בלוג

רבותיי.

כאשר הקדוש ברוך הוא מסיים את המבול, כתוב ויזכור אלוקים את נוח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר איתו בתיבה, ויעבר אלוקים רוח על פני על הארץ וישוקו המים.

נשים לב, כתוב שהקדוש ברוך הוא זוכר את נוח, אבל לא רק את נוח, ולא רק את נוח ואת משפחתו, את נוח ואת כל החיה ואת כל הבהמה.

אז דבר מעניין. רחמיו על כל מעשיו. הקדוש ברוך הוא מרחם לא רק על בני אדם, גם על בעלי חיים.

המדרש לוקח את זה לכיוון הפסוק צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע אדוני.
זה בתהילים ל"ו. הנה הקדוש ברוך הוא מושיע לא רק את בני האדם, גם את הבהמה. אדם ובהמה תושיע השם.
דוגמה נוספת ומפורסמת לדבר הזה, רואים בפסוק בסוף ספר יונה.
הקדוש ברוך הוא לא רוצה למחוק את נינווה ולהפוך אותה. אז מה הוא בכל זאת אומר ליונה? כאשר יונה אומר לו מה זה? אתה יודע שהם לא באמת חוזרים בתשובה. עונה לו הקדוש ברוך הוא:
"אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו? ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה אשר יש בה יותר מ-12 אלף ריבוא אדם ובהמה רבה".
מה קשור עכשיו בהמות? מה זה משנה יש בהמות אין בהמות? לא, זה משנה מאוד. כי הקדוש ברוך הוא חס גם על הבהמה. אדם ובהמה תושיע השם.

המדרש מביא על זה סיפור מרתק.
הסיפור מופיע במדרש בארמית, אני אביא אותו בתרגום לעברית. זה בפרשה ל"ג אות א'.
מספר המדרש כך: אלכסנדרוס מוקדון הלך אל מלך קציה. לארצו השוכנת מעבר להרי החושך.
לא מדובר פה על יהודים. אלכסנדר מוקדון היה כידוע קיסר יוון, שליט יוון. וכבש את כל המזרח, את כל אירופה, את כל המזרח התיכון, את מצרים, חלק מאפריקה. אפשר להגיד במובן מסוים שהוא כבש את כל העולם המיושב שהיה ידוע באותה תקופה.
הרי החושך זה היה כנראה, כנראה, כינוי לאזור בצפון טורקיה. אז יכול להיות אפגניסטן, איפה בדיוק אנחנו לא יודעים. אבל זה אי שם מעבר להרי החושך, כמו שאומרים, איזה ביטוי כזה. שזה
הכוונה היא הכוונה היא שכאשר אתה מתבונן מרחוק על רכס הרים ענק, אז הוא נראה לך הרי חושך. כי יש צל מאיים ויש הגובה העצום של ההרים אתה אפילו לא רואה את הקצה של ההרים.
על כל פנים אלכסנדר מוקדון הולך לשם לארץ קציה.
כאשר התקרב אלכסנדר מוקדון, שלח אליו מלך קציה של יחים לא, יוצא לקראתו בעצמו. אלכסנדר מוקדון שולח שליחים אל מלך קציה תדע שאני מתקרב לארצך.
ומלך קציה יוצא לקראתו ובידו קערת זהב ובתוכה פרוסות לחם עשויות מזהב.
כלומר עיצבו מזהב, עיצבו בצורת פרוסות לחם.
לא לאכילה. אמר לו אלכסנדר מוקדון, מה אתה? זה מה שאתה מביא לי לאכול? אי אפשר לאכול את זה. אמר לו תראה, אני יודע שלא באת אליי בשביל לאכול. לאכול היה לך מספיק בארצך. בטח באת לקחת את הזהב שלנו. יש לנו יחסית הרבה זהב. אנחנו מדינה עשירה, אני מבין שבאת לכבוש אותנו בשביל הזהב, לא בשביל שהבאתי לך לחם עשוי מזהב כי אני מבין שלא באת לאכול פה. באת
כי הוא רומז לו, נו מה? באת לאכול? לא באת לאכול. באת לשדוד אותנו. נו, שיהיה לך, שתחנק.

