר, רבי יהושע.
והיה שם בית מדרש שהכותלים היו
מוטים, כמו מגדל פיזה.
חזר רבי אליעזר ואמר להם, אם הלכה כמותי, מן השמיים יוכיחו.
יצאה בת קול ואמרה, מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום.
בת קול, זה לא ממש נבואה, כבר פסקה נבואה באותו זמן, אבל בת קול זה כמו הבת של הנבואה. הכל זה הנבואה וישמע כל מדבר. הכל זה קולו של הקדוש ברוך הוא. בת קול זה מיני נבואה, לא ממש נבואה, אבל שמעו משהו.
שמעו בת קול שאומרת, מה לכם אצל רבי אליעזר, מה אתם מתרבים עם רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום.
טוב, אחרי שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו מתערב,
גם הניסים לפני זה זה הקדוש ברוך הוא התערב. אבל עכשיו אמירה ברורה.
הקדוש ברוך הוא מתערב, שולח בת קול ואומר מה אתם מתרבים עם רבי אליעזר? הלכה כמותו בכל מקום.
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, לא בשמיים היא.
כבר ניתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחים בבת קול. שנאמר,
כבר כתבת בהר סיני, אתה הקדוש ברוך הוא כתבת בהר סיני, אחרי רבים להטות.
הולכים על פי רוב החכמים. רבי אליעזר הוא דעת יחיד. רוב החכמים אומרים
שלא עושים כך. שמטמאים את התנור ולא מטהרים אותו.
ולכן,
רבי יהושע לא מוכן לקבל את בת קול.
כל, מה?
אני מאמין
לא,
קודם כל, אני לא, אני לא אוהב את הביטוי הזה, מחילה.
אני אגיד אגיב,
אני אגיב לדבריך.
אני אגיב קודם כל לטענה הראשונה שאתה אומר, שאתה אומר זה נראה כאילו מאבק אגו.
אני מאמין שהחכמים, התנאים הקדושים, חז"ל אומרים כל אחד מהם היה צדיק כזה שהיה יכול להחיות מתים.
על צדיקים כאלה גדולים אז זה לא
ברור שכל בן אדם יש לו גם אגו, אבל זה לא העניין.
זה לא מה שמניע אותם.
מה שמניע אותם, מה שמניע אותם, זה באמת ויכוח אמיתי. כל אחד יש לו את דעתו בתורה,
זה רבי יהושע וכל החכמים, טוענים טענה ניצחת שהרמב"ם תומך בה.
הלכה כרבים. הקדוש ברוך הוא, מי אמר את זה? זה הקדוש ברוך הוא אמר.
זה לא שאני מתכווח עם בת קול.
זה בת קול נגד התורה עצמה. שהרי מה כתוב בתורה עצמה?
אחרי רבים להטות.
הולכים אחרי הרבים.
אז בא בת קול ואומרת תפסקו על פי היחיד.
כל הכבוד לבת קול, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לנו בתורתו משהו אחר.
אם התורה מתנגשת עם בת קול, למה אנחנו מחוייבים? אומר רבי יהושע, לתורה.
ולא פוסקים הלכה לפי בת קול, כך אומר רבי יהושע.
מספרת הגמרא, אשכחי רבי נתן לאליהו. רבי נתן
פגש את אליהו הנביא.
שאל אותו, רבי נתן זה דור אחר, דור יותר מאוחר.
זה הדור של הדור הבא. הדור הזה זה רבן גמליאל. רבי נתן זה הדור שאחריו, הדור של רבן שמעון גמליאל.
אז בדור אחרי זה, פוגש רבי נתן את אליהו הנביא ושאל אותו, מה עשה הקדוש ברוך הוא באותה שעה?
כאשר רבי אליעזר עמד על רגליו ואמר לא מעניין אותי בת קול, לא בשמיים היא.
מה עשה הקדוש ברוך הוא באותו רגע?