אמר לו אלכסנדר מוקדון, תדע לך, לא באתי דווקא לשדוד אותכם. באתי בגלל ששמעתי שאתם יודעים לדון במשפט ובצדק. אז רציתי ללמוד את חוכמת המשפט אצלכם, איך אתם שופטים במשפט.
אמר לו אם ככה, אתה מוזמן מחר אני המלך, מלך קציה, יושב בארצי למשפט, אתה מוזמן להצטרף אליי, לראות איך אני דן את הדין.
מעבר להרי החושך.
ישב אלכסנדר מוקדון יחד עם מלך קציה יום שלם בבית הדין. בא אדם אחד ותבע את חברו לדין.
מה הוא תובע? הוא אומר כך: האדם הזה מכר לי קרקע ששימשה מזבלה לאשפה.
זה היה מזבלה. כולם זרקו לשם, אני אמרתי אני אקח את המזבלה הזאת, אשקיע בה, זה בוודאי קרקע שאתה קונה בזול. אתה צריך להשקיע בהמון כדי שהמזבלה הזאת תהפוך להיות קרקע שאפשר לזרוע בה או לבנות בה.
אבל מספר הקונה, אני פיניתי את המזבלה, תוך כדי שאני מפנה את האשפה, אני מוצא אוצר בתוך האשפה.
אז מה אתה רוצה?
אומר הקונה, זה לא שלי. אני דורש להחזיר את זה למוכר.
אני קניתי מזבלה. לא קניתי אוצר.
אני דורש להחזיר את האוצר למוכר.
אומר המוכר, מה פתאום? אני לא מוכן בשום אופן לקבל. אני מכרתי לו מזבלה עם כל מה שבתוכה. את האשפה הוא גם צריך להחזיר לי? לא. מכרתי לו ככה עם האשפה, עם כל מה שבפנים, אם הוא מצא שמה אוצר, זה שלו. אני לא מוכן לקבל.
הלוואי עלינו כאלה מריבות.
אמר המלך קציה לאחד מהם: "יש לך בן זכר? אומר לו כן. שואל את השני: יש לך אולי בת? אומר לו כן. אומר לו: תחתנו אותם, תנו את האוצר לבן ולבת.
טוב.
ראה את אלכסנדר מוקדון שהוא יושב ותמה.
שאל אותו מלך קציה, למה אתה מתפלא? לא דנתי אותם יפה? נראה לי מצאתי פשרה יפה.
אומר לו, תשמע, באמת מדהים, אבל אצלנו לא היו דנים כך. אומר לו מה היה אומר לו א' לא היה מצב, אין מצב ששני אנשים ככה יתעמתו.
אבל אם היה דבר כזה, אני אגיד לך את האמת מה הייתי עושה. הייתי הורג את שניהם ומחרים את הרכוש.
זה מה שאני הייתי עושה.
שואל אותו המלך קציה, תגיד, יש לכם גשם בחורף? אצלכם בארץ?
אמר לו כן, למה?
אומר לו, השמש זורחת בבוקר?
אמר לו כן, למה? טבע העולם.
אומר לו המלך קציה מתפלל, אומר תראה רגע, יש לי עוד שאלה. יש לכם כבשים בארץ שלכם? בהמות דקות, כבשים ועיזים?
אמר לו כן, גם זה יש. למה אתה שואל את כל השאלות האלה? אומר עכשיו אני מבין. אני קודם התפלאתי, אם אתם כאלה רשעים, לא הבנתי איך הקדוש ברוך הוא מוריד לכם גשם ומזריח לכם את השמש. עכשיו אני מבין. בזכות זה שיש כבשים בארץ בשבילכם? בחיים הקדוש ברוך הוא לא היה מזריח את השמש ומוריד גשם.
עכשיו אני מבין אם יש כבשים אז עכשיו אני מבין למה השמש זורחת בארצכם והגשם יורד, בזכות הבהמות שנאמר אדם ובהמה תושיע השם.
את האדם הקדוש ברוך הוא מושיע רק בזכות הבהמה.
עכשיו, קודם כל לצערינו אנחנו עכשיו, אתם יודעים, כל מדרש שאני אפתח בו וכל פסוק שאני אפתח בו, ישר מזכיר לנו את האקטואליה הנוראית שאנחנו נמצאים בה.
ו אין חיות טרף לא מתנהגות בצורה כל כך אכזרית. זה לא זה זה מעליב את חיות הטרף לקרוא לחמאס חיות טרף. זה לא חיות טרף. זה מפלצות.
זה בני שטן. זה באמת דבר מטורף לגמרי, זה דבר לא לא יאומן, מעוות, רשע מעוות, מעוות ללכד יתקון וחיסרון לא יוכל למנות. באמת בצורה מזעזעת לחלוטין.
זה לא משנה אם לקחו סמים בשביל להיות כאלה אכזריים, אז מראש, כשהם לוקחים סם כזה, אז הם אז הם הופכים להיות מפלצות.
כן. זה נכון, זה באמת לא רק ה 3,000 שהיו אלא באמת זה זה עם שלם שמחדיר רעל ומתפטף רעל ו וכל גן וקייטנה ובית ספר הכל זה רעל ואכזריות ו ותורה של רצח.
על כל פנים אז שוב אם יורד להם גשם זה כנראה ודאי לא בזכותם.