אמר לו אליהו הנביא,
הקדוש ברוך הוא חייך ואמר,
ניצחוני בני ניצחוני בני.
הקדוש ברוך הוא מצד אחד אומר, הבנים שלי ניצחו אותי. הנה רבי יהושע והחכמים ניצחו אותי.
מצד שני הוא גם מחייך.
מקבל את זה בחיוך. עכשיו, מה הכוונה? מה זה מאבק נגד הקדוש ברוך הוא?
אז שאלת אם כל הסיפור הזה הוא בכלל
נכון היסטורית או שלא היה ולא נברא?
אז אני אענה על זה, אני אומר קודם כל יש פרשנים שאומרים שזה לאו דווקא סיפור שמתאר אירוע שהתרחש.
זה סיפור שבא לבטא רעיון. יש פרשנים שאומרים כך. אבל יש גם פרשנים שאומרים שזה אירוע שקרה.
והיו, היו מחוללים ניסים. אנחנו יודעים.
גם בדור שלנו היו אנשים שראו ניסים.
קטנים, לא קריעת ים סוף. אבל היו אנשים שראו ניסים.
בטח קל וחומר בדור של התנאים, זה היה דבר יותר מצוי. היה שם אנשים באמת בשיעור קומה
מדהים. יכלו לחולל ניסים. אז אפשר להגיד שהיה, אפשר להגיד שלא היה. זה לא כל כך משנה.
מבחינתי, מה שלי חשוב בסיפור הזה זה המסר.
מה המסר פה?
המסר הוא התורה ניתנה לעולם הזה, ברגע שהיא ניתנה, כל עוד זה היה בדורו של משה, זה נתינת התורה משמיים.
אבל אחרי שהיא ניתנה, ניתנה משמיים לארץ, התורה היא בארץ.
ולא מכריעים על פי בת קול.
היום יש הרבה לא יודע אם אתם מכירים, יש הרבה מאוד בתי מדרש חילוניים.
כלומר, קבוצות של חילוניים שלומדים תורה.
למשל אלמה, ועוד הרבה כאלה ישיבות חילוניות, מכינות קדם צבאיות חילוניות. אני באופן אישי
חושב שזה דבר מבורך.
זה דבר נפלא.
לא משנה, אז הם אמנם הם לא באים הרבה פעמים מזווית אמונית,
אבל הם גם לא באים לקנטר. הם באים להתחבר לאוצר המסורת של מסורת ישראל. אני חושב שזה דבר טוב.
בסוף זה דבר טוב, לטובת עם ישראל, לטובת התורה.
אבל, את הסיפור הזה
הם הרבה פעמים מזכירים אותו, מאוד זה נחשב מקור מאוד מרכזי בבתי המדרש הללו.
אתה צודק, אבל אורכי דין יצטטו כל מה שהם יכולים, גם את היטלר יצטטו אם זה יתמוך בהם.
אז אני לא מתלהב מזה שעורכי דין מצטטים.
אתה צודק, אתה צודק.
זה נכון.
אבל לקחו הרבה מהסיפור הזה, מה העיקרון שבתי המדרש החילונים לקחו מהסיפור הזה?
התורה לא שייכת לקדוש ברוך הוא. היא שייכת לנו.
אני חושב שזה לא מסר נכון. זה לא מה שכתוב.
אומנם כתוב לא בשמיים היא, הקדוש ברוך הוא לא מכריע את ההלכה כרגע,
אבל מי כן מכריע?
אחרי רבים להטות. זאת אומרת, למה אנחנו הולכים אחרי הרבים? כי אנחנו יותר חכמים מהקדוש ברוך הוא? לא.