אני חוזר רגע למדרש הזה. המדרש, אומנם מדבר על אלכסנדר מוקדון ומלך קציה, אבל באיזה הקשר המדרש הזה מופיע? מופיע בפרשת השבוע.
הוא מופיע בעצם על הפסוק ויזכור אלוקים את נוח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר איתו בתיבה.
משמע שהמדרש רוצה לומר לנו, גם על נוח הקדוש ברוך הוא לא היה מרחם אלא רק בזכות החיות והבהמות שיתו בתיבה.
אבל זה מאוד מפתיע. מה? גם נוח הוא כזה מפלצת? על נוח מה נאמר? צדיק תמים היה בדורותיו. אז נכון, בדור שלו, לעומת אחרים, לא דומה לאברהם, בסדר, אבל עדיין בדורו הוא היה צדיק, אי אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא מרחם עליו רק בזכות החיות והבהמות.
זה נכון, זה נכון, גם החיות והבהמות התקלקלו. ובאמת החיות והבהמות שבאו לנוח היו אלה שלא התעוותו.
זאת אומרת למשל, החז"ל אומרים שגם ותשחת הארץ לפני האלוקים, חז"ל אומרים שגם חיה ובהמה נזקקים לשינם מינם. כלומר היה כביכול גילוי עריות גם בין חיות ובהמות. מה שבדרך הטבע, כל חיה, כל בהמה וכל עוף מקיים יחסי מין רק עם המין שלו.
בגלל ההפראה. אבל באותו דור זה נהיה השחטה של האדם פגמה גם את החיות והבהמות. אבל אלה שנכנסו עם נוח היו אלה שלא התעוותו בצורה כזאת ו ובכל מקרה צריך להבין את הדבר הזה. למה נאמר שכביכול, מה, נוח גם היה כל כך רשע, היה ראוי להימחות עם כל היקום? רק בזכות החיה והבהמה הוא ניצל? לכאורה נוח צדיק תמים היה בדורותיו ולכאורה לא כך צריך להתייחס אליו.
כדי להבין את זה לעומק, אני רוצה לחזור לפסוק אדם ובהמה תושיע השם.
הפסוק הזה מופיע בתהילים ל"ו. אם אנחנו נראה רגע את הפרק הזה כולו, אנחנו נשים לב שהפרק הזה מתחיל ומדבר על הרשע.
נאום פשע לרשע בקרב ליבי. אין פחד אלוקים לנגד עיניו. אני מדלג קצת. אבן יחשוב על משכבו, יתייצב על דרך לא טוב, רע לא ימאס. מדובר פה על רשע, על מחשבות הרשע שלו. זה הנושא של התחלת הפרק. זה חמישה פסוקים ראשונים.
מיד אחר כך, פסוק ו', כאילו במעבר חד עוברים לנושא אחר. לחסד, חסדו של הקדוש ברוך הוא בעולם.
אדוני בשמיים חסדך, אמונתך עד שחקים, צדקתך כהררי אל, משפטיך תהום רבה, אדם ובהמה תושיע אדוני. מה יקר חסדך אלוקים, ובני אדם בצל כנפיך יחסיו וכולי וכולי. משוך חסדך לודך וצדקתך לישרי לב. כל הזמן חוזר פה חסדך, צדקתך.
שלוש פעמים חסדך, עוד פעמיים צדקתך. כל החמישה פסוקים הבאים, החמישה פסוקים הראשונים דיברו רק על הרשע. חמישה פסוקים אחרים מדברים פתאום על חסד השם וצדקתו בעולם.
מה הקשר בין החמישה פסוקים הראשונים לבין החמישה פסוקים האחרונים?
מבאר את הדברים המלבי"ם בפירושו לתהילים.
והוא אומר שבעצם המפתח הוא בפסוק הזה: אדם ובהמה תושיע השם.
ובעצם המלבי"ם מעמיק עוד רובד ואומר כך: זה לא רק שהקדוש ברוך הוא מושיע את האדם בזכות הבהמה.
אלא שבכל אדם יש נפש בהמית ונפש אלוקית.
כך מופיע בספר התניא ממש בתחילתו. בפרק הראשון של ספר התניא הוא מביא את הדברים בשם האר"י הקדוש.
שכך אומר האר"י ז"ל שכל אדם יש בו המדרש אומר שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם שלושה דברים באדם משותפים בנו לבין מלאכי השרת. הוא עומד זקוף כמלאכי השרת. הוא מדבר כמלאכי השרת.
לא זוכר מה זה הדבר השלישי.
יש עוד משהו.
לא זוכר.
ויש שלושה דברים שהאדם שותף לבהמה. אוכל ושותה, מוציא רעי כבהמה, מוציא צרכים ופרה ורבה כבהמה.
אז האדם הוא באמת איזשהו משהו מעורב מעליונים ותחתונים. מעורב מעולמות עליונים מנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ומהעולם הזה. ולכן למעשה באדם עצמו יש מה שנקרא נפש בהמית ונפש אלוקית.
ולפעמים דווקא הנפש האלוקית זה משהו שיש בו הרבה יותר בדרך כלל רגילים להסתכל על כאילו הנפש הבהמית זה היצר הרע, זה החלק הנחות של האדם, והנפש האלוקית זה הנשמה.
זה לא בדיוק ככה.
הנפש הבהמית זה מה שמשותף בין האדם לבהמה, זה לא בהכרח רע. לאכול ולשתות זה רע? לפרוץ ולרבות זה רע? לא, זה לא רע. דברים טבעיים.
הנפש האלוקית זה מקור הבחירה של האדם. זה גם המקור לטוב וגם המקור של הרע.
דווקא הנפש האלוקית זה מותר האדם מן הבהמה. מותר האדם מן הבהמה זה הבחירה החופשית.
ולכן אומר המלבי"ם, לפעמים האדם בבחירה שלו, לא תמיד בוחר בטוב. לפעמים בחר בטוב, לפעמים בחר ברע.
בזכות מה הקדוש ברוך הוא מושיע אותו את האדם הזה? בזכות הנפש הבהמית שלו, שיש לו גם איזה דרך ארץ טבעית. יש לו מידות טבעיות טובות. הוא לא השחית את נפשו הטבעית. יש נפש טבעית, דרך ארץ שקדמה לתורה.
כך מסביר המלבי"ם.
ועל פי זה אפשר להבין גם את המדרש שלנו, שהמדרש בעצם אומר שלא שנוח לא היה ראוי להינצל ולא שהקדוש ברוך הוא הציל אותו רק בשביל הבהמה.
אלא שנוח עצמו, הצדקות שלו הייתה בסגנון כזה של צדקות טבעית. הוא לא היה כמו אברהם אבינו שהוא פורץ דרך, מייסד את האמונה, מוביל עוד אנשים לאחריו להאמין.
אלא הוא היה בן אדם פשוט בעל מוסר טבעי. כולם מסביבו גוזלים, רוצחים, חומסים, נואפים.
בדרך הטבע האדם עלול להיגרר. מה אני הפראייר היחידי? מה רק אני לא אגזול? כולם גוזלים. מה אם אני לא גוזל אז אני מפסיד.
נוח היה לו דרך ארץ טבעית. הנפש הבהמית שלו הייתה ישרה. הנפש הבהמית זה לא יצר הרע. זה הטבע האנושי.
הטבע האנושי שלו היה ישר. אברהם אבינו היה לו המון ניסיונות. 10 ניסיונות ניתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם. היכולת לעמוד בניסיון ולבחור בטוב זה מתוך נפש אלוקית.
נוח לא היה לו כל כך ניסיון. הוא פשוט הסתכל מסביב ואמר מה, מה זה כל זה? לא רוצה להיות חלק מזה. לא היה לו איזה ניסיון רגע תעשה עכשיו משהו נגד הטבע, להיפך, הוא נצמד אל הטבע שלו.
וזה מה על פי המלבי"ם ניתן להבין שזה בעצם מה שהמדרש רוצה לומר שאדם ובהמה תושיע השם, למה זה נאמר על נוח? בגלל שבזכות הטבעיות שלו. בזכות ההנהגה שלו שהוא לא הידרדר אחרי כל העולם, אלא נצמד ליושר הטבעי, למוסר הטבעי שהיה בנפשו, בזכות זה ניצל נוח ומשפחתו.
רבי חנניה בן עקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך ירבה להם תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.