כי הקדוש ברוך הוא אמר בתורתו אחרי רבים להטות. אין הכוונה עכשיו כל אחד יגיד מה הוא רואה בתורה, איך הוא פוגש את הדברים, מה נראה לו. אתה יכול להגיד, אבל בסופו של דבר
ההכרעה היא אחרי רבים להטות, כי כך נאמר בתורה שבכתב. אין הכוונה שהתורה היא שלנו ונעשה איתה מה שנרצה וניקח אותה לאן שנחשוב.
על כל פנים,
יש פה בפרשייה הזאת המון המון מה להרחיב, אבל אני רוצה לגעת רק בנקודה אחת.
כאן נאמר כביכול בצורה פשוטה שאין משגיחים בבת קול.
ואף על פי כן,
זה לא דבר כל כך פשוט. הרמב"ם פסק את זה כהלכה נחרצת. אם יבוא נביא ויגיד קיבלתי נבואה שהלכה כפלוני,
דינו מוות בחנק.
כי זה ברור שזה נבואת שקר. לא יכול להיות, אומר הרמב"ם, שהקדוש ברוך הוא נותן נבואה מה לפסוק שהרי לא בשמיים היא.
ואף על פי כן, למרות דברי הגמרא שהגמרא אומרת פה לא בשמיים היא, שאין משגיחים בבת קול,
שאין אבי רשאי לחדש דבר מעתה,
אף על פי כן,
אנחנו מכירים שהייתה מחלוקת שלוש שנים וחצי, הייתה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, ובסוף יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כבית הלל.
נכון?
רגע, ואנחנו פוסקים הלכה באמת כמו שאמרה בת קול, נכון? כבית הלל.
אז כן פוסקים הלכה כבת קול או לא פוסקים הלכה כבת קול?
שאלה.
זה לכאורה מהסיפור הזה נשמע, רבי אליעזר ורבי יהושע, אומר רבי יהושע לא פוסקים הלכה כבת קול. דרך אגב, לא סיפרתי פה את כל הסיפור, אבל בהמשך רבי אליעזר לא הסכים לוותר
ונידו אותו.
עד יום מותו, נידו אותו. לא צרפו אותו למניין.
לא שכרו אותו במחור מתן.
לא התקרבו אליו נחג של 400. דבר מדהים, דבר נורא והיום.
צריך סוג של חרם, כן. צריך לדבר על זה בהרחבה על הסיפור הזה בהזדמנות אחרת כי יש פה
זה נושא מאוד מאוד כבד.
שהוא לא קיבל את האמירה של אחרי רבים להטות. עכשיו למה זה כל כך היה קריטי להם?
כי זה לא סתם שהוא מתכווח על איזה הלכה.
אלא הוא רוצה לשנות את כללי המשחק.
הוא בעצם לא מוכן לקבל את דרכי פסיקת ההלכה. ואז אם אנחנו ניתן לזה לגיטימציה, אז כל אחד יחליט. אז רבי אליעזר זה אדם אחד, אחר כך רבי טרפון ימציא כת שהולכת לפי שיטתו, ו
רבי נתן ימציא כת שהולכת לפי שיטתו. והתורה תעשה
כ-20,000 תורות ולא תהיה תורה אחת.
לכן לא הסכימו לוותר על הדבר הזה.
כמו זה דומה מאוד למה שרבן גמליאל הכריח את רבי יהושע לבוא אליו ביום הכיפורים שבא על פי חשבונו. למה? אי אפשר שכל אחד מעם ישראל יחגוג יום הכיפורים ביום אחר. חייבים אחדות.
אז אם יש שיטה של פסיקת הלכה שהיא אחרי רבים להטות, הולכים על פי זה. לכן זה היה מאוד מאוד קריטי.
ואף על פי כן, לכאורה נראה שבת קול שיצאה ואמרה הלכה כבית הלל, כן פסקו כבת קול. איך זה יכול להיות?
יש על זה כמה התייחסויות. יש כאלה שאומרים, מה פתאום לא פסקו על פי בת קול?
נכון שבת קול אמרה הלכה כבית הלל, אבל לא בגלל זה הייתה הלכה כבית הלל. אתם יודעים למה הייתה הלכה כבית הלל?
כי הם היו הרבים.
אומנם גם בת קול אמרה את זה,
אבל זה גם בגלל שהם היו הרבים.
אז פוסקים כמו פוסקים כמותם בגלל אחרי רבים להטות, לא בגלל בת קול.
כך הסביר הרמב"ם.
אבל תוספות מביא פירוש אחר,
שבאמת הרבה פעמים כן פוסקים כבת קול.
ובדרך כלל אם יוצאת בת קול, מקבלים אותה. תוספות לא מקבל את האמירה של רבי יהושע שלא פוסקים כבת קול.
אז למה כאן לא פסקו כבת קול?
אומר תוספות, באחד הפירושים שלו, מכיוון שפה היה ברור שהבת קול לא באה לפסוק הלכה כרבי כרבי אליעזר.
מה אמרה רבת קול? היום בת קול אמרה הלכה כרבי אליעזר?
זה לא המילים שהיא אמרה.
זוכרים מה אמרה בת קול?
מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום.
מה יש לכם להתכוח עם רבי אליעזר, הרי הלכה כמותו בכל מקום. האם באמת זה נכון? הלכה כרבי אליעזר בכל מקום?
מה פתאום?
אומר תוספות, זה היה ברור שההלכה הבת קול הזאת
באה רק בגלל כבודו של רבי אליעזר.
לא בא בגלל שבאמת הלכה כמותו. זאת אומרת, אנחנו רואים שתוספות חולק על הרמב"ם.
ותוספות סובר,
שאם באמת בת קול יוצאת ואומרת הלכה כך, שומעים לה ופוסקים הלכה כבת קול.
אז יש פה ויכוח מאוד מאוד משמעותי. כמו תוספות אומר גם רבי יהודה לוי בספר הכוזרי,
במאמר שלישי מתאר
הרבי יהודה לוי איך באה התורה? והוא אומר, התורה ניתנה במעמד שופטים ושוטרים, כהנים וסנהדרין ואנחנו מצווים שנשמע מהשופט הממונה בכל דור ודור.
אז בהתחלה הוא אומר מהשופט,
אבל אז הוא אומר לא רק מהשופט,
שניה אחת אני אמצא את זה.
הנה, הוא אומר, והקדוש ברוך הוא מזהיר לשמוע מן הנביאים אחרי משה. ומן הכהנים והשופטים.
כלומר, מצווה לשמוע גם לנביא וגם לשופטים וגם לכהנים. גם לנביא תשמע. זאת אומרת, כן תקשיב לנביא ותשמע מה הלכה ממנו.
ואם כן, בזה נסיים שיש פה מחלוקת יסודית. המחלוקת התחילה מן רבי אליעזר ורבי יהושע.
כי הרי גם רבי אליעזר, בשביל מה הוא הביא בת קול? הוא טען שפוסקים הלכה לפי בת קול.
ואילו,
ואילו רבי יהושע אמר לא משגיחים בבת קול. והמחלוקת הזאת ממשיכה גם אחר כך, בין הגאונים והכוזרי לבין הרמב"ם וסייעתו. וכך בעצם המחלוקת הזאת המשיכה הרבה שנים בעם ישראל. אומנם כבר לא היה בת קול, ולא היה נבואה, אבל המחלוקת הזאת עדיין הייתה קיימת.
ברור שהלכה למעשה, אנחנו בפועל אין לנו בת קול ואין לנו נבואה. ולכן אנחנו לוקחים את המשפט הזה לא בשמיים היא, לומר שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לארץ, לחכמים, שהם ידונו בה ויכריעו בה וכמו שכתוב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך מינו שמאל, ועשית ככל אשר ירוך, וכך הופיעה התורה שבעל פה בעולם.
רבי חנניה בן עקשיה אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפי כך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ מען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.